מוסר וקארמה
רודולף שטיינר
12 בנובמבר 1910 נירנברג
ללא מספר GA
תרגום מאנגלית ומגרמנית: מרים פטרי
תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל
יצא לאור בהוצאת חירות בספר: ממחקרי הראיה הרוחית
היום עלי לדבר איתכם על מספר דברים הקשורים למוסר ולקארמה, ומחר אציין מספר עובדות שעדיין לא דיברנו עליהן על הופעתו של כריסטוס.
מדע הרוח יכול לשאת באמת פרי אם אנו יכולים לשים לב להשפעתו על החיים והוא הופך לדבר חי בתוכנו. אפשר לראות בעקרונות של מדע הרוח תורות מעניינות, אבל בדרך תיאורטית קשה מאוד לרכוש ביטחון מלא, במובן האמיתי של המילה, באמת הטמונה בתורות אלה. כמובן, את כל העובדות המדעיות-רוחיות שמתגלות בדרך של חקירה מדעית-רוחית אמיתית ניתן לבחון, ללמוד ולהכיר בעזרת האינטלקט וההיגיון האנושי. אך ישנה דרך ארוכה מספיגת העובדות שמדע הרוח מלמד ועד לנקודה שבה ניתן לבחון אותן. בקהל שלנו רבים מעדיפים לצעוד בדרך הקלה יותר, כלומר לקבל את האמיתות הרוחניות על בסיס הסמכות של המורה. זה נוח הרבה יותר. אך מצד שני, כמעט ולא קיימת אלטרנטיבה אחרת עבור הרוב הגדול של האנושות, מפני שהדרך של חקירה עצמאית של אמיתות מדעיות-רוחיות קשה; הרבה יותר קלה הדרך השנייה, ההתבוננות בחיים עצמם כפי שהם. אבל אם חוקי הקארמה נכונים, הם חייבים לעצב את החיים עצמם בצורה שמראה לנו איך הקארמה פועלת בהתנסויות בחיים ובהתפתחות האופי. אלה ששואפים לאמת הרוחנית ירכשו אמון באמיתות אלו ביותר קלות דרך הסתכלות בעובדות של החיים עצמם.
בהרצאה זו אנו רוצים להתחיל בהתייחסות לשתי תכונות נפוצות. מנקודת המבט של המוסר, אנשים הרגישו מאז ומתמיד רגש שלילי אינסטינקטיבי מיוחד מול תכונות אלו. הקנאה והשקרנות תמיד נחשבו לפגמים מוסריים מיוחדים. אפשר לראות את הסלידה המיוחדת הזאת בעובדה שמול אף פגם אנושי אחר לא נוכל למצוא סלידה חזקה ואינסטינקטיבית כמו שאנשים חווים נגד הקנאה והשקרנות. את הסלידה הזאת חווים הן אנשים גדולים והן אנשים פשוטים. בנוונוטו צ’ליני,[1] איש גדול, אמר פעם שהוא מרגיש שהוא מסוגל לעשות כל חטא, אבל אינו זוכר שהוא שיקר אי פעם. גם גתה הרגיש הקלה מסוימת ביכולתו לומר שהוא מעולם לא חש רגש של קנאה בנפשו. אם כן, גם בנפשות של אנשים פשוטים ביותר וגם בנפשות של אנשים מיוחדים מאוד ישנה תחושה אינסטינקטיבית שיש להתגונן נגד קנאה ושקרנות.
מבלי לקחת בחשבון את ההיבט המדעי-רוחי, ניתן לומר, קודם כול, שהקנאה והשקרנות הן עבירה נגד אלמנט בסיסי בקיומם המשותף של בני האדם: הן עבירה נגד החמלה. משמעותה של החמלה היא לא רק לחוות את הכאב והסבל של הזולת, אלא גם לחוות את ערכו, לשמוח לנוכח ערכו והצלחתו. החמלה היא איכות שעדיין לא התפתחה במיוחד בקרב בני האדם. עדיין יש בה מידה רבה של אנוכיות. על הרדר (Herder),[2] למשל, מספרים (הוא רצה ללמוד רפואה) שהוא התעלף כשהוא נכנס בפעם הראשונה לחדר שבו היו אמורים לנתח גופה. הוא התעלף לא בגלל חמלה, אלא בגלל חולשה ואנוכיות, מפני שהוא לא היה יכול לסבול את המראה הזה. אך את החמלה האמיתית יש לחוות לא רק מול הכאב והסבל של הזולת, אלא גם מול תכונותיו החיוביות. החמלה צריכה להפוך לפחות אנוכית. עלינו לרכוש את היכולת לשמוח על ההצלחה של הזולת, על התקדמותו, את היכולת לראות את יתרונותיו ללא כל רגש של מרירות.
הסיבה שבגללה החמלה היא אלמנט בסיסי בכל הדו-קיום הנפשי בין בני האדם היא שכל החוויות הנפשיות של בני האדם קשורות זו בזו. הקנאה פוגעת במיוחד ביכולת לשפוט נכון את הערך של הזולת ולהעריך אותו, והשקרים פוגעים בה עוד יותר. דרך קנאה ושקרנות אנו פוגעים בישותו ובמהותו של הזולת.
הקנאה והשקרנות מביאות אותנו לעמדה המנוגדת למסלול העולם, ודרכן אנו פוגעים בחוקים השולטים במהלך האירועים בעולם. אפשר לזהות אותן בקלות כטעויות ואנשים אינם סובלים אותן בתוך עצמם.
ככלל, גם לקנאה וגם לשקרנות יש רקע אוקולטי. קיימים חוקים סודיים מסוימים, שלא קל לראות ולזהות אותם. הם פועלים כך שהקנאה והשקרנות יכולים להופיע בצורה שונה באותו אדם בשנים המאוחרות יותר של חייו.
הקנאה אינה לובשת תמיד את הצורה של רגש מודע. אם מישהו היה מודע לרגש זה, בוודאי היה מנסה להשתחרר ממנו. הקנאה כשלעצמה היא תכונה של האדם האסטרלי. אנו יודעים שרגשות, תשוקות וכו’ יש לחפש בגוף האסטרלי של האדם. ישנו חוק מסוים הקובע שתכונות שמופיעות בגוף האסטרלי ומעוררות סלידה כה גדולה שאנו רוצים להיפטר מהן, מתגנבות בהדרגה לתוך הגוף האתרי, ושם לובשות צורות מטעות. הן מופיעות במסווה של דעות ושיפוטים מסוימים שאנו מגבשים לגבי אנשים אחרים. בשיפוטים אלה אנו לא מקנאים בזולת אלא מאשימים אותו, ומגיעים למסקנה שכל דבר בו הוא שלילי. זאת צורה חבויה של הקנאה שמזדחלת לתוך הגוף האתרי. שם היא לובשת צורה של דעה, של דעה ביקורתית. אנו אומרים: אדם זה עשה דבר זה או אחר, והאמירה שלנו נראית לגמרי מדויקת ומוצדקת; אך למעשה יש מאחוריה קנאה מוסווית. מה בעצם קורה כאן? מדובר כאן בתהליך משמעותי מאוד בטבע האדם.
אנו יודעים שנפש האדם עוברת דרך התגשמויות חוזרות רבות. באבולוציה של האנושות היה רגע שבו המפתים, לוציפר ואהרימן, התגנבו לתוך נפש האדם. באיזו צורה חיים בתוכנו כיום לוציפר ואהרימן? לא קל לגלות זאת בלי חקירה דרך ראייה רוחית, כי יש אמת עמוקה באמירה של גתה: “בני האדם אינם מבחינים בשטן, אפילו אם הוא תופס אותם בגרון!” כן, זה באמת כך: אפשר להתעלם מהשטן, אפשר לא להבחין במפיסטו ולהכחיש את קיומו מנקודת המבט של מדע הטבע המודרני; אך לוציפר ואהרימן חיים בטבע האדם: אהרימן חי בגוף האתרי של האדם, בעוד שלוציפר חי בגופו האסטרלי.
לוציפר הוא הכוח שמפתה ומרמה את נפש האדם בקשר לכל מה שמוריד את האדם מבחינה מוסרית, מסיט אותו מדרכו המקורית, וזורק אותו למעמקי טבעו הארצי, אותו טבע ארצי שהאדם היה צריך להיזהר ממנו. לוציפר הוא הכוח שמוריד את האדם למעמקי התהום של תשוקותיו. מצד שני, אהרימן הוא הרוח של השקרנות והטעות, והוא מסלף את החשיבה והשיפוט של האדם.
שני הכוחות, לוציפר ואהרימן, עוינים להתקדמות האנושית, אבל מסתדרים מצוין זה עם זה. הקנאה היא תכונה שבה בא לידי ביטוי בתוך האדם כוחו של לוציפר. הקנאה היא תכונה בזויה, ואנשים חשים אנטיפתיה כלפיה. הם מנסים להיפטר מהקנאה. ברגע שהאדם מזהה את הקנאה בנפשו הוא מתחיל להילחם נגד לוציפר, מקור הקנאה. מה לוציפר עושה כעת? הוא פשוט מעביר את המושכות לאהרימן, ואהרימן מטשטש את החשיבה של האדם.
כל פעם שאנו נלחמים נגד לוציפר בגוף האסטרלי, אהרימן מתגנב בקלות לתוך הגוף האתרי ומערפל את שיפוטינו לגבי אנשים אחרים. אז מופיעה השקרנות, והשקרנות היא תכונה אהרימנית.
אנשים חשים אנטיפתיה חזקה גם כלפי השקר, ומנסים להילחם נגדו. במקרה של השקרנות, כאשר נלחמים בה, קורה הדבר ההפוך: אהרימן מוסר את השליטה ללוציפר, ואז לתוך הגוף האסטרלי של האדם מתגנבת תכונה המופיעה כאנוכיות, אנוכיות רבת עוצמה. אם כן, האנוכיות היא שקרנות מרוסנת.
שתי התכונות הללו, השקרנות והקנאה, הן אלה שמביאות לידי ביטוי את הכוחות של לוציפר ואהרימן שחיים בנפש האדם. אפשר לשים לב לקארמה ביחס לקנאה ולשקרנות כבר במהלך גלגול אחד. אני רוצה לדבר על עובדות המעידות על כך, עובדות שבו-זמנית מוכיחות גם את אמיתות הידע של מדע הרוח. נתבונן בתקופה מסוימת בחיי אדם ונדמיין שאדם זה נהג לשקר הרבה. חוק הקארמה במקרה זה ייצא לאור מאוחר יותר ויש לחכות עד שהוא מתגלה, אבל אפשר לראות את הקשר בין שלב מוקדם יותר בחיי האדם לבין שלב מאוחר יותר אפילו בהתגשמות אחת. ההסתכלות על החיים מלמדת אותנו שהאדם אולי הפסיק לשקר – כי החיים הם בית ספר – אבל במקום השקר מופיעה תכונה חדשה: מופיעה ביישנות מסוימת. ישנם אנשים שלא מסוגלים להסתכל לך בפנים. כך אנו יכולים לראות קשר בין ביישנות מאוחר יותר בחיים לשקרנות בשלב מוקדם יותר.
דוגמה נוספת: בנפש האדם קיים רגש של קנאה. כשהאדם מתגבר על הקנאה, והקנאה נעלמת, אפשר לשים לב שמאוחר יותר בחיים אדם כזה נעשה תלוי באחרים; הוא נהיה תלותי ואין לו יציבות בחייו. ניתן לראות כבר בהתגשמות אחת את הקשרים האלה בין שקרים לביישנות, בין קנאה לחוסר עצמאות; אלה קשרים קארמתיים.
כעיקרון, הקארמה פועלת כך שהיא מתבטאת בצורה עדינה יותר באותה התגשמות, אבל השפעתה חזקה ומכרעת יותר בעיצוב האופי בהתגשמות שלאחר מכן. כאשר הקנאה מופיעה בגילאים צעירים, בזיקנה עולה חוסר ישע ותלות. זהו גוון עדין של השפעת הקארמה. הוא נשאר קיים גם לאחר המוות, פועל במהלך הקמלוקה, וכו’ ויהיה נוכח בכוחות הבונים את החיים הבאים. הוא יהיה שזור בגלגול הבא באופי הבסיסי המתבטא בשלושת הגופים, הגוף הפיזי, האתרי והאסטרלי.
גתה הביע זאת יפה מאוד כשהוא אמר: התשוקות של גיל הנעורים שלנו מתגשמות במלואן בזיקנה. זה נכון, כמובן, באותה מידה לגבי תשוקות טובות ותשוקות שליליות.
אם הקנאה היא תכונת אופי בסיסית בגלגול אחד, בגלגול לאחר מכן היא משפיעה על כל שלושת הגופים של האדם, והתוצאה תהיה בריאות פיזית לא טובה. הקנאה תהווה כוח מארגן עוצמתי בגלגול הבא.
אם אנו רואים שאדם מתנהל בחייו באוזלת יד ובאופן תלותי, עלינו לומר לעצמנו: קרוב לוודאי הקנאה הייתה פעילה בחיי האדם בגלגולו הקודם, ועלינו להתנהג אליו בהתאם. אם חוקי הקארמה תקפים, מהר מאוד ייצא לאור האם התנהגותנו נכונה.
אם אנו רואים אדם שנולד עם בריאות לא טובה, אנו יכולים להניח שהקנאה שיחקה תפקיד מסוים בחייו בגלגולו הקודם. אם יש בסביבה שלנו אדם כזה, עלינו לומר לעצמנו: הקארמה הפגישה אותנו עם אדם זה מסיבה מסוימת. אולי פעם היינו האובייקט של הקנאה שלו. מה אנחנו יכולים לעשות למענו כעת? האם יש דרך לעזור לו? אם הקארמה היא עובדה ואפשר לקבל אותה כאמת, אז יתגלה שאם אנו נוקטים בגישה הנכונה כלפי אדם חלש מבחינה פיזית בסביבה שלנו, אפשר להגיע לתוצאה חיובית. למצוא מחילה – לזה הוא זקוק. עליו לפגוש את הרגש הזה של סליחה במידה רחבה ככל שאפשר. אם יש משהו שהוא עשה שדורש שנסלח לו, עלינו לעטוף אותו באווירה של מחילה. “אם יש לך משהו שעליו אתה צריך לסלוח לאדם הזה, עשה זאת” – זה מה שאנו נאמר לעצמנו, אבל לא לו – ואז אנו נפעל בהתאם, נחכה לתוצאה, ונראה איך האדם הולך ונעשה יותר ויותר חזק ובריא. רק עשה מה שנכון והתוצאה תגיע. כך אנו יכולים לחיות בהתאם לחוקי הקארמה ובהתאם למדע הרוח כולו.
מישהו יכול לבוא ולומר: “כן, אם האדם חולה עכשיו, זה לגמרי הוגן כי הוא משלם על מה שעשה בגלגול הקודם. הגיוני מאוד שזה קורה באופן זה, כי הקארמה שלו דורשת זאת.” כל מי שחושב כך אינו מבין את הקארמה, כי הבנת הקארמה משמעותה לדעת שהקארמה של האדם השני היא בכלל לא העסק שלנו. העסק היחיד שלנו הוא לעזור לו. הקארמה שלו תתגשם מעצמה. אבל מבחינתנו, אנחנו חייבים לעשות הכול כדי ליצור שינוי חיובי בקארמה שלו. לדעת ולהרגיש זאת – זה חלק מההבנה העמוקה של הקארמה ושל חוקי הקארמה. המצב שונה כאשר מישהו רוצה לעבור התפתחות אזוטרית. אז ניתן לייעץ לו על הדרך הטובה ביותר שהוא יוכל להתמודד עם הקארמה שלו.
לתכונות הקשורות במוסר של האדם חייבת להיות השפעה קארמתית. הן יכולות להשתנות במהלך התגשמות אחת של האדם, אבל בגלגול הבא הן חייבות לרדת לתוך האורגניזם הפיזי.
אמרנו ששקרנות יכולה להפוך לביישנות כבר באותו גלגול, וכתוצאה מכך האדם מתכנס בתוך עצמו. על אחת כמה וכמה, השקרנות מגלגול אחד תיצור ביישנות בגלגול הבא בעוצמה גדולה יותר. אדם כזה נולד עם נפש מלאה בחרדה, מלאה בפחדים. הוא לא יהיה רק ביישן מול האנשים סביבו, אלא יגיע אפילו למצבים פתולוגיים של פחד וחרדה. אם כן, מה שהופיע כתוצאה קארמתית זעירה בגלגול אחד יופיע בגלגול הבא גם כחלק מהמבנה הבסיסי של הגוף הפיזי.
מה צריכה להיות הגישה הנכונה כלפי אדם שבמקרה שלו אנו מניחים שהוא נהג לשקר הרבה בגלגולו הקודם? עלינו לומר לעצמנו – לא לאדם עצמו – וזה יהיה הקו המנחה להתנהגות שלנו: אדם זה שיקר לנו הרבה בגלגול קודם. הוא הטעה אותנו. כעת עלינו לנסות ללמד אותו אמיתות בעלות ערך רב, אמיתות שנושאות פרי. מי שהקארמה חיברה בינו לבין האדם הזה חייב לחדור לתוך חיי הנפש שלו באהבה ובמסירות. על השקר אנחנו צריכים לגמול באמצעות האמת; אלה שני הקטבים המנוגדים שיכולים להביא למעין איזון.
הסוד הוא שלא כל אחד יכול להשפיע בצורה כל כך חיובית על אדם כזה, אלא רק מי שקשור אליו קארמתית. אלה שיאמצו גישה זו יוכלו לראות איזה תוצאות חיוביות ניתן להשיג אם הם יעניקו לאדם כזה אמיתות חיוביות ויפגינו הבנה כלפיו.
הקארמה היא חוק ממשי, וההצלחה תתגלה באופנים מיוחדים מאוד. תהיה לנו השפעה מרפאה ומשחררת עצומה על אנשים כאלה אם נפגוש את חולשותיהם באהבה. אם נוכל לחדור עם ישותנו לתוך ישותם, תהיה לנו השפעה מרעננת, מצעירה, על אנשים אלה.
יש שתי דרכים לגשת לאדם: בהבנה ובהאשמה. מהי התוצאה של שתי הגישות? אנו יכולים לעזור לו או לא. אנו יכולים לבוא אליו בהבנה, כלומר ניכנס באהבה לתוך ישותו ונפגוש את חולשותיו בהבנה אמיתית כשהקארמה מבקשת זאת מאיתנו. אבל אנחנו יכולים גם להאשים או לנזוף ולעצור שם.
נתבונן בחיים בשני המקרים. אם נוזפים באדם, האם יש לכך השפעה עליו? התוצאה יכולה להיות שאולי הנזיפה תועיל, או שהיא לא תועיל כלל. אבל תהיה תוצאה גם מבחינת האדם שרגיל לנזוף ולהאשים: תיווצר בו תחושה של בדידות מסוימת, והוא ירגיש שהוא מנותק מאחרים.
נשווה זאת למה שקורה בגלגול שבו מתייחסים לאדם השני בהבנה ובאהבה גדולה למרות הפגמים שלו. גם כאן התוצאה יכולה להיות חיובית או שלילית, אבל אין ספק שתהיה תוצאה חיובית בנפש.
אפשר ללמוד מכך ששולטים חוקים שונים לחלוטין כאשר נוזפים ומעבירים ביקורת ונשארים בגישה זו, או כאשר מתקדמים להבנה אמיתית. ההאשמה חוזרת אלינו ויוצרת קארמה חדשה. ההבנה, לעומת זאת, מעניקה לאדם השני אוצר שהוא נושא לאחר מכן בנפשו, היא ממיסה את הקארמה, הופכת אותה לחלקה יותר, מוחקת אותה.
זאת עובדה משמעותית ביותר בחיים. אנו יכולים כעת לסכם את התוצאה של ההתבוננות שלנו במשפט שמכיל בתוכו אמת עמוקה: בעיקרו של דבר, אני נמצאים מעט מאוד בעמדה שאנו יכולים להועיל לעצמנו, אבל מצד שני אנו יכולים להזיק לעצמנו מאוד. לעומת זאת, אנו יכולים להועיל מאוד לאחרים, אך לא יכולים להזיק להם הרבה עם המידות הרעות שלנו. אם כן, דרך היותנו טובים, דרך המידות הטובות שלנו, אנו יכולים לעזור הרבה מאוד לאחרים, בזמן שדרך היותנו רעים, דרך הפגמים שלנו, אנו יכולים להזיק לעצמנו הרבה מאוד, אבל איננו מזיקים הרבה לאחרים, לפחות לא לטווח הארוך.
זהו חוק מיוחד מאוד. על פי חוק זה, הקארמה מתגלה כבר בגלגול אחד. כלומר, מי שעוזר לאדם אחר על ידי תכונותיו הטובות ועל ידי טבילת עצמו באהבה בנפש האחר, יכול להיות בטוח שתהיה לכך השפעה חיובית בחייו בתקופה מאוחרת יותר. אל תאמרו שזוהי אנוכיות, שזה אנוכי להתנהג טוב ובאצילות. לא, יש לקבל כעובדה מובנת מאליה שעלינו להיות טובים, וההשפעה החיובית של היותנו טובים תופיע מאוחר יותר כתוצאה טבעית.
אם איננו מתעלים אל מעבר לאינטרסים של עצמנו, אם אין לנו הבנה כלפי האדם האחר, ואנו רק מעבירים עליו ביקורת, לא תופיע תגובה חיובית. הדבר המיוחד הוא שבלי להיות טובים עם אחרים, אנחנו לא יכולים להתקדם. זהו תנאי להתקדמות שלנו.
זה חוק בסיסי העובר מגלגול אחד לשני באופן עוצמתי ונפלא. אם בגלגול אחד אינסטינקט החיים מוביל אותנו להיותנו טובים, אם באופן אינסטינקטיבי אנו נמשכים להיות טובים בחיים, זה יופיע בגלגול הבא כמדע הרוח שכבר הפעיל את השפעתו. נדמיין, למשל, שאדם מסוים היה טוב אלינו כאשר אנחנו עדיין לא היינו מסוגלים להוביל את עצמנו. אנו רואים שיש הבדל גדול בין טוב לטוב שאינו מגיע לנו, שלא הרווחנו אותו – אנו מדברים כאן על הטוב שלא מגיע לנו – ואנו רואים שבמקרה אחד ההשפעה של הטוב הזה שלא מגיע לאדם היא חיובית, בעוד שבמקרה אחר הוא אינו מועיל בכלל.
הרואה הרוחי מגלה כעת משהו מיוחד מאוד. המעשים הטובים של אדם אחר כלפינו כאשר אנחנו לא הרווחנו אותם אצלו, כאשר הם לא הגיעו לנו, מופיעים בעיני הרואה הרוחי כטוב שאנחנו הרווחנו אותו בחזרה מאותו אדם. אלה המעשים שהשפעתם עלינו תהיה חיובית. אם לא, הם לא יכולים להועיל לנו. לגבי ההשפעות הקארמתיות יש לזכור שלכל מעשה יש השפעה, גם אם ההשפעה לא נראית מייד לעין הפיזית.
הדרכים של הקארמה מורכבות מאוד, אבל ניתן להבין אותן כשאנו מתבוננים בחיים, כי אז אנו מוצאים את הראיות לאופן שבו הקארמה פועלת ושולטת בעולם. אם אנו מתבוננים בקארמה ופועלים בהתאם, התוצאה בחיים עצמם תראה לנו שפעלנו מתוך חוק אמיתי ותקף.
קיימים שלוש דרכים שבהן אנו יכולים לפגוש את הקארמה: אנו יכולים לא להאמין בה בכלל; אנו יכולים להאמין בה, ואנו יכולים לבחון אותה בחיים עצמם. אז אנו לומדים לראות עד כמה החוקים שלה נכונים וצודקים. מדע הרוח איננו רק אמת תיאורטית, אלא צריך להיות חיפוש אחר ההוכחות המעידות על האמת הזו בחיים.
———————————————————————————–