יורגן סמית

תרגום מאנגלית: עלי אלון – 1996

עריכה: דניאל זהבי

פרק ראשון בלבד

לספר ראו כאן

הצעדים הראשונים

בין אלה שרואים במדיטציה דרך להרחבת התודעה, קיימת כיום נטיה כללית להפנות עורף לאידיאות ולדעות של התקופה המודרנית שלנו – אידיאות אשר נקבעות בדרך כלל על-פי ראיית המדענים את העולם – ולבקש לעסוק במישורי תודעה שונים שלעתים קרובות אין להם קשר לאורח החשיבה המדעי.

לעומת זאת, באנתרופוסופיה הנתיב המדיטטיבי לידע נוטל בלי היסוס את תודעת היומיום כנקודת התחלה ובראש ובראשונה יוצא לחקור את תחומיו. אין זה פשוט עניין של וויתור על הישן עבור משהו חדש, אלא עניין של הרחבת החוויה המודעת שרוכשים אנו בתקופה שבה המדע בדרך-כלל קובע את השקפותינו. דבר זה איננו נעשה על-ידי ספקולציה ותיאוריה, אלא על-ידי פיתוח כשרים חדשים, כשרים שכבר מצויים אצלנו באופן רדום.

העיקר הוא להשתמש בפוטנציאל לצמיחה ולהתפתחות שכבר קיים בנו ולא למלא את התודעה בדעות סותרות, אף לא לבקש להלבישה בלבוש זר. עלינו ללמוד לראות היכן מצוי פוטנציאל שכזה, היות והזרעים ישנם כבר וניתן להצמיחם מעבר לתחומי החוויה המודעת הנוכחית שלנו.

הפוטנציאל המצוי אצלנו להרחבת התודעה הוא פעוט, אך למעשה הינו רחב-ידיים, אולם עלינו להתחיל בקטן. האנלוגיה הבאה תיתן תמונה בהירה יותר ביחס לצעדים שיש ליטול כדי להרחיב את התודעה שלנו.

רמת תודעה גבוהה יותר

!

רמת תודעה יומיומית

!

רמת תודעה ישֵנה

באמצע מצויה רמת התודעה היומיומית שלנו. מתחתיה רמת התודעה הקיימת אצלנו בשינה (אנו מתעלמים כאן מן הרמה של תודעת החלום עקב מגמת העניינים הנוכחית). שינה כאן פירושה שינה עמוקה, חסרת חלומות, כשהתודעה מתמעטת עד לנקודה שאין לה שום תוכן. ההולכים בשנתם יהיו פעילים כמובן אפילו ברמה זאת, אולם אין הם מודעים לכך. זוהי רמה שבה שרויים אנו בחשכה עמוקה וטוטלית.

זקוקים אנו להגיע לרמת תודעה זאת לילה אחר לילה למען הבריאות של תודעת היום הערה שלנו, כמובן שאין אנו מסוגלים לעשות דבר מן הדברים בשינה עמוקה, שמסוגלים אנו לעשותם כשאנו ערים.

מעל לרמת העירות מצויה רמת תודעה עליונה יותר. נמצאת היא בדיוק באותו מקום מעל לרמת העירות כשם שרמת השינה העמוקה מצויה למטה ממנה. כשם שמסוגלים אנו להביט כלפי מטה מתודעת העירות אל רמת תודעת השינה – שבה אין אנו יודעים דבר אודות מעשינו או ביחס למתרחש סביבנו – כן מסוגלים אנו להתבונן כלפי מטה מרמת תודעה עליונה יותר, כשהגענו אליה באורח מלא, אל התודעה היומיומית שלנו. רמה יומיומית זאת אינה מאבדת משמעות בהגיענו לתודעה עליונה יותר, כשם שתודעת השינה שלנו איננה מאבדת משמעות משום שיש לנו גם תודעת עירות.

כאשר מביטים אנו כלפי מטה מתודעה עליונה יותר אל תודעת העירות שלנו, ייראה לנו כל דבר שעושים אנו באותה רמה באותו אופן, כהליכה בשינה, בהיראותה ממצב העירות.

מנקודת הראות של התודעה העליונה שלנו באמת אין לנו מושג מה באמת מתרחש כשנימצא במצב העירות. עושים אנו דברים מוזרים ביותר ועם זאת אין אנו יודעים מה אנו עושים.

השוואה בין תודעת היומיום ותודעת השינה מגלה את הטבע הספציפי של תודעת היומיום: התוכן שלה מושתת תמיד על מה שאנו רואים, שומעים, נוגעים, טועמים ומריחים; אנו מעצבים רעיונות ועל יסוד אלה גם את הזיכרונות שלנו. ביסודו של דבר אין רמת תודעה זאת מכילה דבר, אלא את מה שתופסים אנו בחושים ואת הזיכרונות שלנו ממחישות אלה. כאשר אנו ישנים נעלמים כל מחישות חושים אלה וגם הזיכרונות שלנו.

עולה השאלה, אם יתאפשר לעלות מעל לרמת העירות, כך שהתודעה שלנו תוכל, בהישארה ערה במלואה, להחזיק בתוכן שלא יהיה תלוי במה שתפסנו בחושים או ברעיונות ובזיכרונות הנובעים מזה. האם יתאפשר לפתֵח כושר פנימי שיהיה כה רב-עוצמה בפעילותו הטבועה בו, עד כי יחזיק מעמד בשעה שאנו נימצא בתודעת עירות מלאה, אולם ללא צורך להסתמך על דבר שנתפס בחושים?

כרגע על השאלה להישאר פתוחה, כי ייתכן ודבר זה בלתי אפשרי הנו. רק התבוננות וניסיון יוכלו להראות לנו האם קיים כוח כזה, או לפחות הפוטנציאל, הכוח המחולל.

כוח מחולל אחד כזה הוא זה שכל אינדיבידואל אנושי יכול לגלות בעצמו. אין זה עדיין ברמה של אותו כושר ספציפי של התודעה העליונה, ברם קשור הנו אליה. נוכל לכנותו: "מתבונן פנימי".

אצל כל מבוגר, מלבד כמה חריגים, מצוי מתבונן פנימי זה אשר מציין כל דבר שאנו עושים, חושבים, מרגישים או רוצים ושואל: מה אתם עושים? מה מתרחש כאן?

זה יכול להיות מתסכל לגמרי להיות מודעים למתבונן פנימי זה בשלב ראשון זה שאז מהווה הנו נקודת-מוקד ותו לא. כמה אנשים חשים בצורך לחשוב שמוטב היה לו הסתדרנו בלעדיו, היות ואם יש אצל מי מתבונן כזה אשר משגיח כל הזמן, כי אז לא ייתכן רצון ספונטני. אנו נימנע מלקבוע ספונטנית פגישה עם זולתנו, אם נהיה מודעים לנוכחותו של מתבונן אשר משגיח כל הזמן על כל דבר, כאילו היה זה מחזה המתבצע על במה והוא מחלק הערות חיוביות או שליליות.

אולם התמקדות זאת בהתבוננות עצמית – שמתסכלת ביותר כאשר כל מה שנדמה שעושה היא, זה למנוע בעד פעילות ספונטנית – אף מחזיקה בה את הפוטנציאל להמשך ההתפתחות ובמקרה זה מצויה בה הוכחה לפעילות המניעה. יכולים אנו להיכנס לתוך נקודת מוקד זאת בכל ישותנו ופשוט לאפשר לעמדה הרגילה שלנו לנוח, אך לא למשך היום כולו, אלא אולי למשך חמש או עשר דקות.

או אז יכולה הנקודה המחוללת בפעילותה הנבטית, אשר קיימת בתודעת היומיום, להתחיל לגדול והאפקט שלה יהיה עתה שונה לחלוטין. עשוי להתגלות פרח חדש: דממה – בלתי מופרעת על-ידי חיי היומיום. זהו דבר חדש לגמרי אשר מתהווה; עולם חדש עשוי להגיע לפריחה. ניתן להיכנס לנתיב המדיטציה האנתרופוסופי כאשר נפקח פוטנציאל זה להתפתחות פנימית.

אלמנטים שונים של תהליך זה יתוארו דלהלן.