רודולף שטיינר

הרצאה שניתנה בדורנאך

26 במאי, 1922 GA 212

תרגום מאנגלית: מרים פטרי

תיקונים בעברית: בן-ציון פורת, דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בספר: ידע כמקור של ריפוי

תרגום נוסף מגרמנית של אלישע אבשלום ניתן לקרוא בספר: עיונים אזוטריים כרך 6

הסברתי לעיתים קרובות כיצד מתרחשת התפתחות האדם בתקופות הראשונות לחייו. עברו שנים רבות מאז שהראיתי בפעם הראשונה שהילד מתנהג כמו ישות מחקה בתקופה הראשונה לחייו עד להתחלפות השיניים. הוא חווה את כל מה קורה בסביבתו באופן פחות או יותר אינסטינקטיבי – ובעוצמה. מאוחר יותר הוא חווה בעוצמה את התהליכים של העולם החיצוני רק באיברי החישה שלו, למרות שאיננו מודעים לעובדה זו. בעיניים, למשל, קורה תהליך שמחקה במובן מסוים את מה שמתרחש בעולם החיצוני – משכפל אותו, בדיוק כמו שהמצלמה משכפלת כל מה שנמצא מול העדשה. האדם נהייה מודע למה שמשוכפל בעיניו, וכך הוא מקבל מידע על העולם החיצוני. אותו הדבר נכון לגבי שאר החושים. אבל ההגבלה הזאת של עיקרון החיקוי רק לפריפריה של האורגניזם האנושי מתרחשת רק בשלב חיים מאוחר יותר.

בילדות המוקדמת, עד להתחלפות השיניים, כל הגוף משתתף בתהליך חיקוי זה, למרות שזה קורה במידה פחותה. בשלב זה, כל הגוף נמצא בזיקה לעולם החיצוני במובן מסוים, כמו החושים בשאר חיי האדם. הילד עדיין בעיקרו ישות מחקה. הוא עוקב אחר האופן שבו דברים חיצוניים משפיעים עליו והוא מחקה אותם בתוך תוכו. לכן חשוב מאוד שלא ניתן שיכנס לסביבתו של הילד משהו שלא נכון שהוא יספוג ויפנים, אפילו לא מן האופן שבו אנחנו חושבים ומרגישים.

עם התחלפות השיניים, מתאפשר לילד לא להמשיך להתנהג עוד כמו איבר חישה, אלא להתחיל להפנים משהו כמו רעיונות. הילד מתחיל לקבל הכוונה ממה שאנחנו אומרים לו. קודם, הוא קיבל הכוונה מכל מה שעשינו בסביבתו. כעת הוא מתחיל לתפוס את מה שאנחנו אומרים. לכן, הסמכות הופכת להיות הגורם המכריע בתקופה שבין התחלפות השיניים להתבגרות המינית. הילד יתנהג באופן טבעי על פי מה שנאמר לו. את השפה עצמה הוא ילמד, כמובן, דרך חיקוי, אבל מה שנאמר דרך השפה יכול להפוך לגורם מכריע עבור הילד רק לאחר התחלפות השיניים. כאשר הילד או הנער מתחיל לתת ביטוי לכוח השיפוט שלו, כוח שיפוט אמיתי מופיע רק בזמן ההתבגרות המינית. רק אז יכול הילד להתחיל לגבש דעות אמיתיות משלו.

עד כה תיארתי בצורה פשוטה מאוד, מנקודת מבט חיצונית, כיצד גדל הילד לתוך העולם. את העובדות האלה יכול לראות כל מי שיש לו חוש אמת ללא דעות קדומות. אבל הן קשורות לתהליכים פנימיים משמעותיים ביותר, ועל תהליכים אלה אני רוצה לדבר היום.

הצבעתי לעיתים קרובות על העובדה שהגוף האתרי האנושי חי בקשר אינטימי עם הגוף הפיזי עד שמתחילה התחלפות השיניים, ולכן אנחנו יכולים לתאר את התחלפות השיניים כסימן ללידת הגוף האתרי. באופן דומה, אנו יכולים לדבר על לידת הגוף האסטרלי כמתרחשת בזמן ההתבגרות המינית. אבל זה שוב רק תיאור חיצוני. היום ננסה להגיע לתיאור פנימי יותר של תהליכים אלה.

נתייחס כעת לאדם בעולם הרוח, זמן רב לפני שהוא מפתח את הנטייה לרדת להתגשמות פיזית. אנו רואים אותו שם כישות של נפש ורוח בעולם של נפש ורוח. כך היינו כולנו לפני שירדנו כדי להתאחד עם מה שהוכן עבורנו, כגוף פיזי, באורגניזם של האם. עם הגוף הפיזי הזה התאחדנו כדי לעבור את תקופת קיומנו הארצי בין הלידה למוות. אך כאמור, זמן רב לפני כן היינו ישויות של נפש ורוח. מה שהיינו ומה שחווינו שם שונה מאוד ממה שאנו חווים בין הלידה למוות כאן על האדמה. לכן קשה לתאר את החוויות בין המוות ללידה החדשה; הן כה שונות מהתנאים הארציים. האדם מעצב את רעיונותיו על בסיס חוויותיו הארציות, ואנו נאלצים להשתמש תמיד ברעיונות האלה בתיאורים שלנו. אך היום לא נעסוק בהרחבה באדם בעולם הנפש והרוח, אלא נראה אותו, קודם כול, בירידתו, כאשר הוא מתקרב לאדמה כדי ללבוש גוף פיזי חדש.

לפני שהוא ניגש לגוף הפיזי שלו – או ליתר דיוק לנבט של הגוף הפיזי, לעוּבר – האדם מושך לתוך עצמו את כוחות היקום האתרי. כאן על האדמה אנו חיים בעולם פיזי – בעולם של כל מה שאנו קולטים בעזרת החושים ומבינים בעזרת האינטלקט הארצי. אבל לא קיים דבר בעולם הזה שאינו חדור בעולם האתרי. ולפני שהאדם מקבל את הדחף להתאחד – דרך העוּבר – עם העולם הפיזי, הוא מושך אל עצמו את הכוחות של העולם האתרי, ובכך הוא יוצר את גופו האתרי שלו עצמו. אבל להגיד שהאדם לובש על עצמו את גופו האתרי, זה לא אומר הרבה. עלינו להיכנס קצת יותר עמוק לטבע ולמבנה של הגוף הזה.

הגוף האתרי, כפי שהוא מקבל צורה ומתפתח באדם, הוא יקום בפני עצמו – אפשר לומר, יקום בצורת תמונה. בהיקפו נמצא משהו ממהות הכוכבים, ובחלקו התחתון משהו שנראה פחות או יותר כמו תמונה של האדמה. יש בו אפילו מעין תמונה של טבע השמש וטבע הירח.

יש לכך משמעות גדולה. בירידה לעולם הארצי, כאשר אנו מושכים לתוך עצמנו את כוחות האתר האוניברסלי, אנו למעשה לוקחים איתנו בגוף האתרי שלנו מעין תמונה של הקוסמוס. אילו יכולנו להוציא מתוך האדם את גופו האתרי ברגע שבו הוא מתאחד עם הגוף הפיזי, היינו רואים סְפֶרָה – הרבה יותר יפה מכל מה שנוצר אי פעם באמצעים מכניים – ספרה שלמה עם הכוכבים וגלגל המזלות והשמש והירח.

התצורות האלה של הגוף האתרי נשארות כמו שהן בזמן התפתחות העובר, כאשר ישות האדם מתמזגת יותר ויותר עם הגוף הפיזי. הן מתחילות להתפוגג קצת, אבל עדיין נשארות קיימות. למעשה, הן נשארות עד לשנה השביעית – כלומר עד להתחלפות השיניים. בגוף האתרי של הילד הקטן, עדיין ניתן לזהות ספרה קוסמית זו. אבל עם השנה השביעית – עם התחלפות השיניים – צורות אלו שאנחנו רואים בגוף האתרי מתחילות להפיץ קרניים, אפשר לומר. לפני כן הן היו יותר דומות לכוכבים; כעת הן מתחילות להיות כמו קרניים, קרניים שיש להן נטייה להתאחד/להתאסף פנימה.

כל זה מתרחש בהדרגה בתקופת החיים בין התחלפות השיניים להתבגרות המינית. עד להתבגרות המינית, תהליך זה כבר התקדם עד לשלב שבו קרניים אלו, שהתאחדו כאן במרכז, יוצרות במובן מסוים צורה ברורה – צורה אתרית ברורה משל עצמן. הכוכבים התפוגגו, בעוד שהצורה שהתאספה במרכז הופכת להיות מלאת חיים. ובאמצע הצורה האתרית המרכזית הזאת, בזמן ההתבגרות המינית, תלוי הלב הפיזי, עם כלי הדם שלו.

אם כן, יש לנו את התופעה הייחודית של גוף-האתר-הכוכבי שמתכנס פנימה. מאחר שבהיקף של האורגניזם הגוף האתרי הוא כמובן לא מחולק בתוכו, ניתן להבחין בו במעט מאוד. מצד שני, בתקופה מהתחלפות השיניים ועד להתבגרות המינית הגוף האתרי זוהר בעוצמה רבה, קורן מבחוץ פנימה. ואז הוא אוסף את עצמו פנימה, ושם, תלוי בתוכו בצורה ברורה, נמצא הלב הפיזי.

אל תחשבו שעד אז אין לאדם לב אתרי. יש לו לב אתרי, כמובן, אבל הוא רוכש אותו בצורה שונה מהאופן שבו הוא רוכש את הלב האתרי שיהיה כעת שלו. כי הזוהר שהתאסף ושמופיע בזמן ההתבגרות המינית הוא זה שהופך להיות הלב האתרי האמיתי של האדם. הלב האתרי שהיה לו עד כה הוא לב אתרי שהוא קיבל כירושה דרך הכוחות הטבועים בעובר. כאשר האדם מקבל את גופו האתרי, ונכנס איתו לאורגניזם הפיזי, הכוחות של הגוף הפיזי אוספים מעין לב אתרי, אפשר לומר, מעין תחליף ללב אתרי. הלב האתרי הזה נשאר איתו בזמן שנות הילדות, אבל לאחר מכן הוא מתפורר בהדרגה. הלב האתרי הראשון מתכלה לאט, ובמקומו בא הלב האתרי החדש, האמיתי, שכאילו כל הזמן מחליף את מה שמתפורר בתהליך ההתפוררות האתרית. הלב האתרי החדש, האמיתי, הוא ריכוז של כל הסְפֶרָה הקוסמית שהבאנו איתנו כצורה אתרית, תמונה מדויקת של הקוסמוס, כאשר באנו דרך ההתעברות והלידה לחיים ארציים אלה.

אם כן, במהלך הזמן שבין הלידה או ההתעברות ועד להתבגרות המינית, אנחנו יכולים להבחין בשינוי ברור בכל הצורה האתרית שהאדם נושא בתוכו. אפשר לתאר אותה כך: רק מרגע ההתבגרות המינית יש לאדם לב אתרי משלו – כלומר לב אתרי שנוצר מתוך גופו האתרי, ולא זה שהוא מקבל זמנית מכוחות חיצוניים.

כל הכוחות האתריים שפועלים באדם עד להתבגרותו המינית תורמים להיווצרות לב אתרי חדש זה. בתחום האתרי, זהו תהליך שניתן להשוות אותו להתחלפות השיניים. כי, כפי שידוע לכם, עד להתחלפות השיניים יש לנו את השיניים שירשנו; אלה נופלות, ובמקומן מופיעות השיניים השניות – אלה ששייכות לנו באמת. באופן דומה, הלב האתרי שקיבלנו עד להתבגרות המינית מתפוגג, וכעת אנו מקבלים לב משלנו. זה העיקר – אנו מקבלים לב אתרי משלנו.

אך ישנו תהליך נוסף שמתרחש במקביל. כאשר אנו מתבוננים באדם מייד לאחר כניסתו לעולם הפיזי – כלומר, כילד קטן מאוד – אנו מוצאים איברים רבים שניתן להבדיל ביניהם בגופו האסטרלי. כאמור, האדם בונה לעצמו לב אתרי, שהוא תמונה של היקום החיצוני. אך בגופו האסטרלי, הוא מביא איתו תמונה של החוויות שהוא עבר בין המוות האחרון שלו ולידתו הנוכחית. ניתן לראות הרבה מאוד בגוף אסטרלי זה של הילד הקטן, סודות גדולים טבועים בו. ניתן לראות בו הרבה ממה שהישות האנושית חוותה בין מותה האחרון ולידתה זו. בנוסף, הגוף האסטרלי הוא מאוד אינדיבידואלי.

ועכשיו, זאת העובדה המיוחדת: בדיוק בזמן שמתרחש התהליך שתיארנו בגוף האתרי, הגוף האסטרלי שמורכב מחלקים מובדלים מאוד הופך להיות פחות ופחות מובדל. בהתחלה הוא ישות שאפשר לומר עליה שהיא באה מעולם אחר, מעולם שלא נמצא ביקום הפיזי, ואף לא ביקום האתרי. עד להתבגרות המינית, כל מה שחי בגוף האסטרלי הזה – כריבוי של צורות ומבנים מובדלים – נכנס לתוך האיברים הפיזיים, ובעיקר לתוך האיברים שממוקמים בערך מעל לסרעפת.

מבנים מופלאים, אשר נוכחים וזוהרים בגוף האסטרלי בימים הראשונים של החיים, חודרים בהדרגה למבנה המוח וממלאים את איברי החישה. לאחר מכן, מבנים אחרים חודרים למערכת הנשימה; אחרים לתוך הלב, ודרך הלב לעורקים. הם אינם מגיעים ישירות לקיבה, אלא מגיעים לאיברים של הבטן רק דרך העורקים. אנו רואים את כל הגוף האסטרלי שהאדם מביא איתו לקיום ארצי זה דרך הלידה – אנו רואים אותו יורד בהדרגה לתוך האיברים. הוא גולש לתוך האיברים. ביטוי זה נאמן מאוד למציאות, למרות שהוא נשמע מוזר על פי הרעיונות של ימינו. עד שאנו מגיעים לחיים הבוגרים, האיברים שלנו כלאו בתוכם את הצורות והמבנים הרבים של הגוף האסטרלי שלנו.

זה בדיוק המפתח להבנה עמוקה יותר של האיברים של האדם. לא ניתן להבין אותם אלא אם כן אנו מבינים את האסטרלי שהאדם מביא איתו. עלינו לדעת קודם כול שכל איבר ואיבר נושא בחובו ירושה אסטרלית, כמו שהלב האתרי הראשון הוא גם ירושה. בנוסף, אנו צריכים לדעת שהאסטרלי הנורש הזה הופך להיות בהדרגה חדור כולו במה שהאדם מביא איתו כגופו האסטרלי שלו עצמו, אשר שוקע צעד אחר צעד לתוך האיברים הפיזיים והאתריים.

הלב הוא יוצא דופן במובן מסוים. גם כאן החלק האסטרלי חודר. אבל בלב לא מרוכז רק התהליך האסטרלי, אלא גם האתרי. לכן יש ללב כאיבר את החשיבות הכל כך יחידה במינה עבור האדם.

הגוף האסטרלי נהיה פחות ופחות מוגדר, כי הוא שולח לתוך האיברים הפיזיים את הצורות הקונקרטיות שאותן הוא מביא איתו מגלגול אחר. הוא שולח אותן לתוך האיברים הפיזיים כך שהן כלואות שם. ובכך הגוף האסטרלי עצמו נעשה פחות או יותר דומה לענן של ערפל. אבל – וזאת העובדה המעניינת – בעוד שמצד זה הגוף האסטרלי הופך לענן של ערפל, נוצרים בתוכו פיצולים חדשים המגיעים מהצד השני – קודם לאט, ואחר כך בצורה הולכת וגוברת ובקביעות מגיל התבגרות המינית והלאה.

כאשר התינוק בועט ברגליו הקטנטנות, לא ניתן להבחין בזה בגוף האסטרלי. נכון, ההשפעות כן מופיעות, אבל הצורות המובדלות שהגוף האסטרלי הביא איתו הרבה יותר עוצמתיות. בהדרגה צורות אלו נעלמות, גולשות לתוך האיברים הפיזיים. הגוף האסטרלי הופך פחות או יותר לענן של ערפל. כשתינוק בועט ומתנועע, כל מיני השפעות עולות לתוך הגוף האסטרלי מתנועות ילדותיות אלה, אבל הן מתנגשות במה שהן מוצאות שם, נזרקות בחזרה לאחור ונעלמות שוב. הדבר דומה למה שקורה כאשר מטביעים משהו בכדור אלסטי: הכדור חוזר מייד לצורתו המקורית. אבל כל זה משתנה כאשר הילד לומד לדבר ומפתח רעיונות שנשארים בזיכרון. אז אנו רואים שתנועותיו – שכעת הן תנועות חכמות, הליכה, תנועות ידיים, וכו' – נשארות יותר ויותר טבועות בגוף האסטרלי.

למעשה אין ספור דברים יכולים להיות רשומים בגוף האסטרלי. כשאתה בן 45, כמעט כל התנועות שלך רשומות בטביעות שבגוף האסטרלי, ודברים נוספים גם כן, כפי שנראה בהמשך. הגוף האסטרלי יכול לספוג הרבה ממה שהתרחש בחייך מאז שלמדת לדבר ולחשוב ומאז שהמבנה שלו עצמו התפוגג. כל מה שאנו עושים כעת רשום בישות בלתי מובדלת זאת – התנועות של הידיים והרגליים, אבל לא רק התנועות, אלא מה שאנחנו מבצעים או מממשים באמצעות הידיים והרגליים. למשל, כשאנו מחזיקים עט כדי לכתוב, כל מה שאנו עושים כך בעולם רשום. כשאנו חוטבים עצים, או נותנים למישהו מכה, כל זה רשום בגוף האסטרלי. גם אם אנו לא עושים משהו בעצמנו אלא נותנים הוראה למישהו אחר והוא עושה זאת, גם זה רשום, דרך הקשר בין תוכן המילים שלנו למה שהאדם השני עושה. בקיצור, כל הפעילות של האדם שמוצאת ביטוי בעולם החיצוני רשומה בגוף האסטרלי. לכן הגוף האסטרלי מקבל צורה ומבנה מאוד מגוונים באמצעות כל הפעולות האנושיות שלנו.

כאמור, התהליך הזה מתחיל כאשר הילד לומד לדבר – לומד לתת למחשבותיו צורה בדיבור. אין זה נכון לגבי הרעיונות שהילד מקבל אבל לא זוכר לאחר מכן. התהליך מתחיל מהזמן שאותו הילד יכול לזכור, בתודעה רגילה, בחיים המאוחרים יותר.

הדבר המיוחד הוא שלכל מה שרשום ככה בגוף האסטרלי יש נטייה להיפגש בתוכו, בדיוק כמו שהקרניים של הגוף האתרי נפגשות בלב האתרי. כל המעשים שלנו כבני אדם נפגשים גם כן בפנים בתוך הגוף האסטרלי. בנוסף על כך, יש לזה מעין סיבתיות חיצונית. מעצם היותנו בני אדם על האדמה, אנחנו חייבים לפעול בצורות רבות. הפעילות הזאת מתבטאת, כאמור בכל הגוף האסטרלי. אבל קיימת התנגדות בלתי פוסקת. ההשפעות על האורגניזם האנושי אינן יכולות לעלות תמיד, כי תמיד ישנה התנגדות מסוימת; הן נשלחות למטה שוב. כל מה שאנו עושים, בקשר לאיברים הפיזיים שלנו, נוטה לזרום למעלה אל הראש, אבל האורגניזם האנושי מונע ממנו להגיע לשם. לכן, ההשפעות האלה מתקבצות ביחד ויוצרות מעין מרכז אסטרלי.

גם זה מתפתח בזמן ההתבגרות המינית. באותו המקום שבו נוצר הלב האתרי – הלב האתרי שלנו עצמנו – יש כעת גם מבנה אסטרלי, שאוסף ביחד את כל המעשים שלנו. וכך מגיל ההתבגרות המינית נוצר איבר מרכזי שבו מתרכזת כל העשייה שלנו, כל הפעילות האנושית שלנו. זאת עובדה: במקום שבו נמצא לב האדם, מרוכזת כל פעילותו – במקרה זה מרוכזת לא בצורה פיזית או אתרית, אלא אסטרלית. והדבר החשוב הוא שבזמן שבו מתרחשת ההתבגרות המינית (כמובן, האירועים האסטרליים חופפים רק בערך עם האירועים הפיזיים), הלב האתרי של האדם כבר נוצר במידה כזו שהוא יכול לקבל את הכוחות האלה שמתפתחים מתוך הפעילות שלנו בעולם החיצוני. אנחנו יכולים לומר באמת (וכאשר אנו אומרים זאת זה מסמן אירוע ממשי בישות הפנימית של האדם): מהזמן של ההתבגרות המינית כל הפעילות של האדם נכנסת, דרך הגוף האסטרלי, לליבו האתרי – ובזה אשר התפתח מתוך התמונות של הכוכבים, מתוך התמונות של הקוסמוס.

זוהי תופעה בעלת חשיבות עצומה. כי יש כאן מיזוג בין מה שהאדם עושה בעולם הזה עם הקוסמוס. בלב, מבחינת היקום האתרי, יש קוסמוס המתאסף במרכז; בו-בזמן, מבחינת העולם האסטרלי, יש איסוף של כל מה שהאדם עושה בעולם. זאת הנקודה שבה הקוסמוס – התהליך הקוסמי – מתאחד עם הקארמה של האדם.

ההקבלה האינטימית הזאת בין הגוף האסטרלי לגוף האתרי לא נמצאת בשום מקום אחר באורגניזם האנושי חוץ מאשר באזור הלב. אבל היא כן נמצאת שם באמת. האדם הביא איתו דרך הלידה תמונה של היקום בגופו האתרי, וכל היקום, שנמצא בו כתמצית, מקבל את כל מה שהוא עושה ונהיה חדור בכל מה שהוא עושה. דרך המיזוג הזה שמתרחש בלי הרף ניתנת הזדמנות בכל חיי האדם שהמעשים של האדם יחדרו לתמצית של התמונות של היקום.

לאחר מכן, כאשר האדם עובר דרך שער המוות, המבנה האתרי-אסטרלי הזה – שבו צף הלב, אפשר לומר – מכיל את כל מה שהאדם לוקח איתו להמשך חיי הנפש והרוח, כשהוא משיל את הצורה הפיזית והאתרית. כעת, ככל שהוא הולך ומתרחב ברוח, הוא יכול למסור את כל הקארמה שלו לקוסמוס, כי החומר/הסובסטנציה של כל הקוסמוס נמצא בתוכו; הוא נמצא מרוכז בליבו, בגוף האתרי של ליבו. הוא הגיע מהקוסמוס והפך לישות האתרית הזאת, ואז הוא התאסף כתמצית בלב, וכעת הוא נוטה לחזור שוב לקוסמוס. האדם מתרחב לתוך הקוסמוס. הוא מתקבל בעולם של הנפשות. הוא חווה את מה שתיארתי בספרי "גוף נפש רוח"^[1] כמעבר דרך עולם הנפשות ולאחר מכן דרך עולם הרוח.

זאת האמת. כאשר אנו מתבוננים בארגון האדם בהתהוותו, אנו יכולים לומר לעצמנו: באזור הלב מתרחש איחוד בין הקוסמוס לממלכה הארצית, ובאופן זה הקוסמוס, עם המבנה שלו, נכנס לגוף האתרי שלנו. שם הוא מתכונן לקבל את כל המעשים שלנו, את כל מה שאנו עושים בחיים. ואז אנו יוצאים שוב, ביחד עם כל מה שנוצר בתוכנו דרך המיזוג האינטימי הזה של האתר הקוסמי עם מעשינו האנושיים. אך אנו נכנסים שוב לקיום קוסמי לאחר שעברנו דרך שער המוות.

כך תיארנו בצורה מוחשית כיצד האדם נכנס לגופו הפיזי, ואיך הוא יכול שוב למשוך את עצמו החוצה מתוך גוף זה, כי המעשים שלו נתנו לו את הכוח להחזיק ביחד את מה שנוצר בתוכו בהתחלה כתמצית מתוך הקוסמוס.

כידוע לכם, הגוף הפיזי נוצר מהעולם הפיזי והארצי דרך כוחות התורשה, כלומר כוחות העובר. מה שהאדם מביא איתו מהעולם הרוחי, לאחר שקודם לכן אסף ביחד את גופו האתרי, מתאחד עם הגוף הפיזי. אבל כעת עלינו להמשיך להתקדם. באסטרלי, באותה ישות מופלאה שהוא הביא איתו, חי האני, שיש לו אבולוציה ארוכה מאוד מאחוריו כי הוא עבר דרך חיים ארציים רבים. האני הזה חי בקשר מסוים של סימפתיה עם כל הצורות המורכבות שנמצאות בתוך הגוף האסטרלי. (במילה "סימפתיה" בהקשר הזה אני שוב מתאר משהו לגמרי אמיתי/ממשי.) ואז כאשר הצורות האסטרליות האלו גולשות לתוך האיברים הפיזיים, כפי שהסברנו קודם, האני שומר בתוכו את הסימפתיה הזאת ומביא את אותה הסימפתיה הפנימית גם לאיברים עצמם. האני מתפשט יותר ויותר לתוך האיברים ולוקח בעלות עליהם. מהילדות המוקדמת ביותר, האני נמצא בקשר מסוים עם האיברים. אבל אז המצב הנורש עדיין שולט, לכן הקשר בין האיברים לאני הוא קשר חיצוני יותר.

כאשר מאוחר יותר האני נכנס עם הגוף האסטרלי שלו לתוך האיברים של הגוף הפיזי, זה מה שקורה: בעוד שאצל הילד הקטן האני היה נוכח רק באופן חיצוני לאורך השבילים של הדם, כעת הוא מתאחד עם מחזור הדם באופן יותר ויותר פנימי ועוצמתי, עד שהוא נכנס לשם במלוא מובן המילה, שוב בגיל ההתבגרות המינית. ובעוד שיש תצורה אסטרלית סביב הלב האתרי והפיזי, האני בוחר בדרך אחרת. הוא נכנס לאיברים של הריאה, ועם כלי הדם שעוברים מהריאה ללב מתקרב יותר ויותר אל הלב. הוא מתאחד יותר ויותר עם מחזור הדם, והולך לאורך השבילים של הדם. דרך הכוחות שמסלולם הוא לאורך מסלולי הדם, האני נכנס למה שנוצר מתוך האיחוד בין הלב האתרי והלב האסטרלי, שבו אתרי מהקוסמוס מתאחד עם אסטרלי משלנו.

כאמור, הגוף האסטרלי הזה מגיע בהדרגה למצב שהוא מכיל המון, מפני שכל המעשים שלנו רשומים בו. וזה לא הכל. בכך שלאני יש קשר של סימפתיה עם כל מה שעושה הגוף האסטרלי, גם הכוונות והרעיונות שלנו רשומים שם – אני מתכוון לכוונות ולרעיונות שמתוכם נובעים המעשים שלנו. במקום הזה יש חיבור שלם של הקארמה עם החוקים של הקוסמוס כולו.

מכל מה שמתרחש כך בתוך ישות האדם, אנשים יודעים מעט מאוד^[2] ואנחנו יכולים להדגיש את המילים האלו, מפני שכל הדברים האלה שבני האדם כיום אינם יודעים אותם קשורים ללב האדם. הם יודעים מה קורה בעולם הפיזי, והם חושבים על כך בקשר לחוקים של מוסר. אבל האמת היא שכל מה שקורה בחיי המוסר, וכל מה שקורה פיזית בעולם, נפגשים, באים ביחד בדיוק בלב האדם. שני ההיבטים – המוסרי והפיזי – שמתרחשים באופן כל כך עצמאי זה מזה ועם זאת זה לצד זה עבור התודעה המודרנית של היום, מתגלים כמאוחדים כשאנו לומדים להבין את כל התצורות של הלב האנושי.

כמובן, כל מה שמתרחש בלב הרבה יותר נסתר מהאירוע שמתרחש באופן גלוי עם התחלפות השיניים. יש לנו את השיניים המורשות; ואחר כך אנו יוצרים שיניים שוב מתוך האורגניזם שלנו. השיניים הראשונות נושרות, השיניים השניות נשארות. בראשונות טבועה הנטייה להתפורר; הן לא יכלו להישאר שלמות גם אם לא היו נושרות. השיניים הקבועות, מצד שני, נהרסות בעיקר עקב תנאים חיצוניים – כולל, כמובן, אלה שקשורים לאורגניזם עצמו. באופן דומה, בצורה בלתי נראית בגיל ההתבגרות, הלב האתרי שלנו נועד להתפורר, וכעת אנו מקבלים מעין לב אתרי קבוע.

אך הלב האתרי הקבוע הזה מסוגל לקבל לתוך עצמו את הפעולות שלנו. לכן יש הבדל גדול בין מוות של אדם לפני או אחרי גיל ההתבגרות המינית. כשהוא מת לפני ההתבגרות המינית, יש לו רק את הנטייה שמה שהוא עשה על האדמה יעבור בירושה באופן קארמתי מאוחר יותר. גם כאשר ילדים מתים לפני גיל ההתבגרות המינית, דבר זה או אחר יכול בוודאי להשתלב בקארמה שלהם, אבל זה תמיד די מעורפל וחולף. עיצוב הקארמה, במובן המלא של הדבר, מתחיל רק ברגע שבו הלב האסטרלי אוחז בלב האתרי והם מתאחדים. זאת המערכת האמיתית ליצירת הקארמה. כי במוות, מה שנאסף ומרוכז שם באדם נהייה יותר ויותר קוסמי; ובגלגול הארצי הבא שלנו הוא משתלב באדם שוב מתוך הקוסמוס. בהתאם לכך, כל מה שאנחנו עושים לא קשור רק אלינו בלבד. בתוכנו מתגשם משהו שבא מן הקוסמוס ומכיל את הנטייה למסור את המעשים שלנו שוב לקוסמוס לאחר המוות שלנו. כי חוקי הקארמה שמעצבים את הקארמה שלנו פועלים מתוך הקוסמוס. כך בתחילת חיינו הארציים הבאים אנו נושאים שוב לתוך החיים הארציים את ההשפעות/תוצאות של האופן שבו הקוסמוס מפרש את מעשינו.

————————————————————————————————————-

1. גוף נפש רוח – יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל. ↑
2. יש כאן משחק מילים שמסביר את המשך המשפט: בגרמנית הביטוי שפירושו מעט מאוד –herzlich wenig – מכיל את המילה "לב" – herz ↑