מבוא לאנתרופוסופיה

רודולף שטיינר

9 הרצאות שניתנו בדורנאך 1924 GA234

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה, עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

הרצאה חמישית 2.2.1924

אהבה, אינטואיציה ואני אנושי

מתאר הייתי כיצד יש לראות את האדם כמורכב מגוף פיזי, אתרי ואסטרלי וכיצד אנו יכולים לקנות ראיה פנימית עמוקה יותר להרכב זה על ידי אימון כושרות השגת ידע שיש בנו – כושרות החשיבה, הלב והרצון – וזאת בדרך מסוימת. הרכב זה בו אנו מבחינים באדם מצוי בעולם החיצוני גרידא, אלא שצריך להיות ברור לנו בהחלט שקיים הבדל ראוי לציון בין מה שאנו מוצאים בעולם שמחוץ לאדם לבין מה שמוצאים אנו באדם עצמו.

כשאנו לומדים את העולם הפיזי, כשאנו מסוגלים בעצם ללמוד אך ורק את גילוייו המוצקים, הארציים, אנו מגיעים להבחנת יסודות שונים. אינני צריך להיכנס לפרטים. אתם יודעים בוודאי שהאנטומיסט, החוקר את מה שנותר מהאדם החי בעוברו דרך שער המוות, את הגופה, אינו נזקק לקחת בחשבון דבר, אלא את היסודות הארציים אותם הוא מוצא אף מחוץ לאדם – לפחות כך הוא סבור שאינו נזקק ובגבולות מסוימים יש צידוק לסברתו. הוא חוקר את האלמנטים או את המלחים, החומצות ושאר המרכיבים המצויים מחוץ לאדם שחוקר מה מכיל הגוף האנושי. אין הוא מוצא זאת לנחוץ להרחיב את הידע הפיזי והכימי שלו. ואמנם, השוני ניכר רק אז בלומדנו דברים אלה בקנה מידה מעט גדול יותר וכשנותנים אנו את דעתנו למה שמדגיש אני חזור והדגש, כלומר, שהאורגניזם האנושי כחטיבה אחת אינו יכול להיתמך על ידי הטבע החיצוני, כי נתון הוא לכליה. ועל כן אנו יכולים לומר שבספירה המוצקה, הארצית פיזית, אין אנו מוצאים בתחילה שום הבדל ושוני בין מה שמצוי מחוץ לאדם לבין מה שמצוי בפנימו. עלינו להכיר הבדל רב יותר במה שהוא אתרי.

(grün — ירוק; rot —אדום)

הסבתי את שימת לבכם לאורח בו משקיף עלינו למעשה האתר מהעולם שמעבר לאדמה. הצבעתי על העובדה שבתוך האתרי נעשה כל דבר לעגלגל, תהא זו טיפה ענקית או זעירה. ושנטייה זו לתצורה כדורית מתהווה הודות למערכת הכוחות האתריים המתפשטת לגופו האתרי של האדם. עלינו להיאבק ללא הרף כדי להתגבר על נטיה זו שבגופנו האתרי. כמובן שכל זה מתרחש בתת-מודע.

בצורתו הנוכחית הגוף האתרי יצוק בקרבה יתרה לגוף הפיזי. אין לו תחומים חדים למדי והוא בעל כושר תנועה. ואף על פי כן אנו יכולים להבחין בחלק של הראש, בחלק של הגו, ובאורח לא ברור בחלקי גפיים, בהם מתפשט ומתפזר הגוף האתרי. וכך, בהניענו זרוע – בולט אך במעט הגוף האתרי שאלמלא כן הוא צמוד לתבנית האנושית מעבר לזרוע, בה בשעה שכלפי מטה הוא מתפשט הרבה. הנטייה שלו מהקוסמוס היא ליטול את התצורה הכדורית. על ישותו העליונה של האדם – האדם האסטרלי והאני – להתנגד לנטייה זו ולעצב את התצורה הכדורית לפי תבנית אנוש. ועל כן אנו רשאים לומר: האדם כישות אתרית שוכן בעולם האתרי הכללי בבנותו את צורתו שלו מהאתרי. בה בשעה שהנטייה הצורנית של האתר הסובב היא לתת צורה כדורית לכל מה שהוא נוזלי. אבל הנוזלי באדם נוטל תבנית אנושית וזה הודות לכוחותיו הפנימיים המתנגדים לכוחות הקוסמוס החיצוניים.

התנגדותו עזה ביותר באדם האסטרלי. כפי שציינתי אתמול בא האסטרלי בזרימה פנימה מהאין סופי.

בספירה הארצית שמחוץ לאדם זורם האסטרלי באורח כזה שהוא מפתח את תבנית הצמח מתוך האדמה החוצה. ותבנית הצמח מגיבה בבהירות בהתאם לאסטרלי.

לצמח יש רק גוף אתרי ופיזי, אך הכוחות האסטרליים הם המושכים את הצמח מהאדמה. באשר לגוף האסטרלי האנושי – הוא מסובך באורח יוצא מהרגיל וניתן להשיג את מהותו למעשה בדרך שתיארתי אתמול, כלומר, בתור אלמנט מוזיקלי פנימי ולו חיי תנופה סובבת ושוזרת, פעילות פנימית וכל שניתן לתארו כלחן המוחש באורח פנימי. אך כל יתר האסטרלי נגלה כזורם בתנועה סיבובית המתמקדת כלפי פנים. הוא עובר בטרנספורמציה אל התבנית האסטרלית האנושית בה מתהווים דברים מורכבים.

הבה ונאמר למשל, שמשהו אסטרלי זורם פנימה מצד זה [לא ניתן לשחזר את השרטוט] הישות האנושית צרה אותו בצורות שונות ביותר על מנת לעשותו שמיש וכדי ללכדו לחטיבה אחת. ניתן לומר שהישות האנושית מתגברת על גופה האנושי על ידי כיוון מתוך בקרה של הכוחות האסטרליים הנוטים להתמקד סיבובית פנימה. וכעת, בהפניית המבט הממוקד נפשית ורוחית לקוסמוס אנו רוכשים את השגת האתרי כמתואר לעיל. אך גם אנו קולטים את הרושם שהודות לאתרי אנו שואפים אל מחוץ לאדמה. בה בשעה שבהיותנו צמודים לאדמה על ידי כוח משיכתה אנו מוטים מהאדמה בשל האתרי. האתרי הוא הפעיל בנטיה צנטריפוגלית זו. בהקשר זה עליכם אך לחשוב על הבא להלן – משקלו של המוח האנושי הוא בערך 1500 גרם. אילו לחץ גוש במשקל זה על כלי הדם העדינים שבבסיס המוח הוא היה מהדק אותם לגמרי. אילו היה מוחנו מפעיל למעשה את משקלו, כלומר: 1500 גרם בתוך האדם החי, כי אז לא היו יכולים להיות לנו כלי דם אלה. בתוך האדם החי משקלו של המוח 20 גרם לכל היותר. הוא קל כל כך כי הוא צף בנוזל המוח ומפסיד ממשקלו עקב מיקומו בנוזל. המוח שואף למעשה להתרחק מהאדם, ובנטיה זו פעיל האתרי. ועל כן רשאים אנו לומר שהמוח מהווה המקום בהא הידיעה בו עשויים אנו לראות בבהירות המירבית את מהות הדברים.

בזה מצוי המוח הצף בנוזל שלו שבאמצעותו מופחת משקלו מ-1500 גרם ל-20 גרם בקירוב. משמעותו של דבר זה היא שפעילותו נוטלת חלק במידה פעילה ביותר בחיינו הפיזיים הגשמיים. כאן מוצא לו האתרי שדה פעילות עצום כלפי מעלה. המשקל פועל כלפי מטה אך הוא מצומצם. בנוזל המוח מתפתחים בעיקר סך הכוחות האתריים המרימים אותנו מעל לאדמה ואכן, אילו צריכים היינו לשאת את גופנו הפיזי על כל כוחות המשקל שבו כי אז היה עלינו לגרור עצמנו כשק. כל כדורית דם שוחה ומשקלה מופחת.

פחת משקל זה בנוזל מהווה קורטוב ידע עתיק יומין. אתם יודעים בוודאי שמשייכים זאת לארכימדס. הוא היה מתרחץ באמבט ביום מהימים ושם לב, בהרימו רגלו מהמים, מה כבדה היא מאשר בהיותה שרויה במים. והוא קרא בקול: "אווריקה! מצאתי!" הוא גילה שכל גוף השרוי בנוזל מאבד ממשקלו כמשקל נפח הנוזל בו הוא שרוי.

ועל כן בחושבכם על ארכימדס באמבט שלו – כאן רגלו הפיזית וכאן כמות נפח המים השווה למשקל הרגל הרי שהרגל הפיזית קלה יותר בהיותה במים באותה מידה של משקל נפח מי הרגל. בדיוק במידה זו קטן משקלה. כך פוחת משקל מוחנו שבנוזל על ידי משקל נפח שכבת הנוזל המוחי שבמשקל המוח הפיזי. ואכן, מופחת הוא מ 1500 גרם ל 20 גרם. בפיזיקה זה קרוי 'עילוי' ובזה פועל האתרי.

האסטרלי, לעומת זאת, מומרץ קודם כל על ידי הנשימה שבאמצעותה נכנס האלמנט האווירי אל האורגניזם האנושי ומגיע לבסוף אל הראש מדולל ביותר. בחלוקה זו ובהסדרת אוויר זו פעיל האסטרלי.

כך עשויים אנו לראות למעשה ביסוד הארצי המוצק את הפיזי. בנוזלי, ובמיוחד באורח בו פועל הוא באדם, את האתרי. באווירי את האסטרלי. זוהי הטרגדיה של המטריאליזם שאין הוא יודע דבר אודות החומר – כיצד למעשה פועל החומר במישורי חיים שונים. דבר ראוי לציון לגבי המטריאליזם הוא בורותו בקשר לחומר. אין הוא יודע כלל כיצד פועל החומר. כי לא ניתן ללמוד זאת, אלא כאשר אדם מסוגל לשים לבו אל הרוחי הפועל בחומר ומיוצב על ידי הכוחות.

וכעת, כשמתקדם האדם דרך המדיטציה אל הידע האימגינטיבי אודותיו דיברתי כבר, הוא מוצא את האתרי בפעולה בכל התהליכים המימיים של האדמה. יהיה זה ילדותי להאמין שזה ידע אמיתי שכל אשר פועל בים, בנהרות, בערפילים המתרוממים, בטיפות היורדות ותצורות העננים – מכיל אך ורק מה שיודעים הפיזיקאי והכימאי אודות המים. הואיל וכל מה שמצוי שם בטיפה הכבירה של ה'אדמה המימית', בכל אשר עולה ללא הרף בתבנית אד בצורות העננים ויורד כערפל, בכל התהליכים הימיים האחרים ממלאים המים תפקיד אדיר בעיצוב פני כדור הארץ – בכל זה פועלים זרמים אתריים. כאן שוזר האתר המתגלה לאדם ב'תמונות' כשמחזק הוא את חשיבתו באורח שתואר לעיל. בכל מקום ומקום מאחורי מים שוזרים אלה, אורגת האימגינציה הקוסמית ומוזיקת הספירות האסטרלית מתנגנת בכל מקום לתוך אימגינציה קוסמית זו, המגיעה מאחור, במשמעות מסוימת.

באדם אנו מוצאים שכל תנאי הקיום הללו שונים לגמרי ממה שהם מהווים מחוצה לו. כשמתבונן אדם בראיה חזותית מתמקדת באורח שציינתי זה עתה, במה שמצוי מחוץ לאדם מגלה הוא שהרכבו של העולם הריהו כך: ראשית כל, קיים הפיזי במגע ישיר עם האדמה. לאחריו האתרי, הממלא את כל הקוסמוס ולאחריו האסטרלי הזורם פנימה כישויות חיות. אכן, אין זאת שזירה אסטרלית כללית מופשטת בלבד שאנו רואים, אלא ישויות ממשיות הנכנסות למרחב, ישויות בעלות טבע נפשי רוחי כשם שהאדם בגופו אף הוא ישות נפשית רוחית. את זה רואה האדם. כשאנו מביטים כעת שוב באדם אנו מוצאים בו אף גוף אתרי התואם לאתרי החיצוני. אך גוף אתרי זה אינו מושג באורח זה בו תהיו עשויים לומר: הנה האדם הפיזי והנה גופו האתרי. כמובן שאתם יכולים לצייר זאת כך אך זה יהווה קטע מוגבל. לעולם אין אתם רואים את הגוף האתרי הנוכחי. קטע זה, שעשויים אתם לצייר, נראה כמתמשך אל זה שהיה לפני כן. תמיד אתם רואים את כל הגוף האתרי בהתפשטו לאחור אל הלידה. עבר והווה מהווים חטיבה אחת. כשניצב לפניכם אדם בן 20 שנה אינכם יכולים לראות אך ורק את גופו האתרי בן ה 20 השנים. אתם רואים כל מה שהתרחש בגופו האתרי עד ללידה ומעט מעבר לה. כאן הופך הזמן למרחב.

דומה הדבר להתבוננות בשדרה ובעצים המתקרבים יותר ויותר בגלל הפרספקטיבה. אתם רואים את השדרה כולה במרחב. באורח דומה מביטים אתם בגוף האתרי כפי שהוא בהווה אך אתם רואים את מבנהו כולו שהוא 'מבנה זמן'. הגוף האתרי הוא 'אורגניזם של זמן' והגוף הפיזי 'אורגניזם מרחב'. הגוף הפיזי הוא בעל תכולה עצמית בכל רגע נתון. הגוף האתרי מהווה תמיד סך הכל המכיל את חיינו עד הרגע הנתון. מהווה הוא צירוף.

מכאן שיכולים הייתם לשרטט או לצייר את הגוף האתרי אילו יכולים הייתם לצייר תמונות נעות, אלא שיהא עליכם להיות זריזים מהתמונות. הצורה העכשווית שמשרטטים אתם או מציירים מהווה קטע בלבד וקשורה לגוף האתרי כולו כמו מקטעו של ענף עץ לעץ כולו. כשמשרטטים אתם שירטוט של הגוף האתרי מהווה זו קטע בלבד, כל הגוף האתרי מהווה תהליך זמן אל מעבר ללידה ואף אל מעבר להריון, אל הנקודה בה רואה האדם את הישות האנושית ברדתה מחייה הקדם-ארציים אל חייה העכשוויים על האדמה, ולפני הרותה על ידי הוריה – כשמכנסת היא סובסטנציה אתרית מהאתר הקוסמי הכללי על מנת לבנות את גופה האתרי. ועל כן אינכם יכולים לדבר אודות הגוף האתרי מבלי לסקור את חיי האדם לאחור עד עת הלידה ומעבר לה. מה שהאדם חושב כגוף אתרי ברגע מוגדר כלשהו מהווה דבר מופשט בלבד, המציאות הממשית מהווה 'תהליך של זמן'.

שונה הדבר לגבי הגוף האסטרלי. זה נתפש באורח שתיארתי אתמול. אני יכול אך לשרטטו כשרטוט ובשרטוט צריך המרחב להיעשות לגביכם לזמן.

נניח שאנו סוקרים את גופו האסטרלי של אדם ב-2 בפברואר 1924. נניח שזהו האדם. הוא עושה עלינו רושם כזה: כאן הגוף הפיזי. כאן הגוף האתרי. אנו יכולים להתבונן אף בגופו האסטרלי וזה עושה עלינו את הרושם שתיארתי בספרי גוף נפש רוח. כך הדבר. אך כאשר מגיע האדם לידע אינספירטיבי ממשי המופיע בפני תודעה מרוקנת, תיארתי ידע כזה אתמול, הוא משיג את ההתבוננות המעמיקה הבאה: הוא אומר לעצמו: "מה שאני סוקר כגופו האסטרלי של אדם זה אינו נוכח למעשה היום, כלומר, ב-2 בפברואר שנת 1924. אם גילו של האדם הוא 20 שנה עליכם לחזור בזמן, הבה ונאמר לינואר שנת 1904. תראו שגוף אסטרלי זה מצוי למעשה שם מאחור ומתפשט עוד לאחור עד לבלי גבול. הוא נשאר שם ואינו מלווה את האדם במהלך חייו. כאן יש לנו אך ורק קרן אור המהווה מעין הופעה שלו. דומה הדבר לתצפית בשדרה: שם במרחק מצויים העצים האחרונים כשהם קרובים מאוד אלה לאלה. מאחוריהם מצוי מקור אור. קרינת האור עשויה להגיע עד לכאן, אך המקור מצוי מאחור. אין הוא צריך לנוע לפנים כדי שאורו עשוי יהא לנגוה כאן. וכך נשאר הגוף האסטרלי מאחור ורק זורק קרן אורו אל החיים. הוא שוהה למעשה בעולם הרוחי ואינו בא עימנו אל העולם הפיזי. באשר לגופנו האסטרלי אנו שוהים תמיד לפני ההריון והלידה בעולם הרוחי. אם אנו בני 20 בשנת 1924 הרי זה כמו אך שלחנו לפנינו משוש. דבר זה תאמרו, הוא מושג קשה, ובכן, כך הדבר. אך יודעים אתם שפעם היה מלך ספרדי שהראו לו מה מסובך מבנהו של היקום. הוא היה סבור שיוכל לעשותו פשוט יותר. אדם יכול לחשוב כך, אלא שבעצם אין העולם פשוט ועלינו להפעיל עצמנו במידת מה על מנת לתפוש מהותו של האדם.

ועל כן, בהתבוננכם בגוף אסטרלי – אתם מביטים הישר לתוך העולם הרוחי. רק בעולם שמחוץ לאדם מצויה סביבכם מהות אסטרלית. כשסוקרים אתם ישויות אנוש מופנה מבטכם אל העולם הרוחי באשר לגופיכם האסטרליים. אתם רואים במישרין מה עובר האדם בעולם הרוחי לפני רדתו לאדמה. "אולם" אומרים אתם "גופי האסטרלי פעיל בקרבי". כמובן שכך הדבר. מובן מאליו שכך הוא. אך דמו לעצמכם שהיתה פה ישות זו או אחרת ובאמצעות חוטים הקשורים מכנית היא היתה צריכה ליצור אפקט כלשהו למרחק די רב.

דומה הדבר ביחס לזמן. גופכם האסטרלי שוהה מאחור אך פעילויותיו מתפשטות במהלך כל חייכם. לפעילות שאתם נותנים דעתכם עליה ששורה היא בגופכם האסטרלי כיום – מקורה מצוי בעבר הרחוק בו הייתם בעולם הרוחי לפני ירידתכם לאדמה, אותה עת היא פעילה עדיין, ובמילים אחרות, אותה עת קיימת עדיין באשר נוגע הדבר לעולם הרוחי. כל הסבור שהעבר אינו 'נוכח' עוד בתהליך הזמן הממשי דומה לאדם ברכבת שמישהו עשוי לפנות אליו ולומר: "היה זה אזור יפה להפליא בו עברנו זה עתה". וזה היה משיב: "כן איזור יפה, אך הוא נעלם ואיננו, אין הוא מצוי שם עוד". אדם כזה סבור היה שהאזור דרכו עשה ברכבת המהירה, נעלם לו. זוהי סברה חסרת טעם כאותה סברה שהעבר אינו קיים עוד. לאמיתו של דבר הוא מצוי במקומו תמיד בפעולתו באדם. השלושה בינואר 1904 קיים עדיין במבנהו, בהרכבו הרוחי, כפי ששוהה המרחב באשר הוא לאחר שמסעכם עבר דרכו. אכן הוא קיים בהשפעתו על ההווה.

על כן, כשאתם מתארים את הגוף האסטרלי כפי שעשיתי בספרי גוף נפש רוח, עליכם להכיר בדבר, על מנת להשלים את העמקת התבוננותכם, שהמצוי כאן בפעילותו מהווה 'קרינה' של דבר הקיים הרחק לאחור בזמן. בעצם, דומה הישות האנושית לכוכב-שביט המושיט את זנבו הרחק לאחור אל העבר. לא ניתן להשיג התבוננות מעמיקה וכנה אל ישותו של האדם, אלא כאשר אנו רוכשים מושגים של תפיסה חדשים אלה. אנשים, הסבורים שניתן להיכנס לעולם הרוחי באותם מושגים הנמצאים ברשות האדם לגבי העולם הפיזי, צריכים להיעשות לספיריטואליסטים ולא לאנתרופוסופים. הספיריטואליסטים משתדלים להעלות בלהטוטיהם את הרוחי, אלא שבצורה קלושה משהו מאשר לגבי החומר הרגיל – אל המרחב הרגיל בו מהלכים אנה ואנה בני אדם פיזיים. אך אין בכך כלל מהרוחי – אלא בעבוע דקיק בלבד. אפילו הפנטומים (צלליות) המתוארים על ידי שרנק נוצינג מהווים בעבועים פיזיים דקיקים המחזיקים בתבניתם שרידים מהאתרי. הם מהווים צלליות בלבד ולא משהו רוחי של ממש.

כשאתם לומדים את העולם והאדם באורח שתיארתי תיווכחו בנוכחותם של עולמות עליונים בטבע החיצוני. במקרהו של האדם יובילכם מיידית לימוד העולמות שבו ל'תהליך הזמן' שבפנימו. במקרה של האדם אתם יכולים להרחיק לכת ולהגיע לשטח שבו לא מכירה תקופתנו החומרנית כידע בר-גישה עקב בערותה. התייחסתי לתפיסה שבאמצעות החושים של עצמים פיזיים מגושמים וברורים הסובבים אותנו בתור שלב ראשון של השגת ידע עילאי. השלב השני היה של 'חשיבה מחוזקת' בו אנו משיגים תמונות חיות ונעות של העולם. השלב השלישי של השגת ידע עילאי היה 'אינספירציה' בו משיגים אנו את הישויות המבטאות עצמן דרך תמונות אלה ושומעים מעין מוזיקה של הספירות המתפעמות מעבר. באשר לאדם אנו מונחים לא רק אל מחוץ לעולם החומרי, אלא אף מחוץ להווה אל חייו הקדם-ארציים – אל הווית קיומו כישות נפשית-רוחית לפני רדתו אל האדמה. ידע 'אינספירטיבי' זה נרכש על ידי הרקת תודעתנו לאחר החשיבה המתעצמת. השלב הבא בהשגת ידע נרכש על ידי עשותנו מכושר האהבה – עוצמה לידע עילאי. אלא שאין זו צריכה להיות אותה אהבה שטחית רדודה בלבד אודותיה מדברת כחוק תקופתנו החומרנית. צריכה זו להיות האהבה שבאמצעותה עשוי אתה להזדהות עם ישות זולתך, ישות שאינך מזדהה עימה בעולם הפיזי.

עליך להיות מסוגל לחוש מה עובר בישות האחרת כשם שחש אתה מה עובר בך עצמך. עליך להיות מסוגל לצאת מתוך עצמך ולחיות בזולת. בחיי אנוש רגילים אהבה כזאת אינה משיגה את העוצמה הדרושה כדי לעשותה לעוצמת ידע עילאי. יש לרכוש תחילה 'תודעה מרוקנת' ולעבור מספר התנסויות בה. או אז אנו עוברים במה שרבים השואפים אחר ידע עליון אינם מבקשים: אנו סובלים ממה שניתן לכנותו כאב הדעת.

כשיש לך פצע במקום כלשהו הוא מכאיב. מדוע? כי בשל הפצע אין ישותך הרוחית יכולה לחדור כיאות לגופך הפיזי באותו המקום. כל כאב שהוא נובע מאי-יכולת, מסיבה זו או אחרת, לחדור לגוף הפיזי. וכאשר משהו חיצוני 'מכאיב' לך הרי אף זה נובע מכך שאין אתה יכול 'ללכד' עצמך בזה, כלומר, ל'קבל' את זה. והנה – כאשר משיג אדם את התודעה המרוקנת שאליה זורם עולם שונה לחלוטין מזה שאליו רגיל האדם, אז הוא מצוי, למשך רגעים אלה של תודעה עילאית אינספירטיבית, ללא האדם הפיזי שלו כולו – זה מהווה אזי פצע אחד ענקי המסב לכאב כללי. יש לעבור תחילה התנסות זו. יש לסבול ולשאת את עזיבת הגוף הפיזי ככאב ממשי וזאת על מנת לרכוש ידע אינספירטיבי. כמובן שהבנת ידע כזה ניתנת לרכישה ללא כאב ובני אדם צריכים לרכוש הבנה זו בנבדל מסבל הכאב של ההתקדשות. אך על מנת לרכוש השגה רוחית קרובה, ולא רק הבנה, של הפועל באדם מחייו שלפני הלידה, כלומר, של מה שהוא משאיר מאחוריו בעולם הרוחי, צריך אדם לעבור תהומות של סבל וכאב אוניברסליים.

או אז נוכל להתנסות בהזדהות שנזכרה לעיל עם ישות אחרת ובהתחוות עימה. אז ורק אז אנו לומדים באמת את דרגת האהבה העילאית ביותר שאין בה מן ה'שכחה העצמית' במשמעותה התיאורטית, אלא ביכולתו של האדם להתעלם כליל מעצמו ולהיכנס אל מה שאינו מהווה הוא עצמו. ואך ורק כאשר צועדת אהבה זו יד ביד עם תודעה עילאית אינספירטיבית אנו מסוגלים להיכנס למעשה אל הרוחי בכל חום טבענו, בכל דביר לבבנו ונפשנו, כלומר, בכל עוצמות הנפש שבנו.

עלינו לעשות זאת אם מתכוונים אנו להתקדם בידע. על האהבה להיעשות במשמעות זאת לכוח השגת ידע עילאי. כשאהבה מתעצמת כזאת מגיעה לרמה מסוימת אתם עוברים דרך חייכם הקדם-ארציים אל חייכם שקדמו לחיים אלה על האדמה. חומקים אתם ועוברים דרך כל מה שהתרחש עמכם בין מותכם האחרון לבין חייכם הנוכחיים ואל חייכם הקודמים על האדמה אל מה שמכנים אנו בשם אינקרנציות (התגשמויות) קודמות.

והנה, כמובן שגם גוף פיזי היה לכם כשפסעתם אז על האדמה. אך שום דבר לא נותר ממרכיבי אותו גוף פיזי. הכל נבלע באלמנטים. דביר ישותכם מאותה עת נהיה רוחי בתכלית וחי הוא בכך כרוח לבדה. כך הדבר באמת שהאני שלנו, בעוברו דרך שער המוות ודרך העולם הרוחי לחיים חדשים על האדמה, נהיה רוחי כולו. לא ניתן לתפוש את מהותו בכוחותיה הרגילים של התודעה היומיומית. עלינו לחזק את כושר האהבה באורח שתיארתי. האדם שהיינו בחיים הקודמים מצוי מחוצה לנו באותה מידה כמו ישות אנוש זולתנו היום. לאני שלנו אותה דרגה של חיצוניות. בוודאי שמגיעים אנו לכדי היעשותו שלנו, להתנסות בו כבעצמנו, אך עלינו ללמוד תחילה לאהוב ללא שריד של אגוצנטריות. יהיה זה אכן איום ונורא אם נתאהב, במשמעות רגילה, בהתגשמותנו הקודמת. על האהבה, במשמעותה העילאית, להתעצם כך שיהא לאל ידינו להתנסות בהתגשמותנו הקודמת כבמשהו שונה לחלוטין מעצמנו. או אז, כשמבקיע כושר הידע העילאי שלנו בעד התודעה המרוקנת, אנו רוכשים ידע דרך האהבה המתעצמת לרמה עילאית ביותר ומגיעים לגוף הרביעי באדם – אל האני הבלעדי. לאדם שייך גופו הפיזי, שבאמצעותו הוא חי בכל רגע ורגע על האדמה הפיזית העכשווית. לאדם שייך גופו האתרי, שבאמצעותו הוא חי באורח מתמשך בתהליך זמן המשתרע לאחור עד מעט מלפני לידתו שאז כינס גוף אתרי זה מהאתר הקוסמי הכללי. לאדם שייך גופו האסטרלי, שבאמצעותו משתרעים חייו על פני כל אותו פרק זמן שבין מותו האחרון לבין ירידתו האחרונה לאדמה. ועל כן, בדברנו על גופיה השונים של ישות האדם עלינו לדבר בכל מקרה על התפשטותה בזמן. אנו נושאים בתוכנו היום את תודעת האני הקודמת שלנו, אך ללא מודעות. מדוע?

אם ברצונכם לחקור מדוע, כי אז עליכם להיווכח בכך שהאדם כאן בעולם הפיזי אינו מהווה גוף מוצק, אדם נוזלי ואדם אווירי בלבד, אלא גם אורגניזם של חום– זוהי אף הדרך להתקרב אל האני. כל אדם יודע זאת ולפחות חלקית. כשמודדים אנו את מידת חומו של אדם אנו משיגים דרגות חום שונות בחלקים שונים של הגוף. ואמנם קיימות מידות חום שונות בכל האורגניזם של האדם. יש לכם מידת חום מסוימת בראשכם, מידת חום שונה בבוהן רגלכם, אחרת בכבד שלכם, ואחרת בריאות שלכם. אין אתם מהווים אך ורק מה שמוצאים אתם כמשורטט בקווים כלליים התחומים באטלס אנטומי. יש לכם אורגניזם נוזלי בתנועה מתמדת. יש לכם אורגניזם של אוויר החודר בכם באורח מתמשך כאורגניזם מוזיקלי סימפוני כביר. ונוסף על כך יש לכם אורגניזם מתנחשל של חום, המתחלק בשוני רב באשר לטמפרטורה. בזה חיים אתם בעצמכם וחשים אתם שכך הדבר. ככלות הכל אין אתם מודעים מאוד לכך שחיים אתם בעצם השוק שלכם או בכל עצם אחרת, או בכבד שלכם או בנוזלים שבכלי הדם שלכם. אך אתם מודעים בצורה מירבית לכך שחיים אתם בחומכם, על אף שאינכם מבחינים בין חום ידכם לבין חום רגלכם, חום כבדכם וכן הלאה. אכן קיים שוני בחלוקת החום, ואם נעדרים הבדלי הטמפרטורה בתיאומם לאורגניזם החום האנושי או אם הם בלתי סדירים – אנו חשים זאת כמחלה או ככאב. כשמגיעים אנו בתודעה מתפתחת לשלב התמונה האימגינטיבית, אנו משיגים את האתרי בתמונות שוזרות. בהשיגנו את האסטרלי אנו שומעים את המוזיקה של הספירות המתפעמת לקראתנו, או עשויים אנו לומר – מתוך עצמנו. כי גופנו האסטרלי מוליכנו לאחור אל חיינו הקדם-ארציים. וכאשר אנו מתקדמים הלאה אל צורת התודעה העילאית המגיעה לרמת האהבה העליונה ביותר – כאשר נעשה כושר האהבה לכוח השגת הידע העילאי – וכאשר אנו רואים בראש ובראשונה את הווית הקיום שלנו בזרימתה מחיים קודמים על האדמה אל חיים עכשוויים אלה, אנו חשים חיים קודמים אלה בחלוקה הנורמלית של 'אורגניזם החום' בו חיים אנו עתה – זוהי אינטואיציה של ממש. אנו חיים בזה. וכאשר עולה בנו אימפולס כלשהו לעשות דבר זה או אחר אין הוא פועל, כבגוף האסטרלי, מתוך העולם הרוחי גרידא, אלא הלאה מזה – מחיינו הקודמים על האדמה.

חיינו הקודמים על האדמה פועלים לתוך החום של האורגניזם שלנו ומציתים דחף זה או אחר. כך אנו רואים באדם המוצק הארצי את הגוף הפיזי. באדם הנוזלי – את הגוף האתרי. ובאדם האווירי – את הגוף האסטרלי. באלמנט החום את האני עצמו. אני זה של ההתגשמות הנוכחית אינו שלם לעולם. הוא מתפתח תמיד. הוא האני של החיים הקודמים על האדמה, הפועל במעמקים התת-מודעים והמהווה את האני האקטואלי.

בראותך אדם בראיה רוחית חש אתה צורך לומר: הוא ניצב כאן ואני רואה אותו, ראשית כל, בחושיי החיצוניים אך אני רואה בו אף מהו אתרי ומהו אסטרלי. ולאחר מכן, מאחוריו, אני רואה את האדם שהיה הוא בהתגשמותו הקודמת.

למעשה, ככל שמתפתחת תודעה זו אנו רואים בבהירות הולכת וגדלה במעין פרספקטיבה את הראש של התגשמותו האחרונה מעט מעל הראש של התגשמותו הנוכחית, ומעט מעל לו את הראש של ההתגשמות שמלפני ההתגשמות האחרונה.

בציביליזציות בהן היתה מעין תודעה אינסטינקטיבית לגבי דברים אלה, תמצאו תמונות המראות מאחורי פנים המצוירים בבהירות של ההתגשמות הנוכחית פנים שניים המצוירים בפחות בהירות. ומאחורי הללו פנים שלישיים בהירים עוד פחות. מצויות תמונות מצריות כאלה. אתם מבינים תמונות כאלה אם אתם מסוגלים לתפוס, מאחורי האדם הנוכחי, את האדם שהיה בהתגשמותו האחרונה ובזו שלפני האחרונה. רק כאשר אדם מסוגל לפשוט את חייו בזמן עד כדי שיכללו התגשמויות קודמות הוא רשאי לדבר באמת על האני כעל הגוף הרביעי בטבע אנוש. כל זה פועל באדם החום. האינספירציה קרבה אליכם מבחוץ או מבפנים. אתם עצמכם מצויים בתוך החום. כאן קיימת אינטואיציה, אינטואיציה אמיתית. אנו חווים בחום הפנימי באורח שונה לחלוטין מאשר לגבי כל דבר אחר.

כשאתם מתבוננים כעת באורח זה, הרי שמגיעים אתם אל זה המהווה חידה עצומה לאדם של ימינו – אם הוא נותן שימת לב לנפשו באופן חסר דעות קדומות באמת.

כבר דיברתי על חידה זו. אמרתי שאנו חשים את עצמנו מונָעים באורח מוסרי על ידי דחפים מסוימים המוענקים לנו על טהרת הרוחיות. אנו רוצים להוציאם אל הפועל אך איננו יכולים להבין תחילה, כיצד זה שאליו אנו חשים את עצמנו קשורים מוסרית, מזנק אל שרירנו. אם אנו יודעים שאנו נושאים בפנימנו מהתגשמותנו האחרונה את האני שלנו שנהיה רוחי לגמרי והפועל עתה על 'אדם החום' שלנו, הרי שהשגנו את הזיקה הנכונה. דחפינו המוסריים פעילים בעקיפין דרך האני של התגשמותנו האחרונה. בזה מתגלה לראשונה הזיקה שבין המוסרי לבין הפיזי. היא אינה יכולה להתגלות רק על ידי מחקר, של עולם הטבע הנוכחי ושל האדם כמהווה חלק ממנו.

אתם רואים שכשאתם לומדים את עולם הטבע הנוכחי עשויים אתם לומר: ובכן, שם מחוצה לנו מצוי הטבע. האדם נוטל פנימה את היסודות ובונה מהם את גופו. האדם מדמה לעצמו את הדבר הזה בדרך נאיבית זו. האדם מהווה חלק מהטבע בהיותו מורכב מכמה מיסודותיו. טוב ויפה! אך לפתע אתם יודעים על קיומם של אימפולסים מוסריים ושעליכם לפעול לפיהם! כיצד, הייתי שואל, יכולה פיסת טבע לעשות זאת? אבן אינה יכולה לעשות זאת וכן אינם יכולים לעשות זאת סידן, כלור, חמצן או חנקן. אך האדם המורכב מהללו משוער כמסוגל לעשות זאת! הוא מתנסה בדחף מוסרי ומצפים ממנו שיפעל בהתאם. על אף שהוא מורכב מכל אותם יסודות שאינם יכולים לעשות זאת. ברם, בכל זה המצורף כך יחדיו באדם הנה מבקיע ועולה, ובמיוחד בעקיפין במהלך השינה, דבר העובר דרך המוות, נהיה רוחי יותר ויותר ונכנס שוב לגוף. הוא מצוי כמובן כבר בגוף הנוכחי כי הוא מגיע מההתגשמות האחרונה. הוא נהיה רוחי ופועל עתה לתוך ההתגשמות הנוכחית. מה שמורכב מיסודות ארציים יפעל לתוך 'אדם החום' של ההתגשמות הבאה. כאן זורם האלמנט המוסרי מחיים ארציים לחיים ארציים. כאן אנו יכולים לתפוס את המעבר מטבע פיזי לטבע רוחי ומטבע רוחי לטבע פיזי ושוב.

אין אנו יכולים להבין מעבר זה באמצעות קטע חיים יחיד, אם אנו כנים עם עצמנו ואיננו עוצמים את עינינו בפני הבעיה הנפשית-רוחית כולה.

מה שאנו רואים כאלמנטים ארציים ביסודות המוצק, הנוזלי, הגזי והחום – חדור בכל מקום במה שניתן לכנותו אתרי, אסטרלי, ו'דמוי אני'. כלומר, זה שטבעו זהה לטבע האני. באורח זה אנו רואים את הזיקה שבין גופיו של האדם לבין היקום ומקבלים מושג של מידת היות האדם 'חלק' או קטע של מרחב אך ורק באשר לטבעו הפיזי הגשמי. לתפיסה רוחית מהווה העבר הווה מתמשך. פרק הזמן הנוכחי מהווה בעת ובעונה אחת נצחיות ממשית.

מה שאני מסביר לכם היווה פעם תכולתם של תבניות תודעה אינסטינקטיביות. אם באמת אנו מבינים את הרשומות העתיקות נמצא בהן תודעה לגבי הרכבו בן ארבעת הגופים של האדם וזיקתו אל הקוסמוס. אך ידע זה אבד לאדם למשך מאות רבות של שנים, שאלמלא כן לא היה יכול לפתח את האינטלקט שברשותו כיום.

אולם הגענו כעת לאותה נקודה באבולוציה האנושית בה עלינו להתקדם שוב מהפיזי אל הרוחי האמיתי.