רודולף שטיינר

 10 הרצאות שניתנו בשטוטגרט ודורנאך

1923 / 23.1-4.3

מתוך מחזור הרצאות בשם 'בניין קהילות אנתרופוסופיות'

Anthropsophische Gemeinschaftbildung

GA257

מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכת תרגום: בלהה רוזנפלד

תיקונים: דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בספר (המכיל גם הקדמה וסיכום של אורי בן דוד), שיצא דרך הוצאת חירות – ראו כאן 

הרצאה ראשונה

שטוטגרט, 23 בינואר 1923

"הגיתאנום, אשר נבנה בדורנאך במשך כעשר שנים, אינו עומד שם עוד. הבניין אבד לחברים בחברה האנתרופוסופית. איזו אבידה מזעזעת! די לחשוב על משמעותו של הגיתאנום עבור החברה, כדי לקבל מושג על עוצמת האובדן והיגון שניחתו עלינו בשריפה הרת האסון של ערב ראש השנה האחרון."

עד שנת 1913, כאשר הונחה אבן היסוד לגיתאנום בדורנאך, שירתה החברה האנתרופוסופית כשומרת התנועה האנתרופוסופית בכל פעם שהיא יסדה ענף חדש. אבל אז החלה החברה לחוש שדרוש לה בניין מרכזי משל עצמה. ייתכן שהחברים הנמצאים כאן יוכלו להעריך בבהירות מיוחדת את משמעות האובדן של כלל החברה עם שריפת הבניין שהפך לביתה, כי בשטוטגרט יש לחברה בניין משלה. הייתה לנו הזכות לפעול בבניין זה במשך שנים רבות, והחברים בשטוטגרט מכירים לפיכך מניסיונם את משמעות העבודה בבניין משלהם, בניין שנחשב כמקום מתאים עבור התנועה האנתרופוסופית.

עד לזמן שבו ראתה החברה האנתרופוסופית צורך להקים את מרכזה בבניין בדורנאך, היו המפגשים הדרך היחידה לקיום פעילותה, פרט לפעילות בשטוטגרט, כאמור. החברה הסתמכה על מילים בלבד כדי ליידע אנשים בדבר אפשרות הקשר של האדם עם עולם הרוח, קשר שהפך הכרחי לאבולוציה האנושית בימינו. מובן שהמילה המדוברת תישאר תמיד האמצעי החשוב, המשמעותי והחיוני ביותר לצורך השגה של מטרת התנועה; אבל עם בניית הגיתאנום נפתחו בפנינו דרכים נוספות: נפתחה האפשרות לדבר אל העולם הגדול באמצעות הצורות האמנותיות הטהורות שחתרנו אליהן. נכון שהצורות האמנותיות שבגיתאנום לא יכלו לדבר אל אנשים שמתקשים לחוש באמצעות מילים את מה שמציעה להם האנתרופוסופיה; אך יחד עם זה, נכון גם שאנשים בני זמננו נוטים לגלות שקל להם יותר להתקרב אל הדברים באמצעות חוש הראייה, מאשר לרומם את עצמם לפעילות פנימית באמצעות חוש השמיעה. הבניין בדורנאך הרחיב מאוד לפיכך את האפשרות ליידע אותם בדבר הפן הרוחני שהגזע האנושי זקוק לו כל כך בימינו. בצורות הנגלות וביצירה האמנותית שבו, הגיתאנום סיפר את סודותיו של עולם הרוח לאנשים רבים הרבה יותר מאלה שיכלו ללמוד סודות אלה קודם לכן, באמצעות המילים המדוברות. כל מי שניחן בדי רצון טוב בכדי להתבונן ללא דעות קדומות בבניין ובהשקפה האנתרופוסופית המונחת ביסודו, מצא בגיתאנום הוכחה חיובית לכך שהאנתרופוסופיה לא הוכתמה בכיתתיות, אלא שהיא מייעדת את עצמה לעסוק במשימה הגדולה של התקופה: להביא לכל שטח ולכל פינה של הציוויליזציה והתרבות שלנו את קרני האור הרוחי החדש, הנגיש כעת למין האנושי. ייתכן שגם אדם נטול דעות קדומות היה יכול להבחין בהערה כיתתית פה ושם, באחד מהמפגשים הרבים שנערכו באולמות שכורים; אבל כאשר אנשים ללא משוא פנים התבוננו בבניין בדורנאך, הם ראו שנמנעו שם בקפידה מכל סימן לסימבוליזם או לאלגוריה, ושהאימפולסים האנתרופוסופיים הגבילו את עצמם לאמנות טהורה. היה עליהם לראות שהאנתרופוסופיה מטפחת משהו שיכול למשוך אנשים רבים, משהו שאיננו מוזר ושונה, ושהיא מנסה להפרות את ההווה על כל תחומיו בדרך בעלת משמעות אנושית אוניברסלית. הגיתאנום, שהריסותיו מכאיבות כל כך למראה כעת, נעשה במובן זה אמצעי רב עוצמה לביטוי טבעה האמיתי של התנועה האנתרופוסופית. ניסינו לצקת לתוך כל פרטי הבניין, עד הקטן שבהם, את כוונתנו לדבוק באנושי-אוניברסלי. חתרנו לאמנות טהורה, כי חתירה כזו טבועה עמוק באימפולס האנתרופוסופי. כך הפך הגיתאנום לאמצעי תקשורת עבור מפעליה הנשגבים של החברה האנתרופוסופית, אפילו עבור אנשים שלא גילו כל עניין בחברה כשלעצמה.

כאלה היו פני הדברים במשך עשר שנים כמעט, אולם היה די בערב אחד כדי לשים לכך קץ.

אמירת שני משפטים אלו ברצף פירושה צלילה לתוך רגשות שאין לבטאם. כל דבר שניתן לומר על העבודה והדאגות של עשר השנים האחרונות נראה חסר חשיבות, בהשוואה לאובדנו הבלתי הפיך של אמצעי חיוני זה להצגת מהותה של התנועה האנתרופוסופית.

עכשיו, לאחר אובדן הגיתאנום, כל מי שאהב אותו וחש בחשיבותו מרגיש כמיהה לראותו נבנה מחדש בצורה זו או אחרת. אבל עצם המחשבה על בנייה מחדש צריכה להזכיר לנו שעשר שנים חלפו מאז החלה הבנייה, ושהתנועה האנתרופוסופית מושכת אויבים מטבעה. בימים מוכי יגון אלה התוודענו אל פן נוסף של איבה. ומצד שני, יחד עם זה חשף האסון לאור היום את ידידי האמת הרבים שהביא הגיתאנום לתנועה האנתרופוסופית; בנוסף להודעות שקיבלתי מהחברים בהכרת תודה גדולה – הודעות שבהן שיתפו אותי בצערם ובכאבם – התקבלו הודעות רבות גם מאנשים שנותרו מחוץ לחברה, ושאף על פי כן רצו לבטא את רגשות האחווה שלהם בנוגע לאסוננו. אירוע זה חשף חמימות רבה כלפי פועלנו.

ואמנם האהבה היא זו שבנתה את הגיתאנום, וגם בסופו הוא הקרין אהבה. הקמת הבניין התאפשרה רק בזכות רוח ההקרבה חסרת הגבולות של אלה שהקדישו את עצמם לתנועה, עם תחילת הבנייה בשנת 1913. הוקרבו קורבנות אינספור – קורבנות של עבודה בחומר וברוח. ידידים רבים של התנועה שילבו כוחות ועבדו יחד בדורנאך בחוסר האנוכיות הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת, כדי להקים את הבניין.

ואז פרצה המלחמה הנוראה. אבל גם אם קצב הבנייה הואט באופן ניכר במשך שנות אימה אלו, לא נִבעה פִרצה ברוח האנתרופוסופית השיתופית של החברים שעבדו יחד. אתר הבנייה בדורנאך היה מקום שבו נציגים של אומות אירופיות רבות שלחמו זו בזו, עבדו וחשבו ביחד, בשלום, באהבה ובאחווה. ייתכן שאפשר לומר ללא כל כוונת התפארות, שכאשר ייגשו ההיסטוריונים לתעד את נחשולי השנאה שגאו בקרב בני התרבות בשנות המלחמה, תבלוט לעיניהם האהבה שנוצקה לתוך בניין זה. בזמן ששנאה זו געשה במקום אחר, שררה אהבה אמיתית בדורנאך ונוצקה לתוך הבניין – אהבה שמקורה ברוח. האנתרופוסופיה ראויה לשמה: היא איננה לימוד בלבד ככל לימוד אחר. האידיאות שהאנתרופוסופיה מציגה והמילים שהיא משתמשת בהן אינן בגדר תיאוריה מופשטת. הרעיונות האנתרופוסופיים אינם מעוצבים באותה צורה שמשמשת סוגי לימוד אחרים לעיצוב רעיונות, בשלוש או ארבע המאות האחרונות; מובנן של המילים אינו זהה למובנן בכל מקום אחר. הרעיונות האנתרופוסופיים הם כלי קיבול שעוצבו על ידי אהבה, ויישות האדם נקראת על ידי עולם הרוח לקחת חלק בתוכְנוֹ. האנתרופוסופיה זקוקה לאור של אנושיות אמיתית כדי לזרוח דרך מחשבות הנושאות את חותם האהבה; הידע הוא רק הצורה שבה האדם משקף את האפשרות לקבל בליבו את האור של רוח העולם הבאה לשכון שם, ומלב זה להאיר את המחשבה האנושית. מכיוון שאין אפשרות לתפוש את האנתרופוסופיה באמת אלא באמצעות כוח האהבה, היא מולידה אהבה כאשר אנשים מקבלים אותה בדרך שנאמנה לטבעה. לכן היה אפשר לבנות בדורנאך מקום שהאהבה מושלת בו, ממש בלב השנאה הגועשת. מילים שמבטאות אמיתות אנתרופוסופיות אינן כמו המילים המדוברות בכל מקום אחר כיום; כשמביעים אותן בצורה נכונה, כולן בקשות מלאות יראת כבוד – לאמור, עולם הרוח, אנא הצג את עצמך בפני האדם.

הבניין שהוקם בדורנאך נבנה ברוחה של יראת כבוד זו. התגשמה בו אהבה, ואותה אהבה גילתה עצמה בקורבן מחודש בליל שריפת הגיתאנום. מה שנכח שם הייתה רוח, שהותמרה לאהבה.

אינני יכול לדבר כעת על ההיבטים הרוחיים העמוקים של שריפת הגיתאנום. אני יכול להבין שאלות שנובעות מהלב, כמו למשל "כיצד נכשל הקוסמוס במניעת אסון מחריד שכזה?" וגם איני יכול לשלול ממישהו את הזכות לשאול אם לא היה אפשר לחזות מראש את האסון. אבל שאלות אלו מוליכות לעמקי המעמקים של האזוטריקה ובלתי אפשרי לדון בהן, משום שבפשטות לא נותר לנו מקום לעשות זאת מבלי שידווחו עליהן במהרה לאנשים שיהפכו אותן לנשק כנגד התנועה האנתרופוסופית. דבר זה מונע ממני לדון בעובדות הרוחיות העמוקות של המקרה.

אבל מה שנוצק בתבנית של אהבה הוליד איבה מרה. אסוננו קרא דרור לסופה אמיתית של לעג, בוז, שנאה וסילוף זדוני של האמת, שאפיין תמיד רבים כל כך מבין מתנגדינו. דבר זה אופייני במיוחד למצב הנוכחי, שבו אויבינו זוחלים החוצה מכל פינה ומפיצים שקרים מכוונים על אודות הטרגדיה עצמה. ידידינו שנכחו באירוע השריפה, עשו כל שביכולתם כדי להציל כל מה שניתן, אבל שוחרי הרע חשפו את טעמם הרע בדברים שאמרו, כמו למשל שהשריפה הראתה מי הם החברים באמת, ושאותם חברים רק התפללו שהאש תחדל מעצמה. זוהי רק דוגמה קטנה לקיתונות הבוז והלעג שאנו חשופים להם בעקבות השריפה.

במשך שנים הזהרתי שעלינו לקחת בחשבון את ההתנגדות הגדלה והולכת, ושחובתנו הראשונה במעלה היא להיות מודעים לכך ולהתכונן בהתאם. תמיד כאב לשמוע אנשים שאומרים, כי נראה שאויבינו הנמצאים במקום זה או אחר חדלו מאיבתם. דברים מעין אלה נובעים מנכונותם של האנשים להשתעשע באשליות; לרוע המזל, תופעה זו נפוצה מאוד בקרבנו. הלוואי שהאסון הנורא שהתרחש ירפא למצער את החברים מאשליותיהם, וישכנע אותם בדבר הצורך לרכז את כל כוחות ליבם ומחשבותיהם למען קידום התנועה האנתרופוסופית; כעת, לאחר שהובעה המשאלה לבנות גיתאנום אחר, עלינו לגלות מודעות מיוחדת לעובדה שללא חברה אנתרופוסופית חזקה ונמרצת מאחורי הקלעים, לא יהיה כל טעם לשוב ולבנות. יש טעם בבנייה מחודשת רק אם עומדת מאחוריה חברה אנתרופוסופית חזקה, מודעת לעצמה ולאחריותה בצורה מלאה.

איננו יכולים להרשות לעצמנו לשכוח את יסודותיה של חברה אנתרופוסופית חזקה כזו. נניח אם כן למקרה חמור זה כדי לתאר את ההתנהגות שחברה אנתרופוסופית חזקה, המודעת לאחריותה, צריכה לאמץ במצב שאנו מתמודדים עמו כעת.

ידידיי היקרים, עד שנת 1918 החברה האנתרופוסופית הייתה מה שאני רשאי לכנות בשם כלי להכלת הזרם הרוחי, שהחברים המובילים האמינו שהוא חיוני ודרוש לאנושות בת זמננו. עד לזמן ההוא, היסוד הנוסף היחיד היה זה שצמח מתוך לב האנתרופוסופיה, מתוך החשיבה, הרגש והרצון האנתרופוסופיים. גם אם הבניין בדורנאך היה כל מה שתיארתי זה עתה – ביטוי של התנועה האנתרופוסופית במובן רחב בהרבה ממה שמילים יוכלו לבטא אי פעם – כל פרט ופרט שבו, עד הזעיר ביותר, נבע מתוך מעמקי לבה של האנתרופוסופיה.

אבל האנתרופוסופיה איננה עסק של קבוצה בדלנית; הכיתתיות שנואה עליה. פירושו של דבר הוא שהיא מסוגלת להפוך את כל מה שנובע מהמרכז שלה, לדבר שמַפרה את כל תחומי החיים השונים. בזמנים הקשים שבאו בעקבות סיומה הארעי של המלחמה באירופה, ידידי התנועה ראו את מצב הדברים הטראגי ששרר בכל מקום והבינו את הצורך החיוני באימפולסים חדשים בכל תחום של החיים. רבים מהדברים שצמחו מתוך התנועה האנתרופוסופית אחרי שנת 1919, לבשו אופי שונה מאוד מזה שהיו לובשים אילו המשיכה אנתרופוסופיה לעצב את פועלה כפי שעשתה זאת לפני זמן זה. אין ספק שהאנתרופוסופיה נקראת להשפיע בכל שלב של החיים, ובמיוחד בתחומים שידידי התנועה, המוּנעים על ידי האנתרופוסופיה, חיפשו בהם פעילות פורה. אבל אירועים חיצוניים גרמו בצורה כלשהי לכך שרבות מהיוזמות לא נבעו למעשה ישירות מהרוח האנתרופוסופית, אלא לחליפין נוסדו והתקיימו לצדה וללא קשר אליה.

לפיכך נוכחנו שמאז שנת 1919 קרו דברים רבים, שגם אם אין לכנותם בשם לא אנתרופוסופיים, בכל זאת נעשו ברוח אחרת מזו שהייתה שורה אילו הייתה התנועה האנתרופוסופית ממשיכה ללכת במסלול שהלכה בו עד שנת 1918. זו עובדה בעלת חשיבות רבה ביותר, ואבקשכם להבין אותי בצורה נכונה כשאני מדבר על עניינים אלה כפי שעליי לדבר מתוקף חובתי.

בכוונה תחילה החלטתי שלא להתייחס ליוזמות הולמות כמו 'דֶר קוֹמֶנְדֶה טאג'^[1] – ישויות שנוצרו מתוך קשר קרוב לתנועה האנתרופוסופית, גם אם הן מתקיימות בנפרד ממנה. מה שברצוני לומר אינו מתאים ליוזמות מסוג זה. אנא אל תתייחסו אם כן לדבריי כמשקפים ולו במעט יוזמות אלו בספֵרה החומרית, כי בכוונתן להתקדם לצדה של התנועה האנתרופוסופית מתוך הרמוניה מוחלטת איתה. הדברים שבכוונתי לומר מתייחסים אך ורק לחברה האנתרופוסופית בתור שכזו, לעבודה בתוך החברה ועבורה.

לתנועה האנתרופוסופית, המעוגנת בחלקה בחברה האנתרופוסופית, ניתנה האפשרות להפגין את אופיה האנושי האוניברסלי בבהירות מיוחדת כאן בשטוטגרט, מקום שבו הוכח שאינה נובעת מתוכניתה של מפלגה רוחית זו או אחרת, אלא שמְקורה ברוחב האופקים של הטבע האנושי. אנשים נטולי דעות קדומות יבינו בוודאי שההוכחה לאופיה האנושי האוניברסלי של האנתרופוסופיה נמצאת כאן בשטוטגרט, בתחום אחד במיוחד: בפדגוגיה של חינוך ולדורף.^[2] הראיה לכך טמונה בעובדה שבית ספר ולדורף אינו מוסד שקיים כדי ללמד אנתרופוסופיה, אלא ללמד בצורה שתאפשר את הפיתוח המיטבי של מלוא היקף הכישרונות האנושיים. כיצד יכול החינוך לשרת את הצמיחה האנושית בצורה הטובה ביותר? האנתרופוסופיה צריכה להראות כיצד בעיה זו ניתנת לפתרון. כת או מפלגה היו מקימות בית ספר כדי ללמד בו את השקפתן, ולא בית ספר המבוסס על שיקולים אנושיים אוניברסליים.

אי אפשר להפריז בהדגשת האופי האנושי האוניברסלי שחינוך ולדורף חותר אליו. במקרה כזה אפשר לומר שהאנתרופוסוף האמיתי אינו עוסק כלל בשֵם 'אנתרופוסופיה'; הוא עוסק בתוכנה האנושי האוניברסלי. כאשר יש להגשים מטרה מסוימת, האנתרופוסופיה יכולה לתפקד לפיכך רק במובן האנושי-אוניברסלי ביותר. כל כת או מפלגה שרוצה לייסד בית ספר, מייסדת בית ספר כיתתי כדי להכשיר, נניח, אדוונטיסטים של היום השביעי או כיוצא בזה.^[3] דבר כזה מנוגד לטבעה של האנתרופוסופיה. האנתרופוסופיה יכולה להצמיח מוסדות אנושיים אוניברסליים בלבד; זה מה שנובע ממהותה. אנשים שעדיין מתייחסים לתנועה האנתרופוסופית כאל כת למרות עובדות אלו, הם משוללי יכולות הבחנה או זדוניים, כי בית ספר ולדורף כאן בשטוטגרט מספק הוכחה חיובית לכך שהאנתרופוסופיה עוסקת באנושי האוניברסלי.

אבל גם חוגים בתוך החברה צריכים לשים לב לעובדה זו. הדרך שבית ספר ולדורף נוסד בה, הרוח שלאורה נוסד, הן עניין לחברה להרהר בו. רוח זו צריכה לשמש כמודל לייסוד כל דבר חדש הקשור לחברה או לתנועה האנתרופוסופית. אולי אפשר לומר שהגיתאנום בדורנאך ובית ספר ולדורף, על נהליו, מראים כיצד יש לנהל את הפעילות האנתרופוסופית בכל ספֵרות התרבות השונות.

כדי לוודא שדבריי יובנו כהלכה, הרשו לי לחזור ולומר שהשתמשתי ב'דֶר קוֹמֶנְדֶה טאג' כדוגמה למשהו שיש לו אמת משלו הודות לדרך שהוקם בה, ואשר על כן אינו נכלל בין המוסדות שאתייחס אליהם בדבריי הבאים. אני אגביל את הערותי למה שנעשה או נשקל לפי צורת הפעילות האנתרופוסופית בתוך התנועה האנתרופוסופית עצמה. במיוחד ברצוני להדגיש שבבית ספר ולדורף הצליחה התנועה להראות שאיננה פועלת בצורה כיתתית צרה וברוח אגואיסטית, אלא ברוח אנושית-אוניברסלית לגמרי: הודות לאנושיות האוניברסלית שלאורה התחנכו התלמידים, אין להבחין עוד ברקע המסוים של כל אחד ואחד מהם. מיותר לשאול אם מקורו של בית ספר ולדורף באנתרופוסופיה: השאלה היחידה היא אם הילדים שהתחנכו שם חונכו כראוי. בשעת פעולה עוברת האנתרופוסופיה התמרה לאנושי-אוניברסלי, אבל כדי שזה יקרה, כדי שהיצירתיות של האנתרופוסופיה בתחומים שונים תהיה נכונה, היא צריכה תחום – לא למען עצמה, אלא בשביל צאצאיה – שבו יטפחו אותה במרץ, תחום שבו חבריה יהיו מודעים לחלוטין לאחריותם לחברה. רק אז תוכל האנתרופוסופיה להיות הורה מתאים לצאצאים רבים אלה, הנמצאים בספֵרות השונות של התרבות ושל הציוויליזציה. החברה צריכה לאחד את בני האדם החשים מחויבות קדושה ועמוקה ביותר לטיפוחה האמיתי של האנתרופוסופיה.

דבר זה אינו קל בשום פנים ואופן, גם אם אנשים רבים חושבים להפך. זה הוא מבחן שהיבטים מסוימים בו קשים. קשיים אלו בולטים בעוצמה מיוחדת גם כאן בשטוטגרט מאז שנת 1919, מאחר שגם אם מצד אחד שימר בית ספר ולדורף את האופי האנתרופוסופי האמיתי שדיברתי עליו, דווקא במקרה זה ראינו עד כמה קשה, מצד שני, לשמור על יחסים נכונים בין החברה האנתרופוסופית כהורה, ובין הפעילויות של צאצאיה. דבר זה עלול להישמע פרדוקסלי, אבל ייתכן שתבינו אותי גם בעניין זה אם אוסיף פרטים.

בהערות שאני עומד להשמיע אין בכוונתי לשקף בשום דרך את ערכן של התנועות השונות, שצצו מאז שנת 1919 מתוך זיקה לאנתרופוסופיה; כדי שלא יטעה איש ויראה בדבריי שיפוט ערכי, אומר שכל שעולה בדעתי היא ההשפעה שיש להן על החברה. אני מדבר אך ורק על השפעה זו. האחראים ליוזמות אלה לא תמיד הגו אותן מתוך תחושה עכשווית של רוח הדיבר, "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר יהוה אלוהיך נותן לך." הרוח החיה בפרויקטים אלה היו לעתים קרובות – ובדרך כלל – חברים בחברה האנתרופוסופית. כעת עולה השאלה אם חברים אלה הפעילים בתחומים הקשורים לחברה, מוכשרים ככל שיהיו בתחומי התמחותם, זכרו תמיד בבהירות את המקור שהם באים ממנו. האם השפעת פעילותם המקצועית על החברה כה רצויה? זו שאלה שונה מאוד מהשאלה אם האנשים שמדובר בהם מוכשרים במקצועם. בקיצוניות אפשר לומר זאת כך: אדם יכול להיות המורה הטוב ביותר לחינוך ולדורף, ולהתאים לחלוטין לרוח שצמח בה חינוך ולדורף מתוך התנועה האנתרופוסופית כדי להפוך ליוזמה אנושית אוניברסלית. הוא יכול לבצע את עבודתו כמורה ולדורף ברוח זו בשלמות. בית הספר יכול לעצב את עצמו ואת עבודתו ברוח האנתרופוסופית בצורה טובה יותר, אם לא יהיה בית ספר ללימוד אנתרופוסופיה. מורה ולדורף יכול כאינדיבידואל לתרום לכך תרומה חשובה ביותר, מבלי שבהכרח יעשה את הדבר הנכון בחברה, כחבר בה. אינני אומר שדבר זה נכון בכל מקרה, אלא רק שזה אפשרי. בואו נאמר גם שייתכן למשל שמישהו ישמש כממונה ב'דֵר קוֹמֶנְדֶה טאג' ויביא לשגשוגו של הארגון, ובכל זאת יפגין חוסר התאמה מוחלט לצרכי החברה האנתרופוסופית. אבל חוסר היכולת לספק ליישות ההורה את הצרכים הדרושים לה לשם גידול כל צאצאיה בצורה הנכונה, הוא שגורם לחרדה הגדולה ביותר, לדאגה העמוקה באמת של התנועה האנתרופוסופית.

ידידיי היקרים, העובדה שמצב זה התחזק בתחום מסוים אילצה אותי לדבר כפי שדיברתי על אודות התנועה להתחדשות דתית, בהרצאתי הלפני אחרונה בגיתאנום^[4]. ברור שלא התכוונתי לבקר את התנועה להתחדשות דתית ולו במעט, משום שתנועה זו הוקמה לפני שלושה וחצי חודשים תוך שיתוף פעולה ובהתייעצות עמי. ההתענגות על הצלחתה הייתה הדבר הטבעי ביותר בעולם עבורי. בדבר זה אין להטיל ספק. אף על פי כן נאלצתי לדבר בדורנאך כפי שדיברתי אז, לאחר שכבר התקיימה שלושה וחצי חודשים. כיוונתי את הערותי לא אל התנועה להתחדשות דתית אלא אל האנתרופוסופים, ובכללם אל אלה שהיו קשורים לתנועה להתחדשות דתית, כמובן. וזה מה שנאלצתי לומר במילים רבות כל כך: אתם רשאים לשמוח בילד, אבל אל תשכחו את האֵם ואת תשומת הלב והדאגה המגיעים לה. היא זכאית לקבל תשומת לב ודאגה גם מן התנועה להתחדשות דתית, אבל במיוחד מן החברים בחברה האנתרופוסופית. כי איזה מין דבר זה יהיה אם יתעלמו מהחברה, אם האנתרופוסופים יפנו ממנה לתנועות הבת? אינני מתכוון במובן זה שאלה מאתנו שצמחו ביחד עם התנועה האנתרופוסופית, אינם יכולים להיות היועצים והעוזרים הטובים ביותר לתנועות הבת; אך יחד עם זה, אין צורך שהם יפנו עורף לתנועה האנתרופוסופית שהיו חברים בה, בהרגשה שסוף סוף מצאו את מה שבאמת חיפשו, משהו שלעולם לא יוכלו למצוא באנתרופוסופיה! יש כל סיבה שבעולם לשמוח על דאגת ההורה לילד, אבל יש להבהיר שהילד אינו יכול לשגשג אם מזניחים את האֵם. אם האנתרופוסופים המצטרפים לתנועה להתחדשות דתית רחוקים מלהשביע רצון כחברים בחברה האנתרופוסופית, הדבר דומה בדיוק למקרה של מורה בית ספר ולדורף שתרם מעט מדי לחברה, גם אם היה ראשון בתחומו. זו היא בדיוק ההתנסות הגורלית שאנו חווים מאז שנת 1919, גם אם לא הכול הבחינו בזה.

היינו עדים להקמתו של האיגוד לשילוש של האורגניזם החברתי,^[5] שלוותה במלוא הכוונות הטובות. איגוד זה היה אחראי במידה רבה לכך שהסֶדר החברתי המשולש לא הגיע אל חוגים שאינם אנתרופוסופיים. חברי האיגוד ניסו להחדיר את האימפולס המשולש לתוך התנועה האנתרופוסופית באמצעות מכות פטיש, כאשר התנועה כבר הייתה ממילא חדורה ביסודותיו בצורה עמוקה בהרבה ממה שהיה מסוגל לה הביטוי החיצוני, הנגלה, שהתגלם בסדר החברתי המשולש. חווינו חוויה עצובה כשנוכחנו לראות שאנתרופוסופים אחדים שעבדו על משימה זו בהתלהבות ובמרץ, הפכו לחברים פחותי ערך יחסית למה שהיו קודם לכן.

זה היה גורלנו בארבע השנים שחלפו. צריך לתאר את המצב בדיוק כפי שהוא, כי יש צורך בחברה אנתרופוסופית חזקה ואנרגטית כדי להצדיק כל מחשבה על בנייה מחדש של הגיתאנום. עלינו להזכיר לעצמנו עד כמה משמעותית התופעה ששטוטגרט הייתה המקום שבו התבצעו התחלות יוצאות מהכלל של פעילויות רחבות היקף. אבל אם ברצוננו להיות מציאותיים, עלינו לשאול את השאלה הבאה (ואני מפציר בכם שלא תבינו אותי שלא כהלכה כשאני מדבר על עניינים בסיסיים אלו בקשר לאירוע הנוכחי, החמוּר והעצוב).

כדי למנוע כל אי הבנה, בואו ונחזור לדוגמה של חינוך ולדורף. יש חשיבות ראשונה במעלה להבנת ההבדל שבין הפצת האנתרופוסופיה באמצעות מילים, ספרים והרצאות, לבין העיסוק בטובת החברה האנתרופוסופית כשלעצמה. לפחות באופן תיאורטי, אין צורך בחברה כדי להפיץ את האנתרופוסופיה באמצעות ספרים והרצאות; האנתרופוסופיה מופצת במידה גדולה באמצעים אלה, ללא כל עזרה מהחברה. אבל שלמות מרכיביה של האנתרופוסופיה כיום אינה יכולה להתקיים מבלי החברה האנתרופוסופית שתכיל אותה. אדם יכול להיות מורה ולדורף מהשורה הראשונה ולהפיץ את האנתרופוסופיה בצורה נפלאה באמצעות דיבור וכתיבה, ויחד עם זה רחוק מכל מחויבות כלפי החברה וכלפי יחסים עם הזולת, מסוג היחסים שהוא התוצאה הטבעית של האנתרופוסופיה. האם לא צריך להודות בכך, שגם אם יש לנו בית ספר ולדורף מעולה ויכולת ביצוע מבריקה בשני התחומים שתוארו קודם לכן, הרבה יותר ממה שאפשר היה לצפות, החברים משכו את ידם מעיסוק אמיתי בטיפוח החברה? הם באים לשטוטגרט, מבצעים באופן יוצא מהכלל את מה שנדרש בשני התחומים שצוינו, אבל אינם מקדישים את עצמם לשירות החברה האנתרופוסופית; הם אינם לוקחים חלק בטיפוחה ובהתפתחותה.

אני מתחנן בפניכם לפרש את המילים הללו כפשוטן. היו אנשים שעבדו במרץ ובהתלהבות על הסֶדר החברתי המשולש. ככל שהם נעשו פעילים יותר בתחום זה, כן הקדישו פחות ופחות לחברה. אנו עומדים כעת בפני הסכנה שדבר זה יקרה שוב לאנשים המוכשרים בתנועה להתחדשות דתית, ושוב יימנעו מן החברה משאבי עוצמה בתחום חשוב במיוחד. זה מקור לחרדה עמוקה, במיוחד בגלל האובדן העצום שחווינו זה עתה ולכן אני חייב לדבר איתכם היום בשפה הפשוטה והישירה ביותר שאפשר.

למען הבהירות, וכדי לאפיין באופן מתאים יותר את הדרך שעלינו לפעול בה בחברה, אני רוצה להצביע על דבר אחר שאצטרך לתאר באופן שונה למדי. בארבע השנים האחרונות התרחשו דברים רבים מאוד בחברה, וחלה התפתחות בשני היבטים שונים. התפתחות כפולה זו מאפיינת גם את התנועה שאני רוצה לדבר עליה וגם את החברה. אני מתכוון לתנועת הנוער, או תנועת הסטודנטים.

בואו ניזכר כיצד זה החל לפני זמן לא רב, כשגוף זה קרא לעצמו בשם "האגודה האנתרופוסופית לחינוך גבוה".^[6] קשה לדחוס דברים כאלה לצורה מוגדרת, משום שהם עדיין חיים וצומחים, אבל אפשר לנסות. למה התכוונו מייסדי האגודה, ובייחוד סנדקה, רומן בּוּס? מטרתם הייתה להשפיע באמצעות האנתרופוסופיה על לימוד תחומים מדעיים שונים, לשנות ולתקן נטיות שפעילי התנועה חשו שהן מוטעות. התנועה נתפשה כמשפיעה על המתרחש בכיתות הלימוד מבחינת משב הרוח הרענן שהחדירו בהן הצעירים שלמדו שם. זו הדרך שבה יש לתאר את התוכנית שהותוותה אז.

מעט מאוחר יותר, למעשה לא מזמן – הופיעה תנועה אחרת. אינני רוצה לומר שמדובר בתנועת נגד, אבל היא הייתה שונה מזו שקדמה לה. כאן בשטוטגרט התקבצו מספר סטודנטים צעירים כדי לעסוק באנושיות האוניברסלית, אנושיות שיש בה נימה רוחית-פדגוגית. מטרתם לא הייתה להחדיר את השפעתה של האנתרופוסופיה ישירות לתוך כיתות הלימוד, אלא לתוך מקום אחר: אל מעמקי פנים ישותו של האדם, אל ליבו, רוחו, כל אופן תחושתו. לא דובר אז, אם לנקוט לשון קיצונית, על הענקת צליל שונה למילים שמשתמשים בהן בכיתה; העניין היה שחלק מהצעירים חשו בהתבגרותם ובנעוריהם תחושות שונות משל זולתם, כי האימפולס לכך נבע ממעמקי פנים ישותם; ומשום שלא היו רק סטודנטים אלא גם בני אדם, והתבגרו כפי שבני אדם מתבגרים, הם הביאו גם לתוך כיתות הלימוד את אנושיותם, הרווייה ברוח האנושית-אוניברסלית של האנתרופוסופיה. צעירים אלו לא עסקו בבעיות האקדמיות שהם נתקלו בהן בכיתות, אלא בצעירים שלמדו בהן. המקום היה אותו מקום בשני המקרים, אבל הבעיות היו שונות.

אבל החברה האנתרופוסופית יכולה לפעול בצורה נכונה רק אם תרחיב את אופקיה די כדי למצוא את דרכה אל מעמקי פנים ישותו של כל מי שפונה אליה לעזרה, מתוך חיפושיו ומאבקיו.

בין התרגילים השונים שאפשר למצוא בספרי כיצד קונים דעת העולמות העליונים, תמצאו שישה תרגילים שיש לתרגל במשך פרק זמן מוגדר. אחד מהם הוא טיפוח הלך רוח נטול כל דעות קדומות. ובאמת, חברים יקרים, החברה האנתרופוסופית ככלל צריכה לטפח שש מידות אלו, וחיוני שהיא תחתור לרכוש אותן. היא צריכה להרחיב את אופקיה די כדי לגעת באנושיות של אלה שפונים אליה, ולהיות חזקה דיה כדי לתת מענה על צרכיהם. אחת מבעיות החברה מתגלמת בעובדה שכאשר באתי הנה לפני זמן לא רב, גיליתי שיש הכרח לאחות את הקרעים עם הצעירים, שהחברה הסתגרה לחלוטין מפניהם.

אני מדבר באופן קיצוני למדי, אבל דברים אלה עשויים לעזור בהבהרת כוונתי. בדוגמה זו רציתי להראות עד כמה חשוב שהחברה תוכל להתמודד עם אתגרי החיים.

עכשיו אני רוצה להפנות את תשומת הלב לעניין אחר. זה זמן רב שחברים מוכשרים בחברה עובדים בענפי מדע רבים ושונים. אומַר בצורה המאופקת ביותר שיש בקרבנו מדענים מהשורה הראשונה שאינם זוכים להערכה שהם ראויים לה מאיתנו. הם קיבלו על עצמם את האחריות לפיתוח ענפי המדע השונים בתוך החברה. בשלב ההתחלתי של החברה היה צורך להתייחס לאנשים כאל בני אדם בלבד; במילים פשוטות, לא היה אפשר להסתעף למלוא כל היקף התחומים השונים. החברה נאלצה להגביל את עצמה לדיבורים עם אנשים מעומק הלב, כפי שאדם מדבר עם רעהו. משימתה הייתה לזכות בחלק מסוים מליבם של בני האדם לפני המשך הטיפול בכל תחום אחר. לאחר מכן, מאחר שהייתה לאנתרופוסופיה היכולת להפרות כל היבט של התרבות ושל הציוויליזציה, הופיעו אנשי המדע בחברה כדבר מובן מאליו והחלו לפעול בתחומיהם השונים. אבל שוב, ידידיי היקרים, יכול חבר להיות מדען מן השורה הראשונה ויחד עם זה להתעלם מהצרכים הבסיסיים של החברה. המדען יכול להשתמש בתובנות האנתרופוסופיות בכימיה ובפיזיקה בדרך הראויה להערצה ביותר, ויחד עם זה להיות אנתרופוסוף עלוב. ראינו כמה מדענים מוכשרים בתחומם, שמסתגרים בכל כוחם מהחברה האֵם ואינם עוזרים בטיפול בה. אנשים שמחפשים את האנתרופוסופיה בחברה בדרך פשוטה וישירה, מודאגים לפעמים לשמע צורת הדיבור של מדענים אלה ונימת קולם, המזכירה את מדעי הכימיה והפיזיקה שהם באו מהם: כי גם אם הכימיה, הפיזיקה, הביולוגיה ותורת המשפט עדיין קשורות בחוט לאנושי-אוניברסלי, קשר זה הולך ומתרחק. העניין המהותי הוא לא לשכוח את האֵם. אם החברה לא הייתה מטפחת את האנתרופוסופיה הטהורה בתוככי לבה במשך עשור ומחצה, המדענים לא היו מוצאים בה מקום כדי לעשות את עבודתם. האנתרופוסופיה מספקת להם את צרכיהם, וכעת עליהם לתפוש את מידת הנחיצות של עזרתם לצורך טיפול בחברה וכדי להחזיר לה מעט ממה שהאנתרופוסופיה תרמה להם.

ייתכן שדבר זה יעזור לנו להתבונן מקרוב יותר במה שמתרחש בתוך טווח פעילויות רחב, ולהודות בעובדה מסוימת, שגם אם לאוזן היא נשמעת פעוטה, אין בה שום דבר פעוט, לאמיתו של דבר. מאז שנת 1919 ילדה האנתרופוסופיה ילדים רבים, אבל הילדים הזניחו מאוד את אמם.

כעת עלינו להתמודד עם האסון הנורא של השריפה, שהותירה אותנו מתבוננים בשברון לב בהריסות הגיתאנום בדורנאך. בנוסף אנו עומדים בפני חברה אנתרופוסופית שרשימת חבריה התארכה מאוד לאחרונה, ואף על פי כן היא משוללת יציבות פנימית ולכן מזכירה בעצמה גל חורבות. מובן שאנו יכולים להמשיך להשתתף בפגישות ענף ולשמוע על אודות האנתרופוסופיה, אבל כל מה שיש לנו עכשיו עלול להימחק על ידי יריבינו ברגע אחד, אם לא נתעמק עוד יותר בבעיות שהצגתי בפניכם היום.

זו הסיבה לכך שהמילים שאמרתי כאן היום הן מילות כאב וצער. מדובר בנסיבות שונות מאלה שהתקיימו פה פעם. האירועים שתיארתי וכל מה שנלווה אליהם אילצו אותי לסיים פנייה זו בדברי צער וכאב, מוצדקים לא פחות מביטויי התודה שלי ללבבות ולידיים שעזרו לבנות את הגיתאנום ושניסו לסייע בכיבוי השריפה. ביטויי כאב אלה, כמו גם ההכרה בכל הדברים והמחוות מחממי הלב שחברינו הקרובים והרחוקים הפגינו לאחרונה, הולמים באותה מידה. ביטויי הכאב אינם מכוונים להאשים או לבקר מישהו, אלא להזמין אותנו לחפש את מצפוננו, להיות מודעים לאחריות שלנו. לא היה בכוונתם לגרום לאנשים לחוש דיכאון, אלא לעורר את כוחות הלב והרוח שייאפשרו לנו להמשיך הלאה כחברה, כחברה האנתרופוסופית. אסור לנו להרשות לעצמנו להפוך לקבוצות של מחנכים, מחדשים דתיים, מדענים, לקבוצות של צעירים, של ותיקים ושל גיל הביניים. עלינו להיות קהילה אנתרופוסופית המודעת למקורותיה ומזינה את עצמה ואת כל צאצאיה. עלינו לפתח מודעות ברורה לכך. גם אם להבות דורנאך חרכו את ליבנו, אולי הן גם יעוררו אותנו להבין שמעבר לכל דבר אחר עלינו לעבוד יחדיו באופן אנתרופוסופי. הרשו לי לבטא משאלה זו בפניכם היום, ידידיי היקרים, כי גם התחומים המיוחדים יאבדו את מקור כוחם אם לא ישימו לב לאמם הורתם. אין ספק שעלינו להודות בכך שבגלל הקשיים הטבועים ביחסים כאלה, דווקא צאצאיהם המובהקים של ההורים שוכחים אותם לעתים קרובות. אבל למרות האיבה המחרידה שאנו מתמודדים עמה, ייתכן שיהיה ביכולתנו להגיע להישג מסוים אם נשנה את דרכינו מהר ככל האפשר, לפני שיהיה מאוחר מדי. אנחנו צריכים להבין שעלינו לעבוד באופן אנתרופוסופי בחברה האנתרופוסופית, ושמשימתנו הראשית היא לבנות קשר חזק בין האדם לבין אותו אור רוחי הקורן מהעולמות השמימיים, עולמות המעוניינים בו ברגע זה של האבולוציה שלו. זו התודעה וזו המשימה שאנו צריכים להתחשל נפשית למענה עכשיו, כל עוד נותר לנו זמן, באמצעות האש של דורנאך שאת להבותיה אנו חשים עמוק בליבנו.

בואו נעשה זאת, ידידיי היקרים, אבל הרשו לי לבקש מכם להתייחס בכל כובד הראש לדברים שאמרתי לכם היום בלב דואב. הלוואי שמילותיי יעוררו את הכוח לפעול, את הרצון לפעול, ובמיוחד את הרצון למשוך יחד בעול התנועה האנתרופוסופית. איש אינו צריך להחשיב לאישית בלבד את האמירה שהוא הרים תרומה יוצאת מן הכלל לעבודה של 'דֶר קוֹמֶנְדֶה טאג', ליכולת של בית ספר ולדורף, לתנועה להתחדשות דתית, וכולי וכולי. מי ייתן וכולנו – אלה שפועלים בתחומים המיוחדים ואלה שלא, הוותיקים, הצעירים ובני גיל הביניים, נקדיש תשומת לב לטיפוח החברה-האֵם שהביאה אותנו עד הלום ושהזינה את כולנו. כחבר בחברה, כל מומחה צריך לשלב כוחות עם כל האחרים. ההתמחות פרחה חזק מדי בקרבנו, אך היא נסוגה שוב כי האֵם לא הייתה במרכז מחשבותינו. מי ייתן והאש של דורנאך תעורר את רצוננו לחזק את עצמנו, כדי שנוכל לשרת את החברה האנתרופוסופית ולעבוד יחד בכנות ובכוונות טהורות.

———————————————————————————————————

1. Der Kommende Tag היה תאגיד ציבורי ששירת מפעלים כלכליים ורוחניים בשטוטגרט כדי להדגים שיתוף פעולה בין מוסדות כלכליים ותרבותיים. היוזמה, שנוסדה בשנת 1920 ופורקה בשנת 1925, נפלה קורבן לאינפלציה ולאירועים שליליים אחרים. ↑
2. "בית ספר ולדורף החופשי" הראשון על פי הפדגוגיה של רודולף שטיינר, נוסד בשטוטגרט בשנת 1919. כיום יש מאות בתי ספר לחינוך ולדורף בארצות רבות. ↑
3. האדוונטיסטים של היום השביעי – תנועה נוצרית שהוקמה בארה"ב ע"י ויליאם מילר במחצית השנייה של המאה ה-19. התנועה שומרת שבת ומאמינה בהופעתו השנייה של ישוע כמשיח (הערת העורכת). ↑
4. מרכזה של התנועה להתחדשות דתית או בשמה השני, ה'כריסטיאן קומיוניטי', היה בשטוטגרט. ההרצאה הלפני אחרונה בגיתאנום, ב-30 בדצמבר 1922, נכללת בספר האדם ועולם הכוכבים, שראה אור בהוצאת 'חירות'. ↑
5. האיגוד לשילוש של האורגניזם החברתי פעל בשטוטגרט ופרסם את השבועון Dreigliederung Das Sozialen Organismus. ↑
6. "האגודה האנתרופוסופית לחינוך גבוה" פרסמה בשנת 1920 את שני הקורסים לחינוך גבוה שניתנו בגיתאנום בסתיו 1920 ובאביב 1921. ↑