רודולף שטיינר

GA40

תרגם והעיר הערות: אבישי גרשוני

כל הזכויות שמורות למחברים.
אין לעשות בטקסט זה או בחלקיו כל שימוש ללא רשות בכתב מהמתרגם.
publishing@harduf.org.il

לבן ציון (בנו) וולקוביץ', שהיה מראשוני האנתרופוסופים בארץ, לימד, הקים את הוצאת מיכאל וגם תרגם את לוח השנה.

לוח השנה לנפש יצא גם בשלושה תרגומים נוספים- ראו כאן, כאן ו- כאן

הקדמה למהדורה השניה 1918
למהלך השנה יש חיים משלו. נפש האדם יכולה לחוש ולהשתתף בחיים אלה. אם הנפש נותנת למה שדובר מחיים אלה של השנה ומשתנה משבוע לשבוע לפעול עליה, אז מתוך השתתפות זו תוכל היא לראשונה לגלות נכונה את עצמה. היא תחוש כיצד צומחים בה כוחות המחזקים אותה מבפנים. היא תגלה שכוחות כאלה שואפים להתעורר בתוכה דרך ההשתתפות שלה במשמעות של מהלך העולם כפי שהיא מתגלה דרך השתלשלות הזמנים. כך לראשונה הנפש תתודע לנימים, העדינים אך מלאי המשמעות, הקושרים אותה לעולם שלתוכו נולדה.
בלוח שנה זה נכתבה אמירה* לכל שבוע שבאמצעותה יכולה הנפש לחוות ולהשתתף במה שמתגלה בשבוע זה, כחלק מחיי השנה בכלליותם. הצליל שחיים אלה מעוררים בנפש כאשר היא מאחדת עצמה איתם, הוא שמוטבע באמירה השבועית. הכוונה היא לתחושה בריאה של "היות אחד" עם מהלך הטבע, שממנה עולה חוויה חזקה של "מציאת העצמי", וזאת מתוך אמונה שהנפש שואפת להיות חלק ממהלך העולם, כפי שהוא מתבטא באמירות אלה, אם היא אכן מבינה את עצמה.
* במקור spruch – אמירה, א(י)מרה, פתגם. באנגלית תורגם לverse . ניתן לתרגם גם כבית (משיר) או כמנטרה.

1. אביב

כאשר ממרחבי העולם
השמש דוברת אל חוש האדם
ושמחה ממעמקי הנפש
מתאחדת עם האור בראיה,
אז ממעטפת העצמיות זורמות
מחשבות אל מרחבי החלל
וקושרות במעורפל
את מהות האדם אל הווית הרוח.

* בשנת 2008 הלוח מתחיל בתאריך ה 23.3. התאריך הקבוע הראשון הוא של המנטרה ה12, ב- 23.6. בין שני התאריכים יש 92 ימים. לכן, כל אחת מ11 המנטרות הראשונות תקבל השנה 8 או 9 ימים.
ראו הערה לגבי התאריכים המשתנים בסוף.

2.

בחוץ בעולם החושים
מאבדת עוצמת המחשבה את עצמיותה;
עולמות הרוח מגלים
את האדם שצומח מהם,
שזרעו בהם,
אך את פרי נפשו
בו עצמו עליו למצוא.

3.

אל העולם כולו דובר,
את עצמו שוכח
ואת מקורו זוכר,
האני המתפתח של האדם:
בך, כשאני משתחרר
מכבלי עצמיותי,
אני יורד לעומק ישותי האמיתית.

4.

אני מרגישה את מהות מהותי;
כך אומרת התחושה,
שבעולם מואר בשמש
עם זרמי אור מתמזגת;
חום היא נותנת
לחשיבה המצטללת
ואדם ועולם בחוזקה
לאחדות קושרת.

5.

באור אשר ממעמקי הרוח
בחלל אורג מניב,
מתגלים מעשי האלים:
בו מופיעה מהות הנפש
על פני הווית העולם נפרשת
ושבה לחיים
מחזקתה הפנימית של עצמיות צרה.

6.

היא עולה מצביונה היחודי
עצמיותי, ומוצאת עצמה
כהתגלות עולם
בתוך כוחות הזמן והחלל;
העולם, מראה לי בכל מקום
כתמונת אב אלוהית
את האמת של דמותי שלי.

7.

עצמיותי, היא מאיימת להימלט,
אל אור העולם בעוצמה נמשכת.
בואי את, ידיעת הלב
תיפסי את מקומך
והחליפי את כוח חשיבתי,
אשר בזוהר החושים
נוטה ללכת לאיבוד.

8.

עצמת החושים גדלה
ביחד עם מעשי האלים,
היא מדכאת את כוח חשיבתי
לכדי עמימות חלומית.
כאשר ישות אלוהית
תרצה להתאחד עם נפשי,
יהיה על החשיבה האנושית
להתמסר בענווה להווית החלום.

9.

בשכחי את צביונו העצמי של רצוני,
חום-עולם מבשר הקיץ
ממלא את רוחי ונפשי;
לאבד את עצמי באור
מצווה עלי חזיון הרוח,
וידיעת-לב עזה מבשרת לי:
אבד את עצמך, למען עצמך תמצא.

10.

אל הגבהים הקיציים
מתעלה ישות החמה המאירה;
היא נושאת את רגשותי האנושיים
איתה אל מרחביה.
בפנימיותי מרטיטה ומתגלה
תחושה, שבמעורפל מבשרת,
אי פעם עוד תדע:
כעת חשה אותך ישות אלוהית.

11.

הנה, בשעת שמש זאת
עליך את דבר החכמה לדעת:
בהתמסרות ליפי העולם,
בתוכך את תחושת עצמך לחוות:
לאבד עצמו יכול אני-האדם
ולמצא עצמו באני-העולם.

12. 23.6.07

זוהר יפי העולם,
כופה עלי ממעמקי הנפש
לשחרר את הכוחות האלוהיים של חיי
לעוף אל העולם;
את עצמי לעזוב,
ומלא אמון את עצמי לחפש
באור העולם וחומו.
* מכאן תאריכים קבועים עד ה28.12 .

13. 30.6

ובהיותי בגבהי החושים,
מתלקחת במעמקי נפשי
מתוך עולמות האש של הרוח
מלת האמת של האלים:
ביסודות הרוח בתשומת לב חפש
כדי שאת קרבתך לרוח תמצא.

14. 7.7 קיץ

בהתמסרי להתגלות החושים
איבדתי את הדחף של ישותי שלי,
חלום המחשבות, כך נדמה,
מטשטש אותי לגזול ממני את עצמיותי,
אבל כבר קרבה ואותי מעוררת
בזוהר החושים, חשיבת העולם.

15. 14.7

אני חש את אריגת הרוח
כאילו מכושפת בזוהר העולם*.
בעמימות חושים עטפה היא
את ישותי העצמית,
כדי להעניק לי את הכוח,
אשר האני שלי במגבלותיו,
חלש מכדי לתיתו לעצמו.

16. 21.7

לשמור את מתנת הרוח שבפנים,
מצווה עלי בתוקף ידיעת ליבי,
את מתת האלים המבשילה
המופרית בקרקעית הנפש
ומניבה את פירות העצמיות*.

17. 28.7

כך דוברת מילת העולמות
אשר דרך שער החושים
יכולתי להנחות אל יסודות נפשי:
מלא את מעמקי רוחך
במרחבי העולמות שלי
כדי למצא אי פעם אותי בך.

18. 4.8

האם יכול אני להרחיב את הנפש
כך שתוכל לחבר עצמה
למילת זרע העולמות שנתקבלה?
בלב אני יודע, שעלי למצוא כוח,
לעצב כראוי את הנפש,
כדי שתעשה מלבוש לרוח.

19. 11.8

את שזה עתה נתקבלה
בחשאי לאחוז בזיכרון,
זאת תהיה תכלית שאיפתי;
את כוחי העצמי המחוזק
היא תעורר בפנימיותי
וכך בהתהוותה, לעצמי אותי תתן.

20. 18.8

כך לראשונה מרגיש אני את ישותי,
שבהיותה מרוחקת מהווית העולם
בתוך עצמה את עצמה מכבה
ובבנותה רק על יסודותיה שלה
בתוך עצמה את עצמה נאלצת להמית.

21. 25.8

אני מרגיש עוצמה זרה המופרית
ומתחזקת ומעניקה לי את עצמי,
את הזרע המבשיל אני חש
וידיעת-לב מלאת אור אורגת
בפנימיות את עוצמת עצמיותי.

22. 1.9

האור ממרחבי עולם
ממשיך לחיות בעוצמה בפנים;
לאור של נפש נהיה
ולמעמקי הרוח מאיר,
כדי להניב פירות,
שאת עצמיות האדם מעצמיות העולם
במהלך הזמן יבשילו.

23. 8.9

לקראת הסתיו מתעמעמת
כמיהת הקסם של החושים;
בהתגלויות האור נמזגים
מסכי הערפל הקודרים.
אני עצמי רואה במרחקים
את שנת החורף של הסתיו.
הקיץ את עצמו
בידי מסר.

24. 15.9

כשהיא בוראת עצמה תמיד
ישות הנפש נהיית מודעת לעצמה;
רוח העולם הלאה שואפת
בידיעה עצמית מתחיה מחדש
ומתוך אפילת הנפש יוצרת
את פרי הרצון של חוש העצמיות*.

25 . 22.9

אני יכול עתה לעצמי להשתייך
ואת אורי הפנימי להקרין
במחשכי חלל וזמן.
ישות הטבע נוטה לישון,
על מעמקי הנפש להתעורר
ולשאת ערים את להט השמש
אל מטרי החורף הקרים.

26 . 29.9 חג מיכאל

טבע, את הוויתך האמהית,
אני נושא במהות רצוני;
ועצמת האש של רצוני,
מחשלת את דחפי רוחי,
כך שיולידו תחושת עצמיות
שתשא את עצמי בי.

27 . 6.10 סתיו

בחדרי אל מעמקי ישותי
נעורה בי כמיהה המצפה
שאת עצמי, בהתבונני בעצמי, אמצא,
כמתנת שמש הקיץ
אשר כנבט מחמם חיה באוירת הסתיו,
ככח המניע של נפשי.

28 . 13.10

אני יכול, בחיותי מחדש בפנימיותי,
לחוש את מרחבי ישותי שלי
ולהעניק אור מחשבה עז
הקורן מכוח השמש של הנפש
לפתרון חידות חיים,
למילוי כמה משאלות
שתנופת תקוותן אבדה כבר.*

29 . 20.10

ללבות בחזקה בעצמי
את אור החשיבה בפנימיותי,
לפענח את משמעות התנסויותי
מתוך מעיין כוחה של רוח העולם,
זאת עבורי ירושת הקיץ
שלוות הסתיו וגם תקוות החורף.

30. 27.10

באור השמש של נפשי
מבשילים פירות החשיבה,
לודאות של ידיעה עצמית
משתנית הרגישה כולה,
יכול אני לחוש בשמחה
את התעוררות הרוח של הסתיו,
החורף יעורר בי
קיץ של הנפש.

31. 3.11

האור ממעמקי הרוח
כמו שמש החוצה שואף,
לכח של רצון חיים נהיה
ובאפלולית החושים מאיר,
כדי לשחרר כוחות,
שאת דחפי הנפש לעוצמה יוצרת
בפעולות האדם יבשילו.

32. 10.11

אני מרגיש את כוחי שלי המופרה
מתחזק בהעניקו אותי לעולם,
את ישותי שלי אני מרגיש מתעצמת
ואל הבהירות פונה
כשהיא גורל חיים אורגת.

33. 17.11

כך לראשונה מרגיש אני את העולם
אשר מחוץ לחווית נפשי
חייו קפואים וריקנים
התגלותו חסרת עוצמה,
בנפשות יוכל ליצור עצמו מחדש,
בתוך עצמו ימצא רק מות.

34. 24.11

לחוש את שנשמר מקדם,
בחשאי מתחיה בפנימיותי
עם עצמיות שזה עתה נולדת;
הוא יעורר כוחות מהעולם
ויזרימם לעבודת חיי
וכך בהתהוותו, אותי בהוויה יטבע.

35. 1.12

האם יכול אני את ההוויה לדעת
כך שתגלה עצמה מחדש
בדחף היוצר של הנפש?
אני מרגיש, שכוח ניתן לי,
לשלב בענווה את עצמיותי
כאיבר בעצמיות העולם.

36. 8.12 חורף

במעמקי ישותי דוברת
להתגלות שואפת
במסתורין, מילת העולמות:
הגשם את תכלית עבודתך
עם אור רוחי שלי
להקריב את עצמך דרכי.

37. 15.12

לשאת את אור הרוח לתוך ליל חורף העולם
שואף מאושר הדחף של ליבי,
כדי שזרעי נפש מאירים
יכו שורש בקרקע העולם,
ומילת אלוהים מהדהדת באפלת החושים
תחדור ותמיר את ההוויה כולה.

38. 22.12

אני חש שסר הכשף
מילד הרוח ברחם הנפש,
בנהרת הלב נולדה
מילת העולמות הקדושה
הפרי השמימי של התקוה,
הצומח בחדוה למרחבי תבל
מן הקרקע האלוהית של נשמתי. *

39. 29.12

בהתמסרי להתגלות הרוח
זוכה אני באור של ישות העולם,
כוח המחשבה גובר,
בהתבהרה היא מעניקה לי את עצמי,
ומתוך עוצמת החשיבה מתעוררת
ומשתחררת תחושת עצמיותי.

*החל מתאריך זה שוב מתניידים תאריכי המנטרות. ראו הערה בסוף.

40.

ובהיותי במעמקי הרוח,
אזי בקרקעית נפשי,
מתוך עולמות האהבה של הלב,
מתמלאת אשלית העצמיות הריקה
בכח האש של מילת העולמות.*

41.

העצמה היוצרת של הנפש
שואפת ממעמקי הלב
לשלהב את הכוחות האלוהיים
בחיי אדם לפעולה נכונה,
לעצב את עצמה
באהבת אדם ובמעשים.

42.

הנה, באפלת החורף מתגלה
כוחה העצמי של הנפש,
אשר שואף בעוז
להנחותה במחשכים
ולשער למפרע דרך חום הלב
את ההתגלות העתידה של החושים.

43.

במעמקי החורף מתחממת
ישותה האמיתית של הרוח,
היא מעניקה לזוהר חיצוניות העולם
דרך כוחות הלב את ממשות הקיום;
על אף קור החורף מתעצמת
אש הנפש בפנימיות האדם.

44.

כשהיא תופשת גרויי חושים חדשים
וזוכרת את לידת הרוח שהתרחשה,
בהירות הנפש ממלאת
התהוות עולמית צומחת ומבלבלת
ברצון היוצר של חשיבתי.

45.

עצמת המחשבה מתגברת
ביחד עם לידת הרוח,
היא מביאה את גרויי החושים העמומים
לבהירות שלמה.
כאשר שפע הנפש
ירצה להתאחד עם התהוות העולם,
יהיה על התגלות החושים
לקבל את אור החשיבה.

46.

העולם, הוא מאיים להחריש
את הכוח שבנפש נולד;
בוא אתה, הזיכרון
ממעמקי הרוח
ואת ראייתי חזק,
אשר רק בכוחות הרצון
תוכל עצמה לקיים.

47.

היא תעלה מחיק העולמות,
ותחייה את זוהר החושים,
שמחת ההתהוות.
היא תמצא את כח חשיבתי
נתמך בידי כוחות האל,
אשר חיים בכח בפנימיותי.

48.

באור שמגבהי תבל
שואף בעוז לזרום לנפש
הופיעי, פותרת חידות של נפש,
הוודאות שבחשיבת העולם,
אוספת את עצמתה הקורנת
ובלבבות אנוש מעוררת אהבה.

49.

אני חשה את כוחה של הווית העולם:
כך אומרת צלילות המחשבה,
כשהיא זוכרת את צמיחת רוחה שלה
באפילת לילות העולם,
ולקראת יום העולם הקרב
מפנה את קרני תקוותה הפנימית.

50.

אל האני של האדם דוברת,
ברוב עוצמה מתגלה
ואת כוחות מהותה משחררת,
שמחת ההתהוות של הווית העולם:
כשאני נושאת בך את חיי
שהותרו מכבלי הכשף,
אגיע ליעודי האמיתי. *

51.

ציפיה לאביב
אל פנימה של ישות האדם
שפעת החושים זורמת,
רוח העולם מוצאת עצמה
בהשתקפותה שבעין האדם,
שאת כוחותיה עליה
ליצור ממנה מחדש. *

52.

כאשר ממעמקי הנפש
הרוח פונה להווית העולם
ויופי שופע ממרחבי החלל,
אז נמשך מקצווי השמים
כח החיים אל תוך גופי אדם
ומאחד, בפועלו בעצמה,
את מהות הרוח עם הווית האדם.

הערות לגבי התרגום
לוח השנה של הנפש תורגם כבר כמה וכמה פעמים לעברית (כמו גם לשפות אחרות). התרגום הנוכחי התכוון להביא את האמירות של לוח השנה בעברית פשוטה,כדי שהתרגום עצמו לא יוסיף לקושי העומד בפני הקורא. יחד עם זאת השתדלתי להצמד למקור. מבין המנטרות, יש שניתן להבין ולתרגם אותן בכמה דרכים ולאלה הוספתי הערות. אני חב תודה למתרגמים שקדמו לי ,שנעזרתי בהם הן כדי להבין את המנטרות והן כדי לשאול מהם מילים מתאימות יותר או אפילו משפטים מוצלחים יותר. יחד עם זאת, ברוב המקומות שמתגלה בהם דמיון בין התרגומים, הסיבה היא אחרת – זה פשוט התרגום המתבקש.
התרגומים שאליהם אני מתכוון הם התרגום של בן ציון וולקוביץ' ז"ל שהופיע בהוצאת מיכאל, התרגום של אודי לוי שהופיע בהוצאת תלתן, והתרגום של ישעיהו בן אהרון שלא נדפס בספר ושדרכו הכרתי את לוח השנה לראשונה לפני עשרים וחמש שנים.
ידוע לי על קיומם של תרגומים נוספים לעברית, אך עדיין לא ראיתי אותם.
קיים אתר של לוח השנה לנפש המביא תרגומים שונים, בינהם כמה וכמה לאנגלית וגם לשפות אחרות. כתובתו: http://www.calendarofthesoul.net/
תרגום נוסף לאנגלית מופיע באתר 'הארכיב של רודולף שטיינר'. כתובתו:
http://wn.rsarchive.org/Books/GA040/CoTS/GA040_preface.html
***
התאריכים המשתנים
הלוח מתחיל מידי שנה בחג האביב (איסטר), אבל מכיון שהתאריך של החג משתנה כל שנה (יום א´ הראשון לאחר הירח המלא שלאחר שיוויון היום והלילה של האביב), רודולף שטיינר הנחה את האנשים לקצר או להאריך את השבועות הראשונים והאחרונים של הלוח בהתאם לאורך הזמן שבין חג אביב אחד למישנהו. השבועות שהתאריכים שלהם קבועים הם השבועות שבין ה24 ליוני וה28 לדצמבר. את המנטרות שלפני או אחרי התאריכים האלה אפשר לתרגל כל אחת במשך 5 או 6 או 7 או 8 ימים לפי הצורך, על מנת להגיע לתאריכים הקבועים בזמן.
הדברים מפורטים בסוף הספרון של לוח השנה בתרגומו של בן ציון וולקוביץ´ (הוצאת מיכאל).
***
החלוקה לעונות
מעל המנטרה הראשונה בחג האביב נכתב :אביב. מעל למנטרה ה14 – תחילת יולי- נכתב: קיץ. המנטרות של הסתיו מתחילות בשבוע ה27 בתחילת אוקטובר. המנטרות של החורף מתחילות בשבוע השני של דצמבר.
כלומר, יש כאן חלוקה לא שווה של השנה לארבע עונות. לאביב ולקיץ 13 מנטרות. הסתיו הוא העונה הקצרה ומשויכות אליו 9 מנטרות. ואילו החורף, או אולי התקופה שבין החורף לאביב, כולל 17 מנטרות.
***
הקשר הסימטרי בין המנטרות שלפני ואחרי נקודת ההתחלה
המנטרה הפותחת את לוח השנה של הנפש קשורה בקשר של סימטריה מחד ושל הופכיות מאידך למנטרה האחרונה של לוח השנה. המנטרה השניה היא מעין תמונת ראי או נגטיב של המנטרה שלפני האחרונה, וכן הלאה.
***
למנטרה מס' 15.
רוב המתרגמים לאנגלית וגם וולקוביץ', בחרו לתרגם בדומה לתרגום הנוכחי. אבל אצל אחרים מופיעות אפשרויות אחרות להבנה ולתרגום, הן של המשפט הפותח והן של המשפט הסוגר את המנטרה.
במשפט הפותח, רוב המתרגמים מתייחסים ל"אריגת הרוח" כאילו היא מכושפת. אחד התרגומים לעברית מתייחס, לעומת זאת, דוקא אל האדם המדבר: "אני מרגיש כמכושף…".
במשפט הסוגר, רוב המתרגמים מבינים שה"אני" בעל המגבלות הוא החלש וחסר האונים. אחד התרגומים לעברית, לעומת זאת, מביא אפשרות מעניינת אחרת להבנת המנטרה, שבה "אריגת הרוח" היא חדלת האונים, אבל בינה לבין ה"אני" קיימת זהות מסוימת. אתם מוזמנים לקרוא ולהשוות.
***
למנטרה מס' 16.
גם כאן שתי אפשרויות להבנה ולתרגום של הסוף. האפשרות המופיעה למעלה נבחרה על ידי כמה מהמתרגמים לאנגלית. אחרים, בהם גם מהמתרגמים לעברית, בחרו באפשרות השניה. והרי היא לפניכם:
לשמור את מתנת הרוח שבפנים,
מצווה עלי בתוקף ידיעת ליבי,
את מתת האלים המבשילה
המופרית בקרקעית הנפש
נותנת פירותיה לעצמיות.
***
למנטרה מס' 24
"…ומתוך אפילת הנפש יוצרת
את פרי הרצון של חוש העצמיות."
שתי אפשרויות (או יותר) להבנת המשפט האחרון:
א. פרי הרצון – הוא תחושת העצמיות או חווית העצמיות.
ב. תחושת העצמיות או ידיעת העצמיות – היא שמניבה את פרי הרצון.
***
למנטרה מס' 28
שתי אפשרויות לתרגום והבנת השורה האחרונה של המנטרה.
האפשרות האחת שבה בחרתי, מדברת על היכולת להשתמש בכוחות קורנים של מחשבה, על מנת לפתור חידות נפש ועל מנת להגשים משאלות, שהתקווה להגשמתן כבר אבדה, או במקור שותקה, מלשון 'שיתוק'.
אפשרות אחרת שכמה מהמתרגמים לאנגלית ולעברית אוחזים בה, היא שהתקווה היא זאת ששיתקה את תנופת, או את מעוף, המשאלות. כלומר התרגום החילופי של שתי השורות האחרונות הוא:
"…למילוי כמה משאלות
שהתקווה שיתקה את תנופתן."
***
למנטרה מס' 38.
מנטרה מס' 38 מציבה קושי רב מהרגיל להבנה, שגורם למתרגמים להתחלק לשני מחנות.
ראשית המקור:
Ich fühle wie entzaubert
Das Geisteskind im Seelenschoss;
Es hat in Herzenshelligkeit
Gezeugt das Heilige Weltenwort
Der Hoffnung Himmelsfrucht,
Die jubelnd wächst in Weltenfernen
Aus meines Wesens Gottesgrund.
וכעת שתי גרסאות תרגום:
א'
אני חש שסר הכשף
מילד הרוח ברחם הנפש,
בנהרת הלב נולדה
מילת העולמות הקדושה
הפרי השמימי של התקוה,
הצומח בחדוה למרחבי תבל
מן הקרקע האלוהית של נשמתי.
ב'
אני חש שסר הכשף
מילד הרוח ברחם הנפש,
בנהרת הלב ילדה
מילת העולמות הקדושה
את הפרי השמימי של התקוה,
הצומח בחדוה למרחבי תבל
מן הקרקע האלוהית של נשמתי.
בתרגום א' "מילת העולמות הקדושה" נולדה בנפש והיא "הפרי השמימי של התקוה".
בתרגום ב' "מילת העולמות הקדושה" ילדה בנפש את "הפרי השמימי של התקוה", שהוא כנראה "ילד הרוח".
תרגום ב' נראה הגיוני יותר, אבל מה לעשות שהתרגום המדויק יותר של המקור הוא דוקא א'.
המתרגמים נחלקים בין שתי האפשרויות. האם יש לכך חשיבות? האם אלה באמת שתי משמעויות שונות?
בכמה מן המנטרות של שטיינר, כולל בכמה מנטרות של לוח השנה של הנפש, אפשר למצא מקומות שבהן הנושא הדקדוקי של המשפט או של הטקסט, מתחלף פתאום באמצע.
מה כוונתה של הלוליינות הלשונית הזאת? האם היא באה להסיט אותנו מדפוסי החשיבה שלנו המותאמים לפיזי, אל מציאות רוחית שבה שולטים חוקים אחרים?
***
למנטרות מס' 39 – 40.
39. ומתוך עוצמת החשיבה )אז( מתעוררת
ומשתחררת תחושת עצמיותי.
40. מתמלאת אשלית העצמיות הריקה
איך יתכן שכאן נבנית תחושה של עצמיות מתוך המדיטציה וכאן מדובר על אשלית עצמיות ריקה או תעתועי שוא של עצמיות?
בזמן מדיטציה, האתרי, האסטרלי והאני מתרחקים מעט מהגוף הפיזי. הם אינם משתמשים באברי החוש אלא מתמקדים במרחב האתרי של החשיבה.
אל תוך הרווח שנוצר בין הגופים מסתננים אהרימן ולוציפר (הרצאת הנתקים – 14.1.1917 ; 174 GA).
כל אחד יכול לחוש, לאחר מדיטציה מעמיקה, הרגשה טובה שמפעפעת בו. זוהי מעין תחושת עצמיות שמתפוגגת לנוכח כל הפרעה קטנה שהאדם נתקל בה. התחושה הזאת שאין בה עצמיות של ממש, מלמדת על 'אשלית העצמיות הריקה' או 'תעתועי השוא של העצמיות'.
על מנת שמדובר יהיה בעצמיות אמת, יש לשאוף לחבר את תכני המדיטציה אל עולם הרוח מחד ואל העולם הפיזי מאידך.
מחד למלא את אותה עצמיות ב'כח האש של מילת העולמות' (40)
מאידך, להפנותה לעצב את עצמה ב'אהבת אנוש ובמעשי אנוש' (41).
***
למנטרה מס' 50
המנטרה מדברת על שמחת ההתהוות של ההוויה העולמית הדוברת אל האדם בהתגלות רבת עצמה. ההתגלות רבת העצמה מתקבלת משחרור כוחות מהותיים, אבל של מי? במקור כתוב – SEINES.
בגרמנית SEINES יכול להיות "שלה", כלומר של ההוויה: "את כוחות מהותה משחררת";
אבל SEINES גם יכול להיות "שלו", כלומר של האדם אליו מתגלית ההוויה: "את כוחות מהותו משחררת".
רוב המתרגמים לעברית הבינו שמדובר כאן על שחרור כוחות ישותו של האדם על ידי ההוויה העולמית. אחר כתב "משחררת כוחות עצמיותה", כלומר הכוחות הם של ההוויה. ברשת מצאתי שמונה תרגומים שונים לאנגלית. כולם הכריעו שמדובר ב"כוחות שלה". לדעתי, שתי האפשרויות תקפות.
נקודה נוספת – את המלה WESEN ניתן לתרגם הן כ"ישות" והן כ"מהות".
***
למנטרה מס' 51
גם השבוע התלבטות דומה לזו של השבוע הקודם, הנוגעת להבנת חלקי המשפט – מה הנושא ומה המושא במשפט האחרון. בחלק האחרון של המנטרה יש שלושה נושאים אפשריים: רוח העולם, השתקפותה בעין אדם ועין האדם עצמה.
הכוחות שיש לברוא אותם מחדש יכולים, לכן, להיות של העין, או של ההשתקפות או של רוח העולם. והם צריכים להברא מחדש מתוך הרוח, או העין, או אפילו הבבואה.
רוב התרגומים מדברים על עין האדם שצריכה ליצור מחדש את כוחותיה מתוך רוח העולם.