רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכת תרגום: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

16 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 במאי ל-22 בספטמבר 1923

GA350

הרצאה מספר 8

28.6.1923

פיתוח חשיבה עצמאית והיכולת לחשוב לאחור

היו לנו כמה שאלות שנשאלו בפעם האחרונה. אני הולך לענות עליהן קצת בסדר שונה מזה שבו הן נשאלו. השאלות הן אלה:

כיצד אפשר להשיג ראיה פנימית לתוך סודות העולם עבור ראיה של מישהו של העולם ושל החיים?

כמה רחוק אדם צריך ללכת במדע המודרני כדי למצוא עולמות עליונים?

האם לכוחות הפעילים ביקום יש השפעה על האנושות כולה?

כיצד הצמחים משתייכים לאדם, לגוף האנושי?

מה שאני רוצה לעשות עכשיו – אלו הן, כמובן, שאלות מורכבות מאוד – זה לצעוד בדרך היכן שהתשובה צצה בהדרגה. אי אפשר לעשות זאת באמת בשום דרך אחרת בנושאים כאלה מורכבים. למשל, עבור השאלה 'כיצד אפשר להשיג ראיה פנימית לתוך סודות העולם?', שכוונתה באמת: 'כיצד אדם מגיע למדע האמיתי של הרוח?' זה משהו שאתם לא באמת מדמיינים שזה דבר קל לעשותו היום. כי האמת היא שכאשר הם שומעים שיש משהו כמו אנתרופוסופיה או מדע הרוח, רוב האנשים חושבים: "אני אשיג עכשיו את היכולת לראות דברים של הרוח. אני משער שזה ייקח שבוע, ואז ללא ספק אוכל לדעת הכל בעצמי."

טוב, העניין אינו כה קל, כמובן. עלינו להיות ברורים למדי בראשנו שאפילו מדע רגיל דורש הרבה. אפילו לעשות את התצפית המדעית הפשוטה ביותר צריך ללמוד להשתמש בכלים הכרחיים. זה כמובן, קל יחסית להשתמש במיקרוסקופ, אבל כדי לעשות עבודה מדעית נכונה עם מיקרוסקופ אתה אינך יכול רק לומר: "אני אשים עכשיו חתיכת שריר או משהו כמו זה תחת המיקרוסקופ ואז אביט לתוכו ואדע מה הולך שם." אם תעשה זאת, לא תראה דבר, כמובן. כדי לראות דברים תחת המיקרוסקופ אתה צריך תחילה לעשות חתכים דקים מאוד. חתיכת שריר לא תעזור, אם כן, אבל אתה צריך לחתוך חתיכות דקות עם סכין דקה, וכך לייצר חתיכה דקה מאוד. וברוב המקרים אפילו זה לא יוביל לשום מקום. כי אם תשים חתיכה קטנה כזאת של שריר או תאים תחת המיקרוסקופ ותביט בה, לא תראה דבר כלל. מה שעליך לעשות הוא לשאול את עצמך: "כיצד אני יכול לעשות את החומר שאיני יכול לראותו תחת המיקרוסקופ לנראה? ולעיתים קרובות אתה צריך להכתים את החומר בצבעים מיוחדים, לעשות אותו נראה על ידי צביעה. ואתה צריך לדעת שאתה משנה את החומר קצת בעשותך כך. אתה צריך גם לדעת כיצד מתנהג החומר כשאינך משנה אותו. כל אלו הם דברים די פשוטים.

אם אתה רוצה ללמוד את הכוכבים עליך להשתמש בטלסקופ, תחילה עליך ללמוד כיצד להשתמש בטלסקופ. זה עדיין פשוט למדי. אתה יודע שיש נוודים שממקמים טלסקופים ברחוב כדי שאנשים יוכלו להביט בהם. אבל זה, גם כן, לא יוביל אותך רחוק. זה רק יוביל אותך למה שהוא אם אתה יודע שאתה צריך גם יריעה קטנה ללכת עימה ושעון שאתה צריך למקם, וכן הלאה. זוהי רק דוגמא כדי להראות לך כמה מסובך זה לחקור אפילו את הדבר הפשוט ביותר בעולם הפיזי שאנו מקבלים דרך החושים.

כשאתה מגיע למחקרים שנעשים בעולם הרוח, הדברים באמת נעשים הרבה יותר קשים. זה מזמין הרבה יותר הכנה. אנשים מדמיינים שאתה יכול לחשוב זאת בשבוע. אבל זה בהחלט לא המקרה. מעל לכל אתה צריך לחשוב שקודם כל צריך להפעיל משהו שכבר קיים בתוכנו. משהו לא פעיל בתוכנו כל הזמן צריך להיעשות פעיל.

כדי להראות לכם כיצד דברים הם באמת, תנו לי תחילה לומר לכם זאת. אתם יודעים שעבור מחקר זה החודר לתוך עולם הרוח, וגם במדע הרגיל, צריך לעיתים קרובות להתחיל על ידי השגת ראיה פנימה לתוך משהו שאינו נורמלי. אתם משיגים ידע אמיתי של דברים אם אתם תחילה חושבים שמשהו אינו נורמלי. נתתי לכם דוגמאות מיוחדות של זה לפני כן. אנחנו צריכים לשקול זאת בגלל שאנשים בעולם שבחוץ מכנים לעיתים קרובות מישהו שעושה מחקרים רוחיים משוגע, גם אם הוא נורמלי לחלוטין. ואנו באמת צריכים לחקור דברים בדרך כזו שאנו לבסוף מגיעים לאמת. אתם לא צריכים לחשוב, כמובן, שמטרתכם יכולה להיות מושגת במלואה על ידי תיאור משהו שאינו נורמלי אלא פתולוגי, אבל תלמדו הרבה מכך.

יש אנשים, לדוגמא, שאינם נורמליים בגלל שיש להם אי סדר נפשי, כפי שאני אומר זאת. מה זה אומר שלמישהו יש אי סדר נפשי? לא יכול להיות מונח גרוע יותר בעולם מאי סדר נפשי. כי הנפש לעולם לא יכולה להיות לא בסדר, הנפש פשוט לא יכולה להיות באי סדר. קחו את הדבר הבא, למשל. אם למישהו יש אי סדר נפשי במשך 20 שנה – דברים כאלה קורים – ואז הוא שוב נורמלי, מה באמת הולך שם? כעת, כמובן, זה יכול לקרות שבמשך 20 שנה אדם זה עומד על כך שהוא נרדף על ידי אחרים. הוא סובל מתסביך רדיפה, כפי שהוא נקרא. או שהמצב יכול להיות כזה שהוא רואה כל מיני רוחות רפאים שלא קיימות, וכן הלאה. זה יכול להימשך במשך 20 שנה. כעת, רבותי, מישהו שיש לו הפרעה שכזו במשך 20 שנה עלול בוודאות להירפא. אבל תמיד תמצאו דבר אחד. אם למישהו יש 'הפרעה רגשית' במשך 3,5 או 20 שנה ואז הוא מבריא, הוא לא יהיה אותו דבר כמו קודם. יותר מכל תרגישו בדבר הבא: הוא יאמר לכם, מרגע שהבריא: "כן, במשך מחלתי יכולתי לראות לתוך עולם הרוח כל הזמן." הוא יאמר לכם כל מיני דברים שהוא קיבל ששייכים לעולם הרוח. ואם תבדקו את סיפורו, לאחר שהשגתם ידע של העולמות העליונים בנפש בריאה, זה יהיה נכון שהוא יאמר הרבה שטויות אבל מצד שני גם הרבה דברים נכונים. זהו הדבר המוזר. מישהו שסובל מהפרעה רגשית במשך שנים, מבריא, ואז מספר לכם שהוא היה בעולם הרוח, היכן שחווה כזאת וכזאת. ואם אתה יודע זאת בעצמך, וחווית זאת בראש צלול, אתה חייב להסכים שהרבה מזה נכון.

אם אתה מדבר אל מישהו במשך הזמן כשרוחו מופרעת, הוא לעולם לא יוכל לומר לך דבר בעל משמעות כלשהי. הוא יאמר לך את השטויות שהוא חווה. כי האמת היא שאנשים בעלי הפרעה נפשית במשך שנים אינם חווים למעשה דברים אלה בעוד שיש להם 'הפרעה נפשית' זו, כפי שהיא נקראת. הם אינם חווים דבר מעולם הרוח. אבל אחרי כן, כשהם מבריאים והם, בדרך מסוימת, יכולים להביט חזרה אל הזמן שבו לא היתה להם נפש בריאה, דברים שהם לא חוו למעשה במשך מחלתם נראים להם כנושאים ניצוצות של עולם הרוח. מודעות זו של ראיית הרבה מעולם הרוח באה רק ברגע של החזרה לחיים נורמליים.

אתם רואים, אנו יכולים ללמוד הרבה מכך. אנו יכולים ללמוד שיש משהו באדם שאינו בשימוש כלל כשהוא חולה בנפשו. אבל הוא היה שם, זה היה חי בתוכו. והיכן זה היה? הוא לא ראה דבר מהעולם החיצון, כי הוא אמר לכם שהשמיים היו אדומים והעננים היו ירוקים – כל מיני דברים. הוא לא ראה נכונה שום דבר שקיים בעולם החיצון. אבל אדם עמוק יותר זה, שנמצא בתוכו, שבו אינו יכול להשתמש כלל במשך מחלתו – אדם זה נמצא בעולם הרוח. וכשהוא יכול להשתמש במוחו שוב ולהביט שוב על החוויות שהיו לאדם רוחני זה, החוויות שהושגו בנפש ורוח באות אליו.

אתם רואים מכך שכאשר מישהו נמצא במצב שאנו קוראים לו 'מחלה נפשית' הוא למעשה חי בעולם הרוח עם חלק שלו ששייך לרוח. חלק זה מצוי בבריאות טובה מאוד. מה זה אם כן, זה שחולה כאשר מישהו חולה בנפשו? אם כן, הגוף אינו יכול להשתמש בנפש וברוח. כאשר מישהו אמור להיות חולה ברוחו, זה תמיד מישהו בגוף חולה, ואם המוח חולה אתה לא יכול לחשוב כמו שצריך, כמובן. אתה גם לא יכול לחשוב כמו שצריך אם הכבד שלך חולה.

בגלל זה 'מחלת נפש' זה באמת המונח הגרוע ביותר שאפשר לבחור, כי מחלת נפש כוונתה שהגוף כל כך חולה שאינו יכול להשתמש בנפש וברוח, שבעצמן הן תמיד בריאות. מעל לכל עליכם להבין שהנפש והרוח תמיד בריאות. רק הגוף יכול להיות חולה, והוא אינו יכול להשתמש בנפש כמו שצריך. אם אני אומר למישהו שאין לו פטיש: "אתה פשוט עצלן אינך יכול להשתמש בפטישך כלל," אלו הם שטויות, כמובן. הוא יכול להכות בפטיש מצוין, אבל אין לו פטיש כדי לעשות זאת. וכך אלו הן שטויות לומר למישהו שהוא 'חולה נפש'. הנפש בריאה לחלוטין, אבל אין לה את הגוף שהיא צריכה כדי להיות אפקטיבית.

אנו יכולים לקבל רעיון טוב במיוחד על מה שאפשר ללמוד מזאת אם נתאר את הטבע האמיתי של חשיבתנו. אתם יכולים לראות ממה שאני אומר שלאנשים יש נפש אבל הם צריכים מכשיר, המוח, כדי לחשוב. זה אפילו לא טיפה מחוכם עבור מטריאליסט לומר שאנו צריכים מוח. כמובן שאנו צריכים. אבל לומר זאת אינו אומר לנו דבר אודות הנפש. אתם גם רואים מזה שהנפש עצמה עלולה להימשך לחלוטין לתוך האדם. וחשוב לדעת את זה, כי רק אז יתחיל מישהו להבין שבזמן הנוכחי – אני עומד לומר לכם משהו שבאמת יפתיע אותכם – אנשים אינם יכולים לחשוב כלל. הם חושבים שהם יכולים, אבל למעשה הם אינם יכולים לחשוב כלל. תנו לי ואראה לכם מדוע אנשים אינם יכולים לחשוב.

אתם תאמרו: "אבל אנשים הולכים לבית ספר, והיום אתה לומד לחשוב נפלא אפילו בבית הספר היסודי!" טוב, זה לבטח הדרך שבה הדברים נראים. אבל האמת היא שאנשים כמעט לא מסוגלים לחשוב. זה רק נראה שהם מסוגלים לחשוב. עכשיו אתם יודעים, בבית הספר היסודי יש לנו מורים. הם גם למדו דברים, ונאמר שהם גם למדו לחשוב. האנשים שלימדו אותם הם 'פיקחים', כפי שאנו אומרים, זאת אומרת שמנקודת הראות המודרנית הם למדו להיות אנשים בעלי חוכמה גדולה. הם הלכו לאוניברסיטה. לפני שהלכו לאוניברסיטה הם הלכו לבית ספר תיכון עיוני או משהו כזה, ושם הם למדו לטינית. כעת, אם אתה מתאר את העניין קצת יותר תוכל כמובן לומר: "המורה שלי לבטח לא ידע לטינית!" אבל הוא למד תחת מישהו שידע לטינית. ובגלל זה הדברים שאתה לומד בבית הספר גם כן תלויים בשפה הלטינית. וכל מה שאנשים לומדים היום הוא תלוי בשפה הלטינית. אתם יכולים לראות זאת מהעובדה היחידה שכאשר מישהו כותב מרשם לתרופה, הוא עושה זאת בלטינית. זה הולך אחורה עד לזמן שבו הכל נכתב בלטינית. זה לא כל כך מזמן – 30 או 40 שנה – שאנשים הצטרכו לכתוב בלטינית את הבחינות בכתב שלהם באוניברסיטאות.

אם כן, כל מה שלמדנו היום תלוי בשפה הלטינית. וזה קרה בגלל שבימי הביניים – אם נלך לאחור למאה ה-14 או ה-15, שזה באמת לא לפני הרבה זמן – הכל נלמד בלטינית. האדם הראשון שנבחר בגרמניה בלייפציג, לדוגמא, היה אדם שנקרא תומסיוס.^[1] זה לא היה לפני כל כך הרבה זמן, במאה ה-17. אנשים תמיד הצביעו בלטינית. אנשים שלמדו קצת למדו גם לטינית, ובימי הביניים באופן מוחלט כל מה שאנשים יכלו ללמוד היה בלטינית. אם רצית ללמוד משהו אחר, היית צריך ללמוד תחילה לטינית. אתם תאמרו: "אבל לא בבית הספר היסודי." אבל בתי ספר יסודיים קיימים רק מהמאה ה-16 והלאה. הם באו לידי קיום בהדרגה כאשר שפת היום יום של האנשים החלה לכלול מונחים עבור רעיונות מלומדים. כל חשיבתנו מושפעת על ידי השפה הלטינית. ואם אתם אומרים, לדוגמא, שהאמריקנים, הבה ונאמר, לא למדו לטינית כה מוקדם, עליכם לזכור שהאמריקנים של היום הם מהגרים מאירופה! הכל בא מהשפה הלטינית.

לשפה הלטינית יש אופי מיוחד. היא התפתחה ברומא העתיקה ועשתה זאת בדרך כזו שהשפה עצמה היא למעשה חשיבה. זה מעניין לראות כיצד לטינית נלמדת בבית ספר לדקדוק. מישהו לומד לטינית, ואז לומד לחשוב – לחשוב נכונה על ידי לימוד משפט לטיני. כל חשיבה נהיית תלויה במשהו שאינו נעשה על ידי האדם עצמו אלא על ידי השפה הלטינית. אתם צריכים להבין, רבותי, שזה חשוב מאוד. כל מי שלומד משהו היום אינו חושב בעצמו, והשפה הלטינית עושה את החשיבה אפילו אצל אנשים שמעולם לא למדו לטינית. וכך הדבר המוזר הוא שהיום חשיבה בלתי תלויה נמצאת באמת אצל כמה אנשים שלא קיבלו הרבה חינוך.

עכשיו בבקשה תציינו שאני לא אומר שאנחנו צריכים לחזור ולהיות מי שאינם יודעים קרוא וכתוב. זהו משהו שאיננו יכולים לעשות. אני לעולם לא רוצה לראות נסיגה. אבל עלינו לראות את המצב כפי שהוא. בגלל זה שזה כל כך חשוב שלפעמים אנו יכולים גם ללכת לאחור לדברים שאדם פשוט, שלא קיבל הרבה חינוך עדיין יודע. הוא מוצא שזה קשה לספר לאנשים, כי הם תמיד צוחקים ממנו, כמובן. אבל עדיין, זה חשוב באופן יוצא מהכלל לדעת שאנשים אינם חושבים בעצמם היום. השפה הלטינית חושבת בהם.

אתם רואים, אם אדם אינו חושב בעצמו הוא אינו יכול להיכנס לתוך עולם הרוח. כאן נמצאת הסיבה מדוע היום העולם האקדמאי הוא כנגד כל ראיה של עולם הרוח. זה בגלל שחינוך לטיני עושה אותם בלתי מסוגלים לחשוב בעצמם. הדבר הראשון שאדם צריך ללמוד זה לחשוב בעצמו. אנשים צודקים למדי כשהם אומרים היום שהמוח חושב. מדוע המוח חושב? בגלל שהמשפט הלטיני בא לתוכו, והמוח חושב באופן אוטומטי למדי באנשים מודרניים. הם אוטומטים של שפה לטינית שמהלכים ואינם חושבים בעצמם.

משהו ראוי לציון למדי קרה בזמנים אלה. ציינתי זאת בפניכם ביום אחר כשנפגשנו, משהו שלא הבחנתם בו, כי זה לא קל להבחין בו. אבל לפעמים דברים מיוחדים למדי מתרחשים בזמן הנוכחי. אתם יודעים עכשיו שיש בתוכנו את גופנו הפיזי, הגוף האתרי וגם אחרים – אשאיר זאת בצד לרגע. המוח הוא כמובן, חלק מהגוף הפיזי, אבל הגוף האתרי נמצא גם במוח, ואנו יכולים לחשוב עבור עצמנו עם הגוף האתרי. איננו יכולים לחשוב עם הגוף הפיזי כפי שהוא. אבל זה אפשרי לחשוב עם הגוף הפיזי אם המצב הוא כפי שהוא עם השפה הלטינית, כשהמוח בשימוש כמו מכונה אוטומטית כפי שאנו משתמשים בו לחשיבה. אבל במידה שאנו רק חושבים עם המוח איננו יכולים לחשוב דברים של הרוח. עלינו להתחיל לחשוב עם הגוף האתרי, עם הגוף האתרי שלעיתים קרובות אינו בשימוש במשך שנים כשמישהו חולה בנפשו. הוא צריך להיעשות פעיל באופן פנימי.

הדבר החשוב הוא שנלמד לחשוב באופן בלתי תלוי. זה בלתי אפשרי להיכנס לתוך עולם הרוח עד שמישהו לא יכול לחשוב באופן בלתי תלוי. הכוונה כאן, כמובן, שקודם כל צריך להבין: "וואו! מעולם לא למדת לחשוב בעצמך כשהיית צעיר. רק למדת לחשוב את הדברים שלמדו אותם במשך מאות בשנים על ידי שימוש בשפה הלטינית." וכשמישהו יודע זאת נכונה, הוא גם יודע שהצורך הראשון שיש כדי להיכנס לעולם הרוח זה ללמוד לחשוב באופן בלתי תלוי.

אנחנו באים עכשיו לדבר שרציתי לציין כשאמרתי שמשהו יוצא דופן קרה בזמן האחרון. אלו היו האקדמאים שיותר מכל חשבו לחלוטין לאורך קווים לטיניים. ואקדמאיים פיתחו את מדע הפיזיקה, למשל. הם לימדו פיזיקה, חשבו אותה לגמרי עם מוחותיהם הפיזיים בדרך שעושים עם השפה הלטינית. כשהיינו צעירים, כשהייתי בגילו של ארבסמהל שנמצא שם, למשל, למדנו רק את סוג הפיזיקה שנלמד ביחד עם המוח הלטיני. זה כל מה שלמדנו אז, הדברים שנלמדו עם המוח הלטיני. אבל הרבה קרה מאז, רבותיי. אתם רואים, כשהייתי צעיר הטלפון רק פוּתח. הוא לא היה קיים לפני כן. ואז באו כל שאר ההמצאות הגדולות שאנשים היום גדלים איתן כאילו תמיד היו כאן. הן רק באו בעשורים האחרונים. בגלל זה, יותר ויותר אנשים לומדים מדע שלא אומן בלטינית. זה דבר יוצא מהכלל. כי אם אתם מתארים את החיים המדעיים של העשורים האחרונים אתם תמצאו שמספרים גדלים והולכים של מהנדסים באים לעולם המדע. הם אינם עסוקים יותר מידי בלטינית וגם חשיבתם אינה נהיית כה אוטומטית. חשיבה בלתי אוטומטית זו נלקחה גם על ידי אחרים. והתוצאה היא שהיום רבים מהמושגים, הרעיונות, המשמשים בפיזיקה הם מופרדים. הם מאוד מעניינים. פרופסור גרונר,^[2] בברן, למשל, דיבר על אוריינטציה חדשה בפיזיקה לפני שנתיים. הוא אמר שכל המושגים שלהם השתנו בשנים האחרונות.

אתם לא מבינים זאת בקלות בגלל שאנשים עדיין אומרים לכם את הדברים שלימדו אותם לפני 20 שנה אם אתם הולכים להרצאות פופולריות היום. הם לא יכולים לומר לכם את הדברים שהם לומדים היום משום שהם לא מסוגלים לחשוב אותם בעצמם. אם אתם לוקחים מושגים שהיו עדיין תקפים לפני 30 שנה, זה כאילו היתה בידכם חתיכה קטנה של קרח והיא נמסה. הרעיונות נמסו. הם כבר לא נמצאים שם אם אתם רוצים לחשוב אותם בזהירות. זה משהו שעלינו להבין. המצב הוא כזה שאם מישהו שלמד פיזיקה לפני 30 שנה מסתכל כעת מה נהייה ממנה, הוא מרגיש כאילו תלש את שערו, כי הוא צריך לומר לעצמו: "אני לא יכול להסתדר עם זה בעזרת המושגים שלמדתי." כך זה עם זה. ומדוע זה כך? זה כך משום שבמהלך האבולוציה אנשים הגיעו לנקודה שבה הגוף האתרי צריך להתחיל לחשוב. והם לא רוצים לעשות זאת. הם רוצים ללכת ולחשוב עם גופיהם הפיזיים. אבל המושגים פשוט מתפרקים לחתיכות בגוף הפיזי. הם לא רוצים ללמוד לחשוב עם הגוף האתרי. הם לא רוצים ללמוד לחשוב באופן בלתי תלוי.

אתם רואים, המצב הוא כזה שנהיה הכרחי עבורי לכתוב את הספר הזה על הפילוסופיה של החירות ב-1893. ספר זה: 'הפילוסופיה של הפעילות הרוחית',^[3] הוא לא באמת חשוב בגלל מה שהוא אומר. כמובן, הדברים שהוא אומר הם משהו שמישהו רוצה לומר לעולם בזמנו, אבל זה לא הדבר הכי חשוב בו. הדבר החשוב אודות הספר הוא שבפעם הראשונה הספר כולו הוא חשיבה עצמאית לחלוטין. מי שיכול רק לחשוב באופן תלוי לא יוכל להבין אותו. מההתחלה שלו הוא צריך להיות נתון לשימוש, עמוד אחר עמוד, לחזור לגופו האתרי כך שיוכל למעשה להכיל את המחשבות המצויות בספר זה. הספר הוא מכשיר חינוכי – הוא מכשיר חינוכי חשוב מאוד – והוא צריך להילקח ככזה.

כאשר הספר יצא לאור ב-1893, לאנשים לא היה מושג מה לעשות איתו. עבורם זה היה כאילו מישהו באירופה כותב בסינית שאף אחד לא יוכל להבין אותה. הוא כמובן נכתב בגרמנית, אבל במחשבות שהיו לחלוטין בלתי מוכרות, כי כל דבר לטיני הופשט לחלוטין. בפעם הראשונה ניתנה תשומת לב, באופן מודע ובשלמות, שלא יהיו בספר מחשבות שהן עדיין תחת השפעה לטינית, אלא רק ובאופן מוחלט מחשבות בלתי תלויות. המוח הפיזי הוא באמת תלמיד לטיני. הגוף האתרי האנושי איננו תלמיד לטיני. ובאמת צריך לעשות מאמץ לבטא במילים את המחשבות שיש לאדם בגופו האתרי.

תנו לי ואומר לכם משהו אחר. אנשים כמובן, הבחינו בכך שכל הרעיונות השתנו בעשורים האחרונים. כשהייתי צעיר המורה כתב הרבה דברים על הלוח. היינו צריכים לכתוב אותם כדי להצליח בבחינות. טוב ונכון. ועכשיו, בשנים האחרונות, אנשים גילו בדיוק מה שגרונר אמר בפנייתו, שכל המושגים שלנו יהיו חסרי מובן אם לא יהיו יותר גופים מוצקים, אלא רק גופים נוזליים. הוא דמיין את כל העולם כגוף נוזלי. ובמקרה כזה למושגים שלנו לא יהיה יותר מובן, הוא אמר, ונצטרך לחשוב בדרך שונה מאוד.

טוב, כמובן, אנו נצטרך לחשוב באופן שונה אם לא יהיו יותר גופים מוצקים! כי אז לא תוכלו לעשות דבר בכל הרעיונות שלמדנו בבית-הספר. אם הייתם צריכים לגדול באמת מאוד אינטליגנטים כדגים, הבה ונאמר, ולקבל את הרעיון של הליכה לאוניברסיטה אנושית כדג, הייתם לומדים שם משהו שפשוט לא קיים עבור דגים שחיים במים. הם רק מכירים גופים מוצקים בגבולות עולמם, שהם נוגעים בהם רק כדי להירתע מייד. אם דג היה צריך להתחיל לחשוב, המחשבות שלו יהיו מסוג שונה מאוד מאלו של בני אדם. אבל אלו הן סוג המחשבות שבני אדם גם כן צריכים היום, כי מחשבות אחרות אלו נובעות מהבנה, והם צריכים לומר לעצמם:" וואו, אם הכל היה נוזלי, היו לנו סוג אחר לגמרי של מחשבות."

ובכן, רבותיי, האם לא סיפרתי לכם על שלב בהתפתחות האדמה כשעדיין לא היו גופים מוצקים, והכל היה נוזלי, אפילו החיות? אני סיפרתי לכם על כך. ולבטח אתם יכולים להבין שחשיבתנו הנוכחית אינה יכולה לחזור למצבים שכאלה. היא פשוט לא יכולה לחשוב אותם! חשיבתנו הנוכחית אינה יכולה לומר לנו דבר אודות תחילת העולם. ועלינו לומר שאם העולם היה נוזלי, היינו צריכים להיות בעלי רעיונות שונים לחלוטין. אין גופים מוצקים בעולם הרוח! זה לכן בלתי אפשרי להיכנס לתוך עולם זה עם המושגים שאנשים מתרגלים דרך השפה הלטינית. אנו צריכים קודם כל לצאת מהמנהג של שימוש בהם.

אתם רואים, זה באמת סוד גדול. בתרבות היוונית העתיקה שקדמה לתרבות הלטינית – הציביליזציה הרומאית התפתחה רק חמש או שש מאות שנים לפני כריסטוס, והתרבות היוונית קדמה בהרבה – בתרבות היוונית אנשים עדיין ידעו את הרוח. הם עדיין היו יכולים לראות לתוך עולם הרוח. כשבאה התרבות הרומאית, ועימה השפה הלטינית, הרוח נמחקה בהדרגה. בנקודה זו אני צריך לומר שוב משהו שתמצאו אותו מוזר למדי, אבל אתם תבינו. מי השתמש בלטינית דרך המאות, רק בלטינית? הכנסייה עצמה תרמה לרוב ההתפתחות הזו. העובדה היא שהכנסייה, אשר העמידה פנים כאילו היא מלמדת אנשים אודות הרוח, עשתה ככל יכולתה כדי לזרוק את הרוח החוצה. ובימי הביניים כל האוניברסיטאות היו מוסדות כנסייתיים. עלינו כמובן, להיות אסירי תודה שהכנסיה ייסדה את האוניברסיטאות במאות ה-13 14 ו-15, אבל היא ייסדה אותן על הבסיס של למדנות לטינית, ושם אין אפשרות להגיע אל הרוח. וכך זה הגיע לכך שאנשים הגיעו בהדרגה למושגים השייכים רק לגופים מוצקים. רק תארו לעצמכם כיצד זה היה עם הרומאים. הם הציגו מושגים יבשים ואובייקטיביים אלה שלא היתה בהם שום רוחניות. בגלל זה, הכל נהיה במונחים חומריים. רק חישבו – אם היוונים היו מתארים טקס פולחני כמו אכילת לחם הקודש הם לא היו מתארים זאת כאילו החומר הפיזי המשמש לכך הוא דם ובשר! זה הגיע דרך המטריאליזם. אפילו אכילת לחם הקודש נראתה בדרך מטריאליסטית בגלל שהכל קשור לשפה הלטינית.

השפה הלטינית היא לוגית לחלוטין לכל אורכה. אתם רואים, עבדתי עם הרבה אנשים שהתרבות שלהם היתה לטינית לחלוטין, אפילו שהם דיברו גרמנית. כדי להיות ברורים בקשר למשהו, הם תרגמו זאת במהירות ללטינית, בגלל שכל חשיבה בלטינית נהייתה לוגית יותר במהירות. אבל חשיבה לוגית זו שייכת רק לגופים מוצקים. כדי להיכנס לעולם הרוח אנו נזקקים לאידיאות נוזליות.

קיימת החברה התיאוסופית, למשל. גם הם רוצים להיכנס לעולם הרוח. בחברה זו גם כן אנשים אומרים שלאדם יש גוף פיזי, גוף אתרי וכן הלאה. אבל זוהי השקפה מטריאליסטית, כי הם רק חושבים: "הגוף הפיזי הוא סמיך. הגוף האתרי קצת פחות סמיך, והגוף האסטרלי סמיך עוד פחות." אבל הם תמיד גופים, זו לעולם לא תהיה רוח, כי כדי להיכנס אל הרוח צריך לפתח אידיאות שתמיד משתנות. אתם רואים, כאשר אני רושם אני אפילו עושה חשבון של הדרך שבה אני רושם. אני רושם את הגוף הפיזי, בואו ונאמר, ובמקרה כזה מנסה לשקף את הדרך שבה האדם נראה כגוף פיזי. אבל כאשר אני מנסה לרשום את הגוף האתרי, אני אפילו לא חולם לצייר דמות עבורכם באותה דרך כמו קודם לכן. במקום זה אני אנסה להראות שלאדם יש גוף אתרי שמתפרס כך:

ציור 16

עליכם לדעת שמה שאני מצייר שם זה לא כל כך הגוף האתרי שאני מצייר, לא כל כך תמונה שלו, אלא רק תמונה רגעית. זה יהיה שונה ברגע הבא. אם כן, כדי לצייר את הגוף האתרי אני צריך לצייר אותו עכשיו, ומהר למחוק אותו שוב, לשרטט אותו באורח שונה שוב, ולמחוק. הוא צריך להיות בתנועה מתמדת. ועם סוג הרעיונות שיש לאנשים היום הם אינם יכולים להתמיד בזה. הדבר החשוב ביותר עבורכם לתאר הוא שהרעיונות שלכם ירבו תנועה, יהיו גמישים. זהו משהו שאנשים יצטרכו קודם כל להתרגל אליו. וזה חשוב עבור אנשים היום להיות בלתי תלויים לחלוטין בחשיבתם.

אבל זה לא הכל, רבותיי. תנו לי ואומר לכם משהו אחר. בני אדם התפתחו, כידוע לכם. לא הרבה מחשבה ניתנת בדרך כלל להתפתחותם במהלך החיים המאוחרים, אבל ניתנת תשומת לב לכך כאשר הם צעירים. אנשים יודעים היטב שילד בן ארבע אינו יכול עדיין לכתוב ולחשב חישובים ולקרוא, בעוד ילד בן 8 מסוגל לעשות דברים אלה. אתם יכולים לראות שם כיצד ההתפתחות מתרחשת. מאוחר יותר בחיים כאשר אנו 'נעשים אנשים', אנו כה שחצנים שאיננו מודים יותר שאנו בתהליך של התפתחות. אבל אנו למעשה ממשיכים להתפתח כל חיינו ולמעשה זה ממש יוצא מהכלל כיצד אנו מתפתחים. אתם רואים, תהליך ההתפתחות שלנו הוא כזה. בואו ונניח שזהו בן-אדם – רק ציור מחוספס:

ציור 17

כאשר הילד צעיר מאוד, כל ההתפתחות באה מהראש. מרגע שהשיניים השניות התפתחו, האדם הוא מבוגר יותר, וכל ההתפתחות באה מהחזה. לכן צריך להיות כה זהיר בקשר לנשימה של ילדים בין שנתם השביעית לשנה ה-14, להיות בטוח שהם נושמים מספיק וכיוצא בזה. ובכן זהו הגיל של ילדים מבוגרים יותר – היום אנחנו באמת צריכים להשתמש במילה אחרת, כי הילדים של היום כבר לא יקבלו את זה. משנתם ה-14 והלאה צריך באמת לקרוא להם 'גברות צעירות וג'נטלמנים צעירים'. טוב, הבה ונאמר 'ילדים מבוגרים יותר'. וזה יהיה רק כאשר אדם מגיע לבגרות מינית שההתפתחות באה מכל האדם, מהאיברים. אנו יכולים אז לומר שבני אדם נמצאים בתהליך מלא של התפתחותם רק כשהם מגיעים לבגרות מינית. זה ממשיך הלאה. אנו מתפתחים הלאה בשנות העשרים והשלושים. אבל אתם רואים, רבותיי – כמה מכם יכולים לראות זאת בתוככם – כאשר אנו מתבגרים, הרבה דברים נסוגים למצב קודם. זה באמת נכון שהרבה דברים מתדרדרים. זה לא צריך להיות כך אם אדם נכנס לתוך חיים עם נפש ורוח, אבל אצל אדם נורמלי יש הידרדרות כשהוא מתבגר. זהו למעשה המבחן של האנתרופוסופיה לדאוג שבעתיד אנשים לא יתדרדרו יותר בגיל מבוגר. אבל גם כן זה יתרחש לאט ובהדרגה.

עכשיו המצב הוא כזה שיש אנשים שכוחותיהם הנפשיים מתדרדרים באופן נורא למדי. אבל זה לא הנפש שמתדרדרת, אלא שוב רק הגוף. זה מעניין להבחין שלעיתים קרובות אנשים אינטליגנטיים מראים הידרדרות נוראה בגיל מבוגר. שמעתם בוודאי, לדוגמא, שאנשים מחשיבים את קאנט^[4] לאחד מהמוחות הגדולים ביותר. קאנט נהיה סנילי בגיל מבוגר. גופו התנוון כל כך, אם כן, שהוא לא היה יכול להשתמש יותר בראשו החכם. וכך זה אצל הרבה אנשים. זה במיוחד האנשים האינטליגנטיים שנהיים מאוד סניליים בגיל מבוגר. ושוב זו כמובן רק צורה רבת-עוצמה יותר, אינטנסיבית יותר של משהו שקורה לכולם. כשמישהו מזדקן, הוא פחות מסוגל להשתמש בגוף הפיזי, לבד מדברים אחרים זה גם בגלל שכמויות עצומות של גיר שוקעות בגופו, במיוחד בעורקים. וככל שיותר גיר שוקע בעורקים, אנו פחות יכולים להשתמש בגוף הפיזי. מידת ההתפתחות שבאה מהראש הולכת לכל הגוף עד לשנות ה-40, הבה נאמר, תלויה גם במידת ההתדרדרות שמתרחשת.

במעבר משנות ה-40 אל שנות ה-50, צריך להשתמש יותר בחזה שוב, ובגיל מבוגר צריך להשתמש יותר בראש שוב. אבל בזמן הזה, בגיל מבוגר, אדם אינו צריך להשתמש בראש הפיזי, אלא יותר בראש האתרי העדין והמתוחכם יותר. זה משהו שאנשים אינם לומדים לעשות בחינוך הלטיני שלהם. והיו אלה מעל לכל האנשים שבעשורים האחרונים היו בעלי חינוך מטריאליסטי לטיני שהיו חשופים ביותר לסניליות זו.

עלינו לחזור לאחור לשלב הילדות בגילנו המבוגר, וזה משהו שנהיה חזק מאוד בכמה אנשים. הם נהיו יותר ויותר חלשים מבחינה מנטלית. הנפש נשארה בריאה למדי. זה רק הגוף שנחלש יותר ויותר. בסוף אנשים אלה לא יכלו יותר לעשות את הדברים שעשו בראשונה. דברים כאלה קרו לבטח. בואו ונאמר שמישהו הזדקן. עכשיו הוא לא מסוגל לעשות משהו שעשה קודם לכן. הוא יכול לעשות רק את הדברים שעשה כילד מבוגר יותר. לבסוף הוא כבר לא יכול לעשות גם את זה, אלא רק לשחק ולהבין את הרעיונות שהשיג בהתחלה ממשחק. היו למעשה אנשים שבגיל מתקדם מאוד היו מסוגלים רק להבין את הדברים שהוריהם או המטפלת שלהם אמרו להם בגיל צעיר מאוד. האמירה שאנו נעשים ילדותיים בגיל מבוגר יש לה סיבות טובות. אנו באמת חוזרים שוב לילדותנו.

אבל כל עוד יש לנו חיים בנפש וברוח זה לא נורא, לא נורא כלל. זה באמת דבר טוב. כי כילדים אנו עדיין יכולים להשתמש בגוף האתרי. כאשר ילד משתולל, צועק ועושה כל מיני דברים, זה לא הגוף הפיזי שעושה זאת – או לרוב רק אם לילד יש כאב בטן, אבל אפילו אז כאב הבטן צריך תחילה לעבור לגוף האתרי ולגוף האסטרלי, והילד זז בגלל כאב הבטן. זה בטוח לא הגוף הפיזי שמשתולל שם. ואז אתה מזדקן וחוזר לרמת הילדות. אתה לבטח יצאת ממנהג ההשתוללות וכעת אתה משתמש בגוף האתרי להשתוללות עבור משהו טוב יותר בגילך המתקדם. זה צריך להיות דבר טוב, אם כן, שאנחנו חוזרים בדרך זו.

אם כן, זהו הדבר השני. הדבר הראשון שעלינו ללמוד כדי להיכנס לתוך עולם הרוח הוא הדרך הנכונה של חשיבה. נדבר בפעם אחרת על הדרך שבה אדם משיג זאת. היום ננסה קודם כל להבין כיצד הדברים האלה מתרחשים. הדבר הראשון הוא חשיבה בלתי תלויה לחלוטין. זאת אומרת לעזוב בצד הרבה ממה שהחינוך המודרני מציע, כי החינוך המודרני מתכוון ההיפך מחשיבה בלתי תלויה, חשיבה הנגזרת מלטינית. אל תדמיינו שהחשיבה שהתפתחה עם התיאוריות הסוציאליסטיות היום היא חשיבה בלתי תלויה! כולם לומדים ממשהו שבא מלטינית. הם רק אינם יודעים זאת. אתם יודעים, פועל יכול להחליט לעשות דבר זה או אחר בתחום רצונו. אבל כאשר הוא מתחיל לחשוב, הוא משתמש רק במושגים של המעמד הבינוני, וזה בא מחשיבה בלטינית. הדבר הראשון שאנו צריכים זה חשיבה בלתי תלויה.

הדבר השני זה ללמוד לחיות לא רק בהווה, אלא תמיד לחזור שוב לאחור לחיים שחיינו כשהיינו ילדים. אתם רואים, מישהו שרוצה להיכנס לתוך עולם הרוח יצטרך לומר לעיתים קרובות: "עכשיו תגלה כיצד היו הדברים שהיית נער בן 12. מה עשית אז?" ואנו צריכים לעשות זאת לא רק באופן שטחי, במונחים אחרים, אבל באמת לדמיין כל פרט. אין שום דבר מועיל יותר, לדוגמא, מלהתחיל לומר לעצמך: "כן, הייתי בן 12 אז, אני יכול לקבל תמונה טובה למדי של זה. היתה ערמה של אבנים בצד הדרך ואני טיפסתי למעלה לפסגה. פעם נפלתי משם. ואז היה שם שיח אילסר ואני לקחתי את סכיני וחתכתי ענפים, חתכתי את אצבעי." בשביל לראות שוב מה שמישהו עשה לפני שנים רבות, זה יעזור לנו להיכנס לתוך מצב שבו אנו לא חיים רק בהווה. אם נחשוב על הדרך שאנשים לומדים לחשב בה היום, אתם חושבים עם גופכם הפיזי הנוכחי. אבל כאשר אתם מנסים לגלות מה הייתם בגיל 12, אינכם יכולים לחשוב עם הגוף הפיזי שהיה לכם אז, כי הוא לא קיים יותר. אמרתי לכם שהגוף הפיזי מתחדש כל שבע שנים. עליכם לחשוב עם גופכם האתרי. אתם צריכים לחשוב, אם כן, עם גופכם האתרי. אתם קוראים לגופכם האתרי כשאתם חושבים לאחור על משהו בעבר, כשהייתם בני 12 או 14. זה יכניס אותכם לתוך הפעילות הפנימית שאתם צריכים.

ואנו יכולים מעל לכל לרכוש את המנהג של חשיבה שונה לחלוטין מהדרך שבה אנו בדרך כלל חושבים. אתם רואים, כיצד אתם חושבים? אתם יודעים עכשיו שנפגשנו היום ב-9 בבוקר. התחלתי בקריאת חתיכת נייר עם השאלות שלכם. ואז לקחתי בחשבון כמה דברים, והגענו כעת לנקודה שבה אנו אומרים: "עלינו לחשוב לאחור לחיים שידענו כשהיינו בני 12 או 14." עכשיו כשאתם חוזרים הביתה אתם עשויים, אולי, אם הנושא בעל עניין מיוחד עבורכם, לחשוב מחשבות אלו פעם נוספת. טוב, זהו משהו שאפשר לעשות. רוב האנשים עושים זאת. הם יעברו זאת שוב. אבל אתם צריכים לעשות משהו אחר. אתם עשויים לומר: "מה הוא אמר לאחרונה?" הדבר האחרון שהוא אמר היה שמישהו צריך לחשוב על חייו המוקדמים, עד גיל 12 או 14. לפני כן הוא אמר שצריך להיות בלתי תלויים בחשיבה. ולפני כן אודות הדרך שבה לטינית באה בהדרגה לתוך חיי האנשים. אפילו מוקדם יותר הוא דיבר כיצד מישהו שלא היה בעל נפש בריאה יוכל אחרי כן להביט לאחור ולומר שהיה לו ניסיון מיוחד. הוא ראה שאנשים אינם נהיים חולים בנפשם, אלא רק הגוף נהיה חולה. אתם רואים, אתם הולכים עכשיו דרך כל ההרצאה לאחור.

טוב רבותיי, דברים אינם מתקדמים אחורה בעולם החיצון. אני יכול אולי לתת הרצאה לאחור מההתחלה, אבל אז לא תוכלו להבין, כי אדם מתחיל מההתחלה ומפתח את הנושא כך שבהדרגה זה מובן. ומרגע שהבנתם אותה אתם גם יכולים לחשוב אותה בכיוון הפוך. אבל הדברים העובדתיים אינם הולכים אחורה, וכך אני מתרחק מהעובדות. אני חושב אז כך: "בדיוק כרגע אני לא חושב כפי שהדברים קרו בחוץ, אלא לאחור." זה דורש קצת מאמץ. אני צריך להיות יותר רבגוני מבפנים כדי לחשוב לאחור. כמו שמישהו צריך ללמוד להשתמש בטלסקופ אם הוא רוצה להביט דרכו, כך מישהו שרוצה להתבונן בתוך עולם הרוח צריך לעיתים קרובות לחשוב לאחור, שוב ושוב לחשוב לאחור. ויום אחד הוא יגיע לנקודה שבה הוא יודע: "אה, כאן אני נכנס לתוך עולם הרוח."

פעם נוספת אתם יכולים לראות מכך, רבותיי, שכל חייכם אתם מכניסים את גופכם הפיזי למנהג של חשיבה קדימה. אם תתחילו עכשיו לחשוב לאחור, הגוף הפיזי לא יעשה זאת ומשהו מיוחד יתרחש. כאשר אנשים שואלים שוב ושוב: "כיצד אני מגיע לתוך עולם הרוח?" ההצעה הראשונה שמישהו נותן – אתם תמצאו זאת גם בספרי כיצד קונים דעת העולמות העליונים – היא לומר: " לימדו לפחות לחזור לאחור דרך ימי המאורעות. ואז דברים אחרים." אנשים כמובן צריכים קודם כל ללמוד לחשוב עם גופם הפיזי. הם מציינים זאת. הם עושים אז מאמץ גדול לחשוב לאחור, אבל הם רק למדו לחשוב עם גופם הפיזי, לא עם הגוף האתרי. ואז הגוף האתרי הולך על 'התקפה כללית'. כן, זו באמת התקפה כללית. ואם אנשים אינם הולכים לישון לעיתים קרובות כשהם חושבים לאחור, הם יכולים לדעת: "כאשר אני מתחיל לחשוב לאחור אני מגיע לעולם הרוח." אבל הם נרדמים ברגע שהם מתחילים לחשוב לאחור, כי המאמץ גדול מידי עבורם. זה מצריך לכן המון רצון טוב ואת כל האנרגיה שיש לאדם כדי לא ללכת לישון. אתם צריכים סבלנות לכך. למעשה, לעיתים קרובות זה לוקח שנים, אבל צריך סבלנות.

אתם רואים, אם מישהו היה יכול לומר לכם את הדברים שאתם חווים באופן בלתי מודע כשאתם הולכים לישון אחרי שאתם חושבים לאחור, אתם תראו שזה משהו מאוד אינטליגנטי. האנשים הטיפשים ביותר מתחילים לחשוב מחשבות אינטליגנטיות באופן יוצא מהכלל כשהם הולכים לישון, אבל הם אינם יודעים זאת.

אם כן, הדבר הראשון שאמרתי לכם היה שאדם צריך קודם כל ללמוד לחשוב באורח בלתי תלוי. זה משהו שאדם יכול לעשות. אני לא אומר, לדוגמא – מבלי להיות גאוותן – שרק הפילוסופיה של החירות שלי תשרת את המטרה, אבל היא נכתבה בשלמות בדרך כזו שאדם יקבל את המנהג של חשיבה עצמאית.

אם כן, חשיבה עצמאית, חשיבה לאחור במדויק על דברים שקרו בגיל 10 או 12, או חשיבה מדויקת על דברים שמישהו למד שוב לאחור. עם זה לפחות תיארנו כיצד אנו יכולים לנתק את עצמנו הלאה מהגוף הפיזי. כיצד אנו נכנסים לתוך עולם הרוח. ואנו נמשיך בכך ביום שבת, ניקח את העניין הלאה, כך שכל ארבע השאלות תיפתרנה בהדרגה.

—————————————————————————————-

1. כריסטיאן תומסיוס (1728-1655), פילוסוף ועורך דין, המורה הראשון באוניברסיטה שנתן הרצאות בגרמנית באוניברסיטת לייפציג ב-1687. ↑
2. ד"ר פ. גרונר, פרופסור לפיזיקה תיאורטית die Neuorientierung der Physic. סגן נשיא ביום השנה ה-87 של אוניברסיטת ברן ב-26 בנובמבר 1921. ברן 1922. ↑
3. יצא בעברית בשם: הפילוסופיה של החירות – בהוצאת ניצת השחר.GA4 ↑
4. עמנואל קאנט (1804-1724). ↑