מאת אורי בן דוד

אורי בן דוד הוא מחנך, אמן נגן קלרינט ומוסיקאי. אוריתמיסט. ניהל במשך שנים את מרכז המוסיקה בעמק יזרעאל, ובין השאר ייסד את תוכנית ״מפנה״ לטיפוח מנהיגות מוסיקאלית רב תרבותית בשיתוף הפילהרמונית ומנהלה המוזיקלי המאסטרו זובין מהטה. ממקימי קהילת שקד בטבעון. פעיל ויזם חברתי.

23.3.2020

הימים הדרמטיים והגורליים אותם חווים אנו, בעקבות הופעת נגיף הקורונה בישראל ובעולם, מעוררים רגשות עזים, מחשבות, כיווני התבוננות חדשים ‘הנכפים עלינו’, ואולי גם רצון לפעולה, ליצירת מציאות אנושית-סולידרית נוכח האיום המוחשי והקושי האישי והציבורי.

במקביל למשבר וירוס הקורונה מתרחשים שני משברים נוספים – שניהם בעלי השלכות גורליות לכלל אזרחי ישראל, בטווח הקצר והארוך יותר. המשבר הראשון – משבר מנהיגות חריף. ראש הממשלה ושריו, לא רק שאינם מהווים עוד דוגמא אישית בדרך התנהלותם האנושית והציבורית, הם אף פועלים להעמקת הקיטוב והשנאה ממש בין חלקי העם. המשבר השני – משבר המשך קיומה של הדמוקרטיה הישראלית. עצירת הפעילות של בתי המשפט, של ‘הרשות השופטת’ כדי למנוע את תחילת משפטו של נתניהו, ועצירת פעילותה הסדירה של הכנסת, ‘הרשות המחוקקת’, כדי למנוע העברת חוקים האמורים להגן על אופיה הדמוקרטי של ישראל – אלו ועוד, מעמידים את אזרחי ישראל בפני מבחן מנהיגות אישי וציבורי, תרבותי, פוליטי ולאומי גורלי לעתיד המדינה.

בחינה יסודית ומעמיקה של ‘תמונת מצב גורלית זו’, עשויה להוביל למסקנה שהנושא המרכזי בו יש להתמקד עתה, הוא יצירתה ועיצובה של מנהיגות אזרחית אמיצה ושקולה, ערכית ומוסרית – מנהיגות אנושית בעלת תודעת יצירה רוחנית ותרבותית, פוליטית ולאומית, שתראה לנגד עיניה את טובתם ובריאותם של כלל אזרחי ישראל.

מסקנה נוספת העשויה להתבהר ולהתברר מתוך אותה בחינה יסודית ומעמיקה היא, שהמרחב האופטימלי בו יש להתחיל את מהלך יצירתה של אותה מנהיגות אזרחית הינו מרחב היצירה המוניציפאלי – ערים, מועצות ומועצות אזוריות, בהן מתקיימת זיקה ישירה ויומיומית בין האזרחים לנציגיהם הפוליטיים.

לאור שתי מסקנות אלו (וניתן ודאי להוציא מסקנות רלבנטיות נוספות מבחינה יסודית ומעמיקה זו), נראה הגיוני ומעשי לצאת ביוזמה אזרחית אמיצה, שקולה ונחושה, שתתמקד בפנייה אישית וציבורית לראשי רשויות במדינת ישראל לקבל על עצמם את האחריות בפועל לשלומם ובריאותם של תושבי הרשות שבראשה הם עומדים, תוך תיאום ושיתוף פעולה מלא עם הגורמים הפוליטיים ושאר הגופים הרלבנטיים במרחב האזורי-מחוזי, וברמה הלאומית.

אחת המסקנות שעולות לאור תוצאות המחאה החברתית בקיץ 2011 היא, שהפנייה לגורמים הפוליטיים והכלכליים לשנות את סדר העדיפויות – להשקיע יותר בחינוך, רווחה ובריאות, תרבות, איכות הסביבה ותחומים חשובים וחיוניים נוספים – שפנייה זאת לא הובילה לשינויים משמעותיים בסדרי העדיפויות. גם שתי ועדות שקמו כדי לקדם את מימושן של דרישות האזרחים, לא הועילו ממש להגשמת חזונם של מארגני ההפגנות ומאות אלפי האזרחים שאותם ניסו לייצג המארגנים.

מסקנה זאת עשוייה לעורר את התובנה הפשוטה והמתבקשת והיא, שמחאת קיץ 2011 – מהלך אנושי יזום, שהביא לידי ביטוי מעורר השראה ויראת כבוד את תעצומות הנפש, הגוף והרוח של מאות אלפים מאזרחי ישראל, לא הוביל לשינוי ממשי ומהותי במבנה השלטוני ובאופייה של התנהלותה הפוליטית במדינת ישראל.

המשבר הנוכחי אינו נופל בעוצמותיו ממשבר יוקר המחייה שהוביל את אזרחי ישראל לצאת לרחובות בקיץ 2011 ולבקש ‘צדק חברתי’. השלכותיו של משבר זה על חיי הרוח והתרבות, החברה והכלכלה, עלולים להוביל את המשק והחברה הישראלית למציאות חיים קשה בהרבה מזו שחווינו בקיץ 2011.

לכן, עתה, ניתן ליישם את המסקנות והתובנות שעולות מתוך מחאת קיץ 2011, וכבר ביוזמה הראשונית ליצור שיתוף פעולה מחייב ומעשי בין ‘החברה האזרחית היוזמת והמובילה’, ובין ראשי הרשויות, שיחד עם נציגי המליאה, יתחייבו בפני האזרחים (באופן משפטי מחייב), להיות שותפים מלאים בהובלת שינוי המבנה השלטוני ואופי התנהלותה של הפוליטיקה הישראלית.

את השינוי ניתן לאפיין כך: אם הורגלנו (או נכון יותר הרגילו אותנו) לחשוב ולהרגיש (ולפעול בהתאם), ש’מרכז הכובד הפוליטי’ הוא ברמה הלאומית, בידי כנסת וממשלת ישראל – הרי עתה, ממש בימים אלו, יש לצאת ביוזמה אמיצה ונחושה, נבונה ושקולה, שתביא למיקומו של ‘מרכז הכובד הפוליטי’ במרחב המוניציפאלי, בו מתקיים קשר ישיר בין התושבים לבין המנהיגות הפוליטית המקומית, במגוון רחב ועשיר של תחומי חיים.

צעד זה יאפשר לראשי רשויות באזור הצפון, הגליל והעמקים לדוגמא, ליצור שיתופי פעולה אזוריים ומחוזיים במגוון תחומי החיים, תוך חיזוק משמעותי של ‘משקלם הפוליטי’ ביחס לשלטון המרכזי. כמובן שכל ראש רשות ייצג את תושביו – את הקהילות, השכונות ומגוון הפעילויות והיוזמות העשיר שמתקיים במסגרת הרשות שעליה הוא מופקד, יחד עם מנהלי מחלקות הרשות וחברי המליאה.

חשוב להדגיש: לא מדובר כאן במהלך חד-צדדי לא אחראי שיזעזע את המערכת הפוליטית בישראל. להיפך – מדובר בצעד אחראי ושקול, שיתקיים בהתאם לחוקי מדינת ישראל, על פי נהלים מקובלים, ומתוך כוונה להגשימו תוך הסכמה רחבה ביותר של כלל אזרחי ישראל.

יהיו ודאי לא מעט אנשים שיאמרו: ‘רעיון טוב אך לא ניתן ליישמו’. אם כן, רבים ודאי מכירים את המשפט שנוהגים לצטט מפיו של בנימין זאב הרצל ‘אם תרצו, אין זו אגדה’, באשר לאפשרות ייסודה של ‘מדינת היהודים’ היא מדינת ישראל של היום. אך מעטים יודעים שהרצל הוסיף המשך למשפט זה: ‘ואם לא תרצו, יישאר הדבר (הסיפור, תיאור המעשה) כאגדה’.

במבט שטחי נראה, שיצירתו ועיצובו של שינוי תרבותי, פוליטי ולאומי זה המוצע כאן, אינו דורש יותר אומץ ואמונה, תעוזה, שיקול דעת ותבונה, מהמהלך שהחל בקונגרס הציוני הראשון בבאזל ב 1897, והוביל להקמתה של מדינת ישראל. גם המהלך שהוביל לנפילת חומת ברלין ועוד יוזמות אנושיות רבות שהובילו לשינויים יסודיים ועמוקים בגורלם של אזרחי ישראל והעולם, נראו בהתחלה כ’אגדה’ שלא באמת ניתן להגשימה, לממשה.

ייתכן ש’המשבר המשולש’ – משבר נגיף הקורונה, משבר המנהיגות הישראלית ומשבר הפגיעה בדמוקרטיה הישראלית, יוצר קרקע פורייה ותנאים מתאימים לביצוע להובלת שינוי עמוק ויסודי, שינוי בר קיימא במבנה השלטוני ובאופי ההתנהלות הפוליטית בישראל. ימים יגידו.

תוכנית פעולה למימוש הרעיונות שבאים כאן לידי ביטוי, מן הראוי שתיווצר ותעוצב בימים אלו, מתוך שיח פורה בין אותם אנשים המרגישים רצון להיות שותפים למסע התחדשות חיוני זה, בתקופה גורלית ומאתגרת עד מאד, למדינת ישראל ואזרחיה.