רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה והגהה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

14 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 ביוני ל-24 בספטמבר 1924

GA354

הרצאה מספר 9

9.8.1924

חוש הריח

רודולף שטיינר: בוקר טוב, רבותיי! אולי למישהו יש שאלה? לא נוכל להיפגש שוב למשך זמן מה.

מר ארבסמל: יש לי שאלה מסובכת למדי. אינני יודע כיצד לשאול אותה. ידוע שלצמחים יש ניחוחות שונים. זה נכון גם לגבי גזעים אנושיים שונים. כבר דיברת אלינו, ד”ר שטיינר, על האבולוציה האנושית. באבולוציה זו יש גורם העושה שכל יצור מקבל את מה שטוב בשבילו. ריחות שונים נקשרים לגזעים שונים. אם כן, יש כמה קשרים רוחניים. כמו שלצמחים יש ריח משלהם מהאדמה, כך הגזעים השונים של בני האדם רכשו את הריח שלהם. כיצד זה מתקשר לאבולוציה האנושית?

רודולף שטיינר: אני אנסה לשאול את השאלה בדרך שתוביל למה שיש לכם בראש. אתם חשבתם, האין זה כך, על ממלכות שונות של הטבע: צמחים, חיות ובני אדם. אל לנו לשכוח גם שלמינרלים יש ריחות שונים. ריח הוא רק אחד מחושי-התפיסה שלנו ויש סוגים רבים אחרים. אם כן, יתכן ואנו יכולים לשאול כיצד הריחות השונים שייכים לישויות שונות של הטבע שמשתייכות למוצא ולהתפתחות של ישויות אלה.

טוב, הבה ונתאר תחילה מה גורם לריח. מהו ריח? אתם צריכים להבין קודם כל שלאנשים יש תגובות שונות לריח שבא מאובייקטים או ממוצרים אחרים של הטבע. למשל, במקום שבו אנשים שותים יין, מישהו שהוא שתיין יין בעצמו בקושי מרגיש בריח, בעוד שמישהו שמעולם לא נגע ביין ימצא זאת בלתי נעים באופן קיצוני גם להיות בחדר שבו אחרים שותים יין או במקום שבו יין נשמר. זה אותו הדבר עם דברים אחרים. למשל, יש אנשים, לרוב נשים, שאינם יכולים להישאר בחדר שבו יש כלב אפילו לזמן קצר מבלי לקבל כאב ראש. אם כן, ישויות שונות רגישות לריחות בדרכים שונות. זה עושה את זה קשה להשיג את האמת.

אבל מה שנאמר שימושי לא רק בריח. זה שימושי באופן שווה גם בתפיסה חושית אחרת. דמיינו לרגע שאתם עומדים היכן שאתם, ושמים את ידיכם בתוך מים של, הבה ונאמר של 79 או 80 מעלות פרנהייט. המים אינם נראים קרים במיוחד. אבל אם קודם לכן שמתם את ידכם במשך זמן מה במים בחום של 86 מעלות פרנהייט ואז הכנסתם אותה לתוך מים של 80 מעלות פרנהייט, המים יורגשו קרים יותר מאשר לפני כן. אנו יכולים לקחת את זה הלאה. חישבו על פני שטח אדומים. אם הרקע הוא לבן, האדום ייראה לכם חי מאוד. אבל אם אתם צובעים את הרקע בכחול, פני השטח האדומים יאבדו משהו מחיוניותם. אם כן, הכל תלוי מאוד כיצד האדם עצמו משתייך לדברים. זה מוביל לדעה שהאדם אינו מקבל את האובייקטים בעצמם, אלא רק את ההשפעה שיש להם עליו. דיברנו על כך לפני כן. אבל עלינו להיכנס לתוך האמת שמאחורי דברים שכאלה.

אין כאן שאלה שסיגלית ניתנת להבחנה בקלות מהחילתית^[1] בריח שלה. לסיגלית יש ריח שתמיד מענג. לחילתית יש ריח דוחה, שאנו רוצים להימנע ממנו. זה גם נכון שלגזעים שונים יש ריחות שונים. מישהו עם, הייתי אומר, אף רגיש, יכול לבטח להבחין בין יפני לאירופאי לפי הריח שלהם.

כעת זה צריך להיות לנו ברור מה גורם לריח. עובדה היא שכל אובייקט עם ריח או ניחוח מדיף משהו שבא לקראת גופנו בצורת גז או אוויר. כאשר שום דבר מסוג זה לא בא לקראתנו, איננו יכולים להריח אובייקט. וחומר זה צריך לבוא במגע עם איבר הריח שלנו, עם האף שלנו. איננו יכולים להריח נוזל כנוזל, אנו רק יכולים לטעום אותו. אנו יכולים להריח נוזל רק כאשר הוא מדיף אוויר, כלומר, חומר גזי. איננו מריחים את מצרכי המזון שלנו בגלל שהם נוזלים, אלא בגלל שהם פולטים אוויר שעובר לתוכנו דרך האף שלנו.

יש אנשים שאינם יכולים להריח כלל. כל העולם הוא חסר ריח במידה ומדובר בהם. רק לאחרונה פגשתי אדם שחוסר היכולת שלו להריח הוא מגבלה חמורה עבורו בגלל שעבודתו דורשת שיוכל להבחין בין דברים בגלל ריחם. הפגם שלו מהווה מגבלה חמורה. הגורם הוא, כמובן, עצבי ריח בלתי מפותחים.

ועכשיו הבה ונשאל: כיצד זה גופים או אובייקטים מדיפים גז בעל ריח מסוים? אובייקטים או גופים אפשר לסווג. יש גופים מוצקים (הם נקראו גופים ארציים בזמנים קדומים). יש גופים נוזליים (הם נקראו גופים מימיים בזמנים קדומים). אנשים רגילים לקרוא מים למה שאנו כבר לא מגדירים כמים. בזמנים קדומים כל מה שנוזלי נקרא מים, אפילו כספית נקראה מים. ויש גזים או גופים אוויריים. אם אנו חושבים על שלושה סוגים אלה של גופים – מוצק, נוזל וגז – עובדה אחת מושכת לב במיוחד. מים הם ללא ספק נוזל, אבל כאשר הם קופאים לקרח הם נהיים לגוף מוצק. מתכת – עופרת, למשל – היא מוצק, אבל כאשר אתם מחממים את העופרת מספיק היא נהיית נוזל, כמו מים. אם כן, חומרים שונים אלה – מוצק, נוזל וגז – יכולים לעבור למצבים אחרים. אפילו אוויר אפשר להפוך למוצק היום, או בכל מקרה לנוזל, ויש ציפייה לכך שהוא יוכל לשאת זאת הלאה. כל גוף או אובייקט יכול להיות או מוצק או נוזל או גז.

כל אובייקט שיש לו תכולה קטנה של ריח כולא בתוכו גז. איננו מריחים גוף מוצק ככזה או גוף נוזלי ככזה. אנו תמיד מריחים גז. אבל עכשיו: סיגלית היא לבטח לא גוף גזי ועדיין אנו יכולים להריח אותה. ממה מורכבת סיגלית? היא ללא ספק מוצקה, ועדיין יש לה ריח. אנו צריכים לצייר לעצמנו שהיא מכילה מרכיבים מוצקים וביניהם משהו שמתאייד כגז. כדי שזה יהיה אפשרי, הסיגלית צריכה להימשך לכוחות מסוימים. כאשר אתם קוטפים סיגלית, אתם באמת קוטפים את החלק המוצק שלה ואתם מסתכלים בחלק מוצק זה. אבל למעשה הסיגלית לא רק מכילה חלק מוצק שאותו אתם קוטפים. מה שהסיגלית היא, נשמר בתוכה בתוך חלק מוצק זה. אפשר לומר שהסיגלית האמיתית, מה שנותן את הניחוח, הוא למעשה גז. הוא נמצא שם בתוך עלי הכותרת והחלקים האחרים של הפרח – בדיוק כפי שאתם עומדים בנעליכם או מגפיכם. אתם אינכם מגפיכם. ומה שמהווה את הניחוח בסיגלית אינו החלק המוצק שבה, אלא החלק הגזי.

כשאנשים מביטים החוצה לתוך היקום הם חושבים שהחלל הוא ריק ושהכוכבים נמצאים בתוך החלל הריק הזה. כשהזמן חולף, האיכרים מאמינים שהיתה ריקנות סביבם כשהם נעו. היום כולם יודעים שיש אוויר מסביבנו, לא ריקנות. אם כן, אנו יכולים לדעת שביקום אין ריקנות בשום מקום, או שיש שם חומר או רוח. ניתן להדגים שאין ריקנות בכל מקום ביקום. זה מעניין לחשוב על זה. אני אוכיח לכם את זה על ידי דוגמא. לרגע בואו ונתעלם ממה שקופרניקוס^[2] לימד, כלומר, שהאדמה נעה סביב השמש. בואו וניקח את הדברים כפי שהם מופיעים. יש לנו את האדמה עם השמש נעה סביבה, עולה במזרח ושוקעת במערב. השמש תמיד נמצאת בנקודה שונה. אבל יש כאן משהו ראוי לציון. באיזורים מסוימים – אבל בכל מקום, באמת, צריך רק להסתכל בזהירות – בזריחה ובשקיעה, בזמן אחר גם כן, יש לא רק אור דמדומים, אלא גם משהו אחר שתמיד גורם לפליאה. מסביב לשמש יש סוג של אור קורן. בכל פעם שאנו מביטים בשמש, אבל במיוחד לקראת הבוקר והערב, אור קורן זה הוא גלוי לעין כמו אור הדמדומים. אור קורן סביב לשמש יש לו שם: האור של גלגל המזלות. אנשים שוברים את ראשם בקשר לאור גלגל המזלות זה – במיוחד אלה שחושבים באופן מטריאליסטי. הם אומרים לעצמם: “השמש זורחת בחלל ריק וכשהיא זורחת, היא מאירה גופים שמיימיים אחרים, אבל מהיכן בא אור גלגל המזלות הזה שמסביב לשמש?” תיאוריות לאין ספור הונחו בקשר למוצאו. אחד מניח שהשמש נעה סביב דרך חלל ריק, או – כמו שקופרניקוס לימד – רק עומד עדיין, זה לא נחשב בשום דרך עבור הנוכחות של אור זה. אם כן, מהיכן בא האור הזה?

זה עניין מאוד פשוט להסביר אותו. אתם לבטח הלכתם דרך העיר בערב בהיר מאוד וראיתם את מנורות הרחוב. לאור יש מתאר מוגדר בערב בהיר. אבל בערב מעורפל יש תמיד אובך של אור סביב להן. מדוע זה כך? האובך נוצר על ידי ערפל. בזמן מסוים השמש נעה דרך השמיים בערפל בגלל שהחלל השמיימי אינו ריק, אלא מלא בערפל בהיר. הקרינה שנוכחת בערפל בהיר זה היא אור גלגל המזלות. כל מיני הסברים ניתנו: למשל, שכוכבי שביט תמיד מבזיקים דרך החלל שם בחוץ. וכך, כמובן, הם כאלה. אבל הסיבה מדוע אור זה של גלגל המזלות שחובר לשמש הוא לפעמים חזק, לפעמים חלש, ולפעמים לא נראה כלל היא שהערפל ביקום הוא לפעמים סמיך ולפעמים דקיק. ובכן אנו יכולים לומר שכל החלל הקוסמי מלא במשהו.

אבל, כפי שכבר אמרתי לכם, זה לא נכון לחשוב שיש חומר בכל מקום. אמרתי לכם שפיזיקאים מטריאליסטיים יהיו מאוד מופתעים אם ילכו למעלה לחלל ויצפו למצוא את השמש כפי שהם מתארים אותה במדע שלהם. התיאורים שלהם הם שטויות. אם באמצעי מעבר נוח כלשהו הפיזיקאים יוכלו להגיע לשמש, הם יהיו מופתעים שלא למצוא שום גז שם. הם ימצאו חלל ריק, ווקום של ממש. וואקום זה קורן אור. ומה שהם ימצאו זה רוח. איננו יכולים לומר שיש רק חומר בכל מקום. אנו צריכים לומר שיש גם רוח בכל מקום, רוח של ממש. ובכן אתם רואים, כל דבר על האדמה מושפע מהחלל החיצון, לא רק על ידי החומר, אלא גם על ידי הרוח.

וכעת, רבותיי, הבה ונתאר כיצד הרוחי קשור עם הפיזי באדם.

יש יצור מוכר לנו ויש לו חוש ריח טוב יותר ממני או מכם, ושמו: כלב. לכלבים יש חוש ריח הרבה יותר רגיש מאשר לאדם. ואתם יודעים למה משתמשים בו היום. חישבו על כלבי המשטרה שמשתמשים בחוש הריח שלהם למצוא אנשים שבורחים אחרי שביצעו פשע מסוים. הכלב אוסף ריח במקום שבו בוצע הפשע ועוקב אחריו עד שהוא מוליך אל הפושע. לכלב יש חוש ריח רגיש. זה מעניין מאוד ללמוד את חוש הריח שלו ולראות כיצד חוש הריח הזה קשור לשאר האורגניזם של הכלב. מאחורי האף שלו, נמצא המוח, לכלב יש איבר ריח מאוד מעניין. האף שלו זה רק חלק אחד. החלק הגדול ביותר של איבר הריח של הכלב ממוקם מאחורי האף, במוח.

בואו ונשווה את איבר הריח של הכלב עם זה של האדם. לכלב יש מוח שנעשה בבירור עבור הרחה, מוח שנהיה לאיבר של ריח. באדם החלק הגדול ביותר של מוח-הרחה זה השתנה ל’מוח-אינטילגינציה’! אנו מבינים דברים, הכלב אינו מבין דברים, הוא מריח אותם. אנו מבינים אותם בגלל שבמקום שבו יש לכלב איבר הרחה, אצלנו זה השתנה. האיבר של אינטליגנציה הוא איבר הרחה שהשתנה. אצלנו יש רק שריד זעיר של ‘מוח הרחה’ זה. לכן איבר הריח שלנו הוא נחות לעומת זה של הכלב. וכך אתם יכולים לדמיין שאפילו כאשר כלב רץ בשדה הוא מוצא שהכל מעניין מאוד. כל כך הרבה ריחות באים אליו שאם היה יכול לתאר אותם הוא היה אומר שהעולם כולו ריח. אם הכלב היה חושב כמו שופנהאואר,^[3] הוא היה כותב ספר מעניין! שופנהאור כתב ספר שנקרא: ‘העולם כרצון ורעיון’ – אבל הוא היה אדם ואיבר הריח שלו נהיה לאיבר של חשיבה. הכלב יכול לכתוב ספר שייקרא: ‘העולם כרצון וריח’. בספר של הכלב יהיה עניין גדול מאחורי כושר ההבחנה של האדם, בגלל שבעוד האדם יוצר רעיון, דימוי מנטלי של דברים, הכלב מריח אותם. וזוהי דעתי הפרטית שהספר של הכלב – אם הכלב היה שופנהאור – יהיה למעשה יותר מעניין מאשר הספר שכתב שופנהאור עצמו!

ובכן אתם רואים כיצד זה. אנו חיים בעולם שניתן להריח אותו, ויצורים אחרים – הכלב למשל – הרבה יותר ערים לכך מאשר אנו.

מכיוון שהיקום מלא בחומר גזי אנו מקבלים את אור גלגל המזלות, יקום זה נמצא כמדיף כל מיני ריחות שונים אם איברים של ריח קיימים שהם אפילו יותר רגישים מזה של הכלב. דמיינו יצור מסוים המרחרח לקראת השמש, הוא אינו רואה את היופי של השמש אבל נהיה מודע דרך רחרוחו כיצד השמש מריחה. יצור שכזה אינו אומר כמו המשוררים: “האוהבים הולכים לשוטט באור הירח הלילי”, אבל הוא אומר: “האוהבים הולכים לשוטט בריח הירח המקסים בלילה, בעולם של ניחוחות מתוקים.” או אולי, מכיוון שאנו עוסקים בירח, הניחוחות אולי לא יריחו כה טוב! שוב, ייצור שכזה עלול לרחרח לקראת כוכב הערב, וריחו יהיה שונה מזה של השמש. ואז הוא ירחרח לקראת כוכב חמה, לקראת נוגה, לקראת שבתאי.

זה יהיה ללא תמונה כמו מה שמועבר דרך העיניים, אבל הוא יקבל את ריח השמש, את ריח הירח, את ריח שבתאי, את ריח נוגה. אם יש יצורים כאלה, הם יהיו מודרכים על ידי מה שהרוח כותבת בריח של הגז הקוסמי, במה שהרוח של נוגה, חמה, שמש וירח כותבים לתוך קיום העולם.

אבל עכשיו, רבותיי, חישבו על דג, דגים אינם מריחים דבר. אבל הם לוקחים לעצמם צבעים על פי זריחת השמש עליהם. הם משקפים בצבע שלהם את מה שמגיע אליהם מהשמש. ובכן אתם רואים, ישות עם חוש עדין מאוד של ריח למעשה מכוונת את ישותה לדרך שבה היא מריחה את היקום.

ישויות כאלו קיימות. יש ישויות שיכולות למעשה להריח את היקום, ואלו הם הצמחים. הצמחים מריחים את היקום ומתאימים עצמם לכך. ומה עושה הסיגלית? הסיגלית היא באמת כולה אף, אף עדין מאוד מאוד. הסיגלית מודעת יפה מאוד למה שזורם מכוכב ויוצרת את גוף הריח שלה בהתאמה, בעוד שלצמח החילתית יש פרופורציות עדינות של מה שזורם משבתאי ויוצר את גוף-הגז שלה בהתאם, ובכך רוכשת ריח דוחה. וכך יוצא שכל ישות בעולם הצומח מקבלת את הריחות שבאים מעולם כוכבי הלכת.

אבל כעת, מה עם הפרחים שאין להם ניחוח? מדוע אין להם בושם? עובדה היא שאף רגיש מזהה שלכל הצמחים יש ניחוח מסוים – לפחות, יש להם מה שנקרא ניחוח מרענן – ויש לזה השפעה מאוד חזקה עליהם. ניחוח מרענן זה בא מהשמש. מספר גדול של צמחים רק מקבלים את ריח השמש הזה. אבל צמחים שונים, כמו הסיגלית או החילתית, פתוחים להשפעות פלנטריות. אלו הם הצמחים בעלי הריח המתוק או הריח הרע.

וכך, כאשר אנו מריחים סיגלית, אנו יכולים לומר שסיגלית זו היא באמת כולה אף – אבל אף עדין, השואף את הניחוח הקוסמי של הכוכב כוכב. הוא אוחז בריח, כפי שציינתי, בין החלקים המוצקים שלו ופולט אותו. אז הריח הוא סמיך דיו עבורנו ואנו יכולים להריח אותו. ובכן, כאשר כוכב בא לקראתנו דרך הסיגלית, אנו מריחים את כוכב. אם באמצעות האפים הגסים שלנו אנו מרחרחים לקראת שבתאי, איננו מריחים דבר. אבל כאשר החילתית, שיש לה אף חד עבור שבתאי, מרחרחת לקראת כוכב זה, היא מריחה את מה שבא ממנו, מתאימה את תחולת הגז בהתאם, ויש לה ריח מבחיל ביותר. שערו בנפשכם שאתם מהלכים בשדרה של ערמונית הסוסים – אתם מכירים את הריח של ערמונית הסוסים או ניחוח של תרזה? לשתיהן יש ריח שכזה בגלל שהפרחים שלהן הם אפים רגישים לכל דבר שזורם לתוך היקום מנוגה. וכך באמת הניחוח של השמיים בא אלינו דרך הצמחים.

עכשיו הבה ונפנה למשהו אחר שאדון ארבסמל ציין בשאלתו, כלומר, הגזעים האנושיים. באופן מקורי, גזעים שונים חיו באיזורים שונים של האדמה. גזע אחד התפתח באיזור אחד, גזע אחר באיזור אחר. מדוע זה היה כך? זה נכון למדי לומר שלכוכב לכת אחד היתה השפעה חזקה במיוחד על חלק אחד של האדמה, לכוכב לכת אחר על חלק אחר. באסיה, למשל, האדמה מאוד מושפעת ממה שזורם אליה מנוגה – נוגה, כוכב הערב. מה שזורם משבתאי עובד במיוחד על הקרקע האמריקאית. מאדים עובד חזק במיוחד על אפריקה. אם כן, אנו מוצאים שכל אחד מכוכבי הלכת עובד חזק במיוחד על חלק מסוים של האדמה. הם קורנים את אורם מהמקומות השונים שבהם הם עומדים בשמיים. האור של נוגה, למשל, פועל באופן שונה למדי על האדמה מהאור של כוכב. זה קשור עם התצורות השונות של ההרים, של הסלעים. כך הגזעים השונים המיישבים אזורים שונים של האדמה תלויים בעובדה שחלק אחד של האדמה מקבל במיוחד את ההשפעה של נוגה, חלק אחר את ההשפעה של שבתאי, וכן הלאה. וטבע הצמחים שהאדם מכיל נקבע בהתאמה לכך.

לאדם יש את כל הטבע בתוכו: מינרלים, צמחים, חיות ואדם. טבע-הצמח באדם מכוון את עצמו לריחות של כוכבי הלכת בדיוק כפי שעושים זאת הצמחים עצמם. גם למינרלים מסוימים שעדיין משמרים הרבה מטבע-הצמח יש בושם. אם כן, אם למשהו יש או אין בושם תלוי בכך אם הוא מקבל את הבושם של היקום.

זה חשוב מאוד שאתם תבינו דברים אלה, כי אנשים מדברים היום על צמחים שיש להם תפיסה, שיש להם נפש כמו לבני אדם. אלו כמובן שטויות. דיברתי על כך פעם.^[4] אלו הם צמחים – כמו שמישהו אמר פעם שמלכודת הזבובים של נוגה^[5] – אמורה להיות בעלת רגשות. כאשר חרק מגיע קרוב למדי, ה’מלכודת’ נסגרת והחרק נתפס. זה יכול להיות הגיוני באותה מידה לומר שלמלכודת עכברים יש נפש, מהסיבה שכאשר עכבר מגיע מספיק קרוב, המלכודת נסגרת והעכבר נתפס! נתונים חיצוניים כמו אלה יש להתעלם מהם אם מישהו רוצה לרכוש ידע של ממש. אם ידע הוא המטרה שלנו, אנו צריכים להגיע לשורש הדברים. כך, אם אנו יודעים שבעזרת הניחוח שלהם צמחים נושמים החוצה את מה שהם שואפים מהיקום, אז אנו יכולים לומר שצמחים הם האיברים העדינים של ריח ששייכים לאדמה. והאף האנושי, רבותיי – זה באמת חספוס של צמח. זה צומח מתוך האדם כמו סוג של פרח, אבל נהיה מחוספס. זהו סוג של פרח שגדל מתוך האדם. אין לו יותר תפיסה מעודנת כמו לצמחים. אלו הן תמונות, כמובן, אבל הן נכונות. זו הדרך שהדברים נמצאים בה.

אם כן, אנו יכולים לומר: לכל מקום שאנו הולכים בעולם הצמחים, אנו מוצאים את האדמה מכוסה באפים – הצמחים. אבל זה לעולם לא קורה לנו שהאפים המוזרים שלנו באמת נובעים מן הצמחים. באמת, פרחים רבים נראים כמו אף אנושי. יש באמת צמחים שכאלה – לוע הארי, וגם משפחת השפתניים – הם נראים כמו אף. אתם מוצאים אותם גדלים בכל מקום.

בדרך זו אנו מקבלים ידע אמיתי של העולם. ואנו מגלים כיצד המין האנושי באמת שייך לכל שאר היקום. אפשר באמת לומר, האדם הוא ייצור עלוב. יש לו אף כדי להריח בו, אבל הוא אינו יכול להריח הרבה בגלל שאפו נהיה גס מדי, בעוד שהריח של הפרחים יכול להריח את היקום כולו. את העלים של הצמחים ניתן להשוות ללשון האנושית. הם יכולים לטעום את העולם. את השורשים של הצמחים ניתן להשוות לאיברים של האדם שמביטים בדברים, עם עיניו, אבל באדם אלו איברים חלשים. אדם עלוב שכזה! יש לו כל דבר שיש לישויות של הטבע החיצוני, אבל אצלו הכל גדל חלש.

אבל כעת, רבותיי, אנו יכולים לפעמים לעבור לצד השני של דברים מוזרים. אם היינו יכולים להריח כה בחריפות כמו הצמחים ויכולנו לטעום כה בעדינות כמו שהעלים שלהם טועמים – טוב, לא היינו יודעים היכן אנחנו, כי ריחות וטעמים באים אלינו מכל כיוון! לא היינו צריכים לאכול משהו כדי לחוות טעם בגלל שהטעמים היו זורמים אלינו מכל הכיוונים. אבל זה לא קורה לנו. לאדם כבר אין תפיסה שכזו. במקום זה, יש לו אינטליגנציה. חישבו על חיה שיש לה ‘מוח הרחה’ מפותח היטב מאחורי אפה. באדם סוג זה של מוח התפתח ואפו נהיה גס. זהו רק שריד מצומק. אבל במקום זה יש לו את המוח החושב שלו. זה אותו הדבר עם האיבר של הטעם. לרוב החיות יש מוח מאוד מפותח עבור טעימה. הן יכולות להבחין מיד בסוג אחד של טעם מן השני. זה בלתי אפשרי עבורנו בני האדם להעלות על הדעת את האינטנסיביות שבה חיות חוות טעם. מדוע, אנו נקפוץ החוצה מכיסאותינו אם האוכל שלנו יהיה בעל טעם כה חזק כפי שהאוכל שלהם טעים עבורן! הטעם החלש שלנו לסוכר אינו יכול לתת לנו שום מושג על השמחה שנותנת חתיכת סוכר לכלב. זה בגלל שלרוב החיות יש ‘מוח-טעימה’ מפותח מאוד. גם מזה יש לאדם שריד קטן שנותר. במקום זה הוא יכול ליצור רעיונות. ‘מוח-הטעם’ עבר שינוי למוח שבו הוא יכול ליצור רעיונות.

האדם נהיה ליצור האציל ביותר על האדמה רק בגלל שחלק אחד של מוחו עסוק בתפיסה חושית. שאר המוח השתנה לכלי של חשיבה ורגישה. מכאן האדם נהיה לישות הגבוהה ביותר. אם כן, אנו יכולים לומר שבמוח האנושי התרחשה הפיכה כבירה של היכולות של טעם ושל ריח ורק שרידים זעירים נותרו ‘ממוח-הטעם’ ו’מוח-הריח’. בחיה, זה [מצביע לציור] לא קיים, אבל יכולות אלו מפותחות מאוד. הפיזיונומיה עצמה היא הוכחה לכך. אם לאדם היה ‘מוח-הרחה’ כה מפותח כמו לכלב, לא היה לו מצח. המצח בשיפוע לאחור בגלל ש’מוח-ההרחה’ התפתח לקראת אחורי הראש. מכיוון ש’מוח-ההרחה’ השתנה, המצח הוא גבוה. האף של הכלב נמתח קדימה ומוחו מונח לאחור. מישהו שמנסה למתוח את עצמו קדימה ומוחו מונח לאחור. מישהו שמנסה ללמד את עצמו לראות זאת יכול לומר לאיזה סוג של חיה יש במיוחד חוש חריף של ריח. הוא צריך רק להתבונן אם המוח מונח מאחור והאף מפותח מאוד. אז הוא יודע שחיה מסוימת זו יש לה חוש ריח מפותח.

כעת הבה ונביט בצמחים. האפים שלהם נמשכים ישר למטה אל השורשים, למטה אל האדמה. כאן, הכל זה אף, רק – בניגוד לאדם – אף זה נהיה מודע גם לטעם, לעולם הטעם. ואתם רואים, זה מראה לנו שההתפתחות הגבוהה יותר של האדם היא בזכות העובדה שבדיוק היכולות שיש לחיות ולצמחים הן אינן מושלמות בתוכו. הן עברו מטמורפוזה. אם כן, אנו יכולים לומר שהאדם הוא ישות של שלמות גדולה יותר מאשר יצורי הטבע האחרים, בגלל שמה שהתפתח לשלמות בהם מצוי בו במצב בלתי מושלם!

אתם יכולים להבין את זה בקלות. רק חישבו על תרנגולת. היא יוצאת מתוך קליפתה ובן-רגע היא יכולה לדאוג לצרכיה. היא יכולה למצוא את מזונה בכל מקום. חישבו על תינוק אנושי בהשוואה! החיה יכולה לעשות הכל. מדוע? בגלל שהאיברים של מוחה עדיין לא השתנו לאיברים של חשיבה. כאשר אדם נולד, מוחו צריך להשיג שליטה על שרידים כהים אלה של איברי תחושה. כך ילד צריך ללמוד, בעוד החיה אינה צריכה ללמוד, כי היא יודעת הכל מההתחלה. בני אדם פיתחו באופן חד-צדדי רק את מוחם, הם יכולים לחשוב בתחכום רב אבל הם אנשים מסורבלים מאוד. זה חשוב עבור האדם שלא הרבה מידי ממוחו יעבור שינוי. אם יותר מידי ממנו יעבור שינוי, הוא עשוי להיות משורר טוב אבל הוא לבטח לא יהיה מכונאי טוב. לא יהיה לו כישרון לעשיית דברים בעולם החיצון.

מצב זה של דברים קשור במה שדיברתי עליו ביום אחר כשאמרתי שהרבה אנשים, בגלל אכילה רבה מידי של תפוחי אדמה, שינו חלק גדול של מוחם. כתוצאה מכך אנשים כאלה הם פיקחים אבל לא מיומנים. זה כל כך נכון היום. הם צריכים להיאבק לעשות דברים שהם באמת צריכים לעשות אותם בקלות. למשל, יש אנשים שלא מסוגלים לתפור כפתור למכנסיים. הם יכולים לכתוב ספר נפלא, אבל אינם יכולים לתפור כפתור! זה בגלל שהעצבים, שהם עצבים של תפיסה באיברים יותר מעודנים, השתנו כמעט לחלוטין לעצבי-מוח.

פעם הכרתי אדם שהיה מפוחד מאוד מהעתיד.^[6] הוא טען שבזמנים עתיקים החושים של האדם היו יותר מעודנים, יותר חדים, רק בגלל שהיה לו פחות מוח, וזה במהלך האבולוציה האנושית מה שהיה בזמנים מוקדמים יותר שייך לחושים ושיפר את תפיסתם, השתנה למוח מחוכם. האיש פחד שזה יתקדם הלאה, שיותר ויותר מהמוח החושי יהפוך למוח חושב, ולבסוף בני האדם יהיו לגמרי משוללי יכולת, יתהלכו עם עיניים פגומות וכן הלאה. בזמנים קדומים אנשים עברו דרך החיים עם ראיה טובה. עכשיו הם צריכים משקפיים. חוש הריח שלהם אינו חד כמו שהיה פעם. ידיהם נהיות מסורבלות. וכל דבר שנהיה מגושם נאלץ להידרדר. אדם זה פחד שכל דבר ישתנה למוח והראש האנושי יגדל יותר ויותר והרגליים יהיו קטנות יותר ויותר והכל יתנוון. הוא חשב ברצינות שיהיו יום אחד לא יותר מראשים עגולים המסתובבים סביב בעולם – ואז מה יקרה? האיש היה רציני וחמוּר לחלוטין.

הרעיון שלו היה נכון לחלוטין. כי אם האדם אינו מוצא את דרכו שוב למה שהיה יוכל פעם לתפוס דרך אימגינציה, אם הוא אינו חוזר אל הרוח, אז הוא באמת יהיה מעין עיגול שכזה! זה מדוייק לחלוטין שמדע הרוח אינו עושה אותנו בפשטות חכמים יותר. למעשה, אם אנו לוקחים אותו רק כעוד תיאוריה אחת, רחוקה מלהיות יותר חכמה, אנו נהיה לבטח יותר טיפשים. אבל אם נקלוט את מדע הרוח בדרך הנכונה, נעבוד לתוך אצבעותינו שלנו! אצבעות מגושמות יהיו שוב יותר זריזות ומנוסות שוב בגלל שהעולם החיצוני יקבל את משמעותו המלאה שוב. דרך מדע הרוח העולם החיצון יהיה שוב לרוחני, אבל זה לא יעשה אותכם מגושמים יותר. אלו הם דברים שצריך לשים אליהם לב.

אתם רואים, בימים שבהם המין האנושי יצר סאגות, אגדות, מיתולוגיות (היתה לאחרונה שאלה אודות כך), הרבה פחות פעילות חושית הועברה לתוך המוח. בימים הללו, אנשים חלמו יותר מאשר אנו חולמים כעת, וכאשר הם חלמו, הופיעו בפניהם תמונות. המחשבות שלנו היום הן עקרות. והסיפורים שאתם שומעים אודות ווטאן, לוקי, אודות האלים היווניים העתיקים – זאוס, אפרודיטה וכיוצא באלה – הסיפורים הללו נוצרו מהעובדה שלאדם לא היתה עדיין כל כך הרבה מהפיקחות שכה מוערכת היום. אנשים נהיו יותר פיקחים, ללא ספק – אבל אדם לומד להכיר את העולם לא רק דרך אינטליגנציה, אלא יותר על ידי לימוד להתבונן בו.

חישבו על אדם מבוגר עם ילד לפניו. המבוגר עשוי להיות קצת יהיר בקשר לפיקחותו שלו. אם כך, הילד יראה טיפש. אבל אם למבוגר יש קצת חוש בקשר למה שבא מטבעו של הילד, הוא יחשיב זאת כבעל ערך הרבה יותר גבוה מפיקחותו שלו. אדם אינו יכול לתפוס את מה שקיים בטבע על ידי עבודת המוח לבדו, אלא על ידי כך שהוא יכול לחדור לתוך הסודות של הטבע. פיקחות אינה מובילה בהכרח לידע. אדם פיקח אינו בהכרח חכם מאוד. אנשים פיקחים אינם יכולים, כמובן, להיות טיפשים, אבל הם לבטח חסרים חכמה. אין להם ידע אמיתי של העולם. בפיקחות אפשר להשתמש בכל מיני דרכים: למיין צמחים ומינרלים, לעשות תרכובות כימיות, להצביע, לשחק דומינו ושח, לעשות ספקולציות בבורסה. הפיקחות שבה אנשים מרמים בבורסה היא אותה פיקחות שבה אדם משתמש כדי ללמוד כימיה. ההבדל היחידי הוא שאדם פשוט מתרכז במשהו אחר כשהוא לומד כימיה מאשר כשהוא עושה ספקולציות בבורסה! הפיקחות נוכחת בשני המקרים. זו פשוט שאלה במה הבן אדם מתרכז.

בוודאי שיותר מידי לא צריך לעבור למוח. אם מישהו צריך לנתח את הראשים של איילי הון פיננסיים גדולים, הוא ימצא מוחות יוצאים מהכלל. בתחום זה, אנטומיה מביאה הרבה אור. אפשר לראות הוכחה לפיקחות במוח – אבל לעולם לא הוכחה לידע!

אם כן, ניסיתי לפתח כמה אספקטים של השאלה. אני מקווה שאתם לא כה בלתי מסופקים עם התשובה. כשאחזור, תהיה לנו את הפגישה הבאה. אני מצטער שאיני יכול לתת הרצאות כאן ובאנגליה באותו זמן – דבר שכזה הוא עדיין מעבר לנו! כשנגיע לנקודה זו, לא יהיה צורך בהפסקה. אבל כרגע רבותיי, אני צריך לומר שלום.

1. חילתית -שם מדעי:- Ferula assafoetida המוכרת גם כאספטידה, הינג ושמות נוספים, היא צמח ממשפחת הסוככיים. צמח תבלין. ↑
2. ניקולאס קופרניקוס, 1543-1473. אסטרונום. ↑
3. ארתור שופנהאואר, 1860-1788. פילוסוף. ↑
4. ראו גם את ההרצאה: מוות באדם, חיה וצמח. – יצא בעברית בספר: מקור הסבל, מקור הרוע, מחלה ומוות / רודולף שטיינר / הוצאת חירות. ↑
5. מלכודת הזבובים של וונוס (Dionaea Muscipula), נמצא בביצות בחלק החם של אמריקה הצפונית. ראה צ’ארלס דרווין. Insectivorous plants’ 1875. ↑
6. הרמן רולט, 1904-1819. סופר אוסטרלי. ראה רודולף שטיינר: הדור הצעיר – יצא בעברית בהוצאה פרטית. ↑