מטמורפוזות קוסמיות ואנושיות
רודולף שטיינר
שבע הרצאות שניתנו בברלין
6 בפברואר, 1917 – 20 במרץ, 1917
GA 175
תרגמה מאנגלית: מרים פטרי
תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל
הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן
הרצאה מס’ 3
הנפש האנושית והיקום (חלק א)
ברלין, 20 בפברואר, 1917
מה שנמצא ברשותנו כפרי ראשון של מדע הרוח, במובנו המעשי והנשגב ביותר, מסוגל להוביל אותנו להרגיש שבתוך האדם החיצוני הרגיל קיים אדם פנימי, שמהזווית של החשיבה הרגילה הינו בעצם אדם שני. מבחינה זו, כל בני האדם מורכבים למעשה משתי ישויות. ישות אחת מורכבת בעיקר מהגוף הפיזי והגוף האתרי שלנו, ושייכת לעולם החיצוני: חיצוני במובן שהגוף הפיזי הזה, ובמידה מסוימת גם הגוף האתרי, הינם צורות ותמונות – התגלמויות – של הישויות הרוחיות האלוהיות הנמצאות סביבנו תמיד. הגוף הפיזי והגוף האתרי שלנו הינם אני במהותם האמיתית – אם כי לא כפי שאנחנו כבני אדם מכירים אותם בהתחלה – דימויים, לא של עצמנו, ולא של ישותנו האמיתית, אלא של האלים שכל חייהם פועלים בכדי ליצור את הגוף הפיזי והאתרי שלנו ובכדי להביא אותם להתפתחות מלאה; כשם שאנחנו כבני אדם עסוקים במעשים ובפעילויות שאנו מבצעים. האדם הפנימי הינו יותר קרוב בטבעו לגוף האסטרלי ולאני. הגוף האסטרלי והאני יותר צעירים ביקום מאשר הגוף הפיזי והגוף האתרי. את זה אנו יודעים ממה שמתואר בספר מדע הנסתר. הגוף הפיזי והאתרי מרכיבים את מה שנח במיטה כשאנו ישנים, ואת מה שמכינות הישויות הרוחיות האלוהיות שממלאות את היקום החיצוני וגורמות לו להתגלות. האני והגוף האסטרלי, דרך החוויות, המבחנים, ההתנסויות והשינויים שהם עוברים בגוף הפיזי ובגוף האתרי, נועדים לעלות בהדרגה דרך שלבי ההתפתחות שגם הם כבר מוכרים לנו.
כפי שציינתי בהרצאה האחרונה, אנחנו נמצאים בקשר עם היקום, עם הקוסמוס כולו; וכפי שרק רמזתי בהרצאה האחרונה, את הקשר הזה ניתן אפילו לחשב ולבטא במספרים. את הקשר הזה בינינו לבין היקום ניתן כמובן לבטא ולהציג בדרכים אחרות רבות, אך להפתעתנו הרבה, ניתן לבטא אותו דרך העובדה שמספר הנשימות שאדם נושם ביום אחד זהה למספר השנים הנדרש כדי שנקודת השוויון של האביב תחזור לנקודת המוצא המקורית שלה. גילויים אלה בתחום המספרים יכולים, אם אנו מחדירים אותם ברגש, למלא אותנו ביראת כבוד, ביראת קודש, אם אנו מהרהרים בכך שגם אנחנו שייכים ליקום הרוחי האלוהי המתגלם בכל תופעה חיצונית.
את העובדה שאנחנו המיקרוקוסמוס, העולם הקטן שנוצר מתוך המקרוקוסמוס, העולם הגדול, ומגלם אותו, ניתן להרגיש כעמוקה עוד יותר כאשר אנו מנסים לדמיין את הנושא בו נתמקד היום: שלושת המפגשים של נפש האדם עם ישות היקום. כולנו יודעים שכבני אדם ארציים אנו נושאים בתוכנו את הגוף הפיזי ואת הגוף האתרי, את הגוף האסטרלי ואת האני. כל אחת משתי הישויות שהזכרתי נושאת בתוכה את מה שניתן לכנות שתי תת-ישויות. האדם החיצוני יותר נושא את הגוף הפיזי והאתרי, האדם הפנימי יותר את האני והגוף האסטרלי. בנוסף, אנו יודעים שעל האדם להמשיך לעבור התפתחות נוספת. יום אחד, כדור הארץ כשלעצמו יגיע לסיומו. ואז הוא ימשיך להתפתח דרך האבולוציה הפלנטרית של יופיטר, ונוס, וולקן. במשך הזמן הזה, האדם יעלה שלב אחר שלב; לאני שלו תתווסף ישות גבוהה יותר – רוח-העצמיות שתתגלם בתוכו. היא תגיע להתגשמות מלאה במהלך אבולוציית יופיטר, שתבוא לאחר סיום האבולוציה של כדור הארץ שלנו. רוח-החיים תגיע להתגשמות מלאה באדם במהלך תקופת וונוס; ואדם-הרוח בתקופת וולקן. לכן, כאשר אנו צופים קדימה לעתיד הקוסמי הגדול של האדם, לשלושת השלבים האלה באבולוציה, אנו רואים את רוח-העצמיות, את רוח-החיים ואת אדם-הרוח. אך שלוש הישויות האלו, שבמובן מסוים מחכות לנו באבולוציה העתידית שלנו, קשורות אלינו אפילו עכשיו מבחינה מסוימת, למרות שהן עדיין לא מפותחות כלל; כי הן עדיין מוקפות בחיק הישויות הרוחיות האלוהיות שלמדנו להכיר כהיררכיות העליונות. הן יגיעו אלינו מההיררכיות העליונות; וכבר היום אנחנו בקשר עם היררכיות עליונות אלה, שיעניקו לנו את רוח-העצמיות, את רוח-החיים ואת אדם-הרוח. כך שהיום, במקום להשתמש בביטוי המסובך יותר ולומר: ‘אנו בקשר עם ההיררכיה של המלאכים’, אנו יכולים פשוט לומר: ‘אנו בקשר עם מה שעתיד להגיע אלינו – רוח-העצמיות שלנו.’ ובמקום לומר שאנחנו בקשר עם מלאכי-עליון, אנו יכולים לומר: ‘אנו בקשר עם מה שעתיד לבוא אלינו כרוח-חיים,’ וכך הלאה.
למעשה, אנחנו בני האדם כבר מורכבים במובן מסוים מיותר מאשר רק גוף פיזי, אתרי, אסטרלי ואני, למרות שכעת זה נוכח רק כמעין זרע (ובעולם הרוח הזרעים הינם משהו גבוה בהרבה מאשר בעולם הפיזי). אנחנו כבר נושאים בתוכנו את הנבט הן של רוח-העצמיות, והן של רוח-החיים ואדם-הרוח; הם יתפתחו מתוכנו בעתיד, למרות שכעת הם נוכחים בתוכנו כנבט בלבד. אין זו סתם אמירה מופשטת, אלא יש לה משמעות מוחשית לגמרי, מאחר ויש לנו מפגשים, מפגשים אמיתיים עם עקרונות עליונים אלה בישותנו. מפגשים אלה מתרחשים באופן הבא: עם הזמן, כבני אדם, היינו מרגישים יותר ויותר מנוכרים מכל דבר רוחני – שהוא מצב קשה מנשוא – אילו לא היינו פוגשים מזמן לזמן את רוח-העצמיות שלנו. האני שלנו חייב לפגוש את העצמי הגבוה הזה – את רוח-העצמיות שעלינו לפתח בעתיד, ושמבחינה רוחנית דומה בטבעו להיררכיית המלאכים. לכן, נוכל לומר בשפה פשוטה, ולדבר במובן כריסטיאני: עלינו לפגוש מזמן לזמן ישות מהיררכיית המלאכים, ישות שקרובה מאוד אלינו; וכשהיא באה אלינו, היא יוצרת בתוכנו שינוי רוחני, שינוי שיום אחד יאפשר לנו לקבל בתוכנו את רוח-העצמיות. עלינו לפגוש גם ישות מהיררכיית מלאכי-עליון, כי בהשפעת ישות זו יתהווה בתוכנו משהו שיום אחד יוביל לכך שנפתח את רוח-החיים.
בין אם אנו משייכים ישות זו במובן הכריסטיאני להיררכיה של המלאכים, או מתייחסים אליה במובן העתיק יותר, בו השתמשו אנשים בתקופות הקדומות כשהם דיברו על הרוח השומרת[1] שלהם כישות הרוחית המדריכה את האדם, אין זה משנה.
אנו יודעים שאנו חיים בתקופה בה רק מעטים – למרות שזה ישתנה בעתיד הלא רחוק – רק מעטים יכולים להביט לתוך עולם הרוח ולראות את הדברים ואת הישויות הנמצאים בו. כבר עבר הזמן בו היה ניתן לראות את הישויות ואפילו את תהליכי האבולוציה השונים בעולמות הרוח בצורה הרבה יותר רחבה ומקיפה; כי בזמנים בהם אנשים דיברו על הרוח של האדם, הייתה קליטה ישירה, מוחשית, של ישות זו.
בעבר הלא כל כך רחוק, ראייה זו הייתה עדיין כל כך רבת עוצמה שאנשים יכלו לתאר אותה בצורה מוחשית ואובייקטיבית למדי; כעת בתיאורים האלה אנשים רואים פנטזיה פואטית, למרות שלא זאת הייתה הכוונה. פּלוּטַרכוֹס מתאר את הקשר של האדם עם הרוח שלו כך – הייתי רוצה לצטט את הקטע מילה במילה: פלוטרכוס, הסופר הרומאי, אומר שבנוסף לחלק של הנפש שטמון בגוף הארצי, בחוץ ישנו חלק טהור יותר, המרחף מעל ראשו של האדם, דומה לכוכב, שמכונה בצדק דֶמון האדם[2], שמכוון אותו, ושהאדם הנבון שומע לו מתוך רצונו החופשי. בדרך מוחשית זו, פלוטרכוס מתאר את מה שאינו רוצה שאנשים יבינו כפנטזיה פואטית, אלא כמציאות חיצונית מוחשית. למעשה הוא מתאר רוח זו בצורה כה מוחשית שהוא אומר: “את שאר החלק הרוחני של האדם ניתן לקלוט במידה מסוימת בו זמנית עם הגוף הפיזי, היות שכרגיל הוא ממלא את אותו המרחב; אבל הרוח, הרוח המובילה והמדריכה של האדם הינה מופרדת וניתן לראות אותה מחוץ לראשו של כל אדם.” גם פאראצלסוס, אחד מהאחרונים שללא כל התאמנות מיוחדת, וללא כישורים מיוחדים, נתן מידע משמעותי אודות נושאים אלה, אמר פחות או יותר את אותו הדבר מתוך הידע שלו אודות תופעה זו. רבים אחרים גם אמרו דברים דומים.
רוח זאת אינה אלה רוח-העצמיות בתהליך אבולוציה, והיא נישאת על ידי ישות השייכת להיררכית המלאכים. חשוב מאד שנכיר לעומק את הדברים האלה; מפני שכאשר הרוח הזאת הופכת להיות ניתנת לקליטה, יש לה תנאים מיוחדים משלה. אפשר לבחון נושא זה מנקודת מבט נוספת שונה מאוד, אך כעת נתבונן בו מנקודת המבט הבאה.
בואו ניקח את הנושא של מערכת היחסים ההדדית בין אדם לאדם, מפני שניתן ללמוד ממנה רבות; היא מלמדת אותנו משהו בעל משמעות רבה בהבחנת העקרונות הרוחניים של הישות האנושית.
אם מישהו מסוגל להתבונן במפגש בין שני אנשים רק בעזרת הראייה הפיזית, החושית שלו, הוא רואה רק שהם נפגשים, מברכים אחד את השני לשלום, וכו’. אבל כשהוא לומד לראות אירוע כזה דרך ראייה רוחית, הוא יגלה שכל פעם ששני בני אדם נפגשים, מתחיל תהליך רוחני, שבין היתר מתבטא כלפי חוץ בעובדה שאותו חלק מהגוף האתרי שמהווה את הראש הופך להיות הביטוי של כל רגש סימפתיה ואנטיפתיה ששני האנשים מרגישים אחד כלפי השני; וזה נמשך כל עוד הם ביחד. נניח שנפגשים שני אנשים שלא יכולים לסבול אחד את השני – מקרה קיצוני, אבל יש כאלה בחיים. נניח שנפגשים שני אנשים שאינם מחבבים אחד את השני, ורגש אנטיפתיה זה הינו הדדי. אז אפשר לראות שאותו חלק של הגוף האתרי שמהווה את הראש מתרחב מעבר לראש בשני המקרים, וששני הראשים האתריים נוטים אחד כלפי השני. אנטיפתיה הדדית בין אנשים שנפגשים מתבטאת בכך שהראש האתרי של כל אחד מהם מתכופף ונוטה לכיוון של השני. כשנפגשים שני אנשים שאוהבים אחד את השני ניתן להבחין בתהליך דומה; אבל אז הראש האתרי נוטה לאחור, מתכופף לאחור. בין אם הראש האתרי מתכופף קדימה כאילו בברכת שלום כאשר חשים אנטיפתיה, או מתכופף לאחור כאשר מרגישים אהבה, בשני המקרים הראש הפיזי נעשה חופשי יותר מהרגיל. זה כמובן תמיד עניין יחסי; הגוף האתרי אינו יוצא לגמרי, אלא מתארך, כך שניתן לראות שהוא נמשך יותר מהרגיל. ואז את הגוף הפיזי ממלא גוף אתרי פחות דחוס מאשר כרגיל, והתוצאה היא שעקב השקיפות יוצאת הדופן של הגוף האתרי, ניתן לראות יותר ברור באמצעות ראייה רוחית את הגוף האסטרלי שנשאר בתוך הראש. כך שמתרחשת לא רק תנועה של הגוף האתרי אלא גם שינוי באור האסטרלי של הראש. חברים יקרים, זאת – ולא מדובר בדמיון פואטי אלא עובדה ממשית – זאת הסיבה לכך שבמקומות בהם מבינים דברים כאלה, אנשים שיש להם יכולת לאהוב ללא אנוכיות מוצגים עם אורה סביב הראש, שמוכרת בשם הילה. כשנפגשים שני אנשים, שיש להם מידה גדולה של אנוכיות באהבתם, התופעה פחות בולטת; אבל אם אדם נמצא בקשר עם אחרים בתקופות מסוימות כאשר הוא אינו עסוק בעצמו ובקשר האישי שלו עם אדם אחר, אלא מתמלא באהבה אנושית אוניברסלית כלפי האנושות כולה, מופיעות תופעות כאלה. בזמנים כאלה, ניתן לראות באופן ברור את הגוף האסטרלי סביב הראש. אם נוכחים ברגעים כאלה אנשים המסוגלים לראות זאת באמצעות ראייה רוחית, הם רואים את ההילה, ואינם יכולים שלא לצייר או להציג אותה כמציאות. דברים אלה קשורים לחלוטין לעובדות האובייקטיביות של עולם הרוח; אבל מה שנוכח כך באופן אובייקטיבי והינו מציאות מתמשכת באבולוציה של האנושות קשור למשהו נוסף.
מפעם לפעם, האדם חייב בהכרח להיכנס לאחדות פנימית עם רוח-העצמיות שלו, עם רוח-העצמיות שניתן לראות אותה באורה האסטרלית בצורה ראשונית כפי שתיארתי; אך עדיין יש לפתח זאת; היא תקרין, כביכול, מלמעלה, ותזרום פנימה מן העתיד. מפעם לפעם האדם חייב להיות בקשר עם רוח-העצמיות שלו. מתי זה קורה?
אנו מגיעים כעת למפגש הראשון שעלינו לדבר עליו. מתי הוא מתרחש? הוא מתרחש פשוט מאוד בזמן השינה הרגילה, כמעט תמיד, בין ההירדמות והיקיצה. אצל אנשי כפר פשוטים, שקרובים יותר לחיי הטבע, ושהולכים לישון עם שקיעת השמש וקמים בזריחה, מפגש זה מתרחש באמצע זמן השינה שלהם, שהוא בדרך כלל בחצות. אצל אנשים שהתנתקו מהקשרים שלהם עם הטבע, זה כבר לא כך. אבל זה תלוי ברצון החופשי של האדם. אדם שהוא חלק מהתרבות המודרנית יכול להסדיר את חייו כפי שהוא רוצה, ולמרות שעובדה זו בוודאי תשפיע על חייו, עדיין הוא יכול להסדיר את חייו על פי רצונו, כמובן עד גבול מסוים. אך גם הוא יכול לחוות באמצע שינה ארוכה את מה שניתן לכנות התמזגות פנימית עם רוח-העצמיות – כלומר עם האיכויות הרוחניות שמתוכן תצא רוח-העצמיות; הוא יכול להיפגש עם הרוח שלו. אם כן, מפגש זה עם הרוח שלנו מתרחש כל לילה, כלומר במהלך כל פרק זמן של שינה – למרות שאין להבין זאת ככלל נוקשה. המפגש הזה חשוב בעבור האדם. כי כל הרגשות שירנינו את הנפש לגבי הקשר שלה עם עולם הרוח נובעים ממפגש זה עם הרוח שלנו בזמן השינה. הרגש שאולי אנו חווים במצב של ערות לגבי הקשר שלנו עם עולם הרוח הינו תוצאה של מפגש זה עם הרוח שלנו. זה המפגש הראשון עם העולם העליון; ואפשר לומר שרוב האנשים אינם מודעים לו בהתחלה. אך הם יהפכו ליותר ויותר מודעים ככל שהם יבינו את ההשפעות שלו דרך זיקוק חייהם הערים המודעים, דרך הפנמת הרעיונות והתפיסות של מדע הרוח, עד שנפשם מספיק מזוקקת כדי להתבונן בתשומת לב על השפעות אלה. הכול תלוי במידה בה הנפש מזוקקת דיה, במידה בה היא מתוודעת מספיק לחייה הפנימיים ומסוגלת להתבונן בהם. מפגש זה עם הרוח מגיע למודעות של כל אדם בצורה זו או אחרת; אך הסביבה המטריאליסטית של העידן הנוכחי, ובמיוחד החיים של היום, שכה חדורים בדעות מטריאליסטיות, מונעים מהנפש לשים לב למה שמגיע כתוצאה מהמפגש. ככל שבני האדם ימלאו את חשיבתם ביותר רעיונות רוחניים מאשר רעיונות מטריאליסטיים, המפגש הלילי עם הרוח יהפוך להיות יותר ויותר ברור מאליו בשבילם.
המפגש השני שעלינו לדבר עליו כעת הינו מפגש גבוה יותר. ממה שכבר נאמר, ניתן להבין שהמפגש הראשון עם הרוח קשור למהלך היממה. אילו, דרך התרבות המודרנית, לא היינו משיגים את החירות להתאים את חיינו על פי רצוננו, מפגש זה היה מתרחש בשעת חצות הלילה. האדם היה נפגש עם הרוח שלו בכל לילה בחצות. אבל עקב העובדה שהאדם משתמש ברצונו החופשי, מועד המפגש יכול להשתנות; כעת השעה בה האני פוגש את הרוח איננה קבועה. אך המפגש השני קבוע יותר; כי מה שיותר קשור לגוף האסטרלי ולגוף האתרי פחות יכול לשנות את מקומו בסדר הקוסמי. זה שקשור באני ובגוף הפיזי אינו מציית לסדר קבוע אצל האדם של היום. המפגש השני כבר יותר קשור עם הסדר המקרוקוסמי הגדול. כשם שהמפגש הראשון קשור למהלך היום, המפגש השני קשור במהלך השנה. אני חייב כאן להפנות את תשומת הלב לדברים השונים שכבר ציינתי בהקשר זה מנקודת מבט אחרת. חיי האדם בשלמותם אינם מתנהלים באופן אחיד במהלך השנה. כאשר השמש מפתחת את החום הגדול ביותר, האדם הרבה יותר תלוי בחייו הפיזיים שלו ובחיים הפיזיים סביבו, מאשר בחורף, כאשר עליו להיאבק, במובן מסוים, בתופעות החיצוניות של האלמנטים, והוא צריך להיות תלוי יותר בעצמו; אבל אז טבעו הרוחי משוחרר יותר, והוא נמצא יותר בקשר עם עולם הרוח – גם שלו וגם של האדמה – עם כל הסביבה הרוחית. לכן הרגש המיוחד שאנו מקשרים למיסטריה של חג המולד ולחג עצמו איננו מקרי בכלל, אלא קשור למועד הקבוע של חג המולד. במועד זה בחורף שבו חוגגים את חג המולד, האדם, ולמעשה כל האדמה, מתמסר לרוח. ואז האדם עובר דרך ספרה בה הרוח קרובה אליו. התוצאה היא שבערך בתקופת חג המולד, ועד ליום הראשון של השנה החדשה על פי לוח השנה הנוכחי, האדם חווה מפגש בין הגוף האסטרלי שלו עם רוח-החיים, באותו אופן בו הוא חווה את המפגש הראשון, המפגש בין האני שלו ורוח-העצמיות שלו. במפגש זה עם רוח-החיים תלויה קרבתו לישוע כריסטוס. כי ישוע כריסטוס מתגלה דרך רוח-החיים. הוא מתגלה דרך ישות מהיררכיית מלאכי-עליון. הוא, כמובן, ישות גבוהה מהם לאין ערוך, אך אין זאת הנקודה שמעסיקה אותנו כרגע; מה שעלינו להבין הוא שכריסטוס מתגלה דרך ישות מדרגת מלאכי-עליון. אם כן, דרך מפגש זה אנו מתקרבים לישוע כריסטוס באופן ייחודי בשלב ההתפתחות הנוכחי – שנמשך מאז המיסטריה של גולגותא – ובמובן מסוים אנו יכולים לכנות את המפגש עם רוח-החיים בשם: המפגש עם ישוע כריסטוס במעמקי הנפש שלנו. כאשר אדם מפתח את מודעותו הרוחנית באמצעות מדיטציה או בתרגול דתי, או בנוסף לאלה הוא גם מקבל את המושגים והרעיונות של מדע הרוח, כאשר אדם מעמיק בדרכים אלו את חיי הרגש והקליטה שלו ומחדיר אותם ברוח, אז, כשם שהוא יכול לחוות בחייו הערים את התוצאות של המפגש עם רוח-העצמיות שלו, כך הוא יחווה גם את התוצאות של המפגש עם רוח-החיים, או כריסטוס. זאת אכן עובדה, חברים יקרים, שבתקופה שבאה מייד אחרי חג המולד ועד לפסחא, התנאים מתאימים במיוחד להביא למודעות האדם את המפגש הזה עם ישוע כריסטוס. במובן עמוק, והתרבות המטריאליסטית של היום לא תבטל זאת, תקופת חג המולד קשורה לתהליכים המתרחשים באדמה; כי האדם, ביחד עם האדמה, משתתף בשינויים המתרחשים באדמה בחג המולד. תקופת הפַּסְחָא נקבעת על ידי תהליכים בשמיים. היום הראשון של פסחא נקבע ביום הראשון הראשון שחל אחרי הירח המלא הראשון לאחר יום הַשִּׁווְיוֹן של האביב. בעוד שחג המולד נקבע על פי התנאים של האדמה, חג הפסחא נקבע מלמעלה. כשם שאנחנו, דרך כל מה שתיארנו, קשורים עם התנאים של האדמה, כך אנו קשורים, דרך מה שאתאר כעת, עם התנאים של השמיים – עם התנאים הקוסמיים הגדולים. כי הפסחא הינה אותה תקופה במהלך המוחשי של השנה שבה כל מה שמתעורר בתוכנו עקב המפגש שלנו עם כריסטוס בחג המולד, מתאחד למעשה עם האנושיות הארצית הפיזית שלנו. המיסטריה הגדולה שכעת מבהירה לאדם את המיסטריה של גולגותא בתקופת הפסחא – המיסטריה של היום השישי הטוב – מסמנת בין היתר שכריסטוס, שהתהלך לצדנו, מתקרב אלינו בתקופה זו עוד יותר. במילים אחרות, במובן מסוים הוא נעלם לתוכנו וממלא אותנו, כך שהוא יכול להישאר איתנו במשך התקופה שלאחר המיסטריה של גולגותא – בעונת הקיץ – שבמהלכה, במיסטריות הקדומות, בני האדם ניסו להתאחד עם יוחנן בדרך שלא הייתה אפשרית לאחר המיסטריה של גולגותא.
כפי שאתם רואים, במובן זה אנחנו המיקרוקוסמוס, ואנחנו מחוברים למקרוקוסמוס באופן משמעותי ועמוק. מתרחש איחוד תמידי עם המקרוקוסמוס בעונות השנה, ואיחוד זה, עקב היותו תהליך יותר פנימי באדם, קשור למהלך השנה. כך שואף מדע הרוח לחשוף בהדרגה את הרעיונות, את התפיסות המדעיות-רוחיות, שהאדם יכול לרכוש לגבי האופן בו כריסטוס יכול כעת לחדור ולמלא את חיינו הארציים, מאז המיסטריה של גולגותא.
בנקודה זו, אני מרגיש שעלי להוסיף משהו חשוב אותו חייבים להבין היטב, במיוחד החברים של מדע הרוח. לעולם אין לתת את הרושם שהניסיונות שלנו במדע הרוח מהווים תחליף לחיים דתיים ולפרקטיקה דתית. את מדע הרוח במובן הגבוה ביותר, ובמיוחד כל מה שקשור למיסטריה של כריסטוס, ניתן לקחת כתמיכה, כבסיס לחיים ולפרקטיקה של הדת; אך אין להפוך אותו לדת, כי עלינו להבין באופן ברור שהדת בצורתה החיה ובפרקטיקה החיה שלה מציתה את התודעה הרוחנית של הקהילה האנושית. כדי שתודעה רוחנית זו תהפוך למשהו חי בתוך האדם, היא לא יכולה לדרוך במקום ולהסתפק אך ורק ברעיונות המופשטים של אלוהים או כריסטוס, אלא היא חייבת להתחדש בתוך הפרקטיקות והפעילויות הדתיות (שאצל אנשים שונים יכולות ללבוש צורות שונות) כמשהו שמעניק לאדם מרכז דתי ומדבר אליו ככזה. אם רגש דתי זה יהיה מספיק עמוק, וימצא דרך לעורר את הנפש, היא תחוש במהרה כמיהה – כמיהה אמיתית – לרעיונות שניתן לפתח במדע הרוח. אם ניתן לומר שמדע הרוח הינו תמיכה בעבור החיים הדתיים, וזה בוודאי כך, אם מתייחסים לכך באופן אובייקטיבי, מבחינה סובייקטיבית הגיע היום הזמן בו ניתן לומר שאדם שיש לו רגשות דתיים אמיתיים, רגשות אלה ידחפו אותו לחפש ידע. כי את התודעה הרוחנית ניתן לרכוש דרך רגש דתי וידע רוחני על ידי מדע הרוח, בדיוק כמו שהידע של הטבע נרכש על ידי מדעי הטבע. התודעה הרוחנית מובילה אל האימפולס לרכוש ידע רוחני. אפשר לומר שחיים דתיים פנימיים יכולים כיום לדחוף את האדם מבחינה סובייקטיבית למדע הרוח.
המפגש השלישי הוא זה שבו האדם מתקרב לאדם-הרוח, אשר יתפתח רק בעתיד הרחוק. את אדם-הרוח מקרבת לאדם ישות השייכת להיררכיה של הארכאי. אפשר לומר שבזמנים הקדומים אנשים היו רגישים לכך, כמו גם האנשים של היום, למרות שבימינו כבר אין לאנשים מודעות לאמת העמוקה יותר של הנושא. בתקופות הקדומות, אנשים הרגישו שמפגש זה הינו מפגש עם מה שחודר וממלא את העולם. כיום כמעט ואין אנו מסוגלים להבחין בו בתוכנו או בעולם, אך אנו באחדות עמו ומתמזגים עמו בעולם. כשם שאנו יכולים לדבר על המפגש השני כמפגש עם ישוע כריסטוס, כך אנו יכולים לדבר על המפגש השלישי כמפגש עם עקרון-האב, עם האב, עם מה שעומד ביסודות העולם, ושאותו אנו חווים כאשר יש לנו את הרגש הנכון כלפי מה שהדתות השונות מכנות “האב.” במהותו, מפגש זה מגלה את הקשר האינטימי שלנו עם המקרוקוסמוס, עם היקום האלוהי-רוחי. המסלול היום-יומי של התהליכים האוניברסליים, של התהליכים בעולם, כולל את המפגש שלנו עם הרוח שלנו: המסלול השנתי כולל את המפגש שלנו עם ישוע כריסטוס: והמסלול של חיי האדם, של חיינו האנושיים האלה, חברים יקרים – שניתן לתאר אותו בדרך כלל כחיים של שבעים שנה – כולל את המפגש עם עקרון-האב. במשך זמן מה, את חיינו הארציים הפיזיים מכינים – ובצדק – דרך חינוך – למרות שבימינו זה קורה במידה רבה באופן בלתי מודע. ורוב בני האדם חווים באופן בלתי מודע את המפגש עם עיקרון האב בין הגילאים 28 ו-42. אנשים חווים מפגש זה באופן בלתי מודע, אך במעמקי נפשם קיימת הוקרה מלאה על כך. ההשפעות של המפגש יכולות להגיע עד לגילאים מאוחרים יותר, אם אנו מפתחים הבחנות מספיק רגישות כדי לשים לב למה שנכנס לחיינו מתוך עצמנו, כתוצאות מהמפגש שלנו עם עיקרון-האב.
במשך תקופה מסוימת בחיינו – תקופת ההכנה – החינוך חייב, בדרכים השונות הרבות שניתן לעשות זאת, לגרום לכך שהמפגש עם עיקרון-האב יהיה חוויה עמוקה ככל האפשר. דרך אחת היא לעורר באדם, במהלך שנות החינוך, רגש חזק לגבי תפארת העולם, גדולת העולם, והנשגבות של התהליכים העולמיים. אנו מונעים הרבה מהילד או מהילדה שמתבגרים עם איננו מפנים את תשומת ליבם לכל ההתגלויות של יופי ונשגבות בעולם, כי אז, במקום שירכשו הוקרה וכבוד אמיתי כלפיהן, הם עלולים לעבור לידן מבלי לשים לב אליהם. אם אנו ממלאים את ראשיהם של הצעירים במחשבות שמחברות בין הרגשות שבליבם והיופי והגדוּלה של העולם, אז אנו מכינים אותם למפגש הנכון עם עיקרון-האב. כי מפגש זה הוא בעל משמעות עצומה בעבור החיים שבין המוות ללידה החדשה. מפגש זה עם עיקרון-האב, שמתרחש בדרך כלל בין הגילאים שהזכרנו, יכול להוות כוח חזק ותמיכה רבת עוצמה עבור האדם, כאשר עליו, כפי שידוע לנו, לשחזר את חייו על האדמה במבט לאחור, לאחר שהוא עבר דרך שערי המוות, ובעוד שהוא עובר דרך עולם הנפש. מסע לאחור זה, שכידוע לנו נמשך שליש מהזמן שהאדם מבלה בין הלידה למוות, יכול להפוך לעוצמתי ובעל השפעה גדולה; והוא צריך להיות כזה, אם האדם יכול לראות את עצמו בנקודת זמן ובמקום מסוים כפוגש ישות זאת. הוא יכול רק לנסות לנחש מי היא ישות זו, ולהביע זאת במילים מגמגמות, כאשר הוא מדבר על האב של הסדר הקוסמי. זאת תמונה חשובה, שלאחר שהאדם עבר את שערי המוות, צריכה להיות תמיד איתו, ביחד עם תמונת המוות עצמו.
יהיה זה טבעי אם תעלה שאלה מסוימת בקשר לזה. ישנם אנשים שמתים לפני שמגיעים לאמצע החיים, כשבדרך כלל מתרחש המפגש עם עיקרון-האב. עלינו לחשוב על המקרה של אלה שהמוות שלהם נגרם בגלל איזו סיבה חיצונית, כמו מחלה (שמהווה סיבה חיצונית) או חולשה כלשהי. אם בגלל מותו המוקדם, לא התרחש המפגש עם עיקרון האב במעמקים הלא מודעים של הנפש, המפגש יארע בשעת המוות. ברגע המוות מתרחש המפגש הזה. כאן אנו מתארים, באופן שונה במידת מה, את מה שכבר הצגנו בצורה אחרת בהקשר דומה, בספר גוף נפש רוח, בהתייחסות לתופעה המצערת של אדם השם קץ לחייו מרצונו. אף אדם לא היה עושה זאת אילו היה רואה את משמעות המעשה שלו; וכאשר בני האדם יאפשרו למדע הרוח להיכנס לרגשותיהם ומחשבותיהם, לא יהיו יותר התאבדויות. כי המפגש עם עיקרון-האב בשעת המוות, כאשר המוות מתרחש לפני אמצע החיים, תלוי בכך שהמוות מגיע לאדם מבחוץ, ולא ייגרם על ידי האדם עצמו. את הקושי שהנפש פוגשת במקרה כזה, ושמתואר מנקודת מבט אחרת בספר גוף נפש רוח, אפשר לתאר מהזווית שממנה אנו מדברים היום, ואפשר לומר: דרך המוות שהאדם בוחר בעצמו הוא יכול לשלול מעצמו את המפגש עם עיקרון-האב בגלגול הזה.
אם כן, חברים יקרים, מאחר שהאמיתות שמדע הרוח יכול למסור לנו אודות חיי האדם ככלל משפיעות על חיינו בצורה כל כך עמוקה, הן באמת קריטיות מאד במקרים שיש להם חשיבות מיוחדת. אמיתות אלו יכולות לספק הסברים משמעותיים לחיים, הסברים שהאדם זקוק להם בעידן בו עליו למצוא דרך לצאת מהמטריאליזם השולט בסדר העולם הנוכחי ובנקודת המבט הנוכחית, עד כמה שהם תלויים בו עצמו. יהיה צורך בכוחות חזקים יותר כדי להתגבר על הקשר החזק עם הכוחות החומריים השולטים באדם היום וכדי לתת לו שוב את האפשרות לזהות את הקשר שלו עם עולם הרוח מתוך החוויות הישירות של החיים.
אם אנו מדברים באופן מופשט יותר על הישויות של ההיררכיות העליונות, אנו יכולים לדבר באופן קונקרטי יותר על העובדה שהאדם עצמו – בחוויות שאותן הוא עובר בהתחלה באופן לא מודע, אבל שיכולות להגיע למודעות שלו אפילו בחייו בין הלידה למוות – יכול לעלות בשלושה שלבים: דרך המפגש עם הרוח שלו, דרך המפגש עם ישוע כריסטוס, ודרך המפגש עם האב.
כמובן שהרבה תלוי בכך שנרכוש כמה שאפשר יותר מושגים שנדחפים ונכנסים לתוך רגשותינו, מושגים שמזקקים את חיי הנפש הפנימיים שלנו במידה כזו שלא נעבור בחוסר תשומת לב ובאדישות ליד דברים שלמעשה, אם רק נשים לב אליהם, משחקים תפקיד חשוב בחיינו. רק חישבו עד כמה החיים היו נעשים עמוקים הרבה יותר, אילו לידע הכללי אודות הקרמה היה אפשר להוסיף פרטים כמו, למשל, העובדה שכאשר חיי האדם מגיעים לסיומם בגיל צעיר מאוד, המפגש עם עיקרון-האב מתרחש בשעת מותו. זה מראה שהקרמה הייחודית של אדם זה הביאה לכך שיהיה הכרחי שיתרחש מוות מוקדם, כדי שיחול מפגש חריג עם עקרון-האב. כי מה למעשה קורה במקרה הזה? האדם נחרב מבחוץ; ישותו הפיזית נהרסת מבחוץ. גם במחלה, למעשה זה מה שקורה. כי זירת הפעולה של המפגש עם עיקרון-האב היא באמת כאן, בעולם הארצי הפיזי. כשקורה שהעולם הארצי הפיזי הזה הרס אדם, ניתן לראות את המפגש עם עיקרון-האב באותו מקום בדיוק, וכמובן תמיד רואים אותו שוב במבט לאחור. אך זה מאפשר לאדם במשך כל חייו לאחר המוות לאחוז בחוזקה את המחשבה של המקום על האדמה בו עיקרון-האב, שירד ממרומי השמיים, בא למפגש שהתקיים אז. הזיכרון הזה גורם לו לרצות להיות אקטיבי עד כמה שרק אפשר כדי לפעול לתוך העולם הארצי הפיזי מעולם הרוח. אם נתבונן בזמן הנוכחי שלנו מנקודת מבט זו, ונשתדל לעורר את אותו הרגש של יראת כבוד שניסינו לעורר בקשר למפגש עם עיקרון-האב, וננסה לא לראות רק מהזווית של החשיבה המופשטת או הרגש את המקרים הרבים של מוות טרם זמנו שמתרחשים עכשיו, אנו נאלץ להודות בכך שמקרי מוות אלה נגזרו מראש כהכנה לצורך העתידי בפעילות גדולה שמופנית מעולם הרוח אל העולם הפיזי הארצי. זה היבט נוסף למה שאמרתי לעתים קרובות ביחס לאירועים הטרגיים של השנים האחרונות: שאלה שעוברים דרך שערי המוות כל כך מוקדם כיום יהפכו להיות עוזרים מיוחדים בהתפתחות העתידית של האנושות, שתדרוש כוחות חזקים באמת כדי שהאנושות תוכל להשתחרר מהתסבוכת של המטריאליזם. אך כל זה חייב להגיע למודעות של בני האדם; הוא לא צריך להתרחש באופן לא מודע. לכן, הכרחי שאפילו עכשיו, הנפשות כאן על האדמה יהפכו לפתוחות לכך – כבר ציינתי זאת – אחרת הכוחות שמתפתחים בעולם הרוח עלולים לנוע לכיוונים אחרים. כדי שהכוחות האלה, הכוחות האלה שנקבעו מראש, יוכלו לשאת פרי למען האדמה, חייבים להיות על האדמה נפשות שחדורות בידע אודות עולם הרוח. והכרחי שיהיו יותר ויותר נפשות כאלה על האדמה. לכן, בואו ננסה לעזור לתוכן של מדע הרוח לשאת פרי. תוכן זה חייב להימסר פעם במילים. בעזרת השפה (ציינתי זאת בהרצאה לפני האחרונה), השפה אותה אנו לומדים באמצעות מדע הרוח – בואו ננסה להחיות את המושגים הקדומים שארוגים, ולא בכדי, בתוך חיינו הנוכחיים. בוא ננסה לעורר מחדש את מה שאמר פלוטרכוס: שהאדם, אפילו סתם כאדם פיזי, חדור על ידי האדם הרוחי, ושבאופן ייחודי אך נורמלי יש לאדם עיקרון רוחי עליון מחוץ לראשו שמייצג את הרוח שלו ושהאדם מציית לו, אם הוא חכם. בואו ננסה, כפי שאמרתי, להיעזר ברגשות שרכשנו דרך מדע הרוח – כדי שתופעות החיים לא יעברו לידינו מבלי שנשים לב אליהן.
לסיכום, היום ניקח רגש אחד, רעיון אחד, שעשוי להועיל מאוד לנפשותינו. לצערנו, לאנשים רבים בעידן המטריאליסטי המודרני שלנו קשה מאוד להרגיש את מה שאוכל לכנות הקדושה של השינה. (תקופה קשה זו של סבל מרככת במידת מה את החיים המטריאליסטיים, והם לא רק שהיו צריכים להישאר מרוככים יותר – דבר שכמעט ואי אפשר לקוות שיקרה אם המטריאליזם ישמור את כוחו הנוכחי – אלא היו צריכים להתרכך במידה הולכת וגוברת). זאת באמת תופעה מוזרה באינטלקט של האדם כיום שהוא לגמרי נטול כבוד כלפי קדושת השינה. עלינו רק לחשוב על האנשים הרבים שמבלים את שעות הערב בדרכים מטריאליסטיות, והולכים לישון מבלי לפתח את ההבנה – שבאמת אינה יכולה להפוך למשהו חי במוח המטריאליסטי – שהשינה מחברת אותנו עם עולם הרוח, שהשינה שולחת אותנו מעבר, לתוך העולם הרוחי. (אינני מזכיר זאת כדי להאשים, וגם לא כדי לעודד אנשים להפוך לסגפניים: עלינו לחיות עם העולם, אבל בו זמנית עלינו לפתוח את עינינו, מפני שרק כך נוכל לשחרר את ישותנו הגופנית מהמימד הנמוך, ולרומם אותה גבוה יותר.) אנשים היו צריכים לכל הפחות להפוך בהדרגה למסוגלים לפתח רגש שניתן לתאר בערך כך: “אני הולך לישון. עד שאתעורר, נפשי תהיה בעולם הרוח. שם היא תפגוש את הכוח המדריך של חיי הארציים, שחי בעולם הרוח, ושמרחף סביב ראשי. נפשי תיפגש עם הרוח שלי. כנפי הרוח שלי יהיו במגע עם נפשי.”
כן, חברים יקרים, מבחינת ההתגברות על החיים המטריאליסטיים, תלוי הרבה, הרבה מאוד, ביכולת האדם ליצור רגש חזק ביחס למה זה אומר כשאנו מהרהרים ביחס שלנו לשינה. ניתן להתגבר על החיים המטריאליסטיים רק על ידי העצמת רגשות כמו אלה, שהם עצמם בהתאמה עם עולם הרוח. רק כאשר אנו מחזקים רגשות כאלה והופכים אותם לאקטיביים, חיי השינה יהפכו לכל כך עוצמתיים שהקשר עם עולם הרוח יוכל, מהצד השני, לחזק בהדרגה גם את חיי הערות שלנו. ואז יהיה מסביבנו לא רק העולם החושי, אלא גם עולם הרוח, שהוא העולם האמיתי, הממשי באמת. כי, כפי שתיארתי בהרצאה הפתוחה האחרונה, העולם הזה שאנו קוראים לו העולם האמיתי, איננו אלא השתקפות, דימוי של העולם האמיתי באמת. העולם האמיתי הוא עולם הרוח. הקהילה הקטנה שמסורה היום לאנתרופוסופיה או למדע הרוח, תוכל לזהות יותר טוב את הסימנים החמורים של התקופה ולעבור את ההתנסויות הקשות של הזמנים שלנו, אם בנוסף לכל שאר ההתנסויות הקשות שהאדם חייב לעבור היום, היא לומדת לראות בזמנים אלה זמן של התנסות ומבחן, ואם נוכל במספיק כוח של הנפש וחום של הלב להתאחד בכל ישותנו עם מדע הרוח שעלינו להפנים דרך החשיבה והאִינְטֶלֶקְט שבנו.
במילים אלו, רציתי שוב להדגיש את מה שאמרתי כאן בעבר לעתים קרובות: שמדע הרוח ימצא את מקומו הנכון בלבבות בני האדם רק כשהוא לא יהיה ידע ותיאוריה בלבד, אלא כאשר – באופן סימבולי – יחדור וימלא את הנפש ללא הרף, כשם שהדם הפיזי שלנו, הדם של הלב שלנו, חודר ללא הרף את הגוף שלנו ונותן לו חיים.
—————————————————————————————————————
המשך בהרצאה 5