רודולף שטיינר

31 הרצאות שניתנו בברלין ב-1905

GA93a

תרגם מאנגלית: מוטי גולדנר

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

בספר יש הקדמות ונספחים חשובים שאין בארכיב!

הרצאה שלישית

ברלין, 28.9.1905

קיימים באבולוציה שלושה אלמנטים שחייבים להיות מופרדים: צורה, חיים ותודעה. היום נדבר אודות סוגי התודעה השונים.

אנו יכולים להתייחס אל צמחים וחיות מרמה נמוכה כאל אמצעים באמצעותם ישויות גבוהות יותר מרחיבות את חושיהן אל העולם בכדי להתבונן בעולם זה דרכם. הבה נתחיל מאיברי החושים של הצמחים. כאשר אנו מדברים אודות זה אנו חייבים להבהיר שאנו לא מתייחסים רק לאיברי החושים של צמחים יחידים, אלא לישויות בעולמות העליונים. הצמחים הם, כאילו, רק המחושים שנמתחים על ידי הישויות הגבוהות. הן משיגות אינפורמציה באמצעות הצמחים.

לכל הצמחים יש תאים בהם ניתן למצוא גרגרי עמילן, במיוחד בקצה השורש אבל גם במקומות אחרים. אפילו בצמחים שאינם מכילים עמילן, גרגירי העמילן הללו מופיעים בקצות השורשים. חברים במשפחת השושניים, למשל, אשר אינם מכילים עמילן, מחזיקים בגרגירי עמילן אלו בתאים המחוברים לשורשים. גרגרי עמילן אלו משוחררים וניידים, והנקודה החשובה היא האם הם ממוקמים במקום זה או אחר.

בכל פעם שהצמח פונה אפילו קלות, גרגר אחד של עמילן נופל לעבר הצד השני. הצמח אינו יכול לעמוד בזה, ולכן הוא פונה שוב בדרך כזאת שהגרגרים חוזרים למקומם הנכון. גרגירי עמילן אלו למעשה נמצאים ביחס סימטרי לכיוון הגרוויטאציה של האדמה. הצמח צומח כלפי מעלה מאחר והוא חש את כיוון הגרוויטאציה. על ידי התבוננות בגרגירי העמילן בקצות השורשים, אנו לומדים להכיר סוג של איבר חוש. זה משמש לצמח כחוש של הגרוויטאציה. חוש זה שייך לא רק לצמח, אלא למלוא נפש האדמה, אשר מנהלת את צמיחת הצמחים בהתאם לחוש זה.

זהו דבר בעל חשיבות עליונה. הצמח נוטל את כיוונו בהתאם לגרוויטאציה. כעת, אם לוקחים גלגל, למשל גלגל-מים, שלתוכו ניתן להכניס צמחים, ומגלגלים את הגלגל ביחד עם הצמחים, כוח אחר מתווסף לכוח של הגרוויטאציה: כוח מסתובב. זה פועל כעת בכל חלקי הצמח, והשורשים והגבעולים צומחים בכיוון המשיק לגלגל, בכיוון של הכוח המשיק, לא של כוח הגרוויטאציה. גרגירי העמילן מתאימים את מיקומם בהתאמה.

הבה נתבונן כעת באוזנו של האדם. בהתחלה יש לנו את המעבר החיצוני של השמיעה, אז את האוזן התיכונה, ואז באוזן הפנימית את עצמות השמיעה הקטנות: פטיש, סדן, וארכוף – עצמות זעירות למדי. השמיעה תלויה בהבאת עצמות קטנות אלו לרטיטה של האיברים האחרים. פנימה יותר אנו מוצאים שלוש תעלות קרומיות חצי עיגוליות המסודרות בהתאם לשלושת המימדים. הן ממולאות בנוזל. ואז אנו מוצאים, הלאה בתוך האוזן, את הלבירינט, מבנה בצורת קליפת שבלול, ממולא בשערות עדינות ביותר. כל אחת מהן מכוונת, כמו מיתרי פסנתר, לגובה צליל מיוחד. הלבירינט קשור עם עצב השמיעה שממשיך אל המוח.

שלוש התעלות החצי-עיגוליות מעניינות במיוחד. הן ניצבות בשלושת כיווני החלל ביחס האחת לשנייה. הן ממולאות באוטוליטים^[1] קטנים, בדומה לגרגירי העמילן של הצמח. כאשר חלה הפרעה במנגנון זה האדם אינו יכול להחזיק עצמו זקוף או ללכת בקומה זקופה. במקרה של עילפון זרימת הדם החפוזה אל הראש עלולה לגרום להפרעה בשלוש התעלות. חוש הכיוון של האדם תלוי בשלוש התעלות החצי-עיגוליות הללו. זהו אותו חוש כמו זה המשמש בצמח כחוש שיווי המשקל וממוקם בקצה השורשים. מה שמתרחש בקצה השורשים, בבן האדם, פוּתח למעלה בראש.

בסקירת האבולוציה השלמה הכוללת צמחים, חיות, ואדם, מגלים יחסים מוגדרים בין השלושה. הצמח ניצב בכיוון הפוך מהאדם. הכיוון של החיה שוכן באמצע הדרך ביניהם. הצמח השקיע את שורשיו אל תוך האדמה ומכוון את איברי המין שלו מעלה לעבר השמש. אם אנו מסובבים את הצמח חצי סיבוב יש לנו את החיה. אם אנו מסובבים אותו סיבוב מלא יש לנו את האדם. זהו מקור המשמעות של הצלב.^[2] הוא מסמל את ממלכת הצמחים, ממלכת החיות, וממלכת האדם. הצמח משקיע את שורשיו אל תוך האדמה. החיה היא צמח הפוך למחצה. האדם הוא צמח הפוך לגמרי. זו הסיבה מדוע אפלטון אומר: "עולם הנפש נמתח על הצלב של גוף העולם."^[3]

בצמח איבר הכיוון שוכן בקצות השורשים. באדם בראש. מה שנמצא בראשו של האדם, נמצא בשורש במקרה של הצמח. הסיבה מדוע באדם חוש הכיוון קשור עם חוש השמיעה, היא שהשמיעה היא החוש שמרומם את האדם לממלכה גבוהה יותר. הכושר האחרון שהושג על ידי האדם הוא כושר הדיבור. הדיבור קשור עם הליכה זקופה, אשר לא הייתה מתאפשרת ללא חושי הכיוון או שיווי המשקל. הצליל שהאדם יוצר באמצעות הדיבור הוא המשלים הפעיל לחוש הפסיבי של השמיעה. מה שבצמח מהווה פשוט חוש של התמצאות הפך באדם לחוש השמיעה שנושא בתוך עצמו את החוש הישן של ההתמצאות בשלוש התעלות החצי-עיגוליות המסודרות בהתאמה לשלושת מימדי החלל.

כל ישות היא בעלת תודעה. זה נכון גם לגבי הצמח, אבל התודעה שלו שוכנת במישור הדוואכני, במישור המנטאלי. תרשים התודעה של הצמח צריך להיות משורטט בדרך הבאה:

הצמחים יכולים גם לדבר ולענות לנו, אנו רק צריכים ללמוד להתבונן בהם במישור המנטאלי. שם הם מספרים לנו מהם שמותיהם.

תודעת האדם מגיעה מטה אל המישור הפיסי. כאן תודעתו תלויה באותו איבר אשר עימו הצמח מגיע לסיומו באדמה.^[4] אנו לומדים תחילה להכיר את האדם במובן האמיתי כאשר אנו רואים כיצד הוא יוצר דיבור ובדיבור את המילה 'Ich' (אני). שורשי ה-'אני' הזה נמצאים במישור המנטאלי. ללא היכולת לבטא את המילה הקטנה 'אני' היינו יכולים להתייחס גם אל צורת האדם כאל צורה של חיה.

מקור הצמח הוא במישור המנטאלי והאדם באמצעות איבר השמיעה שלו הוא תושב של המישור המנטאלי. זו הסיבה מדוע אנו מקשרים את 'Es denkt' (זה חושב) עם הדיבור. האוזן היא פיתוח גבוה יותר של חוש הכיוון. מאחר והאדם הפך את תנוחתו ביחס לצמח ופנה שוב אל הרוח, יש לו באיבר השמיעה את השארית הישנה של חוש הכיוון. הוא מכוון בעצמו את כיוונו. לכן אלו שני סוגים מנוגדים של תודעה: התודעה של הצמח במישור המנטאלי וכאן תודעת האדם, אשר נושא את ישותו מטה מהעולם המנטאלי אל תוך העולם הפיסי. תודעה ארצית זו של האדם נקראת קמה-מנאס (Kama-manas).

לכל אחד מאיברי החושים יש תודעה משלו. צורות תודעה שונות אלו, התודעה של הראיה, של השמיעה, החוש של הריח וכן הלאה, נפגשות בנפש. התודעה נעשית 'אדמית' (manasic’') רק כאשר צורותיה הנפרדות נפגשות במרכז הנפש. ללא מיזוג זה האדם היה מתפרק לתודעות השונות של איבריו. זה עוצב במקור במקלעת השמש, באמצעות מערכת העצבים הסימפתטית. כאשר האדם עצמו היווה סוג של צמח, גם הוא לא היה עדיין מודע במישור הפיסי. באותה תקופה התודעה העליונה פיתחה לראשונה את איבריה.

בתנאים של טראנס עמוק התודעה המרכזית מושתקת. אז האיברים הנפרדים נעשים מודעים והאדם מתחיל לראות עם מרכז הבטן ועם מקלעת השמש. סוג כזה של תודעה הייתה בבעלות החוֹזָה (רואה רוחית) של פרבוסט (Prevost).^[5] היא תיארה בצורה נכונה צורות אור שניתן לראותן באמצעות התודעה של האיברים. התודעה הנמוכה ביותר היא זו של המינראלים. תודעה קצת יותר מרוכזת, משהו שדומה יותר לתודעה של האדם בין ימינו, היא התודעה האסטרלית. התפתחות התודעה בגוף האסטרלי השלם מוצאת את ביטויה בעמוד השדרה. אז האדם קולט את העולם בתמונות. רק אנשים ששכלם לא פועל הם בעלי תודעה כזאת. אידיוטים, למשל, רואים את העולם בתמונות. חיי הנפש שלהם מקבילים לחיי החלימה. הם יכולים לומר שאין הם יודעים דבר מהמתרחש סביבם. גם לישויות אחרות בעולם יש תודעה דומה.

כאשר מישהו מפתח תודעה אסטרלית, כך שהוא מתנסה בחלומות במודעות, הוא יכול ליטול על עצמו את הבא להלן: הבה נניח שאנו במצב המאפשר לפתח את התודעה הזאת ומדמיינים את עצמנו ניצבים לפני הצמח הקרוי דיוניאה (צמח טורף). אם אנו מתבוננים בו מספיק זמן ומרשים לו לפעול עלינו באופן בלעדי אז מגיע הרגע בו יש לנו את ההרגשה שמרכז התודעה שוקע מטה מהראש ומתגנב אל תוך הצמח.^[6] אדם מודע אז בצמח ורואה את העולם דרכו. אדם חייב להעביר את תודעתו אל תוך הצמח. אז הוא נעשה מודע כיצד הדברים מופיעים בפני הקליטה האסטרלית של ישות זו. אדם מתנסה אז בנפש זו. התודעה הרגישה של הצמח דומה למדי לזו של האידיוט. זה אינה תודעה מנטאלית טהורה. צמח כזה הביא תודעה מטה אל המישור האסטרלי. כך קיימים שני סוגים של צמחים. אלו שיש להם את תודעתם במישור המנטאלי, ואלו אשר יש להם אותה גם במישור האסטרלי.

סוגים מסוימים של חיות הם גם כן בעלי תודעה במישור האסטרלי, שדומה למישור של תודעת האידיוט. הלנה פטרובנה בלבצקי הזכירה במיוחד חרק לילי הודי, עש לילי. לעכבישים גם כן יש תודעה אסטרלית.^[7] רשת הקורים העדינה של העכביש למעשה נטווית מתוך המישור האסטרלי. העכבישים הם רק הכלים של פעילות אסטרלית. הנמלים גם הן כמו העכבישים בעלות תודעה במישור האסטרלי. כאן מתקיימת נפשן של מושבות הנמלים. זו הסיבה מדוע התנהגות הנמלים מוסדרת בדייקנות כה רבה.^[8]

גם למינרלים יש תודעה. היא שוכנת במישור מנטאלי גבוה יותר, באזור גבוה יותר מאשר זה של הצמחים. בלבצקי קוראת לזה תודעת קמה-פראנה (Kama-prana). אדם יכול להשיג מאוחר יותר גם את התודעה הזאת בשעה שהוא שומר על מצב תודעתו הנוכחית ללא הפרעה. אז הוא אינו צריך יותר להיכנס לגופו הפיסי, אינו צריך יותר לחזור ולהתגשם. האבנים נמצאות למטה במישור הפיסי ותודעתן נמצאת באזור גבוה יותר של המישור המנטאלי. הקריסטלים מאורגנים מלמעלה. כאשר אדם מסוגל לרומם את תודעתו לרמה זו, אז הוא מעצב את גופו הפיסי בעצמו מתוך המינרלים של העולם.

שלושת חלקי המוח (חשיבה, רגישה ורצון) חייבים מאוחר יותר להיעשות לנפרדים לחלוטין. אז תודעת האדם חייבת לשלוט במוחו, כפי שתודעה גבוהה יותר שולטת במושבות הנמלים. אבל כפי שבמושבות הנמלים, ניתן להפריד את הפועלות, את הזכרים והנקבות אחד מהשני, כך מאוחר יותר יכולה להתרחש בתוך המוח הפרדה מוחלטת לשלושה חלקים. אז אדם הופך לרוח פלנטרית, בורא אשר מביא דברים לידי קיום. כשם שרוח האדמה בונה את קרום האדמה, כך בשלב ההוא אדם יבנה גם כן פלנטה. עבור זה הוא חייב להיות בעל תודעה קמה-פראנסטית (Kama-pranasic). כיום יש לו רק תודעה קמה-מנאסטית (Kama-manasic). היא מורכבת מהתודעה של האיברים הרוויים, ספוגים בהבנה (מנאס – Manas). התודעה נעשית, כפי שבלבצקי אומרת, רציונאלית. התהליך של הרציונאליות הגיע לידי קיום בעת העלייה מעלה מהחיה לאדם. תודעת-איבר יכולה לזהות בעצמה את צורכי המצב האובייקטיבים, אבל אינה יודעת מהם האמצעים דרכם ניתן להשיגם. תודעה רציונאלית יכולה לכוון את האמצעים. בלבצקי אומרת בצדק: "לכלב שניסגר בחדר יש את האינסטינקט לצאת החוצה, אבל הוא אינו יכול לעשות זאת מאחר והאינסטינקט שלו עדיין אינו ספוג בהבנה המאפשרת לו ליטול את הצעדים ההכרחיים. האדם מאידך מבין מיד את הסיטואציה ומשחרר את עצמו". לכן אנו מבדלים לפי בלבצקי:

1. התודעה האיברית שבבעלות האיברים.
2. התודעה האסטרלית שבבעלות החיות, צמחים מסוימים ואידיוטים.

1. התודעה הקמה-פראנסטית של האבנים, תושג מאוחר יותר גם על ידי האדם.

1. התודעה הקמה-מנסטית, תלויה בהבנה.

בדרך זו אדם חייב להפריד את איברי הצלב של קיום-העולם.

המשמעות האמיתית של הצלב עמוקה לאין שיעור. האגדות העתיקות הן גם תמונות, הנובעות מתוך מעמקים כאלה. בזמנים קדומים יותר הוענק לנפש האדם שירות גדול באמצעותן, כל זמן שהוא היה יכול להבין את אמיתות האגדות בחיי הרגש שלו. דוגמא לכך מהווה האגדה הקדומה של הספינקס^[9]. הספינקס הציגה את החידה: בבוקר הוא הולך על ארבע, בצהרים על שתיים ובערב על שלוש. מי הוא זה? זהו האדם. בהתחלה, בבוקר האדמה, אדם במצבו החייתי הלך על ארבע. הגפיים הקדמיות שימשו בזמן ההוא כאיברי תנועה. ואז הוא הרים עצמו למצב של קומה זקופה. מערכת הגפיים הופרדה לשתי קטגוריות והאיברים חולקו לאיברים חושיים-פיסיים ואיברים רוחיים. הוא הלך אז על שתיים. בעתיד הרחוק האיברים הנמוכים ינשרו וכך גם היד הימנית. רק היד השמאלית ופרח הלוטוס בעל שני עלי הכותרת יישארו. אז הוא הולך על שלוש. זוהי הסיבה מדוע האדם הוולקני צולע.^[10] הרגליים שלו בנסיגה. הן איבדו את משמעותן. בסוף האבולוציה, בשינוי הצורה של האדמה לוולקאן, אדם יהווה ישות תלת איברית זו שהאגדה מצביעה עליה כאידיאל.

———————————————————————————————–

1. אוטוליט – אבן קטנה הנמצאת בקצה השערות שנמצאות בתוך השבלול שבאוזן. האוטוליטים זזים ויוצרים גלים בתוך המים של האוזן, וכך המוח יודע באיזו תנוחה מצוי הגוף. המתרגם. ↑
2. זה מתואר בפירוט רב יותר בהרצאה מ- 22.11.1907 'הצמח נמשך בכיוון אנכי לעבר האדמה, בן האדם גם כן פונה אנכית הלאה מהאדמה, החיה אופקית' סט. יוחנן, הערות על 8 הרצאות. הרצאה 7. ↑
3. אפלטון. טימאוס, פרק 8. ↑
4. השתרעות הצמח מתחילה במישור המנטאלי למעלה ומסתיימת במישור הפיסי למטה, כאשר גרגרי העמילן נמצאים בקצות השורשים, כלומר בחלק הנמוך ביותר של הצמח. המתרגם. ↑
5. תזכירים שפורסמו על ידי יוסט יאנוס קרנר. שטוטגארט 1828. ↑
6. נושא זה נידון ביתר בהירות בהרצאה 4. ↑
7. תודעה אסטרלית, תודעה קמה-פראניק (Kama-pranic), תודעה קאמה-מנסיק (Kama-manasic). תואר על ידי ה.פ. בלבצקי בדוקטרינה הסודית. כרך 3. ↑
8. ראה בהמשך בהרצאה 4. ↑
9. הספינקס (הבת של צ'מירה ובנה כלב הציד אורתוס) – מפלצת בעלת גוף של כלב ציד, ראש אישה, טופרים של אריה, כנפיים וזנב של דרקון – נשלחה לעיר תבי, ישבה על חומת העיר וחדה חידות לאנשים והרגה את מי שלא פתר את החידה. היא שאלה את חסר המזל שנתקל בה: מיהו ההולך בבוקר על ארבע, בצהרים על שתיים, ובערב על שלוש? אדיפוס היה בר המזל שמצא את התשובה וענה – האדם, וגרם לכך שהמפלצת הרגה את עצמה על ידי נפילה מהחומה. בציורים בקפלה הגדולה של הגיתהאנום הראשון המוטיב שייצג את יוון כלל גם את הנושא הזה של הספינקס-אדיפוס. ↑
10. אל האש ומחשל המתכות. הוא צלע מאחר ובכעסו זאוס השליך אותו פעמיים מהאולימפוס. לפי האגדה המקורית הנפחייה שלו הייתה באולימפוס, אבל לפי הגרסא מאוחרת יותר באזורים הוולקאניים. ↑