כוחות קוסמיים באדם – 02

כוחות קוסמיים באדם – 02

כוחות קוסמיים באדם

רודולף שטיינר

אוסלו GA209

הרצאה שניה 27.11.1921

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר: כוחות קוסמיים באדם

חיי הנפש של האדם

שמענו כיצד בהתאמה לידע האנתרופוסופי, צריכה ישות האדם להיראות ביחס ליקום כולו. שקלנו את הצורה האנושית, את דמותה ואת יחסה לכוכבי השבת, או מוטב לנציגים של כוכבי השבת – לגלגל המזלות. שמענו כיצד כוחות מסוימים מתקדמים ממכלול כוכבים אלה כאשר הם מתחברים עם כוחות השמש, וכיצד הצורה והמבנה של הראש האנושי והאיברים הקשורים עימו, שייכים לקבוצת הכוכבים העליונה של גלגל המזלות: מזלות טלה, שור, תאומים וסרטן. המבנה של מנגנון-החזה מחובר עם גלגל המזלות האמצעי: מזלות אריה, בתולה ועקרב. ולבסוף המערכת המטבולית ומערכת הגפיים קשורות עם גלגל המזלות היורד: מזלות קשת, גדי, דלי ודגים – כלומר עם הכוחות שלהם כאשר הם מכוסים על ידי האדמה. כך שאנו יכולים לומר: כוכבי השבת – כי גלגל המזלות הוא רק המייצג של כוכבי השבת – פועלים על הצורה האנושית והמבנה האנושי.

הספירה הפלנטרית פועלת על השלבים שבחיי האדם או הצורות של החיים. זה באמת צריך להיות ברור לנו למדי שלאדם יש סוגים שונים של חיים בתוכו. הראש לא היה איבר של חשיבה ולא היינו יכולים לחשוב אם החיים היו איבר כה ”חוגג” כמו במערכת של חילוף החומרים, לדוגמא. כאשר חילוף החומרים נהיה חזק מדי בראש, ההכרה נכבית. אנו מאבדים את ההכרה של העצמי.

מזה אנו מסיקים שעבור תודעה, נדרשים חיים מדוכאים, חיים ירודים. בעוד שחיים משגשגים ובריאים, חיים נמרצים ועזים, דרושים עבור מה שפועל יותר מתוך הבלתי מודע, לכיוון הרצון.

אם כן, יש לנו בקרב השלבים השונים של החיים כמה אשר נוטים לקראת כליה, וכמה שבהם מתגלה פעילות אורגנית חזקה ומרוכזת, כמו בילד שבו המחשבות עדיין לא פועלות. חיי ילד אלה תמיד בתוכנו, אך לתוך חיים דמויי ילד אלה מכניסים עצמם החיים שמעורבים בתהליך ההדרגתי של המוות.

שלבים שונים אלה של חיים קשורים עם הספירות הפלנטריות. בעוד כוכבי השבת פועלים באדם דרך כוחותיו הפיזיים, הספירות הפלנטריות פועלות דרך כוחותיו האתריים. אם כן, הספירות הפלנטריות פועלות על האדם בדרך יותר עדינה. הגוף הפיזי האנושי כבר קיבל את צורתו, את דמותו, מכוכבי השבת, לא משום דבר ארצי, ואת שלבי החיים שלו מהספירות הפלנטריות.

אם כן, אנו תיארנו את הצורה של הגוף הפיזי של האדם ואת שלבי-החיים של גופו האתרי. אנו יכולים כעת להתקדם ולתאר את חיי נפשו ורוחו. אך כאן סגנון הלימוד שלנו צריך להיות שונה. מה גופנו הפיזי וגופנו האתרי מספקים לנו בחיים הערים? הם מספקים את מה שאנו מקבלים דרך חושינו ואת מה שאנו יכולים לעבוד עליו במחשבותינו. אנו באמת ערים רק בפעולותינו בתפיסה החושית וכשאנו עובדים עליהם במחשבות.

מצד שני, תארו לכם את חיי הרגש. אפילו בלימוד שטחי זה ברור שרגשות אינם מציינים מצב של עירנות כה שלמה כמו זו של חשיבה ותפיסה חושית. כאשר אנו מתעוררים בבוקר ונהיים מודעים לצבעים ולקולות של העולם החיצון, כאשר אנו מודעים למצבים של חום סביבנו, אנו מתעוררים לגמרי ואז, במחשבותינו, אנו עובדים על מה שמועבר על ידי החושים. אבל כאשר רגשות עולים מעלה מהנפש, אי אפשר לומר שאנו מודעים להם באותה מידה. רגשות קושרים עצמם עם תפיסה-חושית. רושם חושי אחד מניח את דעתנו, ואחר לא. רגשות גם כן מתערבבים עם מחשבותינו. אם אנו משווים את התמונות שאנו חווים בחלומות עם מה שאנו חווים ברגשותינו, אז ניתן להבחין בקלות בקשר בין חיי-החלום לבין חיי הרגש.

חלומות צריך לתפוס על ידי החיים הערים של המחשבות אם רוצים שהם יהיו בעלי ערך ויובנו כהלכה. אבל גם ברגשות יש להתבונן, כפי שהם, בעזרת מחשבות-החיים שלנו אם אנו רוצים להבין אותם. במציאות אנו חולמים ברגשותינו. כאשר אנו חולמים, אנו חולמים בתמונות. כאשר אנו ערים, אנו חולמים ברגשותינו. וברצוננו אנו ישנים גם כאשר אנו לגמרי ערים. כאשר אנו מרימים זרוע, כאשר אנו עושים את זה או את זה, אנו יכולים להבחין איזה תנועות הזרוע או היד עושות, אבל איננו יודעים כיצד הכוח של הרצון פועל באורגניזם. אנו יודעים גם כה מעט אודות זה כמו אודות המצבים השוררים מהרגע שאנו נרדמים ועד שאנו מתעוררים. ברצוננו, בפעולותינו, אנו ישנים, בעוד שבתפיסה החושית שלנו ובמחשבותינו, אנו ערים. כך שאיננו רק ישנים במשך הלילה. אנו ישנים גם בחלק מישותנו במשך החיים הערים. ברצוננו אנו ישנים וברגשותינו אנו חולמים. מה שאנו חווים דרך שינה של ממש סגור בפני תודעתנו. אבל בעיקרו של דבר, דבר זה נכון ביחס לרגשות ולרצון. לכן זה כה חשוב להבין מה חווה האדם בתחומים אלה שחיים רגילים כמעט ואינם מודעים אליהם.

אתם יודעים מהרבה הרצאות אנתרופוסופיות שמרגע ההירדמות ועד להתעוררות, ה’אני’ והגוף האסטרלי נמצאים מחוץ לגוף הפיזי ולגוף האתרי. כעת זה יהיה חשוב מאוד ללמוד אודות ניסיונות אלו אשר האני והגוף האסטרלי עוברים מרגע ההירדמות ועד לזמן ההתעוררות. כאשר אנו ערים, אנו נפגשים בתפיסה-חושית של עולם החומר. במידה מסוימת אנו יוצאים החוצה ופוגשים אותם. אבל עם תפיסותינו-החושיות ומחשבותינו הערות אנו מגיעים רק לפני השטח של הדברים.

כמובן מישהו יכול להתנגד, באומרו שהוא יכול להשיג יותר מאשר פני השטח של הדברים, שהוא חותך חתיכת עץ שנמצאת שם לפניו בתפיסה-החושית ואז הוא חדר לתוכה. זוהי טעות כי אם אתה חותך חתיכה של עץ, יש לך שוב רק פני שטח, אם אתה חותך שוב שתי חתיכות, עדיין יש לך רק פני שטח. ואם תגיע ישר למולקולות ולאטומים, שוב יהיו לך רק פני שטח. אתה לא תגיע למה שאנו מכנים המהות הפנימית של הדברים, כי היא שוכנת מעבר למציאות של התפיסה-החושית. תפיסה-חושית יכולה להתקבל כשטיח קיר הפרוש סביב לנו. אין אנו קולטים עם החושים שלנו את מה שמונח בצד השני של שטיח הקיר. אנו בעולם זה של החושים מרגע ההתעוררות עד שאנו נרדמים. נפשנו מלאה ברשמים שהוטלו עלינו על ידי עולם זה של חושים. כאשר אנו נרדמים, איננו נמצאים בעולם שבצד זה של החושים, אנו אז במציאות שבתוך הדברים, אנו בצד האחר של שטיח הקיר של התפיסה-החושית. אך בתפיסתו הארצית האדם אינו יודע דבר על כך והוא חולם על כל מיני דברים המונחים מעבר לממלכת תפיסת החושים. הוא חולם על מולקולות, על אטומים. אבל הם רק חלומות – חלומות של תודעתו הערה. הוא המציא מולקולות, אטומים ודברים דומים, ומאמין שהם מציאויות. אבל כשלומדים את תיאור האטומים, אפילו מן הזמן האחרון ביותר… אתם לא תמצאו דבר, אלא אובייקטים זעירים המתוארים על פי המבנה של מה שנחווה מפני השטח של הדברים. הכל זה רקמה ארוגה מההתנסות של תודעה ערה בצד זה של מארג החושים.

אבל כאשר אנו נרדמים, אנו עולים מעולם החושים וחודרים לצד השני. מכיוון שאנו חווים את הטבע כאן עם מחשבותינו הערות, בעולם ההוא, כשאנו נופלים מזמן לזמן לידי שינה עד לזמן ההתעוררות, אנו חיים בעולם של רוח, עולם רוח זה שדרכו אנו עוברים גם לפני הלידה ואחרי המוות. בהתפתחותו הארצית האדם בנוי כך שתודעתו נכבית כאשר הוא עובר מעבר לעולם החושים. תודעתו אינה חזקה מספיק לחדור לעולם הרוח. אבל מה שמדע הרוח מכנה אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה – שלוש צורות אלו של תודעה על-חושית – נותנות לנו ידע לגבי מה שמונח בצד השני של שטיח הקיר של החושים. מה שאנו מגלים ראשונה, הוא השלב הנמוך ביותר של עולם ההיררכיות.

כאשר אנו מתעוררים משינה אנו עוברים לתוך העולם של החיות, הצמחים והמינרלים – שלוש ממלכות הטבע השייכות לעולם החושים. כאשר אנו נרדמים אנו עוברים מעבר לעולם החושים, אנו מועברים לממלכה של הדרגה הראשונה של הישויות מעל לאדם – המלאכים. מרגע ההירדמות עד שאנו מתעוררים, אנו קשורים עם הישות שניתנה לאדם כמלאך שלו, כמו שדרך העיניים והאוזניים אנו קשורים לשלוש ממלכות הטבע כאן בעולם החושים. אפילו אם בהתחלה אין לנו מודעות לקשר זה עם עולם המלאכים, אף על פי כן הוא קיים. קשר זה עומד לרשות גופנו האסטרלי.

אם בעודנו חיים בגופנו האסטרלי במשך השינה, אנו לפתע מתעוררים, עלינו ליצור קשר עם עולם המלאכים, וקודם כל עם המלאך הקשור עם חיינו, בדיוק כפי שכאן בעולם הארצי אנו קשורים עם החיות, הצמחים והמינרלים.

אפילו בעולם הארצי, בעולם החושי, אם אדם קשוב ובכוונה מאמן את חשיבתו, הוא רואה הרבה יותר מאשר בזמן שהוא חסר יכולת הבחנה והוא חפוז ומהיר. הקשר שלו עם שלוש ממלכות הטבע יכול להיות אינטימי או שטחי. דבר דומה מתרחש ביחס לעולם של הישויות הרוחיות, אך בעולם של הישויות הרוחיות שוררים תנאים אחרים.

אדם שמחשבותיו לגמרי שקועות בעולם החומר, שלעולם אינו שואף להתרומם מעליו, או לתת לעצמו אידיאות מוסריות העומדות מעבר לתועלתיות, שאין לו תשוקה לחוות אהבה אנושית אמיתית, שבחייו הערים אין לו תפילה לעולם האלוהי-רוחי – בהירדמו אין לו כוחות שיאפשרו לו לבוא לידי קשר עם המלאך שלו. בכל פעם שאנו נרדמים, מחכה מלאך זה לרגשות האידיאליסטיים ולמחשבות שבאות עימנו, וככל שאנו מביאים יותר כך יחסינו עם המלאך נהיים יותר אינטימיים בעודנו ישנים. כך דרך חיינו הערים, באמצעות מה שאנו מעבדים מעל ומעבר לאינטרסים חומריים, אנו צוברים כוחות שבאמצעותם היחס שלנו למלאך נהיה יותר ויותר אינטימי.

כאשר אנו מתים נופלת מאיתנו כל התפיסה-החושית. העולם החיצוני אינו יכול יותר להשאיר שום רושם עלינו, כי זה צריך להיעשות דרך החושים, והחושים נעלמים עם הגוף. באופן דומה, החשיבה הקשורה עם התפיסה החושית נכבית, כי הממלכה שלה הוא הגוף-האתרי. גוף-אתרי זה נשאר עימנו רק כמה ימים אחרי המוות. אנו רואים אותו לראשונה כתמונה חיה – תמונה שתחת תנאים מסוימים יכולה להיראות כהרף עין במשך החיים אבל באופן בלתי נמנע צומחת בפנינו אחרי המוות.

רקמה-אתרית זו נמסה לתוך הקיום, כמו שהמחשבות הרגילות שהושגו מעולם החושים עוברות הלאה מאיתנו. הן אינן נשארות. כל המחשבות התועלתניות הטהורות, כל המחשבות הקשורות עם עולם החומר, נסחפות הלאה מאיתנו כאשר אנו עוברים דרך שער המוות. אבל המחשבות והרגשות האידיאליסטיות, האהבה האנושית הטהורה, הרגשות הדתיים שעלו בנו בחיינו הערים וחיברו אותנו עם המלאך שלנו, אלה מלווים אותנו כאשר אנו עוברים דרך המוות.

יש לזה תוצאה חשובה ביותר במשך התקופה שנמצאת בין מוות ללידה מחדש. אפילו במשך החיים הארציים אנו קשורים עם ההיררכיות הגבוהות וזה נכון לומר שכאשר אנו נרדמים והביטוי האידיאליסטי שלנו מגיע אל המלאך, מלאך זה בתורו מתקשר עם הארכי-מלאכים [מלאכי-עליון], הארכי-מלאכים עם הארכאי וכך הלאה. הקיום שלנו ממשיך בעולם עשיר ושופע. אבל לעולם רוחי זה אין משמעות מיוחדת עבורנו בין לידה למוות. עולם זה של ההיררכיות הגבוהות רוכש את המשמעות האמיתית שלו עבורנו כאשר הוא נהיה לסביבה שלנו בין מוות ללידה מחדש. ככל שאנו כמהים יותר למלאך שלנו כך הוא מסוגל להפיח בנו אחרי המוות כאשר אנו ישויות של נפש ורוח, יותר חיים מודעים יותר מתנות מוענקות על ידי ההיררכיות לחיי ההכרה של הנפש. מה שהמלאך שלנו מציג, ביחד עם ההיררכיות הגבוהות (כלומר, מה שהישויות מההיררכיה הראשונה מגוללות ביחד עם ההיררכיות הגבוהות דרך המלאך שלנו), זה עבור ההכרה שלנו בעולם הרוח בין מוות ללידה מחדש מה שהעיניים והאוזניים הן בעולם הפיזי. וככל שהמחשבות והרגשות שלנו יותר אידיאליסטיות, והבאנו למלאך שלנו יותר אהבה אנושית ומעשים הטובים, כך התודעה שלנו מתבהרת.

כעת מגיע זמן בין מוות ללידה מחדש שבו יש למלאך תפקיד מוגדר בקשר אלינו. המלאך קיבל כעת יחס יותר אינטימי עם ההיררכיה של הארכי-מלאכים מאשר קודם לכן. אני תיארתי את הזמן שדרכו האדם חי בין מוות ללידה מחדש מהרבה נקודות ראות שונות, במיוחד במחזור ההרצאות שניתן בווינה ב-1914 שכותרתו ‘ישותו הפנימית של האדם וחיים בין מוות ללידה מחדש’.[1] אני אתאר כעת אספקטים אחרים.

כאשר עוברת תקופה ארוכה למדי אחרי המוות, מגיע הרגע החשוב כאשר המלאך צריך למסור מעלה לארכי-מלאכים את מה שהוא קיבל מאיתנו דרך הניסיונות ‘האידיאליסטים’ שתוארו. זה כאילו שהאדם מוּבא בפני העולם של הארכי-מלאכים, אשר יכולים אז לקבל חוויות אלו שהוא יכול להציג בנפשו ורוחו במשך חייו בין לידה למוות. יש הבדל גדול בקרב נפשות אנושיות שחיות בין מוות ללידה מחדש. בתקופתנו יש אנשים אשר הביאו מעט מאוד מחשבות ורגשות אידיאליסטיים, אהבה אנושית ומעשים טובים לרגע שבו המלאך נושא את מה שנישא דרך המוות הלאה אל הארכי-מלאך לצורך האבולוציה הקוסמית. תחת כל הנסיבות פעילות זו אשר מתרחשת בין המלאך והארכי-מלאך צריכה להתרחש. אך יש הבדל גדול התלוי ביכולתנו לעקוב במודעות, באמצעות הניסיונות שתוארו, אחרי מה שמתרחש בין המלאכים והארכי-מלאכים או שאנו רק חיים דרך מצב עמום ומעורפל כמו של כל האנשים שההכרה שלהם נהייתה מטריאליסטית טהורה. זה לגמרי מדויק לומר שהניסיון של בני אדם כאלה הוא עמום ומעורפל. אולי טוב יותר לומר: הם חווים זאת מתרחש באופן כזה שהם חשים נדחים בהתמדה על ידי העולם שלתוכו הם אמורים להתקבל, הם חשים מקוררים בהתמדה על ידי עולם שצריך לקבל אותם בחום. כי האדם צריך להתקבל עם סימפטיה אוהבת לתוך העולם של הארכי-מלאכים ברגע חשוב זה של זמן. הוא צריך להתקבל בחום. אז הוא יובל בדרך הנכונה לקראת מה שכיניתי במחזות המסתורין שלי” “שעת החצות של היקום”.[2]

האדם מובל על ידי הארכי-מלאכים לתחום של הארכאי היכן שחייו שזורים עם אלה של כל ההיררכיות הגבוהות יותר, כי דרך הארכאי הוא מובא ליחסים עם כל ההיררכיות הגבוהות יותר והוא מקבל מתחומם את האימפולס לרדת לאדמה פעם נוספת. ניתן לו הכוח לעבוד כישות של נפש ורוח, לעבוד במה שמאוחר יותר מסופק בצורה חומרית על ידי זרם התורשה.

לפני שעת החצות של הקיום האדם נהיה יותר ויותר רחוק מהקיום הארצי, הוא צומח יותר ויותר לתוך עולם הרוח –הוא מתקבל באהבה (במובן שתואר למעלה) על ידי עולם הרוח ונמשך לתוכו בחום, או שהוא נדחה ומקורר על ידו. אך כאשר שעת החצות של הקיום עברה, האדם מתחיל בהדרגה להתגעגע שוב לחיים ארציים ופעם נוספת, במשך החלק השני של מסעו, הוא פוגש את עולם הארכי-מלאכים. זה באמת כך: בין מוות ללידה מחדש, האדם עולה תחילה לעולם של המלאכים, הארכי-מלאכים, הארכאי, ואז יורד פעם נוספת. אחרי עולם הארכאי הקשר החשוב ביותר שלו הוא עם העולם של הארכי-מלאכים.

כעת מגיע רגע חשוב אחר בחיים שבין מוות ללידה מחדש. באדם שלא הביא דרך המוות מחשבות או רגשות אידיאליסטיים, אהבה אנושית, מעשים טובים ויראת שמיים אמיתית, משהו מהנפש והרוח נעלם כתוצאה מהאנטיפטיה והקור שנקצב על ידי העולם הגבוה יותר. כאשר האדם מתקרב שוב לממלכת הארכי-מלאכים בדרך הנכונה, הוא קיבל לתוכו את הכוח לפעול באופן אפקטיבי בחיים שלאחר מכן על האדמה, להשתמש נכון בגופו. אדם שלא הביא ניסיון שכזה עימו יהיה חדור על ידי המלאכים בתשוקה לחיים ארציים שנשארת יותר בלתי מודעת. הרבה מאוד תלוי בכך. תלוי בכך לאיזה אנשים, לאיזו שפה – שפת-אם – האדם יורד לקיומו הארצי הקרוב. דחף זה לקראת אנשים מסוימים ושפת-אם מסוימת נשתל בו באופן עמוק ופנימי או באופן שטחי יותר. כך שבירידתו האדם חדור באהבה עמוקה ופנימית למה שיבוא, לשפת-אמו, או שהוא נכנס באופן אוטומטי יותר לתוך מה שהוא יבטא מאוחר יותר דרך איברי הדיבור שלו.

יש הבדל גדול באיזה משתי דרכים אלה אדם נועד לשפה שתהיה שלו בחיים הארציים הבאים. זה שלפני חייו הארציים, במשך המעבר השני שלו דרך העולם של המלאכים, יכול להיות חדור באהבה פנימית אמיתית לשפת-אמו, קולט אותה כאילו היתה חלק של ישותו שלו. הוא נהיה לאחד עימה. אהבה זו היא לגמרי טבעית עבורו. זוהי אהבה שנולדת מהנפש. הוא צומח לתוך השפה והגזע שלו כמו לתוך בית טבעי. אם אדם צומח לתוכה בדרך אחרת במשך הירידה לחייו הארציים הבאים, הוא יגיע לאדמה כשהוא אוהב את שפתו רק מתוך אינסטינקט ואימפולסים נמוכים. חסר את האמת והאהבה הפנימית עבור שפתו ועבור עמו, הוא יהיה מועד לפטריוטיזם אגרסיבי הקשור לקיומו הגופני. יש הבדל גדול אם מישהו גדל לתוך גזע ושפה עם אהבה טהורה ושקטה, שמאחד את עצמו באופן פנימי עם עמו ושפתו, או אם מישהו צומח לתוכם באופן יותר אוטומטי, ומתוך תשוקה ואינסטינקטים מבטא אהבה עבור עמו ושפתו. המצב הראשון שצוין מעולם לא בא לידי ביטוי בשוביניזם, שטחיות או צורה תוקפנית של פטריוטיזם. אהבה אמיתית ופנימית עבור גזע ושפה מבטאת עצמה באופן טבעי ולגמרי תואמת אהבה אנושית כללית. רגשות עבור אינטרנציונליזם וקוסמופוליטיות לעולם אינם שמים לאל אהבה פנימית זו עבור שפה או אנשים. כאשר אדם מטפח בתוך שפתו יותר אוטומטיות, כאשר דרך האינסטינקטים והאימפולסים שלו הוא מפתח אהבה אורגנית, דמוית חיה, לוהטת מדי, עבור שפה ואנשים, נציונליזם ושוביניזם כוזבים מופיעים, עם הדגש החיצוני שלהם על גזע ולאומיות.

במיוחד בזמן הנוכחי זה הכרחי ללמוד מנקודת הראות של חיים שבין מוות ללידה מחדש את מה שאנו פוגשים בעולם החיצוני בחיינו בין לידה למוות. כי הדרך שבה אנו מגיעים למטה לגזע ולשפה דרך זרם התורשה, דרך הלידה, תלויה בכיצד אנו נפגשים בפעם השניה בממלכת הארכי-מלאכים.

אלו אשר מנסים להבין את החיים היום מנקודת-ראות רוחית, יודעים את החשיבות הרבה של הניסיון העולה בתקופה שבין מוות ללידה מחדש, כאשר האדם מגיע בפעם השניה לתוך ממלכת המלאכים. ברחבי כל האדמה היום אנשים מפתחים גישה כושלת ללאומיות, גזע ושפה, והרבה ממה שצץ באסון של העשור השני של המאה העשרים בהתפתחות של האנושות המערבית, ניתן להבנה רק כשהוא נלמד מנקודת ראות שכזו. מי שלומד את החיים היום לאור מדע הרוח האנתרופוסופי צריך להניח שבחיים ארציים קודמים הרבה אנשים נהיו יותר ויותר מסובכים עמוקות במטריאליזם. אתם כולכם יודעים שבאופן נורמלי התקופה שבין מוות ללידה מחדש היא ארוכה. אבל במיוחד בתקופה הנוכחית של האבולוציה, יש הרבה אנשים שהחיים שלהם בין מוות ללידה מחדש, בין מותם האחרון ולידתם הנוכחית, היו קצרים, ובחיים הארציים הקודמים היתה להם מעט אהבה אנושית או אידיאליזם. כבר בחיים הארציים הקודמים היו האינטרסים שלהם רק תועלתניים. כתוצאה מכך, במגע השני שלהם עם ממלכת המלאכים בין מוות ללידה מחדש, נעשו המעשים עבור כל מה שצץ היום בצורה כה מרושעת בחיי המערב.

הבנו שהאדם יכול להיות מובן כישות מרחבית רק כאשר ידוע שהצורה והמבנה שלו נגזרים מהתחום של כוכבי השבת ושלבי החיים שלו מהספירות הפלנטריות. כישות מרחבית, האדם שולף את הכוחות הפעילים בתוכו, לא רק מהאדמה, אלא מן הקוסמוס כולו. זה הכרחי ללכת מעבר לחיים שבין לידה למוות כדי להבין חיים חברתיים, חיים גזעיים על האדמה.

כאשר אנו מתבוננים בזהירות בחיים של ימינו אנו מוצאים שגם אם בני האדם תובעים את זכותם לחופש באופן די קולני, במציאות הם בלתי חופשיים בפנימיותם. אין באמת חיים חופשיים בפעילויות אשר כיום מגלות בבירור כוחות ברורים כאלה של שקיעה. אינסטינקטים ואימפולסים נמוכים הם הגורמים של הסבל בחיים החברתיים. וכאשר אנו מבחינים בזה אנו נקראים להבין זאת.

כמו שהמפגש השני עם הארכי-מלאכים מתרחש, כך כאשר האדם מתקרב פעם נוספת לחיים ארציים, הוא נכנס לאיחוד יותר אינטימי עם המלאך שלו. אך בתחילה הוא יותר מכונס בפני ממלכת המלאכים. במידה שהוא בממלכת הארכי-מלאכים, גם המלאך שלו קשור יותר בחוזקה לממלכה זו. האדם חי כפי שהוא בקרב ההיררכיות הגבוהות וכשהוא מתקרב ללידה מחדש הוא מופקד יותר ויותר בידי ממלכת המלאכים המובילים אותו לזרם התורשה דרך עולם האלמנטים, דרך האש, האוויר, המים והאדמה. המלאך שלו, מוביל אותו לקיום פיזי על האדמה. המלאך שלו יכול לעשות אותו לאדם במצב של פעולה חופשית, מתוך המעמקים של נפשו ורוחו, אם כל התנאים שתוארו התמלאו על ידי ההישגים של חיים ארציים קודמים.

אך המלאך אינו יכול להוביל אדם לחיים חופשיים באמת אם עליו להיות מאוחד באופן אוטומטי עם שפה ועם גזע. גם במקרה כזה האינדיבידואלים נהיים בלתי חופשיים. מחסור זה בחירות מראה עצמו בדרך הבאה: במקום ליצור מושגים חופשיים, אדם שכזה רק חושב מילים. הוא נהיה בלתי חופשי בגלל שכל חשיבתו ספוגה במילים. זהו האופי היסודי של האדם המודרני.

חיים ארציים בהתפתחותם ההיסטורית, במיוחד במצבם הנוכחי, אינם יכולים להיות מובנים אלא אם אנו פונים עם עיני הנפש גם למהלך החיים בין מוות ללידה מחדש, אל העולם של הנפש והרוח.

כדי להבין את הצורה האנושית, אנו צריכים לפנות לשמיים של כוכבי השבת. להבין את שלבי החיים באדם אנו צריכים לפנות לספירות הפלנטריות. אם אנו רוצים להבין את חיי הנפש והרוח של האדם, אנו לא צריכים להגביל את תשומת לבנו אל החיים שבין לידה למוות, כי כפי שראינו, חיים אלה של נפש ורוח מושרשים בעולם של ההיררכיות הגבוהות ושייכים להיררכיות הגבוהות כמו שהגוף הפיזי והגוף האתרי של האדם שייכים לעולם הפיזי ולעולם האתרי.

ושוב, אם אנו רוצים להבין חשיבה, רגש ורצון, אז אנו לא צריכים להגביל את תשומת לבנו רק ליחסיו של האדם לעולם החושים. חשיבה, רגש ורצון הם כוחות שדרכם הנפש מתפתחת. אנו נישאים דרך שער המוות על ידי המחשבות האידיאליסטיות שלנו – על ידי מה שאהבה ומסירות דתית השתילו במחשבות אלו. פגישתנו הראשונה עם הארכי-מלאכים תלויה בכיצד רוממנו את חשיבתנו והחדרנו אותה באידיאליזם. אך כאשר אנו עוברים דרך שעת החצות של הקיום, החשיבה שלנו מתה. זוהי חשיבה זו אשר כעת, אחרי שעת החצות של הקיום, מעוצבת מחדש ומשתכללת עבור החיים הארציים הבאים. הכוחות אשר חודרים את האיברים הפיזיים של החשיבה בחיים הארציים הבאים מעוצבים על ידי חשיבתנו הקודמת. הכוחות הפועלים בראש האנושי אינם רק כוחות של החיים הנוכחיים. הם הכוחות שפעלו לתוך חיים אלה מחשיבה כפי שהיתה בחיים האחרונים, ובנו את צורת המוח.

מצד שני, בפגישה השניה עם הארכי-מלאכים זהו הרצון אשר ממלא את חלקו המיוחד בחיי הנפש והרוח של האדם. זהו הרצון אשר בחיים הבאים על האדמה, תופס את איברי הגפיים וחילוף החומרים. כאשר אנו נכנסים דרך הלידה לתוך החיים הארציים, זהו הרצון אשר קובע את ההתאמה או חוסר ההתאמה של הגפיים והתהליך המטבולי.

בתוך ראשנו באמת יש לנו תמונת-ראי פיזיקלית של המחשבות המעורבות בחיים הקודמים. בכוחות של הגפיים העליונים והתחתונים והמטבוליזם יש לנו את עבודתם של הכוחות החדשים הנרכשים של הרצון אשר משתלבים בתוכנו כפי שתיארתי בפגישה השניה עם הארכי-מלאכים – בדרך כזו שהם פועלים באופן פנימי בחיי הנפש, או שהם פועלים באופן אוטומטי.

אלו שמבינים כיצד חיים נוכחיים אלה אשר מייצרים כוחות כאלו של ניוון באנושות של המערב, קיבלו צורה, יביטו בעניין גדול ביותר לקראת מה שהיה פעיל באדם בין מוות ללידה מחדש במשך תקופת הקיום שקדמה לחיים ארציים אלה. ומה שהם יכולים ללמוד מזה ימלא אותם באימפולס – כעת שהתוצאות הנוראות של המטריאליזם נהיות גלויות לעין בחיי האנשים – לתת לאנשים שכבר בהתגשמות האחרונה שלהם היו יותר מדי מטריאליסטים, תמריץ כזה שיכול להוביל אותם פעם נוספת להעמקת החיים הפנימיים, לפעילות רוחית חופשית, ליחס באמת אינטימי וטבעי לשפה וגזע אשר בשום דרך אינו מתנגד לבינלאומיות או לקוסמופוליטיות.

אבל ראשית כל וחשובה ביותר היא החשיבה שלנו שצריכה להיות חדורה ברוחיות אמיתית. במציאות, ברוח של האדם המודרני יש רק מחשבות. כאשר האדם מדבר היום על רוחו, הוא למעשה מדבר רק על מחשבותיו, פחות או יותר על חשיבתו המופשטת. מה שאנו צריכים זה להיות מלאים ברוח, הרוח החיה השייכת לעולם שנמצא בין מוות ללידה מחדש. ביחס לצורה שלו, לשלב החיים שלו, לטבע הנפש והרוח שלו, האדם צריך לראות את עצמו כשייך לעולם אשר שוכן מחוץ לספירה הארצית. אז הוא יוכל להביא את מה שנכון וטוב לחיים הארציים.

אנו יודעים כיצד הרוחי באדם נספג בהדרגה על ידי תחומים אחרים של קיום ארצי, על ידי חיים פוליטיים ועל ידי חיים כלכליים. מה שדרוש הם חיים רוחיים חופשיים ובלתי תלויים. רק כך האדם יכול להיות חדור ברוחיות אמיתית, בחומר רוחי, לא רק עם מחשבות אודות כך או כך. אם כן, אנתרופוסופיה צריכה להתכונן לעבוד לשחרור החיים הרוחיים. אם חיים רוחיים אלה לא יעמדו על יסודותיהם שלהם, האדם יהיה יותר ויותר סוחר ברעיונות, הוא לא יהיה מסוגל להחדיר את ישותו עם רוח חיה, אלא רק עם רוח מופשטת.

כאשר אדם כאן, בחיים הפיזיים, עובר דרך שער המוות, גווייתו נכנסת לאדמה, או ליסודות האדמה. ישותו האמיתית אינה נמצאת יותר בתוך גווייה פיזית זו. כאשר אדם עובר דרך לידה באופן כזה שדרך התהליך שמתואר הוא נהיה ל”אוטומט” ביחסו לאומתו, לשפתו ולהתנהגותו – אז חשיבתו החיה, רצונו החי, הטבע החי של נפשו ורוחו מת כאשר הוא נולד לתוך העולם הפיזי ובתוך קיום פיזי הוא נהיה לגווייה של ישות אלוהית של נפש ורוח.

החשיבה המופשטת השכלתנית היא באמת גווייה של נפש ורוח. בדיוק כפי שהאדם הממשי אינו עוד בתוך הגווייה הפיזית, כך יש לנו בחשיבה מופשטת, חיי נפש שהם ריקים מרוח – באמת רק הגווייה של האלוהי-רוחי. האדם עומד היום בנקודה קריטית ועליו להחליט לקבל פעם נוספת את עולם הרוח, כדי שהוא ימזוג חיים חדשים לתוך החשיבה המופשטת שהיא גווייה של האלוהי-רוחי, בפותחו את הדרך לאינסטינקטים, לאימפולסים ולאוטומטיזם.

מה שאמרתי כאן בסוף הרצאתי לסטודנטים, נכון בצורה עמוקה. אם האדם צריך לעבור משקיעה לעליה של ממש, הוא צריך להתגבר על ההפשטה אשר כמו גווייה של הנפש נוכחת בחשיבה האינטלקטואלית והרציונליסטית של ימינו.

התעוררות של הנפש והרוח – זה מה שדרוש! החיים החברתיים של הזמן הנוכחי מצביעים בבהירות על הצורך בהתעוררות שכזו. לאנתרופוסופיה יש באמת תפקיד נצחי ביחס לעיקרון החי באדם שצריך להמשיך מעבר לכל התקופות של הזמן. אבל מבחנה של האנתרופוסופיה שיש להגשימו עבור הזמן הנוכחי, הוא לגמול את האדם מעשייה חיצונית, מהנטייה לשתק ולהרוג את האלוהי-רוחי בתוכו. אנתרופוסופיה צריכה להחזיר חיים אלוהיים-רוחיים אלה. האדם צריך ללמוד לראות את עצמו לא רק כארצי, אלא כישות שמיימית, להבין שחייו הארציים יכולים להתנהל נכונה רק בכוחות של קיום שמיימי, בקיום שבין מוות ללידה מחדש, המובאים מטה לתוך חיים ארציים אלה.

——————————————————————————————–

  1. הרצאות שניתנו בווינה בתאריכים: 9.4.1914 – 14.4.1914 GA153 – יצא לאור בעברית בלקט: עיונים אזוטריים כרך ג – הוצאת תלתן.
  2. ארבעת מחזות המסתורין יצאו לאור בעברית בהוצאת סופיה. [שער ההתקדשות * מבחן הנפש * שומר-הסף * התעוררות הנפש].

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *