יסודות האזוטריות
רודולף שטיינר
31 הרצאות שניתנו בברלין ב-1905
GA93a
תרגם מאנגלית: מוטי גולדנר
עריכה ותיקונים: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן
בספר יש הקדמות ונספחים חשובים שאין בארכיב!
הרצאה שתים עשר
ברלין, 7.10.1905
כאשר הגוף הפיסי עומד לדיון, לרוב האנשים יש מושג מבולבל ומאוד לא ברור באשר למה שהוא למעשה מהווה. לאמיתו של דבר מה שניצב בפנינו אינו רק גוף פיסי, אלא שילוב של הגוף הפיסי עם כוחות גבוהים יותר. חתיכת קריסטל של סלע גם היא פיסית, אבל מהווה במהותה משהו השונה מהעין האנושית או הלב, שגם להם טבע פיסי. העין והלב מהווים חלקים מהגוף הפיסי, אבל הם מעורבים ביחד עם חלקים גבוהים יותר ובאמצעות זה בא לידי ביטוי משהו שונה לחלוטין מההיבטים האחרים של הפיסי. במים אנו מוצאים חמצן ומימן אבל כאשר אנו רואים אותם מופרדים הם נראים שונים למדי. אז אנו ערים לשוני ביניהם. במים יש לנו תערובת של שניהם. מה שאנו פוגשים בגוף הפיסי של האדם מהווה גם הוא תערובת של הגופים הפיסי, האתרי והאסטרלי.
העין הפיסית האנושית דומה למצלמה, מאחר וכמו במצלמה, מופיעה בתוכה תמונה של העולם הסובב. רק כאשר אדם מפשיט מהעין הפיסית כל דבר שלא ניתן למצוא אותו במצלמה, הוא מגלה את טבעה הספציפי של העין הפיסית. כך גם חייבים להפשיט משאר הגוף הפיסי כל דבר שאינו פיסי טהור, ורק אז יש לנו את מה שהאוקולטיזם מכנה הגוף הפיסי. הגוף כשלעצמו אינו יכול לחיות, לחשוב או להרגיש. לאחר ההפשטה נשאר שם אוטומט מורכב ביותר המסודר בחוכמה רבה, מערכת פיסית טהורה. זה לבדו מהווה את כל מה שהתקיים כאדם בשלב הסטורן הקדום. באותו הזמן העיניים התקיימו רק כמצלמות קטנות. מה שהוּפק כתמונה של העולם הסובב הגיע להכרתן של ישויות דווה (Deva). באמצע תקופת האבולוציה של סטורן הישויות הנקראות אזורס (הארכי) התקדמו מספיק בכדי לעשות שימוש במערכת פיסית זו. באותה התקופה הם היו בשלב האדם. הם השתמשו באוטומט ובתמונות שהם הפיקו. האזורס עצמם לא היו בתוך המכונה אלא מחוצה לה, ורק עשו שימוש בתמונות כפי שאנו משתמשים במכונת צילום בכדי ליטול צילומי נוף. כך הגוף הפיסי של האדם היווה באותו הזמן מבנה ארכיטקטוני של מכשיר פיסי שהופעל מבחוץ. זהו השלב הראשון של קיום האדם.
השלב השני של ההתפתחות היה חדירתו של הגוף האתרי למערכת ספציפית זו. אז היא נעשתה לאורגניזם חי. זה מצא ביטוי גם בארגונו של הגוף. האוטומט נבנה מתוך מסה איתנה שאינה מופרדת, בדומה למה שמהווה היום סובסטאנציה הדומה לג'לי, הדומה לקריסטל רך.[1] במחזור (Round) השני של אבולוציית השמש הקדומה, האוטומט הפיסי הוּחדר בגוף אתרי. במחזור זה מקלעת השמש התפתחה. זה קרוי כך משום שהיום נוכחים רק עיקרי איבר זה. זה עיצב מערכת עצבית אל תוך המערכת הפיסית. בצמח מתקיים משהו דומה. זהו השלב השני.
אולם שלבים אלו אינם הסופיים. האבולוציה מתקדמת בהדרגה. אפילו כיום מקלעת השמש מהווה גורם פעיל בחיות מסוימות שלא פיתחו עמוד שדרה. כל החיות חסרות החוליות מהוות צורות יחידניות משלבים שנשארו מאחור, ממה שהותווה קודם לכן. רק על האדמה האדם השליך מעצמו את החיות בעלות החוליות. בזמנים קדומים יותר המבנה שלו היה עדיין משהו הדומה לזה של הסרטן שקיים היום. האדם התקדם מעבר לשלב קדום זה, שעה שהסרטן נשאר ללא התקדמות. זוהי עובדה מדהימה שהעיצוב הפנימי השלם של הסרטן דומה במידת מה למוחו של האדם. למעשה קיים דמיון בין העיצוב הפנימי של הסרטן והמוח האנושי. כמו מוחו של האדם, הסרטן גם הוא מוקף וסגור על ידי מעטפת קשיחה. לאחר שהאדם פיתח עמוד שדרה הוא שינה את צורת החוליה העליונה והשליך מעליו את המעטפת הקשיחה. הסרטן לא התפתח הלאה. הוא התאים עצמו לסביבתו בעזרת מעטפת קשיחה שהוא חייב שתהיה לו ושמשמשת לאותה התכלית שמשמש הכיסוי המגן על גוף האדם כולו.
השלב השלישי הוא זה בו השלם עובר טרנספורמציה על ידי הגוף האסטרלי הפועל בתוכו. טרנספורמציה אורגנית זו קשורה להתפתחות הלב ומחזור הדם. הלב של הדגים נשאר ללא שינוי בחצי הדרך.[2] התפתחות הלב פרופורציונאלית למידת התעצמותו של חום הגוף. אין זה מצביע על דבר אחר כלשהו, למעט מידת משיכתו של הגוף האסטרלי אל תוך הגוף.
עמוד השדרה עם המוח מהווים את האיבר של האגו. זה האחרון מוקף ע"י שלוש מעטפות מגינות של הגופים האסטרלי, האתרי והפיסי. לאחר שהאיבר של האגו (עמוד השדרה והמוח) הוכן, האגו השכיב עצמו במיטה שהוצעה עבורו, ועמוד השדרה והמוח הופיעו כאיברים בשרות האגו.
בדרך זו מורכב האדם הארבע-איברי. זהו הרבוע של פיתגורס.
- עמוד השדרה עם המוח מהווים את איבר האגו.
- הדם החם והלב מהווים את האיבר של הקמה (Kama)
[הגוף האסטרלי].
- מקלעת השמש היא האיבר של הגוף האתרי.
- הגוף הפיסי הממשי מהווה מערכת פיסית מורכבת.
כך הורכבה ישות האדם הארבע-איברית.
באוקולטיזם מה שתיארנו זה עתה קרוי שוב ספירלה, משהו שבנוי מבחוץ פנימה מתאחד עם מה שבנוי כלפי מעלה מבפנים. הגופים הפיסי, האתרי והאסטרלי בנו את ישות האדם. אז האגו הפך למורגש והוא בונה מפנים החוצה. אלו הם ארבעת מרכיבי האדם. כאן אנו מוצאים בחיצוני טביעות של האדם הארבע-איברי. כל התפתחות נוספת הלאה היא בעלת טבע כזה בו ישות האדם, המתחילה מנקודת זו של האגו, מתנסה באופן מודע במה שקודם לכן עברה דרכו באופן בלתי מודע.
היום בכדי להכיר בכך שאכן כך הדבר, חייבים לחקור את מה שהתרחש כאשר האגו שלנו התפתח. בכדי לעשות זאת אנו חייבים כאילו להתמקם מתחת לאיבר מסוים. זה בוטא בצורה ההולמת ביותר במיתוס של בודהה. נאמר באגדה שבודהה נשאר לשבת מתחת לעץ הבודהי עד שהשיג הארה בכדי להתרומם לשלבים גבוהים יותר, לנירוואנה. בעבור זה בודהה היה חייב למקם עצמו מתחת המוח, תחת האיבר של התודעה. משמעות הדבר היא שאת הנתיבים אותם הוא חצה קודם לכן בחוסר מודעות הוא היה חייב לחצות שוב במודעות. מתחת למוח הגדול שוכן, יותר בכיוון האחורי של הראש, המוח הקטן, המעוצב כעץ. בודהה מיקם עצמו מתחת מוח זה. המוח הקטן (cerebellum) הוא העץ הבודהי. זה מראה כיצד מה שנאמר באגדות מעמיקות כאלו למעשה נלקח מהאבולוציה האנושית.
כל דבר הידוע כעת רק באמצעות האנטומיה היה ידוע באותו הזמן בדרך שונה. החוקר האוקולטי ביצע את מחקריו בעזרת אור הקונדליני. התלמיד הוכן לכך בדרך הבאה: הוא בא אל המאסטר, אם האחרון מצאו ראוי לאמון, התלמיד קיבל הוראות, לא לימוד בפועל – היום זה נעשה בדרך שונה, היום האדם חייב למצוא דרכו באמצעות האינטלקט ומושגים – אבל אז המאסטר אמר דברים שנשמעו בערך כך "כל יום במשך שישה שבועות בערך, אתה חייב להעביר מספר שעות במדיטאציה ולהתמסר למספר משפטים בעלי ערך נצחי, להשקיע עצמך לחלוטין בתוך זה." בתקופתנו אדם אינו יכול לעשות זאת מאחר והציביליזציה המודרנית מציבה בפניו דרישות רבות מידי. באותם הזמנים התלמיד ביצע מדיטאציות בין שש לעשר שעות ביום. אדם אינו יכול לעשות זאת בימינו מבלי לסגת ממלוא החיים הסובבים אותו. אך באותם הזמנים התלמיד נידרש בקושי לזמן כלשהו עבור הצרכים החיצוניים. הוא מצא את מזונו בטבע החיצוני, ולכן הוא השתמש בזמנו בכדי לבצע מדיטאציות, אולי ללא הפסקה במשך עשר שעות. באמצעות זה הוא התקדם במהירות רבה כה רחוק עד שהוא הביא את גופו, שבאותם הזמנים היה פחות דחוס, למצב כזה שאור הקונדליני התעורר בתוכו. זה מהווה עבור הישות הפנימית מה שמהווה אור השמש עבור העולם החיצוני. בפועל אנו לא רואים אובייקטים חיצוניים, אלא אור מוחזר. ברגע בו, בעזרת אור הקונדליני, אנו יכולים להאיר את הנפש, היא הופכת לניתנת לראיה כפי שהאובייקט החיצוני שמואר על ידי השמש ניתן לראיה. כך שעבור תלמיד היוגה כל הגוף הפנימי נעשה בהדרגה למואר. כל האנטומיות הקדומות נראו מבפנים באמצעות הארה פנימית. כך הנזירים (ההודים), אשר הלבישו את התנסויותיהם באגדות, דיברו על מה שהם תפסו באמצעות אור הקונדליני.
כעת אנו חייבים לשאול את עצמנו כיצד עובדים על חלקיו השונים של האדם. בהתייחס למה ששייך למוח ולעמוד השדרה, אדם עובד בהתחלה במודעות במישור הפיסי באמצעות האגו האנושי [כאן יש חור בטקסט ….] אין לו בהווה השפעה על שום דבר אחר. למשל אין לו השפעה על מחזור הדם. דברים כאלו מתפתחים בהדרגה. כאן ישויות אחרות משתפות פעולה, ישויות דווה (Deva), כך שכל היצורים בעלי מחזור דם תלויים בכוחות דווה בעבור הניהול של זה. כוחות דווה שונים חודרים ועובדים על הגוף האסטרלי. הישויות הנמוכות מביניהן פועלות על הגוף האסטרלי, גבוהות יותר פועלות על הגוף האתרי וישויות דווה גבוהות אף יותר פועלות על הגוף הפיסי, הגוף המושלם ביותר שברשות האדם. הגוף האסטרלי פחות מושלם מהגוף הפיסי בצורה ניכרת. הלב הפיסי הוא אכן מאוד פיקח. מי שטיפש זה הגוף האסטרלי, המכוון אל תוך הלב את כל סוגי רעלי הלב. החלק המושלם ביותר של האדם הוא הגוף הפיסי, פחות מושלם הוא הגוף האתרי ועוד פחות מושלם הוא הגוף האסטרלי. מה שנמצא רק בהתחלה, ה-'תינוק' שבאדם, הוא האיבר של האגו. זהו האדם הארבע-איברי, הכולל את האגו כמקדש שמכיל את פסל האל.
כל התפתחות התרבות האנושית אינה אלא פעולת האגו אל תוך הגוף האסטרלי, החינוך של הגוף האסטרלי. אדם נכנס אל החיים מלא בתשוקות, דחפים ותאוות. ככול שהוא משתלט על הדחפים, התשוקות והתאוות הללו, כך הוא פועל עם האגו שלו לתוך הגוף האסטרלי. כאשר גזע-השורש השישי, התקופה השישית תגיע לסיומה, האגו ישלים את עבודתו לתוך הגוף האסטרלי. עד אז הגוף האסטרלי ימשיך להיות תלוי בתמיכתם של כוחות הדווה. כל עוד האגו לא חדר את מלוא הגוף האסטרלי, כוחות הדווה חייבים עדיין לתמוך בפעולתו.
השלב השני של ההתפתחות, הבא בעקבות זה של התרבות, הוא ההתפתחות של התלמיד האזוטרי. הוא פועל עם האגו אל תוך הגוף האתרי. כך כוחות הדווה משוחררים בהדרגה באמצעות פעולת האגו שלו עצמו. אז הוא גם מתחיל בהדרגה לראות אל תוך עצמו.
כעת אנו יכולים לשאול: מהי חשיבותו של הגוף האסטרלי, בעבור איזו תכלית יש לאדם גוף אסטרלי? זה בא בכדי להעניק לו את האפשרות, באמצעות תשוקותיו, לעשות את מה שאחרת הוא לא היה עושה, ולהפנות עצמו אל המישור הפיסי. מאחר ולפני שאדם יכול לרכוש ידע אובייקטיבי על המישור הפיסי הוא חייב לכוון אליו את משאלותיו ותשוקותיו. ללא זה הוא לא היה יכול לפתח התבוננות אובייקטיבית בעולם או חוש חובה ומוסריות. רק לאחר התמרה הדרגתית של תשוקותיו, זה יכול להשתנות לידי חובות ואידיאלים. אדם יכול לצעוד בנתיב זה רק באמצעות הכוח המניע והמארגן של הגוף האסטרלי.
הגוף האתרי הוא נושא המחשבות. מה שמהווה מחשבה בתוך האדם, הוא אתרי מחוצה לו, כשם שמה שמהווה תשוקה בתוך האדם, הוא אסטרלי בחוץ. אבל רק כאשר מתחילה מחשבה טהורה הסובסטאנציה האתרית קורנת לתוך הדחפים האסטרלים. כל עוד חשיבה עדיין אינה חשיבה טהורה יש לנו סובסטאנציה אסטרלית שמקיפה את הצורה האתרית. כך צורות מחשבה, כפי שהן נקראות, עשויות מגרעין של סובסטאנציה אתרית המוקפות על ידי סובסטאנציה אסטרלית. לאורך נתיב העצבים זורמות מה שנקראות מחשבות מופשטות, שבמציאות הן מוחשיות ביותר, מאחר והן מהוות כוחות אתריים. ברגע שאדם אפילו מתחיל לחשוב, הוא כבר מפעיל את האגו לתוך גופו האתרי. כאשר אדם נפטר מתבהר לו שהגוף הפיסי אינו קשור לאגו. כל קשר בין הגוף הפיסי לאגו מנותק לאחר המוות. קודם לכן קשר זה התרחש באופן עקיף באמצעות הגופים האחרים. כאשר זה אינו בנמצא יותר, אין לגוויה קשר נוסף עם האגו. אז כוחות הדווה החיצוניים מקבלים אותה והיא נספגת שוב אל תוך הסביבה הפיסית. המילהverwesen’ ' להרקיב אינה מתכוונת רק למוות, לפטירה, אלא לחזרה לישות Wesen’' ממנה הגוף נבע. זה מה שניתן לומר בהקשר לגוף הפיסי. המילה ההולנדית ‘Lichaam’ משמעה אינו גוויה Leichnam’', אלא הגוף הפיסי אותו חייבים לשאת עימנו.
הגוף האתרי נמצא במידה רבה בסיטואציה דומה לזו של הגוף הפיסי. גם הוא נילקח ע"י הדוות ומתמוסס בסירקולציה הכללית. אבל החלק מהגוף האתרי שהאדם עצמו פעל לתוכו נשאר שם ואינו מתמוסס. מאוחר יותר, בהיוולדות החוזרת, חלק זה יוצר נקודה מרכזית סביבה מתגבש מה שצריך להתווסף. חלק קטן זה של הגוף האתרי נשאר אצל כל אדם. באותה המידה נשאר מהגוף האסטרלי מה שהאדם פעל לתוכו. רק במהלך השליש האחרון של תקופת גזע-השורש השישית יוחזק כול הגוף האסטרלי על ידי כל האנשים בעלי ההתפתחות הנורמאלית.
כך התפתחות מתחילה באמצעות עבודה מודעת של האדם על הגוף האסטרלי. משימתו של הצ'לה, של התלמיד האוקולטי, היא להמשיך הלאה אל הטרנספורמציה של גופו האתרי. שלב הצ'ליות מגיע לסיומו כאשר לאחר המוות כל הגוף האתרי נשאר שלם. השהייה בדוואכן נחוצה בכדי לאפשר את חידושם של כוחותיו של הגוף האתרי. החלק הקטן של הגוף האתרי שהאדם נושא עימו אל הדווכאן מסוגל לגדול לגוף אתרי שלם מאחר ונוצרו שם התנאים הנחוצים לכך.
זה מאפשר להבין את תקופת השהייה המשתנה בדוואכן. כאשר אדם נמצא בתחילת התפתחותו ושינה רק מעט מאוד מגופו האתרי, הוא מסוגל לשהות בדוואכן רק זמן קצר. החלק החסר של הגוף האתרי חייב להיות מוחלף עבורו על ידי דוות חיצוניות. ככול שהוא מתפתח יותר הוא שוהה יותר בדווכאן. כך הזמן שהוא מעביר שם גדל בהתאמה לשיעור התפתחותו העצמית. לפעמים אנשים מתקדמים יותר מתגשמים מוקדם יותר מסיבות אחרות, למשל, מאחר והם נדרשים בעולם.
כאשר הצ'לה מת, כל הגוף האתרי נוכח. כך בשלב זה הצ'לה יכול לוותר על הדוואכן מאחר והוא עבד על מלוא גופו האתרי. אז מתרחשת לידה חדשה לאחר זמן קצר. הוא ממתין בהתחלה בעולם האסטרלי, כמקום של מעבר, עד שהוא מקבל משימה מוגדרת מהמאסטר שלו. אז הוא יכול לאחוז שוב בגופו האתרי בכדי להתגשם פעם נוספת.
עד לשלב זה הדואליות הכרחית עבור האבולוציה, כלומר, זה אשר האדם אינו מסוגל לפתח מבפנים עבור עצמו, נבנה עבורו מבחוץ. עזרה חייבת להגיעה אליו מבחוץ. כך בדוואכן הגוף האתרי מושלם פעם נוספת בעזרת כוחות דווה חיצוניים. המישור הפיזי והדוואכן מהווים קטבים מנוגדים. ביניהם שוכנת הקאמאלוקה (Kamaloka), מקום מעבר, שלב של מעבר, מצב מתווך הגורם לאדם ליצור קשר עם מה שהוא פעל לתוך גופו האסטרלי. הגוף האסטרלי מנחה את האדם במישור הפיזי, היכן שהוא מפנה את תשומת ליבו החוצה. כאן מטופחות תשוקות באמצעות קשר עם הדברים החיצוניים. כאשר האדם נפטר, השתוקקותו לאובייקטים חיצוניים אינה פוסקת מיד, למרות שאין לו יותר איברים המביאים אותו לידי קשר עימם. התשוקות נשארות אבל האיברים חסרים. בקאמאלוקה הוא חייב לנתק עצמו מכמיהה זו אל העולם החיצוני. הקאמאלוקה אינה שייכת למעשה להתפתחות הנורמאלית. היא מהווה רק שלב בו חייבים לוותר על ההרגלים. הקאמאלוקה מתרחשת, מאחר ואדם אינו יכול לספק את תשוקותיו, משום שאין לו יותר איברים עבור העולם הפיסי.
כאשר מישהו מתאבד הוא מזהה את האגו שלו עם הגוף הפיסי. מסיבה זו ההשתוקקות אל הגוף הפיזי הרבה יותר עזה. זה נראה לו כאילו שהוא עץ חלול, כמו מישהו שאיבד את האגו שלו. יש לו אז צימאון מתמשך לעצמו.
כאשר אדם נפטר כתוצאה מאלימות הוא נמצא במצב דומה. במקרה של אדם הפוגש מוות אלים, הוא ממשיך לחפש אחר גופו הפיסי עד לאותו הזמן בו הוא היה אמור למות באופן נורמאלי. חיפוש זה עלול לגרור תגובה מזיקה. במקרה כזה עלול לקרות שהאדם שהובא אל מותו באלימות, מתמלא בזעם נורא כלפי הללו שגרמו למותו. אז המהלומה שנספגה באדם שנרצח משתנה למהלומה נגדית. כך מהעולם האסטרלי, נפשות הרוסים שהוצאו להורג מסיבות פוליטיות נלחמו כנגד בני ארצם לצד היפנים. זה התרחש במלחמה הרוסית-יפנית. אך זה אינו מהווה חוק כללי.
———————————————————————————–