רודולף שטיינר

31 הרצאות שניתנו בברלין ב-1905

GA93a

תרגם מאנגלית: מוטי גולדנר

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

בספר יש הקדמות ונספחים חשובים שאין בארכיב!

הרצאה שמונה עשרה

ברלין, 16.10.1905

אם אנו מעוניינים לרכוש הבנה מדויקת יותר באשר לדרך התרחשותה של הקרמה, אנו חייבים לפנות אחורנית למרחק מה בהתפתחות האנושות. אם נעביר עצמנו אחורה אלפי שנים נמצא את אירופה מכוסה בקרח. באותה התקופה, הקרחונים של האלפים הבקיעו דרכם מטה אל המישורים הנמוכים של צפון גרמניה. המחוזות בהם אנו גרים כעת היו קרים ולא מעובדים. כאן התגורר גזע של אנשים שהשתמש בכלים פרימיטיביים ופשוטים ביותר. אם נפנה אחורה מיליוני שנים נמצא באותה הטריטוריה אקלים טרופי שניתן למוצאו היום רק במחוזות החמים ביותר של אפריקה. בחלקים מסוימים היו יערות עצומים בהם חיו תוכים, קופים, במיוחד קופי הגיבון ופילים. בקושי היינו יכולים לפגוש במסעותינו ביערות אלו דבר מה המתקרב לאדם של היום ואפילו לזה של התקופות שהתקיימו מספר אלפי שנים מאוחר יותר. מדעי הטבע יכולים להוכיח בהתבסס על שכבות אדמה מסוימות שהצטברו בין שתי תקופות אלו, את קיומו של סוג אדם שחלקו הקדמי של המוח אצלו לא היה עדיין מפותח כמו זה של היום והמצח שלו נסוג רחוק אחורנית. רק החלק האחורי של המוח היה מפותח. אנו פונים אחורה הלאה אל הזמנים בהם אנשים עדיין לא ידעו להשתמש באש ויצרו את כלי נשקם על ידי השחזת חלקי אבנים. מדעי הטבע אוהבים להשוות שלב זה של האנושות עם זה של ילד פראי או מגושם. שרידים של אנשים כאלו נמצאו בחלקי האדמה בהם שכן הגזע הניאנדרטלי ובקרואטיה. הייתה להם גולגולת הדומה לזו של קוף, והממצאים בקרואטיה גילו שלפני שהם מתו צלו אותם על האש, וכך הוכיחו שחיו שם קניבלים.

החוקר המטריאליסטי אומר: אנו עוקבים אחורנית אחרי האדם עד לזמנים בהם הוא היה עדיין מגושם ולא מפותח ומניחים שהאדם התפתח משלב ילדותי זה של קיום עד לשלב התרבות הנוכחי של האדם, ומניחים שאדם פרימיטיבי זה התפתח מחיות בעלות קווי דמיון לאדם. לכן בתיאוריה זו של האבולוציה הוא מבצע קפיצה מהאדם הפרימיטיבי אל החיות הדומות לאדם. מדען הטבע מניח כמובן מאליו שהיותר מושלם מתפתח תמיד מהפחות מושלם. אך זהו לא תמיד המצב. אם למשל אנו עוקבים אחרי האדם אחורנית אל שלב הילדות אנו לא מגיעים לאי שלמות גדולה יותר מאחר והילד הוא צאצאם של האב והאם. כלומר אנו מגיעים למצב פרימיטיבי הנובע ממצב גבוה יותר. זוהי עובדה חשובה, מאחר והיא קשורה לעובדה שכבר עם הלידה יש לילד נטייה כלפי שלב מאוחר יותר של שלמות, שעה שהחיה נשארת בשלב נמוך יותר.

כאשר מדען הטבע פנה אחורה אל השלב בו לא היה לאדם מוח קדמי ולא אינטלקט הוא היה צריך לומר לעצמו: אני חייב להניח שיש לחפש את מוצאו של האדם במקום אחר.

כשם שהילד הוא צאצא של ההורים, כך כל אותם בני אדם פרימיטיביים הם צאצאים של אחרים שכבר השיגו רמה גבוהה של התפתחות. אנו קוראים לבני האדם הללו האנשים האטלנטיים. הם חיו על אותו החלק של האדמה המכוסה כעת בגליו של האוקיאנוס האטלנטי. לאנשים האטלנטים היה אפילו פחות מוח קדמי, ומצח שנסוג יותר אחורנית, ולמרות זאת היה בבעלותם משהו השונה מהנמצא אצל בני האדם של הזמנים המאוחרים יותר. היה ברשותם עדיין גוף אתרי הרבה יותר חזק ונמרץ. הגוף האתרי של האנשים האטלנטיים עדיין לא פיתח קשרים מסוימים עם המוח. זה התעורר מאוחר יותר. כך מעל הראש הפיסי היה עדיין ראש אתרי עצום. הראש הפיסי היה קטן בהשוואה אליו והיה משובץ בתוך הראש האתרי בעל המימדים הכבירים.

הפעולות אותן אנשים מבצעים בעזרת המוח הקדמי בוצעו במקרה של האנשים האטלנטיים, בעזרת האיברים שבגוף האתרי. בעזרת אמצעים אלו הם יכלו להיכנס לקשרים עם ישויות שהגישה אליהם נחסמת בפנינו היום, עקב העובדה שמוחנו הקדמי התפתח. אצל האדם האטלנטי נראתה מעין צורת אש צבעונית הזורמת החוצה מתוך הראש הפיסי הפתוח אל הראש האתרי. הייתה לו גישה לכל הצורות של ההשפעות הפיסיות. לראש מסוג זה, אשר חשב כראש אתרי, היה כוח בתחום האתרי, שעה שלראש החושב במוח הפיסי יש כוח בתחום הפיסי. באמצעות צירוף יחדיו של דברים מכאניים טהורים הוא יכול ליצור כלים פיסיים, כאשר מי שעדיין חושב באתרי יכול לגרום לזרע לצמוח וללבלב.

לציביליזציה האטלנטית היה עדיין קשר קרוב עם כוחות הגדילה של הטבע, של הצמיחה, כוח שהאדם של היום איבד. למשל, האדם האטלנטי לא עשה שימוש בכוח הקיטור בכדי להניע רכבים, אלא השתמש בכוחם של זרעי הצמחים. עם זה הוא הניע את רכביו. רק מהשליש האחרון של התקופה האטלנטית, מתקופת תחילת הגזע השמי ועד לזמן בו אטלנטיס כוסתה על ידי מימיו של האוקיאנוס האטלנטי, החלק הקדמי של הראש האתרי פיתח מוח קדמי. בזה האדם איבד את הכוח להשפיע על צמיחת הצמחים והשיג רק את התכולה של המוח הפיסי, של האינטלקט. כעת היה עליו לבצע התחלה חדשה בתחומים רבים. הוא היה צריך להתחיל ללמוד לבצע עבודה מכאנית. בזה הוא ניצב כמו ילד מסורבל ומגושם, שעה שקודם לכן בפיתוח הממלכה הצמחית הוא רכש מיומנות רבה. נחוץ הדבר שהאדם יעבור דרך השלב של האינטליגנציה ואז ישיג מחדש את מה שהוא יכל לעשות קודם לכן. באותה התקופה ישויות עליונות השפיעו על הרצון שלא היה חופשי. דרך הראש האתרי הפתוח הן פעלו דרך האינטלקט.

אם נפנה אפילו יותר אחורה נגיע לתקופה הלמוריאנית. כאן אנו מגיעים לשלב בהתפתחות האדם בו האיחוד של עקרונות האם והאב התרחש בפעם הראשונה. ראש אתרי זה מסתעף החוצה באופן טבעי אל תוך הגוף האסטרלי אשר מקיף את בני האדם עם קרניו … [כאן מופיע חור בטקסט…] אם היו נמצאים האמצעים להרים את הראש עם הגוף האסטרלי מתוך אדם כזה משהו מיוחד היה מתרחש. בזה הוא היה מאבד את היכולת להחזיק עצמו במצב זקוף. הוא היה מתקפל. בדיוק התהליך ההפוך התרחש עם האדם בזמנים ההם ובאמצעות זה הוא התרומם בהדרגה ליציבה זקופה.

בתקופה הלמוריאנית האדם היה בשלב בו הוא עדיין לא החזיק במה שאנו מניחים שהיה יכול להרימו מתוך עצמו. בתקופה קדומה זו הוא עדיין לא החזיק בראש אתרי זה עם הגוף האסטרלי. באותם הזמנים, הם לא היו שם. אדם בנדודיו על האדמה היה אז באמת ישות המקופלת יחדיו. שני האיברים המשמשים כעת לעבודה, הידיים, היו אז מופנים אחורנית ויצרו איברי תנועה נוספים, כך שהוא הלך על ארבע רגליים. דמיינו לעצמכם שני אנשים של ימינו, גבר ואישה, השזורים האחד בשני, התעלמו מהחצי העליון של הגוף, השאירו רק את החצי התחתון שם. האדם היווה בפועל זכר-נקבה. היו לו גם באותם הזמנים גופים אסטרלי ואתרי, אבל לא מהסוג שהיו לו מאוחר יותר. היה זה גוף אסטרלי שונה, כלומר, מהסוג שהגיע להשלמתו הגבוהה ביותר על הירח הקדום. שם, על הירח הקדום, הגוף האסטרלי ביחד עם הגוף האתרי השיגו את היכולת של פיתוח גוף פיסי שהיה אז בעל צורה הדומה לסרטן. האדם היה יכול לעמוד על זוג אחד של רגליים ולנוע בעזרת דילוגים.

גוף אסטרלי זה ביחד עם הגוף האתרי היה אז בעל טבע שונה למדי. הייתה לו צורה שלא הייתה בדיוק דמוית ביצה, אלא יותר דומה לפעמון אשר ירד כמו כיפה מעל האדם שהתהלך על ארבע. הגוף האתרי דאג לכל תפקודי החיים של האדם הלמוריאני הזה. בגוף האסטרלי הייתה לו תודעה דמדומית עמומה הדומה לזו של חלומותינו. תודעתו לא הייתה דומה לזיכרונות הטבועים בחלומותינו, מאחר והוא חלם מציאויות. כאשר אדם אחר ניגש אליו ללא אהדה כלפיו, התעוררה בתוכו תחושה של אור שציינה מה היה חסר אהדה.

כבר על הירח הקדום היה ברשות האדם כוח קלוש לצורך השימוש בשתי גפיו הקדמיות למטרת אחיזה, כך שכעת הגיע הזמן להשיג את הקומה הזקופה. שותפיו החיים האחרים היו בתקופה הלמוריאנית בעלי טבע של זוחלים. חיות בעלות צורות גרוטסקיות שלא השאירו עקבות אחריהם. האיכתיוזאוריה^[1] וכו' הם הצאצאים של חיות אלו. זוהי עובדה שבאותם זמנים האדמה אוכלסה על ידי ישויות בעלות טבע של זוחלים. גופי האדם דמו גם הם לזוחלים. כאשר בסופו של דבר אדם-זוחל זה השיג את הקומה הזקופה, תצורת הראש, הפתוחה בחזית, נראתה מתוך מה שזרם כענן של אש. זה עורר את הסיפורים אודות הנחש המכונף, אודות הדרקון. כזו הייתה צורתו הגרוטסקית של האדם באותם הזמנים, דמוית-זוחל. שומר הסף, טבעו הנמוך של האדם, מופיע לעיתים קרובות בצורה מסוג זה. זה מייצג את הטבע הנמוך בעל העיצוב הפתוח של הראש. באותו הזמן, התרחש האיחוד בין צורות אלו על האדמה לבין ישויות אחרות שתוארו זה מכבר. הגוף האסטרלי בעל צורת הראש התאחד עם הגוף דמוי הנחש המכונף עם הפתיחות המכילה את הראש שלו. הייתה זו ההפריה של האדמה האימהית על ידי הרוח האבהית.

בדרך זו התקדמה ההפריה על ידי הכוחות של המנאס. הגוף האסטרלי הנמוך התמזג עם הגוף האסטרלי הגבוה. חלק גדול מהגוף האסטרלי, כפי שהוא היה אז, נָשַר. חלק אחד עיצב את החלק הנמוך של גופו האסטרלי של האדם, והחלק השני של הגוף האסטרלי שנרכש זה מכבר, המחובר עם הראש, התאחד עם החלקים העליונים של האדם. מה שהוסר אז נטש את הגוף האסטרלי הזה שהיה קשור לצורה של הנחש-המכונף. זה לא היה יכול יותר לעבור התפתחות נוספת על האדמה. זה יצר, כסובסטנציה מגובשת, את הספירה של הירח, של מה שנקראת הספירה השמינית. הירח למעשה מספק מחסה לישויות אסטרליות שהגיעו לידי קיום דרך העובדה שהאדם נפטר ממשהו.

איחוד זה של הרוח האבהית עם הסובסטנציה האימהית תוארה במצרים כאיחוד של אוזיריס עם איזיס, ממנו נבע הורוס. המיזוג של צורת הנחש בעל הראש האתרי עם הגוף האסטרלי שנרכש זה מכבר והיווצרות הראש, הוביל לרעיון המונח בצורתו של הספינקס. הספינקס הוא הביטוי בפיסול של מחשבה זו.

התקיימו שם שבעה סוגים או סיווגים של צורות כאלו, כל אחת שונה במידת מה מהאחרת, מהעדינה ביותר, המתקרבת לתצורה המפותחת ברמה הגבוהה ביותר של האדם ועד להללו הנמוכות שהיו גרוטסקיות לגמרי. היה על כל שבעת סוגי הצורות הללו של האדם לעבור הפריה. חייבים להבין את הירידה של 'בן המאנס' בדרך ציורית זו. רק אז יכולים להבין כיצד גופו האסטרלי של האדם הגיע לידי קיום. הוא מורכב משני חלקים שונים.

אם אנו מתבוננים בהתפתחות האדם נגלה שחלק אחד של הגוף האסטרלי מתאמץ ללא הפסק להתגבר על החצי השני של הטבע הנמוך ולשנותו. עד כמה שהאדם היום מורכב מגוף אסטרלי, אתרי ופיסי, למעשה זהו רק הגוף הפיסי במצבו הנוכחי שהגיע לידי שלמות. במקרה של הגוף האתרי קיימים גם כן שני חלקים השואפים להתמזג האחד לתוך השני.

כאשר אדם נפטר הוא מוסר את מלוא גופו הפיסי לכוחות האדמה, אבל הגוף האתרי מחלק עצמו לשני חלקים. החלק האחד נגזר מהמבנה הגבוה וזה מה שהאדם לוקח עימו. השארית נושרת מאחר ואינו יכול לשלוט בה. היא הגיעה אליו מבחוץ. הוא יכול לשלוט בה רק כאשר הוא נעשה לתלמיד אוקולטי. לכן במקרה של האדם הרגיל חלק זה של הגוף האתרי נמסר לכוחות המרחב של האתר הקוסמי.

מה שנצמד לאדם מגוף אסטרלי זה שהגיע אליו מהירח הקדום מאלץ אותו לשהות תקופה מסוימת בקמלוקה עד שהוא משתחרר מנקודה זו הנוגעת לחייו האחרונים. אז עדיין נשאר עימו אותו החלק של הגוף האסטרלי אשר הגיע לאיזון, עימו הוא מבצע את מסעו דרך הדוואכן וחזרה אל החיים הפיסיים. זוהי הסיבה מדוע רואים במרחב האסטרלי צורה דמוית-פעמון הנחפזת במהירות עצומה. אלו הן נפשות האדם המחפשות להתגשם שוב. כאשר מצד אחד יש לנו כאן אדם דמוי-פעמון המזנק דרך החלל האסטרלי ומצד שני יש לנו עוּבר בדרום אמריקה הקשור איתו באופן קרמתי, פעמון אנושי זה חייב להגיע לשם מיד. כך נפשות חוזרות אלו נחפזות דרך המרחב האסטרלי. צורת פעמון זו מזכירה את הללו שהופיעו בתקופה הלמוריאנית, רק שהיא כבר מצאה את איזונה בגוף האסטרלי העליון. אנו יודעים שהאדם מתפתח באמצעות עבודת האגו על שלושת הגופים האחרים. האגו הוא זה שפעל באותו הזמן באופן מפרה. החלק האאורי העליון עם הראש האתרי. החלקים אותם האדם פיתח הם הגופים הפיסי, האתרי והאסטרלי.

גוף אתרי עליון או גוף מנטאלי.

גוף אסטרלי כבודהי.

גוף אסטרלי.

גוף אתרי תחתון.

גוף פיסי.

הגוף הפיסי הופיע דרך טרנספורמציה ועידון זה של הגוף דמוי הנחש אותו אנו פוגשים בתקופה הלמוריאנית. הוא היה זכרי-נקבי. האדם של היום גם הוא זכרי-נקבי. במקרה של הגבר הבסיס של החלקים העליונים הוא נקבי, ובמקרה של האישה הבסיס של החלקים העליונים הוא בעל עיצוב זכרי. כך שבפועל הטבע הפיסי של האדם אף הוא זכרי-נקבי.

הגוף האתרי מורכב משני חלקים, החלק של טבע האדם שהגיע במקור מהירח הקדום והקוטב הנגדי. בהתחלה הם לא היו מחוברים ביחד. מאוחר יותר הם התקרבו אחד לשני והתאחדו. האחד הוא הקוטב של החייתיות, הקוטב השני הוא של הרוחיות. הקוטב החייתי קרוי 'גוף אתרי' הקוטב הרוחי 'גוף מנטאלי'. הגוף המנטאלי הוא אתר שלבש צורה גשמית.

ביניהם ניצב הגוף האסטרלי והוא גם כן הופיע מתוך איחוד של דואליות. באופן בסיסי גם הוא בעל תבנית דו-צדדית. עלינו להבחין בו בטבע נמוך ובטבע גבוה. הטבע הגבוה היה מחובר במקור עם הגוף המנטאלי. חלק זה של הגוף האסטרלי במקור מקושר לגוף המנטאלי, לכן מה שהגיע אליו מלמעלה הוא הקוטב האחר של הגוף האסטרלי הנמוך. אחד מהמאפיינים של הגוף האסטרלי הנמוך הוא זה של התשוקות. בניגוד לזה, מאפייני החלק העליון הם ההתמסרות, האהבה, והמידה הטובה של הנתינה. חלק זה של הגוף האסטרלי קרוי בודהי. תיאורו של האדם הניתן כאן הוא כפי שהוא נראה בדרך זו באור הקוסמי. כאשר האדם עצמו עובד אל תוך עטיפותיו זהו מצב שונה. האדם מצייר את מבנהו הקוסמי השונה כפי שהוא עצמו פעל לתוכו.

כך הבודהי הוא הגוף האסטרלי הנאצל שעודן, המנטאלי הוא הגוף האתרי הנאצל שעודן ולפיסי יש את ניגודו באטמה.

——————————————————————————

1. השם המדעי לזוחלים קדומים מקבוצת דיאפסידה. ↑