רודולף שטיינר

3 הרצאות שניתנו במקומות ובזמנים שונים

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה, תיקונים ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל, יוסי פלג

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה שלישית: דורנאך, 21.10.1916 GA171

נפש אנוש וגופו מנקודת השקפתו של מדע הרוח

לפני שבועיים התאפשר לי לתת פה הרצאה בה הסברתי מה חשוב הדבר שמדע-הרוח (אנתרופוסופיה) יתפוס את מקומו לצידם של ניסיונות מדעיים, פילוסופיים ואחרים של הזמנים המודרניים. ניסיתי להסביר שבזמן האחרון, הדרך המדעית של החשיבה נוטלת בהדרגה תבנית מסוימת, ותבנית זו מצביעה על העובדה שאם יהיה קיים צורך אי-פעם להשלים דרך חשיבה זו, ייעשה הדבר באמצעות מה שיש למדע-הרוח לומר. היום ברצוני לדבר אודות פרט מסוים בשטח מדע-הרוח על מנת לחזק (ככל שניתן הדבר במסגרת של הרצאה יחידה) את מה שאמרתי לפני שבועיים בקווים כלליים. דבר זה מתייחס לזיקה מסוימת בין גוף אנוש לבין נפש אנוש. בתחום זה, של יחסים בין גוף אנוש לנפש אנוש, ניתנים להערצה ולכבוד ההישגים החדישים ביותר אודות הישות האנושית, שמדע הטבע זרק עליהם אורו, פה כבשאר התחומים. אולם מדע הטבע ושיטותיו מוגבלים להשגות החושים ולמה שניתן לחקור בחושים, ובחושים מורחבים על ידי שיטות החישוב. עם זה מצמידות השיטות הללו של מדע הטבע את תלות חיי הנפש אל תפקודי הגוף ואל תהליכי הגוף.

והנה, יכולים אנו לומר שמה שמבצע המדע המודרני בקווים כלליים בדרך חשובה ובקֶשֶת כה רחבה של עניינים בפיזיולוגיה, בביולוגיה וברפואה, ביחס לתלותה של הנפש בגוף, הרי שמצד אחד גלוי וברור הדבר, כשם שגלויות וברורות התבוננויות מסוימות בחיי היום יום המתייחסות לתלות זו; אולם, מצד שני עלינו לומר שכל מחקר שהוא בתפקודי העצבים ובשאר תפקודי הגוף, אף אם ירחיק לכת מאוד, כמעט ולא יוליך, בקווים כלליים, הלאה ממה שגלוי וברור ובמיוחד בספירה זו של התבוננויות בחיי יום יום.

מה שניתן לומר אודות תלות הנפש בגוף בהקשר זה הוא כפי שאומר אני גלוי וברור, היות ועלינו אך ורק להצביע ולהראות, כיצד מתחילים חיי הנפש בישות אנוש. כיצד מתפתחים הם כאשר מגיעה מערכת העצבים לשלמות יחד עם התרחבות המוח. עלינו רק להצביע ולהראות כיצד מושפעת הנפש על ידי פגמים ואי-נורמליות של המוח, ולבסוף עלינו להצביע ולהראות כיצד מגיעים חיי הנפש לרפיון כשאנו מזדקנים; ובעצם הם אפילו מתחילים לפוג. תלות חיי הנפש בחיי הגוף מיוסדת וערוכה עד שלב מסוים ובקווים כלליים לא ניתנת להיעשות שום התקדמות נוספת אף אם ייעשה מחקר בדבר לפרטי הפרטים. אולם למעשה, מוליך אותנו דבר זה אל משהו הנראה לעין, שבהכרח יחדור דרך תפיסתנו המיידית. לכן קשה במיוחד לאדם הרוצה לחקור את הנפש, בהתאם לשיטותיו של מדע הטבע, לדבר אודות פעילות נפש שהיא בלתי תלויה בחיי הגוף; וקשה באותה מידה בשבילו לראות שלנפש תתכן חשיבות משלה. על כן, היה ניסיון מצד אלה, שרצו להציל את אי-תלותם של חיי הנפש, לסתור את העובדות של מדע הטבע; קל להראות, מנקודת השקפתו של מדע הטבע, ויש להודות בכך בגלוי, קל להוכיח שמה שנעשה במחקר על הנפש מוליך לתוצאות אבסורדיות אם הוא מבוסס על אותן התפיסות האנושיות הרגילות של מדע הטבע. הואיל כי רק אם נוטלים אנו את מרכיביהם של חיי הנפש בחיי אנוש רגילים, נוכחת למעשה תלות זו. וככל שמתנהל סוג מחקר כזה, אין שום אפשרות להזים את מה שאומר מדע הטבע אודות תלותם של חשיבתנו, דמיוננו וגם של רגשותינו ורצוננו, באיברים הפיסיים; היות והדבר באמת ובתמים אינו ניתן להזמה. לכל מחקר של הנפש, הנשען על התפיסה הרגילה, יש את אותו הבסיס כמו למדע הטבע אשר באמצעות שיטותיו הודף בהדרגה מגבולות משכנו את כל אשר אנושי בו. יכולים אנו לומר שמילים הנאמרות בגנות כמה מהתיאוריות המדעיות, על ידי הללו היכולים להתבונן בעמקות-יתר לחיי אנוש, רשאיות להיאמר באשר לתפיסות מודרניות אלה אודות הנפש, אשר במידת מה מושפעות מהמטריאליזם.

נתחיל בדוגמה ידועה היטב, שכבר הזכרתיה בהקשר זה בהרצאות קודמות פה בציריך. תיאוריה הקרויה תיאוריית קאנט-לאפלאס, אודות מוצאו של העולם. היא בקעה ועלתה מתוך מדע הטבע אשר התעלם מכל דבר אשר טבע רוחי עצמאי לו בפנים האבולוציה של העולם. אני יודע היטב שבני אדם רבים מתנגדים לפרטים של תיאוריית קאנט-לאפלאס זו, ובצדק מרכיבים משהו אחר במקומה. אולם משהו אחר זה צץ לעיתים קרובות באותה רוח. תיאוריית קאנט-לאפלאס הידועה, ששנים רבות לה, עשויה לשמש לנו כדוגמה עבור העניין בו דנים אנו עתה. התיאוריה הזאת טוענת שכל האבולוציה של כדור הארץ שלנו ושל כל מערכת השמש, מוצאה מתוהו ובוהו אשר תוך כדי סיבוביו השליך מעליו, ראשית-כל את השמש, ולאחריה, תוך סיבובים נוספים, את כוכבי הלכת וכן הלאה. תיאוריה זו ידועה בדרך כלל. והנה, אפשרי הדבר להראות, כביכול, שתיאוריה זו אמיתית, בייחוד לטיפוס של אדם הנופל בפח בקלות על ידי מה שהוא רואה. ניתן להראות לו על ידי ניסוי, עד כמה פשוט הדבר וברור.

מישהו נוטל טיפת נוזל שאיננו מתערבב במים, ופיסת קרטון מושמת באופן אופקי בתוך הנוזל. שמים מחט באופן אנכי ואת כל זה שמים במים ומסובבים בעזרת המחט – ניתן לעשות זאת בסיוע פיסת הקרטון – ואז אפשר לראות כיצד תוך כדי הסיבוב נפרדות טיפות קטנטנות מן הטיפה הגדולה, וכיצד מתהווה על ידי כך מערכת פלנטרית קטנה ונאה. כאשר מראים לילדים בבית הספר את ההדגמה הזאת מוצאים הם את זה מאלף מאוד.

לכאורה, אמת הדבר, אלא שעוסקים אנו במצבי קיום שונים לגמרי ביקום; אין אנו דנים בנוזל דמוי שמן, אלא במשהו שטבעו עדין יותר, אתרי. אולם הדגמה זו מהווה ניסיון לתאר השערה של המתרחש ביקום. אך משהו כנראה נשכח ולא נלקח בחשבון. כאלה, הם לפעמים החיים. אולם, אם ברצוננו להמחיש הדגמה של תהליכי הטבע, כי אז עלינו לקחת בחשבון את כל הכלול בניסוי שכזה. כאן, אל לנו לשכוח שאנו עצמנו נוכחים במקום ומסובבים את המחט! אם ברצוננו להשתמש בהשוואה זו כבהוכחה, או אפילו כהדגמה בלבד, עלינו להניח שאיזו רוח, מורה גדול, היה בפעולה ביקום בדומה לזה שסובב את המחט. והדבר השני שנשכח הוא שניתן להשיג רק טיפות קטנות ותו לא, המורכבות מאותו חומר יסודי שהטיפה הגדולה מורכבת ממנו. כמובן שזה מאלף מאוד ובגבולות מסוימים אף ניתן ליישם הסבר זה על העולם. אולם, בני אדם המתבוננים לעומק ירגישו שלא די בזה; הם ישימו לב לאלמנט המתסכל של הנחה כזאת עבור התפיסה האנושית את העולם.

ההיסטוריון הגדול של האומנות, הרמן גרים (הזכרתי זאת במיוחד בספרי האחרון המתייחס לחידות האדם) אמר, תוך הסתמכות על דבריו של גתה, עד כמה נראית לו בלתי אפשרית הנחה זאת כבסיס להשקפה אודות העולם, כי עליה לכלול בה את כל התופעות שבעולם.

הרמן גרים אומר – וברצוני לקרוא מילים אלה בתור הוכחה לאשר אומרת נפש בריאה והגיונית אודות השערות לא מבוססות מספיק אלה. בצעירותו של גתה הייתה הפנטזיה הגדולה של קאנט-לאפלאס אודות מוצאה של האדמה ואודות כליונה הסופי מקובלת מזה זמן רב. ילדים למדו זאת בבית הספר, שמתוך תוהו העולם הסובב מתהווה טיפת גז מרכזית שממנה, במשך הזמן מתהווה האדמה; וזו, במשך נצחי נצחים שלא ניתן לדמותם, עוברת דרך כל שלבי התקשותה ובהם שלב יישובה על ידי גזע בני האדם… ולבסוף, היא תיזרק חזרה לעבר השמש כסיגים מלובנים. זהו תהליך ממושך אולם ניתן לציבור הרחב לדמיין אותו; תהליך אשר לשם התהוותו אין לו צורך בהתערבות חיצונית נוספת לזו אשר ייתן איזה כוח חיצוני שישמור את השמש באותה הטמפרטורה.

"אין שום סיכוי שניתן לחשוב על עתיד חסר תקווה יותר מאשר זה שכופים אותו עלינו כהכרח מבחינה מדעית. עצם של פגר, אשר כלב חושש לאכול, תהיה משהו מרענן ומעורר תאבון יותר בהשוואה לחריוני הבריאה הסופיים הללו, שיהוו את מצב האדמה שלנו כשהיא תיבלע לבסוף על ידי השמש. התשוקה לידע המסבה לבני דורנו לבלוע רעיונות כאלה וגורמת להם להאמין בהם, אות הוא לדמיון בלתי בריא, אשר המלומדים בעידני העתיד ינסו להסבירו כסמל היסטורי של העתים. גתה מעולם לא השתעשע בסיכויים אומללים כאלה". עד כה דבריו של הרמן גרים מתוך "גתה", מסדרת הרצאות שנתן באוניברסיטת ברלין.

ועל כן, מה שנראה ברור וגלוי בהחלט על יסוד הנחות מסוימות, נראה לרוח אנוש המעמיקה בדברים, כפרי דמיון בלתי בריא, ובייחוד כשהוא משמש בסיס לתפיסת עולם מקיפה. המילים אותן כיוון הרמן גרים אל תיאוריית קאנט-לאפלאס זקוקות לשינוי על מנת להפנותן אל התיאוריות הללו בהן משתמשים מדעני הטבע לעיתים קרובות, בהסבירם את חיי הנפש האנושית באורח מטריאליסטי. להסברים מטריאליסטיים אלה ביסוס זהה לזה של תיאוריית קאנט-לאפלאס. הם מוצדקים בהחלט כל עוד אין רואים בהם משהו הנוטל בחשבון את החיים בכללותם.

והיה עוד ניסיון לחקור את הנפש לפי אותן שיטות בהן נוקט מדע הטבע. ובדבר הזה סונוורו בני האדם על ידי מבצעיו של מדע הטבע בעת החדשה, אשר בצדק ראויים הם להערצה. בין הללו שאכן חקרו את הנפש על אותו בסיס כמו מדע הטבע היה פרנץ ברנטאנו. כאשר בשנת 1860 נטל משרת מורה בוורצבורג, טען: "בלימוד הנפש יש להישען על אותן שיטות של מדע הטבע", ובכרך הראשון של ספרו: 'תורת הנפש או פסיכולוגיה', שנכתב בשנת 1874, מוצאים אנו מילים בהן מביע הוא בבהירות את התקווה שיוכל לדבר בכרכים הבאים אודות חיי הנפש על אותו בסיס ובאורח כזה, שתתגשמנה ציפיות אנוש מסוימות, אשר טופחו עד כה בלימוד הנפש. פרנץ ברנטאנו מקווה ואומר שאף אם לימוד של הנפש, המבוסס על מדע הטבע, יהא עשוי למסור אינפורמציה מדויקת אודות האופן בו נצמדים הרעיונות זה לזה, וכיצד צצים מצבי רוח בנפש, כיצד פועל הרצון וכן הלאה, אין זה יכול להוות היסוד שלקראתו מצפה האנושות מלימוד הנפש, המהווה בעצם השקפה אודות ישות אנושית שניתן להשוותה עם תפיסת העולם של אפלטון ואריסטו. אלה הניחו שללימוד אמיתי של הנפש יש מה לומר אודות המרכיב האלמותי של הישות האנושית, שאינו חדל להתקיים כשהגוף מת. ולפי השקפתם על לימוד הנפש למסור אינפורמציה אודות מרכיב אלמותי זה.

למעשה, לא כתב פרנץ ברנטאנו את הכרכים הבאים אודות לימוד הנפש, היות ובאמת בלתי אפשרי הדבר לגלות ולמצוא משהו אודות המרכיב הרוחי-נפשי באדם באמצעות הליכה צעד אחר צעד בעקבות הדגם של מדע-הטבע המודרני. וכך מתבוננת גם האנתרופוסופיה – מדע-הרוח, באובייקטיביות מוחלטת, בהתפתחות האחרונה ביותר של השיטה המדעית ובמחקריה אודות הזיקה בין הנפש האנושית ולבין הגוף האנושי, וצועדת צעד נוסף בדרכה ובגישתה לעניינים מדעיים.

כבר הצבעתי והראיתי במקום הזה, לפני שבועיים, שמדע-הרוח – אנתרופוסופיה, ניסה לצעוד צעד נוסף לפני מדע הטבע המקובל. מדע-הרוח יכול לעשות זאת היות ואינו משתמש באותם אמצעים לרכישת ידע אשר בהם משתמש בצדק מדע הטבע בכלים שלו, כי אם משתמש הוא באמצעים לרכישת ידע שניתן להשיגם כשמסוגלים אנו לפתח הלאה מה שמצוי באורח רגיל בנפש אנוש בתודעה רגילה. וזאת כאשר עוברים אנו התפתחות עצמית נוספת. הכוחות שיש לשאוב מן הנפש האנושית עבור מדע-הרוח אינם כוחות שמצויים בחיים הרגילים. וכפי שנראה זאת היום, אף אינם צריכים להיות מצויים בחיים הרגילים. אך ורק כשמצויד האדם בכוחות אלה הוא עשוי להתבונן בספירות הללו שמהן מוצאו של המרכיב הרוחי-נפשי האמיתי של ישותו, ואך ורק על ידי כוחות אלה עשוי הוא לגלות מרכיב זה של הישות האנושית הקיים ללא תלות בטבעה הגשמי. על מדע-הרוח לחדור דרך החשיבה, הרגישה והדמיון השוכנים בתודעתנו הרגילה אל מה ששוכן באמת ובתמים בשורשי חשיבתנו, רגישתנו ורצייתנו הרגילות.

והנה, לעיתים קרובות דיברתי כאן אודות כוחות אלה שניתן לדלותם ממעמקי הטבע האנושי ואשר יכולים ליצור את הבסיס עבור ידע על-חושי. לא אחזור היום על מה שאמרתי כבר בהקשר זה, היות והתייחסתי לדבר בהרצאתי מלפני שבועיים. הפרטים אמורים להימצא בספרי: "כיצד קונים דעת העולמות העליונים?", ובכתבים אחרים משלי. ברצוני לומר מספר מילים אודות יסודותיו של העניין.

ברצוני להזכיר שדברים אלה – שאותם מנסה האדם לדלות מתוך מעמקי נפשו, על ידי האמצעים המאופיינים בספרים שנזכרו לעיל, מאפשרים לו לראות את העולם באורח שונה מאשר ראה לפני כן. ניתן להשוות זאת עם אורח התפיסה הרגילה שעליו מיוסד מדע-הטבע. לדוגמה: יכולים אנו להביט במיתרים רוטטים או באמצעים דומים אחרים שמשתמשים בהם על מנת להפיק צליל; ולמרות שאין לנו אוזן מוזיקלית, רשאים אנו על אף זאת להשתדל במאמץ רב לרכוש לנו מושג אודות המוזיקה. יכולים אנו לחקור את העולם החיצון בתודעתנו הרגילה הואיל ועולם זה מצוי בתודעתנו, כשם שיכולים אנו להשתמש בשיטות מסוימות על מנת לחוש וללמוד את האמצעים שבסיועם מופקים צלילים בתבנית פיזית ומרחבית. ברם, כאשר אוזן מוזיקלית תופסת את המיתר הרוטט וכולי, הרי שתפיסתה זו משיגה משהו שונה לחלוטין מזה הרוטט במרחב. וכך תודעתנו האנושית הערה, בהשוואה לתודעתנו היומיומית, משיגה דבר הנוסף לכל מה שנמסר לנו דרך תודעתנו הרגילה. אולם רק בשיטות מוגדרות, שתוארו בספר שנזכר לעיל, ניתן לדלות את הכושר שהשווינו פה לאוזן מוזיקלית.

באמצעות שיטות אלה מגלים אנו כל מיני דברים אודות הישות האנושית אשר, מובן מאליו, גורמים היום להתנגדות, ללעג ולקלס ביחס אליהם; היות והחשיבה היומיומית הרגילה של זמננו איננה מורגלת לעניינים הבאים בדרך זו. וכך, מצד אחד מצויים אנו במערך הכרת הגוף הפיסי, אותו רואים אנו בעינינו ובו נוגעים אנו בידינו ואשר את דרך תפקודיו ואת הכוחות אשר בו יכולים אנו ללמוד באמצעות שיטות פיזיולוגיות וביולוגיות וכן הלאה. ומצד שני נמצאים אנו במערך קליטה או הכרה בדבר שקיים מעין גוף רוחי, גוף של כוחות המצוי בישות אנוש כנבדל מן הגוף האנושי הפיסי והמהווה בסיס לגוף פיסי זה. אין זה חשוב איך נקרא לו. אני מודה שהביטוי בו השתמשתי היום: גוף על-חושי (רבים היודעים דבר אודות עניינים אלה משתמשים בביטוי "גוף-אתרי"), אני מודה שביטוי זה מסורבל מאוד. כאשר דברים אלה יהיו שימושיים ומקובלים יותר בחיי התרבות שלנו, יימצאו להם ביטויים הולמים יותר. על ביטוי שהיה הולם יותר, הצביע במאה ה-19 טרוקסלר, שידע אודות עניינים אלה (וסבורני שהזכרתיו בהרצאתי לפני שבועיים). הוא נטל ביטוי נושן ורצה להשתמש במילים "מערך נשימה" עבור הגוף האתרי; וניתן לתרגם זאת עתה לשפה המודרנית. אולם כפי שאמרתי, אין לייחס חשיבות רבה מדי לכינוי ואל נא תאחזו בזה כדי לסטות מן הנושא. חשוב הדבר שבאמצעות תפיסה על-חושית רואה האדם את גופו האתרי כמשתייך לתנאי קיום-רוחיים, כשם שהוא רואה את גופו הפיסי כמשתייך לעולם הפיסי החיצון. המוליך להבנת גוף אתרי זה אינה פעילותו של דמיון שרירותי וכן לא השערות פילוסופיות בלתי מבוססות, אלא תוצאתה של התנסות אחראית ומאומנת שניתן להגיע אליה אם השיטות שהוזכרו לעיל תיושמנה בחיי הנפש הפנימיים. ניתן להגיע לכך במידה כזאת שגוף אתרי זה לא יהא נישא בפנימנו ללא מודעותנו לכך, כפי שהדבר בחיים הרגילים, אלא יהיה מהות מודעת בפנימנו.

בתחילה, רק חלק מגוף אתרי זה מודע לנו ובו אדון עתה. אם מניחים אנו שהגוף האתרי מצוי בפנימנו כל העת, ניתן לראות שחלק מגוף אתרי זה קשור כולו ביכולת הישות האנושית לחוש בכל מה שמועבר דרך חושי האדם. מה שמצוי בחושינו, מה שנחשב כתחושות, אינו שוכן אך ורק בגוף הפיסי החיצוני שלנו. הוא שוכן גם בגוף האתרי המשתרע על פני החושים וחודר אותם, בנוטלו להתנסותו את מה שחווים החושים כתחושות. חייו המפורטים של הגוף האתרי אינם חודרים לתודעתנו בחיים הרגילים וישנה סיבה מוגדרת לכך. הישות האנושית שקועה רובה ככולה בתהליכים שהעולם החיצון מזמֵן לה באמצעות חושיה, תהליכים שניתן בנקל להוכיח את השפעתם על הגוף האתרי. בתפעולו בחיים הרגילים, על הגוף האתרי לפנות ולהפנות אל השתקפויות הזיכרון שלנו את מה שמצוי בחושים כאשר חשים אנו בעולם החיצון.

בחיים הרגילים מסוגלים אנו לזכור לאחור עד לנקודה מסוימת. ומנקודה זו ואילך נישאות השתקפויות אלה בפנימנו, השתקפויות התלויות בתהליכי הגוף הפיסי. בדוגמה הראשונה תלוי הזיכרון לגמרי בתהליכים גופניים, (וכשמדע הטבע יתקדם יוכל להוכיח זאת לפרטי פרטים) אולם רק בתהליכים גופניים אלה אשר בוקעים ועולים באמצעות הגוף האתרי, החוקק את רשמיו בגוף הפיסי, וכל מנגנון הזיכרון מתהווה באמצעות הגוף האתרי השב וחוזר אל הרשמים שחקק בגוף הפיסי. ובעשותו זאת מעלה הוא אל הזיכרון השתקפויות-זיכרון מתהליכי חיים שמלפני כן.

כך רואים אנו שככל שנוגע הדבר לתודעתנו הרגילה, צמוד הגוף האתרי במלוא המובן לגוף הפיסי; ואילולא היה פועל על התצורה הנאותה של השתקפויות הזיכרון שלנו, כי אז לא הייתה יכולה להתפתח תודעת האני שלנו, היות והיא עשויה להתפתח אך ורק בתחומי גופנו הפיסי. התבוננות יומיומית פשוטה כזאת יכולה להראותנו מה חשובים חיי הזיכרון להתהוותה על השתקפות האני שלנו. העובדה שאנו מוצאים עצמנו בעולם כ'אני' בעל עצמיות מודעת, קיימת הודות להתנסותנו בגוף הפיסי. דבר זה ניתן להיעשות אם עוקבים אנו צעד אחר צעד אחר מה שמתואר בספר שנזכר לעיל, בהצמידנו עצמנו בדרך מדיטטיבית, חוליה אחר חוליה, למושגים מסוימים שנטלנו מן החיים הרגילים ומפתחים אותם אחד לאחד. במיוחד דבר זה נעשה בתתנו את דעתנו כולה למושגים כאלה על ידי טיפוח שיטתי של התנסות שלובה בשלווה פנימית, אשר לא תתואר בפרטים נוספים כאן.

באופן זה ניתן, במידה מסוימת לשחרר את הגוף האתרי מן הגוף הפיסי; וניתן להסב לשחרור זה דרך הימצאותן של מחשבות מוגדרות בשפע רב יותר מאשר באורח רגיל, בחיים הרגילים. באמת ובתמים ניתן הדבר לבדל חלק מן הגוף האתרי מהגוף הפיסי באמצעות תהליכים פנימיים לחלוטין במעין ניסוי-פנימי, כפי שניתן להפריד בין חמצן לבין מימן באמצעות שיטות אלקטרוליטיות.

ההכרה בגוף אתרי זה כדבר ששוכן בנו באורח עצמאי, אינה בוקעת ועולה מתוך פעילות שרירותית של הרצון שלנו. אולם ניתן, לאחר שנים של מחקר מסור, הנשען על התאמנות מוגדרת של כוחות ההשגה הפנימיים, שבאמצעותם עשוי האדם, ולפחות באופן חלקי, לחוות את גופו האתרי הבלתי תלוי (העצמאי). וכיצד מופיע גוף אתרי עצמאי זה במשך התנסויות אלה? החלק של הגוף האתרי שאליו מתכוון אני עתה (כי לגוף האתרי גם תפקידים אחרים באורגניזם האנושי) מופיע כמעין חוש על-חושי (משתמשים אנו עתה בביטוי בו השתמש גם ויטאם טרוקסלר לפני כן). כשמשתחרר הגוף האתרי במידה מסוימת, הוא מופיע בתור חוש על-חושי כמו שהעין מסוגלת, עד למידה מסוימת, לתפקד באורח עצמאי בפנים מערת העצם אשר לה.

הקושי נעוץ בזה שאנו יודעים, באמצעות התנסות זו, שחוש זה מצוי בנו, שיש לנו משהו הנבדל משאר גופנו, אך שמשהו נבדל זה אינו מסוגל לחוש בשום דבר. התרגילים המנחים אותנו לחוות את מה שנבדל, מביאים אותנו גם לנקודה בה מושתקים לחלוטין חושינו החיצוניים במשך פרקי הזמן בהם חווים אנו חלק גדל זה שלנו; התוצאה היא שמה שקרוי באורח נורמלי העולם החיצון, אינו נמצא בזה. בדוחקנו את תשומת לבנו, הנתונה כרגיל לעולם החיצון, הרי שמטאטאים אנו כליל את העולם החיצון מתודעתנו המתרחבת פנימה על מנת להכיל חלק זה שלנו, אודותיו יודעים אנו שהוא קיים, ללא תלות בטבע הגופני ואודותיו אף יודעים אנו שמהווה הוא חוש על-חושי שאין לו עולם לחושו.

ניתן לתאר במילים את החוויה המזעזעת המלווה את הרגע בו יודעים אנו שמצוי ברשותנו חוש על-חושי נבדל זה, וששאר העולם כולו אינו בנמצא. באורח קיצוני רב יותר ממה שניתן לתאר כאן, נשמטת הקרקע מתחת לרגלינו. הקרקע המהווה את הבסיס עבור התודעה של החושים הרגילים אינה בזה עוד. על אף כל זאת יש לפתח איבר זה על מנת שיהא עשוי לחוש עולם שאינו נוכח עבור תודעתנו הרגילה. עולם זה נעשה מוחש כשתודעתנו הרגילה נפגשת עם התהליכים הפנימיים של הנפש המוליכים אותנו לחוות איבר חדש זה. נוכחים אנו בחיים הרגילים בתור אני, גם כי גופנו האתרי הבלתי מודע לנו, מעביר את חוויות החושים החיצוניות שלנו אל הזיכרון.

באותו אופן ניצבים אנו פנים אל פנים מול העולם בו חיים אנו כישויות אנוש פעילות (ודבר זה ניתן להוכיחו לכל פרטיו) באמצעות מה שנקרא בפינו הסימפטיות והאנטיפטיות הקשורות לחיי הרצון שלנו. הסימפטיות והאנטיפטיות שלנו קשורות לטבענו הפיסי, כשם שקשור אליו הזיכרון שלנו. כל חיי הרצון והמעשים שלנו כפופים להשפעות של הסימפטיות והאנטיפטיות שלנו, המוליכות אותנו לקבל דברים מסוימים ולדחות אחרים, המקרבות אותנו לאנשים מספר ומרחיקות אותנו מאחרים. סימפטיות ואנטיפטיות אלה קשורות אל הגוף הפיסי כליל. הן יכולות להגיע למלוא ההתבטאות בהימצאן בחיינו הפעילים כי חיים אנו בגוף פיסי.

וכך רואים אתם שמדע-הרוח מכיר גם בזאת, שהבסיס של חיי המושגים והדמיון שלנו תלוי בחיי הגוף הפיסי. מדע-הרוח מכיר בדבר שהסימפטיות והאנטיפטיות, המשמשות כדחפים לחיינו הפעילים, קשורות לגוף הפיסי. והנה קיימים גם תרגילים מסוימים (המתוארים בספר שנזכר לעיל) המוליכים לכיבוי הסימפטיות והאנטיפטיות, אולם לא עבור כלל החיים הפיסיים החיצוניים; יהיה זה מזיק ביותר, אלא רק לרגעים מסוימים, כאשר נחקר העולם הרוחי. מה שנחווה בסימפטיות ובאנטיפטיות קודם לכן, מושג עתה באותו אופן בו רגילים אנו להתבונן בתהליכי הטבע החיצוני, אודותיהם יודעים אנו שניתן להתבונן בהם רק אם נעשה הדבר ללא סימפטיות ואנטיפטיות.

נדרשת עתה פעולה זהירה, אחראית ושיטתית על מנת לכבות, למשך פרקי זמן מוגדרים בהתנסותנו, את הסימפטיות והאנטיפטיות שלנו, כדי שלא יפריעו לנו; אך בחיים הרגילים נהיה כמשותקים בלעדיהן. כאשר במהלך התנסות נפשנו עולה בידינו לכבות באורח שיטתי את הסימפטיות והאנטיפטיות שלנו, עשוי האיבר העל-חושי אשר הזכרנו, להתחיל לחוש עולם החבוי לתודעה רגילה. זהו העולם בו שוכן המרכיב האלמותי האמיתי של נפש אנוש. המרכיב של נפש אנוש, אשר עבור תודעתנו הרגילה מושרש הוא בחשיבתנו, ברגישתנו וברצייתנו המצויות בעולם זה. עבור תודעתנו הרגילה פועל מרכיב אלמותי זה של נפש אנוש, המהווה את המהות העוברת דרך לידות ודרך מיתות, יד ביד עם חיי הגוף הרגילים שלנו בדרך דומה לתופעות מסוימות, לתהליכים מסוימים אשר פועלים יחדיו בטבע, על מנת ליצור את הקשת בענן. ומי שטוען שחשיבה, רגישה ורצייה אלה, התלויות במנגנון הגופני שלנו, תוכלנה להתקיים מעבר למוות באותה המתכונת בה קיימות הן בתודעתנו הרגילה, דומה לזה שאומר שעל הקשת בענן להתקיים כאשר נמוגים התנאים הנדרשים לקיומה. החוש העל-חושי הזה, אשר אפיינו אותו, רואה את המרכיב הזה שבנו, העובר דרך לידות ומיתות; והוא עשה זאת כאשר מרכיב זה של נפשנו, השוכן מעבר לחשיבה, לרגישה ולרצייה, בוקע ועולה מתוך התנסות הנפש שנעשתה משוחררת מן הסימפטיות והאנטיפטיות. החוויה של חוש על-חושי זה בספירה הרוחית-נפשית שונה לחלוטין מן החוויה הרגילה של נפשנו. בחוויה הרגילה של נפשנו, מה שחי בדחפים שלנו ובוקע ועולה מן הסימפטיות והאנטיפטיות שלנו, משתנה למשהו בעל טבע רעיוני-רוחני. חווים אנו דבר זה או אחר בחיים; מצפוננו מספר לנו דבר זה או אחר והם משתנים למשהו בעל טבע מושגי-רוחני. יכולים אנו לפעול תחת ההשפעה של חווייתנו, של מצפוננו וכן הלאה, רק מפני שה'אני' מסוגל לפעול באפקטיביות מתוך הטבע הרעיוני-רוחני שלנו.

לזה אשר מושג על ידי החוש העל-חושי בחיי הנפש הפנימיים שהשתחררו מסימפטיות ומאנטיפטיות, זיקה קרובה יותר להוויית הקיום הרוחית האובייקטיבית האופפת את העולם, מאשר לחיי המושגים הרוחניים אשר לנו. ולדוגמה, בהתבוננות במה שתיארתי כהשתתפותנו בחייה הפנימיים של נפשנו, עשוי חוש על-חושי זה לראות מהי הזיקה בינינו לבין בני דורנו. נוצרים קשרים מיוחדים המושפעים מן הסימפטיות ומן האנטיפטיות שלנו; ותחת השפעות אלה, הפועלות בעקיפין דרך רעיונותינו ודמיוננו, נוטלים יחסים אלה נתיב מסוים.

על ה'אני', בעל הטבע הרעיוני-רוחני, לפתח בעקיפין, דרך חיי רעיונותינו ודמיוננו, יחסים עם הזולת. ברם, במעמקי עולם נפשנו, חבויה מפני תודעתנו הרגילה, קיימת בנו זיקה לבני אדם, שהיא אמיתית הרבה יותר מאשר הקשר שיש לנו עימהם בחיים הרגילים הקשורים ב'אני'. בנוסף לכך, צופה החוש העל-חושי, שסוג זה של יחסים שמפתחים אנו במעמקי הנפש ואשר נקבעים על פי עמדתו של המנגנון הפיסי אשר לנו, ועל ידי מעמדנו בחיים הרגילים, לעולם אינם מנצלים עד תום את אפשרותם בחיים אלה.

וכך, כאשר פוגשים אנו אדם, מתפתחת זיקה בחיי הנפש, הנבדלת מתודעתנו הרגילה, אותה רשאים אנו ליטול אל חיינו הרגילים שבהם יש רגש ורצון.

מטפחים אנו זיקה זו, ככל שנוכל, בחיינו הרגילים בין לידה לבין מוות. ברם, קיים דחף פורש זרועות ומקיף כל המצוי בתת-ההכרה או בלא-מודע השוכן בשורשי זיקה זו, שאינו יכול להיות פעיל במלוא המובן בחיים אלה, ואשר משתרע למעשה, על פני תקופת זמן גדולה הרבה יותר מאשר זו, בה הווים אנו בחיים הרגילים. ובזה ניתן להיווכח כשנכנסים אנו אל קשרי חיים עם אנשים אחרים ועם ישויות אחרות שהם מקיפים הרבה יותר מאשר הללו שבחיינו הרגילים.

כאשר לומדים להשתמש בחוש העל-חושי יותר ויותר, כלומר, כאשר מסוגלים אנו לשנות בטרנספורמציה את גופנו האתרי לחוש על-חושי כזה, כי אז רואים משהו נוסף: שמה שקולטים אנו דרך עולם החושים הרגיל באמצעות חישתנו, מהווה רק חלק ממה שנכנס אלינו מעולם החושים. החיים שנכנסים בנו בפוקחנו את עינינו הרוחיות עשירים הם לאין ערוך מאלה שניתן לנו לתפעל בטבענו הגופני-הפיסי הרגיל. כדאי שאגיד זאת כך: יד ביד עם תחושתנו הרגילה, זורמים אלינו חיים ביד נדיבה המתייחסים לפרק זמן רב ועצום יותר מאשר מהווים החיים הרגילים של ישות אנוש בתיווכו של הגוף הפיסי. כאשר סוקרים בדרך דו-צדדית זו מה עשירים החיים הנמצאים למעשה במעמקי נפשנו, נעשים אנו מודעים לדבר, שמשהו מתפתח בנו והוא בעל טבע רוחי נפשי חובק כל שמחוצה לנו. ומודעים אנו לכך שדבר זה חי בנו כמו הכוחות המצויים בשתיל העושה פרי דרך הפריחה; פרי, אותו נוצר הוא בפנימו עד לעת בה צמח חדש יתפתח ממנו. הזרע מתפתח באורח פיסי בצמח על מנת לכונן צמח בעתיד. וכך גם חווים זרימת מרכיבים מעולם החושים לתוכנו, אשר מהווים בחלקם את התוצאה של מה שחווים אנו כבני אדם פעילים בסביבתנו. זה מהווה זרע בנפש העשוי לעצב חיים חדשים.

כאשר מתפתח חוש פנימי זה, רואים אנו שכל מה שמוציאים אנו אל הפועל כמעשים, בהשפעת מה שזורם אלינו מן החוץ, או כתוצאה של הדחפים שמקורם בסימפטיה או באנטיפטיה, כל מה שמסוגלים אנו להוציא אל הפועל באמצעות גופנו הפיסי הנוכחי ובחיינו הנוכחיים, נקבע על ידי חיים קודמים והתנסויות קודמות, כשם שהצמח הנוכחי נקבע על ידי זרע שהתפתח בצמח הקודם.

והיות וחיינו הנוכחים מתנהלים דרך ההתנסויות של חיים קודמים, אין זה ראוי לשנות בטרנספורמציה את הווייתנו הנוכחית כולה למציאות-הוויה מלאה, כי אם לעשותה לזרע בתוכנו המסוגל לעבור דרך המוות ולהיכנס לחיים חדשים על האדמה, לאחר שהוא עובר דרך הווית-חיים רוחית לגמרי, בין המוות ללידה מחדש, בדרך הנאותה. והנה, בצדק אפשר לומר: הכל טוב ויפה, אולם אתה מניח הנחה שאינה ברורה כל צורכה לתודעה הרגילה, כלומר, שמשהו בעל טבע רוחי-נפשי לחלוטין השוכן באדם, אשר בוודאי הוא כזה, יש בו עוצמה ממשית להמשיך לחיות בבוא המוות ולעבור דרך הווית קיום רוחית בין המוות ללידה מחדש ולהיכנס שוב לחיים על האדמה; ואתה מניח שמרכיב רוחי-נפשי זה שלנו תהא לו העוצמה הממשית להזין עצמו ולמצוא את הגשר לחיים חדשים על האדמה… מדע-הרוח אינו מבוסס על הנחות דמיוניות, ומידע זה שמתאר אני כאן מושג צעד אחר צעד, ומדען הרוח יכול ליטול על עצמו התפתחות עצמית למען השגה זו כשירכוש כוחות מסוימים עבור הידע. אולי קל יותר להבין מה שמדבר אני, על ידי השוואת הדבר עם עניין רגיל, כשגם עניין זה נלמד על ידי מדע-הרוח והוא: החילוף בין יקיצה לבין שינה.

החילוף בין יקיצה לבין שינה נחקר כבר בכל האספקטים שלו על ידי מדע הטבע באורח השנון ביותר ואף אם תוצאות חשובות עדיין לא הושגו, יימשך המחקר בעניין זה. גם מדע-הרוח לומד את התהליך הזה, אולם בה בשעה שמדע הטבע לומד אותו מנקודת ראות חיצונית, מדע-הרוח לומד אותו באמצעות הכוחות שהזכרתי, מנקודת מבט פנימית. וניתן לראות את הבא להלן: מדען חשוב מאוד של העת האחרונה הודה שכאשר משתמש מדע הטבע בכל שנלמד אודות טבעו החיצוני של העולם הגשמי, הוא מסוגל להסביר בעצם, רק את הישות האנושית הישֵנה ולא את הישות האנושית הערה במשך היום. מדען זה אף אומר שאפשר להסביר אך ורק את הישות האנושית הישֵנה, באמצעים העומדים לרשותו של מדע הטבע, אך ורק את הישות האנושית שתודעתה נשללה ממנה.

אפשרי הדבר לאדם, המסונוור על ידי הביצועים האחרונים של מדע הטבע, לומר שבוודאי זה המצוי בתודעתנו ביום מהווה סימפטום של מה שנובע משיתוף הפעולה בין הכוחות ויסודות החומר המצויים בגוף הפיסי. וזה המצוי במעין מצב רפיון מעת ההירדמות ועד לרגע היקיצה ונראה כמו עוזב הוא את הגוף – אין הוא לכשעצמו ולא כלום. והנה, החוש אודותיו דיברתי, מראה לנו שמשהו ממשי מצוי למעשה מעת ההירדמות ועד היקיצה, וכשאנו מתעוררים, הוא שוקע שוב אל הגוף הפיסי באמצעות פעולתם של כוחות מסוימים. כי מהו הבסיס למה שמתרחש בגוף הפיסי כשמצב הקיום שלנו משתנה משינה ליקיצה? אילו היו ברשותי שעות מרובות, כי אז יכולתי לתאר את התהליכים בשפע ולפרטי פרטים והיה קל יותר להבין זאת.

בהתבוננות מנקודת ראותו של מדע-הרוח, יהא החילוף בין יקיצה לבין שינה, כאשר הוא קשור לגוף הפיסי, כדלהלן: אכן אמת הדבר שתודעת היום הערה תלויה בניצול עד תום של כוחות מסוימים הקיימים באורגניזם שלנו. תודעת היום הערה הרגילה, מזמן יקיצתנו ועד לעת הירדמנו, תלויה באובדן-כוחות קבוע בגוף הפיסי.

מידע זה בא כהתנסות מזעזעת למדען הרוח. מה שנוצל עד תום בזמן הערות אינו מצוי עוד בלכתנו לישון, אולם מיוצר הוא מחדש בין הירדמותנו לבין יקיצתנו. מדי הקיצנו, על תודעתנו להיכנס לאורגניזם שכוחותיו ויסודותיו התחדשו תוך כדי שינה, מפני שבמשך היום חיה תודעתנו היומית במערך בו מתדלדלים הכוחות. זה, שנכנסים אנו אליו בבוקר בהתעוררות, כבר אינו מצוי בנו כשהולכים אנו לישון. על דבר זה להיבנות בנו מחדש במשך השינה.

במהלך הזמן מדע-הרוח יוכיח, באמצעים אשר ברשותו, שכך הוא מהלך פעולתו של הגוף הפיסי. היום ניתן לתארו אך ורק במונחים של התבוננות פנימית; כי באמת ניתן לומר שכאשר מתעוררים אנו בבוקר, איננו נכנסים לתוך משהו אשר נשאר כמות שהוא מן הערב הקודם, אלא לתוך משהו שמתהווה מחדש במשך השינה. נכנסים אנו לתוך משהו שנבנה לגמרי מחדש. ומהו זה המאפשר לנו להיכנס למשהו הנברא מחדש? יכולים אנו לעשות זאת באמצעות הווית קיומם של כוחות מוגדרים שניתן להשוותם (היות וטבעם זהה להללו) עם כוחות התשוקה; וקיימת חוליית זיקה בין הגוף הפיסי לבין הנפש אשר על אף שאין היא מצויה בגוף, (העצמיות אינה בגוף) הריהי נוכחת בו באמת ובתמים.

כאן לפנינו תהליך בחיים הרגילים, העולה מתוך הטבע הרוחי-נפשי האמיתי שלנו. טבענו הרוחי-נפשי נוכח מתחילה ועד סיום, ומוחלף במשמרת על ידי מה שנתהווה מחדש, אותו היה סוקר במשך השינה. ועל כן אפשר לדבר אודות לידה מחדש של מרכיב מסוים בגוף הפיסי האנושי עם התעוררותנו, ואודות כניסתה של הנפש אל מרכיב זה הנולד בנו מחדש.

לאחר שמרכיב זה עובר משך אבולוציה ממושכת בעולם שהוא רוחי לגמרי, מתאחד הוא מחדש עם גוף אנוש, המוצג לפנינו באותו אופן שמוצג לפנינו אותו גוף מסוים בעל כוחות כשמתעוררים אנו בבוקר. אולם בפעם הזאת ברור שזה הגוף האנושי בשלמותו; זהו בעצם אותו התהליך בדיוק בו עוברים אנו בחילוף שבין שינה לבין יקיצה, כאשר טבענו הרוחי-נפשי נכנס מחדש אל זה אשר נתהווה מחדש. ובאמת, אין זה קשה יותר להבין התפתחות עניינים נפלאה זו בחיים – מעבר זה בחיים חוזרים ונשנים על האדמה, מאשר להבין כיצד מתרחשת התעוררותנו בבוקר. עלינו לפעול לפי מדע הטבע ולהתקדם מן הפשוט יותר אל המורכב והמסובך יותר.

כמובן שעלולה להתהוות התנגדות עצומה למה שאמרתי; אך אם תלמדו את מדע-הרוח מקרוב, תכירו בדבר שכל ההתנגדויות הללו נלקחו בחשבון. וברצוני להעלות עתה רק התנגדות אחת כזאת, על מנת להראות שמדען הרוח לוקח בחשבון כל מה שנחוץ. המתנגד טוען, שאם באמת היה הדבר כך, שהירדמותנו הייתה נגרמת עקב התדלדלותם של כוחות מסוימים, כי אז לא היה ניתן להפסיק עצמנו משינה. ברם, למעשה הדבר ניתן כי לעולם אין אנו משתמשים בכל מה שברשותנו; כשנרדמים אנו יש עימנו מעין עתודה. ברצוני להזכירכם שאין אנו משתמשים במחצית השמאלית של המוח כמו במחצית הימנית. וכך ברשותנו תמיד עתודה.

יכולים אנו להסביר את העובדה שמסוגלים אנו למנוע שינה מעצמנו בדרך חשיבה מסוימת. אך למרות זאת, העובדות שתיארתי נאמנות הן. בדרך זו יכולים אנו להיווכח בדבר ששיבה, דרך התגשמות, אל חיים חדשים על האדמה, אין בה יותר מן המסתורין מאשר ביקיצה מדי בוקר. ענייננו כאן הוא שלומדים אנו כיצד יש לראות בחושנו העל-חושי את המרכיב שלנו אשר שוכן כדבר עמוק מתחת לסף הכרתנו, ואשר עובר דרך לידות ודרך מיתות; ובחושנו זאת רואים אנו גם למשל, כיצד קושרים אנו יחסים עם ישות אנוש זולתנו בה פוגשים אנו בחיים.

הרבה ממה שנוצר על ידי ה'אני' שלנו בחיינו על האדמה, בין לידה לבין מוות, אינו יכול להגיע לידי ביטוי. אך כאשר עוברת הנפש דרך שער המוות, הרי שכל הדברים שהיו עד כה בהווייתנו הפנימית, אשר הוחזקו יחדיו בתחום גופנו הפיסי ובכך התבדלו מתודעתנו, כל עולם פנימי זה נהיה לעולמנו החיצוני, כאשר חיים אנו בעולם שכולו רוחי, בין המוות ולידה מחדש; עולם חיצון הוא הן לעצמנו והן לישויות אנוש שעימן קשרנו יחסים. כאשר המוות מסלק את עטיפתנו הגשמית, עשויים אנו לחוות במה התנסינו עם ישויות אנוש זולתנו, כשם שכישויות ארציות רואים אנו את מה שמגיע אלינו לתחושות דרך העולם החיצון, הנקבע על ידי טבענו הגופני ואשר אין לממשו בין המוות לבין לידה מחדש.

מהו הלך ההתרחשויות אשר מתנסים אנו בו בין המוות לבין לידה מחדש? אדם שידבר אודות דברים אלה כיום, יושם ללעג ולקלס. בלתי אפשרי הדבר, מצד אחד, לומר בהרצאה אחת את כל הדברים שישמשו כאבני יסוד עבור הוכחה מספקת למה שאני אומר, ומצד שני מה שנאמר סותר לגמרי את המושגים הטבועים בחיים הרגילים בימינו. ואף על פי כן אלמדכם, מזווית מסוימת, על מה צריכים אנו לתת דעתנו בהתבוננותנו בחיים בין המוות לבין לידה מחדש.

בחוגי המדע המקובל נאמר שהתכונות המצויות ברשותו של אדם, בין הלידה לבין המוות, נרכשות במידה מסוימת דרך התורשה ובמידה מסוימת דרך הגדילה והחינוך. הבה ונתבונן קודם כל בתורשה. אין ברצוני להראות חוסר יראת כבוד כלפי לימוד התורשה הנכון, שעבר התקדמות עצומה ובמיוחד בשנים האחרונות, או לסתור את העובדה שללימוד תורשה זה השלכות על ישות אנוש; כי ללימוד זה, יסודות ראויים לציון בשטחי חיים רבים ושונים; וכבר העליתי עניין אחד בהרצאות קודמות ועתה עלי לחזור עליו שנית.

לפני זמן מה נכתב ספר מעניין מאוד, הנקרא בהתלהבות על ידי כל מי שמתעניין בעניינים כאלה. זהו ספר אודות גתה, בו נעשה מחקר על התכונות של אבותיו של גתה, על מנת להראות שתכונות אלה מופיעות שוב בצורה מרוכזת בגתה. נעשה כאן ניסיון להוכיח שהעוצמה שבגאוניותו והכיוון שבו היא מתפשטת מעידים על הקשר שבתורשה. זוהי דוגמה מיוחדת במינה, המראה מהו הכיוון שהולך בו לימוד התורשה. נעשה כאן ניסיון להראות שהתכונות מועברות דרך הזיקה הפיזית של ישויות אנוש עם אבותיהם, ושדבר זה תוצאות לו בטבעם כולו, בעיצוב אופיים ובמידה מסוימת קובע את טבעם של יחסיהם עם העולם. כל זה ברור וגלוי ונתפס, עד שאנשים שברצונם להיות מדעני הרוח באים ואומרים: כן, אבל זה אשר מופיע בהוויית חיים אחת הוא תוצאה של חיים קודמים על האדמה, בה בשעה שמדע הטבע מפליג בדרכו שלו ומראה שטבענו האנושי נובע מן התכונות ומן הכוחות העוברים אלינו בתורשה. דבר זה ניתן היטב להבנה, אולם למרות זאת, עלינו להתנגד לכך עקרונית.

יש הצדקה בביצור העמדה שאם ישות אנוש מחוננת בכישרונות, גדולים או פעוטים יותר בחייה, כי אז היא מה שהיא בהשפעת התהליכים הפיזיים של התורשה, המושרשים בשושלת אבותיה כולה. והייתי אומר שאין זה מפתיע במיוחד שהאבולוציה הפיזית של הישות האנושית מתהווה דרך שושלת אבותיה, וכן שהתכונות הנראות בה עוברות מן האבות לצאצאים וכן הלאה. דבר זה הוא כה פשוט, שאין הוא מפתיע יותר מן העובדה שאדם נרטב כשהוא נופל למים. כשאדם בא דרך שושלת אבותיו, הוא מביא עימו את תכונות אבותיו, כשם שרטוב הוא כשמוציאים אותו מן המים. אולם האם מוכח משהו כזה ביחס לתורשת תכונות ופעילויות שהן נפשיות לחלוטין? האם טבעו הרוחי-נפשי מושפע על ידי התורשה? דבר זה אינו ניתן להוכחה באמצעות לימוד ישות אנוש דרך שושלת האבות. אם ברצוננו להוכיח שטבענו הרוחי-נפשי עובר בתורשה, כי אז עלינו להדגים זאת לא בסוף שושלת האבות, אלא בתחילתה ולראות מה ניתן למצוא בצאצאים. אולם יש להניח שדבר זה לא ייעשה היות ויש בזה הוכחה נגדית. עלינו יהא להתבונן בטבע הרוחי-נפשי של גתה, או של אישים ידועי שם אחרים, וניווכח לדעת שפריים אינו כזה כפי שהיינו מצפים שיהיה אם הטענה צודקת מלכתחילה.

אלה הנותנים את דעתם לעניינים כאלה, יכירו באופייה הרציני של התנגדות זו לדרך בה נלמדת התורשה כיום. ומהו למעשה ענייננו? חשוב לציין שטבענו הרוחי-נפשי שוכן באמת ובתמים בעולם רוחי נפשי לפני שהוא נכנס להוויית קיום זו דרך הלידה, או בעצם דרך ההיריון. עולם רוחי-נפשי זה, המהווה את עולמנו הפנימי בחיים אלה בין הלידה לבין המוות, הוא עולמנו החיצוני בחיים שלפני הלידה. כשעוברים אנו דרך שער הלידה, נושאים אנו אותם בנו ככוחות בלתי מודעים. וכל מה ששוכן בפנימנו, בין לידה לבין מוות, תוצאות לו בחיינו דרך כוחות אלה. אולם העולם הרוחי, בו מצויים אנו לפני לידתנו, ובעצם לפני הרותנו, בטבענו הרוחי-נפשי, מהווה את עולמנו החיצוני. הרכבו של העולם הרוחי-נפשי אינו כזה שיהא ניתן למקמו בתחומי העולם הפיזי או בנבדל ממנו. העולם הרוחי-נפשי אופף וחודר את עולם החושים הפיזי בכל אתר ואתר. ועולם החושים הפיזי מצוי בפנים העולם הרוחי ומהווה תוצאה ממנו. הכוחות האופפים אותנו בעולם הרוחי-נפשי, לפני לידתנו או הרותנו, הם הללו המופיעים בעולם הפיזי כתוצאותיהם של קווי התכונות התורשתיים המתהווים בכל שושלת האבות, במשך התקופה בין מותנו לבין לידתנו מחדש. קווי תכונות תורשתיים אלה, פועלים בעולם הרוחי בו מצויים אנו, כשם שמתפתח גופנו הפיזי בשינה, כשטבעו הנפשי-רוחי מצוי מחוצה לו; כשגופנו הפיזי מתחדש לאחר התדלדלותו ביום הקודם, כך שנוכל להיכנס אליו מחדש בבוקר הבא.

כך מראה תהליך התורשה בעולם הפיזי את מסקנותיו בגוף הנוצר למען כניסתנו אליו. פירושו של דבר שנוכחים אנו למעשה בכוחותינו הרוחיים-נפשיים בכל דבר המכוון את קו התורשה שלנו. יכולים אתם לראות מדוע עלינו לשהות זמן רב יותר בין המוות ללידה מחדש מאשר בין לידה למוות, הואיל ובתודעה שישות אנוש נוטלת דרך שער המוות, משיגה היא כיצד מתפתח הדבר דרך דורות רבים ומוליך לבסוף אל אורגניזם אליו היא תימשך ותיצמד באותו אופן בו נצמדים אנו אל גופינו מדי בוקר. היא משיגה זאת מבחוץ, באמצעות כוחותיה הרוחיים-נפשיים. כך נצמדת היא לתנאי הקיום של התורשה שיאפשרו לה להוציא אל הפועל מה שלא היה לאל ידה להגשים בחייה הקודמים. היא תבקש אחר חיים בהם תוכל לרשת את קווי התכונות האמורים כדי שתוכל לשאת בחובם את מה שביצעה בחייה הקודמים. וכך, בחיינו בין המוות ללידה מחדש, יכולים אנו לתפוס את טבעם של קווי התכונות התורשתיים שלנו מזווית שונה לחלוטין, שיש לנו זיקה אליהם דרך דורות רבים לאין ספור.

דבר זה ייתכן וייראה פרדוקסלי לישויות אנוש כיום, אולם מדע מתקדם יותר מכיר בדבר שהיה זה גתה עצמו, בבואו דרך הלידה ובהביאו עימו את קווי התכונות שמראים לנו אותם כמו באו לו מאבותיו, אשר במשך כל התקופה, בין המוות ללידה מחדש, נמשך ונצמד להיכנס לקו התורשה אשר הסתיים באביו ובאמו. זהו כוח מספר אחד אשר מצמידנו לחיים חדשים עלי אדמה. כוח נוסף בוקע ועולה בהקשר אחר; זה המהווה את חוליית הקשר בין כוחות התורשה, הבוקעים ועולים במהלך הדורות, לבין טבענו הרוחי-נפשי, הממשיך לחיות מן החיים הקודמים, דרך המוות, ונהיה לכושר פנימי הנושא בו את הקווים המאפיינים את הרוחי-נפשי שבנו. טבענו הרגיל מצוי בפנים ושוכן בתת-ההכרה, בה בשעה שאנו מודעים אודותיו במשמעות גבוהה יותר בחיינו בין המוות ללידה מחדש.

ברם, עליו להתחבר עם משהו נוסף, ודבר זה מתהווה כדלהלן: כפי שאמרתי, בהיותנו עם אנשים זולתנו, מתנסים אנו בתנאי חיים שונים ומשתנים. דבר זה חשוב הרבה יותר מאשר ניתן להבינו בתקופת חיים אחת; היות והוא חי בחלק העמוק יותר של נפשנו, הקשור לטבעו הרוחי-נפשי של העולם החיצון. יחסים פשוטים עם הזולת, לא רק דורשים מאתנו לעשות את אשר אמורים אנו לעשותו בנסיבות הנוכחיות, אלא גם דורשים מאתנו דבר שניתן להוציאו אל הפועל רק אם ניכנס ליחסים חדשים עימו. דבר זה מתהווה במעמקי נפשנו באמצעות אותו חוש על-חושי שציינו, כך שבאותו זמן בו שזורים אנו בחיים אלה, מתהווה כוח עמוק יותר ורוחי לחלוטין במרכיב התת-הכרתי של נפשנו, שתפקידו עתה להוסיף יחסים חדשים לאלה שהיו לנו עד כה. אולם יחסים אלה אינם בני השגה בנסיבות חיינו הנוכחיים, ועל כן מתהווה דחף לפעילות לקראת נסיבות חיים חדשות, לכלל הפעולות שאנו מבצעים ולכל היחסים שמקיימים אנו ביתרון היותנו חיים בעולם החיצון. לכולם בן לוויה, היוצר יחסים חדשים שיש לתת עליהם את הדעת ואשר מהווה ממשות בתוכנו, כמו השאיפה המוליכה אותנו לכניסה מחדש אל העולם בהקיצנו. או אז רואים אנחנו שבין הלידות והמוות יוצרים אנו ללא הרף תנאי חיים חבויים הדורשים נסיבות חדשות. במשך התקופה בה חיים אנו בין המוות ללידה מחדש, חיים אנו באורח חיצוני את מה שחיינו לפני כן באורח פנימי בקשרינו אל בני אדם זולתנו. חיינו הפנימיים הקודמים וחייהם הפנימיים הקודמים נעשים מושגים חיצונית עתה. באמצעות השגה הדדית זו, עורכים אנו את מהלכינו אל נסיבות בהן מתאפשר לנו להכין תשתית על הבסיס שיצרנו בין הלידה לבין המוות, שטבעו לא עוד רוחי לחלוטין, כי אם ממשי ושניתן לבנותו אך ורק על ידי ה'אני' שלנו בשוכנו בגוף הפיזי.

דבר זה מוליך להתנסות בין המוות ללידה מחדש, בה מפתחים אנו כוח המושך ומצמיד אותנו אל נסיבות העתיד; בהתנסות זו נוטלים חלק שווה שני האנשים הקשורים ביניהם בזיקה מיוחדת, ואז – שניהם כאחד משתמשים בכוח זה. באופן זה מתהוות נסיבות שבהן ניתן להוציא אל הפועל את הדחפים שנוצרו בחיים הקודמים. ומכאן ניתן להסיק שאנשים הנמצאים יחד יהיו שוב יחד בתנאי חיים בהם יוכלו להפעיל את הדחפים של החיים הקודמים.

הכוחות, שאודותיהם דיברתי, הנוצרים בהקשר לתורשה ושבאמצעותם מתפתחות נטיותינו הפנימיות, פועלים בתיאום עם הכוחות האחרים שנהיים פעילים בנסיבות החדשות בחיים החדשים. חיים חדשים מוסבים דרך הפעילות בצוותא של שני כוחות אלה. הנפש חשה עצמה נמשכת אל חיים חדשים על האדמה כשמגיעים אנו לנקודה בין המוות ולידה מחדש, כאשר שני כוחות אלה משיגים די תיאום ביניהם שיאפשר הסברה מירבית ממה שהיה קיים בחיים הקודמים כדי שיהא מוגשם עתה. או אז נכנסת הנפש לחיים חדשים אלה באותה דרך שהיא נכנסת לגוף מדי בוקר לאחר התחדשותו של הגוף.

ציינתי לפניכם בקווים כלליים כיצד עשוי מדע-רוח אמיתי ואחראי לסייע בידינו להבין את הגורל האנושי ושיכולים אנו לתפוס זאת, כשרואים אנו שחיינו הנוכחיים נקבעים על ידי חיים קודמים על האדמה; שכישרונותינו ונטיותינו הנוכחיים קשורים בהתנסויות מחיים קודמים. כמובן שיש להוכיח זאת עד לפרטי הפרטים, אולם בהרצאה קצרה אפשר למסור את הדברים רק בקווים כלליים. ברצוני להזכירכם שוב את הספרים שציינתי וספרות אחרת, בהם תמצאו יותר פרטים אודות הדברים שבהרצאה יחידה זו היה לאל ידי למסור עליהם בקווים כלליים בלבד. ויש לתת את הדעת לכך שלא ניתן להרחיב יותר את הדיבור אודות עניינים כאלה ללא לימוד ומחקר אחראים (בשטח הבלעדי של רוח ונפש) משניתן לדבר אודות מבצעיו של מדע הטבע. אין הדבר חודר במידה מספקת להכרתם של בני האדם כיום, באיזו אחריות ורצינות יש לצעוד בנתיב המחקר לפני שניתן להתבטא ולפסוק בדברים חשובים, כפי שעשיתי היום. כי מה שאמרתי אינו נשען על מחשבות שניתן להשיגן בחפזה אלא דרך נתיב מחקר איטי, מדוקדק, ורציני. הדברים הנשמעים כיום כפרדוכסליים, או אשר מושמים ללעג בפי הללו שיש להם חלק בהשקפה המדעית המודרנית, ייראו שונים לגמרי כאשר בני האדם ילמדו באמת ובתמים ובאינטנסיביות את נתיב המחקר הזה וישוו אותו לשיטות המחקר של מדע הטבע. ניתן לראות שוב ושוב שהללו הנוקטים עמדה נגד מדע-הרוח ונגד מה שיש לו לומר אודות חייו הרוחיים של האדם עושים זאת ללא מספיק היסוס.

אחר הרצאתי האחרונה, שלחה לי אישיות, הגרה בעיר זאת, מכתב ובו במישורים מסוימים נקטה בעמדת הגנה מול מה שאמרתי. הייתה הצדקה כלשהי למכתב זה, ולבטח אוכל להבין זאת, ובמיוחד כשמכתב זה כמו שלה היה מלא כוונות טובות. אך אני מצדי עתה, אינני רוצה כלל וכלל לנקוט בעמדת הגנה כלשהי. על מדע-הרוח לפלס את דרכו דרך אופוזיציה שייתכן ויש לה צידוק (אופוזיציה שניתן להצדיקה, תימצא תמיד כאשר בוקע ועולה משהו חדש באבולוציה של הרוח) ובסקירת האופוזיציה הזאת המופנית תדירות נגד מדע-הרוח כיום יש לבדוק מה הן כוונותיה, אף אם דבר זה מנוגד לרצונו של מדען הרוח. המוזר באופוזיציה זו הוא שבהוציאה לפועל את הטמון בכוונותיה, מתארת היא את גרסתה אודות מהותו של מדע-הרוח וגרסה זו מהווה קריקטורה של מדע-הרוח; ואז נלחמת היא נגד הקריקטורה שהיא עצמה בראה. הללו, הקוראים את כתבי האופוזיציה ואינם לומדים עוד את מדע-הרוח, מאמינים שקריקטורה זו מהווה תיאור אמיתי של מדע-הרוח. לימוד מקרוב של מסקנותיו של מדע-הרוח, אותן תיארתי היום, מראה שכמו במושגים אודות האבולוציה של טבענו הרוחי-נפשי, אין הן מנוגדות יותר לשכל הישר מאשר מושגיו של מדע הטבע. והשיטה בה מבוצעות הן זהה בדקדוקיה לשיטה המוליכה אל האמיתות של מדע הטבע, אף שהיא שיטה רוחית פנימית.

בסיכום הרשו לי לספר לכם משהו כדוגמה, שיראה בבירור מוחלט שאין זה מדע-הרוח המהותי אשר פעיל כאן, אלא אנשים שבאורח שרירותי מעצבים קריקטורה של מדע-הרוח בחשיפת דעתם ואז לוחמים נגד קריקטורה זו, והם עושים זאת פה ושם בדרך מוזרה.

היה עלי לתת הרצאה בעיר אחת בשוויץ, אודות תוכנו של מדע-הרוח – אנתרופוסופיה. היא נמשכה כדי לענות על שאלות רבות שהתעוררו כתוצאה מהרצאה בה הותקף מדע-הרוח. אי לכך, היה עלי לתת הרצאה כדי לסתור את ההתקפה. והיה עלי ללכת עקב בצד אגודל ולעבור נקודה אחר נקודה בדברי המרצה, וכלל לא בפשטות כמו שמקובל בוויכוחים מדעיים. היה עלי להצביע בכיוון אי-ההבנות והטעויות שמוליכות לעבר עניינים שהועמדו באור לא נכון, כי היה עלי להוכיח שלמרצה לא היה שמץ של מושג על מהותו של מדע-הרוח, ושדבריו לא היו תואמים למה שאומר מדע-הרוח. האינפורמציה שמסר המרצה הייתה למעשה, בלתי נכונה. והנה, היום קבלתי הרצאה שיצאה לאור כספרון. היא ניתנה במקום אחר בשוויץ, על ידי אדם הנראה הגון לכל הדעות. הועלו לדיון תנועות מיסטיות מן העבר ומן הזמן האחרון וביניהן האנתרופוסופיה – מדע-הרוח. בהרצאתי הדגשתי שאין לערב את האנתרופוסופיה עם תנועות מיסטיות כלשהן, ותיארתי את הדרכים האופייניות שבאמצעותן ניתן להבחין בינה לבינן. (את טבען של דרכים אופייניות אלה יכולים אתם ללמוד מן ההרצאה היום). ומה עושה ג'נטלמן זה המוסר הרצאה זו? כמובן, שמדבר הוא אל אנשים שאין להם שמץ של כוונה לבדוק מה הוא אומר. הוא מדבר אודות מיסטיות מקובלת ובכך מתכוון הוא לאנתרופוסופיה: "כל מי שברצונו להתוודע בדרך הקצרה אל מיסטיות מקובלת יתייחס אל הרצאה שניתנה על ידי הפסטור ריגנבאך בארלסהיים (פברואר 1914) ואל הרצאה על ידי ד"ר שטיינר – ינואר 1916)" הוא מתייחס אל מדע-הרוח כאל: "מיסטיות מקובלת".

היום קבלתם מושג מה הוא מקובל, ובעצם אינו מקובל כלל, עבור רוב בני האדם! דבר זה דורש במלוא מאודו את תשומת לבנו ולימוד מעמיק מאוד כדי לחדור לאנתרופוסופיה שיסודותיה המדעיים מבוססים היטב! אלה, הנוטלים על עצמם לימוד אנתרופוסופיה מרצונם הטוב, מכירים בדבר אם פופולרי הוא. על אף המאמצים לעשותו לבלתי פופולרי, יתווספו עוד ועוד בני אדם לומדי אנתרופוסופיה, היות וקשורה היא בקשר אמיץ לענייניו המעשיים של האדם ועשויה היא לסייע לו בהאירה את העניינים הללו. אולם לאותו אדם שעשה ממנה קריקטורה, אותה קריקטורה נראית לו כמשהו מקובל. כנראה שכך הדבר בעיניו מפני שמסוגל הוא להבין עניינים פופולריים בלבד, והוא נתן לעניין זה צורה פופולרית כשניגש לכך לפי הבנתו. אכן דרך 'נאה' לצרף שני עניינים יחד; שני עניינים הסותרים זה את זה, היות והראשון פשוט מכיל דברים מספר שאינם נכונים וגם השני… ושניהם יחד מתייחסים לאותו מקור! אכן, דרך נאה להוכחת השקפתו של מישהו. בשיטה זו לא רק שנוגעים אנו באי-הבנה אלא שהדבר גובל בשקר מדעת.

אולם ישנם כמה דברים הראויים באמת לציון. בהרצאה זו הוא מדבר למשל, אודות ההתייחסות המשוערת של מדע-הרוח (במשמעות אנתרופוסופיה הניתנת כאן) לכריסטיאניות ואילו רעיונות יש למדע-הרוח אודות כניסתו של כריסטוס לאבולוציה של האדמה. דבר זה נדון במילים הבאות המעניינות במיוחד: "יודעים אנו עתה באיזה מובן מוכיח ד"ר שטיינר שאין אנו נגד הכריסטיאניות אלא כריסטיאנים נאמנים. בעיני האנתרופוסופיה היה כריסטוס אדם שהיה יכול לראות את הכוחות העליונים. ד"ר שטיינר, המורה, מאמין גם הוא שרואה הוא את הכוחות הללו, ולוקח בהם חלק. וכן כל אחד מאתנו עשוי לקחת חלק בהם, אם נתמיד בהתבוננותנו. ולבסוף מתייחסים אנו לטענתו של המיסטיקאי הרוסי סולובייב, שאומר שאנו כולנו יכולים וצריכים להיעשות לכריסטיאנים; וזוהי טענה, באותו הקשר, שכל מיסטיקאי אמור לטעון, אם הוא מוכן מרצונו הטוב לקחת בחשבון את הכריסטיאניות".

אלה הלומדים את עקרונותיו של מדע-הרוח וכמה מפעילויותינו שנדונו היום, יודעים שכל הספרות הקשורה בו מוכיחה שקריקטורה זו רחוקה מאוד מן האמת. יכולים אנו, ככלות הכל, לדרוש מאדם המדבר בציבור שילמד היטב, כדבר ראשון, אודות הנושא. אנשים המעצבים קריקטורות כאלה, כדי להילחם במדע-הרוח – אנתרופוסופיה, אינם פועלים אך ורק מתוך אי-הבנה, כי אם מתוך הונאת הציבור.

אדם אחד אמר לי, והוא צודק במידה מסוימת, שאין על מדע-הרוח לנקוט בעמדת הגנה המתבטאת בדרך זו; אך אדם זה שקרא את הספר "כיצד קונים דעת העולמות העליונים?" מחזיק בעמדת היות מדע-הרוח 'מיסטיות מקובלת', והוא אומר: "חוכמה עתיקה בבגד חדש, אסירי תודה אנו לד"ר שטיינר המוכיח לנו מה רב שיתוף הפעולה בין המיסטיות של העת החדשה עם הסוגסטיה והפנטזיה. ברם, עלינו להניח שמי שאי פעם היה כפוף להשפעתה הסוגסטיבית של ראייה כזאת, ההיגיון יהיה ממנו והלאה ורגש הדתיות כמעט ויאבד לו".

מי שמשווה זאת אל יסודו האמיתי של מדע-הרוח, מסכים שעל אדם כזה להיטיב קרוא; כי אז יגלה שמתואר בבירור בספר ממנו הוא מצטט, שכל אשר טבעו נעוץ בסוגסטיה או בפנטזיה נעקר משורש ללא משוא פנים על ידי ניסויים ושיטות דקדקניות של חיי הנפש הפנימיים, וכיצד ניתנים למדען הרוח, בתרגילים המומלצים באנתרופוסופיה, כל האמצעים על מנת לעקור מן השורש כל סוגסטיה ופנטזיה. אותו אדם מסביר מדוע על מדע-הרוח – אנתרופוסופיה, שאותו מגדיר הוא בתור: "מיסטיות פופולרית" גרידא, לאבד מהשפעתו. הוא אומר: "לעולם לא נסכים להפסקת החשיבה וההתבוננות הפנימית ולביזיונן כפי שהמיסטיות חפצה שנעשה".

ואכן, מתכוון הוא לכך, היות והחשיבה וההתבוננות בפנימיות שלו עצמו מאכזבות אותו. הוא סבור שזה מה שנדרש ממנו על ידי מדע-הרוח – אנתרופוסופיה. ואומנם, רואים אנו שלעולם לא יגיע לשום מצב רוחני אחר, כי אם לזה בו מאכזבות אותו החשיבה וההתבוננות שלו. הגישה שלו אנוכית לגמרי ובייחוד לאחר שהתוודע למדע-הרוח – אנתרופוסופיה. היות ואף אדם לא יהין לומר אודות הרצאתנו היום שמכריזה היא ש"חשיבה והתבוננות" אינן נחוצות באנתרופוסופיה; מסופקני אם אפילו מתנגדינו היו יכולים להסיק מהרצאה זו שהחשיבה אינה זמינה אצלנו. מצד שני, ישנם אנשים רבים הטוענים שהאנתרופוסופיה מזמנת עבורם חשיבה רבה מדי! לעיתים קרובות, בסיומה של הרצאה, עלינו לדון בעניינים כאלה ולו רק כדי לתת מושג מה קשה הדבר למצוא מקום להשקפות כאלה בחיי הציביליזציה המודרנית. אלה המייצגים את מדע-הרוח כיום, או הללו המשוכנעים באמיתותו, זקוקים למידה גדושה של שכנוע עצמי; מנה גדושה של כוח שכנוע הטבועים בהשקפותיו של מדע-הרוח; כי לולא זאת, לא יהא לאל ידם להתעמת בכוחות המתנגדים אשר פועלים, וניתן להבין זאת, כדי לבלום את השתכנותה של האנתרופוסופיה בעולם.

בעתיד, האנתרופוסופיה תיטול את מקומה כדבר מובן מאליו. אולם לעת עתה עליה להתבונן שוב ושוב במהותו של המסלול שעליה לעבור בו; בהתבוננות בכך הולכת ומתעצמת תודעתנו לאמיתותיו של מדע-הרוח, וזאת למרות ההתנגדויות.

ברצוני להעלות שתי דוגמאות המראות מה מעטה נטייתם של בני האדם להכיר במשהו המוגש באורח בלתי רגיל לחיי הציביליזציה של האנושות. כאשר נוגנה לראשונה בציבור הסימפוניה ה-7 של בטהובן, היה נוכח שם אדם שאמר: "בסימפוניה זו הגיע הגאון לגבולות הווייתו, שאין מעבר לה. בטהובן בשל עתה לבית המשוגעים". לא היה זה אדם בלתי ידידותי שאמר זאת; היה זה למעשה, וובר – מלחינו של "הקלע החופשי". וכך רואים אתם שאין כל צורך להיות בלתי ידידותי על מנת להעריך את הופעתו של משהו חדש בחיי התרבות. וכך יכולים אתם להניח שגם אני, אין ברצוני להיות בלתי ידידותי כשמתווה אני את דימויים של מתנגדי מדע-הרוח בדרך זאת. ואחר כך היה איש אחר, שלאחר ששמע את הסימפוניה ה-7 לבטהובן, אמר: "ברנש חסר כישרון זה, הנה התייבש כליל". היה זה אבא סטאדלר, הסמכות המוזיקלית בהא הידיעה של זמנו. ולשתי דוגמאות אלה ניתן להוסיף שלישית, שמספרים אודותיה לעיתים קרובות. כשהתכוונו לבנות מסילת ברזל באחד המקומות באירופה, וזוהי האמת לאמיתה, הוקמה וועדה בדרג גבוה ובה אישים בעלי סמכות מוכרת, ולה התפקיד לקבוע סופית אם לבנותה אם לאו. וועדה זו החליטה שאין לבנותה, הואיל והיא תהווה מפגע למי שישתמש בה. והיה אם תיבנה מסילת הברזל בכל זאת, כי אז יש להציב גדר גבוהה משני עבריה, כך שהללו השוכנים ליד פסי הרכבת לא ימותו מזעזוע-מוח.

אני מודע לכך שאי-אפשר להוכיח דבר באמצעות דברים אלה, היות ומהווים הם, ונעשים בסיס לתופעות מוזרות ופנטסטיות בעולם. אינני מנסה להוכיח דבר, אלא רק להצביע ולהראות כיצד ניתן ללמוד משהו מדברים כאלה; היות ומראים הם שבשיפוט של דבר בלתי רגיל בחיי התרבות שלנו, נדרשת בחינה אחראית יותר מאשר זו הנפגשת תכופות בחיי המדע שלנו. אלה המתוודעים אל מדע-הרוח בכנות, כולל אבני היסוד שלו, אשר עליהן מתבססות מסקנות כמו אלה שמסרתי לכם היום בקווים כלליים, ידעו שמדע-הרוח ניצב על בסיס איתן. ברם, בדעתם את מהותה של האמת ושאר הערכים של האנושות ומה עבר עליהם בעבר, הם אינם מופתעים מן ההתנגדות בה נתקל מדע-הרוח.

אולם דבר אחד יהא עליהם ללמוד, והוא שמחובתם להיאחז באמרה מסוימת של גתה, שהיא בערך כך: כשמגיעים באחת לאמת, עשויה היא לשגשג מול הטעויות הנפוצות אם היא תבוא שוב ושוב לידי ביטוי. כי הטעויות תתעקשנה בשלהן ללא הרף; ורק האמת לבדה, כשחוזרת היא ונאמרת ונשנית, עשויה להעמידן על מקומן.

אינני מתכוון לדבר עתה במיוחד אודות אמיתותו של מדע-הרוח, כי על כל אדם ואדם להגיע לכך בעצמו דרך התוודעות ארוכת טווח אל מדע-הרוח. כוונתי היא בעצם שאלה החדורים על ידי מדע-הרוח המתבוננים בגורלה של האמת באנושות, על אנשים אלה לחוש שמחובתם לדבר אודות טבעו האמיתי של מדע-הרוח מול הסילופים שמעוותים אותו, ולהציב את מדע-הרוח באורו הנכון למען בני האדם בני דורם. להרצאות אלה, הנמסרות במקומות שונים, מגמה זו לנגד פניהן. מכוונות הן לעורר ולא לשדל; לעורר ולהניע דבר ששוכן בשורשי הערכים שאותם תיארתי היום.

אם מתבוננים אנו נכונה בדברים אלה, כי אז בונים אנו עליהם תשתית חיים. בכך, רשאים אנו לומר שאם אמת בדברים אלה, הם יסללו את נתיבם; כי על אף שרחוקה הדרך לפעמי-האמת, הרי שבוא תבוא העת בה תשרור היא בניצחונה בעולם.