רודולף שטיינר

9 הרצאות שניתנו בדורנאך 1924   GA234

תרגם מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

הרצאה שלישית 27.1.1924

המעבר מידע רגיל אל מדע ההתקדשות

היום ברצוני לתת הרצאת מעבר נוספת ולציין, מהיבט מסוים, את הזיקה שבין חיים אקזוטריים לבין חיים אזוטריים. או במילים אחרות: את המעבר מידע רגיל לידע הנרכש באמצעות התקדשות. בהקשר זה עלינו לתת את הדעת למה שכבר הסברתי בגיליון החדשות לחברים כאשר תיארתי את בית הספר החופשי של המדע הרוחי, כלומר: שתכולת מדע ההתקדשות, כשבאה היא לידי ביטוי במילים נאותות, עשויה לבטח להיות מובנת על ידי כל אדם כאשר הוא בלתי תלוי במידה מספקת בדעות קדומות. אין לומר שעל האדם להגיע תחילה להתקדשות בכדי להבין מה שיש למדע ההתקדשות למסור. היום ברצוני לדון בזיקת האנתרופוסופיה למקורה היא שהוא: מדע ההתקדשות עצמו. אם כן, שלוש הרצאות אלה תהווינה מעין מבוא להרכבו של האדם (הגוף הפיזי, האתרי וכן הלאה) וידובר עליו בהרצאות הבאות של החברה האנתרופוסופית הכללית.

כשמתייחסים אנו לתודעה של האדם בן זמננו אנו מונחים לומר: הוא ניצב כאן על האדמה ומביט סביבו על המרחבים העצומים של הקוסמוס. אולם הוא אינו חש בשום זיקה בין הללו לבין עצמו ולבין הסובב אותו על האדמה.

תנו דעתכם לכך מה מופשט אורח תיאור השמש על ידי הללו הטוענים כיום שהם נציגי המדע האמיתי. תנו דעתכם אף לכך כיצד אותם מדענים עצמם מתארים את הירח. מחוץ לעובדה שהשמש מחממת אותנו בקיץ ומניחה לנו להתקרר בחורף, ושהירח משמש בן לוויה חביב של האוהבים במצבים מסוימים – מה מועטת המחשבה הניתנת לקשר כלשהו בין האדם, כפי שחי הוא על האדמה לבין הגופים השמימיים. כדי לדעת אודות קשרים כאלה צריך האדם לפתח בו, וזו בלבד, מעט מאותו אורח התבוננות בדברים שעליו דיברתי בהרצאה שלפני האחרונה. אדם צריך לפתח אך מעט הבנה לגבי מה שידעו פעם בני האדם שעמדו קרוב יותר אל הקוסמוס מאיתנו היום. שהיתה להם תודעה נאיבית ואינסטינקט לידע ולא ידע אינטלקטואלי, אך שהיו מסוגלים להעמיק לראות את הקשר שבין הגופים השמיימיים לבין חייו וישותו של האדם.

ועתה – על קשר זה שבין האדם לבין הגופים השמיימיים להיכנס שוב לתודעת אנוש. דבר זה יתהווה אם תטופח האנתרופוסופיה באורח נאות. האדם סבור כיום שגורלו (הקרמה שלו) הוא כאן על האדמה ואין הוא מתבונן בכוכבים להכוונתו. האנתרופוסופיה נועדה כדי שנבין את חלקו של האדם בעולם העל-חושי. כל הסובב אותו מתייחס למעשה לגופו הפיזי בראש ובראשונה ולכל היותר לגופו האתרי. ככל שנרחיק להביט בעולמות המכוכבים נראה את הכוכבים דרך אורם. והנה – האור וכל אשר משיגים אנו בעולם כאור, תופעה אתרית היא. ועל כן ככל שנרחיק מבטנו ביקום לא נגיע אל מעבר לאתרי על ידי הפניית מבטנו בלבד לכאן או לכאן.

ישותו של האדם מגיעה אל העל-חושי. הוא נושא את ישותו העל-חושית מהוויית קיום קדם-ארצית אל הספירה הארצית ונושא אותה מחוצה לה לעת המוות. מחוץ לפיזי ואף מחוץ לאתרי.

למעשה, לא קיים, בכל הסובב אותנו על האדמה או בקוסמוס, מאותם עולמות בהם היה האדם לפני רדתו לאדמה ושבהם יהיה לאחר שיעבור דרך שער המוות. ישנם שני שערים המובילים מהעולמות הפיזי והאתרי אל העל-חושי. האחד מהם הוא הירח והשני השמש.

אנו נבין את הירח ואת השמש נכונה רק אז כשנכיר בדבר שמהווים הם שערים לעולם העל-חושי, ומהווים הם גורם רב ערך בהתנסויותיו של האדם בנתיב ייעודו על האדמה.

תנו דעתכם ראשית כל לירח. הפיזיקאי אינו יודע דבר אודות הירח, אלא זה שהוא מראה לנו את השתקפות אור השמש. הוא יודע שאור הירח מהווה השתקפותו של אור השמש ואינו מרחיק מעבר לכך. אין הוא לוקח בחשבון שהגוף הקוסמי, הנראה לעין הגשמית כירח, היה מלוכד פעם עם הווית קיומנו הארצית. הירח היווה פעם חלק מהאדמה ונהיה לגוף קוסמי נבדל שם במרחב הקוסמי. אך דבר היותו לגוף נפרד אינה הנקודה החשובה. ככלות הכל ניתן אף להסבירה כעובדה פיזית. הנקודה החשובה מהווה דבר שונה במהותו. כשמרחיב אדם, במלוא כובד הראש, את לימודיו בהתייחסות לציביליזציה האנושית ולתרבותה אחורה בזמן, לעידנים רחוקים, הוא ימצא חוכמה עתיקת ימים שהיתה נפוצה אז. מחוכמה זו נובע הרבה אשר נמשך עד היום ותבונתו רבה יותר מאשר עשוי לחקור המדע שבימינו. מי שלומד, למשל, את הוודות של הודו או את פילוסופית היוגה מנקודת ראות זו, יחוש יראת כבוד. כשאדם קרב לדברים אלה שלא באורח יבש ושטחי כנהוג בימינו, אלא מניח להם לפעול עליו באורח שממריץ ומעמיק כאחד, הרי שיבין לבסוף, אף מלימוד מקיף של התעודות הקדומות, שהמדע הרוחי – האנתרופוסופיה, יש לו מה לומר מתפיסת הידע שלו. היתה פעם חוכמה קמאית נפוצה, אלא שהיא לא הופיעה באורח אינטלקטואלי אלא בצורה פיוטית.

האדם בן זמננו מוגבל על ידי גופו הפיזי להבנה, דרך מכשיר מוחו, לגבי מה שניצב בפניו כחוכמה. והנה, מוח זה, כמכשיר להבנה, התפתח אך במהלכן של תקופות זמן ארוכות. הוא לא היה קיים כשהחוכמה הקמאית היתה כאן על האדמה. החוכמה היתה אז קניינם של ישויות שלא חיו בגוף פיזי. ישויות כאלה היו פעם בנות לוויה לאדם. הם היו מורי האנושות הדגולים הראשונים של האנושות שמאז נעלמו מהאדמה. לא רק הירח הפיזי יצא למרחב הקוסמי – ישויות אלה יצאו עימו. אדם שיביט בירח בראיה פנימית של ממש יאמר: “שם מעל, מצוי עולם ובו ישויות אשר חיו פעם בינינו על האדמה. הן פרשו אל מושבת הירח”. אך ורק כשאנו לומדים דברים באורח זה אנו מגיעים לאמת.

והנה, היום, בתחומי גופו הפיזי של האדם הוא מסוגל לראות מזיגה חלשה מאוד – אם אפשר להשתמש במונח זה – של החוכמה הקמאית מימי קדם. כשישויות אלה היו מוריו היה ברשותו של האדם שמץ מחוכמה זו. הוא קלט אותה אך לא בהבנתו אלא באינסטינקט שלו, בדרך בה היו יכולות ישויות עילאיות אלה להתגלות אליו. ועל כן כל הקשור בירח מצביע אל עברו של האדם. והנה, לאדם בן זמננו חלף העבר ואיננו. לא עוד מצוי הוא ברשותו. ואף על פי כן הוא נושא אותו בפנימו. ועל אף שאין אנו פוגשים למעשה – בתנאי קיומנו הנוכחיים שבין לידה לבין מוות – את אותן הישויות שזה עתה דיברתי אודותיהן (שהיו פעם ישויות אדמה אך עתה מהוות הן ישויות ירח) הרי שפוגשים אנו אותן בחיינו הקדם-ארציים, בחיים שבין המוות לבין לידה מחדש. מהות זו שנושאים אנו בפנימנו ואשר מצביעה תמיד אל הווית קיומנו שלפני הלידה – זו הדוברת מחיינו התת-מודעים ולעולם אינה מגיעה לבהירות אינטלקטואלית מלאה, אך רוב עניין לה מבחינה זו, לתחושתנו ולנטיותינו הרגשיות – זו מפנה לא רק את האינסטינקט של האוהבים אל אור הירח, כי את האדם העשוי להעריך כערכם דחפים תת-מודעים אלה שבטבע אנוש.

חיינו התת-מודעים מובילים אותנו אל הירח. זה עשוי לשפוך אור על העובדה שהירח, על כל הישויות השוכנות בו, היה מלוכד פעם עם האדמה. במשמעות זה מהווה הירח שער אל העל-חושי. אדם הלומד זאת נכוחה ימצא אפילו בתוואי הפיזי החיצוני של הדבר תמיכה לגילוי דעת זה.

נסו להיזכר באופן בו מתואר הירח עם ההרים וכל המצוי עליו. מצוין בזה אך זאת שההרים הללו אינם יכולים להידמות להרים שעל האדמה. כל המבנה של הירח שונה. מודגש תכופות שאין אוויר על הירח אף לא מים. המבנה של הירח דומה, למעשה, למבנה של האדמה לפני היעשותה למינרלית כליל.

יהא עלי לקרוא לפניכם מספר רב מספריי וקטעים רבים מסדרות ההרצאות שלי אם ארצה להוכיח שדברי שם תואמים כולם בדיוק ומהווים הם תוצאה למה שאני מגיש בזה. ברם, ברצוני אך לשרטט בקווים כלליים, באורח של התוודעות, את תוואי התפתחותה של האנתרופוסופיה. זו מוליכה אותנו, באורח שתואר, מהפיזי אל הרוחי. באמצעות האנתרופוסופיה אנו לומדים לחשוב בתיאום עם הטבע. את זה אין בני האדם בימינו יכולים לעשות. לדוגמה: בני האדם בימינו יודעים שחומר ההרכב הפיזי של הגוף שלהם משתנה תכופות במהלך החיים. אנו “מתקלפים” ללא הרף. אנו גוזרים את ציפורנינו, למשל. אך הכל בתוכנו נע לכיוון פני השטח עד אשר מגיע לבסוף מה שהיה במרכז הגוף אל פני השטח ו”מתקלף”. אל לכם להיות סבורים שהבשר והדם או כל חומר הרכב פיזי אחר שיושב על כיסאותיכם היום היה יושב על הכיסאות הללו אילו הייתם כאן לפני 10 שנים. כל הרכבו של זה משתנה. מה נשאר כמו שהיה? ישותכם הנפשית-רוחית.

לפחות היום ידוע לכל, שלאנשים היושבים פה היום אין אותם השרירים והעצמות שהיו להם לו ישבו פה לפני 10 או 20 שנה. אלא שאין נותנים לכך תדיר את הדעת. והנה, כשנושאים בני האדם את מבטם מעלה אל הירח, הם מודעים במידה מסוימת, להרכב החומר הפיזי שבמעטה שלו. הם סבורים שכך היה הדבר לפני מיליוני שנים. ובעצם היה הירח כך באותה מידה מועטת כיחס שבין גופנו העכשווי לבין גופנו מלפני 20 שנה. כמובן שמהותם הפיזית של הכוכבים אינה משתנה כה מהר. ועם זאת אין הם זקוקים לזמן כה רב כפי שמעריכים הפיזיקאים שלנו לגבי השמש. חישובים אלה מדויקים בתכלית הצידוק אך הם מוטעים. לעיתים קרובות אני מתייחס לדבר זה. אתם רואים שניתן למדוד למשל את השינויים במבנהו הפנימי של לב האדם מחודש לחודש. אתם יכולים להעריך מה יהיו לאחר פרק זמן של שלוש שנים. לאחר מכן תהיו רשאים לחשב בדקדקנות מוחלטת מה היה המבנה של לבו לפני 300 שנה וכיצד יהיה לאחר 300 שנה. אכן תגיעו למספרים נאים והגונים וייתכן מאוד שחישובכם יהיו נכונים למדי. אלא שהלב שלו לא היה קיים לפני 300 שנה ולא יהיה קיים לאחר 300 שנה.

הגיאולוגים מחשבים כיום באורח זה. הם חוקרים את שכבות האדמה. מעריכים את השינויים המתחוללים במהלך מאות השנים, מכפילים את ספרותיהם ואומרים: לפני 20 מיליון שנה האדמה היתה כך וכך. זהו אותו אורח חישוב הגיוני כקודמו. כי לפני 20 מיליון שנה לא היו עדיין שם כל השכבות הללו ולא תשארנה שם לאחר מיליון שנה. ומלבד זאת כפופים כל הגופים השמימיים לחילוף החומרים, כמו האדם. חומרי היסוד שאנו רואים בהביטנו מעלה על הירח היו שם לפני מספר מאות שנים באותה מידה מועטת כאותם חומרי ההרכב שלכם אילו היו על כיסאות אלה לפני 10 שנים. הישויות הללו עצמן הן המחזיקות בירח כשם שהנפשי רוחי שבכם מחזיק את גופכם. אמת הדבר שהירח הפיזי יצא פעם למרחב הקוסמי – אך מה שיצא משנה ללא הרף את מהות הרכבו, בה בשעה שהישויות המאכלסות את הירח נשארות. הן המהוות את האלמנט הקבוע של הירח וזאת בנבדל לחלוטין ממעברם דרך חיים ירחיים חוזרים ונשנים. (אך לא נכנס לזה היום).

בלומדכם את הירח באורח זה אתם רוכשים מעין “מדע ירח”. מדע זה נחקק בלבבכם ולא רק בראשכם. אתם מבססים זיקה אל הקוסמוס הרוחי, ורואים בירח את אחד השערים לשם. כל המצוי במעמקי הווייתנו ולא רק הרגשות הבלתי מוגדרים של אהבה (אם להזכיר את הללו אך הפעם), כל המצוי במעמקים התת-מודעים של נפשותינו הנובע מחיים ארציים קודמים על האדמה קשור ל”הוויית קיום ירחית” זו. אנו משחררים את עצמנו מזה בכל מרכיבי החיים העכשוויים שלנו. אנו עושים זאת ללא הרף. אנו מגיעים אל שער השמש בראותנו או בשמענו בחושינו דברים שמחוצה לנו ובתרגול של הבנתנו, כלומר, בהסבנו תשומת לבנו מהנובע ממעמקי חיי הנפש שלנו והמשנה צורה בבירור בהיותו חלק מֵעָבָר רב פעלים, ופונים אל המושך אותנו שוב ושוב אל ההווה. או אז מונחים אנו אל “הוויית הקיום השמשית” כשם שמובלים אנו על ידי העבר אל “הוויית הקיום הירחית”. אלא שהשמש פועלת עלינו דרך גופינו הפיזיים. אם ברצוננו להשיג אי-תלות, מתוך בחירתנו החופשית, ממה שמעניקה לנו השמש, עלינו להפעיל רצון זה: עלינו להפעיל את האינטלקט שלנו. ועם זאת עם כל מה שאנו, ישויות אנוש של ימינו, מבינים באמצעות האינטלקט הטרוד שלנו והגיוננו – אין אנו מתקרבים לכך כמו שמתקרבים אנו אינסטינקטיבית – אך ורק מפני שקיימת שם שמש ביקום.

הכל יודעים, או לפחות עשויים לדעת שהשמש לא רק מעירה אותנו מדי בוקר בקוראה לנו מאפלה לאור, כי מהווה היא את מקור הכוחות של הגדילה שבפנימנו ובכלל זה את הללו של הנפש. זה הפועל בכוחות נפש אלה מהעבר קשור בירח. אך זה הפועל במשזר ההווה ושנרכוש אותו למעשה אך ורק בעתיד מתוך בחירתנו החופשית שלנו תלוי בשמש.

הירח מצביע אל העבר שלנו והשמש אל העתיד. אנו נושאים מבטינו אל על לשני המאורות. אל זה של היום ואל זה של הלילה וסוקרים את הזיקה שביניהם, הואיל והם משגרים אלינו את אותו האור. ולאחר מכן מתבוננים אנו לפנימנו וסוקרים את כל הנשזר בגורלנו בהתנסויות העבר שעברנו בהם כבני אדם. בזה אנו רואים את “הווית קיומנו הירחית”. ובכל אשר קרב אלינו ללא הפוגות בהווה וקובע את גורלנו – בכל אשר פועל וממשיך לפעול מהווה לעתיד אנו רואים את “אלמנט השמש”. אנו רואים כיצד משתזרים יחדיו עבר ועתיד בגורל אנוש. ויתר על כן, אנו יכולים ללמוד זיקה זו שבין עבר לעתיד מקרוב יותר.

שערו ששני אנשים נפגשים למשימה משותפת בזמן מסוים. אחד מהם שאינו מעמיק לחשוב על דברים כאלה עשוי לומר: “איש זה ואני היינו יחדיו ב”הילהיים” – למשל, ושם נפגשנו”. ואין הוא ממשיך לחשוב על כך. אך אדם המעמיק לחשוב עשוי לעקוב אחר חייהם של שניים אלה שנפגשו כשאחד מהם אולי בן 30 ורעהו בן 25. יהא לאל ידו לראות באיזה אורח מופלא ויוצא מגדר הרגיל התפתחו נתיביהם של שני אנשים אלה, צעד אחר צעד מהלידה ואילך, עד כדי זימונם יחדיו למקום זה. אדם עשוי לומר אכן שאנשים מוצאים את נתיבם איש אל רעהו מהמקומות המרוחקים ביותר על מנת להיפגש במחצית לערך של מסלול חייהם. הרי זה כאילו ערכו את מסלוליהם כשמטרה זו היתה לנגד עיניהם. כמובן שלא יכלו לעשות זאת באורח מודע כי הרי לא ראו איש את רעהו לפני כן, או לפחות לא היתה להם הערכה איש כלפי רעהו שתסב ערך רב לפגישתם. כל הדברים הללו מתחוללים בלא-מודע. מסענו מוביל אותנו בנתיבים לנקודות מפנה חשובות ומוגדרות בחיינו ועושה זאת בלא-מודע עמוק. מתוך מעמקים אלה נשזר דבר הגורל. (עתה אנו מתחילים להבין אנשים כמו רעהו של גיתה, קנבל, שניסיון חייו מעמיק ומגוון היה ואשר אמר בגילו הקשיש: “בהביטי לאחור על חיי דומה עלי הדבר כמו נגזר מראש כל צעד שעשיתי על מנת שאגיע לבסוף לנקודה מוגדרת).

והנה, מגיע הרגע בו מתהווה הזיקה שבמלוא התודעה בין שני אנשים אלה. הם לומדים להכיר איש את רעהו. את מזגו ואופיו. הם חשים סימפטיה או אנטיפתיה איש כלפי חברו וכן הלאה. והנה – כשבוחנים אנו את הקשר שבין יחסיהם לבין הקוסמוס אנו מגלים שפועלים היו כוחות ירח בנתיבים שעברו שני אנשים אלה עד לעת פגישתם. בנקודה זו מתחילה פעילות השמש. הם נכנסים עתה עד למידה מסוימת אל האור הבהיר של השמש בפעילותה. מה שמתרחש לאחר מכן מלווה בתודעתם שלהם. העתיד מתחיל לנגוה על העבר כמו שהשמש קורנת על הירח. בד בבד זוהר העבר על העתיק כמו שמאיר הירח את האדמה באור משתקף.

ברם, עולה עתה השאלה אם יהא לאל ידנו להבחין בין השמשי לבין הירחי בחיי אדם. ובכן, אפילו רגשותינו יכולים להבחין רבות כשמעמיקים אנו ללומדם. אף בתקופת הילדות ובבחרות אנו באים במגע עם אנשים שביחסיהם אלינו נשארים בתחום החיצוני. “חולפים אנו על פניהם” וכך הם לגבינו. על אף שייתכן משא ומתן רב בינינו. כולכם הלכתם לבית הספר אך רק מעטים מכם יכולים לומר שהיו להם מורים שעימם היה לכם קשר עמוק. ועם זאת יהא אחד או שניים מביניכם שיוכלו לומר: “אמנם כן היה לי מורה שטבע בי רושמו כך שחפצתי להיות כמוהו”. או: “הוא עשה עלי רושם כזה שרציתי שיימחה מעל פני האדמה”, ובזאת תתכן סימפטיה או אנטיפטיה.

ושוב ישנם אחרים שהשפעתם כמו נוגעת בהבנתנו בלבד, או לכל היותר בחוש האסתטי שלנו. חישבו על כך באיזו תכיפות יארע שבלומדנו להכיר מישהו ובפוגשנו אנשים אחרים שאף הם מכירים אותו, כולנו תמימי דעים שהוא בן אדם נהדר או איש איום ונורא. זהו עניין של טעם או שיפוט אינטלקטואלי. אך קיים אורח שיפוט שונה. קיימים יחסי אנוש שאינם מתנהלים בנתיבים אך ורק בדרכים שתוארו לעיל, כי אם נותנים השפעתם בָרצון. ועד כדי כך שאין אנו אומרים וזו בלבד כמו בילדותנו, שהיינו רוצים להיעשות כמו אדם זה או שהיינו רוצים שיימחה מעל פני האדמה (בהזכירנו את המקרים הקיצוניים) כי אנו מושפעים במעמקים הבלתי מודעים של חיי רצוננו ואומרים: “אין אנו מתבוננים, וזו בלבד, באדם זה כטוב או רע, נבון או כסיל וכן הלאה, אלא שבחפצנו לעשות מתוך בחירתנו שלנו, מה שרצונו שלו חפץ. אין אנו מפעילים את האינטלקט שלנו במגמה לשפוט אותו. ברצוננו לתרגם לפעולה את ההתרשמות שטָבע בנו.

אם כן, קיימים שני סוגים אלה של יחסי אנוש: הללו שמשפיעים על האינטלקט שלנו או לכל היותר על החוש האסתטי שלנו והללו שנותנים אותותיהם ברצון שלנו, הפועלים על חייה העמוקים של הנפש.

מה משמעותו של זה? ובכן, כשפועלים בני אדם על הרצון שלנו, אם אין אנו חשים אך ורק סימפטיה או אנטיפתיה עזות כלפיהם, אלא שברצוננו לבטא את הסימפטיה או האנטיפתיה דרך רצוננו, הרי שקשורים בני אדם אלה בחיינו הקודמים. אם בני אדם מרשימים אך ורק את האינטלקט שלנו או את החוש האסתטי שלנו הרי שנכנסים הם לחיינו ללא קשר קודם כזה.

אתם יכולים לראות מכך שבחיי אנוש ובמיוחד בגורל אנוש, פעילים העבר וההווה יחדיו לכיוון העתיד. כי התנסויותינו עם זולתנו אף אם אין להן השפעה על רצוננו תבואנה לידי ביטוי בחיי העתיד על האדמה.

כפי שהשמש והירח חגים באותו מסלול וקיימת זיקה הדדית ביניהם, כך קיימים בישות אנוש העבר והעתיד, אלמנט הירח ואלמנט השמש. ועשויים אנו לראות בשמש ובירח לא מאורות חיצוניים בלבד, אלא מראות המשקְפים במרחבים העצומים של הקוסמוס את המשזר הפנימי של גורלנו. העבר והעתיד חודרים פנימה ונשזרים פנימה לגורלנו כפי שאור הירח זורם לאור השמש ואור השמש לאור הירח. ולמעשה מתהווה שזירה פנימית בכל מקרה ומקרה של יחסי אנוש.

תנו דעתכם לנתיבים של מסעם של שני אנשים, האחד במשך 30 שנה והשני במשך 25 שנה. נניח שהם נפגשים כאן. כל מה שהם עברו עד עתה משתייך לאלמנט הירח באדם. וכעת, כשלומדים הם להכיר איש את רעהו, כשמתייצבים הם איש מול רעהו במודעות, הם נכנסים לאלמנט השמש של הגורל, ושוזרים עבר ועתיד יחדיו ובכך מעצבים את גורלם לחיי העתיד על האדמה.

מהדרך בה מתקרב הגורל לאדם אנו עשויים לראות שבמקרה האחד פועל אדם על רעהו דרך האינטלקט או הטעם האסתטי ובמקרה השני – דרך הרצון וחיי הרגש הקשורים בכך.

כפי שאמרתי, ברצוני היום אך לשרטט דברים אלה באורח קצר וקטוע על מנת להראות לכם את נתיב האנתרופוסופיה ואת מקורו – מדע ההתקדשות. את הפרטים נלמד בעתיד לבוא. במה שמסרתי עד כה ניתן לקנות ידע ישיר ומהימן של דברים אלה. אדם יכול ללמוד את גורלו בהבנה. אותה זיקה מיוחדת אינטימית פנימית בה דובר אדם זולתנו מפנימנו, כביכול, מציינת נימי גורל מהעבר. כשחש אני שמישהו “מחזיק” בי לא רק בחושיי ובאינטלקט שלי – אלא באורח פנימי, כך שרצוני שזור באורח בו “מחזיק” הוא בי, הרי שקשור הוא בי בקשרי גורל מהעבר. ניתן להרגיש בקשרים כאלה בתחושה דקה אינטימית יותר. אדם מתנסה בכך באורח שונה בעיקרו, כשמגיע הוא לשלב מסוים בנתיב שתואר בספרי: כיצד קונים דעת העולמות העליונים? או בחלקו השני של ספרי: מדע הנסתר בקוויו העיקריים.  כשאדם מגיע להתקדשות הרי שאדם אחר שעימו יש לו קשרי גורל, נחווה לא רק באורח כזה שהאדם אומר: “הוא פועל על רצוני, הוא פועל ברצוני” כי האדם חווה לאמיתו של דבר את האישיות האחרת בפנימו. כשמתקדש פוגש אדם שעימו יש לו קשרי גורל, נוכח אדם זה בפנימו בדיבור ובמחוות שללא תלות בו, בדברו מתוכו, כשם שמדבר אלינו אדם העומד לצידנו. קשרי הגורל, אשר בדרך כלל מוחשים ברצון בלבד, מעצבים תבנית כזאת עבור המתקדש שהאדם האחר מדבר מתוך המתקדש עצמו. בשביל אדם שמדע ההתקדשות היה לקניינו, משמעותה של פגישה “קרמתית” היא, על כן, שאדם אחר פועל לא רק על רצונו שלו, אלא בעוצמה כזאת כמו אדם הניצב לצידו. אתם רואים שמה שיכולה התודעה הרגילה לנחש בדרך התחושה והרצון, מתנשא עבור התודעה העליונה להווית מציאות מלאה. אתם אמורים לשאול: פירושו של דבר שהמתקדש מהלך כשחבורת בני אדם מצויה בתוכו עימם הוא קשור בנימי הגורל? למעשה כך הדבר. רכישת ידע אינה מהווה אך ורק עניין של היכולת ללמוד לומר יותר מאשר אנשים אחרים בעת שמדברים בדיוק כמותם. משמעותו של דבר זה מהווה למעשה הרחבת אופקי עולמו של האדם. ועל כן אם מתכוון אדם לדבר על האורח בו פועלת ה”קרמה” בחיי אנוש כשהיא מעצבת גורל משותף – עליו להיות מסוגל להוכיח ולאשר מה שאמר הוא מידע המראה כיצד מדָברים האחרים מפנימו של אדם וכיצד נהיים הם כחלק ממנו.

כשמתארים אנו דברים אלה אין הם מצויים מעבר להשגת ידו של אדם שאינו מתקדש. כי הוא יכול ואמנם יאמר, אם הוא שלם ברוחו ובריא: “אמנם אינני שומע בן אדם המדבר מתוכי, אם קשורים אנו בגורל, אך חש אני אותו ברצוני באורח בו מעורר הוא אותי”. אדם לומד להבין אפקט זה הפועל על הרצון. אדם לומד להבין מה נחווה בתודעה הרגילה אך לא ניתן להבין זאת אלא כששומעים אנו את הדבר כמתואר בחשיבותו הממשית האמיתית מתוך מדע ההתקדשות. היתה זו כוונתי המיוחדת היום להסביר שתחושה זו של זיקה “קרמתית” אל הזולת, נעשית להתנסות של ממש עבור המתקדש וכל אשר עשוי להוציא אל הפועל מדע ההתקדשות ניתן לתארו בדרך זו שאלמלא כן נכנסת היתה לתודעה באורח מעורפל משהו. קיימים מראי כיוון רבים אחרים באשר להקשרינו הקרמתיים אל זולתנו. אחדים מכם יודעים בלומדכם את החיים, שפוגשים אנו אנשים רבים אודותיהם אין אנו חולמים. אנו יכולים להיות עימם למשך עת ארוכה ולא לחלום אודותיהם. אנו פוגשים אנשים אחרים אודותיהם חולמים אנו ברציפות. כמעט ולא ראינו את פניהם וכבר אנו חולמים עליהם בלילה שלאחר מכן והם נכנסים שוב ושוב לחלומותינו.

והנה – החלומות ממלאים תפקיד מיוחד בחיים התת-מודעים. חלימתנו על אנשים מיד בפוגשנו בהם לראשונה מראה שלבטח קיימת זיקה קרמתית בינינו. אנשים שאיננו יכולים לחלום עליהם מטביעים רושם קל ביותר על חושינו. אנו פוגשים אותם אך אין לנו זיקה קרמתית אליהם.

השוכן במעמקי רצוננו כמוהו כחלום בהקיץ אך נעשה הוא להתנסות של ממש במלוא התודעה עבור המתקדש. מכאן, ששומע הוא את הללו שאליהם יש לו זיקה קרמתית בדברם אליו מפנימו. כמובן שהוא אדם נבון ואינו משוטט לכאן ולכאן ומדבר, בתור מתקדש, מפנימם של בני אדם זולתו כאשר משוחח הוא עם כל מיני אנשים. ועם זאת הוא מרגיל את עצמו בתנאים מסוימים לערוך שיג ושיח עם אנשים הקשורים אליו דרך הקרמה. שיג ושיח זה מתהווה באורח ממשי אף אם אין הוא מצוי עימם במישור אחד, ודברים בעלי חשיבות של ממש יוצאים לאור. אתאר דברים אלה בעת כלשהי בעתיד.

אנו יכולים להעמיק תודעתנו בהתבוננות במרחבים העצומים של הקוסמוס ובהתבוננות לפנימו של האדם. וככל שנרבה להתבונן לפנימו של האדם עצמו, כך נלמד להבין יותר מה מצוי בתכולת המרחבים הקוסמיים. או אז נאמר לעצמנו: “אין אני רואה עוד דסקיות או כדורים מנצנצים במרחב הכוכבי הואיל ומה שאני רואה בקוסמוס החיצון נגלה לי כגורל הנשזר קוסמית”.

גורלות אנוש על האדמה נראים כעת כדימויים של גורלות הנשזרים קוסמית. כשאנו נוכחים לדעת בבהירות שהרכב המהות של גוף שמיימי משתנה, או בתהליך ההשתנות, כפי שכך הדבר לגבי ההרכב המהותי של גוף האדם, אנו יודעים שאין משמעות לַדַבר לְדבר אך ורק על חוקי טבע מופשטים. חוקים מופשטים אלה אין לראותם כמספקי ידע.

דומה הדבר כמו אצל חברות לביטוח חיים. לְמה חבים הללו את קיומן? לעובדה שיכולים הם לחשב את “צפיות האדם מחייו”. נוטל אדם מספר מסוים של אנשים שגילם 25 שנה ומספר מהללו מגיעים לגיל של 30 שנה וכן הלאה – ומזה עשוי אדם לחשב את מספר השנים המשוער שבן ה-30 יחיה. וזה מבוטח בהתאם. ניתן להסתדר די טוב עם ביטוח כזה כי חוקי הביטוח הם אמינים. אך לא קורה שמישהו ישתמש בחוקים אלה לגבי דביר הוויתו. אחרת היה אומר: “ביטחתי עצמי בגיל 30 כי ‘מותי המשוער’ יארע בגיל 55. עלי למות בן 55”. לעולם לא יסיק מסקנה זו ויפעל לפיה. על אף שהחישוב הוא נכון. לנכונות ההיקש אין חשיבות כלל לחיי המעשה. והנה, אנו מגיעים לחוקי הטבע על ידי חישובים בלבד. יפים הם לגבי השלכות טכניות. הם מאפשרים לנו לבנות מכונות, כשם שיכולים אנו לבטח אנשים לפי חוקי טבע מסוימים. אך אין הם מוליכים אותנו אל מהותם האמיתית של הדברים. כי רק הכרה של ממש של הישויות עצמן עשויה לעשות זאת.

חוקי הטבע, כפי שמחושבים הם על ידי האסטרונומים לגבי השמיים, דומים לחוקי הביטוח בחיי אנוש. מה שמגלה מדע התקדשות אמיתי לגבי הוויית השמש או הירח דומה לגילוי שמישהו חי עדיין מזה 10 שנים בה בשעה שלפי תעודת הביטוח שלו היה עליו למות משכבר. הדבר נעוץ בישותו הפנימית שלו אם ימשיך לחיות. בדברנו בקווים כלליים הרי שאין להתרחשויות המעשיות שום זיקה לחוקי הטבע. חוקים אלה יפים לגבי השימוש בכוחות הטבע. אל ההווייה הממשית יש להתוודע דרך מדע ההתקדשות.

דבר זה חותם את השלישית מבין ההרצאות בהן רציתי לציין מה צריך להיות גוון הביטוי של האנתרופוסופיה. מעתה ואילך נתחיל לתאר את מבנהו של האדם באורח שונה במקצת ממה שנעשה הדבר בספרי: גוף נפש רוח. בעשותנו זאת נקים מדע אנתרופוסופי, ידע אנתרופוסופי מיסודותיו.

אתם יכולים לראות שלוש הרצאות אלה שמסרתי זה עתה כמאירות על ההבדל בגוון הצליל שבין הדיבור דרך התודעה הרגילה לבין הדיבור של אותה תודעה המובילה אל מהותם הממשית של הדברים.