מדע הרוח כבסיס לצורות חברתיות
רודולף שטיינר
סדרה של 17 הרצאות שניתנו ב-1920 בדורנאך GA199
תרגמה מאנגלית: מרים פטרי
תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל
ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן
הרצאה 11
29 באוגוסט 1920
בהרצאה של אתמול מטרתי הייתה להעלות רעיון לגבי מקומו של האדם ביקום. אם האדם נבחן מנקודת המבט שמעבר לסף בין עולם החושים לעולמות העל-חושיים, אז ישות האדם מופיעה כחלק בלתי נפרד מהקוסמוס. אתמול, רציתי קודם להראות כיצד האדם עומד בקוסמוס באופן חיצוני, כביכול, והצבעתי על כך שקיים עולם רוחי מאחורי האריג המשתרע סביבנו והכולל את כל הרשמים החושיים. הדגשתי שממלכה רוחית זו היא עולם קר, צונן. כפי שידוע לכם, אנו נמצאים בממלכה זו באופן בלתי מודע בין ההרדמות ליקיצה, אך בזמן הזה אנו שוכנים בו למעשה מבלי לחוות את אופיו האמיתי. אז אנו משמשים כמתווכים בתקשורת של העולם הרוחי עם הממלכה הזו על ידי כך שאנו מביאים לתוכה אהבה המעניקה חום. זהו אזור אחד של הרוח. אך כפי שהסברתי אתמול, האזור הרוחי שמהווה את סביבתנו ממש הוא אזור אחר; הוא אותו אזור שנמצא מתחת למראה המשקפת את הזיכרונות בתוכנו. זה האזור הרוחי שמאפשר את העיצוב של מערכת הגפיים שלנו ושל כל מה ששייך אליה; לאזור רוחי זה שואף המיסטיקן הרגיל. הוא אינו מוצא אותו, מפני שניתן לגלות אותו רק אם האדם חודר את הסודות של האורגניזם הפיזי והאתרי, ומגלה את מה שיוצר ומעצב את האורגניזם הזה ומחדיר בו תנועה. אזור רוחי זה שונה באופן מהותי מהאזור הרוחי שתיארנו בקשר לעולם החיצוני. הוא אינו זקוק לכך שקודם האדם יחמם אותו; הוא נותן רושם של חום. הוא אזור שניחן בכוחות הפוכים מאלה שנמצאים באזור האחר שדיברתי עליו. לגבי אזור אחר זה, אמרתי שהוא מצויד בכוחות צנטריפטליים שמחזיקים ביחד את הקוסמוס הרוחי. האזור השני, המקור של הכוחות שמזיזים את הגפיים שלנו, חדור בכוחות הפוכים, בכוחות צנטריפוגליים. הם פעילים ללא הרף, וכביכול מרחיבים את היקום הרוחי. הם כוחות צנטריפוגליים, אך אין לדמיין אותם ככוחות פיזיים. הם ישויות רוחיות. כאן, במובן מסוים, אנו מביטים אל תוך הרכב היקום. אנו עושים קשר בין מה שמרכיב את היקום לבין מה שנמצא בתוכנו. אנו מתבוננים בכוחות החיים בעינינו, באוזנינו, בקיצור בכל מערכת החושים שלנו, ואנו מזהים אותם ככוחות שמחזיקים את העולם ביחד. אנו מוצאים בתוך עצמנו את הכוחות שדרכם אנו מזיזים את הידיים ואת הרגליים שלנו, ושבאמצעותם מתרחשים עוד מספר דברים נוספים במערכת הגפיים שלנו. אנו אומרים שהם כוחות, שאילו לא הייתה התערבות בפעולתם, הם היו מפזרים את היקום לכל הכיוונים. אנחנו כבני אדם ניצבים בתוך נקודת מפגש זו של כוחות. בתוכו נמצא עולם של ישויות מגוונות ביותר, ישויות שאיתן תשע ההיררכיות, שדיברנו עליהם בהזדמנויות רבות, יוצרות קשר באמצעות האדם, שהוא המתווך בין עולמות של אלים. אפשר לבטא זאת כך: האלים פוגשים אחד את השני דרך האדם.
כך שאנו מתבוננים ביקום ורואים את האדם במובן מסוים כמתווך בין עולמות אלוהיים. הלוואי והמודעות לכך תחדור לנפש האדם, כי רק למודעות כזו יש יכולת להתגבר על הנטיות האנוכיות של הדתות המסורתיות. אכן, האלמנטים הדתיים הישנים האלה מבוססים במידה רבה על אנוכיות בלבד. בדתות הקיימות, מטיפים דרשות הפונות לאינסטינקטים האנושיים האנוכיים של אלמותיות וכדומה. בדתות המסורתיות, פונים לאינסטינקטים האנוכיים. מדע הרוח שואף להציג את האדם כך שהוא יהיה מודע לתפקיד שיש לו ביקום. הוא מגיע להבנה שדרכו מחוברים עולם של כוחות צנטריפטליים ועולם של כוחות צנטריפוגליים; למעשה, עולמות אלה נפגשים אך ורק באדם עצמו (ראו את הציור).
אם מה שאמרתי כעת לא נשאר תיאוריה אפורה, אלא ממלא את כל הרגש והקליטה של האדם, אז הוא מרגיש עצמו עומד ביקום ואומר: “אני כאן למען האבולוציה הקוסמית; דרכי עובר הזרם של אירועים קוסמיים.” רגש זה של היותנו חלק בלתי נפרד מהיקום חייב למלא את המודעות בזמננו ובעתיד. חשבו על עד כמה רגש זה מנוגד לרגש אחר שעלה על פני השטח של ההתפתחות האנושית על ידי התרבות של שלוש או ארבע מאות השנים האחרונות. האם מאות השנים האחרונות הללו הגיעו בעצמן למשהו שדומה למודעות כזו באדם? באמת שלא; המדע לא התבונן במה הוא האדם ומה משמעותו בקוסמוס. תשומת הלב הופנתה לסוגים שונים של בעלי חיים. אנשים למדו לזהות כיצד צורה אחת של בעל חיים התפתחה מצורות אחרות, והגיעו למסקנה שהאדם הוא הגבוה ביותר בין הצורות של בעלי חיים. האדם התווסף, כביכול, לחיות הנמוכות, בתור החיה הגבוהה ביותר. אנשים למדו לדעת את האדם בחייתיות שלו. הם לא דיברו בכלל על מהותו של האדם. מעכשיו, חייב להתרחש היפוך בנפש האדם. האדם חייב שוב לחזור למודעות שהוא מייצג ערוץ לכוחות אלוהיים, שבמובן מסוים הוא הבמה שעליה ההיררכיות פוגשות אחת את השנייה כדי שיוכלו לעבוד ביחד ביקום. האדם צריך לדעת גם שכאשר יש לו דעה נמוכה על עצמו, כשהוא פועל ממקומות נמוכים ומבזה את המודעות שלו לאנושיותו, הוא לא יהיה מתווך בין העולם העליון לעולם הנמוך. על האדם ללמוד לחשוב על עצמו כעל ישות ששייכת לקוסמוס. ישויות אלוהיות שמשרתות את הכוחות המניעים לתנועה צנטריפוגלית והישויות המשרתות את הכוחות הצנטריפטליים נפגשות אחת עם השנייה באדם.
איפה הן מגיעות לאיזון ביניהן? הכוחות הצנטריפטליים פועלים בעיקר דרך הראש של האדם; הכוחות הצנטריפוגליים פועלים בייחוד דרך מערכת הגפיים. אדם האמצע, האדם הריתמי, הוא זה שאמור להביא לידי איזון, התאמה והרמוניה בין הכוחות הקוסמיים הצנטריפטליים והצנטריפוגליים. חשבו על משמעות הדבר! הוא מצביע על כך שכאשר האדם מפתח הלך נפש מסוים, עמדה פנימית מסוימת, שיכולה להיווצר בתוכו, כפי שראינו זאת מנקודות מבט שונות, רק באמצעות מדע הרוח, הוא נותן נופך מסוים לכל חווייתו הפנימית, והיא מתנהלת באופן מסוים. הדבר בא לידי ביטוי אפילו באורגניזם שלו, בריתמוס של הלב והנשימה. במילים אחרות, זה אומר שהאופן בו האדם נושם וליבו פועם משמעותי לא רק בתוך האורגניזם של האדם, אלא בתוך הקוסמוס כולו. בפעימות הלב של האדם מתרחשת פעילות משולבת של עולמות שונים של אלים או ישויות רוחיות. האמירה העתיקה שהאדם הינו מקדש של האלוהות עולה מחדש מהידע המודרני של מדע החניכה.
לכן, מה שנוצר מתוך התובנות הללו של מדע החניכה חייב לשאת אופי שונה מהמסר שהדתות המסורתיות יכולות להביא לאדם. הדתות המסורתיות מסתמכות על אנוכיותו של האדם. והשקפת העולם שיכולה להיווצר דרך מדע הרוח – על מה היא מסתמכת? היא מסתמכת על האחריות של האדם כלפי העולם; היא פונה בעיקר לחוש האחריות שלו. היא מרוממת את האדם, על ידי כך שהיא מראה לו את הפוזיציה שלו כחלק מהותי מהיקום כולו.
מה שנדרש כל כך דחוף הוא שהאנושות תגיע לתודעה מסוימת. כי מה היא הסיבה שבגללה האנושות שקעה לכאוס כזה כיום, כאוס שבו בכל העולם התרבותי שלנו הסדר החברתי כבר התפרק חלקית, ומאיים להתפרק לגמרי? הסיבה היא שהאדם שכח את הפוזיציה שלו בקוסמוס; הוא אינו רוצה לדעת דבר עליה. אדם שכן חש את החיבור שלו לקוסמוס יבין שאי אפשר לתאר את האבולוציה של העולם כתלויה רק בסיבות שמחוץ לאדם. הוא יידע שהכוחות באדם עצמו הם בעיקר אלה שגרמו לתחילת האבולוציה, שיביאו לסופה, ושיישאו אותה למטמורפוזות אחרות בהתפתחות היקום. האדם הוא זה שבו אנו חייבים לחפש את מה שאנו צריכים לדעת ולהרגיש, ושבאמצעותו אנו מיועדים לעצב את רצוננו.
מה הוא טבעם של הכוחות שפועלים בעיקר בראש האדם ושקשורים לכוחות הצנטריפטליים, הדוחסים, של הקוסמוס? הם הכוחות הכי קדומים ביקום שלנו. היזכרו בתיאור שלי ב-מדע הנסתר שבו הצגתי את האבולוציה של שבתאי הקדום, וציינתי שהחיים החושיים של האדם הופיעו מתוכו. מאחורי אריג החושים שלנו נמצא מה שנשאר מאחור מהאבולוציה של שבתאי כעולם קר, צונן, שהתפתח מהמצב ההתחלתי של חום, ושלתוכו עלינו לשאת חום כיום. מה שנמצא מאחורי אריג החושים הוא, כביכול, העולם העתיק ביותר. אנו נכנסים אליו באופן לא מודע מהרגע בו אנו נרדמים ועד שאנו מתעוררים; למרות שלמעשה, אנו נעים בו כל הזמן. עולם זה מעניק לנו את כל מה שקשור לחושים שלנו. הכוחות הצנטריפטליים מעצבים את החושים במובן מסוים מבחוץ, הם פועלים אל תוך החושים שלנו, אל תוך העיניים, האוזניים שלנו, ומשם אל תוך המוח הפיזי שלנו, שאנו חושבים לתוכו. בכך שאנו מתהלכים בעולם כישויות חושבות, אנו למעשה עוברים דרך העולם עם התכונה האנושית שמעוצבת עבורנו מתוך סביבה זו; כלומר, עם הכוחות העתיקים ביותר שכבר הגיעו למצב של התפרקות. אל לנו לשכוח לעולם שאלה הכוחות שכבר הגיעו להתפרקות.
זה באמת כך: אם מציירים דיאגרמה של היקום כשהוא מתרחק למרחבים רחוקים, אך עדיין מוחזק ביחד באופן צנטריפטלי בגבול זה, אנו מגלים את הכוחות הקדומים ביותר של היקום (ראו את הציור למעלה). במובן מסוים, הם מתפוררים. וההבנה שלנו, האינטלקט האנושי שלנו, מופיע מתוך כוחות מתפוררים אלה שעוברים אל תוך המוות והפכו לכאוס.
התפתחות אינטלקט זה, במיוחד בשלוש או ארבע מאות השנים האחרונות, היה חלק מגורלה של האנושות המודרנית. אך אינטלקט זה מופיע, כביכול, מתוך הכאוס הגווע שנותר מהאבולוציה של שבתאי הקדום. עד ליום הזה ממש, אנשים מנסים להכניס לחיי החברה רפורמות שמבוססות על כוחות אלה. אך כוחות אלה הם כוחות שמפעילים את השפעתם הנורמלית דווקא כשהם הרסניים. אילו לא היו לנו אותם, לא יכולנו לחשוב. לא יכולנו לפתח את האינטלקט שלנו בלעדיהם. אך אנו הורסים את הסדר החברתי אם אנו מנסים להחדיר לתוכו את מה שנוצר כתוצאה מהאינטלקט הזה שלנו.
כל פעילות חשיבה חייבת להשתמש באינטלקט, באינטלקט העולה מתוך הכאוס. אך אסור לנו להביא לרפורמות חברתיות וליישם בהן משהו שמופיע מתוך כאוס. באירופה המזרחית, אנו רואים שהענפים הקיצוניים של האינטלקטואליזם האירופאי מופיעים ברפורמות חברתיות. מה שכבר הופיע באירופה המזרחית יתפשט בכל אסיה, אירופה והמערב, אלא אם כן, כל עוד יש עדיין זמן, תקום לא פעולת-נגד שהיא שוב אינטלקטואלית, אלא פעולה שונה, שנבחן אותה עוד מעט. אנו זקוקים לכוחות אלה בעבור חיינו הרוחניים, בעבור חיינו התרבותיים החופשיים. אנו זקוקים להם מפני שמה שהאינטלקט שלנו צריך ליצור יכול לקום רק מתוך הכאוס. אך כוחות אלה אינם ברי-שימוש אם הם מתחברים לכוחות הפעילים בחיי החברה. בתחום חיי החברה, האינטליגנציה השימושית והיעילה בחיי החשיבה בהגדרתם הצרה הופכת למזיקה. האלמנט שמביא להמצאות ויוצר שירה חייב לקום מתוך הכאוס, ההיבט החומרי הבוגר של האורגניזם האנושי, אך אל לנו להאמין שהוא יכול להעניק אימפולסים חברתיים לחיים החיצוניים של האדם. חשוב שהאנושות תתחיל לקבל הבנה ברורה לגבי עניינים אלה. זה לא יקרה כל עוד בני האדם ימשיכו לדחות כל שיקול של מדע הרוח. אך עם זאת, מה שמעניק גדוּלה לחיים של הרוח חייב לקום מתוך כאוס זה. החיים של החשיבה חייבים להופיע מתוך התת-רבדים הכאוטיים של האינדיבידואליות של האדם.
דבר זה מחבר את שאלת החינוך לשאלה הקשורה בתרבות הכללית. כי כל דבר מסוג זה שאמור להינתן לאנושות חייב לקום מתוך הכאוס שהאדם מביא איתו כשהוא יורד דרך הלידה מהעולמות העליונים. הוא מביא את האורגניזם המתפורר של המוח. מתוך אורגניזם כאוטי זה של המוח עולה האלמנט שיכול להוות את חיי הרוח. בקצה הנגדי של אורגניזם האדם, חייבים להתפתח הכוחות שיכולים להוות בסיס לרעיונות חברתיים.
אך שם אני נוגע במשהו שעדיין אינו מובן בכלל בגלל הדעות הקדומות הנוראיות בקרב האנושות המודרנית. בני האדם המודרניים מאמינים שהם חושבים עם הראש בלבד. זו שטות; האדם חושב, מרגיש ורוצה לא רק עם הראש, אלא עם כל ישותו. הזרועות והרגלים הם איברים של הנפש בדיוק כמו הראש. אחת הדעות הקדומות הגרועות ביותר היא שחיי הנפש הוקצו באופן אורגני וחד-צדדי למערכת העצבים. רק חיי האינטלקט הוקצו למערכת העצבים. לכן, הכוחות הצנטריפוגליים, הכוחות האורגניים החדשים שאינם מייצגים את הכאוס אלא שוכנים במיוחד במערכת הגפיים של האדם ובכל מה ששייך אליה, הם אלה שמתוכם עלינו לפתח את מה שיכול להוביל לאימפולסים חברתיים, מעל כל האימפולסים של החיים החיצוניים ובעיקר לאימפולסים של החלק השלישי של האורגניזם החברתי, החיים הכלכליים.
כאן יש לנו עניין עם ההתפתחויות הצעירות ביותר. בארגון של הראש שנמצא מאחורי החשיבה והרוח, יש לנו עניין עם התצורות הקדומות ביותר. בכל מה שמהווה את הבסיס לארגון הכלכלי, אנו פוגשים את ההתפתחויות הצעירות ביותר, אלה שנושאות את הרצון האנושי. אצל האדם של היום, הן נמצאות כרגיל בשלמותן בלא מודע; אך אנו חייבים להעלות אותם למודעות דרך מדע הרוח, מדע המיסטריות. וכיצד ניתן להעלות אותם? אין צורך שאתאר לכם איך צריכים להופיע החיים הרוחניים החופשיים האמיתיים. זה מתחיל בחינוך הילד; מתוך האינדיבידואליות של הילד, החינוך מוציא את מה שהאלים שלחו למטה מעולמות הרוח כאשר הילד נכנס דרך הלידה לקיום פיזי. שם אנו עובדים מתוך הכאוס, מתוך החושך, מתוך המעמקים המעורפלים, כדי להוביל את הכישרונות והמתנות האנושיות מתוך הרוח, דרך הכאוס של החומר, אל תוך הקיום הפיזי.
זה שונה כאשר עלינו להזמין את החלק הצעיר ביותר של ארגון האדם, שהאדם לחלוטין לא מודע לו בתודעה רגילה. שם מדע החניכה חייב לשאוב את הכול מתוך מעמקים לא מודעים. איך זה מתרחש ובכן, החשיבה החברתית שונה מהחשיבה מתוך הרוח. במקרה של חשיבה רוחית, הכול מתבסס על ההתפתחות של האינדיבידואליות. במקרה של חשיבה חברתית, ניתן, למשל, לחשב סטטיסטית כמה מתוך אלף אנשים בני 20 יגיעו לגיל 60. ניתן בקלות להגיע למספרים הדרושים אם ניקח אלף בני 20 מאזור מסוים; מתוכם, מספר מסוים יגיע לגיל 30 לאחר עשר שנים; לאחר עשר שנים נוספות, מספר מסוים יגיע לגיל 40; וכך הלאה לגבי גיל 50 וגיל 60. סוג מסוים של חישוב, תורת ההסתברויות, נשען על מה שניתן לחשב בצורה כזו מהתהליך המספרי של ההתפתחות של קבוצות אנשים. ומבחינת המוסדות החברתיות, ניתן לסמוך על חישוב זה. ענף הביטוח מבוסס על מספרים אלה. אם אני חותם על ביטוח חיים כשאני בן 20, אני צריך לשלם לפי השיעור אותו קבע מישהו שחישב כמה מתוך אלף בני 20 יגיעו לגיל 60, כלומר כמה אדם צריך עדיין לשלם בגיל 60. כשבוחנים את העניין מנקודה חברתית, מנקודת המבט של הקבוצה, זה עובד; אחרת כל חברות הביטוח היו פושטות את הרגל. הן סומכות על מקבצי עובדות כאלה בהתפתחות האנושית.
האם יש לחישוב כזה כל ערך עבור האינדיבידואל? האם זה אומר לי בגיל 20 כמה זמן סביר להניח שאני עוד אחיה? אף אחד לא אומר לעצמו: “משמעות הדבר היא שאחיה רק עוד מספר כזה או כזה של שנים.” אורך החיים שעל פיו אני עושה ביטוח חיים שונה מזה שאני סומך עליו כאינדיבידואל. אנו עוסקים בשתי ספרות חשיבה ושיפוט שונות לגמרי. עלינו לחשוב על האדם באופן שונה לחלוטין כשאנו עושים לו ביטוח חיים, ומכאן רוצים להגיע להסדרים חברתיים מסוימים, מהאופן בו אנו חושבים על החיים שלנו כאדם אינדיבידואלי.
מה עלינו לעשות אם ברצוננו להגיע באופן כללי להסדרים חברתיים, ובמיוחד להסדרים בעלי אופי כלכלי? עלינו להתעסק בחישובים סטטיסטיים כמו אלה של הביטוח; עלינו לאסוף נתונים ולהגיע לתוצאות. מכאן, אנו אף פעם לא מגיעים לחוכמה העולה מתוך ישותו הפנימית של האדם, מתוך הכאוס; במקום זאת, אנו מקבלים משהו שניתן להביע במספרים. רק הסתכלו סביבכם ותראו לאן הגיעו בני האדם, במיוחד אלה שמתמסרים למדע המערבי. בכל מקום תמצאו סטטיסטיקות; על בסיס הסטטיסטיקות, מתקבלות החלטות לגבי כמה מס יש לשלם על פריט זה או אחר, כמה כסף נדרש עבור דבר זה או אחר. החישוב דומה מאד לזה שמשתמשים בו בביטוח. כאשר אנו מתמקדים באלמנט האינדיבידואלי העומד באופן יצירתי בחיים הרוחניים, אנו מגיעים לשיפוטים שונים לחלוטין מאשר אם אנו עוסקים במה שהופך להיות ממוסד מבחינה חברתית בקבוצות של אנשים. אך מה שממוסד חברתית בקבוצות של אנשים וניתן לחשב אותו כך קשור בכוחות צנטריפוגליים, הכוחות הצעירים ביותר של מבנה האדם שעדיין לא הגיעו למודעות. לכן, יש להסיק את התוכן שלהם מתוך סטטיסטיקות.
אנשים בעלי התלהבות מסוג מסוים, התלהבות צינית כמו זו של ניטשה[1], כלפי כל מה שנובע מתוך ישותו הפנימית הכאוטית של האדם ופועל מתוכה, מייחסים רק לו ערך, ובזים לכל דבר השייך לספרה הקבוצתית. ניטשה בז עמוקות לכל דבר בעולם שיש לו אופי קבוצתי. זו הסיבה שבגללה, במיוחד בשנותיו הצעירות, הוא ראה את כל ההתפתחות של האנושות באופן כזה שרק לאינדיבידואלים נבחרים בודדים היה ערך בעיניו. הוא ראה בהיסטוריה של העולם רק שביל שעליו בני האדם האחרים, אלה שאין להם כל חשיבות, מספקים מעין מסלול עקיף למספר קטן של אינדיבידואלים בולטים. זה היה היסוד של השקפת העולם הראשונה של ניטשה. מבחינת כל השאר, ניטשה אמר שהשד או הסטטיסטיקה יכולים לקחת אותם. מבחינתו, אין הבדל בין השד והסטטיסטיקה. אף-על-פי-כן, מה שקשור למבנה ולשיפוט הכלכלי שנוגע בכוחות הצנטריפוגליים, הצעירים ביותר של מבנה האנושות הינו, וחייב להיות, מבוסס היום על סטטיסטיקה.
למרות זאת, לא יכול לצאת מהסטטיסטיקה שום דבר בריא ומיטיב. טרוצקי ולנין[2] הגיעו לתורות העיקריות שלהם מתוך סטטיסטיקות כאלה. בחשיבה הכלכלית הטהורה של המערב, הסטטיסטיקה עדיין משחקת תפקיד חשוב. אך אין כל ערך ישיר לסטטיסטיקה. נסו פעם לאסוף נתונים סטטיסטיים. לא תקבלו הרבה מהם, לא משנה עד כמה חכמים תהיו בחישובים שלכם. יש באמת להודות בכך שמה שמתרחש בסוציולוגיה בעזרת הסטטיסטיקה הינו דבר רע למדי. שום דבר לא יוצא ולא יצא ממנה. יש אנשים שמסווגים את המספרים כך, ויש אנשים שמסווגים אותם אחרת; ובהתאם לכך, ממליצים על רעיונות מגוונים ביותר.
מהי הסיבה לכך? הסיבה היא שהכוחות שכל זה קשור אליהם, הכוחות הצנטריפוגליים, הם באמת הכוחות הצעירים ביותר באדם, והם לא עלו לספרות המודעות. האדם עדיין אבוד כמו ילד בתחום הזה. לכן, עלינו לומר שאם נרצה לייסד מדע חברתי ואימפולסים על בסיס מה שקיים במודעות הנורמלית, המודרנית של האנושות, לא ייצא מזה שום דבר קונסטרוקטיבי. לא תהיה הבנה ברורה לגבי מה שנחוץ, כל עוד בני האדם לא יודו בכך שהמודעות והמדע המודרניים חסרי אונים כשמדובר בגיבוש חשיבה חברתית בצורה שהכרחית היום. כי מה נדרש? הכרחי לדעת שהאדם אינו יכול להגיע לשום מקום באמצעות מספרים; רק אגודות יכולות לעשות משהו עם מספרים – קבוצות של אנשים שמשתמשים בניסויים אלה, וכל אחד משלים את השני. ולמרות זאת, אגודות כאלה לא ישיגו שום דבר מיוחד אם לא יהיו להם כוחות של כיוון. באיזה סוג של כוחות מדובר? הם חייבים להיות כוחות שעולים מקליטה אימגינטיבית, ממדע החניכה. יהיה הכרחי שיהיו אנשים שעברו חניכה במובן מסוים, שיובילו את הניסויים של האגודות לכיוון הנכון, במיוחד בחיים הכלכליים.
אם אנו מבינים נכון את הצרכים של האנושות בהווה ובעתיד הקרוב, היכן יהיה צורך קודם בכוחות מכוונים של מדע הרוח? יהיה צורך בהם בדיוק בספרה של החיים הכלכליים. שם יש ליצור אגודות. התוצאות שהאגודות יאספו באמצעות המספרים שלהן חייבות לקבל קווים מנחים ממה שניתן להשיג אך ורק מחוויה פנימית בעולמות העליונים. את חיי הרוח, את החיים של הגאונים, חייבים לדלות מתוך הכאוס של הארגון האנושי הטבעי בעזרת החינוך. הבסיס של החיים הכלכליים חייב לקבל את הקווים המנחים ממדע הרוח. על מדע הרוח לנהל את כל מה שנאסף על ידי האגודות השונות מכל מיני חוגים מקצועיים, תעשייתיים או חקלאיים, וכו’. הספרה הכלכלית היא בדיוק זו שהופכת את השפעת חיי הרוח להכרחית, במיוחד בכלכלה. לא תהיה שום התקדמות בלעדיה. כי בספרה של הכלכלה, הכול יישאר אינסטינקטיבי אם מעלים אותו למודעות על ידי ההתפתחות שתיארתי. לכן, עלינו לומר: “קודם כול, קחו מטאטא, תנקו ותוציאו כל דבר ששולל את הרוח בחיים הכלכליים!” בזה תלויה הרווחה העתידית של האנושות. להוציא כל דבר שדוחה את הרוח בחיים הכלכליים – שם מעל לכול! שם זה הכי הכרחי; אחרת, התוצאה תהיה כאוס כלכלי, וביחד איתו כאוס כללי של הציביליזציה; ואת זה, הייתי אומר, כבר אפשר לראות בצרוה די ברורה וחד-משמעית.
צורת החשיבה של בני האדם ברגע קטסטרופלי, היסטורי זה של האנושות מוזרה למדי. מאז 1914, כבר ראו את ההתקרבות של קטסטרופה עולמית. מה היו מחשבותיהם? הם חשו שאילו רק יבוא השלום תוך שנה, הכול יהיה שוב בסדר. כשהשלום לא הגיע, הם אמרו: “לו רק יבוא בשנה הבאה, הכול יהיה בסדר!” – וכך הלאה. ואז בא שלום שלמעשה היה רק נקודת התחלה לקונפליקטים גדולים יותר. כעת האנשים ממשיכים לישון. הם אינם רואים שכוחות ההידרדרות מצטברים ומתחזקים מחודש לחודש. הם אינם רוצים לראות זאת. ומדוע לא? מפני שהם אינם רוצים לקבל את הרוח; הם אינם רוצים לקבל את הדבר היחיד שיכול לעזור להבריא את העולם. אין טעם להאמין היום שניתן להגיע לפשרות עם דברים שבאים מן העבר. זה לא עובד. העולם מבקש שיבנו אותו מחדש. ממקורות חדשים הוא צריך לקבל כוחות חדשים. מה שאמור להשפיע כמדע חניכה – שממנו יכולים להיוולד כוחות כמו אלה שתיארתי – הוא זה שמנסה כעת להגיע לעולם. יש לקבל את מדע החניכה, מפני שבלעדיו הצעדים שאמורים להוביל לעליה יביאו ללא ספק להידרדרות, ולא תהיה שום התקדמות.
מה שנדרש הוא שתיווצר מודעות חזקה לדברים הללו, במיוחד אצל אותם אנשים שיישאו על כתפיהם את האחריות הגדולה ביותר בעתיד הקרוב – כבר דיברתי על עובדות אלה כאן – העולם האנגלו-אמריקאי. העמים של אירופה המרכזית והמזרחית מכופפים. ככל שעולה כוחם, ובמיוחד השפעתם, העם האנגלי והעם האמריקאי נושאים באחריות מיוחדת לפנות לחיי הרוח.
זאת הייתה הסיבה שבגללה היה כל כך חשוב שהמרכז המייצג את התנועה הרוחנית שלנו יעמוד על אדמה ניטרלית בשנים של הקטסטרופה. דורנאך נתנה קרקע ניטרלית שעליו אנשים מכל העמים שרצו לבוא לכאן יכלו לפגוש אחד את השני, מקום בו מה שנטוע בקרקע של מדע הרוח עצמו לא שם מכשול בדרך של אף אחד. מה שעומד כאן כעת, הוקם כאן, אפשר לומר, מתוך אירופה מרכזית. אכן, מה שהקים, גם מבחינה חומרית, את מה שעומד כאן כעת בוודאי אינו חלק מהכוחות הגרועים ביותר של מרכז אירופה. הוא עומד כאן, וכאילו שואל: “האם העולם פוגש את המקום הזה בהבנה?” אי אפשר לשאול את אירופה המרכזית עם יש לעולם הבנה לגביו. היא מרוסקת, הולכת לאבד את ערכה רוחנית וכלכלית, אך זה שהיו לה ערכים ברור מתוך העובדה שהיא יכלה להציב את המבנה הזה כאן. המבנה הזה[3] עומד כאן כעת כשאלה לגבי הבנתו של האדם. זו אכן שאלה בינלאומית, שאלה שמופנית לעולם: האם יום אחד מבנה זה יעמוד כאן בלתי גמור, כפי שהנסיבות מראות עכשיו? האם הוא יישאר לא גמור, כשבנוי רק החלק שנבנה על ידי אירופה המרכזית והחלק שהוסיפו אותו מהאזורים הניטרליים? או האם העולם האנגלו-אמריקאי יביא הבנה לשאלה זו שמופנית לעתיד האנושות? עלינו לחוות את השאלה הזאת כבעלת משמעות עמוקה ביותר. כי או שיאמרו “כן” לרוח, ואז יימצאו הדרכים והאמצעים להשלים את מה שאחרת חייב להישאר בלתי גמור; או שיאמרו “לא” לרוח, ואז יעמוד כאן מבנה בלתי גמור כאות לכך שאין רצון להבין את כוחות העלייה. אך אז השאלה האם רוצים לקחת את התקדמות האנושות ברצינות תצטרך לקבל תשובה שלילית.
—————————————————————————————————————————-