רודולף שטיינר

31 הרצאות שניתנו בברלין ב-1905

GA93a

תרגם מאנגלית: מוטי גולדנר

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

בספר יש הקדמות ונספחים חשובים שאין בארכיב!

הרצאה שלוש עשרה

ברלין, 8.10.1905

ההרצאה הנוכחית הוכנסה לתוך מהלך הרצאות זה בכדי לשפוך אור על מספר דברים עליהם דובר בהרצאות אחרות. היא תעסוק בפעילותן ובטבען של הדוות (Devas).

בעת הנוכחית קשה ביותר לדבר אודות האלים או הדוות מאחר ואפילו לאנשים בעלי הגישה החיובית כלפי הדת ואשר עדיין מאמינים באלים, אין יותר יחס חי אל הישויות הרוחיות האלוהיות. יחס חי זה אל האלים, כלומר לישויות המרוממות במידה רבה מעל לבני האדם, יחס חי זה נעלם במהלך התקופה של המטריאליזם. במיוחד במהלך התקופה המטריאליסטית אשר התפתחה החל מנקודת המפנה של המאות החמש עשרה והשש עשרה והלאה אל תוך תקופתנו, אבד קשר חי זה אל האלים. אין זה משנה אם אדם מצדד במטריאליזם דרוויניסטי או האם הוא מדבר אודות האלים פחות או יותר במשמעות דתית. הרבה יותר חשוב להיעשות מודע באופן חי שאנו עצמנו התרוממנו משלבי קיום נמוכים יותר ועדיין עלינו להתרומם לשלבים גבוהים יותר. עלינו להכיר בכך שיש לנו יחסים גם עם מה שמתחתינו וגם עם מה שמעלינו.

הנחיות אודות האלים נערכו לראשונה באופן שיטתי על ידי דיוניסוס האראופגוטי,^[1] תלמידו של השליח פאולוס. אך זה לא הועלה על הכתב עד למאה השישית. זו הסיבה מדוע המלומדים מתכחשים לקיומו של דיוניסוס האראופגוטי ומדברים על הכתבים של דיוניסוס המדומה, כאילו היה זה במאה השישית שהמסורת הקדומה הוצגה לראשונה. האמת אודות עניין זה יכולה להיות מאומתת רק באמצעות קריאה ברשימות האקאשיות. הרשימות האקאשיות אכן מלמדות שדיוניסוס באמת חי באתונה, שהוא קוּדש על ידי פאולוס ומונה על ידו להניח את היסודות עבור הלימוד אודות הישויות הרוחיות העליונות ולהקנות ידע זה למקודשים נבחרים. באותם הזמנים לימודים נשגבים מסוימים לעולם לא הועלו על הכתב, אלא הועברו כמסורת באמצעות המילה המדוברת. הלימוד אודות האלים ניתן אף הוא בדרך זו על ידי דיוניסוס לתלמידיו, שמצידם העבירו זאת הלאה. תלמידים אלו נקראו ברצף בכוונת תחילה דיוניסוס, כך שהאחרון מהם, שהעלה לימודים אלו על הכתב, היה אחד מאלו להם ניתן שם זה.

לימודים אלו אודות האלים, כפי שלומדו ע"י דיוניסוס, הקיפו שלוש פעמים שלוש דרגות של ישויות אלים. שלושת הגבוהים ביותר הם: השרפים, הכרובים והכתרים (Thrones). הרמה הבאה היא: השולטים (Dominions – רוחות החוכמה), העוצמות (Mights – רוחות התנועה) והכוחות (Powers – רוחות הצורה). הדרגה השלישית היא: התחלות ראשוניות (Primal Beginnings – ארכאי), ארכאנג'לוי ואנג'לוי.

בתנ"ך המילה בראשית מרבה להופיע. היא מתייחסת לרוחות ההתחלות הראשוניות או הארכאי. 'בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ'. בזה מתכוונים: האל של ההתחלות, אשר ניצב בשלב זה, יצר את השמיים והארץ. היה זה אחד מהארכאי השייך לדרגה השלישית של ההירארכיות.

מעל לשרפים ניצבות ישויות בעלות טבע כה מרומם עד שכוחות ההבנה האנושיים אינם מסוגלים להבינן. לאחר הדרגה השלישית באה הדרגה הרביעית של האדם, כעשירית ברצף ההירארכיות הכולל.

השמות של ההירארכיות אינם מתייחסים לאינדיבידואלים אלא לשלבים מסוימים של הכרה של היקום הגדול, והישויות נעות משלב אחד לשלב אחר. אליפז לוי תפס זאת בבירור והדגיש שלשמות אלו יש להתייחס כאל שלבי התפתחות של הירארכיות.

הבסיס לארגון הכנסייה משויך לאותו דיוניסוס אשר ניסח את הלימוד אודות האלים. ההירארכיות בכנסייה מהוות בבואה חיצונית של ההירארכיות הפנימיות של העולם. רעיון מרומם זה יוכל להגיע להשלמה כאשר יבשילו הזמנים להבנת כל זאת בצורה הנכונה. דיוניסוס הנחיל לתלמידיו לימוד כזה בנוגע לכנסייה, כך שעד כמה שניתן היה ליישמו, ארגון מפואר ורב עוצמה בא לידי ביטוי. באותם הזמנים הפצת הלימודים נעשתה בדרך כזאת שהחוט המקשר בין מורה אחד לבא אחריו, שנשא אף הוא את אותו השם, לעולם לא ניתק. לכן אין זה כה מפתיע שרק במאה השישית העבירו את הלימוד לכתבים. לימוד זה לא היה יכול למצוא הבנה כללית מאחר והאנושות לא הייתה עדיין בשלה לכך. לכן הכתבים נשארו כמעיין צוואה.^[2]

ככול שפונים אחורה יותר מוצאים שלאדם היו רעיונות חיים יותר אודות ההירארכיות הניצבות מעל בני האדם.

כעת הבה נפתח רעיונות מסוימים באשר לדרך בא האדם – האדם הרגיל בסביבה התרבותית הממוצעת של זמננו – פוגש את האלים. לאחר המוות האדם עובר בהתחלה דרך הקמלוקה, המצב בו האדם משתלט בהדרגה על הרגלי חייו הארציים ומשחרר עצמו מתשוקותיו. למעשה רק השלב הראשון של השהייה בקמלוקה הוא תכופות נורא ומפחיד. לאחר מכן אדם עובר לתקופה בקמלוקה בה הוא מטהר עצמו מהקשרים העדינים יותר עם העולם הארצי. שהייה זו בקמלוקה אינה חשובה רק לאדם הנדון. כפי שנראה, ניתן לעשות שימוש בפעילות בני האדם במצבים הגבוהים יותר של הקמלוקה בעולם שמחוצה להם. לאחר הקמלוקה האדם נכנס למצב הדוואכן, היכן שבהשתמשו ביכולות שהוא רכש לעצמו, הוא עובד על כל מה שנדרש בכדי לבנות גוף אתרי חדש. במישור האָרוּפָּה של הדוואכן הוא נדרש להניח בצד את כל מה שהשיג בהתנסויותיו במישור הפיסי. זו הסיבה מדוע באזוטריות היוונית הכוהנים קראו לנפש דבורה, למישור האָרוּפָּה כוורת ולמישור הפיסי אחו מלבלב.

לא נידרש מהאדם להיות לא פעיל באיזורים הגבוהים. עלול להיראות שבמהלך הזמן בו הוא עובר דרך מישורי הקמלוקה והדוואכן התחתון, אין לו דבר נוסף לעשותו חוץ מלהרשות למה שהתחיל קודם לכן להגיע לידי הבשלה. אבל האדם פעיל כאן. מה שהוא מתנסה בו במצבים אלו משמעותי עבור העולם כולו.

להתגשמות החדשה יש תכלית רק אם האדם פוגש בתנאים השונים לחלוטין מהתנאים הקודמים. בנסיבות רגילות הוא חוזר כאשר התנאים החדשים כה שונים כך שמה שהוא פוגש מסביבו הוא חדש לחלוטין, כך שמה שהוא מצרף להישגיו הקודמים הוא חדש לחלוטין. זה מתרחש בזמן הקוסמי בו השמש מתקדמת מקונסטלציה אחת של גלגל המזלות לבאה. למשל, בערך 800 שנה לפני הספירה השמש באביב נכנסה לקונסטלאציה של האיל או הטלה וזה נמשך עד 1800 לאחר הספירה. כעת בתחילת האביב היא ניצבת בקונסטלאציה של הדגים. אלפיים ושש מאות שנים חולפות לפני שהשמש עוברת מקונסטלאציה אחת בגלגל המזלות לבאה.^[3] במהלך זמן זה התנאים עוברים שינוי יסודי.

התגשמויות חוזרות קשורות לתקופות אלו, בהן האדם לרוב מתגשם פעם כאינדיבידואל זכרי ופעם כנקבי. בכל התגשמות יחידה האדם למעשה מהווה חצי ישות אנושית. התגשמות זכרית ונקבית משויכות ביחד להתגשמות שלמה אחת. הודות לשוני המוחלט בתנאים הפיסיים של האדמה התגשמות חדשה אינה ללא תכלית. אם למשל אדם התגשם בזמנו של הומרוס (בתקופת מזל טלה, שכתב על יאסון, גיבור ומנהיג הספינה "ארגו" שיצא לחפש את גיזת הזהב) הוא התנסה במשהו שונה ממה שהוא מתנסה בו בימינו.

יש להתייחס להתגשמויות אלו, העומדות בפני עצמן, כחלק מתהליך מכאני שלם. אין דבר המופיע בחיצוני אשר אינו נובע מתוך הפנימי. אדם חייב להרגיל עצמו לדבר בכל מקום אודות הרוח האמיתית, לחפשה, ולהבחין במה שבאמת מתרחש.

כאשר מתבוננים בחי ובצומח באירופה בתקופתנו, חייבים להבדיל בין שלושה אזורים: המערבי, המרכזי והמזרחי. בגבולות האזור המזרחי מתגוררים העמים הסלאבים, במרכזי העמים הגרמאנים ובמערבי העמים הלטינים. המטריאליסט מאמין שבני האדם התאימו עצמם לתנאי סביבתם, אבל אין זה כך. העמים השונים יצרו בעצמם את תנאי סביבתם השונים. רוח העם עובדת בהתחלה על האדמה, ואז על הצמחים ובעלי החיים שבסביבה אליה היא נכנסת. הטריטוריה המערב אירופאית הוכנה על ידי העמים הלטיניים, המרכז אירופאית על ידי העמים הגרמאנים, והמזרח אירופאית על ידי העמים הסלאביים. כך בהתחלה בונים בני האדם בעצמם את הבית בו יתגוררו אחר כך. כעת נשאל: מתי האדם עובד על התצורה החיצונית של האדמה? כמו באשר לשאר הדברים בעולם הארצי, הגורל אף הוא מוכן על ידי האדם לעצמו, וזהו בחלקו המצב כאן.

בקמלוקה אדם למעשה מעורב בעבודה על ממלכת החיות, בטרנספורמציה של המינים. הכוח שמחולל זאת קרוי אצל מדעני הטבע 'כושר הסתגלות'. בכל הקרוי 'כושר הסתגלות' נחבאת פעילות האדם בצד השני של הקיום. כל מה שמופיע כמטמורפוזה בממלכת החי, המשפיע ומשנה את האינסטינקטים של החיות כך שהן עוברות טרנספורמציה, מתרחש באמצעות בני האדם בקמלוקה המתכוננים להתגשמותם הבאה. שם האדם עובד על ביתו הנמצא בהכנה עבור חייו הבאים. בקמלוקה האדם עובד על ממלכת החי, ובדוואכן על ממלכת הצומח. שינוי הצורה בעולם הצומח נובע מכוחות דוואכניים. והעולם הפיסי שגם הוא משתנה, התנאים החיצוניים של הטבע, מושפעים מהמישור האָרוּפָּה (הדוואכן העליון). שם, האדם עובד בשיתוף פעולה על הסלעים, על הממלכה המינראלית של האדמה. כמובן שנדרשת כמות מסוימת של כוחות אוקולטיים בכדי לבצע התבוננויות כאלו במקום המתאים. אין זה מקרה שבמיוחד כורים מבצעים התבוננויות כאלו מתחת לאדמה. [שטיינר מתייחס לכורים של מתכות ומינראלים, לא של פחם]. היכולות האוקולטיות המפורסמות של נובאליס קשורות לעובדה שהוא היה מהנדס מכרות.^[4]

כאשר מתוודעים לעובדה שבאזורים העל-חושיים אדם מפתח כוחות מסוימים, למרות שבשעה שעדיין אין לו תודעה מלאה שם, מבינים שכוחות אלו מוכוונים על ידי ישויות גבוהות יותר, על ידי הדוות (Devas). אנו מבחינים בין רמות שונות של דוות: של המישור האסטרלי, של המישור המנטאלי-רוּפִּי ושל המנטאלי-אָרוּפִּי. לדוות האסטרליות יש את הגוף האסטרלי כגוף הנמוך ביותר, כשם שלנו יש את הגוף הפיסי. כמו האדם, הדוות האסטרליות מורכבות משבעה חלקים/גופים. לכן הן מחזיקות כחלק/גוף השביעי, חלק/גוף הגבוה מהאטמה. הדוות מורכבות כולן לפי אותם העקרונות כמו האדם. ככל שההתפתחות מתקדמת למישורים גבוהים יותר, ישויות משיגות שליטה הכרתית על מישורים מקבילים נמוכים יותר. במישור הפיסי של היום האדם שולט רק בממלכה המינראלית. כאן הוא יכול להרכיב משהו בעצמו, אבל אינו יכול עדיין להרכיב צמח או חיה. בממלכה המינראלית יש לו את חלקי הרכיבים בצורה ברורה לפניו. בשלב הבא הוא יוליד באופן מודע את הצמחים [במחזור (Round) החמישי] ואת החיות (במחזור השישי) ולבסוף הוא יוליד באופן מודע את עצמו (במחזור השביעי).

הישויות להן אנו קוראים דוות יכולות לעשות הרבה יותר ממה שהאדם יוכל לעשות במחזור השביעי. הן יכולות להשתמש באזורים השוכנים מתחת לעולמן. הן יכולות, למטרה מסוימת, ליצור לתקופה קצרה את הגוף לו הן נזקקות. כך ישות דווה, אם כך היא רוצה, יכולה להתגשם באופן פיסי בזמן נתון.

אנו יכולים לעצב רעיונות ברורים אודות ישויות הדווה רק כאשר אנו יוצאים כנקודת התחלה מפעילות האדם. עד לנקודה מסוימת, האדם חופשי ומסוגל לעשות כאוות נפשו. אנשים לא פועלים ביחד בצורה הרמונית, ולכן הכוחות השונים אשר נובעים מבני האדם חייבים להיות מובאים לידי הרמוניה. למה שאנשים עושים יש השפעה כללית, וזה חייב להירתם לשירותה של תכלית שימושית בעולם. הישויות המחוללות זאת הן ישויות הדווה. הן מסדירות גם את הקרמה הקולקטיבית. ברגע שאנשים מתאחדים מתוך מטרה משותפת, יש להם קרמה קולקטיבית הקושרת אותם ביחד ומובילה אותם בדרכם, היא אורגת חוט קרמתי משותף.

כך התקיימה ברוסיה כת של דוקהובורים (Dukhobors – לוחמי הרוח)^[5] שהורכבה מאנשים בעלי אמונה עמוקה. הם תפסו את לימודי התיאוסופיה בצורה נאיבית, אבל מאוד יפה. אנשים אלו הוגלו, ולכאורה אין להם יותר כל השפעה הנראית לעין. המטריאליסטים יגידו: 'איזו מטרה היה יכול כל זה לשרת? הדוקהובורים הושמדו. אבל הללו שהיו מאוחדים בכת זאת יהיו בהתגשמותם הבאה מאוחדים בקשר משותף, בכדי שיוכלו מאוחר יותר לצקת לתוך האנושות את מה שהם למדו. בדרך כזאת קבוצות שהתכנסו ביחד פועלות לתוך האנושות בהתגשמויות הבאות. הרעיון שהתגשם בחייהם זורם אז החוצה שוב אל תוך העולם. ניתן למצוא את אותו הרעיון בצורתו העמוקה בקבוצות אחרות כאלו.

כך התקיימה למשל בימי הביניים הכת של המנכאיסטים. (Manicheans)^[6] הסוד של המנכאיסטים היה שהם ידעו שבעתיד תהיינה שתי קבוצות של אנשים, הטובים והרעים. במחזור החמישי לא תהיה יותר ממלכה מינראלית, אלא במקומה ממלכה של רוע. המנכאיסטים ידעו זאת. לכן הם הפכו זאת למשימתם כבר אז לחנך אנשים שלאחר מכן יוכלו להפוך למחנכי האנשים הרעים. שוב ושוב מתגלית מחשבה מעמיקה בכת של המנכאיסטים.

עלינו להבדיל בין הרצון הנפרד של בני האדם לבין הכוחות העומדים מאחוריהם בכדי לאחד רצונות אינדיבידואלים אלו לרצון משותף. בדרך זאת יש לנו קרמה קולקטיבית.

הרוזנקרויצרים דיברו אודות ישויות הקשורות עם קבוצות בני אדם. הגוף הפיסי שייך לאדם בודד. מצד שני הגוף האסטרלי שייך לקבוצה. בחלק אחד של גופו האסטרלי האדם קשור לנפש קבוצתית. מה שהוא אינו יכול לעשות עבור עצמו היום, נעשה עבורו על ידי דווה. הם עדיין פועלים על גופו האסטרלי של האדם. ישויות הדווה משתתפות אפילו ביתר חוזקה במה שהאדם השיג היום באמצעות עבודתו על גופו האתרי. ראינו שבחלק מהקמלוקה כוחות האדם פועלים בשרות ממלכת החי, אבל הם מודרכים על ידי ישויות הדווה. משם מתקדם האדם הלאה בדרכו אל הדוואכן.

סוג מיוחד של ישויות דווה הן הרוחות הפלנטריות – ישויות הדהיאן-קוהניק (Dhyan-Chohanic)^[7] אשר הגיעו בשלבים קדומים למה שבני האדם ישיגו הרבה יותר מאוחר. הן ניצבות ברמה אשר תושג על ידי האדם במחזורים השישי או השביעי. הרוחות הפלנטריות עוסקות עם אחרים בעבודה יצירתית על היבטים מסוימים של האבולוציה הפלנטארית.

האדם של ימינו פעיל על המישורים הפיסי, האסטרלי והדוואכני. כל דבר מהווה פעילות. כעת, איזו חשיבות יש לרוחות הפלנטאריות עבור האדם במצבים מיוחדים כלשהם? הפעילות שמוצאת לפועל היום על ידי האדם, בוצעה עבורו על ידי הרוחות הפלנטאריות במהלך שלבים קודמים של האבולוציה, במהלך תנאים פלנטאריים קודמים. את מה שהם ספגו אז יש להם בתוכם כחוכמה. זה מאפשר להם להיעשות למורים של התקופות הפלנטאריות הבאות. ישויות הדווה הללו אשר היו מעורבות בצורה פעילה בעיצוב האדמה לא היו מסוגלות עדיין להכיר את החוקים המונחים ביסוד הפעילות הזאת. זה אפשרי רק עבור ישויות הנמצאות בשלב גבוה יותר של חוכמה. מעל לשלב החוכמה ניצב השלב של הרצון, של פעילות מתגלה. רוחות החוכמה (קיריוטטס – Kyriotetes) ורוחות הרצון (כתרים – Thrones) הם המנהיגים בפועל של האבולוציה הפלנטרית.

בזמנים בהם אדם היה עדיין ישות אסטרלית, לפני התקופה הלמוריאנית, ישויות הדווה פעלו בתוכו ובנו לתוכו מראש את מה שהתגלה מתוכו מאוחר יותר. לפני התקופה הלמוריאנית עלתה בישותו הפנימית של האדם תמונה של סביבתו. רגשות של סימפטיה ואנטיפטיה עלו גם כן בתמונה בתוכו. כל זה חולל על ידי ישויות הדווה, בזמנים בהם הוא נשלט על ידי ממשל ישויות הדווה. מאוחר יותר הוא נחשב במידה מסוימת לכפוף לעצמו, ובמקביל הוא נעשה לאיבר הכפוף לשירות ישויות הדווה. כעת, במידה מסוימת הוא נשכח על ידי האלים. רק בחלק שאינו שכוח-אל ישויות הדווה עדיין פועלות בתוכו. הצ'לה מעורר לחיים בתוכו באופן מודע את העולם אותו האדם בתקופה הקדם-למוריאנית למד להכיר בתמונות. אז תשוקות ותאוות ניגשו אליו בצורה של תמונות אאוריות בהן חיו המחשבות של ישויות הדווה, אבל זה התרחש בתודעה דמדומית עמוקה. כעת לאחר שכל זה אבד, האדם חייב להיאבק להשיג ראיה מודעת של העולם החיצוני. ההתפתחות המתקדמת יותר של הצ'ליות מורכבת מהשגת כל זה מתוך מודעות מלאה. הוא מחזיק בזה מתוך מודעות מלאה. המדיום, ניתן לומר המדיומיות, מהווה נסיגה לתקופה קדומה יותר.

מה שהאדם מתנסה בו על המישור הפיסי מהווה את השלד של פעילותו היוצרת. את היסוד עבור התקופות הבאות של האבולוציה. באמצעות הקשר שלו עם העולם החיצוני, מעוצבות בתוכו יכולות על פיהן מאוחר יותר תוסדר פעילות פלנטרית, לאחר שהאדם עצמו ייעשה לרוח פלנטרית.

בדיבורנו אנו יוצרים את הבסיס עבור התנאים הפלנטריים הבאים. מה שאנו מדברים היום למעשה יהיה נוכח כאן כבסיס, כשם שהסלעים והאבנים יוצרים את הבסיס של האדמה. בספירה אחת ההתנסויות עוברות דרך תהליך אבולוציוני, כך שבספירה אחרת הן מסוגלות להתפתח. אינדיבידואליות היא אלוהית עד כמה שהיא מסוגלת לנשוף החוצה שוב את מה שהיא לקחה פנימה. ישויות הדווה נעשות לישות דווה ברגע בו הן מסוגלות להעניק בחזרה את מה שהן ספגו קודם לכן.

זוהי חוכמה קדמונית שנספגה קודם לכן וכעת ניתנת בחזרה. זוהי 'תאוסופיה' ככל שהאלים עצמם היו פעם המורים של המין האנושי.

קרמה היא החוק. ישות הדווה היא האחת המביאה את החוק לידי יישום. המלאך של מחזור הזמן מחולל את יישום החוק השולט בבני האדם. האדם הבודד בקבוצה פועל באופן אינסטינקטיבי. ישות הדווה מדריכה את הנפש הקבוצתית. היא מהווה למעשה את הנפש הקבוצתית. הנפש הקבוצתית אינה הפשטה, אלא רוח חיה.

———————————————————————————————————

1. במעשה השליחים פרק 17 פסוק 34 הוא מוזכר כתלמיד של פאולוס הקדוש. בסוף המאה החמישית הופיעו בסוריה תחת שמו הכתבים הבאים: ההירארכיות השמיימיות, ו-אודות ההירארכיות של הכנסייה אשר תורגמו בסוף המאה התשיעית מיוונית ללטינית על ידי סקוטוס אריגנה. ↑
2. לתיאור מפורט של ההירארכיות הרוחיות ראה בסדרות ההרצאות הבאות של רודולף שטיינר: ההירארכיות הרוחיות והשתקפותן בעולם הפיסי – יצא בעברית בהוצאת כחותם, גלגל המזלות, פלנטות, יקומים, וגם הישויות הרוחיות בגופים השמיימיים ובממלכות הטבע. [יצא בעברית בהוצאה פרטית]. ↑
3. מאוחר יותר רודולף שטיינר אפיין תקופות אלו בדיוק רב יותר. לפי זה הנקודה בה השמש זורחת ביום האביבי בו היום והלילה שווים נעה אחורה דרך 12 הקונסטלציות של גלגל המזלות בכפולות של 2160 שנה למזל וסה"כ 2160 כפול 12 מזלות = 25,920 שנים שמהוות שנה אפלטונית אחת. באופן כללי התגשמות חוזרת קשורה בתקופה זו של 2160 שנה (למרות שקיימים יוצאים מן הכלל). ראה: התיאוסופיה של הרוזנקרויצריזם, מחזורים ביקום וישות אנוש. [יצא בעברית בהוצאת חירות]. ↑
4. ראה המיסטריה הכריסטיאנית, נובאליס הרואה הרוחי הרצאה מ-22.12.1908 ברבעון האנתרופוסופי 1967. ↑
5. אבירי או לוחמי הרוח. הם גם קראו לעצמם 'הכריסטיאנים של הרוח' והאמינו בעיקר בהתגלות פנימית. הכת הופיעה באמצע המאה ה-18 ונשלחה מאוחר יותר מעבר לקווקז. לקראת סוף המאה ה-19 רבים מהם היגרו לקפריסין וקנדה. טולסטוי, שהיה לו קשר פנימי הדוק עימם, כתב אודותם ב-חסידיו של הכריסטוס ברוסיה בשנת 1895. ↑
6. הכת נוסדה על ידי מאני (215 או 216 עד 276 לאחר הספירה). נוסדה באסיה הקטנה. "זרם רוחני רב עוצמה אליו השתייכו האלביגנים (Albigenses), הוולדנסים (Waldenses), הקטרים (Cathars ) של ימי הביניים. יותר מרחוק היו קשורים לזרם זה הטמפלרים, ודרך קשרים השזורים בצורה לא רגילה – הבונים החופשיים. זה המקום אליו למעשה הבונים החופשיים שייכים, למרות שהם קשרו עצמם עם הרוזנקרויצרים." אלו הן למעשה ההערות מהרצאתו של רודולף שטיינר אודות המנכאיסטים בברלין 11.11.1904 – יצא בעברית בספר: עיונים אזוטריים כרך 6, וגם מופיע לקריאה חינמית בארכיב העברי לכתבי ר. שטיינר. ראה גם אלברט סטפן: מאני. ↑
7. השם המזרחי לארכאי או לארכ-אנג'לוי. ↑