יסודות האזוטריות
רודולף שטיינר
31 הרצאות שניתנו בברלין ב-1905
GA93a
תרגם מאנגלית: מוטי גולדנר
עריכה ותיקונים: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן
בספר יש הקדמות ונספחים חשובים שאין בארכיב!
הרצאה ראשונה
ברלין, 26.9.1905
בכל לימוד אזוטרי חשוב ללמוד מהי הדרך בה אנו נדרשים להתבונן בדברים שמסביבנו. באופן טבעי כל אדם חווה דבר זה או אחר כאשר הוא מתבונן בפרח או בדבר מה אחר בסביבתו. אולם מן ההכרח הוא להשיג נקודת מבט גבוהה יותר, לחדור עמוק יותר, בכדי לקשר התבוננות ספציפית עם כל אובייקט. זהו הבסיס, למשל, לתובנה הרפואית העמוקה של פרצלסיוס. הוא קלט, הרגיש והבחין בכוח הפנימי הטבוע בצמח מסוים ואת הקשר של כוח זה לתפקוד מקביל אצל האדם. למשל, הוא קלט איזה איבר בגוף האדם הושפע מצמח האצבעונית.
בכדי להפוך צורה זו של התבוננות לברורה ניטול דוגמא מפורטת. בכל הדתות קיימים סמלים. אנו שומעים כיום רבות אודות זה, אבל הסברים כאלו הם לרוב חיצוניים ושרירותיים. סמלים דתיים עמוקים נלקחו מתוך טבע הדברים עצמם. הבה נתבונן למשל בסמל של הנחש, אשר הוענק למשה בבתי הספר המצריים ללימודי המיסתורין. נתבונן במה שהואצל עליו, במה שהעניק לו אינטואיציה.
קיים הבדל יסודי בין כל בעלי החיים בעלי עמוד שדרה לבין אלו, כמו החיפושיות, הרכיכות, התולעים וכן הלאה שאין להם עמוד שדרה. כל ממלכת החיות מתחלקת לחלוקה העיקרית של בעלי חוליות וחסרי חוליות. במקרה של חסרי החוליות מתעוררת השאלה: מאחר וחוט-העצב העיקרי עובר דרך עמוד השדרה, היכן ממוקמת מערכת העצבים שלהם? לחסרי החוליות יש גם כן מערכת עצבית, כפי שמתקיימת בבני האדם ובחיות בעלי החוליות. באחרונים היא מתפשטת החוצה מעמוד השדרה לתוך חלל הגוף. זה נקרא המערכת העצבית הסימפתטית ביחד עם מקלעת השמש.[1] זוהי אותה המערכת בה מחזיקים חסרי החוליות, אלא שעבור בעלי החוליות והאדם היא פחות משמעותית. בחסרי החוליות מערכת זו קשורה בקרבה רבה יותר לשאר העולם מאשר מערכת העצבים שבראשו של האדם ובעמוד שדרתו. הפעילות של זו האחרונה יכולה להימחק בתנאים של טרנס, אז המערכת העצבית הסימפתטית נכנסת לפעולה. זה קורה למשל במצב של הליכה סהרורית בשינה. התודעה של הסהרורי ההולך בשנתו מתפשטת על פני מלוא חיי הסביבה וחודרת אל תוך הישויות האחרות הסובבות אותנו. הסהרורי מתנסה בדברים החיצוניים בתוכו. חיי-האתר הם היסוד הזורם בכל מקום סביבנו. מקלעת השמש היא המתווכחת שלהם. לו היינו מסוגלים לקלוט עם מקלעת השמש שלנו היינו חיים בקשר הדוק עם העולם במלואו. כזהו המצב בחסרי החוליות. למשל, יצור כזה חש את הפרח כישות בתוכו. במערכת האדמה החיות חסרי החוליות דומות במידת מה לעין ולאוזן באדם, הן חלק מאורגניזם. למעשה מתקיים כאן אורגניזם רוחני משותף אשר קולט, רואה, שומע וכן הלאה, באמצעות החיות חסרות החוליות. רוח-האדמה היא אורגניזם רוחני משותף כזה. כל דבר המתקיים סביבנו מהווה גוף של רוח משותפת זו. ממש כשם שנפשנו יוצרת עיניים ואוזניים בכדי לקלוט את העולם, כך אכן רוח-האדמה המשותפת יוצרת את החיות חסרי החוליות כעיניים ואוזניים בכדי לראות ולשמוע את העולם.
במהלך האבולוציה של האדמה הגיע הזמן בו התחיל תהליך של הפרדה. חלק מסוים הפריד עצמו, כאילו בתוך גליל. רק כאשר נקודת הזמן הזאת הגיעה התאפשר ליצורים מסוימים לפתח את מה שהפך לישויות נפרדות. היצורים האחרים מהווים איברים של הנפש-הארצית האחת. כעת בפעם הראשונה התחילה דרגה מיוחדת של הפרדה. בפעם הראשונה עלתה האפשרות שיום אחד מישהו יהיה מסוגל לומר לעצמו 'אני'. עובדה זו – שמבחינים כאן בין שתי תקופות על האדמה, ראשית, התקופה בה לא היו חיות בעלות מערכת עצבית הסגורה בתוך גליל גרמי (של עצם). ושנית, התקופה בה חיות כאלו הגיעו לידי קיום – עובדה זו מבוטאת במפורש בכל הדתות. הנחש היה הראשון לסגור בתוך גליל את המבט הלא מופרד חסר האנוכיות של רוח האדמה, ובכך ליצור את הבסיס עבור התפתחות האגו. עובדה זו הוטבעה בתלמידים על ידי המורים האזוטריים בדרך כזו שהם היו מסוגלים לומר לעצמם: 'הבט בנחש ותראה את הסמל של האגו שלך'. זה היה חייב להיות מלווה בהתנסות נמרצת שעצמאות האגו והנחש שייכים אחד לשני. כך פותחה מודעות לחשיבות ומשמעות הדברים שמסביבנו, כך שהוענקה לתלמיד תכולת-רגש מתאימה עבור כל ישות בממלכת הטבע. משה היה מצויד גם כן בהתנסות כזאת כאשר הוא יצא מבתי הספר של המסתריות המצריות, וכך הוא רומם את הנחש כסמל. בבתי ספר אלו לא למדו בדרך מופשטת כזאת כמו שלומדים כיום. אדם למד להבין את העולם מתוך תפיסתו הפנימית.
(כיום) יש לנו תיאור של האדם המבוסס על חקירה חיצונית של חלקי האורגניזם שלו, אבל אנו יכולים גם למצוא אדם המתואר בכתבים המיסטיים והאוקולטיים הקדומים. אך תיאורים אלו עלו בדרך שונה מאשר באמצעות בחינה אנטומית. הם אכן הרבה יותר מדויקים ונכונים ממה שמתואר היום על ידי העוסק באנטומיה, מאחר והוא מתאר רק את הגופה. התיאורים העתיקים הושגו בדרך כזאת בה התלמידים, באמצעות מדיטאציה, באמצעות הארה פנימית הפכו לניתנים לראייה לעצמם. באמצעות מה שנקרא אש הקונדליני[2] אדם מסוגל להתבונן בעצמו מבפנים החוצה. קיימים שלבים שונים של התבוננות זו. ההתבוננות המדויקת, הנכונה, מופיעה בהתחלה בסמל. אם אדם מתמקד למשל בעמוד השדרה שלו, זוהי עובדה שהוא תמיד רואה נחש. הוא עשוי אולי גם לחלום על נחש, מאחר וזהו יצור אשר הונח בחוץ בעולם כאשר עמוד השדרה עוצב, ונשאר בשלב זה. הנחש הוא עמוד השדרה המושלך החוצה אל תוך העולם. דרך ציורית זו לראיית הדברים היא חיזיון אסטרלי (אימגינציה). אבל רק באמצעות חזון מנטאלי (אינספירציה) מתגלה המשמעות המלאה.
דרך זו של ידע מוליכה את האדם להכרת הקשר בין המיקרוקוסמוס והמקרוקוסמוס, כך שהוא מסוגל לחלק עצמו בתוך ממלכות הטבע, ולומר לאיזה חלק של העולם שייך כל חלק בודד מהאורגניזם שלו. המיתוס הגרמני העתיק מחלק את הענק אימיר בדרך זו. כיפת השמיים נוצרה מהגולגולת שלו. ההרים מהעצמות שלו וכן הלאה.[3] זוהי ההצגה המיתולוגית של החזון הפנימי הזה. כל חלק בעולם מגלה לאזוטריסט את הקשר שלו עם משהו בתוכו. היחסים הפנימיים נעשים אז לגלויים. כל הדתות מצביעות על סוג התפתחות אינטנסיבי זה. האוונגליונים גם כן מצביעים על כך. האזוטריסט אומר לעצמו: כל דבר בעולם הסובב – אבנים, צמחים וחיות מהווה ציון דרך לאורך נתיב האבולוציה העצמית שלי. ללא ממלכות אלו לא הייתי יכול להתקיים. הכרה זו ממלאת אותנו לא רק עם ההרגשה שאנו הורמנו מעל לממלכות אלו, אלא גם עם הידע שקיומנו תלוי בהן.
קיימות שבע דרגות של תודעת האדם: תודעת טראנס, שינה עמוקה, תודעה חלומית, תודעה עירה, נפשית (פסיכית), סופר-נפשית ותודעה רוחית. למעשה קיימים בסה"כ שנים עשר שלבים של התודעה. חמשת האחרים הם שלבים יצירתיים.[4] הם אלו של הבוראים, של האלים הבוראים. שנים עשר שלבים אלו קשורים לשניים עשר הסימנים של גלגל המזלות. האדם חייב לעבור דרך ההתנסות בשנים עשר השלבים הללו. הוא טיפס דרך הטראנס, שינה עמוקה ותודעת חלום מעלה אל תודעת היום הבהירה הנוכחית. בשלבים הבאים של האבולוציה הפלנטרית הוא יגיע לשלבים גבוהים יותר. את כל אלו אשר כבר עבר דרכם הוא ישמור גם כן בתוכו. לגוף הפיסי יש את תודעת הטראנס העמומה כפי שהיא הושגה על ידי האדם על סטורן הקדום. לגוף האתרי של האדם יש את תודעת השינה חסרת החלומות, כפי שהיא פותחה על השמש הקדומה. הגוף האסטרלי חולם באותה הדרך כפי שאדם חולם במהלך השינה. תודעה חלומית נגזרה מתקופת הירח הקדום. לאגו יש תודעת-יום בהירה.
התפתחות גבוהה יותר כרוכה בזה שאדם משליך את מה שבתוך ישותו באותה הדרך בה אדם השליך את הנחש, ועל ידי זה שמר את הנחש ברמה גבוהה יותר בעמוד שדרתו. בהתפתחות עתידית יותר בני האדם לא ישליכו אל העולם רק אבנים, צמחים וחיות, אלא גם שלבים של תודעה. בכוורת דבורים, למשל, קיימים שלושה סוגים של ישויות בעלי נפש משותפת.[5] ישויות נפרדות לכאורה מבצעות עבודה משותפת. בעתיד זה יהיה מצבו של האדם. הוא יפריד את איבריו. הוא יהיה חייב לשלוט באופן מודע מבחוץ על כל המולקולות הבודדות של המוח. ואז הוא יהפוך לישות גבוהה יותר. כך גם יהיה עם שלבי התודעה שלו. אדם יכול לדמיין ישות מרוממת אשר הצמיחה מתוך עצמה את כל שנים עשר השלבים של התודעה. היא עצמה נוכחת אז כשלב השלושה עשר ואומרת: לא יכולתי להגיע למה שאני כעת לולא הפרדתי מעצמי את שנים עשר השלבים הללו של התודעה. שנים עשר השליחים מייצגים את שניים עשר השלבים של התודעה דרכם הכריסטוס עבר. ניתן להתוודע לזה בפרק השלושה עשר של האוונגליון של יוחנן בתיאור של רחיצת הרגליים,[6] אשר מצביעה על כך שכריסטוס אסיר תודה לשליחים בעבור השגתו את השלב הגבוה יותר של התודעה: "אכן ואכן, אני אומר לכם, המשרת אינו גדול יותר מאדונו". הישות המפותחת יותר השאירה את האחרים מאחור על הדרך וכעת היא עצמה הפכה למשרתת שלהם. לא הרבה אנשים מבינים את משמעות המילים הללו. בכל זאת, כאשר הם שומעים את הסיפור הזה, הם מוכשרים להבנתו באמצעות הרגש. במאות הראשונות שלאחר הכריסטוס, למשל, חיי רגשותינו הוכנו באמצעות סיפורים אלו. לולא זה, הגוף הקוזאלי[7] שלנו לא היה מוכן מספיק לקלוט את האמת. הנפש הוכנה באמצעות צורות תמונתיות. זו הסיבה מדוע בזמנים הקדומים המקודשים הגדולים, מתוך מבטם אל העתיד הרחוק, לימדו את האנשים באמצעות סיפורים. אפילו היום יש למורים אלו מושג אודות מה שיתחולל בעתיד באמצעות לימודי התיאוסופיה. כיום אדם נושא בתוכו גם את הטוב וגם את הרע. בעתיד הדבר ייעשה לגלוי מבחינה חיצונית כמלכות הטוב ומלכות הרע[8] והדרך בה בזמן כלשהו בעתיד אלו שיהיו הטובים יצטרכו לטפל באלו שיהיו הרעים – זהו הדבר שמוטבע כעת בנפש דרך הרעיונות של התיאוסופיה. בהתחלה ניתנו לאנשים תמונות, כעת הם סופגים רעיונות, ובעתיד הם יהיו חייבים לפעול על פי זה בחייהם המעשיים.
———————————————————————————
- המערכת הסימפתטית מהווה תת-מערכת במערכת העצבים האוטונומית של האדם.
היא אחראית להפעלת תגובות שמטרתן היא התמודדות עם מצבי חרום. (המתרגם). ↑ - אש הקונדליני – אש-הנחש, כוח הנחש. תוארה על ידי רודולף שטיינר ב"כיצד קונים דעת העולמות העליונים" כ-"כוח פעיל בקליטה רוחית" וכ"יסוד של חומר גבוה יותר". ↑
- הענק אימיר. מיתוס גרמני נורדי עתיק הדן בהתחלת העולם. החלקים השונים של העולם נוצרו מתוך הגוף של הענק הקדמון: האדמה מהבשר, המים מהדם, הסלעים מהעצמות, היערות מהשיער, השמיים מהגולגולת, העננים מהמוח. ↑
- למעשה קיימים בסך הכול שנים עשר שלבים של תודעה. ראה: זיכרון קוסמי, בפרק על הסטורן. (מן הרשימות האקשיות) ראה גם הרצאה מה-27.1.1908 ההשפעה של ישויות רוחיות על האדם, הרצאה שנייה. ↑
- ראה 9 הרצאות אודות דבורים. Ga351. יצא בעברית בהוצאת תלתן. ראו כאן. ↑
- רחיצת הרגליים. ראה: האוונגליון של יוחנן ביחס לשלושת האוונגליונים האחרים, הרצאה 14. האוונגליון של יוחנן. הערות על 3 הרצאות, הרצאה 2. יצא בעברית בהוצאת מיקרוקוסמוס. ראה גם: הפסטיבלים של העונות, הרצאה שנייה על הפסחא. ↑
- הגוף הקוזאלי, לפי שטיינר, הוא התמצית של הגוף האסטרלי והאתרי שהאדם נושא עימו במהלך גלגוליו ואשר הולך ומתעשר יותר ויותר עם כל גלגול: לאחר המוות עם השתחררות הגוף האתרי מהפיסי מוצגת בפני הנפש תמונת זיכרון פנוראמית של כל מהלך חייו בהתגשמותו האחרונה. לאחר שהגוף האתרי עוזב את הגוף האסטרלי ומתמוסס בעולם האתר התמונה המוצגת לנפש נעלמת, אבל תוצאות התמונה נשארות וכל מה שנוצר מהחיים האחרונים מאוחסן בגוף האסטרלי בצורה של אנרגיה מרוכזת. בכל התגשמות נוצרת תמונה כזאת שמשאירה אחריה אנרגיה מרוכזת שמתווספת לאנרגיות המרוכזות שנוצרו בהתגשמויות הקודמות. סך האנרגיות הללו יוצרות גוף חדש שנקרא הגוף הקוזאלי או הגוף הסיבתי, שמשמש למעשה מעין ספר חייו של האדם עלי אדמה כאשר כל התגשמות מוסיפה דפים לספר. האדם נוטל עימו לדוואכן את גופו הקוזאלי ואת החלקים של הגופים האסטרלי והאתרי אותם טיהר. השלושה הללו נצחיים ושייכים לאדם לנצח. ↑
- ממלכת הטוב וממלכת הרע. ראה האפוקליפסה, הרצאה 12. – יצא בעברית בהוצאת תלתן. ↑