מממותות ועד מדיומים
רודולף שטיינר
תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית
הקלדה והגהה: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
לספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן
16 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 במאי ל-22 בספטמבר 1923
GA350
הרצאה מספר 10
7.7.1923
פיתוח יושר פנימי
רבותיי, בשיחה שנתתי לכם אמרתי שבני אדם אינם יכולים להשיג תבונה היום, כי החשיבה שאנו משתמשים בה אינה באמת מתאימה לכך. בזמנים קדומים יותר, אפילו לפני 1500 שנה, מישהו שרצה ללמוד משהו היה צריך תחילה לפתח את חשיבתו. הם לא האמינו שמישהו יכול בדרך כלשהי לתפוס את עולם הרוח בחשיבתו הרגילה, והיתה להם דרך לאימון החשיבה. היום כל החינוך שיש לנו אינו מעודד אנשים לפתח את חשיבתם כלל. בגלל זה הם אינם יכולים לחשוב בשום דרך של ממש.
תנו לי להסביר זאת על ידי דוגמא, משהו שקראתם עליו בעיתונים בימים אלה.[1]
"לעיתים תכופות חלום חוזר ונשנה הוא חלום תעופה. אנו חולמים שאנו עפים, צפים או נופלים וזה קורה לעיתים קרובות מיד לאחר ההירדמות."
טוב, אתם כולכם מכירים את העניין הזה של התעופה בחלומותיכם. אדם שרגיל לחשוב רק בדרך מדעית מודרנית רוצה עכשיו להסביר זאת. אתם תראו תוך רגע שסוג זה של חשיבה אינו מוביל אדם לשום מקום כשהוא עוסק בעניינים שכאלה.
"חלום זה, כותב ד"ר ריצ'רד טרוגוט ב-Natur, נגרם על ידי תנועה פתאומית שאנו עושים, משהו שבאמת מתרחש."
ובכן מה חושב אדם זה? הוא חושב שהגוף בתנועה פתאומית כאשר אנו נמצאים בנקודת ההירדמות. עכשיו אני שואל אותכם, רבותיי, אתם ללא ספק בתנועות פתאומיות לפעמים, אפילו כשאתם ערים? מתי אתם עושים זאת? אני חושב שאתם בתנועות פתאומיות כאשר אתם בשוֹק, כאשר אתם חווים משהו שמפחיד אותכם, זה בא כהפתעה פתאומית ברגע מסוים. אז אתם נעים בפתאומיות. אתם עשויים גם לנוע בפתאומיות, למשל, אם אתם הולכים בחוץ שם ולפתע רואים מישהו שחשבתם שהוא באמריקה. הוא מרתיע אותכם משום שאתם מופתעים. אבל לעולם אינכם מדמיינים כשאתם נעים בהפתעה שאתם חושבים שאתם עפים. אני בטוח שלעולם בחלומותיכם אתם לא חושבים שאתם עפים כשאתם נעים בפתאומיות. אתם רואים את המושגים מלאי המבוכה שיש לאנשים כשהם מסיקים שיש להם רעיון שהם עפים כשהגוף מופתע. אתם יכולים לראות מזה שאנשים מקדישים רק קצת מחשבה לדברים, אבל ברגע שהם רוצים להשתמש במחשבות אלו להסביר משהו באדם, הן לא עובדות. מחשבות שכאלה תעבודנה כל עוד מישהו מנסה אותן בחומר חסר חיים במעבדה, אבל ברגע שאתה מתכוון להסביר משהו, זה לא עובד יותר.
עכשיו זה ממשיך כך:
"הסיבה לתנועה כזאת מונחת בעובדה שמתח השרירים שונה כשערים וכשישנים. כשאנחנו ערים, זרמי אנרגיה נעים בקביעות לשרירים בגוף ממערכת העצבים המרכזית…"
אם כן, הוא מניח שזרם אלקטרונים, זרמי אנרגיה עוברים מהעצבים שלנו לשרירינו כל זמן שאנו ערים.
"…אשר נותנים לשרירים שלנו את המתח הדרוש לשמור את הגוף בשיווי משקל ולשמור את השרירים מתפקדים באופן רגיל. בשינה, מתח שרירים זה נעלם ברובו ומכיוון שרפלקס הרגישות של מוח העצמות של חוט השדרה גדל במשך תקופת השינה הראשונה…" כלומר, כשמישהו רק הולך לישון. "…התהליך של הרגעות שרירים, או הגירוי שכוונתו עבור מוח העצמות, אשר יעורר בקלות את הרפלקס המפתיע,…"
אם כן, הוא אומר שעירור שימושי למערכת העצבים במוח השדרה. זה נע הלאה ומותח את העצבים יותר מקודם.
"…פירוש הדבר שתנועה ניתנת על ידי הגוף. תחושות אחרות שיש למישהו באיבריו יש להן אפילו יותר אפקט ישיר ביצירת תחושה של תעופה, ציפה באוויר, שחייה – במיוחד התנועה הריתמית של שרירי הנשימה ושל החזה כשהם נעים מעלה ומטה."
כעת רק חישבו. כאשר אתם מתחילים להתנשף והחזה שלכם נמתח – האם היתה לכם מעולם הרגשה שאתם עפים? אתם תרגישו אפילו יותר כבדים במקרה כזה – ומעל לכל גם מאבדים את התחושה של לחץ והתנגדות מכל דבר שאנו נחים עליו, שיש לנו בכל חלק של הגוף שנח על כל דבר בזמן שאנו ערים.
טוב, רבותיי, אתם רואים, אם מישהו הולך, כאשר הוא ער, הבסיס הפיזי שהוא נח עליו הוא קטן מאוד. יש לך את ההרגשה שאתה הולך על סוליות רגליך. וכאשר אתה יושב מטה בעוד אתה ער יש לך בסיס קצת יותר גדול לנוח עליו מאשר רק כפות רגליך. ועדיין גם אם אתה מוסיף זאת לגודל של האיזור שכפות רגליך נחות עליו, זה עדיין מאוד קטן בהשוואה לאיזור שאתה נח עליו כשאתה ישן. הג'נטלמן אומר שהלחץ של שכיבה על משהו עבר. אבל האיזור שאתה ישן עליו והלחץ גדול יותר מתי שאתה השוכב במיטה מאשר כשאתה הולך או יושב בשעות הערות שלך! אם כן, אתה יכול לראות שעם סוג כזה של חשיבה אדם אומר דברים שהם בפשטות שטויות. וזהו הידע שמישהו משיג על האדם בעזרת המדע המודרני!
אם כן, הוא אומר שזרמים חשמליים נעים לתוך העצבים. הם חזקים יותר כשאנו ישנים, השרירים מתעוותים ואתה מקבל חשק לטוס, כלומר, אתה חושב שאתה טס, או שהאיזור שאתה שוכב עליו אינו שם כשאתה ישן! ממש קשה להאמין לדברים הנאמרים.
גם איבוד התחושה של לחץ והתנגדות מכל דבר שאנו נשענים עליו שיש לנו בכל חלק של הגוף שנח על כל דבר בעוד אנו ערים.
אי אפשר לחשוב מדוע האדם אינו מתאר את ההתנגדות שאנו מניחים על הרבה מהאיזור התומך כאשר אנו ישנים. אבל הוא אינו עושה זאת, כי חשיבה מודרנית גם כן גורמת לאנשים לדבר שטויות או שגם אינה מספקת כל הסברים.
כעת, הבה ונביט על כמה מהם – ואז אתם תראו, רבותיי, כיצד ראיה פנימית מושגת לתוך עולם גבוה יותר ורוחני – לראות מה באמת קורה כשמישהו הולך לישון.
תנו לי קודם כל לצייר בפניכם כמה תמונות. אתם יודעים שזה רק משהו להראות לכם. אבל בואו ונניח שזה גופו הפיזי של מישהו [ציור 19, שמאל], בגוף אנושי פיזי זה יש לנו גוף מיוחד, הגוף האתרי, שאינו נתפס על ידי החושים. אני אצייר אותו בצהוב. הוא בתוכו, הוא ממלא את הגוף הפיזי והוא בלתי נראה.
ציור 19
שני גופים אלה, הגוף הפיזי והגוף האתרי, נשארים במיטה כשאנו ישנים. כאשר אנו ערים, הגוף האסטרלי נמצא בתוך שני גופים אלה – אני אראה זאת על ידי כך שאעבור עליהם באדום – ואז יש שם גם את האני, הגוף הרביעי. אני אעשה אותו פחות מובהק [סגול]. זהו האדם כאשר הוא ער – גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואני. הם אחד בתוך השני.
הבה ונביט עכשיו באדם ישן. יש לו רק גוף פיזי וגוף אתרי נחים במיטה [ציור 19, באמצע]. זה, כאן, שוכב במיטה. מחוץ למיטה זהו הגוף האסטרלי – הוא יצא החוצה – והאני, גוף האני [ציור 19, ימין]. החלק שנשאר במיטה הוא כמו צמח, כי לצמח יש גם גוף פיזי וגוף אתרי. אם לצמח לא היה גוף אתרי הוא היה אבן. הוא לא היה חי אז, לא היה גדל. אם כן, החלק שנשאר במיטה הוא כמו צמח. הצמח אינו חושב. החלק שנשאר במיטה – אתם יודעים זאת היטב – גם כן אינו חושב בדרך כזו שהמחשבה באה למודעות עירנית. המחשבות הן שם, כפי שהסברתי לכם ביום אחר, והן אפילו מבריקות יותר מהמחשבות שאנו משתמשים בהן כשאנו מודעים. לאבן אין מחשבות מודעות. זה בדיוק כמו אצל הצמח.
אבל כאשר הוא בחוץ, האדם הוא במצב שבו הוא מרגיש שאין לו כל גבולות. אתם יכולים אפילו לראות מדוע ההכרה נפסקת כשאנו יוצאים מתוך הגוף כך. כי אם אתם בגופכם אתם צריכים לעשות את גופכם האסטרלי במידה של גופכם הפיזי. כאשר אתם יוצאים החוצה, הגוף האסטרלי מתחיל לפתע לגדול למימדי ענק, לצאת החוצה בכל הכיוונים, כי הגוף הפיזי לא עוד מושך אותו לעצמו, לא עוד עושה אותו קטן. ברגע שאתם הולכים לישון אתם זזים החוצה מתוך גופכם הפיזי. אתם גדלים אז יותר ויותר.
עכשיו רק תדמיינו שיש לכם כוס של משהו – אנשים לאחרונה התחילו לומר שאני מדבר בזכות האלכוהול. אתם יודעים שזה נושא בלתי נעים בדיוק כעת בשוויץ – ובכן אני אומר שאתם שותים כוס מים עם קצת מיץ פטל. אם אתם שמים קצת מיץ פטל בכוס מים אתם מקבלים את הטעם של מיץ פטל. אבל תדמיינו שאתם לוקחים לא את הכוס הזו, אלא מיכל גדול, גדול דיו כדי להכיל 5 בקבוקי מים ולתוכו תשימו אותה כמות מיץ כפי ששמתם בכוס לפני כן. אתם תערבבו היטב, ומיץ הפטל צריך להתפזר בהרבה יותר מים. כך שטעם מיץ הפטל יהיה הרבה יותר חלש. עכשיו, אתם רואים, כנער צעיר גדלתי ליד סוחרי יין שהיו להם חביות שהכילו 400 בקבוקים לחבית. אם מישהו מילא חבית במים במקום יין – והוסיף כמה טיפות של מיץ פטל, ובחש את הכל, יכולת לשתות את המים מבלי להרגיש כלל בטעם של הפטל. זה ברור. עכשיו, רבותיי, כל עוד גופכם האסטרלי קטן כמו גופכם הפיזי, הוא כמו מיץ פטל בכוס של מים. גופכם האסטרלי רק הולך לאן שהגוף הפיזי הולך. כאשר אתם נעים החוצה בשנתכם, הגוף הפיזי לא עוד מחזיק אותם ביחד. הגוף האסטרלי אז נפרד, בדיוק כפי שמיץ הפטל נפרד ב-400 בקבוקי מים. ואז אין לכם יותר מודעות בגוף אסטרלי זה, כי מודעות מתפתחת כאשר הגוף האסטרלי מתכווץ.
כעת תקבלו גם הסבר נכון על מה שעלול לקרות כשאנו הולכים לישון. כשאנו ערים, הגוף האסטרלי נמצא באצבעות ידינו, באצבעות רגלינו. הגוף האסטרלי נמצא בכל מקום בשרירינו. כעת כאשר אנו מרגישים את הגוף האסטרלי בשרירינו יש לנו הרגשה שאנו תלויים בגופנו הפיזי. הגוף הפיזי הוא כבד. אנו חשים את המשקל של הגוף הפיזי. ברגע שאנו יוצאים החוצה, יש לנו את הגוף הפיזי ואת משקלו מאחור. ברגע זה, לפני שהמודעות נמוגה בשנתנו, אנו כבר לא מרגישים כבדים. איננו מרגישים כאילו אנו נופלים, כי אנו מתרוממים למעלה. אבל אנו מרגישים שאנו צפים מעלה. מימדיו של הגוף האסטרלי גדלים, הוא לא קשור יותר – זה מה שאנו חווים כתעופה או כשחיה. אנו יכולים לנוע בחופשיות עד שהמודעות עוברת ואנו ישנים לחלוטין.
אם כן, מה אומר איש מדע מודרני? הוא אומר: "אנו נעים עם השרירים שלנו." טוב, אם אנו מתחילים עם השרירים שלנו אנו חשים אותם יותר מאשר תמיד. איננו מדמיינים שאנו עפים במקרה זה, אבל כאשר אנו נעים אנו מרגישים קשורים יותר מתמיד לגוף הפיזי. רק חישבו – מישהו עומד שם ומשתומם ויפתח פה רחב. מדוע הוא פותח את פיו רחב? בגלל שהוא נתון כל כך לשריריו שאינו יכול לשלוט בעצמו. זוהי תגובה מפתיעה, חיים אלה בתוך השרירים, הם ההיפך ממה שקורה כאשר אנו נרדמים. כאשר אנו נרדמים אנו למעשה יוצאים מתוך שרירינו. אין זו שאלה של התכווצות שרירים, אלא של התרגעות שרירים. כאשר אנו שוכבים מטה, כך שגופנו נתמך על ידי איזור גדול יותר, איננו צריכים לאחוז את שרירינו יחדיו עם גופנו האסטרלי. הם במנוחה. וזה לא בגלל שהם מתוחים למעלה, אלא בגלל שהם במנוחה, בגלל שאנו לא צריכים יותר להפעיל את השפעתנו עליהם, שאנו מרגישים עצמנו חופשיים משרירינו, ואנו צפים הלאה עם גופנו האסטרלי הקל יותר.
עכשיו זיכרו כיצד אמרתי לכם בפעם האחרונה שאנו צריכים ללמוד ולחשוב בדרך אחרת. כאן אתם רואים זאת. מישהו שחושב בדרך שבה אנשים נוהגים לחשוב בדרך כלל היום יגיע לצד השני של האמת כשהוא רוצה להסביר משהו באדם. אנו צריכים תחילה לחשוב בדרך הנכונה, כך שאנו יכולים גם לחשוב את ההיפך ממה שקיים בעולם הפיזי. אנשים מגיעים מחוץ למנהג של חשיבה בדרך הנכונה, חשיבה בדרך כזו שמישהו חושב שהחשיבה לוקחת אותו לתוך הממלכה של הרוח.
יש באמת היום הרבה אנשים שמדברים בשפתנו, ובשפתנו קיימת המילה 'רוח', אבל אנשים אינם יכולים להשיג שום משמעות אמיתית של מילה זו. הם רק יכולים לחשוב על דברים פיזיים. וכפי שראיתם, אם מישהו רוצה לחשוב על דברים ברוח, הוא צריך להגיע למשהו שאין לו תכונות פיזיות כלל, משהו שאינו פוגש בעולם הפיזי. החשיבה של האנשים הלכה כה רחוק היום שהם רוצים לראות דברים של הרוח כמשהו פיזי. ואז הם נהיים ספיריטואליסטים. אתם רואים, הגוף הפיזי יכול להזיז שולחן. אנשים אומרים: "אם אני יכול להזיז שולחן אני קיים. אם רוח אמורה להתקיים גם היא צריכה להזיז שולחן." טוב, אז הם גם מתחילים להזיז שולחנות, והם לוקחים את הזזת השולחנות כהוכחה לעולם הרוח. זה משום שהחשיבה שלהם היא עקומה, מושחתת. החשיבה שלהם היא מטריאליסטית, היא רוצה שגם הרוח תהיה פיזית. ספיריטואליזם הוא הדבר המטריאליסטי ביותר שקיים. אתם רק צריכים לראות זאת בפעם הראשונה.
עכשיו אולי אחד מכם יאמר: "אבל הייתי שם כשאנשים ישבו סביב לשולחן, מחזיקים ידיהם בשרשרת, והשולחן זז, קפץ, וכל מיני דברים." זה נשמע שטחי. אתם יכולים לשבת סביב לשולחן, לעשות שרשרת סביבו, והעסק יכול במקרה לגרום לתנועה בשולחן. אבל אתם רואים, זה בדיוק כך כאשר אני עושה כמה תנועות קטנות וגורם לתנועה גדולה. רק דמיינו שיש לכם רכבת. לרכבת יש מנוע מקדימה, עם נהג בתוכה. הנהג אינו יורד מהמכונה והולך לצד האחורי שלה ודוחף. אני בספק אם הוא מצליח לגרום לרכבת מהירה באמת לזוז בדרך כזו. אתם יודעים, נהג הרכבת עושה רק תנועות קטנות מאוד, והרכבת נוסעת מהר מאוד, והמנוע מושך הרבה קרונות. מדוע? טוב, משום שהגירים מתפקדים כמו שצריך. בדרך זו תנועה קטנה יוצרת תנועה גדולה ועושה כך באופן פיזי.
באותו אופן זהו תהליך פיזי טהור כאשר אנשים מחברים ידיים סביב לשולחן ואז מתחילים למשוך פתאום רק טיפונת וכן הלאה. והביטו וראו, תנועות קטנות אלו הופכות לתנועות גדולות בעלות חשיבות, כי זה למעשה מושם ביחד. ובכן, זה תהליך פיזי רגיל לחלוטין.
כעת, אם יש מישהו בקבוצה שיש לו רעיונות מיוחדים בתת-מודע שלו, מחשבות אלו עוברות דרך אצבעותיו המעוותות. ואתם גם תקבלו תשובות בדרך זו, תשובות שאפשר לקרוא אותן, תוך שימוש באלפבית. אבל התשובות שתקבלו הן תמיד בתת-מודע של מישהו שנמצא שם, מחוכמות ככל שתהיינה. הסברתי לכם שכאשר בני אדם יורדים מטה אפילו רק קצת לתוך התת-מודע, הם יותר מחוכמים מאשר הם בתודעתם הערה. זה מראה את עצמו גם בשולחן. העובדה שאנשים נהיו ספיריטואליסטים מוכיחה למעשה שהמטריאליזם הוא רב עוצמה בתקופתנו.
חשיבתנו הרגילה אינה מספקת הסברים לשום דבר כשאנו מגיעים לאדם. וכך יש לנו מצב שמישהו מנסה להסביר חלום, חלום של תעופה, במאמר של עיתון זה שציטטתי היום. הוא מסביר זאת בדיוק בדרך ההפוכה מהדרך שיש להסביר זאת. אבל אנשים באמת אינם יכולים ללמוד דברים שכאלה, דברים שהם מעניינים ביותר. אמרתי לכם דברים אודות חלומות בכמה הזדמנויות לפני כן. היום אתרכז פעם נוספת בכמה עובדות מרכזיות.
רק חישבו על מישהו חולם, רבותיי. בחלומו הוא חוצה כמה כיכרות בבאזל. אבל לפתע – דברים כאלה אפשריים בחלומות – הוא מוצא גדר בדרכו, עם מוט מחודד כאן, מוט מחודד שם, ואז מוט חסר. הוא משיג מוט אחד כאן, אחד אחר שם, ואז אחד חסר שוב [מצייר על הלוח]. ואז הוא חולם שהוא רוצה לקפוץ מעל הגדר ומשתפד על המוט המחודד. זה כואב והוא מתעורר. והוא מבין: "וואו, אתה לא נהיית משופד על החוד כלל, אבל יש לך כאב שיניים נורא!" יש לו כאב שיניים והוא מתעורר עם שיניים כואבות. יש לו חור שם למעלה בשיניו, ועוד אחד כאן למעלה. ובכן זה מה שהוא ראה כגדר עם עמודים חסרים. זה בדיוק כמו שיניו העליונות עם החורים היכן ששיניים חסרות. הוא נוגע באחת השיניים וזו בדיוק האחת שכואבת. יש בה חור והיא כואבת. זהו חלום שמישהו בהחלט יכול לחלום.
אבל מה למעשה קורה שם? כעת אתם רואים, התהליך כולו למעשה מתרחש בחייו הערים. אתם יכולים לומר לעצמכם: "הייתי שמח כשיישנתי, כי אז לא היה לי כאב שיניים נורא זה." אבל מדוע אין לכם כאב שיניים כאשר אתם ישנים? משום שהייתם שם בחוץ עם גופכם האסטרלי. הגוף הפיזי והגוף האתרי אינם חשים בכאב השיניים. אתם יכולים לדפוק באבן כמה שאתם רוצים, דפיקה בחתיכה ממנה. לא תועיל. אתם יכולים גם לקרוע צמח לחתיכות. הוא לא ירגיש זאת משום שאין לו עדיין גוף אסטרלי, רק גוף אתרי. אני בטוח שכמה אנשים יפסיקו למשוך בעלי הוורד ולקטוף פרחים באחו אם הצמחים היו תמיד לוחשים כמו נחשים בגלל שכואב להם. אבל לצמח לא כואב. ובני אדם הם כמו צמחים בשנתם. כשהם ישנים השיניים אינן כואבות. אך הם ישנים עם הגוף האסטרלי בתוכם. האדם מגיע לשיניו עם הגוף האסטרלי. אתם רואים, אתם צריכים להיות לגמרי בתוך הגוף לפני שאתם מרגישים כאב כלשהו. כשאתם לא ממש בפנים, משהו שכואב נראה כמו אובייקט חיצוני.
דמיינו רבותיי, שאני מדליק גפרור כאן. אני רואה אותו בוער. אם הייתי בתוכו, לא רק הייתי רואה אותו דרך גופי האסטרלי אבל גם מרגיש אותו ככאב. כאשר אני עדיין לא לגמרי בגופי אבל רק בתהליך של שינה, טור השיניים הוא כמו גוף חיצוני. אני מרגיש אותו כמו גוף חיצוני ויוצר דימוי שדומה לו. בדיוק כפי שאני יוצר דימוי של אובייקט בעולם החיצון, כך אני יוצר דימוי של שיניי כשאני עדיין חצי בחוץ. ומשום שאני עדיין לא יכול ליצור את הדימוי הנכון – זהו משהו שאני יכול לעשות אם יש לי את מדע הרוח – אני יוצר דימוי של גדר יותר מאשר דימוי של שיניים. ויש מוטות מחודדים חסרים בגדר בדיוק כפי שיש חורים בטור השיניים. אתם רואים, המבוכה שנגרמת בגלל שאני לא נמצא לחלוטין בגופי גורמת לטעות להיווצר. אתם לוקחים את הפנימי עבור החיצוני, פשוט בגלל שאתם נמצאים בחוץ כשאתם ישנים. אז הפנימי הוא משהו חיצוני.
אתם רואים שמישהו מדבר כך – ריצ'רד טרוגוט כתב למעשה הרבה על חלומות,[2] הכל כה מטופש כמו מה שכתב כאן על חלום התעופה – ואם היה לו רק את החשיבה השלמה הרגילה של זמננו, הוא היה אומר את ההיפך ממה שנכון באמת. כי הוא לא מבין שהוא מרגיש כמו מעופף בעוזבו את הגוף בגלל שהגוף האסטרלי נהיה גדול, והוא מרגיש כמו מישהו שכופה את דרכו כשהוא בא פנימה שוב בגלל שהגוף האסטרלי נלחץ פנימה. למתוח את שריריו זה להשתוות לחלום רע. החלום הרע בא בדיוק כאשר האדם שכתב את המאמר סיפר על חלום אחד של תעופה. יהיו לכם גם רק חלומות רעים כשתהליך ההירדמות אינו כפי שהוא צריך להיות. דמיינו שאתם שוכבים למטה היכן שהוא ואתם מקבלים הרגשה שמישהו חונק אותכם. זה קורה בגלל שאתם בתהליך ההירדמות אך יש חוסר מנוחה היכן שהוא, ואתם לא יכולים להירדם כמו שצריך. אתם ממשיכים לנסות – לעיתים יוצאים החוצה, לעיתים נכנסים פנימה. כאשר אתם רוצים להיכנס פנימה, מה שאינכם יכולים לעשות בגלל שאתם עדיין עייפים, אתם מקבלים תחושה של חנק משום שהגוף האסטרלי רוצה להיכנס, דוחף פנימה חזק, אבל אינו יכול להיכנס פנימה כמו שצריך. מרגע שאתם יודעים זאת אתם יכולים להסביר את כל הדברים האלה הרבה יותר טוב.
זה יגרום לכם להבין שמשהו אחר דרוש אם אנו רוצים לדעת את עולם הרוח. צריך להיות לכם ברור לגמרי שלגוף הפיזי לא צריך להיות שום חלק בזה. צריך להיות מסוגלים לחיות בדיוק בחלק שהוא הגוף האסטרלי. כדי לדעת את עולם הרוח אתם צריכים להשיג משהו מעבר לזה שבו אתם נרדמים באופן נורמלי. אם אתם ישנים מחוץ לגוף הפיזי עם גופכם האסטרלי בחיים רגילים, אתם תירדמו. אתם רואים, זהו העסק של חבית היין שוב, שעליה דיברתי לפני כן. הגוף האסטרלי גדל למימדים עצומים. אם אתם רוצים לדעת את הגוף האסטרלי אתם צריכים את הכוח הפנימי להחזיק אותו יחדיו. רק דמיינו מה שקורה ברגע שאני רק חוזר לטיפה של מיץ פטל שוב במקום לגוף האסטרלי האנושי והאני. בואו ונצייר תמונה טובה באמת של זה. [מצייר על הלוח]. שם יש לנו כוס מים, ובתוכה טיפה של מיץ פטל. טיפת מיץ הפטל מתפזרת [צובע אותה]. אתם עדיין יודעים שהיא שם אם יש לכם כוס מים. אבל עכשיו תחשבו על משהו מאה אלף פעמים גדול יותר – אני לא יכול לצייר זאת, כמובן. אתם לא תראו יותר שום דבר מזה אם אנסה ואעשה את הצבע בהיר דיו כדי להתאים לתפוצה.
אף אחד לא יכול לחוש דבר מזה. אבל כעת דמיינו שהטיפה מציגה התנגדות [שטן], ואני שם אותה בתוך חבית יין זו שמכילה 400 בקבוקים – מצטער, לא יין, רק מים. כעת, טיפת פטל מתנגדת זו אומרת לעצמה: "אני לא ארשה לעצמי להיות מעורבבת בפנים! אני אשאר טיפה של מיץ פטל!" אם כן, יש לכם שם את חבית היין שלכם, או חבית מים והטיפה של מיץ הפטל נשארת קטנה מאוד. עכשיו, אם הייתם שם עם לשונכם בפנים, מלקקים דרככם דרך המים עד שתגיעו למקום שטיפת מיץ הפטל נשארת קטנה, אתם תטעמו את המתיקות של טיפה זו של מיץ פטל. היא צריכה לעמוד בפני כל האירועים.
אני אומר שזה טיפה שטנית [מתנגדת] רק כדי למצוא דרך לומר זאת. האנשים שמתנגדים לאנתרופוסופיה הם לפעמים באמת מצחיקים מאוד. בעיתון בהמבורג נאמרו השמצות כנגד האנתרופוסופיה בכל דרך אפשרית, נאמר שהייתי השטן! הם היו מאוד רציניים בקשר לזה, אמרו שהשטן הגיע לעולם. אני רק אומר שטיפה של מיץ הפטל תהיה מתנגדת אם אני שומר אותה קטנה כשמישהו שם אותה בתוך המים. עכשיו זה דבר שונה בשביל הגוף האסטרלי להישמר כה קטן בגוף הפיזי כאשר הוא יוצא מתוכו. אתם צריכים לפתח את הכוח שמאפשר לשמור את הגוף האסטרלי קטן. אתם יכולים לעשות זאת על ידי פיתוח היכולת לחשוב באופן מאוד בהיר. אמרתי לכם שאדם צריך לפתח חשיבה בלתי תלויה. חשיבה בלתי תלויה היא רבת עוצמה יותר מהחשיבה החלשה של אנשים אלו. הדרישה הראשונה היא יכולת רבת עוצמה לחשוב. הדרישה השנייה היא היכולת לחשוב לאחור. בעולם הפיזי החיצוני הדברים מתקדמים קדימה. אם אתם לומדים לחשוב לאחור, אתם משיגים יותר כוח בחשיבתכם. ואם אתם גם לומדים את מה שאמרתי לכם בפעם האחרונה: "החלק תמיד גדול מהשלם" – אשר סותר את המציאות הפיזית – אתם לומדים לשים את עצמכם בתוך עולם אשר לבטח אינו כמו העולם הפיזי, אלא הפוך ממנו. אתם לומדים אז לשים עצמכם בתוך עולם הרוח.
כל הדברים האלה עושים זאת אפשרי עבור הגוף האסטרלי להישאר קטן יותר, גם אם הוא עוזב את הגוף הפיזי, ולא לזרום החוצה לתוך האוקיינוס האסטרלי הכללי.
אם כן, זה הולך ביחד. אבל אתם צריכים גם להיות מאוד ברורים בדעתכם שדברים אלה צריכים להיות באותה הרצינות שבה הדרך המדעית חוקרת אובייקטים בחיים הפיזיים החיצוניים. אם אתם מתחילים לפנטז, אין לכם יותר את מדע הרוח. אתם לבטח לא צריכים להשתעשע בפנטזיות.
הבה ונניח לדוגמא – טוב, אני רוצה להראות זאת מאוד בבירור – יש לכם כאב בבוהן. אתם מרגישים כאב זה בבוהן הגדולה שלכם בגלל גופכם האסטרלי. אם היה לכם רק גוף אתרי, לא הייתם מרגישים בשום כאב, אחרת צמח היה מתלונן כשהייתם קוטפים אותו, פרח היה מתלונן כשהייתם קוטפים אותו. עכשיו הייתם מתלוננים אם היה לכם כאב בבוהן הגדולה שלכם – טוב, לא אתם באופן אישי, אולי, אבל אתם יודעים למה אני מתכוון. אנו מתלוננים כשכואב לנו בבוהן הגדולה. השאלה היא, מדוע אנו מתלוננים? אתם רואים, יש לנו את הגוף האסטרלי שמתפשט לכל אורך הגוף הפיזי. כשאנו מגיעים למקום עם גופנו האסטרלי שבו דבר זה או אחר אינו נכון בבוהן, אנו לוקחים זאת מעלה אל המוח עם גופנו האסטרלי. שם אנו יוצרים אידיאה של הכאב.
אבל כעת תדמיינו שלמישהו יש מוח חולה. כשלמישהו יש מוח בריא לחלוטין, יש לו לבטח מקום במוח זה שבו הוא יכול לקבל את הכאב בבוהן הגדולה שלו. אדם צריך נקודה בריאה במוחו כדי שיוכל לקבל את הכאב בבוהן הגדולה שלו. בואו ונניח שנקודה זו במוח היא חולה. אמרתי לכם שהנפש אינה יכולה להיות חולה, הגוף האסטרלי אינו יכול להיות חולה, אבל המוח הפיזי יכול להיות חולה. כעת, אם נקודה זו במוח חולה, הכאב בבוהן לא יכול להתקבל. אם כן, מה עושה האיש? טוב, רבותיי, חלק קטן של המוח הפיזי חולה. אבל, אתם רואים, המוח של הגוף האתרי הוא עדיין שם בנקודה זו. החלק האתרי של המוח במקום זה אינו נתמך יותר על ידי החלק הפיזי. אם כן מה עושה החלק האתרי? החלק האתרי הופך את הבוהן שלכם להר. הוא לא רק מקבל הערה על הבוהן, אלא עושה אותה להר. והוא עושה את הכאב שבתוכה לרוח קטנה מאוד, רוחות הרים יושבות שם, ובכן אתם רואים, [ציור 20]: כאן הבוהן הגדולה שלך. אתה שם אותה בחוץ בגלל שיש לך מוח חולה. וכעת אתה נשבע שיש הר עצום לפניך. אבל כל זה הוא באמת רק הבוהן הגדולה שלך. זה הכל דמיון שווא.
ציור 20
רבותיי, אתם צריכים להיזהר שלא יהיה לכם דמיון שווא שכזה כשאתם רוצים להיכנס לתוך עולם הרוח, כי אז אתם מעורבים בפנטזיות. כיצד אנו יכולים להשיג זאת? שוב אנו צריכים קודם כל לעשות זאת על ידי אימונים. אתם צריכים לדעת את כל הדברים שעלולים לבוא מהגוף הפיזי אם נדמה שיש בו מחלה היכן שהוא. ואז תדעו שיבוש ממושך של הרוח המקורית שמופיעה בפניכם, עם משהו שרק מופיע מגופכם הפיזי.
כך, בתוספת לחשיבה פעילה, לחשיבה לאחור, לסוג של חשיבה שתיארתי בפניכם בפעם האחרונה שנפגשנו, כשמישהו חושב בדרך שונה מאוד בהשוואה לדרך שמישהו עושה בעולם הפיזי, צריך גם להיות הידע הנכון: זה וזה בא מגופכם הפיזי. כל אלו הן הכנות נחוצות.
אתם רואים, דרושה היתה אמנות מיוחדת לתרגול כדי להכין אנשים בזמנים קדומים כדי שיכנסו קצת לתוך עולם הרוח בדרך הישנה. זה נקרא האמנות של הדיאלקטיקה. הכוונה היתה שצריך ללמוד לחשוב. היום, אם תבקש ממישהו ללמוד לחשוב תחילה – טוב, הוא יקרע היום כל שערה מראשך, כי כל אחד מאמין שהוא כבר יכול לחשוב. האמת היא שכשאנו חוזרים לזמנים מוקדמים יותר אנו מוצאים שאנשים תחילה היו צריכים ללמוד לחשוב בדרך מיוחדת. וזה נקרא אמנות של דיאלקטיקה. היה עליך לחשוב קדימה ואחורה, והיית צריך ללמוד לבסס מושגים בדרך הנכונה.
מדוע זה היה כך? זה היה כך משום שאנשים למדו לחשוב על ידי כך שלמדו לדבר. כבר אמרתי לכם בהזדמנות קודמת שגם ילד לומד לדבר תחילה ואחרי כן לחשוב, אבל זה כמובן בדרך ילדותית תחילה. היום אנשים נשארים כמו ילדים כל חייהם, אבל זה לא משרת אותם מאוחר יותר בחיים. ללמוד לחשוב כל הזמן מדיבור, אדם משיג את האוויר פנימה והחוצה בכל פעם שהוא נושם פנימה או החוצה. הרבה תלוי בנכונות לדבר כמו שצריך, כי זה גם גורם לנשימה נכונה. מישהו המסוגל לנשום נכון יכול לדבר במשך זמן רב. מישהו שלא יכול לנשום נכון יתעייף במהרה כשהוא מדבר במשך זמן רב ללא הפסקה.
אמנות הדיאלקטיקה מלמדת אנשים לדבר נכון ומכאן גם לחשוב נכון. היום אנשים אינם יכולים לחשוב נכון, כי הנשימה שלהם כל הזמן מתנגשת עם איבר הנשימה שלהם. רק תקשיבו לדיבור אקדמאי היום. טוב, במקום הראשון, רק מעט מהם מדברים. הם בדרך כלל קוראים דברים. הם משתמשים בדברים שונים לגמרי כדי לעזור לעצמם, העיניים שלהם, וכן הלאה, וזה נותן להם תמיכה. אבל רק תקשיבו להם כשהם מדברים. הם בדרך כלל מופיעים כקצרי נשימה ותמיד מתנגשים עם גופם הפיזי.
בדרך זו הכל נהיה כדימוי של הגוף הפיזי. יכולה להיות לך נקודה חולה כאן במוח וכך הבוהן שלך הופכת להר עם כל מיני רוחות, או שאתה ממשיך לרוץ לתוך דברים עם נשימתך כל זמן שאתה חושב, ואינך יכול לתת לזה לצאת החוצה. במקרה אחר, העולם כולו נראה פיזי עבורך בגלל שאתה כל הזמן מתנגש עם זה בנשימתך. מהיכן באמת בא מטריאליזם זה? מטריאליזם מתפתח בגלל שאנשים אינם יכולים לחשוב כמו שצריך, לנשום החוצה כמו שצריך, להיפגש בתוך הפיזי. הם מאמינים אז שהעולם כולו הוא לחץ ודחיפה. לחץ ודחיפה זה מה שיש בתוכם בגלל שהם אינם מכינים את עצמם מראש על ידי חשיבה בדרך הנכונה. וכך אנו יכולים לומר שכשמישהו הוא מטריאליסט היום זה בגלל שהוא אינו יכול לצאת מעצמו, ממשיך להתנגש בתוך עצמו בכל מקום בתוכו.
בואו ונביט עוד פעם במר טרוגוט. הוא באמת חייב לומר: "החלום שמישהו עף מתפתח בגלל שאנו יוצאים מעצמנו והגוף האסטרלי מתחיל להיות גדול יותר." אבל הוא לא מבין את זה, כי הוא ממשיך לחשוב ולחשוב, הוא חושב הרבה מאוד! טוב, רבותיי, רק חישבו, אם מישהו מתחיל לחשוב על מי שבאמת לא יכול לחשוב, מה הוא עושה? הוא קודם כל מקמט את מצחו, ואז, בגלל שזה עדיין לא גורם לו לחשוב, הוא יקמט את מצחו עם אגרופו. מה הוא באמת מנסה לעשות? הוא רוצה לדרוך את שריריו. הוא דורך את שריריו. ואם הם לא מתוחים דיים הוא רוצה להכות בהם, כך שהם באמת יהיו מתוחים. אם כן, מה עושה מר טרוגוט כאשר הוא חושב על חלום? במקום להביט בדברים כפי שהם, הוא מותח את שריריו, ואז הוא מוצא בדיוק את הדבר שהוא עושה: "מתיחת שרירים", הוא יאמר. "זהו זה!" החלום שווה למתיחת שרירים. אבל הוא רק מערבב את המחשבות אודות החלום עם המציאות.
אתם רק לומדים משהו אודות מר טרוגוט – אודות מה שקורה לו כאשר הוא חושב על דברים – אם אתם קוראים דברים אלה. כך זה בדרך כלל היום. אם אתם קוראים את מה שנדפס, אתם מוצאים איך שהם מדמיינים את הדברים. אם אתם קוראים את העיתון היום אתם צריכים לומר לעצמכם: "אתם תלמדו משהו על מה שקורה בעולם מהעיתון, אבל אתם תמצאו מה שהג'נטלמן אשר יושב במשרד העורך רוצה שיקרה בעולם."
וכך זה גם עם המדע המטריאליסטי. לא תלמדו ממנו איך שהעולם באמת בנוי, אלא מה שפרופסורים מטריאליסטים חושבים על העולם היום. מרגע שמצאתם זאת, אתם תראו שבאנתרופוסופיה המטרה אינה לרמות את העולם, אלא להציע יושר וכנות במקום עורמה ואשליה ודברים שלעיתים קרובות אינם נכונים.
אם כן, אתם רואים שיושר וכנות, יושר פנימי, זוהי התכונה הרביעית שאנו צריכים כדי להיכנס לתוך עולם הרוח. כשאנו מסתכלים על העולם, אנו רואים שאין הרבה יושר שם. אין פלא שאין גם הרבה יושר במדע.
תיארנו ארבע איכויות שנדרשות בחשיבתנו – בהירות, חשיבה בלתי תלויה. חשיבה באופן בלתי תלוי בעולם החיצון. חשיבה בדרך שונה לחלוטין מהעולם הפיזי, וגם להיות כנים בחשיבתנו. נתאר איכויות אחרות בפעם הבאה שניפגש.
—————————————————————————————-