רודולף שטיינר

סדרה של 17 הרצאות שניתנו ב-1920 בדורנאך GA199

תרגמה מאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 13

4 בספטמבר 1920

אתמול השתדלתי להצביע מזווית מסוימת על הצורך בארגון מבני של הסדר החברתי. בד בבד, הפניתי את תשומת הלב לעובדה שבמדע הרוח, מה שניתן לכנות הצגת הוכחות משמעותה להכיר בכך שהעובדות שדנים בהן מקבלות ביסוס ואישוש מנקודות מבט מגוונות ביותר; ולבסוף, שהדרגה בה האדם משוכנע שיש אמת בעובדות אלה עולה בהתאם למידה בה קיים אישוש כזה.

הייתי רוצה לחזור בקצרה על מה שנאמר. אנו מכירים את האיברים המרכיבים את האדם; אנו יודעים שהוא בנוי מגוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ומה שאנו מכנים אני. אך אנו מודעים גם לכך שמבנה זה של האדם הוא משהו שנמצא במצב של תנועה וזרימה. אתם יכולים לעקוב אחרי התיאורים שלי בספריי גוף נפש רוח ו-מדע הנסתר, ותלמדו משם שהגוף הפיזי, הגוף האתרי והגוף האסטרלי, ובסופו של דבר גם האני, אינם סטטיים. אתם תגלו שהיעד של האבולוציה האנושית הוא עצם העובדה שהאדם, באמצעות גלגוליו הארציים החוזרים ונשנים, פועל על איברים אלה במבנה שלו. כך, לאחר מספר מסוים של גלגולים, הוא נולד באופן כזה שניתן לומר שהוא מורכב, כביכול, מגוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואני. אך אז, הוא מתחיל לעבוד קודם על האני שלו, וממשיך בעבודה זו במהלך מספר גלגולים. כאשר האני מתחזק, לאחר שהוא משלים כמות מסוימת של עבודה על עצמו, הפעילות עוברת לגוף האסטרלי. שוב, כאשר בעזרת האני ומאמציו שלו עצמו, הגוף האסטרלי מסיים את העבודה הפנימית על עצמו, אז הפעילות עוברת לגוף האתרי, ולבסוף לגוף הפיזי. אבל כאן, אנחנו כבר מדברים על התחום של העתיד הרחוק. כי אתם יודעים שהאדם שומר על צורתו החיצונית לאורך הגלגולים שאנו יכולים להתחקות אחריהם. אתם יודעים גם מתוך ספרי מדע הנסתר שצורה זו עברה שינויים עמוקים במהלך הזמן, ותמשיך לעבור שינויים גם בעתיד. שינויים אלה, מטמורפוזות אלה, נכפים עליה על ידי הפעילות של האיברים העדינים יותר של האורגניזם האנושי, הגוף האסטרלי והגוף האתרי, בעבודתם לשכלל את הגוף הפיזי. בסופו של דבר, בעתיד הרחוק, גם הגוף הפיזי של האדם יילבש צורות שונות.

העבודה שהאדם מבצע על האיברים של המבנה שלו קשורה בסביבה האנושית, בדיוק כשם שהאדם קשור מאז התחלותיו הראשונות לסביבתו הטבעית דרך האיברים האינדיבידואלים שלו.

עלינו להבהיר היטב דבר אחד. ניקח את הגוף הפיזי של האדם. הוא מהווה תופעה יחידה במינה בתוך הסדר הטבעי. במובן מסוים, הוא אינו חלק מן הסדר הטבעי הזה. כששמים לב להבדל העצום בין האדם למינים השונים של ממלכת החיות, אין לנו ברירה אלא לומר שאי אפשר להעמיד את האדם בקצה של ממלכת החיות, בדומה להשקפתם של התאורטיקנים הדוגלים באבולוציה. האדם איננו רק שילוב של כל הצורות של החיות בממלכת החיות כולה; הוא גם שילוב הנמצא בשלב גבוה יותר. לכן איננו יכולים לסווג את הגוף הפיזי של האדם בשום קטגוריה חוץ מאשר בקטגוריה משל עצמו. בכל מה שסובב אותנו, בסביבה הטבעית שלנו, איננו יכולים למצוא שום דבר שניתן לשים אותו באותה הקטגוריה שאליה שייך הגוף הפיזי האנושי. לפיכך, הגוף הפיזי האנושי הזה עומד בקטגוריה משל עצמו.

אם נתקדם פנימה, נגיע כעת לגוף האתרי. כאן אנו פוגשים את המרכיב הבא של האדם, מרכיב שהוא כבר בתנועה. באופן שנראה מוזר לחלק מכם, כבר תיארתי את מידת המוביליות של הגוף האתרי. יש לגוף האתרי נטייה לפגוש את עולם החיות באופן מסוים, מתוך זיקה מיוחדת לעולם זה. אמרתי שכאשר אנו עומדים מול פיל, חמור, עגל או צורות אחרות של חיות, לגוף האתרי שלנו יש נטייה פנימית לחקות את הצורה, להפוך לדומה לה. נמנע ממנו לעשות זאת עד הסוף, אך קיימת בו הנטייה הפנימית ללבוש את הצורות החייתיות האלו. יש לו קרבה מיוחדת אליהן. הודות לכוחות המרוכזים בגוף הפיזי, נמנע מהגוף האתרי לממש נטיות אלה, אך הוא שואף לכך. אחת החוויות הראשונות של החניכה היא ההופעה של המתח הפנימי והדחף הזה בקשר לעולם החיות, של המשאלה הזאת להפוך להיות כמו החיות. לכן אנו יכולים לומר שמבחינת הגוף הפיזי שלו, האדם איננו קשור או קרוב לעולם החיות, אך הגוף האתרי שלו מראה קרבה ניכרת לעולם הזה.

כעת נתקדם לגוף האסטרלי. כאן אנו פוגשים קשר פנימי דומה לעולם הצמחים. כאשר הגוף האסטרלי עומד מול ממלכת הצמחים, קיימת בו נטייה להפוך לדומה לצמח, כלומר להידמות לצמח הספציפי שהוא פוגש. אמרתי לכם אתמול, כדי לסייע לזיכרון שלכם, שאם אנו עומדים מול חמור שאוכל דרדר, הגוף האתרי שלנו רוצה להיות דומה לחמור, בעוד שהגוף האסטרלי רוצה לדמות לדרדר. זאת עובדה. בצורה כזאת, אנו קשורים לממלכות הטבע הסובבות אותנו. עם הגוף האסטרלי, אנו קרובים וקשורים לעולם הצמחים.

גוף פיזי

גוף אתרי: עולם בעלי החיים

גוף אסטרלי: עולם הצמחים

אני: גוף מינרלי

כפי שאמרתי, מבחינת האני שלנו אנו קשורים לעולם המינרלים. הדבר נראה טבעי, מפני שעולם זה אינו נגיש לתודעה העכשווית שלנו, ואת זה אפשר לקבוע בקלות בקשר לתודעה הרגילה שלנו. למעשה, אנו חייבים את כל התוכן של התודעה שלנו לקרבה זו עם העולם המינרלי. אנו יוצרים את תוכן התודעה שלנו בעיקרו של דבר מתוך ממלכת המינרלים. אמרתי לכם שמפני שהאני של האדם במצבו הנוכחי מאורגן בכיוון העולם המינרלי, איננו מסוגלים באמצעות המאמצים המדעיים שלנו להתקדם ולהגיע להבנה של עולם הצמחים, ובוודאי עוד פחות של עולם החיות. איננו מסוגלים לתפוס את החי, וממשיכים להתווכח על השאלה האם ניתן בכלל להבין את החי או לא. רק אנשים כמו גיתה, למשל, שעובדים מתוך אופן תפיסה שונה, יכולים להפוך מודעים לעובדה שניתן להיכנס, במובן מסוים, למה שחי. כשם שהתודעה הרגילה מייחסת לאדם רק זיקה לעולם המינרלי, החניכה פותחת כמובן את האפשרות להתחקות באופן פנימי אחרי מה שמתרחש בגוף האסטרלי ביחס לעולם הצמחים, או בגוף האתרי ביחס לעולם החיות.

אמרתי לכם גם שהאדם עובד על האני שלו. דרך גלגוליו הארציים החוזרים ונשנים, הוא מפתח את האני שלו. כך הוא מתמיר את התוכן שנולד מתוך ממלכת המינרלים. הוא יוצר ממנו את המדע, האמנות, והדת שלו. כל מה שמופיע בדרך זו כתוכן התרבות והציביליזציה הינו, בעיקרו של דבר, ממלכת מינרלים שעברה טרנספורמציה.

דמיינו, למשל, שאתם מתבוננים בפֶסל יווני. כמובן, אין בו חיים. אך כל מה שתחום על ידי המינרל, כמו הצורה והמבנה, הושג על ידכם עקב הטרנספורמציה שלכם – וכאן מדובר בטרנספורמציה אמנותית – עקב כך שהתמרתם את הדימויים והתחושות שיכולתם לקבל ישירות ממלכת המינרלים אל תוך המודעות שלכם.

כך קורה גם עם התכנים האחרים של התרבות. בכל תוכן תרבותי, כשהוא כולל אמנות, מדע ודת, מתבטא מה שהאני השיג כעבודה על עצמו, כמובן בשיתוף פעולה עם בני אדם אחרים, ומה שמהווה במהותו תוכן מותמר שאוב מממלכת המינרלים. כל מי שחוקר את הדברים הללו ללא דעות קדומות יגלה שבפעילות האני מדובר בתוכן מותמר שמגיע מממלכת המינרלים.

כשאנו מגדירים במדויק את מה שחי בסביבה החברתית של האדם, אנו מגלים את הדבר הבא. כל מה שנוצר מפני שהאני מתמיר את התוכן המגיע מממלכת המינרלים והופך אותו לחיי תרבות (שאז קיים בעולמנו כאמנות, ספרות, מדע, הדתות השונות או התכנים של האמונה שלהן, למעשה כל מה שניתן להבין באמצעות ההתמרה העצמית של האני) מגדיר באופן ברור את מה שאנו מכנים התחום התרבותי של האורגניזם החברתי המשולש. הנה לכם כאן האפשרות להגדיר באופן מדויק את התחום הרוחני או התרבותי של האורגניזם החברתי המשולש. תחום רוחני כזה לא היה קיים בכלל אילו האני לא היה מתמיר את עצמו כך שהוא יוכל לפעול בצורה אמנותית, דתית או מדעית על מה שנובע מממלכת המינרלים.

אנו מתמירים גם את הגוף האסטרלי שלנו, אך לא באותו האופן המודע כפי שאנו מתמירים את האני שלנו. אם אנו מתבוננים בתוכן התרבות שלנו, אנו מגלים שחלקיה המודעים ביותר הם אלה ששייכים לתחום הרוחני שתיארנו כרגע. המושגים המווסתים את החיים בקשר בין האדם לחברו הם רק חצי מודעים (למרות שבתחום זה הם נוצרו בצורה החדה ביותר) וכוללים את חיי הזכויות וכל מה ששייך לספרה של הזכויות והצדק – כלומר, מערכת היחסים בין בני האדם. אין ספק שכל מי שאינו מסוגל להבין את ההבדל בין מושג השייך לספרה הדתית, מדעית או אמנותית לבין מושג המתייחס לספרה של הזכויות והמדינה איננו פסיכולוג או תצפיתן טוב בנפש. אנו מווסתים את הקשרים, את המודעות העמומה בין אנשים, באופן שונה לחלוטין: מהי חובתי כלפי האדם השני? מהן הזכויות שלו ומהן הזכויות שלי? כל השאלות הללו שקיימות בין האדם לזולת נובעות מתוך תודעה הרבה יותר עמומה מאשר זו שעוסקת במדע, דת ואמנות. תחום יחסי הגומלין בין האדם לחברו, שבו אי אפשר להסדיר את העניינים כמו במדע, אמנות או דת, אלא רק בתוך חיי החברה האנושית, דרך הסכמה והבנה הדדית, הינו התחום הכולל את חיי החוק או המדינה, הספרה של הזכויות באורגניזם החברתי המשולש.

אנו חווים במודעות עוד יותר עמומה תחום שלישי שנוצר מפני שאנו מתמירים את הגוף האתרי שלנו. לגבי תחום זה, אנו רוכשים מודעות באופן עקיף מאד, דרך כל מיני כללים מעורפלים הקשורים בתזונה וכדומה. זהו תחום בו אנו חווים דברים כמעט במצב של שינה, והוא שולח את השפעותיו למודעות המלאה במידה כה זעירה, שאפילו היחסים בין אנשים אינם מסוגלים לשפוך אור עליו. את תחום הזכויות ניתן להאיר דרך הסכמה הדדית בין אנשים, ובסדר החברתי שלנו התגשם אידיאל בכך שבספרה של הזכויות קיימת דמוקרטיה מלאה, שבה כל בני האדם שהגיעו לגיל החוקי שווים ויכולים להבטיח את זכויותיהם דרך הבנה הדדית. המודעות העמומה שהתוכן שלה נובע מההתמרה של הגוף האסטרלי מספיקה לאדם כאשר תומך בו הסכם עם הזולת. אך את המדע, על האדם לתפוס בעצמו; את הדת, הוא חייב ליצור לעצמו; את האמנות, עליו לדלות מתוך המעיינות העמוקים ביותר של אישיותו האינדיבידואלית. אלה חייבים לצאת מתוך מודעות ערה לחלוטין וצלולה ביותר. כאן הוא חייב לסמוך על עצמו בלבד, על האינדיבידואליות שלו. שיתופי פעולה באמנויות, שהופיעו לאחרונה מדי פעם, אף נחשבים לחריגים. לרוב, שיתופי פעולה כאלה כוללים רק שני אנשים, כמו למשל שני מחזאים שעובדים ביחד. מדי פעם אפשר לקרוא בתוכניות תיאטרון, "קומדיה פופולרית מאת אדם א' ואדם ב'." אך ברוב המקרים, כפי שיודע כל מי שבקי בתחום, אין זה שיתוף פעולה נכון בין שני אנשים. בדרך כלל, איזה אדון מבוגר שכתב מחזות בצעירותו, אבל כשרונו התנדף מאז, סוגר הסכם עם איזה צעיר שעדיין לא מוכר, נותן לו לכתוב את המחזה, מבצע מספר תיקונים, ואז מוסיף את שמו. וכך גם המחזאי הצעיר זוכה למקום באור הזרקורים. באופן כזה, נוצרו "אגודות" בתחום הזה, אבל כל אחד יכול לחוש שמדובר במשהו חריג, מפני שמה ששייך באמת לספרה הרוחנית חייב גם להיות שייך לגמרי לאישיותו של האדם האינדיבידואלי. לעומת זאת, לגבי קביעת הזכויות, האדם יכול להסתדר אם יש לו, בתור אישיות אינדיבידואלית, את התמיכה של אדם אחר. אך אין זה מספיק כאשר מדובר בספרה שבו המודעות אינה חודרת. בגוף האתרי, שבו מתרחשים תהליכים אתריים, אין זה מספיק אם אדם כאינדיבידואל פוגש אדם אחר. במקום בו האדם כאינדיבידואל פוגש את האנושות ככלל, חייבים ליצור אגודות; יש צורך בכך שהשיפוטים או ההחלטות ייקבעו על ידי אנשים אינדיבידואלים הנמצאים באגודה, כלומר שהאנשים האינדיבידואלים ייאגדו את הניסיון שלהם. המעשים וההישגים חייבים להיווצר מתוך שיתופיות, ולא מאנשים אינדיבידואלים. כאן הכוונה היא לתחום בו האדם האינדיבידואלי אינו יכול לעשות שום דבר רק בעצמו, בו הוא יכול לממש משהו רק כשהוא חלק מאגודה, ושבו האגודה נכנסת לקשרים הדדיים עם אגודות אחרות. בקיצור, אנו מכוונים למה שמתרחש באמת בקהילה החברתית האנושית במודעות עמומה יותר – לספרה הכלכלית של האורגניזם החברתי.

לכן נוכל לומר שאם אנו מביטים לאחור על מה שהאדם מייצג היום, לכיוון הטבע, אנו מוצאים אותו מושתת עם גופו האתרי בעולם החיות, עם גופו האסטרלי בעולם הצמחים, עם האני שלו בעולם המינרלים. אך הוא מתמיר את האיברים האלה. הוא מתמיר את גופו האתרי; כתוצאה מכך, עולה סביבו הספרה הכלכלית בחיי הקהילה האנושית, החיים הכלכליים, שבהם הוא מעוגן עם גופו האתרי בעולם החיצוני, באורגניזם החברתי. עם גופו האסטרלי, האדם מעוגן בספרת הזכויות באורגניזם החברתי; עם האני שלו, הוא מושתת בספרה התרבותית. כך, כבני אדם, אנו עומדים בחיבור עם שלוש הממלכות של הטבע מצד אחד; מצד שני, אנו מחוברים לחיים החברתיים בהתאם לשלושת האיברים של הסדר החברתי: הרוחני, המשפטי, והכלכלי.

גוף פיזי

גוף אתרי: עולם החיות הספרה הכלכלית

גוף אסטרלי: עולם הצמחים הספרה המשפטית, של הזכויות

האני: עולם המינרלים הספרה התרבותית

על בסיס תפיסה ברורה זו, כעת עלינו להמשיך ולהעמיק עוד יותר את ההבנה שרכשנו באופן זה. נזכור היטב שהסדר החברתי במבנה האירגוני שלו נוצר על ידי המטמורפוזה של הגוף האתרי, הגוף האסטרלי והאני, שאנו עובדים עליה בגלגולים ארציים עוקבים. כשמתבוננים על כך באופן זה, אנו מגלים, כביכול, מה האדם בעצמו תורם להופעת החיים החברתיים באמצעות המבנה של האורגניזם שלו. מצד שני, החיים החברתיים פועלים על האדם. עד כה בחנו את היבט הרצון בחיים החברתיים. התבוננו באופן בו הוא מגיע לידי קיום, איך הוא זורם החוצה מתוך המבנה של הטבע האנושי. זכרו שהוא קיים ונוכח במציאות לאחר שהוא זרם החוצה! הספרה הכלכלית זורמת החוצה מתוך הגוף האתרי או מתוך התמרתו; ספרת הזכויות עולה מתוך הגוף האסטרלי; הספרה הרוחנית או תרבותית נובעת מתוך הטרנספורמציה של האני. לאחר שהופיעו באופן זה, שלוש הספרות האלו מהוות מציאויות, ופועלות בתורן על האדם. קודם, הוא יוצר אותן מתוך ישותו; לאחר מכן הן פועלות עליו בחזרה.

אתם מבינים, עלינו להביא בחשבון גם את הצורה השנייה הזו של אינטראקציה אנושית. ניתן לומר עליה שהיא יותר שייכת להיבט הקוגניציה. מה שבחנו עד כה, האופן בו האדם יוצר את האורגניזם החברתי המשולש, היה יותר מההיבט של הרצון. כעת, אנו פונים יותר לצד הקוגניטיבי, ונבחן איזה סוג רשמים עולים כאשר סביבתו של האדם מגיבה ופועלת בחזרה עליו. אז, ההתבוננות מגלה שהספרה הרוחנית פועלת בחזרה על הגוף הפיזי האנושי, אם כי במידה זעירה מאד בגלגול הנוכחי. ניתן לראות במידה מסוימת שכאשר האדם מתפתח בתוך קשר מסוים עם סביבתו, הוא מאמץ משהו מסביבתו כל עוד נוכחת שם הספרה התרבותית. אם האדם גדל באווירה אמנותית, מי שרגיש לדבר ישים לב לכך בתווי הפנים שלו. גם סביבה פרוזאית תתבטא בפיזיונומיה של האדם. אך יהיה זה רק הבדל דק ועדין ביותר. לרוב, ניתן לומר שלגבי האופן בו הוא נבנה בחיים ארציים אלה, הגוף הפיזי של האדם אינו מראה השפעה חזקה מהסביבה הרוחנית. השפעה זו היא הרבה יותר חזקה לגבי הגלגולים הארציים העתידיים. האמת היא שבהתגשמויות הבאות שלנו, הפיזיונומיה שלנו תביע את ההשפעה הניכרת של הסביבה הרוחנית שלנו בחיים הנוכחיים. המראה שלנו היום, סוג הפיזיונומיה שיש לנו, נוצר בעיקר עקב ההשפעה של הסביבה הרוחנית בה חיינו בגלגול הארצי הקודם שלנו. אם יש לנו רגישות לכך – למרות שיש לומר שהדבר אפשרי רק במובן די כללי – למעשה אפשר לראות בפנים של האדם את סוג הסביבה בה הוא חי בגלגוליו הארציים הקודמים. בדברים מסוג זה, יכולים להופיע סתירות ופערים מסוימים שלעתים פוגשים אותנו בצורה די עוצמתית בחיי האדם.

למשל, דמיינו שמבחינת חייו הארציים הקודמים, אדם בא ממשפחה תרבותית מאד; עכשיו הוא גדל במשפחה שאין בה תרבות. אז פניו יישאו את אותו ניואנס של חיים שעליו דיברתי קודם, אבל אולי במידה זעירה מאד. אולי, בפנים שלו, הוא יחשוף את מה שהוא הביא מחייו הארציים הקודמים במידה גדולה. לעתים קרובות, רק בהקשר זה ניתן להבין איך זה ייתכן שאדם גס יכול להיות בעל תווי פנים עדינים. הדברים בחיי האדם אכן קשורים באופנים מסובכים למדי.

עכשיו אפשר לומר: כן, אבל האדם אינו לוקח את גופו הפיזי לתוך ההתגשמות הבאה שלו; הרי הוא משיל אותו. זה נכון לגבי הסובסטנציה הפיזית, אבל הייתי רוצה לחזור על מה שאמרתי לפני כמה זמן (תוך כדי ציור). מה שאנו רואים כגוף פיזי בצורתו איננו האורגניזם הפיזי של האדם; הוא הצורה (ראו את הציור). לתוך צורה זו, נכנס חומר. החומר נספג על ידי הצורה. הצורה הינה משהו רוחי לחלוטין, ואני מתכוון לצורה זו כשאני מדבר על ההשפעה של הספרה הרוחנית על הגוף הפיזי. מה שהאדם משיל הוא רק החלקיקים החומריים שנבנים אל תוך הצורה. האדם אינו משיל את צורתו; להיפך, הוא שולח את השפעותיה לגלגול הבאה, במיוחד מה שמתפתח דרך הזריזות והקלות של הגפיים, הידיים הזרועות, כפות הרגליים והרגליים. זה בא לידי ביטוי בצורת הראש בהתגשמות הבאה.

אם כן, האורגניזם הפיזי בהחלט נושא את עקבותיו אל תוך החיים הארציים הבאים, בהתאם למה שסיפקה לו הספרה התרבותית הסובבת אותו בחיים הנוכחיים.

מצד שני, ספרת הזכויות מגיבה על הגוף האתרי (ראו את הציור למטה). לאחר המוות, בעוד הגוף הפיזי – הסובסטנציה החומרית שלו, לא הצורה – נמסר לאדמה, הגוף האתרי עובר לתוך הקוסמוס ומתמוסס בו. אך הכוחות הנוכחים והפועלים בו עוברים לחיים הארציים הבאים, או לפחות משפיעים עליו. אך למעשה, דרך מדע הרוח אנו יכולים לדעת באופן אמפירי שזה קורה רק במידה זעירה מאד. בעוד שהצורה של הגוף הפיזי שולחת באופן עוצמתי את השפעתה לגלגול הארצי הבא, וביחד איתה, את כל מה שהיא קיבלה מהספרה התרבותית הסובבת את הגוף הפיזי, מה שבא כעת מספרת הזכויות בגוף האתרי פועל, קודם כול, על הקוסמוס. זאת תגלית חשובה ביותר שנעשתה בזכות מדע החניכה.

אנו חיים בעולם הזה. בגלל האופן והדרך בה הוצבנו בהקשר החברתי בעולם, יש לנו הלך נפש מסוים. אנו פוגשים את אלה שאנו באים איתם במגע עם תפיסות מסוימות הקשורות בזכויות, או עם תפיסות ותחושות שדומות לרגש של זכויות. זה נותן לנפשנו קונפיגורציה מסוימת. במילים פשוטות, נגיד שיש לי קשר מסוים עם עשרה אנשים בחיי. את אחד מהם אני אוהב, את השני אני שונא, כלפי השלישי אני אדיש, אני תלוי ברביעי, החמישי תלוי בי וכו'. כך שהזכויות והחובות שלי כלפי אנשים אלה מוגדרות באופנים שונים ביותר. כל זה מתגבש להלך נפש מסוים בתוכי, אך לא רק באופן שטחי, כי המרקם הרגשי של נפשי מותנה בו. הפוזיציה הזאת בתוך הסדר החברתי מבחינת הספרה של זכויות, יוצרת מבנה מסוים של הגוף האתרי שלי, וזה נמסר לקוסמוס במותי. לאחר שגוף זה נפרד ממני, מה שרוטט בגוף האתרי שלי כאן, על האדמה, ממשיך לרטוט ולהדהד בקוסמוס, וגורם להדהודים נוספים.

למרבה הצער, מה שמכונה מדע בימינו אינו שם לב בכלל לדברים כאלה. כתוצאה, אין למדע כל מודעות לגבי הקשר האינטימי בין חיי האדם וחיי הקוסמוס. האופן בו הרוח (wind)ומזג האוויר פועלים היום, ולכן האופן בו מתפתח הריתמוס של האקלים החיצוני שלנו, הינו, בעיקרו של דבר, ההמשך של ריתמוסים שנוצרו עקב חיי הזכויות באורגניזם החברתי של העידנים הקודמים.

האדם אכן עומד בקשר מסוים עם המציאות החיצונית, וזה כולל אפילו את המציאות של הטבע. חשוב להבין שכל מה שמתפתח סביבנו בספרה של הזכויות אינו רק משהו מופשט, מעשה ידי-אדם, שמופיע וחולף שוב; במקום זאת, מה שבהתחלה מהווה תוכן מחשבתי, לאחר שהוא היה נוכח קודם בספרת הזכויות, חי בעידן של קיום ארצי לאחר מכן באטמוספרה, ברטטים, בכל הקונפיגורציה והתנועות של האטמוספרה.

אם האדם מבין זאת נכון, הוא מקבל תחושה של הקשר שלו עם כל החיים על כדור הארץ. רק זה מאפשר לו להבין עד כמה משמעותי אם הוא מפתח חיים פוליטיים מסוג זה או אחר, חיים של זכויות טובים או גרועים. למעשה, כל הדברים הפיזיים נובעים במקורם ממשהו שהרוח נותנת לו סדר או אי סדר. לכן, מדע הרוח חייב להתעקש על כך שלאדם יהיה קשר אבולוציוני חי, מודע לחלוטין, עם הקוסמוס.

מה קורה היום? בתקופה הנוכחית של ניוון, הגענו לנקודה בה אנו מבינים את הטבע במושגים מופשטים. אנו בונים מדעי טבע נטולים מכל מה שחי באדם, מדעי טבע שמציעים תוכן שאיננו התוכן של חיי האדם; ומה שהאדם חווה בתוך עצמו אינו עומד בשום קשר עם מה שקורה מחוצה לו. זהו צד אחד של התמונה.

מצד שני, אף כי האדם לגמרי מופרד, כביכול, מהידע הזה שהוא מפתח אודות הטבע, הוא אמור להתקדם למעין מודעות לאלוהים, או למודעות לקשר שלו עם אלוהים. אין כל קשר בין שתי ההשקפות הללו, והן למעשה אינן יכולות להיות קשורות זו לזו, בגלל האופן בו הן התפתחו עד ליום הזה. לעומת זאת, מדע הרוח מראה בפרטים מוחשיים לא רק כיצד האדם קשור לכל העולם, אלא איך הוא עצמו משתף פעולה עם העולם. ממה שעולה, אנו יכולים לפרש את האופן בו האדם חי בחיים ארציים קודמים. בהתגשמויות קודמות, ייסדנו מערכות משפטיות. עכשיו אנו חיים שוב. יש לנו סוג מסוים של מזג אוויר, רוח וכו', עונות שנה עם מאפיינים כאלה או אחרים. עכשיו אנו חווים בחוץ, באטמוספרה, את מה שפעם אנו הקמנו כסדר של צדק ומשפט. כאן, האדם בתודעה שלו מתפתח לתוך מה שמקיף אותו כסביבה שלו. אנו לא מדברים כאן באופן מופשט ובהכללות על כך שלאדם יש מודעות לאלוהים בתוכו, על יצירת אחדות עם העולם הסובב; כאן אנו לומדים לזהות בפרטי פרטים כיצד מורכבת אחדות זו, כיצד האדם מחובר ליקום כולו.

רק תחשבו, מה היינו יודעים על האדם אם לא היה לנו כל מושג על כך שהדם של הראש הוא זה שזורם דרך רגליו, ואם לא היינו מביאים בחשבון את כל תהליכי מחזור הדם באורגניזם, במידה בה הוא מתרחש בגבולות העור? כשם שאיננו יכולים, למשל, לקחת בחשבון את הראש בלבד, ולהתעלם מהקשר שלו עם שאר האורגניזם, אנו גם לא אמורים לבחון את האדם רק בגלגול ארצי אחד, אלא עלינו להתמקד במחזור המטמורפוזה. מה שבתקופה אחת מהווה מערכת חברתית של זכויות שנוצרה על ידי החשיבה ((mind יהפוך לסדר בטבע בתקופה אחרת עתידית, אם כי רחוקה. בעזרת מדע הרוח אנו יכולים לראות כיצד הסדר הפוליטי הנוצר דרך חשיבה בתקופה אחת קשור לסדר האטמוספרי בטבע בתקופה אחרת.

אם השקפות אלה יתפתחו באופן כזה שתחושת האדם לגבי השתתפותו בעולם, הרגשת האחדות שלו עם העולם, תתחזק כתוצאה מכך, אז תתרחש באמת אותה התפייסות חיונית בין המדע לדת, התפייסות שכה הכרחית לבנייה החיובית של חיי החברה שלנו.

כשם שהספרה של הזכויות פועלת על הגוף האתרי, והספרה התרבותית פועלת על הגוף הפיזי, כך פועלת גם הספרה הכלכלית על הגוף האסטרלי. אפשר לומר שהספרה הכלכלית פועלת בדיוק על העיקרון הפנימי ביותר הזה בישות האדם. יש להבחין בין הדברים הבאים: הספרה הכלכלית נובעת מהגוף האתרי, אבל כשהיא עצמה מגיבה בחזרה על האדם, היא פועלת על הגוף האסטרלי. התגובה הזו אינה דומה למה שנובע מהאדם. אי אפשר לתפוס את הדברים הללו רק באופן סכמתי, מפני שיש לדלות אותם אמפירית מתוך התבוננות. היות שהספרה הכלכלית פועלת על הגוף האסטרלי, האחווה שהייתה אמורה להיות נוכחת בספרה הכלכלית נישאת דרך שערי המוות, כי האדם לוקח איתו את גופו האסטרלי לתקופת מה. מה שנוצר על ידי כך הודות לאחווה בנפש האדם נישא דרך המוות לתוך עולם הרוח, ושם ממשיך להיות פעיל. כך שמה שכבר ציינתי מנקודות מבט אחרות מופיע שוב מהיבט ספציפי זה.

הספרה הכלכלית (כלומר, השיטה והאופן בו אנו יוצרים את הבסיס להחלטות ולפעולות הכלכליות שלנו באגודות, ביחד עם אנשים אחרים) פועל בחזרה על הגוף האסטרלי של האדם ומעצב אותו. למעשה, המבנה הזה של הגוף האסטרלי, שנרכש הודות לאחווה בספרה הכלכלית, הוא זה שהאדם נושא איתו דרך המוות. בתור אנשים אידיאליסטים או אפילו מיסטיקנים, אל לנו להמעיט בערכה של הספרה הכלכלית, כי דווקא בספרה זו אנו יכולים לפתח אחווה, כפי שהדגשנו זאת כבר פעמים רבות. האלמנט הרוחני שאנו מביאים לתוך חיים חומריים לכאורה הוא בדיוק ההיבט אותו האדם רוכש בשביל העולמות העליונים. מה שאנו מקימים בספרה התרבותית או הרוחנית אנו יוצרים מתוך ממלכת המינרלים; הוא משהו שאנו נושאים בתוך הנטיות שאנו מביאים איתנו דרך הלידה. מצד שני, מה שאנו שותלים בתוך הספרה הכלכלית הוא מחובר לנפש בקשר כה הדוק שאנו נושאים אותו איתנו דרך שער המוות.

העובדות מכריחות אותנו לומר, כן, אנשים מאמינים על עצמם שהם אידיאליסטים, או מיסטיקנים, ומרגישים שהם חייבים לזלזל במטריאליזם, אבל אף אחד לא הופך לאידיאליסט על ידי זלזול במטריאליזם. האדם הוא אידיאליסט אם הוא יודע כיצד להפוך את החומר לרוח (spiritualize matter). מה שחשוב הוא לא שאנו פוגשים את החיים הכלכליים בהתנזרות כוזבת, או שאנו בזים לחומר וממעיטים בערכו, אלא שאנו מעצבים את החיים הכלכליים כך שהם יישאו את החותם של הרוח בכל מקום, ושהאיבר הכלכלי של האורגניזם החברתי יהפוך לספרה אותה האדם ייעצב ויחדיר עם הרוח. זה מה שהכרחי וקריטי בשביל העתיד.

ובקנה מידה קטן, כפי שכבר ציינתי, זה מורגש בעובדה שאנשים חושבים שהם אידיאליסטים ורוחניים אם הם שוללים מהרוח כל מנחה חומרית וחושבים: אין באמת צורך להביא קורבן זה או אחר לרוח. הרי בסופו של דבר, הרוחני הוא רוחני – כך הם אומרים – יש לתת לו כבוד, ולא ללכלך אותו על ידי כך שנותנים דווקא כסף כמנחה! על פי תפיסה זו, היה אפשר לטעון שהאידיאליסט האמיתי הוא זה שאומר לעצמו: "כן, אני רוכש יראת כבוד לרוח, אבל אני לא פותח את הארנק שלי, ולא עושה שום דבר למען הטיפוח של החיים הרוחניים!" בזים לחומר, בזים מעל הכול לצורת החומר האהרימנית ביותר, הגרועה ביותר, וסוגרים את הארנק חזק מאוד על מנת לוודא ששום דבר לא יכול לברוח ממנו בכדי לתמוך בחיי הרוח. אלה עובדות שבמידת מה קשורות להלך הנפש המופיע כל כך בקלות אצל אידיאליסטים ומיסטיקנים. בזים לחומר במקום להפוך אותו לרוח. מהיכן מגיע הבוז הזה לחומר? הוא מופיע מפני שהאידיאליסטים והמיסטיקנים של היום הם לעתים קרובות המטריאליסטים הגדולים ביותר, מפני שהם כל כך נשלטים על ידי החומר עד שהם אינם יכולים לעמוד מולו בשום אופן, אלא אם כן מדמיינים לעצמם שהם בזים לו. אך הבוז שלהם הוא דמיוני בלבד. הם בזים לחומר מפני שהם אינם מסוגלים להתמודד איתו. הם יותר מדי שקועים בו.

עלינו להיות מודעים באופן ברור לכך שבזמננו קיימים השקפות ורגשות מסוימים שאינם אלא מסכות. אנשים רבים שמעמידים פני מיסטיקנים היום הם דווקא מטריאליסטים, כפי שהייתה לי הזדמנות להסביר זאת מהיבטים אחרים בשבועות האחרונים. ממה שניסיתי להבהיר היום, ברור מעל לכל איך, באמצעות מדע הרוח, יכולה להתעורר ולהתחזק עוד ועוד ההרגשה של סולידריות בין בני האדם והעולם. בימינו, הדבר הזה הכרחי!

בעצם, האדם הצליח להגיע לנקודה מסוימת באבולוציה שלו מפני שהוא לא היה צריך לתרום דבר כדי שהיא תתקדם. במהלך האבולוציה של כדור הארץ, אנו התקדמנו מתחילת הקיום הארצי עצמו. בתחילת האבולוציה הארצית ישויות רוחיות אלוהיות סיפקו את צרכינו; הם שילבו במבנה של הארץ את הקרקע, את האקלים, ולבסוף אפילו את חיי התרבות. אתם יודעים שהיו מורים דגולים במרכזי המיסטריה שמוריהם היו האלים עצמם. כך ששום דבר אנושי לא נצבר; במקום זאת, האנושות השתלטה על האלוהי. האלים סיפקו לאנושות את כל מה שהיה זמין בסדר הטוב. זה נעלם בזמננו; ציינתי זאת כבר בהקשרים מגוונים ביותר. האופי הקָטַסְטְרוֹפָלִי של העידן שלנו קשור בהתפרקות של התוכן הקדמוני, האלוהי, והיצירה של תוכן חדש על ידי בני האדם לבדם. אז הם יוצרים את התוכן החדש הזה לא רק למען חיי האדם בספרה התרבותית, הפוליטית והכלכלית, אלא גם בעבור מה שיוצא מתוך תחומים אלה לחיי הטבע; העתיד של כדור הארץ יצטרך להיות היצירה של האדם, דאגתו של האדם.

לכן, לגבי המנטליות הנוכחית של האנושות, ההשקפות של אדם כמו שפנגלר נכונות למדי, אלא אם כן בני האדם יעירו את אותו מעיין פנימי שיכול להוליד לא רק אימפולסים יצירתיים עבור הספרה התרבותית, הפוליטית והכלכלית, אלא את שחייב לפעול באופן יצירתי מתוך ספרות אלה למען החיים הארציים כולם, כולל חיי הטבע עצמו.

כי לא רק שהציביליזציה תהפוך לברברית, כפי ששפנגלר כבר הוכיח באופן מדעי, אלא כדור הארץ כולו יתקרב לאבדון, ולעולם לא ישיג את מטרתו. לו רק אנשים היו מטמיעים בעצמם את המודעות שהאירועים העתידיים של האבולוציה הארצית תלויים באנושות עצמה! כי אז, מתוך הרגש הזה, יוכל להופיע מה שחיוני כיום כדי להוביל שוב לכיוון של עלייה את סדר העולם המִדרדר בצורה כה בולטת, כדי לאתגר את הנפשות הרדומות שמסרבות לראות את מה שקורה במציאות, כדי להעיר את הנפשות הרדומות. אנו זקוקים לאנושות ערנית כיום. רק אנושות ערה יכולה לבחון את מה שקורה סביבה, ולהכיר את המשימות שמהלך האבולוציה האנושית העמידה בפניה, משימות שלגביהן האנושות העכשווית עומדת מול מבחנים חמורים.