רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה והגהה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

16 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 במאי ל-22 בספטמבר 1923

GA350

הרצאה מספר 9

30.6.1923

יצירת שעמום באופן מלאכותי, דעות שנוצרות באופן מלאכותי.

דעות שנוצרות בעולם הפיזי מתהפכות בעולם האחר

טוב, אמשיך לענות על השאלות שנשאלו לפני כן. אתם צריכים להבין שהתשובה לשאלות אלו היא אחת מהקשות ביותר. אני אנסה ואעשה זאת קל ככל האפשר. כפי שאמרתי לכם לפני כן, למצוא דרך-ראיה לתוך הרוח צריך קודם כל להיות מסוגל לפתח מחשבה בלתי תלויה לחלוטין. שנית צריך להיות מסוגל, כפי שאמרתי לכם, לחשוב לאחור. זה אומר שצריך לנסות לחשוב דברים לאחור שבחיים הרגילים הולכים כך: מתחילים עם הראשון, ואז השני, השלישי, וכן הלאה. אם אני נותן לכם לדבר אתם צריכים לנסות לעשות כפי שאמרתי לכם בפעם האחרונה ולהתחיל מהסוף ולחשוב לאחור אל ההתחלה. דברים שכאלה הם הצעדים היסודיים הראשונים.

היום, בקשר רב מאוד עם השאלה השניה, אני רוצה לתאר משהו אחר. אתם יודעים שבני אדם יכולים לחיות רק בתוך טווח מסוים של טמפרטורות. אם צריך הם יכולים לשאת הרבה חום. אם נהיה מאוד חם בקיץ, טוב, הם יזיעו אבל הם יכולים לשאת זאת. אבל אם הטמפרטורה עולה אפילו יותר, הם לא יוכלו לחיות יותר. באותה דרך אנשים יכולים לשאת מעלות מסוימות של קור, אבל כשנהיה יותר קר מתחת לגבול שלהם הם יקפאו למוות. ואתם רואים, הדבר המוזר הוא שבין שתי טמפרטורות אלו – הטמפרטורה הנמוכה שבה הם יקפאו למוות והחום שכבר אינם יכולים לעמוד בו – בטווח שבו חיים בני אדם, למעשה אי אפשר לראות ישויות רוחיות. זה כמו המצב שדיברתי עליו בפעם האחרונה כשאמרתי שברגע שמישהו מתחיל לחשוב לאחור הוא מתחיל לראות ישויות רוחיות. אבל אז הוא נרדם. רוב האנשים נרדמים, אלא אם הם אימנו את עצמם כך שיישארו ערים.

אבל עכשיו למשהו אחר. אתם רואים, אם אנשים היו חיים בטמפרטורה גבוהה יותר מזו שהם יכולים לשאת כעת, הם היו רואים ישויות רוחיות. אבל הם אינם יכולים לשאת טמפרטורות אלו. והם יוכלו גם לראות אותן אם היו עושים עצמם לבגד של שלג, מניחים עצמם ישר לתוך השלג, אבל הם יקפאו למוות. משהו שנראה בלתי מתקבל על הדעת לאנשים הוא עובדה. זוהי הרוח שמוציאה עצמה מטווח הטמפרטורות שבני אדם יכולים לשאת כשהם נמצאים בגופם הפיזי.

בני אדם אינם יכולים לשאת טמפרטורות שכאלה בגופם, אבל הם יכולים לשאת אותן בנפשם. רק, כפי שאמרתי, הנפש, הרוח, נרדמות. כי הנפש והרוח אינן קופאות למוות ואינן נולדות, אבל הן נרדמות.

יש שתי דרכים שבהן אנו יכולים להשיג מושג כיצד יהיו הדברים בטמפרטורות גבוהות יותר משאנו יכולים לשאת וגם בנמוכות יותר משאנו יכולים לשאת. תנו לי ואתן לכם דוגמא. אתם רואים, כאשר אנו מפתחים טמפרטורה בעצמנו אנו מגיעים לטמפרטורות גבוהות יותר משאנו יכולים לשאת, אם נעשה זאת באופן פנימי. הטמפרטורה לא תהיה כה גבוהה שנמות בה מייד, אבל עם הטמפרטורה שתיווצר מבפנים, נגיע לטמפרטורה גבוהה יותר מזו שיש לנו באופן נורמלי. אתם יודעים כיצד אנשים מתחילים לדבר כמו מישהו שלא נמצא על האדמה הזו כשהם מקבלים טמפרטורה גבוהה שכזו. הדברים שאנשים אומרים בחום אינם שייכים לאדמה זו. אבל מטריאליסט יהיה חייב לומר שאלו הן מחשבות שהתבשלו בטמפרטורה גבוהה, אבל, כמובן, זה לא נכון.

קיים מצב שבו אנשים מפתחים טמפרטורה גבוהה, מקבלים חום ומדברים שטויות. עכשיו אתם רואים, הנפש אינה יכולה לדבר שטויות. לא משנה כמה גבוהה הטמפרטורה, הנפש אינה יכולה לדבר שטויות. היא מדברת שטויות בגלל שהגוף מחוץ לסדר בטמפרטורה גבוהה. אתם יכולים לקבל מושג מזה אם תחשבו על סוג של זכוכית כדורית שאנשים שמים לפעמים בגן הפרחים שלהם כדי ליצור בבואה של עולם הפרחים שסובב אותם. אם אתם מסתכלים לתוך כדור זכוכית שכזה אתם תראו שם פנים שאינכם אוהבים! [ציור על הלוח], זה סוג של פנים שאינכם אוהבים. אבל אתם גם לא תאמרו: "וואו, רק הביטו מה קרה לפרצופי!" אתם לא תחשבו לרגע שזהו למעשה פרצופכם שנראה כה שונה בהשתקפותו. ואם נפשכם מתחילה לדבר שטויות כשיש לכם חום גבוה, אתם גם לא תגידו שנפשכם או רוחכם, מתחילות לדבר שטויות. הדברים שרוחכם ונפשכם אומרות הם מסולפים משום שהם נאמרים מתוך מוח חולה, בדיוק כפי שפניכם נראות מעוכות ושטוחות בזכוכית פגומה שכזו.

על כן אתם צריכים לומר לעצמכם: "כאשר אני צריך למדוד חום ולדבר שטויות, המצב הוא שהמחשבה והנפש מדברות מתוך מוח חולה. פניי לא השתנו כאשר אני עומד לפני כדור זכוכית משקפת, אבל הכל נראה מעוקם ומסולף." באותה דרך הדברים שמישהו אומר כשיש לו חום נשמעים מעוותים בגלל שהם באים מגוף חולה ומוח שלא מתפקד כמו שצריך. אבל כיצד קורה שהמוח אינו מתפקד כמו שצריך? זה משום שכל מחזור הדם זורם מהר מידי. אתה רק צריך להרגיש את הדופק ואתה תדע זאת. הטמפרטורה הגבוהה בראש באה בזכות הזרימה המהירה מידי של הדם. מחזור הדם מייצר חום אשר עולה לראש – יש לך חום. המחשבה שלך והנפש מראות עצמן כמו בראי שאינו עובד כמו שצריך.

גם ההיפך עלול לקרות, אבל במקרה כזה לא על ידי שכיבה מטה בשלג ולתת לעצמך לקפוא למוות בשלג, כי במקרה כזה אתה באמת תקפא למוות. המצב ההפוך יכול לצוץ מתוך הנפש והרוח. במקרה כזה צריך לעשות משהו תוך שימוש במוח. וזה רבותיי, ייצר משהו מוזר מאוד. רק חישבו: מישהו מתחיל לחשוב חזק מאוד אודות דברים, משקף את הפרטים הבלתי חשובים ביותר. זה יותר טוב לשקף את הפרטים הבלתי חשובים ביותר, דברים שנחשבים כה בלתי חשובים שרוב האנשים אפילו לא רוצים לחשוב עליהם. תנו לי ואראה לכם משהו. אם יש לכם משולש שווה זוויות [ציור 18] ואתם מחלקים אותו לארבעה חלקים שווים, כך שאתם מקבלים ארבעה משולשים כאלה, אתם יכולים לומר שהמשולש הגדול גדול יותר מכל אחד מארבעת המשולשים הקטנים.

ציור 18

אני יכול עכשיו לשים זאת במונחים כלליים ולומר שיש תיאוריה שאומרת: השלם גדול יותר מחלקיו [כותב זאת על הלוח]. טוב, באמת, אם יש לכם סוכן ניירות-ערך מרוצה ואתם אומרים לו: "רק חשוב על כך: השלם גדול מחלקיו." הוא יאמר: "בטוח שלא. אני מוצא שזה משעמם לחלוטין." ואם הייתם צריכים ללכת אליו ולומר: "הבֵּט, הלוח הוא גוף עם מימדים מיוחדים, השולחן הוא גוף אחר שיש לו מימדים משלו – אני אנסח עכשיו את ההצהרה שלכל הגופים יש מימדים, וכל הזמן שמעתם דברים שנאמרים אודות האמירה שלכל הגופים יש מימדים. אתם הולכים הביתה ואומרים שזה היה באמת חסר טעם, פגישה משעממת. ואם אני צריך לבוא עכשיו ולומר: " הבֵּט, העשב הוא ירוק, הוורד הוא אדום, אם כן, לדברים אלה יש צבעים. אתמול השופט בבית המשפט חרץ משפט בדרך זו או אחרת, ולזה לא היה צבע. והיה משפט גם במושב אחר היכן שהשופט חרץ משפט ושוב זה היה חסר צבע. שופטים, או דעות וחוסר צבע", זה נותן לנו אמירה שלישית [כותב על הלוח]. טוב, רבותיי, אם מישהו היה מדבר במשך שעה על הנושא שדעות הן חסרות צבע, הייתם אומרים לעצמכם: "אני שומע שדעות הן חסרות צבע במשך שעה, אבל זה נורא משעמם. זה באמת לגמרי משעמם!"

אבל מדוע אתם מוצאים שדעות שכאלו משעממות? אני לא צריך לכתוב דברים שכאלה על הלוח בשבילכם, ואני גם לא צריך לומר אותם בדרך הומוריסטית, אבל אני צריך להיכנס לחדר ללכת בנוקשות ובמרץ, כמו פרופסור, ואז לומר: "רבותיי, היום נדבר אודות האמירה שדעות הן חסרות צבע." ואז אבזבז שעה שלמה להוכיח לכם שהאמירה נכונה. הדרך שבה אני מציג זאת בפניכם היא עדיין קצת משעשעת. אבל אני צריך לדבר במשך שעה על המאמר "דעות הן חסרות צבע' או על 'כל הגופים הם בעלי מימדים'.

אתם גם יכולים לצייר קו שכזה כדי להגיע מנקודה אחת לשנייה [מצייר על הלוח]. קו אחד זה ישר, האחרים עקומים. אבל בהביטכם בו אתם תאמרו מייד: "הקו הקצר הוא הדרך הקצרה ביותר, כל האחרות הן ארוכות יותר." עכשיו אני יכול לכתוב זאת על הלוח: "קו ישר הוא הדרך הקצרה ביותר המחברת בין שתי נקודות." אם הייתי רוצה לדבר שעה שלמה גם על נושא זה, תמצאו שזה משעמם באותה מידה.

השלם גדול מחלקיו

לכל הגופים יש מימדים

דעות הן חסרות צבע

הקו הישר הוא הדרך הקצרה ביותר המחברת בין שתי נקודות

יש פרופסור גרמני שאומר שאנו באמת יכולים לקבל משהו מעולם הרוח, אבל אנו יכולים לקבל את סוג הדברים של העולם שניתן לומר אותם במין אמרות שכאלה. הוא מציג את האמירות המאפשרות לנו לקבל משהו מעולם הרוח לתלמידיו: "השלם גדול מחלקיו. כל הגופים הם בעלי מימדים. דעות הן חסרות צבע. קו ישר הוא הדרך הקצרה ביותר המחברת בין שתי נקודות", וכן הלאה. הוא אומר שזהו הדבר היחיד שאנו יכולים לדעת על עולם אחר זה. הסטודנטים שלו נהיים משועממים מאוד בהרצאותיו. אבל הסטודנטים הם כאלה היום שאנשים מתחילים לחשוב שהמדע הוא משעמם. והסטודנטים בדרך כלל נהיים נרגשים במיוחד ביחס לפרופסור שאומר דברים שכאלה. זה רק כדרך אגב, כמובן.

המצב הוא באמת כזה. כאשר אתם מפנימים דעות שכאלו, מדעות או אמירות כמו "השלם גדול יותר מחלקיו. קו ישר הוא הדרך הקצרה ביותר המחברת בין שתי נקודות", הצד האחורי של ראשכם נהיה קר. ומשום שקור מתפתח בצד האחורי של הראש, והאדם מתחיל להרגיש קור, הוא מייד רוצה להתרחק מאמירות שכאלו. הן משעממות אותו. כי זה דבר מוזר. כשאנחנו משועממים, הצד האחורי של הראש נהיה קר. לא כל האדם נהיה קר, רק הצד האחורי של הראש. הוא מתחיל לרצות למות מקור. וכעת זה לא בגלל שלג או בגלל קרח. האיש חש קור בגלל עיקרון של הנפש, בגלל שהוא חושב על דברים שאין לו עניין בהם.

אתם רואים, אנו עושים צחוק מאמירות שכאלה. אבל עובדה היא שכדאי להיות סבלני ולחשוב אותן שוב ושוב, כלומר, להיכנס לתוך שעמום שוב ושוב עם הרבה סבלנות, זו דרך ממשית להשיג ראיה לתוך הרוח. זה דבר מוזר, כי אנשים צריכים לעשות בדיוק מה שאינם רוצים באמת לעשות. אני יכול לומר לכם שמתמטיקה משעממת עבור כמה אנשים, אבל בגלל שהם כל כך קשים ואדם צריך לעשות מאמץ, ובגלל שזה כל כך קר ואדם צריך לעשות מאמץ אמיתי עם מתמטיקה, זוהי הדרך הקלה ביותר להיכנס לתוך עולם הרוח. אנשים שיכולים להתגבר על חוסר הרצון שלהם ולוקחים אמירות אלו שוב ושוב בדרך חיה, ויוצרים באופן מלאכותי שעמום עבור עצמם, ימצאו שקל יותר להיכנס לתוך עולם הרוח.

אמרתי לכם שכאשר אתם מעלים טמפרטורה הדופק שלכם פועל מהר יותר. אתם מקבלים חום, ואתם מקבלים אז חום לתוך הראש, לתוך המוח. אתם נכנסים אז לתוך מצב החום ואתם מדברים שטויות. אבל אם אתם נאבקים עם אמירות כמו זאת כאן, היכן שאתם באמת רוצים להפסיק לחשוב בכלל, הדם לא יהיה יותר נייד והוא יעצור מאחורי הראש. וכשהדם יעצור שם מאחור, ייאספו מלחים. מלחים ייאספו שם מאחור. יש להם שתי השפעות למלחים אלו. רוב האנשים מקבלים כאב בטן מהם. ובגלל שהם מבחינים בכאב הבטן הזה די מהר – הדברים נהיים בלתי נוחים בבטן כשהם אמורים לחשוב אמירות שכאלו – הם חדלים במהרה. אבל כשמישהו חושב דברים שכאלה כל הזמן, כמו ניטשה,^[1] אדם גדול שחי לקראת סופה של המאה ה-19 ותמיד היה נאבק באמירות שכאלה בנעוריו, הרבה מלחים שקעו בראשו, וניטשה סבל תמיד ממיגרנה. וצריך למצוא דרך, אתם רואים, לחשוב אמירות שכאלה מבלי לקבל מיגרנה, מבלי מלחים ששוקעים, וגם מבלי לקבל כאב בטן. אתם צריכים להישאר בריאים לחלוטין ומסוגלים ליצור שעמום לעצמכם באופן מלאכותי. מישהו שהוא כן בדרך שהוא אומר לכם כיצד להיכנס לתוך עולם הרוח יצטרך, אם כן, לומר: "אתם צריכים קודם כל להיות מסוגלים ליצור שעמום מלאכותי עבור עצמכם. אחרת לא תיכנסו לתוך עולם הרוח כלל."

חישבו על הזמן שאנו חיים בו. מהי התשוקה הכללית? התשוקה הכללית היא למנוע שעמום בכל מחיר. רק חישבו על הדרך שאנשים ממהרים ממקום זה לאחר, רק כדי שלא ישתעממו! הם תמיד מחפשים שעשועים. זה לברוח מהרוח. זה נכון – אם אולי יש משהו היכן שהוא מהרוח, אנשים בני זמננו יברחו מיד. הם אינם יודעים זאת. זה קורה באופן בלתי מודע. אבל חיפוש בידור ושעשוע זה עניין של בריחה מהרוח. ככה זה. והאנשים שיכולים להיכנס לתוך הרוח הם רק אלה שאינם מפחדים לחיות ללא בידור וחיים באופן מלאכותי באמירות שכאלה [ראו למעלה]. משהשיג כה הרבה שהוא מסוגל לחיות באמירות שכאלה באופן מלאכותי, מבלי לקבל מיגרנה או כאב בטן, אבל באמת לחיות באמירות שכאלה במשך שעות רבות, הוא יוכל בהדרגה לראות דברים ברוח.

אבל אז משהו אחר גם יצטרך להשתנות. יבוא זמן שבו אתה מבין שלחיות באמירות שכאלו זה למצוא שהן מתחילות ללכת מסביב. אני חשבתי במשך זמן רב שהמשולש הגדול הוא גדול יותר מחלקיו. אם אני עושה זאת במשך זמן רב, האמירה מחזירה את עצמה ואני מפתח את הרעיון הבא: "אם זה משולש, ואני לוקח רבע ממנו ורוצה להוציא אותו החוצה, הוא מתחיל לגדול [מצייר על הלוח], וזה לא נכון יותר שהשלם גדול יותר מחלקיו. הרבע הוא פתאום גדול יותר." אני רואה שהרבע גדול יותר, ואז אני צריך לומר: "השלם קטן יותר מחלקיו" [כותב על הלוח].

העבודה שעשיתי הביאה אותי עכשיו לנקודה שבה אני מקבל את הדרך שבה נראים הדברים בעולם של הרוח. כי הם נראים הפוך מהדרך שבה הם נראים בעולם הפיזי. בעולם הפיזי, כל דבר תמיד גדול יותר מחלקיו, בעוד שבעולם הרוח החלק גדול יותר מהשלם. אתה אינך יכול, לדוגמא, לקבל את הטבע האמיתי של האדם אלא אם אתה יודע שהחלק גדול יותר מהשלם. במדע המודרני, אנשים תמיד רוצים להתבונן לתוך הדברים הקטנים ביותר. אבל אם אתם רוצים לדעת את הכבד האנושי כאן בעולם הפיזי, הוא קטן יותר מהאדם. אם אתה רוצה לראות אותו ברוח, הוא גדל וגדל לפרופורציות ענקיות. הכבד נהיה ליקום כולו. ואם אתה נכשל מלשים לב לזה, לא תוכל להבין את הכבד ברוח.

אתה צריך קודם כל להגיע לאמירה בדרך כנה האומרת שהשלם קטן מחלקו והחלק גדול יתר מהשלם. באותה דרך, אם חשבת זמן מספיק על האמירה: "לכל גוף יש מימדים", כך שאתה עומד בפני סכנה איומה שהמוח שלך יקפא למוות שם מאחור, כל הגופים יתכווצו, יחדלו להיות בעלי מימדים, ולבסוף תישאר לך האמירה: "לשום גוף אין מימדים." [כותב על הלוח].

ועכשיו משהו באמת מצחיק. זה מצחיק בעולם הפיזי, אבל זה עניין מאוד רציני בעולם הרוח. אתם רואים, אתם חושבים שאין דבר טיפשי יותר מהאמירה שלי שבית המשפט היה בישיבה בוויגלשם ומשפט, דעה, ניתנה, שהיתה חסרת צבע. ודעה אחרת ניתנה בטריפשיל והיא היתה חסרת צבע באותה מידה. אבל אם אתם חושבים על האמירה די זמן, הדעות יקבלו צבע. ובדיוק כפי שאתם יכולים לומר שוורד הוא אדום כך אתם יכולים לומר שהמשפט בוויגלשם היה צהוב מלוכלך, וזה בטריפשיל היה אדום. טוב, אתם תשיגו כמה שהם אדומים ויפים, אבל זה לא קורה לעיתים קרובות. ובכן אתם רואים שאתם מגיעים לנקודה כאשר אתם אומרים: "כל הדעות שניתנות על ידי אנשים הן בעלות צבע." ורק עכשיו מישהו באמת יכול לחשוב אודות עולם הרוח, כי הכל שם הפוך: דעות הן בצבע [כותב על הלוח].

קו ישר הוא הדרך הקצרה ביותר המחברת בין שתי נקודות – זה כל כך נכון שזה משרת אותכם כאחת מההנחות הראשונות בגיאומטריה. בעולם הפיזי זה נכון ככל שיכול להיות נכון. אבל אם אתם חושבים על כך במשך זמן רב: אם מישהו שהוא לא פיזי, אלא ישות רוחית רוצה להגיע מכפר א לכפר ב, הדרך תראה לו קצרה מאוד אם ילך בחצי עיגול [מצייר]. ואתם יוצרים את הדעה שקו ישר הוא הדרך הארוכה ביותר המחברת שתי נקודות [כותב על הלוח].

העולם קטן מחלקיו

לאף אחד אין מימדים

דעות הן בצבע

קו ישר הוא הדרך הארוכה ביותר המחברת בין שתי נקודות

זהו לבטח משהו שיגרום ללסת שלכם לצנוח! העולם אינו שוקל דברים שכאלה. אנשים יאמרו שמישהו שמתחיל לומר שמשפטים או דעות הם צבעוניים יש לו חום או שהוא משוגע. אבל המצב הוא שמישהו מגיע לדברים אלה מבלי גופו, למרות שהוא בעל מוח בריא, כי בעולם הרוח הפרופורציות הן הפוכות מאשר בעולם הפיזי. ואתה מגיע לזה באמצעות המשפטים הפשוטים ביותר, כי המשפטים הפשוטים ביותר הם המדהימים ביותר. אתם יודעים, אם מישהו מתחיל לדבר על עולם הרוח בדרך מעניינת, אנשים כמובן מקשיבים, כמו שהם מקשיבים אם מישהו מספר סיפורי רוחות. אבל הם לא יקשיבו אם מישהו אומר: "אתם קודם כל מתאמנים במנהג של יצירת שעמום מלאכותי עבור עצמכם." זה צריך להיעשות באופן מלאכותי. שום דבר לא יצא מזה אם מישהו משתעמם מהמדע הרגיל, אבל כדי לפתח שעמום באופן מלאכותי עלינו לעשות מאמץ פנימי, ולא לקבל מיגרנה או כאב בטן, מבלי לערב את הגוף. אם הגוף מעורב אתה מיד מקבל מיגרנה או כאב בטן.

רק תקשיבו למה שאנשים אומרים כשהם שומעים שהם לא צריכים לתת לפרופסור לשעמם אותם, כי זה לא יעזור להם, הם צריכים להתגבר בהדרגה על המיגרנה וכאב הבטן. אתם רואים, הסטודנט שלכם יושב שם, והפרופסור משעמם אותו למוות. הוא באמת צריך לקבל מיגרנה או כאב בטן, אבל לא. העניין זז לאיברים אחרים שלא כואבים כל כך. ואנשים באמת נהיים חולים אז, בגלל שהגוף הפיזי מעורב. אם אתה מייצר שעמום בדרך זו היום, וזה מה שקורה במדע המודרני, אתה רק עושה אנשים חולים. אם אתה אומר לאנשים לייצר שעמום עבור עצמם במאמץ פנימי שלהם, ואם הם עוברים דרך שעמום זה, הם יכנסו טיפה טיפה לתוך עולם הרוח, אבל זה צריך להיתפס בדרך הנכונה, כי הדעות הראשונות שאתה משיג בעולם ההוא יהיו הפוכות. ובכן יש דרך טובה יוצאת מהכלל לעבוד באופן אפקטיבי על עצמך. וכך היא: אם אתה בא דרך משהו בעולם שהוא באמת, באמת משעמם, ולאחר מכן זה נראה כה משעמם שאתה בורח, שאתה לא אוהב את זה יותר, או אתה שמח כשזה נגמר, ואז אתה מתחיל לחשוב על כך לאט מאוד.

אתם רואים אני בעצמי – זה משהו שאני יודע מניסיון – למדתי המון מזה. הייתי רגיל לשמוע הרצאות משעממות נורא כשהייתי צעיר. באמת, התרגלתי לחכות להרצאות אלו, בידיעה שההרצאה הולכת להיות משעממת, בגלל שזה לוקח אותך מתוך עצמך, כמו שהירדמות עושה באופן נורמלי. ובכן הייתי מאוד שמח לדעת שאני עומד לשמוע הרצאות משעממות במשך כמה שעות. אבל פעם אחת ההרצאה התחילה והפרופסור דיבר, אני תמיד הרגשתי שהוא היה מפריע את השעמום שלי על ידי דיבור ודיבור כל הזמן. מאוחר יותר נתתי מחשבה עמוקה לכל פרט שהוא אמר. זה לא היה בכלל מעניין עבורי, אבל עברתי דרך כל המפגש שוב מההתחלה, באמת עברתי דרכו, ומשהו שעבר דרך הרצאה בת שעה אחת לקח אצלי שעתיים, וכך יצרתי שעמום באופן מלאכותי.

רבותיי, במקום שכזה אתם עושים תגליות מוזרות. זה היה במיוחד בסוף המאה ה-19 שהיית יכול לעשות גילוי מוזר ביותר. רק דמיינו שהייתם מאזינים להרצאה שניתנה על ידי טיפש של ממש – הם קיימים – והייתם יכולים למדוט על הרצאה משעממת זו. אם כן, אתם מחזירים לתודעתכם את כל הדברים ששעממו אותכם באופן כה נורא. ובהדרגה משהו מראה את עצמו מאחורי האדם שמייצר את הדברים המשעממים ביותר, טיפש אמיתי זה. משהו כמו אדם נעלה יותר, רוחני לחלוטין יראה עצמו. ואולם ההרצאות משתנה במחשבתכם בדרך שניתן לתפוס אותה כשאתם לגמרי בראש הגיוני. ואני מכיר הרבה פרופסורים מסוף המאה ה-19 שזה היה המקרה שלהם. אבל בבקשה אל תרבו לדבר על כך, אחרת אנשים יחשבו שזה היה משהו באמת נורא, כי אדם רוחי מאוד ואינטליגנטי מופיע מאחורי אדם זה.

מה באמת קרה שם? זה לא נכון בכלל שבאופן פנימי, בלתי מודע, אנשים הם כה טיפשים כפי שהם מופיעים. הם למעשה הרבה יותר חכמים, והטיפשים ביותר הם למעשה מאוד חכמים. הנסיגה מתרחשת שוב, אבל הם אינם יכולים לתפוס את חכמתם שלהם. זהו סוד נורא. כי היסוד שהוא באמת הנפש והרוח של האנשים הוא לעיתים קרובות מאחוריהם והם אינם יכולים לתפוס אותו בעצמם.

כן, כך באמת אתה נכנס לתוך עולם הרוח. כידוע לכם, היה לנו מדע מטריאליסטי בסוף המאה ה-19. אנשים עדיין הולכים בעיוורון אחר מדע זה היום. אני בעצמי צריך לומר שזה היה שימושי ביותר להכיר מדע מטריאליסטי זה, שמההתחלה לסוף הוא תמיד מייצר את האמירות המשעממות ביותר. אם אתה חושב עצמך חכם כל כך כמו שפם של חתול ויודע לבסוף שמוצאו של האדם מקופי האדם, כפי שאומר לנו המדע – טוב, במקרה כזה, שום דבר לא יצא מזה. אבל אם אתה חושב על אמירה זו שוב ושוב, משתמש בכל האנרגיה הפנימית שלך, היא תשתנה לבסוף לאחת נכונה ברוח ואז תבין שהאדם כלל לא יצא מהקופים, אלא מישות רוחית.

אך יש כמה הבדלים. נער נשלח פעם לבית ספר. שם הוא שמע בפעם הראשונה מהמורה שלו, שמוצא האדם מהקוף. מתברר שזה היה מוקדם מידי עבורו. בבית הוא אמר לאביו: "אבא, שמעתי משהו חדש היום. רק תחשוב, מוצא האדם מהקוף." "שטויות," אמר אביו, מצוברח כולו, "אתה ממש טיפש! זה אולי נכון עבורך, אבל לא עבורי!" אתם רואים, הוא גם מצא שהסיפור לא יאמן. הוא ייחס זאת רק למחשבה.

אבל אתם רואים מכל הדברים שאמרתי לכם שאפשר גם למצוא דרך למדע מודרני בשתי דרכים. ואני יכול לבטח לומר לכם שאם מישהו לא למד מדע בדרך שאנשים רבים עשו במאה ה-19 ועדיין עושים היום, אבל אם במקום לחזור על כל דבר שנאמר אתם חושבים באופן מדיטטיבי, חושבים על דברים שוב ושוב, במשך שעות, הם ישובו לאחור, ומה שתקבלו זאת האמת שברוח.

אם חשבתם במשך זמן רב אודות צמחים ומינרלים ובמשך זמן רב אודות דברים שאנשים אומרים לכם היום בדרך כה מטריאליסטית ומחרידה, פשוט לחשוב אותה לאורכה, אתם תגיעו לבסוף לנקודה שבה המשמעות של גלגל המזלות, המשמעות של הכוכבים, כל הסודות של הכוכבים יהיו גלויים לפניכם.

אבל הדרך הבטוחה ביותר היא להתחיל באמירות כמו: "החלק הוא גדול מהשלם. לאף אחד אין מימדים, דעות הן צבעוניות. הקו הישר הוא הדרך הארוכה ביותר בין שתי נקודות." אתם תקרעו עצמכם מגופכם הפיזי. אם אתם עוברים דרך כל זה, תוכלו להשתמש בגופכם האתרי במקום בגופכם הפיזי. אתם תוכלו להתחיל לחשוב עם הגוף האתרי, והגוף האתרי צריך לחשוב כל דבר באופן הפוך מהדרך שבה זה נחשב בעולם הפיזי. כי עם הגוף האתרי אתה נכנס בהדרגה לתוך העולם של הרוח. אבל שם דברים יגיעו לעצירה אחרי הכל, ויהיה עליך לפתח מנהג אחר.

אתם יודעים, כשאנו קוראים משהו היום, משהו מוזר למדי עשוי להתרחש. הייתי פעם במקרה בעיר בדרום אוסטריה, ומישהו נתן לי את עיתון הערב. היה בו מאמר ראשי, כפי שהוא נקרא. סיפור מעניין מאוד סופר לכל פרטיו, סיפור פוליטי ראשי. אתה קורא את הטור הראשון, הטור השני, הטור השלישי – מעניין מאוד. וישר למטה, עדיין באותו עמוד, היתה הערה קצרה שאמרה: "אנו מצטערים לומר שכל מה שנכתב היום במאמר המוביל מבוסס על אינפורמציה מוטעית ואף מילה ממנו אינה נכונה."

אתם רואים, דברים כאלה יכולים להתרחש היום. זהו מקרה קיצוני, אבל כל מי שקורא עיתון היום עלול למצוא שמפעם לפעם, בכל עמוד, הוא רואה משהו שבפשטות אינו נכון. הוא רק מוצא לאחר מכן שזה אינו נכון. אתם רואים, אני חושב שרוב האנשים נהיו כה חסרי מחשבה היום שאמת ושקר הם אותו הדבר עבורם. טוב, זה לא יוביל מישהו לתוך עולם הרוח.

אמרתי לכם בפעם האחרונה שנפגשנו: כשמישהו משתגע רק גופו חולה. הנפש אינה נהיית חולה, היא נשארת ללא פגע. היום אמרתי לכם שכשמישהו מדבר בפראות כשיש לו חום, מחשבותיו נהיות סתם קריקטורות, אבל הנפש נשארת בסדר. אבל אם מישהו רוצה להיכנס לתוך עולם הרוח הוא צריך להיכנס לתוך המנהג של תחושת כאב פנימי כשמשהו אינו נכון, ושנפשו של אדם שמחה כשמשהו נכון, שמישהו יהיה כה שמח אודות האמת כמו שניתנו לו מיליון פרנקים – אני מתכוון למיליון פרנקים שוויצריים, ולא גרמניים! [צחוק].

כה שמחים אנו צריכים להיות משמיעת האמת, וכך אנו צריכים לסבול בנפשנו – זה לא הגוף אלא הנפש שצריכה להיות מסוגלת לסבול אם מישהו מוצא שמשהו היכנשהו הוא שקר – בדיוק כפי שהגוף סובל כשיש לו מחלה נוראית. זה לא שהנפש צריכה להיות חולה, אבל הנפש צריכה להיות מסוגלת לחוש כאב ותענוג, בדיוק כפי שהגוף עושה כשהוא חולה או כשהוא במנוחה מוחלטת, או כשמישהו יודע כאב או תענוג בדרך הרגילה בעולם זה.

זה אומר שאנו צריכים להרגיש אמת בדרך שאנו מרגישים שמחה ואושר ותענוג בחיים הפיזיים. ואנו צריכים לחוש אי אמת ככאב, להיות חולים בפנימיותנו בנפשנו כשאנו פוגשים בחוסר אמת, כפי שאחרת אנו נהיים חולים אם יש אי סדר בגוף. ובכן, כשמישהו מרכין את ראשו, עליכם להיות מסוגלים לומר: "אבל בדרך כזו זה באמת קרה! הוא נתן לי לאכול פירות של אטרופה רפואית!" אבל זו צריכה להיות אמת פנימית.

עכשיו, כמובן, אם אתם חושבים על זמננו המודרני, העיתונים, למשל, אתם עלולים לבלוע פירות של אטרופה רפואית כל הזמן. ואם נפשכם צריכה להישאר בריאה, אתם צריכים להקיא כל הזמן ברמת הנפש. ולראות שאיננו יכולים מבלי ניירות, אתם צריכים להתרגל, אם אתם רוצים להיכנס לתוך עולם הרוח, לקבל טעם רע בפיכם מהניירות ולהתענג כאשר אתם קוראים משהו הולם, כאשר מישהו כותב באמת באופן פנימי. התענוג שלכם צריך להיות כמו התענוג שיש לכם מאכילה, אם אתם אוהבים את הטעם הזה באמת. האמת והחתירה לאמת צריכים לטעום טוב עבורכם, ושקרים, אם אתם מודעים להם, צריך להיות להם טעם מר של רעל.

אתם צריכים ללמוד שלא רק לדעות יש צבע, אבל גם לומר: דיו של מדפיסים הוא בדרך כלל כמו המיץ של פירות האטרופה הרפואית היום. אתם צריכים להיות מסוגלים לחוש זאת בכל הכבוד וביושר גדול. ואז רבותי, אז תגיעו למשהו שידוע כשינוי ברוח.

אנשים מדברים על אלכימיה וחושבים שאפשר להשתמש בה לשנות נחושת לזהב. רמאים יכולים, כמובן, לספר לכם זאת בכל מיני דרכים אפילו היום. אנשים בעלי אמונות טפלות האמינו בזה במשך זמן רב. אבל דברים שכאלה אפשריים ברוח. אתם רק צריכים להאמין באמת שברוח. שם תוכלו לומר לעצמכם: "היוד שהמדפיס משתמש בו הוא אותו החומר אם הוא מדפיס ספר שדובר אמת או חדשות שקריות. אבל בהזדמנות אחת היוד של המדפיס הוא באמת המיץ של תותי האטרופה הרפואית, ובהזדמנות אחרת זו כמו זהב נוזלי שזורם. דברים שהם זהים בעולם הפיזי הם שונים מאוד ברוח."

אבל אם האנשים הפקחים של היום באים ואתה אומר להם: "יוד של מדפיסים יכול להיות כמו זהב נוזלי או שהוא יכול להיות כמו המיץ של תותי האטרופה הרפואית" הם יאמרו: "אתה מדבר באופן מטפורי, זוהי רק אנלוגיה." טוב, רבותיי, האנלוגיה, התמונה, צריכה להיות באמת רוחית, ואדם צריך להבין איזה דברים באים ברוח.

תנו לי ואתן לכם דוגמא שלמעשה באה מההיסטוריה של המפלגה הסוציאל דמוקרטית. אתם בוודאי לא כל כך מודעים לזה, אבל היה זמן שהמפלגה הסוציאל דמוקרטית התפלגה לשניים. בקבוצה אחת היו אנשים שהלכו אחרי ברנשטיין^[2] ואנשים דומים. הם נכנסו לכל מיני הבטחות מול מעמד הביניים. והקבוצה השניה היו הרדיקלים, עם בבל^[3] מנהיג הרדיקלים עד מותו. אתם תדעו אודות בבל מהספרות אם לא ממקור אחר. היה פעם כנס של המפלגה בדרזדן, ובבל כעס מאוד על האחרים. הוא אמר שהוא יצר סדר אצל הסוציאל דמוקרטים. הוא נתן נאום עצום וכבד, שבמהלכו אמר: "כן, אם זה וזה קרה בגלל הקבוצה האחרת, אזי כינה תרוץ על הכבד שלי!"^[4] כולם בוודאי יאמרו שזוהי רק אנלוגיה, כי שום כינה לא תרוץ על הכבד של בבל. אבל מדוע אנשים משתמשים בפראזות שכאלה? בבל לא השתמש בזה, כמובן, בגלל שלמעשה כינה רצה על הכבד שלו. זה משהו שהוא שמע והשתמש בו כדי לומר שהדברים באמת הטרידו אותו. אבל מדוע אנשים משתמשים בפראזות שכאלה? מדוע מישהו יכול לומר שכינה רצה על הכבד שלו?

לא כולם הם כמו האיש שתמיד אוסף כינה מראשו, וכשמישהו שואל אותו פעם: "אמור לי, חבר יקר, איך יתכן שאתה כה פיקח ותמיד תופס כינים?" הוא אמר: "אין בעיה. אם אני מחמיץ אחת, אני תופס את זו שקרובה לה." זה לא כך אצל כולם, שהם מחמיצים את הכינים שהם רוצים לתפוס אבל עדיין תופסים אחת. זה בדרך כלל מאוד לא נעים כשלאנשים יש כינים. הם מרגישים נורא בקשר לזה. הייתם צריכים לראות את זה. כשהייתי חונך במשפחה, אחד מהנערים שבהשגחתי בא הביתה יום אחד. הוא היה בחוץ, ישב על כל מיני ספסלים בעיר, ובהדרגה פיתח כאב בעיניו, כאב נורא בעיניו. היה שם חוסר ביטחון לקרוא לאיזה מומחה, בגלל שלנער היה כאב כה נורא בעיניים. ואני אמרתי: "בואו וננסה קודם כל משחה נגד כינים ונשים אותה על הגבות שלו." ובאמת כך. כאשר הם הסתכלו היו לו הרבה כינים, וכאשר המשחה פעלה, עיניו חדלו מלדמוע. הייתם צריכים לראות את פני אמו ודודתו כאשר מצאו שלנער יש כינים! הן חשו זאת ישר למטה בכבד שלהן. הן הרגישו מאוד מוזר בבטן שלהן: "או יקירי, לנער יש כינים! כמה נורא!" ואז הן חשו מאוד כמו מי שרצות לו כינים על הכבד. הפראזה באה מתחושה מאוד ממשית שהיתה לאנשים פעם כאשר למישהו היו כינים.

עכשיו אנשים לא תופסים כינים בפגישה או במסיבה או בכנס. אבל הם עושים משהו שנותן להם פחד שכזה, כמו בזמנים קדומים יותר או בקרב אנשים ממעמד מיוחד, כינים רצות לכל קצוות הכבד. ובכן אתם רואים, הפראזה משקפת מצב ממשי ששרר בזמן שהיא הוטבעה. מאוחר יותר פראזות שכאלה שימשו רק עבור דברים שמשפיעים על המחשבה או הנפש.

אבל מישהו צריך להביא זאת באופן מלאכותי, רבותיי. מישהו צריך להיות מסוגל לעשות זאת, כך שמישהו מרגיש זאת באמת ובכנות ולא רק את הקול של הפראזה. יש לי עיתון ורוב מה שהוא אומר יהיה בוודאי מהסוג האומר שדיו ההדפסה הוא מיץ של אטורפה רפואית. אני רוצה לדעת מה אנשים באמת יעשו אם תהיה להם תחושה שכזו היום! רק תחשבו בכמה אטורפה רפואית היה צריך להשתמש כדי לתאר מי נכשל במלחמה ומי לא, וכמה שאנשים מרגישים טוב פשוט בגלל שהם שייכים לעם אחד ולא לשני. לא בגלל שהדברים שנאמרים הם נכונים, אלא בגלל שהעיתונים אומרים שהם לא נכשלו, כותבים כל מיני שקרים כדי לומר שהם לא נכשלו. אבל כיצד אנשים יכולים להיכנס לתוך עולם הרוח בתקופה הנוכחית? אדם צריך פשוט להחליט, להחליט בחוזקה להיות מאוד שונה מהאנשים של היום, ועדיין אדם צריך כמובן גם לחיות עם האנשים הללו. כי זה ייעשה רע לעלות על במת הנואמים ולהתחיל לצעוק עליהם. אבל אדם צריך למצוא שביל אל האמת. וזה קשה, כה קשה כפי שהראיתי לכם היום.

דיברתי על דברים קשים היום, כך שאתם באמת יכולים לראות שזה קשה להיכנס לתוך עולם הרוח. אנו ניכנס לדברים אחרים שוב שלא יהוו מאמץ כזה עבורכם. אבל אתם תמצאו שזה טוב שאנו מתארים דברים קשים. בפעם הבאה שנמשיך אני אראה לכם את כל הדרך שהולכת לתוך עולם הרוח.

———————————————————————————-

1. פרידריך ניטשה (1932-1850). ↑
2. אדוארד ברנשטיין (1932-1850), תיאורטיקן סוציאליסטי גרמני אשר פיתח רביזיוניזם כגישה מודרנית לסוציאליזם בשנות ה-90 של המאה ה-19, היה נגד מהפכה. ↑
3. אוגוסט בבל (1913-1840), ייסד את המפלגה הסוציאל דמוקרטית בגרמניה עם ליבקנכט ב- 1869. ↑
4. כך אומרים בגרמנית כשמשהו משפשף מישהו בדרך מוטעית – המתרגם לאנגלית. ↑