רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הגהה: דניאל זהבי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

16 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 במאי ל-22 בספטמבר 1923

GA350

הרצאה מספר 16

22.9.1923

תפקיד החלבון, שומנים, פחמימות ומלחים בתזונה. ההשפעות של דיאטת תפוחי אדמה. מתנגדי האנתרופוסופיה

טוב רבותיי, יש לכם משהו היום?

חבר מהקבוצה: ביחס לאוכל שאנו אוכלים, אני רוצה לשאול אם המצב עם אכילת תפוחי אדמה הוא שונה בארצות אחרות, מצב שונה מאשר למשל, באירופה?

רודולף שטיינר: בואו ונדבר שוב היום על כל מצב המזון, הדרך שמזונות משתייכים לעולם הרוח. כידוע לכם, תפוחי האדמה הובאו לכאן ממש לאחרונה. אמרתי לכם שאנשים לא אכלו תפוחי אדמה באירופה בזמנים מוקדמים, אלא דברים אחרים, דברים אחרים למדי. זוהי כמובן שאלה שאינה יכולה להיות ברורה עבורנו, אלא אם כן אנו חושבים כיצד העולם שייך למזון בכלל.

אם תזכרו, התייחסתי לדברים אלה לפני כן, אנשים חיו על ארבעה סוגי מוצרים. הראשון הוא חלבון, שבאמת נמצא בכל מזון אבל בצורה אופיינית, ומיוחדת למדי בביצי תרנגולת. אנו אוכלים גם שומנים, ושוב זה לא מוגבל לשומני בעלי חיים שאנו משתמשים בהם כשומנים ממשיים, כי גם שומנים נמצאים בכל דבר. אתם יודעים שמוצרים אחרים משמשים כדי להפוך את המזונות עשירים בשומן – חלב לגבינה, לדוגמא. הסוג השלישי של מזונות הם מוצרים שאנו מכנים פחמימות, וזה כל דבר שיש לנו מעולם הצומח, ובמידה מסוימת כמובן, גם במזונות אחרים, אבל בעיקר בדברים כמו חיטה, שיפון, עדשים, שעועית, וגם בתפוחי אדמה, היכן שהם למעשה שולטים. האחרון מבין ארבעת הדברים שאנו צריכים עבור החיים הם המלחים. אנו למעשה רק חושבים עליהם כמשהו, אבל גם הם דרושים מאוד לקיום חיים. אנו בעיקר מקבלים את המלחים שלנו בצורת מלח שולחן, אבל כל המזון מכיל למעשה מלחים. אם כן, אנו יכולים לומר שכדי לחיות אדם צריך חלבון, שומנים, פחמימות ומלחים.

תנו לי ואומר לכם מה מכילים חומרי מזון שונים אלו, שאנו אוכלים בצורות שונות בדיאטה מעורבת, עבור האדם. בואו ונתחיל עם מלחים.

מלחים הם באמת חלק חשוב באופן יוצא מהכלל ממזוננו, גם אם אנו לוקחים אותם בכמויות קטנות, והם אינם רק עונתיים. אנו לא רק מוסיפים מלח למזוננו כדי להשיג טעם נעים ומתובל. אנו מוסיפים מלח למזוננו כך שנוכל לחשוב. מלחים צריכים להגיע עד המוח כשאנו אוכלים אותם, כי רק אז אנו יכולים לחשוב. אם כן, מלחים בעיקר קשורים לעיקרון שיש לנו בחשיבתנו. אם מישהו חולה, לדוגמא – וזוהי באמת מחלה –היכן שכל מה שהוא מלח במזון שוקע בבטן או במעיים ואינו עולה למעלה למוח דרך הדם, האדם יגדל רפה-שכל, טיפש. זה משהו שצריך לשים לב אליו.

אתם יודעים שעלינו להיות ברורים בדעתנו שהרוח קיימת. אבל כדי שתוכל למלא תפקיד על האדמה, הרוח צריכה לפעול בחומר הפיזי. ואם אנו עובדים עם מדע הרוח אנו באמת צריכים לדעת כיצד הרוח פעילה בחומר הפיזי. אחרת זה יהיה בדיוק כמו שמישהו אומר: "לבנות מכונות זה עניין חומרי. אבל אנו אנשים רוחניים ואיננו רוצים שום דבר חומרי. איננו רוצים לקנות ברזל או פלדה, אלא ליצור מכונות מתוך הרוח." אלו שטויות, כמובן. אתם צריכים את החומר. וכשמישהו מנוּע מלהשתמש בחומר והמלח שוקע בבטן ובמעיים במקום להגיע למוח דרך הדם, האינדיבידואל יגדל טיפש.

החומר אינו כה פשוט. בני אדם אינם יכולים להשתמש במלח בצורה שבה הוא נמצא בעולם הטבעי. אם אתם צריכים לעשות חור קטן בגולגולת – אפשר למעשה לעשות זאת – ולהחדיר מלחים לתוך המוח, זה יהיה חסר תועלת לגמרי, כי המלח צריך תחילה לנוע לתוך הבטן. בהיכנסו לתוך הבטן והמעיים – כי כידוע לכם, המלח כבר נמס על הלשון – המלח נמס אפילו יותר, נמס לבסוף לחלוטין, נהיה יותר ויותר עדין. בגלל הדברים שבני האדם עושים למלח, המלח הוא במצב עדין, בלתי-חומרי כשהוא מגיע למוח. לכן זה לא פשוט עניין של להכניס את המלח ישירות לתוך המוח. אבל מישהו שאינו יכול לקבל את ההשפעה של המלח במוח יגדל כטיפש.

כעת הבה ונביט בפחמימות. אנו אוכלים אותם בעיקר כשאנו אוכלים אפונה, שעועית, חיטה, שיפון או תפוחי אדמה. פחמימות בעיקר ממלאות תפקיד כשהן נותנות לנו את צורתנו האנושית. אם איננו אוכלים פחמימות אנו נראה כל מיני עיוותים וסילופים של הצורה האנושית. האף לא יתפתח כמו שצריך, או האוזניים. לא נקבל את הצורה האנושית שלנו. פחמימות ממלאות תפקיד כשהן גורמות לנו להופיע מבחינה חיצונית כבני אדם. ואם מישהו מאורגן כך שהוא אינו לוקח את הפחמימות לתוך המוח, כך שהן שוקעות שוב לתוך המעיים והבטן, האינדיבידואל נהרס. אתם תראו אדם שכזה מתמוטט לתוך עצמו, נחלש, לא מסוגל יותר לקיים את צורתו, כפי שהוא. הפחמימות פועלות כך שיש לנו צורה אנושית נכונה.

אתם רואים, אנו באמת צריכים לקבל אוכל נכון לתוך המקומות הנכונים. המלחים פועלים בעיקר על המוח כאן מקדימה. פחמימות פועלות יותר על אחורי המוח, על השכבות האלה שם. ואם מישהו לא מסוגל לעכל מספיק פחמימות ולהכניס אותן לשכבות האלה של המוח, אתם תמצאו שהוא תמיד צרוד, אינו יכול לדבר ברור. אם אתם שומעים מישהו שרגיל לדבר היטב מדבר לפתע צרוד, אתם יכולים לומר לעצמכם שמשהו לא בסדר בעיכול שלו. הוא אינו יכול לעכל פחמימות כמו שצריך, הן אינן מגיעות למקום הנכון במוח. כתוצאה מכך הנשימה שלו אינה יותר כפי שהיא צריכה להיות וגם לא הדיבור שלו. אם כן, אנו יכולים לומר שמלחים פועלים בעיקר על חשיבתנו. פחמימות פועלות על הדיבור שלנו, לדוגמא, והכל קשור לזה. לכן זה הכרחי עבורנו לקבל פחמימות.

עכשיו אל השומנים והשמנים. אתם רואים, רבותיי, פחמימות ממלאות תפקיד כשהן נותנות לנו את הצורה, אבל כל מה שהן עושות זה לתת לנו צורה ושום דבר אחר. הן אינן מרפדות אותנו. אנו גם צריכים להיות מרופדים מבחוץ. השומנים והשמנים עושים זאת. השומנים והשמנים מבטיחים, כאשר הפחמימות מפתחות את הצורה, משרטטות תוכנית באוויר, כפי שהוא, שדמות זו נותנת גם ממשות. השומן והשמן נותנים לנו חומר בדרך הנכונה. וזה מראה עצמו בדרך מיוחדת מאוד בשומן ובשמן.

אתם רואים, אמרתי לכם לפני כן שלאדם יש אני, גוף אסטרלי, גוף אתרי וגוף פיזי. השומן, כמובן, שוקע בגוף הפיזי, אבל הדבר החשוב ביותר, אם השומן שוקע ונשאר חי – כי אנו צריכים שומן חי בתוכנו – הוא הגוף האתרי. גוף אתרי זה הוא חשוב מאוד עבור שקיעה של שומן. הגוף האסטרלי מצד שני הוא חשוב ביותר עבור התחושה.

עכשיו רק חישבו. כאשר אתם ערים, הגוף האסטרלי שלכם נמצא בתוככם, וכאשר אתם ישנים, הוא בחוץ. כשמישהו ער והגוף האסטרלי פועל בגוף האתרי, השומן עובד כל הזמן, ודרכו כל דבר בגוף עובר שימון. כשאנו ישנים, כך שהגוף האסטרלי נמצא בחוץ, השומן אינו פועל אלא שוקע. כשאנו ערים השומן משמן אותנו כל הזמן. כשאנו ישנים הוא שוקע. אנו צריכים שני סוגי שומן – שומן ששוקע ושומן שמשמן את הגוף.

אבל אם מישהו ישן כל הזמן – זה היה יותר נפוץ בעבר, כעת זה נהיה יותר ויותר נדיר, מישהו שיש לו פנסיה טובה, לדוגמא, ולא עושה דבר – השומן שוקע גם במשך היום, כשהוא 'ער' אבל באמת ישן. מתפתחת כרס ושומן שוקע בכל מקום! ובכן אתם רואים, כדי שהשומן ישקע כמו שצריך, האיש צריך למעשה להשתמש בשומן שלו כשהוא חי, כי הוא מיוצר כל הזמן. הדרך הנכונה עבור אנשים היא לאכול בכמות שהם משתמשים. אבל אם מישהו אוכל כל הזמן ואינו משתמש בזה כלל, תופיע אצלו כרס.

איכרים יודעים זאת באופן אינסטינקטיבי, והם משתמשים בזה עבור חזיריהם. כדי לפטם חזירים אדם צריך לראות זאת, באמת, שהחיות אינן משמנות את גופן הפנימי כלל, אלא משקיעות את כל מה שהן אוכלות. וכך אורח החיים שלהן מאורגן בהתאם.

זה עלול להתרחש גם כשמישהו חולה ולא מסוגל להשקיע שומן כמו שצריך. אנשים עם פנסיה טובה בריאים מבחינה זו. הם משקיעים שומן. אבל יכול גם להיות שמישהו אינו משקיע פחמימות ודיבורו נעשה צרוד. וכך זה יכול גם להיות שהשומנים אינם שוקעים כראוי, אלא נעים הלאה עם הצואה. במקרה כזה יש לנו פחות מידי שומן בגוף שאינו יכול לקבל די שומן. או אם יש לנו מעט מידי מזון ואנו נהיים רעבים, איננו יכולים לקבל די שומן. שומן הוא החומר הממשי שאנו שמים בגוף. אם כן, מה קורה אם מישהו צריך ללכת רעב או שהעיכול שלו הוא כזה שהוא אינו יכול לשקע את השומן והוא יוצא החוצה עם הצואה? אדם שכזה, שאין לו חומר לגופו, נהיה יותר ויותר רוחני. אבל אדם אינו יכול לגדול רוחנית בדרך זו מבלי להינזק. הרוח נשרפת. האדם במקרה כזה לא רק ירזה עוד ועוד, וגזים יתפתחו בתוכו וזה יוביל לתעתועי שווא, כפי שהם נקראים, וכיוצא בזה, ויתפתח מצב של אי-שפיות בגלל רעב. זה תמיד יהיה הרסני, הורס את הגוף. אם כן, אם למישהו אין מספיק שומנים, יתפתח רזון קיצוני, אנו יכולים לקרוא לזה 'שחפת'. הוא פשוט דועך.

כעת החלבון. אתם רואים, חלבון צריך להיות שם מהתחלה. החלבון כבר נמצא בביצה, לפני שהיצור בא לידי קיום – אדם או חיה. אם כן, אנו יכולים לומר שחלבון הוא החומר שבאמת יוצר, מפתח את האדם. זהו החומר המקורי, הבסיס. כל דבר אחר בגוף צריך להתפתח מזה. אני חושב שאתם יכולים להבין זאת? אנו יכולים לומר את הדבר הבא: החלבון צריך להיות שם מהתחלה אם האדם צריך להתפתח. לאֵם יש חלבון ברחם שלה בגוש קטן. הביצה מופרית, מהפרייה זו חלבון זה יכול להתפתח לבן אדם, דרך הדברים שתיארתי לכם. אבל אנו צריכים חלבון כל הזמן, כמובן, וכך המזון שלנו צריך להכיל חלבון. אם יש לנו מעט מידי חלבון, או שאיננו מסוגלים לעכל אותו כמו שצריך, אנו לא רק נהיים רזים ממחסור בחלבון – דבר שגם יהרוג אותנו במהלך הזמן – אבל אם למישהו אין חלבון מתאים ברגע מסוים בחייו, הוא ימות מיד. חלבון דרוש מההתחלה, אבל הוא דרוש גם כדי שנוכל לחיות בכלל. אנו יכולים לומר שמישהו שאינו מסוגל לעכל חלבון יצטרך למות.

הבה ונביט עכשיו במזונות אינדיבידואליים. אם נתבונן במלחים, אנו מוצאים קשר מעל לכל עם החלק הקדמי של המוח. שם המלחים שוקעים. פחמימות שוקעות קצת מאחור והן אחראיות על צורתנו האנושית. שומנים שוקעים אפילו יותר מאחור והם ממלאים את הגוף, כי השומנים אינם הולכים ישירות לגוף, אלא נעים מהדם לתוך הראש, ורק משם הם נלקחים לשימוש בגוף. הכל הולך דרך הראש, אפילו החלבון.

יש הבדל גדול כשזה מגיע לפחמימות. אם נביט במשהו כמו עדשים, שעועית, אפונה, שיפון או חיטה, אתם יכולים לומר שפחמימות אלו באות מפירות. כי בחיטה יש לנו את פרי האדמה. עדשים – גם הם פירות. לפירות יש תכונה שהם נעכלים בבטן ובמעיים והם רק שולחים את כוחותיהם לראש. אנו כולם יודעים שעדשים ושעועית נעכלים במעיים, בגלל המצב המיוחד שאנו נכנסים לתוכו כשאנו אוכלים עדשים ושעועית. כל זה – שיפון, חיטה, עדשים, שעועית – מתעכל במעיים. לפירות יש תכונות מיוחדות שהם מתעכלים במלואם במעיים.

איננו יכולים לאכול את הפירות של תפוחי אדמה. אם היינו צריכים לאכול את הפירות של תפוחי האדמה היינו למעשה לוקחים רעל, רעל קטלני. אם כן, המצב הוא שתפוח האדמה אינו מרשה לנו לאכול כפי שאנו אוכלים עדשים, שעועית, אפונה וכן הלאה, או גרעינים כמו השיפון והחיטה. אם כן, מה אנו אוכלים מתפוח האדמה? משהו שהוא מלמטה – הפקעת. והפקעות הן חלק של כל הצמחים – שורשים וכן הלאה – זה מתאכל פחות במעיים. פירות מתעכלים במעיים. אבל איננו יכולים לאכול את הפירות של צמחי תפוחי האדמה. הפקעת שאנו אוכלים אינה שורש של ממש אלא גבעול מעובה. ובכן, כשאנו אוכלים תפוחי אדמה זה נכנס לתוך הבטן, לתוך המעיים. שם הוא אינו יכול להתעכל ישירות, אלא עולה מעלה בלתי מעוכל עם הדם. במקום להגיע למעלה באופן ראוי כמו שיפון וחיטה שנשלחים אז מייד מטה לתוך הגוף, תפוחי האדמה צריכים קודם כל להתעכל שם למעלה במוח. ובכן, אם אנו אוכלים לחם שיפון טוב או לחם חיטה, אנו מעכלים אותם כמו שצריך בבטן ובמעיים ולא מבקשים מראשנו לדאוג לעיכולם. הראש יכול מייד לראות זאת שהם מתעכלים בגוף. אבל אם אנו אוכלים לחם תפוחי אדמה, או סתם תפוחי אדמה, אנו מוצאים שהראש צריך לעבוד תחילה כדי לעכל את תפוחי האדמה.

כעת, אם הראש משמש לעיכול תפוחי האדמה, הוא אינו יכול יותר לחשוב כי הוא צריך להשתמש באנרגיה שלו כדי שיוכל לחשוב, והגוף התחתון צריך לספק את האנרגיה הנדרשת לעיכול במקום זה. ואם מישהו אוכל יותר מידי תפוחי אדמה – מה שבדרך כלל קורה מאז שתפוחי האדמה הגיעו לאירופה והפכו למזון חשוב כאן – הראש בהדרגה פחות ופחות מסוגל לחשוב, והאינדיבידואל מאבד בהדרגה את היכולת לחשוב עם ראשו האמצעי. הוא חושב אז רק עם החלק הקדמי של הראש. אבל החלק הקדמי של הראש, שתלוי במלחים, גורם לו להיות יותר ויותר אדם של היגיון מטריאליסטי. אם כן, המצב הוא שחשיבה מתמעטת יותר ויותר באירופה מהרגע שבו תפוחי האדמה נהיו למזון בסיסי.

צריך להיות לנו ברור בראשנו שכוחות אחרים מאלו שקיימים על האדמה גם ממלאים תפקיד ביצירת האדם. זהו משהו שאמרתי לכם כל הזמן, שאדם נוצר מתוך הסביבה כולה, שהוא נוצר על ידי השמש, הירח והכוכבים. כאשר הוא אוכל תפוחי אדמה הוא משתמש רק בראשו האמצעי כדי לעכל אותם. הוא סוגר עצמו מהעולם הסובב, ולא מאשר אותו יותר. הוא אומר אז: "זה הכל קשקושים מה שאנשים אומרים אודות הקוסמוס, אודות היסוד הרוחי שבא למטה מהקוסמוס." אם כן, אנו יכולים לומר שצריכה גדולה מידי של תפוחי אדמה מילאה תפקיד רב משמעות בסחיפת האנושות לתוך החומרניות בזמנים המאוחרים.

המצב הוא כמובן, שאלו בעיקר אנשים בעלי אמצעים בלתי מספיקים שצריכים להיות תלויים בתפוחי אדמה, כי תפוחי אדמה הם זולים בימינו. אנשים במצב טוב יכולים לקנות סוגי מזון שיותר משפיעים על החלק הקדמי של הראש, כלומר, מוסיפים יותר טעם וריח ומלח למזונם. תבלינים פועלים יותר על החלק הקדמי של הראש כמו שהמלחים עושים. כתוצאה מכך אנשים אלה נהיים לגמרי הגיוניים, והאחרים עוקבים אחריהם בקלות עם ראש הגיוני בגלל שהם לא מסוגלים יותר להשתמש בראשם לחשיבה. וכך לתפוחי האדמה יש קשר מיוחד עם המחשבה והרוחניות. הם באמת עושים את המחשבה האנושית למטריאליסטית.

עכשיו, כשאנו מתארים את הגופים השונים של האדם, עלינו לומר שהגוף הפיזי מקורו בחלבון. לחלבון יש קשר ללידה ולמוות של האדם הפיזי. לגוף האתרי יש שדה עיקרי בשמנים, לגוף האסטרלי בפחמימות, ורק האני עוסק בעניין המלחים.

אם כן, אנו יכולים לומר שזה נגזר עלינו – אתם רואים, זה לא הגוף הפיזי שמרגיש משהו כשאני טופח בידי ומרגיש משהו, כי במקרה כזה כל דבר פיזי יחוש – זהו הגוף האסטרלי. אני דוחף את הבשר לאחור, את השריר לאחור, ומשום כך הבשר שבשריר נדחף מחוץ לגוף האסטרלי ולאני ויש לי תחושה בגופי האסטרלי. כל תחושה פנימית, תגובה פנימית, מתרחשת בגוף האסטרלי. הגוף האסטרלי תלוי בהיותו מסוגל לעבוד כמו שצריך. כפי שאמרתי לכם, אם הגוף האסטרלי גם ישן במשך היום ואינו מסוגל לעבוד כמו שצריך, מתפתחת כרס – שומן. ואם מישהו עובד רק בעבודה אינטלקטואלית בראשו, משתמש בהגיון המחשבתי שלו, שומן שוקע גם במקרה זה. אבל הגוף האסטרלי, שפעיל גם בדיבור שלנו, צריך פחמימות בכל הגוף ולא רק למעלה בראש. הגוף האסטרלי צריך להזיז את רגלינו, הגוף האסטרלי צריך להזיז את ידינו, הוא צריך פחמימות בכל חלק של הגוף. כשאני נותן לו פחמימות של שיפון או חיטה, האנרגיות הולכות לתוך הגוף כולו. אם אני נותן לו רק תפוחי אדמה, האנרגיות נשארות למעלה בראש והאינדיבידואל צומח כחוש, חלש, עם גוף אסטרלי שאינו יכול לעבוד כמו שצריך. זהו העיקרון הרוחי אשר צומח חלש וכושל ונהיה יותר ויותר ישנוני בתוכנו אם איננו יכולים להשיג פחמימות לתוך עצמנו שהולכות לכל חלק בתוכנו. זה לא יכול לקרות אם אנשים חיים על תפוחי אדמה בלבד, כי תפוחי האדמה נותנים כה הרבה עבודה לראש שלא נשאר דבר בשביל הגוף.

עכשיו נשאל: "מה נעשה במדע?" טוב, נעשו ניתוחים כדי להציג כמה פחמן, חמצן, חנקן, מימן ודברים אחרים מכיל חלבון – אלו הם היסודות העיקריים המצויים. ובכן נמצא שהחלבון מכיל כך וכך פחמן, כך וכך מימן, באחוזים, עם אחוזים שונים של שומן ואחוזים שונים שוב של פחמימות. אבל לאנשים אין מושג איזו חשיבות יש ליסודות אלו. הם רק יודעים את האחוזים. אבל זה מוליך אותנו לשום מקום. חומרי המזון הם בפשטות בדרך שונה בתוך תפוחי האדמה מאשר בשיפון ובחיטה, ואדם צריך לדעת שכאשר הוא אוכל פרח או פרי זה מתאכל במעיים, בעוד השורש מתאכל בראש.

אחרת אי אפשר להשתמש בהם ברפואה. מישהו שיכול לחשוב בדרך רפואית נכונה ידע שתה העשוי מפרחים וזרעים, או מפרי, יפעל בעיקר על המעיים. שורשים שהורתחו במים, ושהוצעו כתה, יכולים להיות בעלי אפקט רפואי בראש. אם אנו אוכלים את השורשים, יש להם השפעה מהותית על הראש. את זה חשוב במיוחד לדעת.

אנו יכולים לקחת זאת הלאה ולומר: "כן, אבל אם מישהו בדיאטת תפוחי אדמה לא רק גדל כחוש כך שאינו יכול יותר להזיז את ידיו ורגליו, אבל גם מגיע לנקודה שבה האיברים התורמים להתרבות אינם פעילים יותר, אז יש לנו מצב גרוע יותר." בואו ונניח, אם כן, שתפוחי אדמה משפיעים כה חזק שהם משפיעים על איברי הרבייה של הנקבה, עושים אותם חלשים ובלתי פעילים. טוב, רבותיי, לא יצאנו רק מאבותינו, כי הנפש והרוח בטבענו באו מעולם הרוח והתאחדו עם החלק שבא מאבותינו. בואו ונתבונן בזה. אני אצייר את זה גדול למדי, קצת מוארך [מצייר על הלוח].

אנו יכולים לומר שהאדם התפתח מתא הביצה. זהו ציור מוגדל מאוד של זה. הזרע הזכרי חדר לתוכה, ואז כל מיני סוגים של צורות דמויות כוכבים התפתחו בזה. תאים התחלקו ובהדרגה התפתח הגוף האנושי. אבל לא יתכן גוף אנושי אם היסוד של רוח ונפש שבא מעולם הרוח לא מתחבר לכל זה.

אם המצב הוא כזה שהאֵם או האב אכלו יותר מידי תפוחי אדמה, העובר המתפתח יהיה כזה שהראש היה צריך לעשות בו הרבה עבודה. ובכן, אם אתם מתבוננים בעובר של מישהו שאביו ואמו אכלו את הדיאטה הנכונה, זה נראה פחות או יותר כך [ציור נוסף]. אבל אם אתם מביטים באחד שאצלו הדיאטה של ההורים כללה יותר מידי תפוחי אדמה, המצב הוא כזה. אתם רואים, כל דבר אחר הוא פחות מפותח בעובר, רק העיגול הספרי של הראש, שהוא הדבר המרכזי בעובר, והוא החלק המפותח ביותר. היסוד של הרוח והנפש צריך להיכנס אז לתוך הראש. וכאשר היסוד של הרוח והנפש נכנס לתוך הראש הוא צריך לעבוד עם ראש זה. כשהוא עדיין בגוף האם, האלמנט של הרוח והנפש עובד בעיקר על הראש.

כעת, אם יסוד זה של רוח ונפש מוצא סוג של מצב בראש שמקבלים אם האימא אכלה שיפון וחיטה, הרוח והנפש יכולות לעבוד כמו שצריך שם. כי ראשי הפרחים שבהם גרעיני השיפון והחיטה וכיו"ב התפתחו וצמחו מעל האדמה, ואז היסוד הרוחי התקרב לצמח, ויצר קירבה. ובכן, אם היסוד של הרוח והנפש מוצא משהו שבא מהפירות בגוף האם הוא מוצא שזה קל לעבוד. אבל אם הוא מוצא ראש של ילד בגוף האם שהתפתח בעיקר על הבסיס של דיאטת תפוחי אדמה, הוא לא יכול להיכנס לתוכו. אתם רואים, תפוח האדמה יורד מטה לתוך העפר, הוא אפילו מכוסה על ידי העפר. הוא נחפר למעלה, כי הוא גדל בחשיכה ואין לו יחס ליסוד הרוחי. הרוח אינה יכולה להיכנס לתוכו, וכתוצאה מכך העובר נראה כך [מצייר] – אני עושה מזה קצת קריקטורה. נולד ראש מים עצום. אם הרוח אינה מגיעה לשם, הגוף הפיזי רק יגדל. מתפתח ראש מים, אם הרוח מגיעה לשם, היא שומרת את המים למטה. הרוח עובדת אז בחומר המהותי והראש מתפתח נכונה. אתם יכולים לומר שהראש המימי העצום שנראה לעיתים בעובר מגיע כתוצאה מתזונה לא נכונה, בעיקר מתפוחי אדמה. והמצב הוא כזה שלא רק האדם עצמו נהיה כחוש, אבל הוא נולד באופן שהרוח והנפש אינן נכנסות כמו שצריך לתוך הגוף הפיזי.

אבל, אתם רואים, רבותיי, המצב הוא כזה. האדם מכיל גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואני. אבל הם אינם אותו דבר בכל שלב בחיים. בילדים עד השנה השביעית של החיים הגוף האתרי, הגוף האסטרלי והאני הם כאלה שהם צריכים באמת לנוע פנימה. הם צריכים קודם כל להיכנס בשלמות לתוך הגוף הפיזי. השיניים השניות מתפתחות כאשר הגוף האתרי נכנס במלואו לגוף הפיזי. בגרות מינית מגיעה כאשר הגוף האסטרלי נכנס במלואו לתוך הגוף הפיזי. ובכן, אם יש לכם ראש שכזה, היכן שהיסוד של רוח ונפש אינו נכנס כמו שצריך לתוך האדם הפיזי ברחם בגלל דיאטת תפוחי אדמה, מגיעות גם צרות עם הדברים שצריכים להתפתח בשנים ה-14, 15 של החיים. האינדיבידואל יעבור אז דרך כל חייו כאילו שאין לו גוף כלל, כאילו היה חלש וכושל, דהוי ותשוש. אנשים אינם חזקים דיים עבור החיים כשהם נולדים תחת ההשפעה של דיאטת תפוחי אדמה.

אתם רואים, רבותיי, אלו הם דברים חשובים מאוד. אתם רק צריכים לומר לעצמכם שמצבים חברתיים תלויים בהרבה יותר דברים מאשר אנשים מדברים עליהם בדרך כלל היום. מצבים חברתיים תלויים גם בשימוש נכון בשדותינו ולא לגדל יותר תפוחי אדמה מאשר אנשים יכולים להתמודד עימם ועדיין לגדול חזקים. אם כן, מדע חברתי כוונתו שאדם צריך ללמוד נכון את עולם הטבע. זה לבטח נחוץ. זה לא מספיק רק לדבר על ערך מוסף, הון, וכיו"ב. זה אינו גורם טובה בעצמו. כי רק תדמיינו שהקומוניזם היה מצליח בחיסול כל ההון, עם הקומוניסטים כאחראים היחידים על הכל. טוב, אם הם היו מאמצים את הדרך הבורגנית היו משתמשים בשדות לשימוש ממשי, ואם הם לא היו יודעים שזה יותר מכאיב למלא את הבטן בתפוחי אדמה מאשר בשיפון או בחיטה, אז שום טוב לא היה יוצא מזה. זה מה שאנו צריכים לתאר. אנו לא צריכים אנשים שחושבים כל הזמן על דבר זה או אחר, אלא ידע מקורי, שרואים כיצד הרוח יכולה להיות פעילה בחומר.

אתם רואים, בגלל זה אנתרופוסופיה צריכה להילחם בשתי חזיתות כל הזמן, כפי שהיא, מבלי שהיא רוצה לעשות זאת. מדוע? טוב, היום אנשי מדע רק מתארים את החומר הפיזי, ורק באחוזים של דברים – כמה פחמן, חמצן, חנקן ומימן נמצאים בחלבון, וכן הלאה. אבל זה לא אומר דבר אודות החומר. מדע חומרני אינו מספר לנו דבר אודות החומר משום שאתם יכולים לדעת אודות החומר רק אם אתם יודעים כיצד הרוח פועלת בו. איזה טובה צומחת למישהו אם הוא אומר: "אני רוצה לדעת אודות השעון. נכון, אני אנסה ואהיה ברור בדעתי אודות השעון. הוא עשוי מכסף. הכסף שבשעון שלי נכרה שם ושם. אחר כך הוא נלקח לעיר זו או אחרת ברכבות. אחר כך הוא נמסר לסוחרים, וכן הלאה. פני השעון הם מפורצלן. פורצלן בא משם ומשם, נלקח לעיר זו או אחרת, וכן הלאה. הוא אינו יודע דבר אודות שעונו! אתם רק יודעים משהו אודותיו אם אתם יודעים מה שיוצר השעון עשה כדי ליצור אותו. וזה אפילו לא חשוב, אם אתם רוצים להבין מדוע שעון עובד, לדעת כיצד הכסף נכרה. העניין הוא בזה שמישהו יודע כיצד זה עובד, כיצד יוצר השעון עושה את גלגלי השיניים, וכן הלאה.

וכשזה מגיע לבריאות וחולי של אנשים, זה במהותו לא חומרי לדעת באופן מופשט כמה פחמן, חמצן, חנקן מימן, חלבון, שומן, פחמימות ומלחים יש במזון. עבור בריאות וחולי אנושיים זה חשוב באופן יסודי לדעת במיוחד כיצד זה עם תפוחי אדמה. הם מזינים אותנו כה מעט בנפש וברוח כפי שהם עושים בגוף. באופן בסיסי הדברים שנכתבים אודותיהם הם כמעט לא נחוצים. אתם צריכים את הידע למטרות אחרות. עבור מטרות אחרות אלו אדם יודע היטב אודות מכרות כסף, וכיו"ב, אבל סוג זה של ידע הוא בלתי חשוב כשזה מגיע להבנה של בריאות וחולי אנושיים. ועדיין אנשים אפילו לא מבינים היכן הידע שלהם אינו מספק. וכשמישהו רוצה להוסיף את מה שחסר, לעשות זאת מתוך האנתרופוסופיה, אנשים ילחמו נגדו. וכך התפתחה החזית היכן שאנו נלחמים במטריאליזם. המטריאליזם אומר שבאנתרופוסופיה אנשים רוצים להסביר הכל מתוך פנטזיה. אנשי מדע שמתנגדים לאנתרופוסופיה מתנגדים להיותה מדע של הרוח. אם כן, זוהי חזית אחת.

חזית אחרת, רבותיי, באה מצד התיאולוגיה המייצגת את הדת, וכיו"ב. מצד אחד אנשים תמיד אומרים שהנפש הולכת לשמיים. והם מדברים כמובן על הדרך שבה אנשים מגיעים לשמיים באמצעות תפילה, טקסים, וכיו"ב. טוב ויפה. אבל כשמישהו הוא במצב שבעולם הפיזי היכן שהוא למעשה אינו חי נכון בגופו, כך שאינו יכול להשתייך לחיים על האדמה בדרך נכונה, הוא ימצא שזה קשה באופן יוצא מהכלל לשאת את עצמו לאחר המוות. זה משהו שהם אינם אומרים לו. זה באמת נחוץ עבורנו להיות אנשים מעשיים בחיים ולדעת כיצד לעבוד עם חומר פיזי. אנו יכולים לומר שאנשים אומרים כל מיני דברים אודות דת ותיאולוגיה היום, אבל כל זה אינו מספיק לעשות אדם באמת חזק בחיים הארציים, כה חזק שמאוחר יותר הוא יוכל לסבול, יהיה מוכן. כי ספר תפילה מבלי ידע ממשי, לדוגמא, יסית למעשה את דעתם של אנשים מהדברים שהם צריכים לדעת עבור חיים בריאים. אתם שומעים לרוע המזל מהכומר מה שאנשים צריכים לעשות היכן שמדובר בדיאטה של תפוחי אדמה או חיטה, כדי להיות חזק. רוב הכמרים הפרוטסטנטיים או הרומאים קתוליים לא יחשבו לומר לקהילתם את המצב ביחס לאכילת שיפון וחיטה למען בריאותם. הם יחשיבו זאת לחסר חשיבות. הם יאמרו שזה לא קדוש, כי להיות קדוש משמעו להתפלל או לדבר אודות הבשורות ודברים דומים.

אבל האלוהי עובד לא רק היכן שהתפילות נאמרות, או היכן שאנשים מדברים אודות הבשורות, אלא בטבע כולו. גם שם הרוח עובדת. אם מישהו אינו נותן לרוחיות להיכנס לתוך ראשו משום שהוא שומר אותו עסוק מידי בתפוחי אדמה, המצב הוא שהוא יוכל להתפלל. טוב ויפה. אבל אם הוא אוכל יותר מידי תפוחי אדמה תפילותיו לא ישרתו שום מטרה, כי הוא יהיה מבולבל מהדברים של הרוח. אבל אנשים אינם מבחינים בזה. הם גם אינם מבחינים בכך שאלוהים אינו מוצא שהאדמה היא כמו גוש של חומר יום אחד והוא עושה את כל הדברים ממנו, אבל העיקרון האלוהי באמת פועל בכל, בכל פרט, וצריך לחפש אותו שם. אם אתה עושה זאת, התיאולוגים והאנשים הדתיים יקראו לך מטריאליסט!

אנו קרויים לכן ספיריטואליסטים רודפי רוח על ידי אנשים העובדים במדע, ומטריאליסטים על ידי התיאולוגים. מה שמראה את הערך שאנשים נותנים לדברים. כמו שזה היה ב-1908 כשאנשים אמרו שהם נגד אנתרופוסופיה משום שהיא היתה ישועית. נאמר שאנתרופוסופים נמסרו למעשה לידיהם של ישועים על ידי מנהיגיהם. דברים השתנו מאז. עכשיו הישועים אומרים שהאנתרופוסופים נמסרו לידיהם של הבונים החופשיים. אתם רואים, כך נעשים הדברים תמיד. אבל זה לא מה שחשוב. מה שחשוב הוא שמישהו באמת משיג ידע שיכול לומר לנו מדוע ראש מים, כמו הידרוצפלוס, מתפתח ברחם האם, ולא בן אדם שמתפתח כמו שצריך.

אתם תאמרו, רבותיי, שלא רואים הרבה אנשים עם הידרוצפלוס מסביב. כמובן שלא, כי כוחות אחרים מנטרלים זאת וכאשר הראש נולד הוא כבר לא גדול כמו שהיה בעובר. אבל הוא לא יכול יותר לקחת פנימה דבר מלבד תפוחי אדמה ומים. הוא יכול אפילו לקטון בתהליך ועדיין להיות ראש מים. הדבר החשוב הוא שהראש היה גדול מידי ברחם האימהי מאז שתפוחי האדמה נהיו חלק מהדיאטה. הם נדחפו יחדיו מאוחר יותר, אבל זו בדיוק דחיפה זו יחדיו לפני שהם נולדים שגורמת כאב, כי הם לא מסוגלים לקחת פנימה את הדברים הנכונים, אלא אך ורק דברים מטריאליסטיים. כאשר האינדיבידואל נולד, אתם אינכם רואים יותר את הראש המימי אם אתם רק מביטים בגודל שלו. עכשיו כמובן, הידרוצפלוס במובן הרגיל תלוי בגודל, אבל כאן זה קודם כל שאלה אם המים פועלים בדרך הנכונה, או שמשהו אחר יכול לפעול. וזה כה חשוב לדעת זאת כמו לדעת את כל הדברים האחרים המוצגים למין האנושי דרך המדע מצד אחד ודרך תיאולוגיה ודת מצד שני. אבל זה בטח חיוני להביט בעניין זה בזהירות ובנכונות.

אתם רואים, כיצד אנשים מטפלים למעשה באנתרופוסופיה? לפני זמן מה התקיים קונגרס בברלין של אנשים שקראו לעצמם 'לא אנתרופוסופים שיודעים אנתרופוסופיה'. הם אמרו שאינם אנתרופוסופים אבל הם יודעים אנתרופוסופיה. איש אחד שדיבר הרבה בכנס היה ד"ר גו'ש, שהיה פה פעם, אבל הוא עזב את שורותינו. הוא דיבר לכמרים, לאנשים אשר מלמדים בפקולטות תיאולוגיות ואל פרופסורים. והיום, אתם רואים, אנשים נותנים בכל מקום הרצאות המבוססות על דברים שד"ר גו'ש אמר להם. עכשיו תאמרו שאנשים אלה – צוות הוראה, פרופסורים – היו משוכנעים ממה שד"ר גו'ש אמר להם שאנתרופוסופיה מזיקה ביותר. אבל בבקשה, רבותיי, תארו לעצמכם שהכמרים, הפרופסורים והמורים לתיאולוגיה בדרך כלל נושאים בראשם, ותקשיבו עכשיו למה שד"ר גו'ש אמר להם. הוא אמר שאנתרופוסופיה מזיקה במיוחד בגלל שאנתרופוסופים היו בשיטפון. גברת שטיינר וד"ר שטיינר התכוונו באמת לנתק חלק של האדמה, להפריד אותה מהאדמה, וליצור את הפלנטה שלהם, ליצור מושבה פלנטרית ביקום עם כל האנתרופוסופיים! זה מה שהוא אמר לאנשים נאורים אלה. אתם יכולים לדמיין שאפילו אחד מהם לא האמין לו, אבל הם טענו שמילים אלו שכנעו אותם שהאנתרופוסופיה באמת מזיקה.

עכשיו רק חישבו איזה עסק מטורף הוא זה! אנשים מוארים אלה לא רק הולכים לפגישה זו, וביום הבא, או ביום שלאחריו הם הולכים לכל מיני פגישות אחרות, היכן שמחליטים כל מיני מטרות. והם לא מבריקים יותר מאשר בפגישות אחרות. זהו משהו שיש לחשוב עליו, איזה אנשים למעשה מושלים בעולם היום. אבל בבקשה תבינו שההתנגדות שלהם לאנתרופוסופיה היא באמת התנגדות לאמת. הם לא רוצים שזה יהיה ידוע במה מדובר פה, הדברים שאדם לומד אודות האדם. הם אומרים: "האנתרופוסופיה מלאה בסודות." טוב, רבותיי, איך היא יכולה להיות דבר כל שהוא מבלי להיות מלאה בסודות? כמובן שהיא מלאה בסודות, אבל לא יותר סודות מאשר כשמישהו גונב משהו ומחביא אותו. זה יהיה אז סוד עד שזה יתגלה. ובאותה דרך אנתרופוסופיה מלאה בסודות, בגלל שדברים אלה חבויים במדע ובשאר החיים האקדמאיים. ובגלל זה, כמובן, האנתרופוסופיה היא עסק מסתורי שכזה היום. אבל דברים חדלים להיות מסתוריים ברגע שהם מתגלים. אין כוונה להיות מסתורי באנתרופוסופיה, אלא להביא לאור את הדברים שאחרים שומרים בסוד.

אני צריך לנסוע כעת לווינה ואני אבקש מהם לומר לכם מתי נמשיך.