רודולף שטיינר

הרצאה שניתנה בווינה, 21.11.1908, GA108

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

סייעו: דליה דיימל * ד.ל

לספר ראו כאן

בנוגע לעולמות עליונים

כתוצאה משאיפתו של היו”ר שלכם, נדבר היום על נושא שמציב בפני הקהל הנחות מסוימות, ובמובן מסוים הוא מכוון לאנתרופוסופים מתקדמים. בהרצאות הפתוחות הבאות תהיה לנו הזדמנות לעבוד מתוך יסודות השקפת העולם האנתרופוסופית עם משהו שבעבר לא נלקח בחשבון מספיק. משהו שאולי בהרצאות הפנימיות היתה תעוזה לתת לו פיתרון ואשר יהיה מדובר לפחות חלקית בהרצאה פתוחה כזאת. כשאנחנו מדברים על אנתרופוסופים מתקדמים, אל תחשבו, ידידיי היקרים, שזה אומר להתקדם בתחומי מדע הרוח שעליהם למדתם באופן תיאורטי. לא זאת הכוונה האמיתית. התקדמות כזאת כרוכה בפחות יצירה של עולם תיאורטי הנוצר בנפש ויותר פיתוח מסוים של עולם ההתרשמויות שלנו, עולם הרגשות שלנו, ואפשר גם לומר נטייה מסוימת שאנו רוכשים בהדרגה כאשר אנו פועלים שוב ושוב בתוך מעגלים אנתרופוסופים.

אלו שבמשך שנים רבות עבדו בחוגים אלה, או שהיו פעילים באופן פנימי במעגלים כאלה, יחשבו על הזמן בו הם שמעו בפעם הראשונה על מדע-הרוח האנתרופוסופי של האדם, ויזכרו שחלק ממה שנמסר לראשונה נראה לא רק בלתי סביר, אלא אולי אפילו מבולבל ופנטסטי ואולי אפילו שאפשר היה לומר על מה שנמסר דברים גרועים יותר. ובכל זאת, עם חלוף הזמן התרגלתם להתרשמויות מסוימות כמו השקפת העולם האנתרופוסופית שהתקרבה אליכם יותר ויותר, ולעולם הרגשות המאפשר לחלוק דברים המתגלים מהעולמות העליונים. התגלויות אלה נתפסות ונלקחות פנימה בדיוק כמו עובדות על מקומות פיזיים, המתרחשות בעולם הפיזי. לא ניתן לחפש את מה שמכונה הוכחות של אמירות רוחניות באותם תחומים כמו ההוכחות של בדיקות מדעיות. לא ניתן לעשות הרבה עם כאלה טיעונים. מהלך הטיעונים הזָמין לחוויה בתפיסת העולם האנתרופוסופית טמון בשינוי האינטימי המהותי שנחווה בתוך חיי הנפש. הרבה לפני שנוכל לחדור בשמחה לתפיסת העולמות הרוחיים באמצעות יישום שיטות מדע הרוח או שיטות אוקולטיות, נוכל לבנות בתוך עצמנו רגש, תחושה מוקדמת, מתוך הנכונות, מתוך הלגיטימיות העמוקה, בנוגע לעולמות העליונים. בהרצאה הבאה שלנו: “מהי ידיעה עצמית?” נוכל להביא הרבה ממה שאפשר להביא מתוך אימגינציה בנוגע לדרך בה אנו יכולים לחדור אל העולמות העליונים ולדרך בה נוכל לתפוס את העולמות העליונים עם איברי החישה הרוחניים שלנו. היום אנו רוצים לחשוף תצפיות בודדות אודות אותם עולמות עליונים ולטפח את הקשר בין עולמות אלה לבין עולמנו הפיזי.

כולכם כבר יודעים כעת, באמצעות העבודה האנתרופוסופית, כי קיימים שני עולמות אחרים לצד עולמנו שלנו: מה שמכונים העולם האסטרלי ועולם הדוואכן, הידועים בדת כַּעולם השמיימי ועולם הרוח האמיתי. אתם מכירים את העולמות האלה כאיזורים בהם אנו נמצאים במסע שבין מוות ללידה חדשה. אתם יודעים שלאחר המעבר דרך העולם האסטרלי, דרך הקמלוקה, אתם נכנסים לעולם הרוח הטהור, הדוואכן, שבו אתם נקראים שוב ללידה חדשה כדי לרדת שוב לאחר זמן מסוים לחיים ארציים חדשים, לחיים בעולם הפיזי.

זה לא מספיק רק לדמיין את העולמות האסטרלי והדוואכני כאיזורים נפרדים דרכם אנו נעים בין המוות ללידה חדשה, כי עולמות אלה מקיפים אותנו ברציפות. לא רק בעולם הפיזי אנו חיים ללא הרף, אלא גם בעולם האסטרלי או עולם הנפש, המקיף אותנו עם ישויותיו ועם האמת שלו. אנו יכולים לתאר עולם-נפשי או אסטרלי זה כחודר לעולמנו הפיזי בדיוק כמו ספוג הנחדר על ידי מים. ההבדל היחיד בין שני עולמות אלה לעומת עולמנו הפיזי הוא זה: עולמנו הפיזי נתפס באמצעות הכלים של גופנו, ותפיסת העולמות העליונים נסוגה מפני שלא פיתחנו את האיברים הדרושים לתפיסתם. הם כה אמיתיים בתוך עולמנו שהפעילות הממשית שלהם שזורה ברציפות בתוך עולמנו. הרבה ממה שקורה בעולם הפיזי ניתן יהיה להסביר ביתר קלות אם נהיה מודעים לישויות שמאחורי עולם פיזי זה, למציאות הקיימת סביבנו בעולמות הרוח האסטרלי והדוואכני, ישויות שלא ניתן לתפוס ולהבין על ידי חושינו. העולם האסטרלי לא רק מכיל את המציאות השזורה בפני השטח בתוך סביבתנו, הוא מכיל ישויות, אם נעז לומר כך, המשולבות בחומר של עולמן בדיוק כפי שאנו בני האדם ישויות המודעות לעצמן, נמצאות כאן בעולם הגשמי התחום בבשר ודם. הייחודיות של ישויות אלו היא שאין להן גוף פיזי מוצק שניתן לראותו בעינינו הפיזיות. המסה העיקרית שלהן היא הגוף האסטרלי.

עכשיו אנחנו חייבים לציין מייד שכאשר אנו מדברים על הישויות האלו שגופן האסטרלי הוא האיבר הנמוך ביותר של האורגניזם שלהן, שאותן יכולים לחוש אלו שפיתחו את תודעת הראיה העל-חושית שלהם ויכולים לראות ישויות אלו. הן נבדלות באופן משמעותי מהישויות הקיימות במישור הפיזי שלנו, השייכות לממלכות הטבע השונות. אנחנו מוקפים במינרלים, צמחים, בעלי חיים ואנשים. כאשר אנו קובעים מאפיין אחד של כל הממלכות השונות הללו אנו מסיקים כי צורתם איתנה, מבוססת. כאשר אתם רואים היום אדם, בביטחון תוכלו לזהות אותו מחר, או אפילו כעבור שנה, מפני שצורתו החיצונית נשארת קבועה. זה כך גם עם החיה, הצמח או המינרל. זה כלל לא המצב עם הישויות המתקיימות במישור האסטרלי. יש להן צורה המשתנה ללא הרף, צורה אשר עבור רובן משתנה מרגע אחד למשנהו, כי הצורה הניתנת לראיה במישור האסטרלי מהווה את הביטוי המדויק של חוויות הנפש הפנימיות ופעילויות הנפש של ישויות אלו.

רק חישבו על עצמכם, איך תתבוננו על נפשכם בבוקר בדיוק לאחר קבלת מכתב משמח ובאיזה אופן ההודעה המשמחת ממלאת את נפשכם בהנאה ועונג וכיצד הרגשה זו חיה בנפשכם. ואז חישבו על האופן בו נפשכם תבטא את עצמה בסיטואציה הפוכה, עד כמה התמונה תהיה שונה כאשר תקבלו אחר הצהרים חדשות על מוות, או כאשר אתם מזועזעים מזעם ומפחד. חישבו כיצד בכל פעם הביטוי החיצוני שלכם משתנה כתוצאה ממה שהתרחש בנפש. אז תהיה לכם תמונה של מה שמתרחש במישור האסטרלי. מכאן הצורות המבהילות והמשתנות תמיד של הישויות האסטרליות. לכן יש לדמיין שתודעת הרואה במישור העל-חושי, כשהיא מנותקת מתפיסת המישור הפיזי, היא מוקפת על ידי הדימויים של העולם האסטרלי. מטבע הדברים אי אפשר לתאר את כל מה שמתרחש שם. אפשר רק לתת סקיצות בודדות.

החיים במישור האסטרלי הרבה יותר עשירים מאשר החיים במישור הפיזי. אתם יכולים לדמיין תמונות אור בעולם האסטרלי, אשר אינן נצמדות לאובייקטים החיצוניים, אלא מהבהבות בצורות מסוימות, ברגע אחד בהירות יותר וברגע אחר פחות קורנות, פחות זוהרות, אפופות-ערפל, משתנות בכל מצמוץ של העין. הן ביטוי, אפשר לומר, לנפשות החיות שם על המישור האסטרלי. עם זאת גופים מוארים אלו לא רק מראים אור ותמונות צבע שונות, אלא גם את כל שאר רשמי התחושה הפיזיים הדומים, רק שאלה אינם נתפסים על ידי איברים חיצוניים, אלא בעזרת איברים רוחיים פנימיים של הנפש.

קיימת שם הבחנה בין ההתבוננות בגוף זוהר על המישור האסטרלי לבין צבע או גוף זוהר על המישור הפיזי. בניגוד לכך, למה שפוגש את האור שם יש מודעות – לא תחושה, זה כאילו מעבר לכך – אך כתחושה: “אתה חי בזה”. זה באמת די קשה לדמיין זאת, כי אתם צריכים לחשוב שברגע שהראיה העל-חושית מתעוררת בכם, אתם מרגישים משהו שונה, כאילו לא רק שהחלל מלא באמיתות אסטרליות וישויות, אלא התחושה היא כאילו הוא גדל עוד ועוד. זה מותח את המודעות שלכם עם “זהו אני” – ישר מעל העור שלכם. זהו החלק המהותי של תודעת הראיה העל-חושית. היא חשה שהיא מתפשטת אל מה שנתפס, מתגנבת פנימה, כך שהיא חיה בתוך החום והקור של גופים מוארים אלה, וחשה גם טעם.

כל החוויות הללו אותם אתם מכירים בראש ובראשונה מעולם החושים ושמשולבות בגוף החיצוני המוגבל, זורמות ומבזיקות בעולם – ואז מופיע משהו אחר. כאן בעולם הפיזי אנו מרגישים באופן טבעי שכל מה ששייך לישות הפיזית קשור במרחב לישות זאת. זה מגיע כמו הפתעה יוצאת דופן כאשר ישות פיזית הולכת לתוך חלל ומאחוריה עוקבת ישות אחרת ומישהו מתעקש שהשניים מאוחדים למרות שאין ביניהם קשר. אנו נתעקש שהן שתי ישויות נפרדות, כי אנחנו אף פעם לא רואים ישויות נפרדות במרחב כישות אחת. אנו נתפוס אותן כישויות נפרדות. כי לעולם לא נחשוב על גופים נפרדים בעולם הפיזי כישות אחת. בעולם האסטרלי זה אפשרי בכל מקום שדברים שבשום אופן לא מתחברים מרחבית מהווים ישות אחת, ולכן אין לכם בתודעתכם כלי שיכול לעזור לכם להצביע על ישות אחת כאשר אתם בתוך העולם האסטרלי, ששני חברים שונים שייכים לישות אחת. זה מבלבל דם משום שתודעת הרואה-הרוחי היא לא תמיד זהה ולא תמיד ניתן לראות במבט חטוף את אלו שמחוברים. אכן, וזה יכול ללכת יותר רחוק: אפשר לראות ישות אחת שנראית כמו שורה של ספירות נפרדות, כאן ספירה מבריקה ורחוק ממנה ספירה שנייה, ואז שלישית, רביעית וכן הלאה. לסיכום, בעצם חוויית המקום האסטרלי נראה שונה מכאן.

יש משהו שקשור אלינו וקשר זה מבטא בו-זמנית את כל קווי הדמיון של העולם האסטרלי העובדים בתוכנו – זהו גופנו האסטרלי. זהו האיבר השלישי של ישותנו, אשר אתם חווים כבעל צורה העומדת בפני עצמה. במהלך חיינו בין הלידה למוות אנו בהחלט יכולים לראות את הגוף האסטרלי המהותי הדומה לסוג של ענן כמו ביצה, שבתוכו מוטבעים הגופים הפיזי והאסטרלי. גוף זה הוא בעל צורה כשל ביצה, הגבול החיצוני קיים בתנועה מתמדת וגואה, כך שלא בא בחשבון שקיימת איזו חוקיות של צורה. הגוף האסטרלי מופיע רק במין צורה יציבה כל עוד הוא נמצא בתוך הגוף הפיזי. כל עוד זה המצב הוא שומר על צורה זו. כבר בלילה, כאשר הגוף האסטרלי נסוג, הוא מתחיל להתאים את עצמו לגוף הנפש. אז אפשר לראות איך אדם שחי עם רגשות רעים במהלך היום, מופיע בצורה אחרת לגמרי לעומת מישהו שחי עם רגשות אצילים במהלך היום. באופן כללי צורת הגוף האסטרלי יציבה בלילה, בעוד כוחות הגוף הפיזי והאתרי עובדים חזק מאוד בלילה. הגוף האסטרלי שומר באופן עקרוני על צורתו, אך רק באופן עקרוני.

עם זאת, כאשר אנו מתים, לאחר סיום חיינו הפיזיים, אנו נוטשים את גופנו הפיזי ומרחיקים מאיתנו את החלק של הגוף האתרי שלנו, שעליו יש לוותר, ואז הגוף האסטרלי מקבל צורות משתנות דרך תקופת הקמלוקה. גוף זה לחלוטין מתאים לצורה ולתבנית של חיי הנפש, לכן אדם שאיבד גוף מלא רגשות שנאה מראה צורה מנוונת בעוד אדם שמת עם רגשות יפים, מראה צורה סימפתית של גוף אסטרלי. זה יכול להגיע עד לכך שאנשים הנשלטים לחלוטין על ידי הרצונות החושיים, שאינם יכולים להרים את עצמם לקראת רגשות ואימפולסים נעלים, באמת לוקחים על עצמם צורות של כל מיני חיות גרוטסקיות לאחר מותם – לא כמו החיות על המישור הפיזי, אלא רק כאלה המזכירות לנו בעלי-חיים.

אלו שחווים חוויות במישור האסטרלי ומסוגלים לעקוב אחר הצורות המוצעות לתודעה העל-חושית, יודעים איזו דמות מדברת באצילות ואיזו לא מכילה תוכן אצילי; הם יכולים לחוות ולבחון כל דבר מתמונות אלה. כבר הזכרתי שגופים אסטרליים אנושיים אלה אינם יכולים להופיע בצורות פנימיות או חיצוניות מושלמות, זה כך רק בגבולות מסוימים. גם בחיים הפיזיים, למעשה בכל חלק של הגוף המופיע לאחר ההירדמות, הגוף האסטרלי תואם למה שחווה הנפש. מכאן שניתן לראות בדמויות ובצורות המסוימות המופיעות בגוף האסטרלי את מה שקורה לאדם ואת מה שהוא חי דרכן.

אני רוצה להצביע בפניכם על הדרך שבה ניתן להתבונן בגוף האסטרלי ועל מספר דברים שהנפש עשויה לחוות. קחו למשל אדם שהוא רכלן, סקרן או נוטה למזג מתפרץ או להרגלים רעים דומים. הרגלים רעים אלה יבטאו את עצמם בצורה ברורה דרך הגוף האסטרלי. אם למשל, מישהו נגוע על ידי זעם, טרחנות, ובמיוחד אם האדם הוא נוח לכעוס, אז אנחנו רואים פקעות צורה הבאות לידי ביטוי בהתעבויות בתוך הגוף האסטרלי. האדם נהיה מזוהם. מתוך עיבוי זה נוטף רוע הנראה כבליטות דמויות נחש, נבדלות בצבעים ובתכנים שלהן. ניתן לראות זאת במיוחד בקלות עם אנשים הנוטים לכעס. כאשר אדם הוא פטפטן ונוטה לרכילות, הדבר מופיע בגוף האסטרלי כמו התעבויות למיניהן שיכולות להיות מאופיינות בכך שנאמר שההתעבויות מפעילות לחץ לכל הכיוונים בגוף האסטרלי. כאשר אדם הוא סקרן זה נראה בגוף האסטרלי כהיווצרות קפלים, כאשר חלקים ממנו מתרופפים ונתלים אחד על השני; זה מראה על רפיון כללי, שנראה כאילו גופים אסטרליים אלה משתתפים באופן מסוים במאפיינים הכלליים של העולם האסטרלי, תואמים בצורתם לחיי נפשם הפנימיים.

כשאנו חוקרים את העולם האסטרלי הכללי אנו מגלים ישויות מסוימות שעבורנו, המכירים רק את הפיזי, אין למעשה כל מושג עליהן. בעולם הפיזי הישויות הללו מופיעות בפנינו בצורה שונה לגמרי מהאופ בן הן הורגשו לפני כן. לדוגמה, אנו מוצאים ישויות מאוד יוצאות דופן בנפשות הקבוצתיות של בעלי-החיים. לאדם, כפי שהוא מתקרב אלינו כאן, יש נפש אינדיבידואלית המגיעה לקראתנו – נפש עבור כל אדם, ישות-אני. לבעלי-החיים אין אותו סוג של אני או ישות-אגו. לכל האריות, הנמרים, הצבים, יש צורות המעוצבות בצורה זהה, שאותה אנו מכנים נפש קבוצתית משותפת. דמיינו לעצמכם כי על המישור האסטרלי יש ישות-אני אחת, שבו-זמנית שוכנת בחיה הפיזית. כל החיות משובצות ב”ישות-אני”, שיש לה אישיות ברורה במישור האסטרלי, ושם אפשר לפגוש אישיות זאת, את הנפש הקבוצתית הזאת, בדיוק כמו מפגש עם אדם.

והנה דוגמה: קחו את נדידת הציפורים, כאשר הן כולן מתחילות לנוע מחצי הכדור הצפוני לעבר קו המשווה. כל מי שלא יחשוב על נדידה נבונה ויוצאת דופן זאת בצורה שטחית, יופתע כמה ממה שאנו מכנים אינטליגנציה מופיע במעוף כזה של ציפורים. ציפורים שונות מגיעות מאזורים שונים, אחת מכאן ואחת משם: קיימת הסכנה שהן ינחתו במקום שבו הן לא צריכות לנחות. התודעה הגופנית הרגילה רואה רק את הלהקות המאסיביות. אבל תודעת הראיה העל-חושית רואה את הנפש הקבוצתית, את פעולת האישיות המובילה ומחברת את המתרחש. למעשה אלה אישיויות אסטרליות כאלה שמכוונות ומנהיגות. אנו פוגשים נפשות קבוצה אלה כתושבי העולם האסטרלי. יש גיוון אינסופי השולט בנפשות הקבוצה של המישור האסטרלי. רק אזכיר שבמישור האסטרלי יש מקום לכל דבר, כי הישויות שם נחדרות; חוק אי-החדירות תקף רק על המישור הפיזי. עם זאת, אנו כן מרגישים השפעות, טובות או רעות, כאשר אנו נחדרים וחווים זאת בחיינו הפנימיים. כך הן יכולות לעבור זו דרך זו, הן יכולות להתקיים באותו מקום. שם חוק החדירות ההדדית שולט.

עם זאת, זהו רק חלק מתושבי האסטרלי, ובוודאי כזה שאנו יכולים להבינו במלואו שבמובן הנכון רק כאשר ניגש לתפוס את כולו. זוהי זכות כאשר אנו באים להתמודד עם זה. אל תאמינו שלמישהו כבר יש מושג לגבי הנפש הקבוצתית של צורת חיה זו או אחרת, כי היא כבר נראית באופן שבו היא מוטבעת בעולם האסטרלי, ונפש קבוצתית זו מובלת אליו לתוך התודעה. זה לא מספיק. כאן אנו ננזפים באופן ברור על ידי מה שמופרד במרחב אך שייך זה לזה, כך שאנחנו, עבור כל נפש קבוצה של בעל-חיים המלאה בחוכמה ומובילה את השלם, מגיעים לתמונה נגדית, תמונה נגדית נוראה. בתוך קיום חייתי זה שאליו אנו מתייחסים בעולם האסטרלי, בירידה אל אותו חלק של העולם האסטרלי, שבו הכיעור והמצוקה שולטים, כאשר לכל קבוצת בעלי-חיים יש צורה מוארת וצורה מכוערת שהופרדה פעם מהצורה המוארת לזו של רוע וכיעור, אנו מוצאים את מה שהיה פעם בתוכם כחלק מהם. מזה ניתן לראות כיצד יצירות האמנות והתמונות הישנות נובעות מתוך ידע גבוה יותר. היום אנו מכירים רק את מה שחי כאינדיבידואליות. אם איננו רוצים לעורר משהו גבוה יותר היום, נוכל לתפוס רק את הפנטזיה. זה לא היה כך תמיד. בעבר, רוב בני האדם שעבדו בצורה אמנותית היו בעלי תודעת ראיה על-חושית או שעדיין נשאר להם שריד ממנה, והם תיארו את מה שלמעשה מצאו בעולמות העליונים. כך הם תיארו את מה שהיה ידוע להם כמיכאל והדרקון או בגאורג הקדוש והדרקון ויצגו באופן מופלא את היחסים ביניהם, אותם מוצא הרואה הרוחי כצורות חיות על המישור האסטרלי. החכם הרים אותם לצורה גבוהה יותר, שגדלה הרבה מעל לחוכמת האנשים. עם זאת, החוכמה נרכשת באמצעות מה שנזרק מן האסטרליות של הצד המכוער של ישויות שכאלה. הצד המכוער שתמצא בדרקון השלילי. כאשר מתבונן הרואה הרוחי בצורות החיים הוא רואה את הכל כמו חיים תוססים ומאורגנים על ידי ישויות גבוהות יותר, כי הן חכמות אבל לא יודעות אהבה. ניתן לרכוש את הביטויים של צורת הנפש המוארת רק על ידי דריסת צורת ישותו, בעלת האיכויות של הרוע, מתחת לרגליים. בני האדם רכשו את הטבע הנוכחי שלהם דרך טוב ורע שעדיין מעורבים בקארמה שלהם, ואילו בחיה לא ניתן ליישם את ההבחנה המוסרית של טוב ורע. המושג של ישות מלאת אור הנמצאת למעלה, מגיע דרך החיבור וההרמה של מה שנפל ונכבש. האמנות העתיקה נוצרה בעיקר עם סמלים משמעותיים ויצרה לא פחות מאשר בשיקול דעת של תודעת ראיה על-חושית. ניתן יהיה להבינה רק ברגע שהבנו את התמונות הארכיטיפיות האסטרליות.

גם עולם הצומח מציג משהו מסקרן במישור האסטרלי. כאשר הרואה הרוחי מתבונן בצמח ובשורשיו המשתרגים דרך האדמה ואיך עלים ופרחים מופיעים, הוא תופס את הצמח כבעל גוף פיזי ואתרי. לבעל החיים יש בנוסף גם את הגוף האסטרלי. כעת יכולה לעלות לפני השטח השאלה: האם אין לצמחים צורה כלשהי של גוף אסטרלי? זה יהיה לא נכון לקוות לכך; אין שום דבר בתוך הצמח כפי שיש בתוך החיה. כאשר מתבוננים בצמח בתודעת ראיה על-חושית, החלק העליון, שבו הפרחים מתפתחים, נראה כאילו טבול בענן אסטרלי, ענן בהיר המקיף ועוטף את החלק הזה של הצמח שבו הוא פורח ונושא פרי. כך שבהדרגה אסטרליות שוקעת על הצמח ועוטפת חלק ממנו. הגוף האסטרלי של הצמח מוטבע באסטרליות זו. מה שמוזר הוא שכאשר התפשטות הצמחים מכסה את האדמה, נמצא שהגופים האסטרליים של הצמחים ממזגים את גבולותיהם ועוטפים את האדמה כמו באוויר פיזי של אסטרליות צמחית. אם לצמחים היו רק גופים אתריים הם היו מפתחים עלים בלבד ולא פרחים כי העיקרון של הגוף האתרי הוא התחדשות. כאשר ההתחדשות הושלמה וסיום צריך להיווצר, הגוף האסטרלי חייב אז להצטרף.

בדומה לכך אפשר גם לחשוב על הגוף האנושי – איך הגופים האתרי והאסטרלי משתפים פעולה, להתבונן כיצד חוליות עמוד השדרה זורמות ברציפות. הן עוקבות חוליה על גבי חוליה. כל עוד זה קורה, זהו בעיקר העיקרון האתרי שעובד. בחלק העליון של האדם, שבו מופיעה קפסולת הגולגולת הגרמית, ידו של האסטרלי על העליונה. עיקרון ההתחדשות הוא העיקרון האתרי, ועיקרון הסיום הוא העיקרון האסטרלי. הצמח לא יגיע לסיומו בפרח אם האתרי שלו לא יטבול בטבע האסטרלי של הצמח.

כשאנו חוקרים את הצמח, כיצד גדל דרך הקיץ ונושא פרי בסתיו כדי להתחיל בסופו של דבר לנבול, או כאשר הפרח מתחיל לקמול, יפה במיוחד להתבונן איך האסטרליות נסוגה כלפי מעלה מן הצמח. בעוד תודעתנו הגופנית עשויה לחוות שמחה בפריחת האביב, המכסה אחו אחרי אחו, ניתן להתנסות בשמחה אחרת על ידי הראיה העל-חושית. לעומת זאת, כאשר הצמחים השנתיים מתים בסתיו, זוהרות ומבזיקות מעליהם ישויות, ישויות אסטרליות הנסוגות מן הצמחים, ישויות שטיפלו בצמחים במהלך הקיץ. כאן טמונה עובדה נוספת שאנו מגלים בדימויים פואטיים, אשר אינם מובנים כאשר איננו יכולים לחקור זאת בתודעת הרואה הרוחי. כאן אנו מתחברים למישורים האינטימיים של התודעה האסטרלית. בעממיות של הזמנים הקדומים בהם היו בסביבה רואים רוחיים עם ידע אינטימי שכזה, תובנות כאלו התקיימו בסתיו. אנו מוצאים שהאמנות העממית ההודית נבעה מראיה רוחית המציגה תופעות נפלאות, של פרפר או של ציפור העפה מתוך גבעול הפרח. מול דוגמה שכזו אנו רואים איך משהו מזה מופיע באמנות שלהם מימים קדומים, מהבסיס של תודעת הרואה הרוחי, כאשר תודעת הרואה הרוחי של האמן עובדת מתוך ראיה זו, או דרך השראה מהמסורת.

אם כן, קיים גוף אסטרלי גם לצמח. לחיה יש גופים פיזי, אתרי ואסטרלי. אנו מוצאים את ה”אני” של בעל החיים בנפש הקבוצתית. שמנו לב לגוף האסטרלי אצל הצמח דרך הישויות הנסוגות מהצמח הנובל. האם לצמח יש “אני”? כן, גם לצמח יש את מה שאנו מכנים נפש קבוצתית אצל החיה, אלא שכאן קיים היוצא דופן – שה”אני” של הצמחים מכוון את עצמו לעבר מקום אחד על פני האדמה, כלומר מרכז האדמה. זה כאילו האדמה קורנת מכל הצדדים על ידי ה”אני” הקבוצתי של הצמחים ולכן הצמחים גדלים מהאדמה. עם זאת, אנו לא יכולים לראות “אני” זה על המישור האסטרלי – כאן אנו מוצאים את הנפש הקבוצתית של החיות. אנו גם מוצאים כאן את כל הישויות-הכפולות, כפי שגם ראינו בסמל של מיכאל והדרקון. אנו מוצאים את מה שתואר, אך לשווא נחפש את ה”אני” הצמחי על המישור האסטרלי. הנפש הצמחית האמיתית, אני-הצמח נמצא רק בעולם הרוח האמיתי, העליון, מתחת לשכבות הגדולות ביותר של הדוואכן, ברופה-דוואכן. כאן נפש הצמח ואני-הצמח מתערבבים. המרכזים האמיתיים שלהם כל כך משולבים שהם מתאחדים במרכז האדמה. עכשיו עשויה להתעורר השאלה: אין ספק שהמישור הפיזי, המישור האסטרלי והמישור הדוואכני נמצאים זה בתוך זה, כך שכאשר הרואה הרוחי נמצא במקום בו האדם הגשמי מוצא את עצמו, כיצד יובדל האחד מהאחר? ככל שאנו יכולים לראות, לשמוע ולטעום את המישור הפיזי הנמצא שם, וכאשר אנו מפתחים יכולות פנימיות, אנו יכולים להבחין בין העולמות הפיזיים והאסטרליים. שם ישנן ישויות הנכנסות לתוך תודעתנו שלא ניתן להתבונן בהן דרך איברים פיזיים, שם מתחיל המישור האסטרלי. אם כן, היכן מתחיל המישור הדוואכני? ישנה אפשרות לספק גבולות בין המישור האסטרלי והדוואכני, אף על פי שהם מתמזגים זה עם זה; באמצעות ההתמזגות נוצרת האפשרות החיצונית והפנימית לזהות את האסטרלי מן המישור הדוואכני. האפשרות החיצונית היא כדלקמן: כאשר אתם מפתחים תודעה על-חושית אתם צריכים לחוות בחיים רגעים בהם אתם נפרדים מהעולמות הפיזיים במידה מסוימת. זוהי כבר רמה גבוהה יותר של התפתחות אנושית כאשר, אפשר לומר, אתם בו-זמנית מתבוננים בפיזי ואז חודרים לעולם האסטרלי, כמו למשל הפיזי של החיה והגוף האסטרלי של החיה. זה יכול להיעשות רק באמצעות רמות ספציפיות של התפתחות לאחר שעברתם דרך משהו אחר, כלומר, שאתם לא רואים את העולם הפיזי בזמן שאתם רואים את העולם האסטרלי.

בדברים הבאים אפשר לראות מההתחלה השתתפות זו של האדם בהתפתחות העולם האסטרלי. האדם נמצא במקום מסוים. הוא שומע כל מיני דברים, מסתכל על חפצים, נוגע בהם וטועם אותם. כאשר ישות האדם חיה בהדרגה בתוך העולם האסטרלי, התפיסות החושיות מתחילות להתרחק יותר ויותר, בדומה לקול המתרחק יותר ויותר עד שהוא נעלם. זה כך עם תפיסות חושיות: האדם הופך בהדרגה למה שישותו נגעה בו, לא דרך התנסות ישירה, אלא על ידי כך שיש לו תחושה ברורה של גופו הנחדר כמו הרגשת אובייקט תחושתי המתעורר לתוך גוף האדם. אותו הדבר תקף גם לגבי עולם הצבע, עולם האור: האדם מתרחב, הוא או היא חיים לתוך עולם אור זה. בדרך זו העולם החושי נסוג מן האדם ומוחלף במה שתיארנו שמופיע. לאחר מכן, מה שיש להתבונן בו הוא מה שהאדם באמת צריך לעבור דרך העולם האסטרלי, כלומר, את כל תפיסת הטון, השמיעה, עולם הצליל הממיס את הטון. זה לא היה זמין בעולם האסטרלי די הרבה זמן. האדם צריך לעבור את התהום הזאת ולחיות בעולם חסר-קול. עם זאת, זה מצוין, כי כך הוא מוצא שפע של תופעות בתוכם, כלומר עולם מובחן של דימויים. כאשר האדם מתקדם בהתפתחותו, הוא פוגש משהו שנראה די חדש – תמונת-נגד רוחנית הקשורה לעולם הטון. זהו הדבר הראשון שנלמד בעולם האסטרלי כמשהו חדש והוא מופיע כמו שמיעה רוחנית. כמובן קשה לתאר זאת.

קחו למשל את הדוגמה הבאה: אתם רואים צורה זוהרת. עוד אחת מתקרבת ומתמזגת עם הקודמת. השלישית מגיעה, חוצה את הדרך וכן הלאה. וכעת מה שמופיע לא רק נראה בראיה העל-חושית בלבד, אך הוא מעורר בנפש את הרגשות המגוונים ביותר. כך שזה יכול לקרות שאותם רגשות פנימיים נוטים פעם לכיוון סימפתיה ופעם לאנטיפתיה, ואז הרגשות המגוונים ביותר מופיעים כאשר אתם חודרים את הישויות, בהתקרבות או בנסיגה מהן. כך הנפש בעלת הראיה העל-חושית חיה בשותפות בתוך המישור האסטרלי, ומכאן שהיא זוהרת ונחדרת ברגשות בעלי אופי רוחני טהור הקיימים או הסותרים אותם. כאן ניתן לחוות מוזיקה רוחנית. כאשר זה מתרחש אתם כבר באזור הדוואכן. כך מתחיל הדוואכן את נוכחותו מבחוץ, שם מפסיק הקול, בחלקו כחוויה זוועתית ונוראה במישור האסטרלי. לאדם אין מושג מה פירוש הדבר לחיות במקום אינסופי חסר-טונים, בו אין קול אך שגם מראה שאין למצוא בתוכו דבר. תחושת הסבל בעולם הפיזי היא זעירה בהשוואה לרגשות בנפש החווה את הלא-אפשרי הזה, שמשהו יכול להישמע מחוץ לתחום האינסופי הזה. מתעוררת האפשרות כי באמצעות שיתוף פעולה עם הישויות וההתבוננות בהרמוניה ובדיסהרמוניה שלהן, מתחיל עולם של טון. זהו הדוואכן הנראה מבחוץ באמצעות צורותיו.

ניתן להדגים את המעבר מן העולם האסטרלי לדוואכן כפי שנחווה על ידי הנפש בדרך אחרת. בעולם הפיזי מלווה את נפשנו סוג האופי שלנו. אדם אחד יכול לעבור על יד תמונה ולא לחוות דבר בעוד שאדם אחר ירגיש עולם מלא באושר כאשר הוא יעמוד לפני התמונה. אנשים עוברים זה ליד זה – אדם אחד עשוי לומר על האדם השני שהוא יכול להיות האדם הנכון ולראות את תכונות הנפש כשייכות זו לזו, ולחוות שמחה מאירת עיניים. בקרוב מאוד זה לא יהיה קיים בעולמות העליונים. שם האדם נדרש לחוות בדחיפות פנימית את עולם הרגשות ולא לאפשר להם לחלוף ולחוות אותם רק כחוויות קרות ומפוכחות של המישורים האסטרלי והדוואכני, אלא כחוויות מיוחדות הדורשות מסירות וחדירה מלאה, בעוד חוויות אחרות נדחות.

לכן ללא הכנה טובה זה עשוי להיות מסוכן מפני שנחווים שינויים מתמשכים תחת נסיבות פנימיות מבלבלות, וכתוצאה מהקריעה הפנימית הזאת בריאותכם מתערערת. צעד אחר צעד תוכלו להבין באיזה עולם אתם מוצאים את עצמכם. כאשר אתם נמצאים בעולם האסטרלי, תזהו בעיקר שני גוונים של רגשות הבאים לידי ביטוי בצורה מגוונת. האחד, המופיע בצורה החזקה ביותר כאשר אתם נכנסים לעולם האסטרלי מיד לאחר המוות הוא זה שאנו מכנים “קמלוקה”. כאן הרגשות מהחיים הפיזיים עדיין לא שוחררו והאדם משתוקק להם. קחו למשל אדם אנין-טעם, המשתוקק לאוכל טעים. לאחר המוות במעברו לעולם האסטרלי, תשוקותיו עדיין נותרו אך כבר לא האיברים הפיזיים שיספקו אותן. לכן הוא משתוקק בחמדנות למה שרק הלשון והחך יכולים לספק. כתוצאה מכך הוא חווה בנפשו את התחושה הכואבת ביותר, את תחושת המחסור. מחסור הוא אחת התחושות שאנו חווים בהיותנו בעולם האסטרלי. כאשר פיתחתם את תודעתכם אתם הופכים להיות מודעים לא רק לרגשות כאב מסוימים של מחסור כמו אצל אלו שמתו, אלא גם לתחושה של חיפוש אחר משהו. תחושה של מחסור תשיג גם את הרואה הרוחי כאשר אין תחושה אחרת שתאזן את המשקל. זה מתרחש כאשר נכנסים לא מוכנים למישור האסטרלי. לנפש לא תהיה מנוחה ושלום; חרדה וחוסר-מנוחה ידחפו את הנפש מצד לצד. ישנה רק אפשרות אחת כדי למנוע זאת: יצירתו של גוון רגש מנוגד, וכל בתי הספר הסודיים דיברו על גוון זה: הויתור. כדי להכין את עצמכם לקיום הנכון בעולם האסטרלי, עליכם לדעת שהכל, בדרך זו או אחרת, מתייחס לוויתור. כאשר אתם נמנעים בעולם הארצי מכל דבר חסר-חשיבות, אפשר בהחלט לומר שאתם מניחים אבן פינה בעולם האסטרלי. ההתבוננות השלווה על העולם האסטרלי מושגת באמצעות הכנתכם ביחס לתחושת רגש ההתנזרות. בעוד שתחושת התשוקה הופכת את העולם האסטרלי למלא בכאב ובחוסר-רצון, ממתרחש ההיפך באמצעות עבודה עם ויתור, מפני שכך הדימויים והישויות של העולם האסטרלי נעשים ברורים ונבדלים יותר להתבוננות ולפיכך האדם לא מתנדנד עוד בין תשוקה לסירוב. אלה הם הגוונים של הרגשות במישור האסטרלי כל עוד האמור לעיל פעיל בנפש כאשר האדם במישור האסטרלי.

כעת נכנסות לנפש חוויות חדשות של רגש. קודם כל מתעוררים רגשות של אושר ושמחה בגבול בו הנפש עוברת לעולם הדוואכן. גם כאשר אתם נכנסים לדוואכן לפני המוות, בצורה לא ראויה באמצעות כישוף זה או אחר או באמצעות קסם שחור המאפשר כניסה זו, עד מהרה תוכלו לשחות בים של אושר ברמה כזו או אחרת. כעת תוכלו לומר שזה מוזר שאפילו כניסה לא ראויה לדוואכן מפנקת אתכם עם חוויות חדשות של רגש הנכנסות לנפש. אכן זה כך, אך התשובה היא שיש לכניסה כזאת חסרונות מסוימים. לא ניתן להפריד תחושה זו של אושר חיצוני ופנימי במישורים הדוואכניים ממשהו אחר, כלומר אובדן העצמי, כוח המודעות העצמית, כוח האני הפנימי. אם לא יופיע גוון של רגש אחר אנו נתמוסס לתוכה. במדע הנסתר מכונה רגש זה: התמסרות להקרבה עצמית, היכולת להקריב.

במישור האסטרלי אנו מוצאים מחסור וויתור; במישור הדוואכני אושר והקרבה עצמית. זה מוזר אך נכון, שכאשר למישהו במישור הדוואכני אין את הרגש: “אתה חייב להקדיש את עצמך למה שמקיף אותך” – אלא רק את הרצון ליהנות מהאושר עם האני, אז הוא מומס על ידי ישויות הדוואכן. אך כאשר הוא מאפשר את הרגש החודר: “אני רוצה להציע את עצמי, אני לא אתמוסס לתוך מה שרכשתי” – הוא יהיה מוגן מהיעלמות והתמוססות בדוואכן. הרגש האציל ביותר של אהבה, אהבה יצירתית, חייב להיות גוון הרגש השני בדוואכן. זהו דבר שניתן להבינו בדרך שבו הוא עובד בדוואכן בין מוות ללידה חדשה, על ידי העובדה שאדם היוצא מהקמלוקה, שחי עם מחסור, אך קיצר את משך השהות שלו באמצעות למידת הוויתור, עם הגעתו לדוואכן חייב יהיה מיד להתחיל לעבוד לקראת הגלגול הבא שלו.

הוא בונה אט אט את האבטיפוס של חייו הארציים הבאים. והוא יבנה אותו יותר טוב ככל שיהיה מלא יותר ברגשות ברכה וממש יכנס לאושר, וזאת לאחר שלמד להתמסר להקרבה-העצמית של ישותו לזה אשר מקיף אותו. במידה שבה הוא מציע את עצמו דרך נפשו, כך ייווצר האבטיפוס עבור אישיותו העתידית. אם הוא לא יוכל לעשות זאת, הוא יצטרך למות או שיעבור זמן רב עד שיוכל לחזור שוב לקיום ארצי. כך אנו רואים כיצד הנפש מתהווה כלפי חוץ – באמצעות מעברים מהעולם האסטרלי הקורן בדממה אל צלילי העולם הדוואכני – על ידי מציאת הגבול, ואף חשוב יותר: איך הוא חי בתוך נפשו בעולם אחר זה. לכן יש לנו כמה אינדיקציות על היחסים בעולמות העליונים, שאליהן ניתן להיכנס דרך התבוננות על חוכמת המילים היווניות העתיקות: “דע את עצמך!” עדיין ניתן להוסיף הרבה, אך יכול להינתן רק חלק מזה התקף מבחינה אופיינית לעולמות העליונים. אז נחייה בהדרגה דרך החוויה, ונתחיל לזהות את עבודתה לתוך העולם הפיזי ולכן עולם זה יהפוך להיות שקוף יותר ויותר.