רודולף שטיינר

מחזור של שש הרצאות שניתנו בלייפציג

28 בדצמבר 1913 עד ל-2 בינואר 1914

GA149

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר כולו ראו כאן

הרצאה שלישית

30.12.1913

שלוש החדירות של הכריסטוס לתוך ישות מן ההיררכיות הגבוהות. השתקפות העובדה הקוסמית הזו במיתולוגיה היוונית. ארבעת השלבים של ההרמוניזציה

הרצאות אלו נערכו כך שנושאים נפרדים יוצגו בהן ואז אביא תיאור אשר יוליך לקראת הנושאים וישפוך עליהם אור. נושא אחד, לפי כך, נמצא במה שנאמר אודות הקשיים בהבנת הישות של ישוע כריסטוס. אז באנו למשמעות של נבואות הסיביליות כמפרשות צד אחד של חיי הנפש האנושית במשך התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. ולבסוף, בסופה של הרצאת יום אתמול, הצגתי את הנושא של פאולוס ועץ הזית.

עוד אחזור לנושאים המובילים הללו, אבל עלינו להתקרב אליהם במעגלים, כשנושאים אלה חקוקים במרכז. את הכיוון שאליו מכוונים נושאים אלה נגלה בהדרגה. היום ברצוני לומר משהו אודות ישות הכריסטוס. אנו נראה כיצד בפאולוס ישות הכריסטוס מוארת בדרך מיוחדת.

מהרצאות קודמות אנו יודעים שישות הכריסטוס יכולה להיות מובנת אם אנו עוקבים אחר התפתחות של המערכת שלנו עד להוויה של השמש הקדומה.^[1] ובנסיבות שונות בהרצאות שזה עתה פורסמו, ניתנה תשומת הלב לעובדה שבישות הכריסטוס אנו עוסקים בישות רוחית גבוהה – זהו המינוח שנשתמש בו עכשיו – אשר עבור התפתחותה תקופת השמש הקדומה היתה חשובה באופן מיוחד. לא ארחיק לכת כעת בכיוון זה. נביט בפשטות למעלה לעבר ישות הכריסטוס כישות רוחית גבוהה. אבל כדי להבין את התפתחות האנושות נחוץ משהו נוסף. וראינו עד כמה הוא נחוץ כי ביחס לעובדה מסוימת הקונספציות והאידיאות שבעזרתן שאפה תקופת התרבות הפוסט-אטלנטית הרביעית להבין את ישות הכריסטוס היו חסרות אונים.

שוב ושוב, במיוחד במשך המאות הראשונות בקרב הגנוסטים, בקרב האבות האפוסטליים ובקרב האישים אשר לקחו חלק בדרך זו או אחרת בביסוס הנצרות, עלתה שאלה זו – מה היה טבעו של הכריסטוס ביחס לטבעו של ישוע? עכשיו אנו יודעים כבר שעלינו להבחין בין שני ילדי-ישוע. על אחד מהם איננו צריכים לדבר כאן יותר, משום שאפשר להבינו על נקלה מהסברים אנתרופוסופיים קודמים. אני מתכוון לישוע שבו חי האגו של זרתוסטרא. כאן לפנינו ישות אנושית שבתקופת התרבות הפוסט-אטלנטית השניה כבר הגיעה למעלה גבוהה של התפתחות, וביסס באותו זמן את הזרם הרוחי הזרתוסטריאני והיו לו חיים מאוחרים יותר; מאוחר יותר הוא התגשם בילד ישוע מצד שלמה שבו עד לגיל 12 עבר את ההתפתחות המתאימה עבור אגו כה נעלה בתקופה ההיא. אנו יודעים גם שהאגו של זרתוסטרא עבר לגופו של הילד ישוע האחר, שעל טבעו הבשורה של לוקס משליכה כמה ניצוצות של אור.

עלינו לתאר כעת במקצת את הילד ישוע הזה מצד נתן. כבר הסבתי את תשומת לבכם לעובדה שבילד זה אין לנו עניין בישות אנושית, כמו ישויות אנושיות אחרות במשמעות ישירה. איננו יכולים לומר על ישות זו שהתגשמה על פני האדמה באינדיבידואל זה או אחר. תמיד הדגשנו שמאלמנט הנפש שיורד מעולמות רוחיים כדי לחיות באינדיבידואל יחיד על האדמה, משהו נשאר מאחור, וזה מה שנשאר מאחור מופיע בילד ישוע -נתן. בקשר לילד זה איננו יכולים להכיר בכך (זה בא בעקבות מה שכתבתי בספרי מדע הנסתר בקוויו העיקריים) שלפני כן לא הִלֵך על פני האדמה כאדם. השאלה היחידה היא: האם לישות זו, שנקרא לו מעכשיו בפשטות ישוע מנצרת, היו קשרים קודמים כל שהם עם התפתחות האדמה?^[2] עלינו לזכור שהישויות והכוחות הקשורים עם התפתחות האנושות אינם מוגבלים רק להללו המתגשמים על פני האדמה, קיימות גם ישויות רוחיות וכוחות השייכים להיררכיות הגבוהות יותר. אם נאמר לכן שמשהו מן החומר אשר מחלק עצמו בתוך הנפשות האנושיות הבודדות נשאר מאחור, ונולד במשמעות מסוימת בילד ישוע-נתן, איננו אומרים בכך שלישות זו לא היו קשרים קודמים עם התפתחות האדמה. אנו אומרים רק שהיא לא היתה שייכת להתפתחות של האדמה ושל האנושות בדרך כזו שהיא הילכה על האדמה כאדם, עלינו לבקש אחריה לא דרך ההיסטוריה של האדמה הפיזית, אלא בממלכות רוחיות שבטרם היות האדמה. וכעת עבור סוג התבוננות שלעיתים קרובות אני מדבר אודותיו – התבוננות גלויית עיניים – מתגלה הבא להלן:

הבה ונזכר במה שמתואר במדע הנסתר בקוויו העיקריים^[3] – כיצד מהתקופה הלמוריאנית והלאה נפשות אנושיות יורדות בהדרגה מפלנטות אחרות (עם היוצא מהכלל של הזוג האנושי הראשי אשר נשאר על פני האדמה) ומתגשמות בגופים אנושיים במשך הזמנים האטלנטיים. עלינו לחשוב בהתאם על התפתחות האדמה כך שהנפשות האנושיות התרחקו מהסביבה הקוסמית של האדמה ובנקודות שונות של זמן עברו שוב את התפתחותן על האדמה. אנו יודעים שלפני התקופה הלמוריאנית הן עברו לפלנטות אחרות. אבל אנו גם יודעים שההתפתחות של האדמה היתה חשופה להתקפות של לוציפר, ומאוחר יותר לאלו של אהרימן. כך היה על הנפשות האנושיות להיכנס לגופים שבהם הן נחשפו במהלך האבולוציה האנושית להתקפות של שתי הישויות הרוחיות הללו. אם שום דבר נוסף לא היה מתרחש – אם הנפשות האנושיות היו יורדות למטה מן הקיום הפלנטרי לתוך האבולוציה של האדמה, כדי לפגוש שם את ההשפעה הלוציפרית והאהרימנית – אזי דבר נוסף היה קורה להן כשהיו עוברות דרך רצף של התגשמויות, משהו שלא רמזתי עליו במדע הנסתר בקוויו העיקריים, משום שבימינו אלה אי אפשר לומר הכל בציבור.

ראשית כל, כאשר הישויות האנושיות ירדו מן הפלנטות אלי גופים פיזיים, ההתפתחות של החושים שלהן היתה עלולה להיחשף לסכנה ודאית. איננו צריכים לחשוב שהיה זה עניין פשוט לנפשות האנושיות הללו לרדת מטה מהמשכנות הפלנטריים שלהן ולסגל לעצמן גופים על פני האדמה. וזה עוד אחרי שהכל יצא לפועל באופן נורמלי, משום שליסודות הלוציפרים והאהרימנים היתה השפעה על הגופים שלהן, הם לא היו כה מאורגנים כדי לאפשר לישויות האנושיות לבקש אחר מהלך האבולוציה שאותה באמת ביקשו, אם הנפשות הללו היו פשוט משתמשות בכוחות אשר משלו באורגנֵי החושים של הגופים הללו, היו צריכות להשתמש בחושים שלהן בדרך מיוחדת – בדרך שאינה באמת אנושית.

לדוגמא: העין היתה כה מתרשמת ומושפעת על ידי צבע שהיתה חשה עצמה חדורה על ידי רגשות אינטנסיביים; למראה צבע אחד היא היתה זורחת מתענוג ולמראה צבע אחר היתה חשה אנטיפטיה מלאת כאב, וכך בגלל ההשפעה הלוציפרית והאהרימנית לא מצאו הנפשות שירדו מהפלנטות גופים בעלי חושים מתאימים. הן היו מעונות על ידי סימפטיה ואנטיפטיה; בראיית צבע אחד או אחר הן היו נתקפות באושר או נדחפות לאחור בכאב חריף, וזה במשך כל חייהן. כך התקדמה האבולוציה. כוחות קוסמיים, במיוחד הללו מן השמש, עבדו על האדמה בדרך זו כדי לתת לחושים אופי כזה. כל השגה של העולם, ברוח של חכמה רוגעת לא היתה אפשרית. כך היה צורך להביא שינוי בכוחות הזורמים מן הסביבה הקוסמית אל האדמה ואשר בנו את החושים של האדם. בעולם הרוח משהו היה צריך להתרחש כדי שהכוחות הללו לא יהפכו את החושים לאורגנים של סימפטיה ואנטיפטיה בלבד, כי כך יהיו הם נתונים להשפעה של לוציפר ואהרימן. מכאן התרחשו הדברים בדרך שתתואר.

הישות שעליה סיפרנו שלא בחרה בשביל מטה מהפלנטות אל האדמה, אלא נשארה מאחור, הישות שמאוחר יותר הופיעה כילד ישוע-נתן והשוכנת מתקופות קדומות בעולמות הרוחיים – ישות זו עמדה בתקיפות על כך (אם אפשר להשתמש בביטוי זה משום שכמובן, כל הביטויים הללו נלקחו מהדיבור האנושי ואינם יכולים לבטא במלואו את אשר יש לומר) שתישאר בעולם של ההיררכיות הגבוהות ותעבור דרך התפתחות שתאפשר לישות הכריסטוס לחלחל ולחדור לתוכה לזמן מסוים, כך אנו עוסקים לא באדם, אלא בישות על-אנושית אשר (אם אפשר להתבטא בדרך זו) חיה בעולם הרוח וכאשר שמעה את שוועת מערכת החושים האנושית עולה מעלה אל עולם הרוח, קוראת לעזרה, עשתה עצמה, כתגובה לזעקה זו, מתאימה להיות מוחדרת על ידי הכריסטוס.

כך קרה הדבר בעולמות הרוח, הישות שמאוחר יותר היתה לילד ישוע-נתן הוחדרה על ידי ישות הכריסטוס, ואז הביאה לשינוי בכוחות הקוסמיים אשר זרמו כדי לבנות את החושים האנושיים. החושים הללו השתנו בדרך זו שבמקום להיות אורגנים של סימפטיה ואנטיפטיה בלבד, הפכו אורגנים שהאדם יכול להשתמש בהם, וכך יכול להביט בחכמה בכל הגוונים של תפיסת החושים. בדרך שונה ביותר היו זורמים הכוחות הקוסמיים אלי האדם אם ההתרחשות הזו, הרחק לאחור בתקופה הלמורית, לא היתה תופסת מקום בעולמות הרוח. ישות זו, שהופיעה כילד ישוע-נתן, עדיין חייה אז (אם אני רשאי להשתמש בפראזה זו) בספירה של השמש, ובגלל שהקשיבה לבכי האנושי של צער ומכאוב, היא חוותה משהו שעשה אפשרי עבורה להיות חדורה על ידי רוח השמש כך שפעילות השמש השתנתה בדרך זו שאורגני החושים האנושיים, הגזורים בעיקר מפעילות שמשית, לא הפכו לאורגנים של סימפטיה ואנטיפטיה בלבד.

אנו נוגעים כאן בסוד קוסמי רב משמעות, שיביא אותנו ליכולת להבין הרבה ממה שקרה מאוחר יותר. סדר מסוים והרמוניה, שרויים עם חכמה, יכולים כעת לזרום לתוך הממלכה של החושים האנושיים, והאבולוציה יכולה היתה להתקדם באורך נורמלי לזמן מה. הפעילות הרעה ביותר של לוציפר ואהרימן הוסבה מן החושים האנושיים על ידי מעשה בעולמות העליונים.

יותר מאוחר הגיע זמן, בתקופה האטלנטית, כשנעשה פעם נוספת ברור שמבנה הגוף האנושי אינו יכול להוות כלי מתאים עבור מהלך נוסף של אבולוציה. האורגנים האנושיים החיוניים והכוחות המונחים ביסודם בגוף האתרי, שבינתיים עברו התפתחות בדרך מתאימה ורבת תועלת, נפלו לתוך אי סדר משום שהכוחות הקוסמיים שעבדו עליהם מן הסביבה של האדמה ואשר מלאכתם היתה להביא סדר לתוך האורגנים הללו – האורגנים של נשימה מחזור הדם וכן הלאה – הכוחות הללו התפתחו תחת ההשפעה של לוציפר ואהרימן בדרך כזו שהאורגנים החיוניים עלולים היו לחדול מלהיות ברי שימוש עבור הישויות האנושיות על האדמה. הם היו משיגים תכונות מוזרות, הכוחות אשר סופקו עבור האורגנים החיוניים הללו לא זרמו ישירות מן השמש, אלא משבע הפלנטות, כפי שנקראו. הכוחות הפלנטריים עבדו מהקוסמוס על האדם. היה הכרחי שכוחות אלה גם כן, יעברו שינוי. אם היו נשארים תחת ההשפעה של לוציפר ואהרימן, האורגנים החיוניים היו הופכים להיות אך ורק אורגנים של תשוקה ותאווה או אורגנים של בחילה ומאיסה. לדוגמא: אדם לא יוכל לעצור עצמו מלהיטלטל מתשוקה לתבשיל שמוגש לו, או להיאחז בבחילה נוראה מתבשיל אחר. אלו הם דברים החושפים עצמם כסודות עולם כסודות קוסמיים, כאשר אנו מנסים לחדור לתוכם בראיה גלויית עיניים.

וכך שוב משהו צריך היה להתרחש בעולמות הרוח כדי שהפעילות ההרסנית הזו לא תחדור לתוך החיים האנושיים. ואותה ישות, שהופיעה מאוחר יותר כילד ישוע הנתני ואשר (כפי שהסברנו) שכנה בזמנים קדומים על השמש והיתה חדורה אז על ידי ישות הכריסטוס, רוח השמש הנשגבה, ישות זו עברה מפלנטה לפלנטה כשעד תוך תוכי טִבְעה מגעת העובדה שהאבולוציה האנושית אינה יכולה להתקדם יותר הלאה, כפי שנראים הדברים. החוויה הזו השפיעה עליה כה חזק, עד שסיגלה לעצמה צורה של גוף על הפלנטות השונות, שבזמן מסוים במשך האבולוציה האטלנטית הרוח של הכריסטוס חדרה אותה בשנית. ודרך מה שהובא כעת על ידי ההחדרה של אותה ישות על ידי רוח הכריסטוס נעשה אפשרי לשתול התאפקות ומתינות באורגנים החיוניים של האדם. באותה דרך שבה הוענקה חכמה לאורגני החושים, כך הוענקה כעת מתינות לאורגנים החיוניים וכך בא הדבר שכאשר נשם אדם במקום מסוים הוא לא נדחף לשאוף את האוויר בתשוקה או להירתע לאחור בסלידה במקום אחר. זה היה המעשה שהושלם בעולמות הרוחיים, דרך ההחדרה של הילד ישוע הנתני על ידי ישות הכריסטוס, רוח השמש הנעלה.

אז, בשלב נוסף של האבולוציה האנושית התרחש דבר שלישי, בפעם השלישית היתה עלולה לצוץ מבוכה אם הנפשות היו חייבות להמשיך להשתמש בגופים שנמצאו להן על האדמה. אנו יכולים לומר זאת בדרך הבאה:

בזמן זה הטבע הפיזי של האדם היה בסדר. דרך שני המעשים של הכריסטוס בעולם העל-חושי, האורגניים החושיים האנושיים היו במצב שמיש עבור האדם על האדמה, וכך היו גם האורגנים החיוניים. אבל לא כך היה הדבר עם אורגני הנפש, חשיבה רגישה ורצון. אם שום דבר נוסף לא היה מתרחש אורגני הנפש הללו היו מגיעים לידי אנדרלמוסיה. אני מתכוון לכך שהרצון היה מופרע בהתמדה על ידי החשיבה, הרגישה היתה מתערבת ברצון וכן הלאה. האדם היה נדון לכף חובה על שימוש כאוטי מתמיד באורגני הנפש הללו. בני אדם היו משתגעים בגלל עודף רצון, או נבוכים על ידי רגשות מדוכאים, או נרגזים בגלל אידאות בנות חלוף כתוצאה מגידול יתר של חשיבה וכן הלאה, זו היתה הסכנה השלישית הגדולה שאליה נחשפה האנושות על פני האדמה.

שלושת הכוחות הללו של הנפש: חשיבה, רגישה ורצון הובאו לידי התאמה על ידי הסובב לאדמה, כי האדמה עצמה היא בעיקרה החיזיון של הפעולה עבור האגו. העבודה המשותפת של חשיבה, רגישה ורצון היתה צריכה להישמר כסדר לא על ידי כל הפלנטות אלא רק על ידי השמש הירח והאדמה. כך, רק דרך העבודה המשותפת של השמש, הירח והאדמה, אם הן מצויות בהרמוניה, האדם נעשה מתאים להבאה לידי התאמה והרמוניה של שלושת כוחות הנפש שלו.

עזרה עבור שלושת כוחות הנפש הללו היתה צריכה להיות מסופקת מעולם הרוח. וכעת הנפש של הישות שמאוחר יותר היתה לילד ישוע הנתני נטלה על עצמה צורה קוסמית כזאת ששכנה לא על השמש ולא על הירח, אלא הקיפה את האדמה וחשה תלויה בהשפעת השמש, הירח והאדמה בו בזמן. השפעת האדמה באה אליה מלמטה, השפעות השמש והירח מלמעלה. ראיה גלוית עיניים רואה באמת את הישות הזאת בתקופת האביב של התפתחותה – אם אני רשאי להשתמש בפראזה זו – באותה ספרה שבה הירח סובב סביב האדמה. איני יכול אם כן לומר במדויק שהשפעת הירח באה אליה מלמעלה, אולי מוטב לומר שהיא באה מן המקום שהיא נמצאה בו, מישות הישוע הקדם-ארצית. ושוב הגיעה אליה נאקת המצוקה, הבכי שסיפר על אשר עומד לקרות לחשיבה לרגש ולרצון האנושי. והיא חוותה בפנימה בשלמות את הטרגדיה הזו של האבולוציה האנושית. על ידי זה היא קראה אליה את רוח השמש הנעלה, שבפעם השלישית ירדה עליה וחדרה אותה. כך בגבהים הקוסמים, מעבר לאדמה, בפעם השלישית חדרה רוח השמש הנעלה שאנו קוראים לה כריסטוס, לתוך הישות שלאחר מכן היתה לילד ישוע הנתני.

כעת אנסה לתאר בפניכם את החדרת הנפש השלישית הזו באופן שונה מן הדרך שבה תיארתי את שתי הקודמות. זה אשר תפס מקומו דרך השלבים הרצופים הללו בהתפתחות הרוחית – או, אפשר לומר, התפתחות שמיימית – היה מואר במראות עולם השונים של האנשים הפוסט-אטלנטיים. משום שהיו לו אפקטים שעבדו לתך הזמנים המאוחרים. פעילות השמש המשיכה להיות מושפעת מהעובדה שבזמנים הלמוריאנים העתיקים הישות שלאחר מכן נהייתה לילד ישוע הנתני הוחדרה על ידי ישות הכריסטוס. והדבר העיקרי בהארה של זרתוסטרא היה שהוא קלט את פעילות השמש כשהיא מופרית בהשפעה הזאת. בדרך זו צמחה תורתו. ההארה שלו גילתה לו – הקרינה לתוך נפשו – את אשר ארע בזמנים קדומים.

התקופה הפוסט-אטלנטית השלישית, שאנו קוראים לה התקופה המצרית-כלדית, באה בחלקה דרך השתקפות בנפשות האנושיות כחוויה אנושית מתמשכת של הפעילויות שנבעו מההחדרה של הילד נתן על ידי רוח השמש כאשר הישות הזו היתה סובבת סביב הפלנטות. מכאן צמח המדע של הפעילות הפלנטרית המופיע לפנינו באסטרולוגיה הכלדית. לאנשים היום יש מושג דל מאוד על אשר היה זה באמת. בקרב האנשים של התקופה הכלדית-מצרית התפתח פולחן הכוכבים אשר ידוע היום באופן חיצוני. הוא צמח משום שההשפעה הפלנטרית עדיין היתה מורגשת בתקופה המאוחרת ההיא.

מאוחר יותר, בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, אנו יכולים לראות בהלניזם¹⁷ השתקפות של רוחות פלנטריות אשר באו לידי קיום בגלל הישות שהיתה חדורה על ידי הכריסטוס ועברה מפלנטה לפלנטה ועל כל פלנטה הפכה לאחת או אחרת מן הרוחות הללו. על יופיטר היא נהייתה לזאת אשר היוונים קראו לה מאוחר יותר זאוס. על מרס זו שנקראה אחר כך ארס, על מרקורי זו שנקראה הרמס. באלים הפלנטריים היוונים היתה השתקפות מאוחרת של אשר פעל ישוע כריסטוס בעולמות העל-חושיים על הישויות הפלנטריות שהיו שרויות בעקרונות הלוציפריים והארמניים. כאשר היווני הביט למעלה לשמי האלים שלו הוא בא במגע עם הסמלים וההשתקפויות של הפעילות של הכריסטוס על הפלנטות האינדיבידואליות ביחד עם הרבה ממה שכבר תיארתי לפניכם.

לזה נוסף כאירוע שלישי ההשתקפות או הסמל של אשר הישות – ישוע, בתקופות הפוסט-האטלנטיות המאוחרות, חווה כישות שמיימית נאצלת ביחס לשמש לירח ולאדמה. אם עלינו לאפיין זאת אנו יכולים לומר: הכריסטוס ‘שם את נשמת רוחו’ בישות מלאכית. אנו אומרים אודות הכריסטוס שהוא הלביש עצמו בישוע מנצרת, אבל אנו מדברים עכשיו במאורע שהתרחש בעולמות רוחיים: הכריסטוס שם את נשמת רוחו בישות מלאכית והאפקט שנוצר הוא שהחשיבה, הרגש והרצון האנושי נכנסו למהלך תקין. זה היה מאורע חשוב שהתרחש מוקדם בהתפתחות האנושות; ההתפתחות של כוחות הנפש האנושית הובאה לסדר טוב. שני מאורעות הכריסטוס הקודמים הביאו יותר סדר אל המצב הגופני של האדם על האדמה; מה על כן היה צריך להתרחש בעולמות השמימיים כדי שהמאורע השלישי יוכל לבוא?

יהיה קל יותר להכיר את המאורע השלישי אם נתבונן בהשתקפות שלו במיתולוגיה היוונית משום שכשם שהרוחות הפלנטריות המקרינות עצמן לתוך הדמויות של זאוס, ארס, הרמס, ונוס או אפרודיטה, כרונוס וכו’ כך משתקף המאורע הקוסמי השלישי לא רק במיתולוגיה היוונית אלא גם במיתולוגיות של רוב העמים השונים. אנו יכולים להבין כיצד השתקף כל זה אם נשווה את הדמויות שבהשתקפות עם המקור. אם נעשה כך אז נשווה את אשר קרה ביוון עם זה אשר קודם לכן התרחש בקוסמוס.

מה קרה, אם כן, בקוסמוס? היה צורך לנווט החוצה משהו שיכול היה לגרום לתוהו ובוהו של זעף קצף ומירמור בנפשות האנושיות, דבר זה היה צריך להתגבר עליו. על הישות המלאכית שהוחדרה בכריסטוס היה להשלים את המעשה של הכיבוש וההרחקה מן הנפש האנושית של זה אשר צריך היה להיות מסולק אם היתה צריכה לשרות הרמוניה בין החשיבה הרגש והרצון. וכך הופיעה התמונה – הבה ונביא אותה לפני נפשותינו בחיות – של ישות מלאכית השוכנת עדיין בעולמות הרוחיים ושמאוחר יותר נהייתה לילד ישוע הנתני; היא מופיעה לפנינו כחדורת נפש על ידי הכריסטוס ועל ידי זה יכולה להשיב כגמול מעשים מיוחדים – היא יכולה להרחיק מן החשיבה, הרגש והרצון את האלמנט היכול לסעור בתוכם כדרקון ולהביא אותם לידי תוהו ובוהו.

זיכרון מהתרחשויות אלו נשתמר בכל התמונות של ניצחונו של ג’ורג הקדוש¹⁸ על הדרקון המצויות ברקורד של התרבות האנושית. ג’ורג הקדוש והדרקון משקפים את המאורע השמיימי שבו הכריסטוס החדיר בנפשו את ישות-ישוע ועשה אותו מוכשר להרחיק את הדרקון מטבע נפשו של האדם. זה היה מעשה רב משמעות שנעשה אפשרי רק בעזרת הכריסטוס ובישותו של ישוע שבאותו זמן היה ישות מלאכית משום שהישות המלאכית הזו היתה צריכה למעשה לחבר עצמה עם טבע הדרקון, לקחת על עצמה את הצורה של הדרקון כדי להרחיק אותו מנפש האדם. היה עליה לעבוד מתוך הדרקון, כך שהדרקון התעלה והתרומם והובא החוצה מתוך התוהו ובוהו לתוך מין של הרמוניה. האילוף והריסון של הדרקון – זה היה האתגר הנוסף של אותה ישות. כך קם ונהיה הדבר שהדרקון באמת נשאר פעיל, אבל בגלל שנמזגה לתוכו ההשפעה והעוצמה של הישות שאותה אני מתאר, הוא נהיה לנושא של הרבה התגלויות שהוכיחו את כדאיותם לתרבות האנושית דרך מהלך האבולוציה הפוסט-אטלנטית. במקום התוהו ובוהו של הדרקון הבא לידי ביטוי באדם מטורף, נבוך ומבולבל, החכמה הקדומה של הזמנים האטלנטיים הופיעה. ישוע כריסטוס השתמש בדם הדרקון, כך שבעזרתו היה יכול להריק את הדם האנושי מכלי אל כלי ולעשות את הישויות האנושיות לרכב של החכמה האלוהית. השתקפות רבת משמעות של כל זה הופיעה – אפילו אם באופן חיצוני במקצת – במיתולוגיה היוונית מהמאה התשיעית לפני הספירה והלאה.

ראוי הדבר לציון כיצד עבור הנפש היוונית דמות אלוהית אחת מיוחדת צמחה מתוך השאר. אנו יודעים שהיוונים העריצו וכיבדו אלים שונים. האלים הללו היו ההשתקפות או ההקרנה של הישויות אשר מקורן במסע סביב הפלנטות של הישות החדורה על ידי הכריסטוס, אשר נהייתה מאוחר יותר לילד ישוע הנתני. היוונים ראו אותם בדרך כזו שכאשר הם הביטו החוצה אל החלל הקוסמי, כשהביטו למעלה דרך האור האתרי, הם ייחסו ישירות לפלנטה יופיטר – בחוש רוחני פנימי, לא חיצוני – את המקור של הישות שקראו לה זאוס. כך הם דיברו על פאלאס אתנה, על ארטמיס ועל אלים פלנטריים שונים שהיו ההשתקפות של מה שדיברנו עליו אבל מתמונה זו של הדמויות השונות של האלים עולה דמות אחת – הדמות של אפולו.¹⁹ הדמות של אפולו עולה בדרך שונה. מה ראו בו היוונים הללו?

אנו לומדים להכיר את אפולו אם אנו מתבוננים בפרנאסאוס (Parnassus) ובמעיין הקאסטאלי (Castalian). בצדו המערבי היה בקע באדמה ומעליו בנו היוונים מקדש. למה? אדים היו עולים למעלה מהבקע, וכאשר זרמי האוויר באו מכיוון מתאים האדים טיפסו במעלה ההר כמו נחשים מתפתלים, כמו דרקון. והיוונים דימו את אפולו כיורה את חיציו בדרקון, הפורץ מתוך הבקע בצורה של אדים גועשים. כאן, באפולו היווני, אנו רואים השתקפות ארצית של ג’ורג הקדוש, היורה חיציו בדרקון. וכאשר אפולו הדביר את הדרקון, (הפיתון)^[4]+ נבנה המקדש, ובמקום הדרקון אנו רואים כיצד האדים חודרים לנפש של הפיתיה (Pythia), וכיצד היוונים דימו שאפולו חי באדי הדרקון הסובבים ומתנבא אליהם דרך האורקאל, דרך שפתי הפיתיה. היוונים בעלי התודעה העצמית, צמחו דרך השלבים שדרכם הוכנה נפשם. הם קיבלו את מה שלאפולו היה לומר להם דרך הפיתיה, שהיתה שרויה באדי הדרקון. נאמר שאפולו חי בדם הדרקון וממלא את בני האדם בחכמה מהמעיין הקאסטאלי. והמקום הפך למקום מפגש עבור הפסטיבלים והמשחקים הקדושים ביותר.

כיצד היה אפולו מסוגל לעשות זאת – מי הוא היה? רק מהאביב עד לסתיו הוא גרם לחכמה לזרום מעלה מדם הדרקון. לקראת הסתיו הוא הלך לביתו העתיק בצפון, בארץ הקור. פסטיבל הפרידה נערך בזמן עזיבתו, ושיבתו בורכה באביב. חכמה עמוקה שוכנת באידיאה של הליכתו של אפולו לצפון. השמש הפיזית נסוגה לקראת דרום. במשמעות רוחית זה תמיד הפוך. הסיפור מראה שעל אפולו הוטל לעשות משהו עם השמש. אפולו הוא הישות המלאכית שעליה דיברנו, הוא היה השתקפות, הקרנה לתוך המחשבה היוונית, של הישות המלאכית שכעובדה פעלה בסוף התקופה האטלנטית והיתה חדורה על ידי הכריסטוס. השתקפות זאת היתה אפולו שדיבר חכמה אל היוונים דרך הפה של הפיתיה. ומה התכולה של חכמת אפולו עבור היוונים? אנו יכולים לומר שהיה זה כל מה שהדריך אותם, בהזדמנויות החשובות ביותר לבחור בהחלטה זאת או אחרת. שוב ושוב אנשים הלכו אל אפולו ברגעים קשים בחייהם כשנפשותיהם מוכנות היטב, וקיבלו הדרכה נבואית מפיתיה, אשר מעוררת על ידי האדים שבתוכם נמצא אפולו. אסקלפיוס²⁰ המרפא, היה עבור היוונים בנו של אפולו, אל הרפואה, הצורה המוחלשת של המלאך שבו שכן פעם הכריסטוס כמרפא על האדמה, או עבור האדמה. משום שאפולו מעולם לא לבש גוף פיזי, אלא פעל דרך יסודות האדמה.

ואל המוזות, מעל לכל האל של השירה והאמנות של המוזיקה, הוא אפולו. מדוע? משום שדרך השיר ומוזיקת המיתרים הוא הביא את המחשבה, הרגש והרצון לידי הרמוניה. עלינו רק לשמור במחשבתנו שבאפולו היתה ההקרנה של אשר התרחש בסוף התקופה האטלנטית. משהו שפעל מהגבהים הרוחיים לתוך הנפש האנושית, והד חלש של זה יכול היה להישמע באמנות המוזיקה שטופחה על ידי היוונים תחת החסות של אפולו. הם ידעו שזוהי השתקפות ארצית של האמנות העתיקה שהישות המלאכית, החדורה על ידי הכריסטוס, טיפחה בגבהים השמימיים כדי להביא חשיבה, רגש ורצון לידי הרמוניה. הם לא דיברו על כך בפתיחות כזו. רק במיסטריות הובנה משמעות הדבר.

במיסטריות האפולוניות נאמר: ישות אלוהית גבוהה שיקעה עצמה פעם לתוך ישות מהיררכיית המלאכים ועל ידי כך הביאה הרמוניה לתוך החשיבה, הרגש והרצון. אמנות המוזיקה היתה ההשתקפות של ההתרחשות ההיא, במיוחד האמנות האפולונית שזרמה מצליל המיתרים. המוזיקה שדרשה פחות מהאלמנטים מאשר דורשים כלי הנשיפה, התלויים בעיקר בכישרון של הידיים האנושיות. בקיצור, המוזיקה שנשמעה מן המיתרים של אפולו – למוזיקה זו ייחסו היוונים את האפקט המוזיקלי אשר מביא הרמוניה לתוך הנפש, ואנשים שלא היתה להם נטייה למוזיקה של אפולו או לא העריכו אותה די, נאמר עליהם שהם נושאים סימן גופני של אטימות במובן זה. סימן שהם נשארו מאחור כמורשת, משלב מוקדם.

ראוי לציון שכאשר אדם מסוים – המלך מידאס – נולד עם אוזניים ארוכות באופן יוצא מהכלל, היוונים אמרו שהוא בא לעולם עם אוזני חמור משום שבחיים שלפני הלידה הוא לא הקדיש את עצמו נכונה להשפעה של הישות שבה התעטף הכריסטוס. לכן, אמרו היוונים, היו לו אוזני חמור, וזוהי הסיבה שהוא העדיף כלי נשיפה על כלי מיתר. וכאשר פעם נולד ילד אשר כך נאמר לא היה לו עור – הוא ידוע במיתולוגיה כמרסייז פשוט העור – היוונים אמרו שזה בגלל שלפני לידתו הוא לא הקדיש תשומת לב לכל אשר זרם מן הישות המלאכית. משום שכך נראה הדבר להתבוננות אוקולטית: מרסייז לא הופשט מעורו בימי חייו, אלא לפני הולדתו ואז גם התרחש חטאו.

הרבה ערים שנוסדו על ידי היוונים נקראו אפולוניה, משום שהמקום עבורן נבחר לאחר התייעצות עם הפיתיה. היוונים הוקירו את החירות שלהם ולכן לא היו מאוחדים מבחינה פוליטית, אבל היה להם אידיאל של איחוד דרך האל אפולו, עבורו נוסדה מאוחר יותר מין קונפדרציה.

אנו רואים כיצד העריצו היוונים את האל שהם קראו לו אפולו, הישות שעליה דיברנו. ואנו חייבים לומר שבישות שבאמת התאימה לאפולו בסוף התקופה האטלנטית, הכריסטוס החדיר בה נפש. מי אם כן היה אפולו – לא ההשתקפות הנערצת על ידי היוונים אלא אפולו עצמו? ישות שמימיית שמן העולמות העליונים מזגה כוחות מרפא עבור הנפש, ושיתקה את העוצמות הלוציפריות והאהרימניות. כוחות מרפא אלו הביאו לגוף האנושי שיתוף פעולה הרמוני של מוח, נשימה וריאות עם הגרון והלב, וזה אשר בא לביטוי בשיר. משום ששיתוף פעולה נכון של המוח והנשימה, אורגן הדיבור והלב זהו הביטוי הגופני של הרמוניה בחשיבה, רגש ורצון. המרַפא, המרפא השמיימי, הוא אפולו. אנו ראינו את הישות הזו עוברת דרך שלושה שלבים של אבולוציה, ואז המרפא, שבו השתקף אפולו, נולד על האדמה והאנשים קראו לו ישוע, אשר בלשוננו פירושו “זה אשר מרפא דרך האל” זהו הילד ישוע הנתני, האחד המרפא דרך האל, יהושוע -ישוע.

כעת, בשלב רביעי זה, הישות הזאת עשתה עצמה בשלה להיות מלאה בישות הכריסטוס, עם ה’אני’. זה הגיע דרך מיסטריית גולגותא משום שאם המיסטריה הזו לא היתה מתקיימת – אם הישות שעקבנו אחריה דרך עידנים קוסמיים לא היתה נותנת מישכן לכריסטוס – אז במהלך תקופות מאוחרות יותר הנפשות האנושיות לא היו מוצאות גופים שבהם כוח האגו היה יכול לבוא לידי ביטוי הכרחי על האדמה. האגו הובא למדרגה הגבוהה ביותר בזרתוסטרא. הנפשות שלקחו חלק בהתפתחות של האגו מעולם לא היו מוצאות גופים מתאימים להתפתחות נוספת אם המיסטריה של גולגותא לא היתה מתרחשת.

ראינו עכשיו את ארבעת השלבים של ההרמוניזציה; ההרמוניזציה של תפיסת החושים, של האורגנים החיוניים, של המחשבה, הרגש והרצון, וההרמוניזציה האחרונה של האגו דרך המיסטריה של גולגותא. יש לכם את הקשרים בין הישות שנולדה כילד ישוע הנתני וישות הכריסטוס, והדרך שבה הוכן כל זה. כעת אפשרי הדבר, דרך מה שמותר לגלות באנתרופוסופיה אמיתית, להבין דרך זו של לגדול יחדיו, להשתייך יחדיו, של ישות הכריסטוס והטבע האנושי של ישוע. הדבר אפשרי עבורנו. והתפתחות בריאה של חיים רוחיים בעתיד תלויה בכך – נעשה אפשרי עבור יותר ויותר בני אדם להבין את אשר לא ניתן להבנה על ידי המחשבות והאידיאות של התקופה שבה באה לידי התגשמות מיסטריית גולגותא.

—————————————————————————————————-

1.  ראה מדע הנסתר בקוויו העיקריים מאת רודולף שטיינר – הוצאת תלתן GA13 ↑
2.  ראה Pre-Earthly Deeds of Christ מאת רודולף שטיינר – הוצאת לונדון ↑
3.  ראה גם הספר מן הרשימות האקשיות מאת רודולף שטיינר – הוצאת תלתן. התאוסופיה של הרוזנקרויצרים מאת רודולף שטיינר – הוצאת חירות. ↑
4. + פיתון – נחש מיתולוגי שנולד מן הבוץ של המבול (המתרגם) ↑