רודולף שטיינר

31 הרצאות שניתנו בברלין ב-1905

GA93a

תרגם מאנגלית: מוטי גולדנר

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

בספר יש הקדמות ונספחים חשובים שאין בארכיב!

הרצאה חמישית

ברלין, 30.9.1905

תמיד הודגש שבכדי להתקדם בחומר אוקולטי אדם צריך להיות חיובי ככול הניתן ושלילי מעט ככל האפשר. אדם צריך לדבר פחות אודות מה שלא ויותר אודות מה שכן. כאשר זה מתורגל בחיים הרגילים זה משמש כהכנה לעבודה בספירה האוקולטית. האוקולטיסט חייב שלא לשאול: האם לאבן יש חיים? אלא היכן נמצאים החיים של האבן? היכן ניתן למצוא את תודעת ממלכת המינרלים? זוהי הצורה הגבוהה ביותר של חוסר-ביקורתיות. זוהי הגישה הנפשית אשר חייבים לטפח במיוחד ביחס לשאלות הגבוהות ביותר.

בחיים הרגילים אנו מפרידים בין שלושה מצבים גשמיים: המוצק, הנוזלי והגזי או האווירי. המוצק חייב להיות מובדל מהמינרל. אוויר ומים מהווים גם כן מינראלים. הכתבים התיאוסופיים מוסיפים לזה, ארבעה מצבים נוספים עדינים יותר של חומר. היסוד הראשון שהוא עדין יותר מהאוויר הוא זה שגורם לו להתפשט, שתמיד מגדיל את תכולתו המרחבית. מה שגורם לאוויר להתפשט בדרך זו הוא החום. זוהי באמת סובסטאנציה אתרית עדינה, הדרגה הראשונה של האתר, אתר החום. הסוג השני של האתר, הוא אתר האור. גוף זוהר שולח החוצה צורה של חומר שמתוארת בתיאוסופיה כאתר האור. סוג האתר השלישי הוא הנושא של כל מה שמעניק צורה לחומר העדין ביותר, האתר המעצב, אשר קרוי גם האתר הכימי. זהו האתר המחולל את איחוד החמצן עם המימן. והאתר העדין ביותר מכולם הוא זה המפיח חיים: פראנה (Prana), או אתר החיים.

המדע משליך ביחד את כל ארבעת הסוגים של האתר. בכל זאת בעתיד הוא יבדיל בהדרגה ביניהם בדרך זו. תיאורינו מתאים לזה של הדרך הרוזנקרויצרית, שעה שהספרות ההודית מדברת על ארבע דרגות שונות של אתר.

ראשית, הבה ניטול כל דבר שהוא מוצק. מה שמהווה מוצק ניראה לכאורה חסר חיים. כאשר אדם מעביר עצמו אל תוך החיים של המוצק, דבר המתאפשר באמצעות חיים בהכרה ערה במצב שתואר כעולם החלום, וכאשר אדם מבקש לגלות את המוצק, למשל באמצעות כניסה לנוף הררי סלעי, אז הוא מרגיש בתוכו שחייו העצמיים משתנים, אדם מרגיש חיים היוצרים גלים קטנים דרכו. הוא אינו נוכח שם עם תודעה, אלא עם גוף החיים שלו, הגוף האתרי. הוא נמצא אז במקום, במצב שנקרא המישור של המהה-פארה-נירוונה (Maha-para-nirvana). במישור זה של המהה-פארה-נירוונה ניתן למצוא את חיי המוצק. מישור זה מהווה את קוטבו האחר של המוצק. באמצעות חיים במישור המהה-פארה-נירוונה אדם רוכש אמצעי קליטה אחרים. כאשר האדם חוזר הוא התנסה בפעילות של ישויות במישור המהה-פרה-נירוונה. זהו המקום בו חיי האבן המוצקה מתקיימים.

שנית, לאחר המוצק נמצא הנוזל, המים. כאשר במצב חלימה אדם מעביר עצמו אל תוך הים, אז הוא נעשה חדור בחיי הנוזל על המישור של הפארה-נירוונה (Para-nirvana). באמצעות הליך זה אדם לומד לדעת משהו אודות המישורים השונים.

שלישית, כאשר אדם מעביר עצמו בחלום אל תוך היסוד המעצב-אויר, הוא מוצא עצמו במישור הנירוונה. המשמעות המילולית של המילה נירוונה היא: ‘להיכבות’, כמו שמכבים אש. כאשר אדם מחפש בזה חיים, הוא נמצא עם חייו העצמיים במישור הנירוונה (Nirvana). הוא שואף אוויר. כאשר הוא מתנסה בתוכו בחיי האוויר, אז הוא נמצא על הדרך אל מישור הנירוונה. זוהי הסיבה לתרגילי הנשימה של היוגים. אין איש המסוגל להגיע למישור הנירוונה ללא תרגול מעשי של תרגילי נשימה. כאשר הם מוצאים לפועל בצורה שגויה הם מהווים רק תרגלי האטה-יוגה (Hatha-Yoga), אחרת הם מהווים תרגילים של ראג’ה-יוגה (Raja-Yoga). אדם למעשה שואף חיים: את מישור הנירוונה.

רביעית, מתחת למישור הנירוונה נימצא המישור של הבודהי (Buddhi) או השושופטי (Shushupti). כאן החום מוצא את חייו. כאשר הבודהי מפותח באדם, כל הקמה (Kama)^[1] מומרת לחוסר אנוכיות, לאהבה. החיות שלא פיתחו חום הן גם ללא תשוקות. ברמות גבוהות יותר האדם חייב להשיג שוב את המצב חסר התשוקות הזה, מאחר וחייו מתקיימים במישור של השושופטי.

חמישית, כאן מגיע הדווכאן או המישור המנטאלי. מכאן נובע הקשר הפנימי שבין החוכמה לאור. כאשר בתודעה חלומית אדם מתנסה באור, אדם חווה חוכמה בתוכו. זהו היה תמיד המצב כאשר האל גילה עצמו באור. בסנה הבוער, כלומר באור, יהווה הופיע בפני משה בכדי לגלות חוכמה.

השישי הוא המישור האסטרלי. במישור זה לאתר הכימי יש את חייו. הסהרורי קולט במישור האסטרלי את האיכויות של הכימיקאלים, את המאפיינים הכימיים, מאחר וכאן מתקיימים חיי האתר הכימי.

השביעי הוא המישור הפיסי. כאן אתר החיים חי ביסוד של עצמו. באמצעות אתר החיים אדם קולט חיים. אתר זה קרוי גם האתר האטומי, מאחר ובמישור זה הוא מוצא את חייו העצמיים, את נקודת המרכז שלו. כל מה שחי במישור מסוים מוצא באותו המישור גם את נקודת המרכז שלו.

למעשה כל דבר מסביבנו מכיל את שבעת המישורים. אנו חייבים רק לשאול: היכן מתקיימים חיי היסוד המוצק, היסוד הגזי וכ”ו.

שמענו עכשיו שהחום מוצא את חייו במישור הבודהי או השושופטי. כך בין כל הדברים מתקיימים יחסים מוגדרים. מרשים ביותר הוא היחס שבין האוזן לדיבור. באבולוציה האוזן הייתה נוכחת הרבה לפני הדיבור. האוזן היא האיבר הקולט. דיבור הוא האיבר שמייצר צליל. השניים הללו, האוזן והדיבור, שייכים ביסודם אחד לשני. צליל כפי שהוא מתגלה הוא תוצאה של תנודות באוויר, וכל צליל בודד מתעורר מתוך תנודה מיוחדת. כאשר אתם לומדים מה מתקיים בחוץ, מחוצה לכם, כצליל, אז אתם לומדים את האריתמטיקה של האוויר