תשובות לשאלות לעובדי הגיתהאנום

רודולף שטיינר

GA349/2

12 שיחות עם עובדי הגיתהאנום בדורנאך

מפברואר ועד יוני 1923

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה, תיקונים ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

שיחה ראשונה 17.2.1923

האדמה החיה – עבר ועתיד. כוחות ריפוי טבעיים

מר בורל: שאלה אודות צבעים וסלעים.

רודולף שטיינר: הרשו לי לדון תחילה אודות הסלעים, משום שזה מתאים למה שתיארנו עד עכשיו.

כידוע לכם, כאשר אתם בונים משהו על אדמה זו עליכם להתחשב כראוי בחוקי הגרביטציה, של משקל ודברים רבים אחרים, למשל במשהו – נגיע לכך בעוד רגע – הנקרא חוקי האלסטיות. דמיינו שאתם בונים מגדל, מגדל כמו זה של קתדראלת קולגן, או שאתם בונים משהו כמו מגדל אייפל. אתם צריכים כמובן תמיד להבין שעליכם לבנות בדרך כזו שהדבר לא יתמוטט. אפילו המגדלים הגבוהים ביותר על האדמה בנויים בדרך כזו שיש להם שטח בסיס, ואם תבנו אותם לגובה של פי עשר משטח הבסיס, שאמור להיות אחד לעשר, תוכלו לבנות את המגדלים הגבוהים ביותר. [ציור 1] אחד לעשר הוא אם כן היחס לבניית המגדלים הגבוהים ביותר, אחרת הם יפלו עם הזעזועים שתמיד מתרחשים בגלל תנודות האדמה, הרוח וכן הלאה.

צריך לדאוג לכך שלמגדלים כאלה יש מידה מסוימת של גמישות. הפסגה תמיד מתנדנדת קצת. צריך לקחת בחשבון גמישות. כל הדבר הזה תמיד מתנדנד קצת, אבל לא יותר מידי. אם זה יתחיל להתנדנד מידי זה ישבר. מגדל אייפל מתנדנד לא מעט בפסגתו. אבל צריך לדאוג שזה לא יקרה מעבר לתחומי הבסיס.

תמצאו שחוקים אלה נזנחים לחלוטין כשמתבוננים בגבעול חיטה, למשל. לגבעול חיטה יש שטח בסיס קטן. ועדיין הוא גם מאוד מגדל. לגבעול חיטה שכזה יש שטח בסיס קטן והוא צומח לגובה רב. אם תחשבו את היחס שבין הבסיס שלו לגובהו לבטח לא תקבלו את היחס 1:10 הנהוג בבניית מגדלים מכניים. היחס הוא 1:400 ובכמה גבעולים אפילו 1:500 [ציור 1]. מגדל שכזה היה נופל פשוט מטה לפי החוקים שהמהנדסים משתמשים בהם על האדמה. האלסטיות של גבעול החיטה היא לבטח לא מהסוג שאפשר להבין לפי חוקי ההנדסה. אם תרצו להניח משהו כבד במיוחד על פסגת מגדל אייפל, תמצאו שפשוט אי אפשר לעשות זאת. אבל המגדל שמהווה הגבעול נושא שיבולת בראשו, המתנדנדת ברוח. אתם רואים, זה נגד כל חוקי הבנייה.

ציור 1

אם תחקרו את החומרים שמהם עשוי הגבעול, תמצאו קודם כל עץ. החומר שתמצאו בחקירתכם הוא הליגנין [עצה], שממנו עשוי העץ. תמצאו שם גם סיבים, שאתם גם כן מכירים. אתם רואים אותם בעצים בין הקליפה לעצה. ויש שם גם צורן דו-חמצני, קוורץ, חומצה סיליצית שהיא חומר בניה מתאים. זהו קוורץ קשה, כפי שאתם מוצאים באלפים, למשל בגרניט או בגניס. הקוורץ יוצר מבנה תומך. והחומר הרביעי שם הוא מים. זהו מלט העשוי מעץ, סיבים, מיים וצורן – מלט זה הוא העומד כנגד חוקי האדמה. גבעול של עשב הוא גם כן מגדל, בנוי מחומרים שכאלה. הרוח מנענעת ומטלטלת אותו והוא אינו נשבר, הוא מתיישר שוב כשהרוח פוסקת ומזג האויר משתפר. זה משהו שאתם מכירים.

אבל אין כוחות על האדמה שיאפשרו לנו לבנות דבר שכזה על ידי שימוש בחומרי האדמה. ואם תשאלו מהיכן הם באים, התשובה תהיה: "מגדל אייפל מת, גבעול החיטה חי." אבל חייו אינם באים מהאדמה, חייו באים מכל הסביבה הקוסמית. כוח הכובד מפעיל רק משיכה מטה על מגדל אייפל ואילו הגבעול אינו מתבסס בצמיחתו על מה שנמצא מתחתיו! כשאנו בונים מגדל אייפל עלינו להניח חתיכה אחת של חומר על פסגתה של חתיכה אחרת, וזה אומר שהחתיכה התחתונה באמת תמיד תומכת את העליונה. לא כך הוא עם הגבעול. הגבעול נמשך מעלה אל החלל הקוסמי. כך אתם מדמיינים את האדמה [ציור 2] ואילו הגבעולים, הם נמשכים לכל הכיוונים אל החלל הקוסמי, כי שם הכל מלא בצורות עדינות יותר של חומר הנקרא 'אתר' אשר חי בצמח. אבל חיים אלה אינם באים מהאדמה. הם באים מהחלל הקוסמי. ומאותה סיבה – כפי שכבר אמרתי בעבר – כאשר ביצה מתפתחת בגוף האם, גוף האם מספק רק את החומר. הכוח הפועל על הביצה בא מהחלל הקוסמי כולו. זה מה שנותן לביצה חיים. החלל הקוסמי כולו הוא העיקרון הפועל על הביצה. אתם רואים, כך פועל החלל הקוסמי כולו בכל מה שחי.

אתר

ציור 2

אם תביטו בצמח, הוא צומח קודם כל מתחת לאדמה, בקרקע. הצמח צומח שם. אבל קרקע זו אינה חומר אדיש. היא באמת משהו נפלא. בקרקע זו יש כל מיני חומרים. בזמנים קדומים יותר שלושה חומרים היו חשובים במיוחד בקרקע. אחד מהם נקרא 'מיקה' (נציץ). היום מוצאים ממנו רק מעט בצמח, אבל גם אם כה מעט ממנו נמצא בצמח, יש לו חשיבות יוצאת דופן. אולי תיזכרו, אם אי פעם ראיתם פירורי נציץ, שהם בעלי צורה של טסיות זעירות, דפים או פרורים שלפעמים הם כמעט שקופים. היה פעם זמן שהאדמה היתה מלאה בפרורי נציץ שכאלה. הם היו מונחים בכיוון כזה. כאשר האדמה היתה עדיין רכה, היו אז בפשטות כוחות שכאלה. וכוחות אחרים חצו אותם. הם הלכו כך [ציור 3], כך שהיה מבנה של סבכה אמיתית בקרקע. והכוחות האחרים הללו נמצאים היום בקוורץ ובצורן. וביניהם יש חומרים אחרים, בעיקר טיט. הטיט או חומר (חימר) קושר את הקוורץ והצורן, ממלא את הסבכה. כמינרל הוא נקרא פצלת השדה. היה זמן שהאדמה הכילה בעיקר שלושה מינרלים אלה. אבל הכל היה רך, כמו דייסה.

ציור 3

היה שם נציץ, שבאמת רצה לפורר את האדמה, כך שתהיה עשויה פירורים אופקיים. היה הצורן שעמד כך [ציור 3] ופצלת השדה שליכדה אותם יחדיו.

היום אנו מוצאים שלושה מרכיבים עיקריים אלה של הקרקע אם אנו לוקחים את הטיט שנמצא בשדות בכל מקום. פעם הם היו מעורבבים יחדיו בקרקע. היום אנו מוצאים אותם שם בהרים. אם ניקח חתיכת גרניט, הוא גרגירי למדי. הרבה פצלים נמצאים בו. אלו פירורים של נציץ. ויש גם גרגרים קשים. זהו הצורן וגרגרים אחרים המחברים את השניים: גרגירי הטיט, פצלת השדה. שלושה מרכיבים אלו נשחקו ונתבלו, נהיו לגרגירים, ואנו מוצאים אותם היום בחוץ בהרים. הם יוצרים את מסת הקרקע של רכסי ההרים הקשים ביותר. אם כן, מאז הימים כאשר האדמה היתה רכה הם התפוררו, נשברו על ידי כל מיני כוחות הפעילים באדמה. הם התערבבו, והיום הם שם בחוץ בהרים, הולכים ונשחקים. אבל שרידים של חומרים עתיקים אלה, ומעל לכל, שרידים של הכוחות של חומרים עתיקים אלו, עלולים להימצא בכל מקום בקרקע. והצמחים בנויים משרידים אלה בתיווך של החלל הקוסמי.

גרניט

ציור 4

כך אנו יכולים לומר: "כן, הכוחות הקוסמיים האלה אינם יכולים יותר לעשות דבר היום כשהם פעילים שם בחוץ בהרים. שם הסלעים שבורים, מפוררים, נהיו לגרגרים, והם גם קשים מדי להפוך לצמחים. אבל כאשר אנו באים למה שקיים בקרקע, זה עדיין ניתן לשימוש בבניית צמח מתוך החלל הקוסמי – מעל לכל משום שהקרקע עדיין נותנת לזרע את החומרים והכוחות החשובים ביותר שלה."

אתם רואים, רבותי, אם מתבוננים בדברים כאלה, לוקחים בחשבון שכל החלל הקוסמי ממלא תפקיד בנתינת חיים לדברים – גישה שכזו אינה קיימת במדע המודרני. לפני זמן מה – אולי קראתם על כך – ניתנה הרצאה בבזל על ההשערה בדבר מוצא החיים על האדמה, והדובר אמר: "כן, קשה לדמיין שהחיים נוצרו רק על ידי ערבוב או פעולת גומלין כימית של חומרים על אדמה זו. וכך הם צריכים היו אחר הכל לבוא מהחלל הקוסמי. אבל כיצד?" טוב, זה מעניין לשמוע שאיש מדע מודרני חושב שהחיים עשויים לבוא מהחלל הקוסמי. הוא אמר לעצמו: "טוב, אם זה לא מהאדמה זה צריך לבוא מכוכבים אחרים." כעת, הכוכב הקרוב ביותר לאדמה שאולי השיר מתי שהוא כמה חומרים שעפו מטה אל האדמה נמצא כה רחוק שהחומרים הללו היו צריכים לעוף במשך 40000 שנה כדי להגיע לאדמה. ואנשים אומרים לעצמם שהאדמה היתה פעם אש נוזלית, גוף של אש. החיים לא יכלו להתקיים עליה, כי הם היו, כמובן, נשרפים למוות. אבל האדמה התקררה. ומאז שהתקררה נוצרו בה תנאים שיכלו לקבל חיים כל שהם שאולי התעופפו אליה מהכוכב הקרוב ביותר במשך 40000 שנה.

אי אפשר לדמיין, אמר הדובר, שזרע של חיים, זרע קטן של חיים, נע דרך החלל הקוסמי במשך 40000 שנה, בחלל הקר שבו הטמפרטורה מינוס 273 מעלות צלזיוס. הזרע הגיע אז לאדמה וחיים צמחו עליה. לפני כן, הגיעו זרעים רבים, אבל הם נשרפו. אבל מאז שהאדמה התקררה מספיק, הם יכלו להתפתח. אבל, אמר הדובר, זה פשוט לא יתכן. וכך אנשים לא יודעים מניין באו החיים.

אבל אנחנו יכולים לראות שהם באים מהחלל הקוסמי. אנחנו באמת יכולים לראות שבכל דבר חי יש יותר מהכוחות הארציים הפעילים בו. כי אנו משתמשים בכוחות הארציים לבנות את מגדל אייפל, למשל. ובמגדל כזה של גבעול החיטה פעילים לא רק כוחות האדמה, אלא כוחות מכל החלל הקוסמי. וכאשר האדמה היתה עדיין רכה, כאשר נציץ, פצלת השדה וצורן היו עדיין מעורבבים בה כנוזלים, האדמה כולה היתה תחת ההשפעה של החלל הקוסמי. היא היתה אז צמח אחד עצום. כך, אם אתם הולכים בהרים היום ומוצאים גרניט או גנייס – אשר נבדל מהגרניט רק בכך שיש בו יותר נציץ, גלוי יותר לעין – סלעים אלה הם שאריות שנותרו מחומר צמחי עתיק. האדמה כולה היתה צמח. ובדיוק כפי שצמח שמת היום המינרלים המרכיבים אותו נהיים לחלק מהאדמה, כך האדמה כולה נתנה מאוחר יותר את המינרלים המרכיבים אותה – בזמן שבו היתה עדיין צמח – לאדמה. וכך הם ההרים של היום. אנו יכולים לומר אם כן, שההרים הקשים ביותר שהתפתחו, הרים קשים ביותר אלו צמחו מטבע צמחי, והאדמה כולה היתה סוג של צמח.

כבר אמרתי לכם^[1] איזה דברים היו על האדמה כאשר חומרי סלע אלו רק חדלו מלהיות צמח אבל הכל היה עדיין רך. החיות של ימינו ובני האדם לא התקיימו אז, אלא המגהטריום^[2] וכל מיני סוגים של חיות שעליהן סיפרתי לכם כבר. אבל לפני שכל זה קרה, האדמה היתה צמח ענקי בחלל הקוסמי. ואם תיקחו צמח היום ותגדילו אותו במחשבתכם תמצאו שחלקים ממנו נראים דומים מאוד לרכסי ההרים שם בחוץ. זה משום שהחיים הבאים מהחלל הקוסמי פועלים על הצמח כולו. חלקים קטנים ממנו הם כבר גושי סלע. אבל האדמה חיתה פעם ואנו מוצאים שרידים ממה שהיתה פעם אדמה חיה בסלעי ההרים הקשים ביותר.

אבל החומר הקשה, חומר הסלעים של האדמה צמח גם בדרך אחרת. אם תלכו לאוקיינוס תמצאו שם איים. זהו הים [מצייר]. במרחק מסוים מתחת לפני הים חיים יצורים קטנים במושבות אלמוגים. הדבר המיוחד ביחס לאלמוגים שהם מפרישים בהתמדה חומר גירי. חומר גירי זה נשאר היכן שהוא כך שהאי מתכסה במשקעי אבן גיר הבאים מהאלמוגים. לפעמים נוצר כאן שקע, כשהאדמה שוקעת, ומתפתח אגם. אז נוצרת טבעת של אבן גיר ששוקעה על ידי האלמוגים. בדרך כלל האדמה שוקעת בהדרגה באזורים שבהם אלמוגים מפרישים חומרים גיריים, כך שהחומר הגירי המיוצר על ידם – והם יכולים לחיות רק בים עצמו – יורד מטה יותר ויותר נמוך. אם כן, אנו יכולים לומר שאנו יכולים עדיין למצוא שיקוע של גיר בים של ימינו הבא מיצורים, מהאלמוגים. בעבר חיות התקיימו במקומות שבהם נמצאת אבן הגיר של היורה עכשיו.^[3] הן השקיעו את אבן הגיר.

אם תלכו לחלק האמצעי של האלפים היכן שנמצאים הסלעים הקשים, תמצאו חומרים שהושקעו על ידי צמחים. אם תלכו להרי היורה כאן, תמצאו חומרים שהושקעו על ידי חיות. האדמה כולה היתה פעם יצור חי. בתחילה היתה צמח, ואחרי כן חיה. חומרי הסלע שיש לנו היום הם שאריות של חיים.

זוהי פשוט שטות לומר שהחיים התפתחו מתרכובות כימיות שנעשו מחומר מת. החיים באו מהחלל הקוסמי, המלא באתר. זו שטות לומר שחומרים מתים יכולים להתערבב יחדיו ולקום לחיים בתהליך שנקרא 'יצירה ספונטנית'. לא, חומר מת תמיד בא ממשהו שהיה חי. הוא הופרש על ידי צורות חיות. בדיוק כפי שהעצמות שלנו הופרשו – אין לנו אותן ברחם בתור התחלה – כך כל דבר נוצר כמו שמתפתחות העצמות מספרת החיים. חיים היו תחילה, וחומר מת בא רק מאוחר יותר. האתר מקיף אותנו מסביב, והאתר מושך כל דבר למעלה בדיוק כפי שכוח הכובד של האדמה מושך כל דבר מטה. אבל האתר אינו עושה את הדברים למתים כאשר הוא מושך אותם מעלה, כמו שעושה הגרביטציה. ככל שתשאפו יותר גרביטציה תהיו יותר חולים בצינית, בסכרת ובדומה להן. ותתקרבו יותר למוות. וככל שהכוחות המושכים מעלה ממלאים אותנו יותר, נהיה יותר חיים.

אתם רואים, אני מגיע כעת לחלק מהשאלה שנשאלה על ידי מר בורל. דמיינו כעת שעומד לפני אדם החולה באופן כלשהו ואני יכול לומר לעצמי: "הבעיה איתו שיש לו מעט מידי כוחות שיכולים לפעול חוצה אל החלל הקוסמי. יש לו יותר מידי מכוחות הגרביטציה. כל מיני דברים שוקעים בתוכו." ואז אני נזכר: "וואו, צורן היה פעם משהו שגרם לכוחות לקרון חוצה לתוך החלל הקוסמי. אם אכין צורן בדרך כזו שהכוחות הישנים יקומו בו לחיים שוב, כלומר, אם אכין תרופה של צורן, אוסיף חומרים אחרים, כך שהצורן ישיב לעצמו את כוחות האתר הישנים שלו – אם אתן זאת לאיש החולה, אוכל להשיב לו את בריאותו." אפשר להשיג תוצאות מצוינות עם תרופת צורן זו. כך אנו יכולים להשתמש בכוחות שהיו פעם לצורן כאשר היה בספרה של החיים, ובסך הכל אנו יכולים להשיג תוצאות טובות מאוד ברפואה אם נחשוב קצת כיצד היו הדברים על האדמה כשהיתה עדיין כולה חיה, כאשר הצורן היה עדיין תחת ההשפעה של החלל הקוסמי. כך, אם אין מספיק חיים באדם ויש צורך לחבר אותו לחלל הקוסמי, אנו נותנים לו חומר שנמצא שם בחוץ, שהתקשה, חומר שמייצר תרופה טובה מאוד.

הראש מגיע הכי רחוק לקראת החלל הקוסמי. ולכן אפשר לרפא אותו הכי בקלות עם צורן. הבטן נמצאת קרוב לאדמה, ולכן הכי קל לרפא אותה עם נציץ. והחלק שנמצא יותר באמצע, הריאות וכן הלאה, אפשר לטפל בו טוב בעזרת פצלת השדה, אם נכין זאת בדרך נכונה.

אתם רואים שאם אנו מבינים את הטבע אנו יכולים באמת להבין את העקרונות של כוחות הריפוי בטבע האנושי. אבל אנו צריכים את התחושה שהחלל הקוסמי מעורב באופן פעיל באדמה שלנו.

אתם רואים, תמיד אפשר רק להסביר דברים מסוימים בנקודות מסוימות וכך אני יכול עכשיו להסביר לכם את נדידת הציפורים מנקודת ראות אחרת מזו שהסברתי לפני זמן מה, כשעדיין לא הגענו כה רחוק. אנשי מדע מודרניים נוקטים בהשקפה מופשטת ביותר על נדידת הציפורים בסתיו ובאביב. באביב הן עוזבות את האקלימים החמים שבהם הן מבלות את החורף, ובסתיו, כשמתקרר, הן עוזבות את איזורי הצפון. אבל יש גם ציפורים שחוצות את האוקיינוס. וזה מוזר למדי. ציפורים אלה עפות מהר מאוד ואינן עוצרות למנוחה. אפשר להוכיח זאת כי אין איים לאורך כמה מהנתיבים של ציפורים אלה. אנשים לא גילו כיצד ציפורים אלו משיגות את חוש הכיוון שלהן. אנשים אומרים: "נו טוב, זו תכונה מורשת. הציפורים המבוגרות מלמדות את הצעירות, ואז זה פועל טוב וגם הציפורים הצעירות יכולות לעשות זאת." כאשר מגיע הסתיו, אם כן, הסנוניות הוותיקות פותחות בית ספר. הצעירות לומדות. הציפורים המבוגרות עפות אז, והצעירות באות בעקבותיהן. עושות אותו הדבר. כך אנשים חושבים שזה פועל. אבל לא כל הציפורים הנודדות עושות זאת. זה מוזר מאוד. לעיתים תכופות קורה אצל הציפורים הנודדות, באפריקה למשל, שהציפורים המבוגרות עפות ראשונות לחזור אלינו. הציפורים הצעירות נוהגות להישאר יותר באפריקה, כי הן עדיין חזקות. המבוגרות עוזבות קודם, משאירות את הצעירות מאחור. הן אינן מלמדות אותן ולא משמשות כמדריכות. על הציפורים הצעירות למצוא דרכן לגמרי בעצמן.

כמה אנשים אומרים: "נו טוב, ציפורים יכולות לראות למרחק רב ולכן הן יכולות לראות מה קורה שם באפריקה, ואולי אפילו לראות מבעד לאדמה!" לא נגיע רחוק בדרך זו. אבל הרשו לי לתת לכם דוגמא שממנה תוכלו לראות איך הם באמת הדברים. יש משהו אחר שממנו נוכל להשתאות מהדרך שבה הדברים הולכים – למשל ספינה. כיצד אוניה מוצאת דרכה כשהיא אמורה להגיע מאירופה לאמריקה? היא מתמצאת בעזרת מצפן. כאשר לאנשים לא היה עדיין מצפן זה היה זמן קשה עבור ספינות. היה עליהן ללכת בעקבות הכוכבים. כעת הן עוקבות אחר המצפן, כלומר, אחרי כוחות בלתי נראים הקיימים באתר, אלו הם הכוחות שגם הציפורים משתמשות בהן למצוא כיוון. לציפורים יש חוש לזה. יש להן מצפן פנימי. אנו צריכים לעשות מאמץ מסוים וללמוד תחילה כיצד להשתמש במצפן, במחט מגנטית, כדי לראות את הכוחות האתריים. לציפור יש זאת באופן טבעי, היא עפה בעקבות האתר, משהו פעיל בחלל הקוסמי.

כך אנו יכולים לומר: "האדמה מוקפת באתר. האתר מכיל את כוחות החיים. הם באים מהחלל הקוסמי, לוקחים את החומר הפיזי של האדמה ועושים ממנו דברים חיים".

אבל משהו תמיד נשאר כמשקע של חיים. אם לוקחים אבן גיר מאלמוגים, לדוגמא, יש תמיד משהו בה בתחילה שמזכיר לנו חתיכה קטנה של חיים, משהו שנלקח מחיים. משום כך אפשר עדיין למצוא בה כל מיני דברים שאם מוסיפים אותם לחיים יכולים להיות תרופות טובות. ואם, כפי שאמרתי, לוקחים צורן, כעת שכבר נהיה קשה באורח קיצוני, ומוסיפים אותו לחיים אנושיים, אפשר מעל לכל, לטפל עימו במחלות בראש באופן מוצלח.

כך, עיקרון החיים עדיין נמצא שם. הכל היה פעם חי. איננו יכולים לומר שהסלעים עדיין חיים היום, אבל פעם הם היו חיים. פעם הם היו חלק מהחיים. ונותרו בהם משקעים שאנו יכולים להפיק אותם בכל מיני אמצעים, ובגלל משקעים אלו הם משרתים טוב כתרופות.

זוהי, אם כן, התשובה לשאלה אם יש עדיין חיים באבנים. מישהו שלוקח בחשבון רק את הכוחות הפעילים על האדמה כיום יוכל לומר: "הדברים נראו אחרת על האדמה לפני מיליוני שנה." אבל הוא לא לוקח בחשבון את החלל השמימי. כפי שאמרתי לכם ביום אחר, אם אנו מתחשבים בדברים שבאים מהחלל השמימי, איננו מגיעים למספרים עצומים כאלה של שנים. אנו מגלים שכאן בחלקים שלנו הכל היה עדיין קרח קפוא בזמן ששם באסיה היתה כבר לאנשים ציביליזציה גדולה – חכמה רבה חיתה אז בקרב בני האדם. אבל אנחנו מגיעים להבנה שהחיים הארציים שלנו תלויים בחיים שם בחוץ בחלל הקוסמי. ואנו יכולים לומר שעלינו ללכת לאחור רק שש, שבע או שמונה אלפי שנים והאדמה היתה שונה לחלוטין בסלעים שלה מאשר היום, לא כל כך מבחינה חיצונית, אבל בפנים. ואז אנו נעים הלאה והלאה לאחור עד שאנו מגיעים לאדמה במצבה הרך.

אם אנו רוצים לשים לב לחלל הקוסמי, עלינו גם להתבונן בחלל הקוסמי בדרך הנכונה. אחת הדרכים להתבונן בחלל הקוסמי היא להביט בזריחת השמש באביב. היום בבוקר ה-21 במרץ השמש זורחת כשמזל דגים מאחוריה. אבל אם נחזור אחור בהיסטוריה, למשל לזמן שלפני לידתו של כריסטוס, אז השמש לא זרחה במזל דגים אלא במזל טלה. אם נצייר זאת [ציור 5] הרי זה כך. אם השמש זורחת במזל דגים באביב, ב-21 במרץ, בימינו, היא זרחה במזל טלה לפני 2160 שנה, ומוקדם יותר במזל שור ועוד יותר מוקדם במזל תאומים. יש 12 מזלות שכאלה. הנקודה שבה זורחת השמש תמיד בתזוזה, עושה את כל הדרך סביב גלגל המזלות. יום שוויון היום והלילה באביב הולך ימינה סביב לקוסמוס. הוא נע ממערב למזרח.

ציור 5

אתם רואים, שם אנו מגלים שבזמנים קדומים יותר השמש זרחה בטלה, לפני כן בשור, לפני כן בתאומים ואז בסרטן, באריה, בבתולה, מאזניים, עקרב, קשת, גדי, דלי והיום בדגים. כך, אם נלך לאחור 2160 שנה, היא זרחה בטלה, עוד 2160 שנה בשור, עוד 2160 שנה בתאומים, עוד 2160 שנה בסרטן. וכך אנו ממשיכים כל הדרך מסביב ומגיעים שוב לדגים. השמש נעה במעגל. במשך 25920 שנה השמש נעה סביב העולם כולו.

זה מעניין מאוד. ומתנועה זו של הגופים השמימיים אנו יכולים לראות כיצד כל דבר על האדמה משתנה. אתם רואים, רבותי, תחת התנאים שבהם זורחת השמש היום יש לנו רכסי הרים גבוהים עם גושי גרניט מתים, המכילים פצלת השדה, קוורץ ונציץ. שם הכל התייבש, הפך לשארית יבשה. כך זה היה גם לפני 25920 שנה. באותו זמן הדברים היו דומים על האדמה לזמן שלנו, אבל לא בתקופה שביניהם. בתקופה שבין דגים לדגים עברה השמש באביב במאזניים למשל, בין הבתולה לעקרב. אז הכל היה מלא חיים, הכל היה רך והאדמה היתה סוג של צמח. איננו צריכים להרחיק לכת לאחור יותר מ-15000 שנה, ואז האדמה כולה היתה בצורת צמח, משום שעמדת השמש היתה שונה מאוד, ומאוחר יותר בצורת חיה. ומההשפעות שבאו מהחלל הקוסמי, שאנו יכולים לעקוב אחריהן בהסתכלנו בשמש, אנו יכולים לראות כיצד השתנתה האדמה.

אם כן, בחזרה לאחור עליכם לחשוב על הסלעים, המוצקים לגמרי באלפים המקוריים, מתחילים לזרום, פחות או יותר בדרך שבה זורם הברזל בבית יציקה. כלומר, לא לגמרי בדרך זו, אבל אם נחזור עוד לאחור הזרימה תהיה בכיוון ההפוך תחילה, בתהליך של התמצקות. ואם נלך עכשיו קדימה אל העתיד, נקבל את השמש במאזניים שוב לזמן מה. עכשיו היא זורחת בדגים, 2160 שנה מאוחר יותר היא תהיה בדלי, ואז בגדי, בקשת, בעקרב, ושוב במאזניים. וכאשר השמש תזרח שוב במאזניים בעתיד, אז יימסו כל האלפים המקוריים. הקוורץ הסמיך יהיה שוב מימי, והאדמה תהיה שוב לצמח, עם בני אדם וחיות שישובו למצב שבו הם היו בזמן קדום יותר. ובנתיים הם ייקחו לתוך עצמם כל דבר שהם יכולים לקחת לתוכם על האדמה הזו.

וכך הכל באמת הולך במעגלים. אנו מביטים לאחור לזמן קדום כאשר האדמה היתה נוזל היכן שעכשיו נמצאות הצורות הקשות ביותר. אז החומר שהיה למעלה היה כזה שיצר את החיות שתארתי לכם לפני כן, חיות שהתהוו תחת ההשפעה של כוחות שמימיים ומתו. ואז הכל התקרר. צורות מוצקות עלו, ובהדרגה החיים נהיו כפי שאנו מכירים אותם היום. אבל זה ישתנה שוב בחזרה. הקוורץ והגרניט הגרגריים וכיו"ב יימסו, ומצב של חיים יתקיים שוב, רק במישור גבוה יותר של אבולוציה.

אם אתם שוברים חתיכה של גרניט היום, שיש בה קוורץ, אתם יכולים לומר לעצמכם: "בחתיכה זו של גרניט, שיש בה קוורץ, אני יכול לראות משהו שיחיה שוב בעתיד. זה היה חי לפנים. היום זה מת. זה יצר אדמה מוצקה עבורנו ללכת עליה. כאשר לא היינו צריכים עדיין ללכת, האדמה המוצקה לא התקיימה. אבל היא תחיה שוב."

אנו יכולים באמת לומר שהאדמה פשוט ישנה ביחס לקוסמוס. רק שזוהי שינה ארוכה, לפחות 15000 שנה. פעם היתה חיה. ואז היתה ערה, היתה קשורה לכל החלל הקוסמי. הקוסמוס השתמש אז בכוחות החיים שלו לשים את החיות הגדולות הללו עליה. מאוחר יותר, כשהתפתח חומר מוצק, הוא שם עליה בני אדם. בני אדם חשים טוב על האדמה כעת – וזה עם התייחסות לקוסמוס, כמובן, לא לאדמה עצמה. אתם יכולים ללכת על אדמה מוצקה זו. אבל אדמה זו תתעורר שוב – היא באמת רק ישנה – היא תתעורר שוב ותחיה חיים של ממש. כאשר אנו לוקחים חתיכת אבן גיר מן היורה, עלינו לומר שזוהי שארית של חתיכת חיים. היא הופרשה מתוך חיים, אבל תחיה שוב. היא נמצאת בין חיים לחיים ובאמת רק ישנה.

כעת אנו יכולים להשתמש באבן הגיר היטב ולייצר ממנה תרופה^[4], למשל אם אנו מוצאים שילדים אינם יכולים להיזון כראוי. אפשר לראות את זה במיוחד בגרמניה היום. ביום אחר, כשהגעתי לשטוטגרט וביקרתי שוב בבית ספר וולדורף, הייתי בכיתה ראשונה לדוגמא. בכיתה זו לומדים 27 ילדים אבל נכחו רק תשעה. כל השאר היו חולים. בכיתה אחרת חלו 15. ואם תמשיכו ותעקבו תגלו דברים איומים. הם הביאו אלי ילד קטן בחדר הכנסים, למשל, ואמרו: "מה נעשה עימו? הרופא כבר ויתר עליו. הוא אינו יכול לאכול יותר." כמובן, עם תזונה גרועה אברי העיכול מתרגלים בהדרגה לא לעכל יותר שום דבר, הם דוחים הכל. אנשים לא יכולים יותר לאכול, ולא יועיל שתתן להם. יכול להיות לכם אוכל שנתרם על ידי הקווקרים^[5] ותעשו עמו כל מיני דברים – הם לא יעזרו לילד עכשיו, משום שהאיברים שלו כבר לא עובדים. הוא נראה מיובש. מה אפשר לעשות במקרה כזה? צריך קודם כל לגרום לאיברים שיוכלו לקלוט שוב מזון.

זהו המקום שבו טיפת החיים שבאבן הגיר משרתת אותנו היטב. אם אבן הגיר, או סידן פחמתי, משמשת כתרופה בדרך הנכונה, אנו יכולים לעורר כוחות עיכול רדומים אלה והילד יחיה. יש לתת לילד כמות מסוימת של סידן פחמתי, אבל ביחד עם חומרים אחרים, כי הוא אינו פועל לבדו. הוא צריך להיות כזה שבאמת יכול להיכנס לתוך האורגניזם – כפי שעלינו לבשל מזון ביחד עם חומרים אחרים. הסידן הפחמתי צריך להינתן בריכוז של 5% אחוז.

אבל במה אנו משתמשים כאשר אנו נותנים 5% של סידן פחמתי? אנו משתמשים בכוחות שבזמנים קדומים יותר היו כוחות של חיים באבן הגיר. הם עדיין שם. אנו משתמשים בהם לתת חיים לחומר. אבל אם אנו מדללים את הסידן הפחמתי עד היותו דק ועדין מאוד, למנה 'הומיאופתית' כפי שאנשים אומרים, כך שכבר אינו 5% אחוז אלה 5 ל-10000, ומוסיפים אותו לחומרים אחרים במינון הומאופתי, קטן ביותר, אז אבן הגיר פועלת על הראש. היא נהיית לפתע לתרופה עבור הראש. כשהיא ניתנת במינון אלופטי^[6], היא פועלת על איברי העיכול. וכשהיא ניתנת במינון הומאופתי היא פועלת על הראש. ואנו יכולים לארגן דברים בהתאם. אבל אנו יכולים גם לדעת במה אנו משתמשים כאשר אנו נותנים סידן פחמתי במינון הומאופטי. אנו משתמשים בכוחות של העתיד. הם עדיין שם ויהיו פעילים שוב בעתיד.

אתם רואים, כך צריך להכיר את עולם הטבע. אז זה אפשרי להכין ממנו תרופות, כי היו חיים בכל מקום ויהיו שוב חיים, והמוות הוא רק פסק זמן בין שתי תקופות חיים. אפשר למצוא את הדרך הנכונה להשתמש בכוחות חיים מהעבר בסלע, ובכוחות העתיד.

ראו מה נובע מזה. אם נביט החוצה אל העולם היום, יש אלופטים והומיאופתים. האלופטים משתמשים באלופטיה לטפל במחלות, ההומיאופתיים בהומיאופתיה. טוב, רבותי, אי אפשר לרפא את כל המחלות בעזרת הומיאופתיה. בכמה יש לטפל באלופטיה. ולכן, יש להכין את התרופה בדרך שונה. זה אומר שאל לנו להיות פנאטים, להישבע במילים, אלא להמליץ על תרופות על בסיס ידע אמיתי ושלם, לפעמים בדרך זו, ולפעמים באחרת. כך זה באנתרופוסופיה, כי כאן איננו הולכים אחרי סיסמאות אלא שוקלים את העניין שלפנינו, ואומרים: "האלופט מכוון עצמו מעל לכל לבטן, למעיים ולכליות. שם הוא משיג תוצאות.

ההומאופת נותן טיפול אפקטיבי למחלות שנקודת המוצא שלהן הוא הראש, כמו בשפעת. מחלות רבות מקורן בראש. כך, עלינו לדעת כיצד באמת הדברים פועלים בטבע. היום אנשים כבר אינם יודעים יותר דבר ולכן מייצרים סיסמאות. סיסמאות תמיד מיוצרות כאשר אנשים לא מבינים יותר את הדברים. את האמת, כמובן, קשה למצוא במקרה זה, כי האלופאט יאמר, "ריפאתי אנשים כה רבים." הם, כמובן, תמיד משמיטים את אלו שנכשלו מלרפא.

אבל, אתם רואים, אפילו רופא ופרופסור שבשום אופן אי אפשר להאשים אותו שאינו יודע הכל אודות רפואה מודרנית – כמו פרופוסור ווירשו בברלין^[7], שאפילו חושבים חופשיים אמרו שהיה ליברל אמיתי – אבל ביחס לריפוי מחלות היה עליו להודות בדבר הבא: "כאשר רופא ברפואה המודרנית יכול לומר שריפא 100 אנשים, צריך באמת לומר ש- 50% מהמאה הללו היו נרפאים גם בלעדיו, ו20% היו נרפאים גם אם היה נותן להם תרופות שונות לחלוטין. 70% אם כן לא נרפאו בעזרת הרפואה המודרנית אלא 30% לכל היותר." אלו החישובים שנעשו על ידי ווירשו, אשר יודע הכל אודות רפואה מודרנית.

טוב רבותי, עלינו לומר בפשטות שהרפואה הנכונה, המשתמשת בדרך הנכונה, יש לה השפעה. כל אחד יכול למצוא בעצמו את האמת אודות העגבת כפי שהצגתי לפניכם^[8]. טיפול בכספית הוא יעיל, אבל יש לו תופעות לוואי, תופעות לוואי מכאיבות. ולכן צריך למצוא את הדבר הנכון לעשותו. לפעמים זה מסובך נורא. לפעמים האורגניזם נהיה כה שברירי שהוא אינו יכול להתמודד עם הטיפול. אבל במובן מסוים אפשר לראות, אם יש לנו ידע אמיתי של מה שקיים בטבע, כיצד חומרים אינדיבידואלים פועלים על בני האדם, משום שבהיותם חומר מת הם נמצאים בחצי הדרך שבין חיים לחיים. אבל צריך כמובן להכיר את החיים של חומרים אלה.

טוב, רבותי, הדבר המוזר הוא שכדי להבין משהו אתם צריכים תמיד להתחיל מחיים. וכך אנו צריכים גם להתחיל מחיים כדי להבין צבעים.

אתם רואים, כאשר אתם מסתכלים בציורים היום, יש לכם לפעמים הרגשה שאין בשר מאחורי הדמות, רק עץ שניתן לו כיסוי של צבע. ציירים מודרניים לא יודעים לייצר את גוון הבשר, או התגשמות בבשר, כי זה לא חי ברגשותיהם. גוון הבשר נוצר מתוך האדם. הוא אינו מופיע בשום צורה אחרת של חומר. אבל אתם צריכים להבין את גוון הבשר, ואז תוכלו להבין את הצבעים האחרים. אני אדבר על כך בפעם הבאה.

הילד שהובא אלי ושטופל בתכשיר של סידן פחמתי – אני מקווה שהצלחנו להציל אותו והמצב לא הגיע לכך שאנשים אומרים: "הם לא השתמשו בתרופה הנכונה… [חסר קטע מהטקסט]." הילד ההוא איבד לגמרי את גוון הבשר שלו, הוא נהיה צהוב מבפנים. המציאות החיה היא חלק של הצבע. ולכן עשינו מאמץ להשתמש פחות בחומרים מתים עבור הצבעים שלנו. השתמשנו בצבעים שהופקו מצמחים לצבוע את הקירות והתקרות בגיתהאנום, כי הם באים יותר מהספרה של החיים. כך אתם רואים, בצבעים גם כן, עלינו ללכת עם הספרה של החיים.

אני אדבר על כך יותר ביום רביעי הבא.

אתם רואים, השאלה אם לאבנים יש חיים לא היתה טיפשית. היא בהחלט בעלת משמעות, היא נתנה לנו הזדמנות לתאר כיצד חיו האבנים במשך התקופה שבה האדמה היתה חיה, ואז שוב מתה, וכן הלאה, וכיצד החיים מתייחסים לזה.

—————————————————————————————————————————————

1. ראה 'האדם בגוף נפש ורוח. תנאים קדומים של האדמה' – GA347. שיחות מה- 20,23,27, ו-30 לספטמבר 1922 ↑
2. מגהטריום – עצלן גדול, נכחד, ממשפחת העצלניים. התקיים מתקופת המיוקן ועד לתקופת הפליסטוקן בהיסטורית האדמה. ↑
3. דורנאך נמצאת ברכס הרי היורה בשוויץ, הבנויים מאבן גיר. ↑
4. תכשיר סידן, מיוצר על פי הוראותיו של רודולף שטיינר על ידי חברת וולדה. ראה גם ר. שטיינר כנס עם רודולף שטיינר (GA300(c כנס מה-14 לפברואר 1923 הוצאת Awsna. ↑
5. קווקרים – כת נוצרית ↑
6. אלופטיה הוא מונח שהוצע על ידי הנמן ב-1842, לציין את ההפך מהומאופטיה. הכוונה 'לפתולוגיה שונה' כלומר, טיפול בבעיה רפואית על ידי חומר ממין אחר, בעוד שבהומיאופתיה נותנים טיפול בחומר המייצר אותו סוג של סימפטומים. העניין של המינון הוא משני בשתיהן, ובשתיהן אפשר להשתמש בחומרים מדוללים. אבל בשפה הפופולרית 'הומיאופתיה' קשורה ל'מינונים קטנים'. ↑
7. ווירשו, רודולף (1902-1821), פתולוג גרמני, מייסד הפתולוגיה התאית. ↑
8. בריאות וחולי GA348 כרך 1 ו-2 (במיוחד כרך 2). יצא בעברית בהוצאת חירות. ↑