כך צורות אבולוציה נטלו מהלכן תחת הדרכתן המיוחדת של ישויות עליונות, הדוות (Devas), בכדי לקדם את האבולוציה בדרך מסוימת. המנהיג של כל ההתפתחות הזאת הוא האל הקרוי בעברית יווה, או יהווה. הוא היה אל-ירחי. הוא אחז, במשמעות הגבוהה ביותר של המילה, את הכוח שהתפתח על הירח על פיו הוא השתדל לפתח את המין האנושי הלאה בכיוון זה. בעולם הארצי יהווה מייצג את האל שהעניק לישויות את האפשרות להתרבות פיסית. כל דבר אחר (אינטלקט) לא שכן בכוונתו של יהווה. אם רק כוונתו של יהווה הייתה ממשיכה להתפתח, המין האנושי היה בסופו של דבר מאבד את האפשרות להתרבות, מאחר שכוח הרבייה היה מתרוקן. אז הוא היה רק מעוניין ביצירה של צורות יפיפיות, מאחר והוא היה אדיש למה שהוא פנימי אינטלקטואלי. יהווה רצה ליצור צורות אדם יפיפיות, שתינשאנה כאנדרטות יפיפיות. כוונתו הייתה שכוח הרבייה ימשיך עד שיכלה את עצמו. הוא רצה שתהיה לו פלנטה הנושאת צורות יפיפיות אבל חסרות לחלוטין כוח של תנועה. אם האדמה הייתה ממשיכה באבולוציה שלה עם הירח בתוכה, היא הייתה מתפתחת לכדי צורה קשה וקפואה לחלוטין. יהווה היה מנציח את הפלנטה שלו כאנדרטה לכוונתו. דבר זה ללא ספק היה מתרחש לולא התייצבו כעת לשרות האדמה המומחים ההם שהתקדמו מעבר לאבולוציית הירח. היה זה בדיוק הזמן בו הם הופיעו. הם פיתחו כבר על הירח את האינטליגנציה והרוח שאנו פיתחנו לראשונה על האדמה. הם נטלו כעת את שאר האנושות תחת חסותן והצילו אותה מהגורל שאחרת היה מתרגש עליה. ניצוץ חדש הוצת בגופו האסטרלי של האדם. ממש באותו הזמן הם העניקו לגופו האסטרלי של האדם את הדחף להתפתח מעבר לנקודה קריטית זו. יהווה היה יכול כעת להציל את המצב רק על ידי שינוי דרך עבודתו. הוא יצר גבר ואישה. מה שלא היה יכול יותר להיות מוכל במין אחד חולק בין שני מינים.

שני זרמים מתקיימים כעת, הזרם של יהווה והזרם של מומחי הירח. האינטרס של מומחי הירח היה להחדיר רוחיות למין האנושי. יהווה רצה לעשות מהם פסלים יפיפיים. באותם הזמנים שני כוחות אלו נאבקו אחד בשני.

כך יש לנו על האדמה עניין עם כוח בעל יכולת רבייה עצמית, עם הקריה-שאקטי (Kriya shakti). כוח זה קיים כיום על האדמה רק במיסטריות מאוד גבוהות. באותם הזמנים כל אחד היה בעל כוח כזה. באמצעות כוח זה האדם יכל להרבות את עצמו. אז הוא הפך למחולק לשני חצאים וכתוצאה מכך שני מינים הגיעו לידי קיום על פני האדמה.

יהווה משך מהאדמה את כל כוח ההתרבות שמתוך הפריה עצמית ומיקמו בירח לצד האדמה. כך התעורר הקשר בין כוח ההתרבות וישויות הירח. כעת יש לנו את האדם עם כוח התרבות מוחלש, אבל עדיין ללא האפשרות להפוך לרוחני. אלו היו אבותיו הקדמונים של האדם של היום. מומחי הירח באו אליהם ואמרו: אסור לכם ללכת בעקבות יהווה. הוא לא ירשה לכם להגיע לידע, אבל אתם חייבים להגיע לידע. זה היה הנחש. הנחש פנה אל האישה, מאחר והיה לה את הכוח להביא צאצאים מתוכה. כעת יהווה אמר: האדם נעשה כמונו, והביא מוות אל העולם ולכל דבר הקשור עימו.

'לוציפר' הוא השם שניתן למומחי הירח .הם אלו שהעניקו לאדם את האינטלקטואליות. הם העניקו זאת לגופים האסטרלי והפיזי. ללא זאת המונאדות לא היו מסוגלות להיכנס אליהם והאדמה הייתה הופכת לאנדרטה פלנטארית לגדולתו של יהווה. באמצעות התערבותו של עקרון לוציפר עצמאות האדם ורוחניותו ניצלו. אז יהווה חילק את ההתרבות שמתוך ההפריה העצמית לשני חלקים, כך שהאדם לא היה מסוגל להיות רוחני בשלמות. כך, מה שאבד כתוצאה מאי המשכת עבודתו של יהווה לבד, יופיע שוב בגזע השישי, כאשר האדם ייעשה כה רוחני עד שהוא ישיג שוב את הקריה-שאקטי, את הכוח היוצר של ההתרבות. הוא יגיע למצב בו הוא יוליד אדם מסוגו. בדרך זו המין האנושי ניצל מנפילה.

באמצעות כוח יהווה האדם נושא בתוכו את האפשרות להתקשות. כאשר מתבוננים בשלושת הגופים הנמוכים אנו מוצאים שהם נושאים בתוכם את האפשרות לחזור למצב הפיסי של האדמה. החלקים העליונים: האטמה, הבודהי והמאנס, היו מסוגלים להיכנס אל האדם רק מאחר והתווספה השפעתו של הנחש. זה העניק לאדם חיים וכוח חדשים שאפשרו לו להישאר עם הפלנטה הארצית. ההתרבות נעשתה דו-מינית וכך לידה ומוות נכנסו אל העולם. קודם לכן זה לא קרה.

כאשר האדם בפעולתו מתוך הרוח, משנה את הגוף הפיסי, הוא כובש את המוות. הכוחות הנפרדים כילו עצמם כאשר הם נטלו צורות מיוחדות. הכוחות חדרו לתוך צורה דחוסה יותר ויותר ולכן היה על החיים בתקופה הלמוריאנית לקבל דחף חדש, שהתחולל באמצעות הסטת האדמה. צירה של האדמה הוסט בהדרגה. קודם לכן שרר אקלים טרופי בקוטב הצפוני ולאחר מכן בעקבות הסטת ציר האדמה, האקלים הטרופי עבר לאזור המרכז. שינוי זה קרה מהר יחסית אבל בכל זאת נמשך בערך ארבע מליון שנים [מאוחר יותר רודולף שטיינר תיקן את סקאלת הזמן של אבולוציית האדמה לתקופות קצרות הרבה יותר. העורך]. ארבע מליון שנים נדרשו לפיטרים (Pitris) של הירח בכדי להסיט את צירה של האדמה. באותם הזמנים ההתפתחות של הפיטרים הייתה כבר הרבה יותר מתקדמת מזו של האדם של ימינו.

כך התפתחו באותם הימים מתוך ישות האדם החד-מינית שני מינים. בהתחלה בקרב ישויות האדם החד מיניות היו אינדיבידואלים מפגרים ביותר, אבל גם כאלו שהיו מתקדמים ביותר. רק חלק קטן מהאדמה היווה מקום מגורים הולם עבור המונאדות שירדו. אז התרחשה התחלקות ישות האדם לשני מינים. זה התרחש קודם לכן בקרב החיות. לצד האדם התקיימו חיות ממין זכר ונקבה. צורות גרוטסקיות ביותר היו מסוגלות להתקיים על האדמה המעוצבת בצורה שונה למדי. הן היו מסוגלות גם לעוף, הן נשאו בתוכן את ההבטחה העתידית של מה שהאדם אוחז בו היום. דתות אזוטריות קוראות לישויות אדם המסוגלות להוליד את בני סוגם שוורים. (סמלי חיות מסוימים מיוחסים לזה). השור הוא סמל הפריון. קודם לכן הגיע האריה, הסמל של האומץ, ולפניו הנשר. בחזון הנביא יחזקאל המתייחס לזמנים קדומים אלו, לחיות יש כנפיים מאחר והם יכלו לרומם עצמן מעל האדמה. האדם הופיע רק מאוחר יותר.

כך יש לנו את האדם כפי שהוא התפתח ממצב חד-מיני לדו-מיני, וביחד עימו חיות דו-מיניות, זכר ונקבה. היה זה רק הודות לפיטרים של הירח שהאדם הפך בשל מספיק בכדי להיות בעל גוף המסוגל לקלוט את המונאדות. האחרונות בחרו רק את דוגמאות הצורות המפותחות והמעודנות ביותר של צורות האדם. על אלו היה להימנע לחלוטין מיחסי מין עם כל דבר שמסביבן, אחרת הגופים היפיפיים היו אובדים. רק אז הגוף עיצב עצמו בהתאמה עם המונאדה. הצורות האחרות שהיו פחות מפותחות כשלו מלספק את המונאדות היורדות, לכן הן יצקו רק חלק מכוחן הרוחי אל תוך גופי האדם שאינם מושלמים וזרם שלישי סירב לחלוטין להתגשם. כתוצאה מכך התקיימו גופי אדם שניחנו במעט מאוד רוח, וגופים אחרים משוללי רוח.

באמצע התקופה הלמוריאנית אנו מוצאים את הבנים הראשונים של ערפל האש. התגשמויות אלו ביסוד המכיל אש שבאותם הזמנים הקיף את האדמה. בני ערפל האש היו הארהטים (Arhats) הראשונים,^[1] ואז הופיעו שני הסוגים הנוספים. בתחילת הגזע הלמוריאני הללו שקלטו רק ניצוץ קטן התאימו פחות ליצירת ציביליזציה ובמהרה כרעו תחת גודל המשימה. מצד שני הללו שלחלוטין לא קיבלו דבר מצאו ביטוי מלא לטבעם הנמוך. הם התערבבו עם החיות. מהם נבעו הגזעים הלמוריאנים האחרונים. האינסטינקטים הפראים החייתיים התקיימו בצורות האדם הדומות לחיות. זה הביא להתנוונות כל סובסטאנציית האדם.

לו כל בני האדם היו מופרים על ידי המונאדות, כל גזע האדם היה משתפר לאין שיעור. הרוע הראשון התעורר מעצם העובדה שמונאדות מסוימות סירבו להתגשם. מזה באמצעות התמזגות, חלה התדרדרות. בדרך זו ישות האדם סבלה מהתנוונות פיסית מהותית. רק בתקופה האטלנטית המונאדות התחרטו על סירובן הקודם. הן ירדו מטה ואכלסו את כל המין האנושי. בדרך זו נוצרו הגזעים האטלנטים השונים.

הגענו כעת לזמן בו התרחש משהו שגרם להתדרדרותה של האדמה. ההתדרדרות המסיבית של הגזעים חוללה זאת. היה זה הזמן בו זרע הקרמה נשתל. כל דבר שהגיע לאחר מכן היווה תוצאה של קרמה מקורית זו. מאחר ואם המונאדות כולן היו נכנסות לצורות האדם בזמן הנכון, לישויות האדם הייתה הוודאות שיש לחיות, הן לא היו יכולות להגיע לידי טעות, אבל הן לא היו מסוגלות לפתח חירות. הארהטים (Arhats) המקוריים לא היו יכולים לטעות. הם היו מלאכים בגוף אדם. אך מומחי הירח הובילו את הדברים כך שמונאדות מסוימות היססו להתגשם. באמצעות זה עקרון הסגפנות חדר אל העולם – אי הרצון ליישב את האדמה. חוסר התאמה זה בין הטבע העליון לתחתון התעורר באותם הזמנים. כתוצאה מכך האדם נעשה לחסר וודאות. הוא חייב כעת לנסות דברים, להיטלטל מהתנסות אחת לשנייה, בניסיונו למצוא את דרכו בעולם. מאחר והייתה לו קרמה ראשונית, התרחשה שאר הקרמה שלו. כעת הוא יכל ליפול לידי טעות.

הכוונה הייתה שהאדם צריך להשיג ידע. זה היה יכול להתחולל רק באמצעות הקרמה המקורית. העיקרון הלוציפרי, מומחי הירח, רצו לפתח חירות ועצמאות ברמה הרבה יותר גבוהה. זה בוטא בצורה מאוד יפה באגדה של פרומתאוס:^[2] זאוס לא הרשה לאדם לקבל את האש. בכל זאת פרומתאוס העניק להם את האש, את היכולת להתפתח יותר ויותר גבוה. בעשותו כך הוא גזר על האדם סבל. האדם חייב לחכות כעת לבואו של גיבור השמש, עד שעקרון גיבור השמש בגזע השישי יאפשר לו להתפתח הלאה ללא הידע הלוציפרי. אלו שניחנו ברמה גבוהה של התקדמות דומים לפרומתאוס, הם גיבורי השמש.

כך אנו לומדים להכיר את שני מסדרי בני האדם: הללו שנכנעים לעקרון יהווה המביא את השלמות לאדמה הפיסית, ומצד שני בני אדם רוחניים שהופכים למפותחים מאוד. יהווה ולוציפר מעורבים במאבק בלתי פוסק. זוהי כוונתו של לוציפר לפתח את הכול כלפי מעלה, לעבר הידע, כלפי האור. בדוואכאן האדם יכול להביא מידה מסוימת של התקדמות לעקרון הלוציפרי. ככל שהוא שוהה יותר בדוואכאן כך הוא יכול לפתח יותר מזה. הוא חייב לעבור דרך מספר רב ככל הנדרש של התגשמויות בכדי להביא עקרון זה לשלמות מלאה.

כך מתקיימים בעולם העיקרון של יהווה והעיקרון של לוציפר. אם רק העיקרון של יהווה היה מלומד, האדם היה נכנע לאדמה. אם לימוד ההתגשמויות החוזרות והקרמה היה מורשה להיעלם לחלוטין מהאדמה היינו מפסידים את המונאדות ליהווה והאדם הפיסי היה נמסר לאדמה, לפלנטה מאובנת. לעומת זאת באמצעות לימוד ההתגשמויות החוזרות והקרמה האדם מובל מעלה אל הרוחניות. לכן הכריסטיאניות ביצעה פשרה מוצדקת לחלוטין, בה למשך זמן מה היא לא לימדה אודות ההתגשמויות החוזרות והקרמה, אלא אודות חשיבותו של קיום בודד של האדם (התגשמות יחידה), בכדי שהאדם ילמד לאהוב את האדמה, והיא מחכה עד שהוא יהיה מספיק בשל עבור כריסטיאניות חדשה, כריסטיאניות המלמדת אודות התגשמויות חוזרות וקרמה, הגואלת את האדמה ומביאה את כל מה שנזרע אל הדוואכאן. כתוצאה מכך, בכריסטיאניות עצמה מתקיים קונפליקט בין שני העקרונות: האחד ללא הלימוד אודות ההתגשמויות החוזרות והקרמה, והשני עם לימוד זה. במקרה הקודם, כל דבר אותו יכול לוציפר לחולל נלקח מבני האדם. הם למעשה היו נושרים מההתגשמויות החוזרות ומפנים את גבם לאדמה, היו הופכים למלאכים מנוונים. במקרה זה האדמה הייתה צועדת אל נפילתה. אם צבאות יהווה היו המנצחים על האדמה, האדמה הייתה נשארת מאחור כמעין ירח, כגוף נוקשה. האפשרות לספיריטואליזציה הייתה מוחמצת. הקרב בבהגוודגיטה מתאר את הקונפליקט שבין יהווה ולוציפר וצבאותיהם.

האפשרות ללמד היום את הכריסטיאניות ללא ההתגשמויות החוזרות והקרמה בהחלט יכולה עדיין לגבור. במקרה זה האדמה תאבד את העיקרון הלוציפרי. האדמה כולה עדיין משמשת כשדה קרב בין שני עקרונות אלו. העיקרון המוביל את האדמה אל הרוחניות הוא לוציפר. בכדי לחיות בהתאמה עם עיקרון זה חייב האדם קודם לאהוב את האדמה, אדם חייב לרדת אל האדמה. לוציפר הוא הנסיך המושל בממלכת המדע והאומנות, אבל בסיכומו של דבר הוא אינו יכול לרדת אל האדמה: מאחר וכוחו אינו מספיק לכך.^[3] לגמרי לבד, יהיה זה בלתי אפשרי עבור לוציפר להוביל מעלה את מה שנמצא על האדמה. בעבור זה נדרש לא רק כוחו של מומחה הירח, אלא גם כוחו של מומחה השמש, החובק את מלוא חיי האדם ולא רק מה שמתגלה במדע ובאומנות. לוציפר מיוצג בצורה של דרקון מכונף. יחזקאל הנביא מתאר אותו כשור מכונף.

כעת הגיע גיבור השמש, באופן דומה להללו שהופיעו בתקופה ההיפרבוריאנית, ומיוצג על ידי יחזקאל כאריה מכונף. גיבור זה, שנתן את האימפולס השני הוא כריסטוס, האריה משבט יהודה. המייצג של הנשר יגיע מאוחר יותר. הוא מייצג את עקרון האב. כריסטוס הוא גיבור השמש, בעל טבע של אריה, הפיטרי של השמש (Sun Pitri).

האימפולס השלישי ייוצג על ידי מומחה שהיה כבר מומחה על הסטורן. אחד כזה אינו יכול עדיין להתגשם על האדמה. כאשר אדם יהיה מסוגל לא רק לפתח את טבעו הגבוה מעלה, אלא מתוך פעילות יצירתית לוותר לחלוטין על טבעו הנמוך, אז המומחה הגבוה הזה, מומחה הסטורן, עקרון האב, האל הסמוי, יהיה מסוגל להתגשם.

————————————————————————————–

1. ניתן כהסבר לבית השביעי הדיזן (Dyzan ) בדוקטרינה הסודית של בלבצקי. ↑
2. ראה הרצאה מה-7.10.1904 בנושא מיתולוגיה יוונית וגרמנית. ↑
3. אמנם לוציפר עצמו התגשם על פני האדמה שלושת אלפים שנה לפני הכריסטוס, אבל הישויות השייכות לצבאו אינן מספיק חזקות בכדי להתגשם על האדמה. ראה סדרת ההרצאות: פלאי עולם (GA129). יצא בעברית בהוצאת חירות. המתרגם. ↑