מאת: אד סטון

תרגם מאנגלית: דורון ליבנה

הופיע לראשונה בעיתון 'קול אדם' פסח תשנ"ה   1995

בכל כיתה בבית ספר ולדורף יש ילדים בעלי צרכים מיוחדים. יש ילדים 'מבריקים', חריפים, הלומדים במהירות, המבינים על נקלה והזקוקים לאתגרים להמשך גדילתם והתפתחותם. יש ילדים מאוזנים בכל דרך, שאינם גורמים כמעט מועקה כלשהי להוריהם ולמוריהם. יש הלומדים לאט – ילדים בעלי בעיות למידה – היפוכם של החריפים. אף על פי שכל הילדים – כל ילד וילד, בעצם – זקוקים לתשומת לב מיוחדת, שני הקצוות שבטיפוסי הילדים הם אלה המציבים אתגרים מיוחדים להוריהם ולמוריהם.

בדרך כלל, מורה בשיטת ולדורף פונה בהוראתו אל האמצע, ונותן תשומת לב מיוחדת לחריפים ולאיטיים בלימודם. ככל שהמורה מנוסה גדלה היעילות שלו בדרך תלת-ראשית זו להנחיית הכיתה.

בבתי הספר ולדורף, אחד הסודות הרבים שבהוראה לילדים – לכל הילדים שבכיתה – הוא התייחסות לטמפרמנטים של הילדים. יש ארבעה טמפרמנטים בבני האדם. הגם שכל טמפרמנט של כל ילד הוא יחיד במינו, הכלל הוא שרוב הילדים, רוב האנשים, נחלקים בין ארבעת הטמפרמנטים הללו וכל אחד מאיתנו משתייך לאחד מהם במובן זה שאותו המזג שולט באישיות. הילדים, שאין מזג אחד שולט בהם, שרויים באושר שבאיזון מבחינה טמפרמנטית. בבית ספר ולדורף פועל המורה להשגת המצב המבורך הזה של איזון מזגים אצל כל ילד וילד – אצל הילדים כולם, במידת האפשר.

אם יש בילד עליונות מכרעת של אחד הטמפרמנטים, ועליונות זו לא אוזנה בשום אופן על ידי המורה, אם העליונות המכרעת של אחד הטמפרמנטים קיבלה גם עידוד להוסיף ולהתפתח, עלול הדבר לגרום לבעיות פסיכולוגיות חמורות בעתיד, בזמן הבגרות. מקרים אלה נדירים הם ובכל את, המוסדות הפסיכיאטריים מלאים באנשים שצירופי הטמפרמנטים שלהם יצאו מכלל איזון. כל קיצוניות מביאה לידי סטייה כלשהי המתבטאת בהפרעה נפשית. למשל, מלנכוליה (מרה שחורה) קיצונית עלולה להביא לידי צורה כלשהי של עריצות. כולריות (מרה ירוקה) קיצונית מביאה לידי הפרעות וסטיות במנהיגות (בסמכותיות). פלגמטיות (מרה לבנה) קיצונית מביאה לידי התנהגות מוזרה, חריגה. וסנגווניות (מרה אדומה) קיצונית מביאה למגוון צורות של טירוף-הדעת. המורה בחינוך ולדורף שואף לשמור את תלמידיו בפני זאת, ולכן הוא מלמד באופן שירכך, או "ישייף", את הנטייה השולטת שבילד. הרי זה היבט של החינוך המרפא, המחולל את הדברים הנהדרים והיצירתיים שבבתי הספר ולדורף.

אפשר לשאול: כיצד מתרחשת עבודת ריפוי זו על הטמפרמנטים? אפשר לענות בקצרה: על ידי הוראה מתוך הטמפרמנטים, על ידי שימוש בטמפרמנטים כמכשירים לריפוי. כיצד נעשה הדבר? הוא נעשה על ידי מורה אשר בדיבורו, במחוות שלו, במלוא ההיצג הפיזיולוגי שלו, פונה אל התלמידים בעל הטמפרמנט השולט – מתוך אותו הטמפרמנט עצמו. במילים אחרות, הוא פונה במלנכוליות אל ילדים בעלי מזג מלנכולי. ילדים אלה מתחילים, במהלך השנים להתעייף מכל המלנכוליה הזאת ולהתאים את הווייתם הפנימית ליסוד גדול יותר של איזון. אל ילדים כולריים יפנה בכולריות. במשך השנים מתחילים הילדים הללו להתעייף מכל הכולריות ולסגל את הווייתם הפנימית ליסוד גדול יותר של איזון. אל ילדים שהמזג הפלגמטי שולט בהם יפנה בפלגמטיות. במרוצת השנים יתעייפו הילדים האלה מן הפלגמטיות וינסו להתאים את הווייתם הפנימית ליסוד גדול יותר של איזון. אל הילדים, שהמזג הסנגוויני שולט בהם יפנה בסנגווניות. שוב, במשך השנים מתחילים אותם הילדים להתעייף מכל הסנגויניות ומשתדלים להתאים את הווייתם הפנימית ליסוד גדול יותר של איזון. לאט לאט, במהלך השנים, הטמפרמנט של המורה עצמו משתנה גם כן לכלל יסוד גדול יותר של איזון פנימי. הרי זה סוד נוסף שבחינוך ולדורף: בשעה שהמורה משנה את עצמו למען הילדים המופקדים בידיו, אוזרים הילדים אומץ להשתנות גם כן. כל עוד המורה מתפתח ומשתנה כדי להיות יעיל יותר ויותר כמורה, כך הילד משתנה כדי להיות יעיל עוד ועוד כתלמיד. כמורה כן התלמיד: כל ילד שואב השראה מהידיעה שהמורה שלו מתאמץ מאוד להיות מורה טוב יותר ויותר. כי הוא משתדל להיות מסוגל לסייע לילדים במידה גדלה והולכת. תגובתם של הילדים היא אהבה למורה שלהם. הם חשים בענווה שלו ובכנות כוונותיו להיות להם לעזר רב יותר ויותר, והם משתדלים עוד ועוד להיות תלמידים טובים יותר – להיות תלמידים יעילים יותר, כדי לסייע למורה שיחווה איתם הצלחה. המאמץ להשתנות לטובה הוא מדבק: הוא עובר בין המורה לתלמידים. כולם רוצים להתעלות ביחד אל ההצלחה.

מורה שיש לו את האומץ ונחישות-הרוח ללמד מתוך הטמפרמנטים או, לפחות, לנסות לעשות כך – נעשה יעיל עד מאוד בהוראתו. המורה נהיה יצירתי מבלי משים, בתגובות המיידיות בתהליך ההוראה שלו. הוא מעניק השראה לידלים ואפילו נעשה פתוח להשראות פתאומיות שעולות ובאות מהם – מן הילדים. אך בראש ובראשונה, על ידי הוראה בדרך הטמפרמנטים מתעוררת במורה מודעות חריפה למצב של כל תלמיד. באמצעות המודעות הערנית הזו זוכה המורה בתובנה לגבי הטיפול בצרכים של הילד ה"מבריק" ובאלה של הילד האיטי בלימודו.

בנוסף להתפתחות התחושה הפנימית לגבי עשיית הדבר הנכון במועד הנכון, נמצאים למורה משאבים אחרים לסיוע הן לילד החריף, הן לילד הכושל בלימודו והן לילד המאוזן.

כל הילדים חווים את המורה בהוראתו. כך יכול המורה להעיר אי אילו הערות ברמה מתקדמת, המכוונות למחוננים ביותר והדורשות מידה מסוימת של מאמץ כדי להבינן. הערות אלה עשויות לעורר שיחה בין המורה לילדים החריפים, וזו עשויה להתקדם אל מעבר להבנה של שאר הכיתה ולהיות גירוי ותמריץ מחשבתי לתלמידים המיוחדים הללו. בהכתבות ניתן למורה לפעול ברמות שונות לעבודה. למשל: הפִסְקָה הראשונה, שיש בה את כל המידע הדרוש ושכולם מוכרחים לדעת אותה על בוריה, ופסקה שנייה, המיוחדת לתלמידים המתקדמים אך היא פתוחה לכל מי שירצה לעסוק בה. אפשר לתת לילדים החריפים מטלות מיוחדות לחקירה ודרישה, משימות חקרניות במיוחד, בעיות שיציבו אתגר מיוחד לתבונה שלהם. מצד שני יכול המורה לברור בקפידה רבה את המילים שהוא נוקט ולאמור אותן לאט כדי לסייע לאיטיים בלימודם, שיבינו אותן.

הרבה ילדים חריפים, שמפתחים סבלנות, יכולים להיות לעזר לחבריהם, שבמקרים רבים הם הילדים האיטיים בלימודם. מצד שני, הילדים הלומדים לאט – בשל העזרה שניתנת להם מידי הילדים החריפים – מלאים בהכרת טובה ובתודה על העזרה הזו עד כדי כך, שהם מביעים הערצה לעמיתיהם החריפים מהם. דבר זה מניע את הילדים החריפים לעזור עוד יותר ומתוך כך קיימת אווירה חברתית נפלאה בכיתת בית הספר ולדורף. ההתלהבות היא מחרישת אוזניים לרוב. כמו כן, למדנו מן הניסיון כי הילד האיטי בלימודו נותן עזרה בכיוונים רבים לילד החריף, בפעילויות של סריגה, פיסול, משחקי חצר ומוזיקה. אזי הילד החריף מכיר טובה על העזרות הקטנות הללו עד כדי כך, שהאהבה שופעת מלבו אל עמיתו האיטי בלימוד ממנו. זהו בדיוק הדבר שבית ספר ולדורף שואף לטפחו. בית הספר שואף לחמם את הקרירות של הילדים החריפים, והוא שואף לצנן את החמימות של הילדים האיטיים בלימודיהם.

בית ספר ולדורף מתאמץ תמיד ליצור איזון בכל ספירות ההווייה בכל יום של הילד ובשנותיו בבית הספר, בכל מצבי התפתחותו במשך השנים, משלב התפתחות אחד למשנהו. מדוע? כדי שתלמיד בית הספר ולדרוף יכנס לאוניברסיטה כאדם מאוזן, המסוגל לכובד ראש, בעל חוש הומור, נחוש בדעתו, חברותי כישות בחברה, מוכשר להעריך ולהנות מאתגרים אינטלקטואליים, אמנותיים וספורטיביים. במקרים רבים נהיים תלמידי בית ספר ולדורף לאישים מנהיגים באוניברסיטאות שלהם, בני אדם המלאים בחדווה של "הבה נקום ונעשה."

בבית ספר וולדורף הילד החריף מוצב בפני האתגר להיות חריף בכל ספירה של פעילות, ולא רק באינטלקטואליות. בבית ספר ולדורף הילד האיטי בלימודו מוצב בפני האתגר להיות בטוח בכך שהוא יכול להצליח בכל מה שישאף לעשות בבגרותו וליטול את מקומו בעולם המבוגרים כאישיות מאוזנת ואפילו כאישיות מאזנת. עולם נהדר זה שלנו, יש בו מקום רב לכל, בין אם חריפים אנו, בין אם ממוצעים או איטיים בדרך שבה אנו ניגשים אליו. ואמנם כולנו ניגש אליו, כל אחד בדרכו שלו, וכל דרך יש בה ערך לכולנו.