רודולף שטיינר

הרצאה מספר 6

GA240

27.8.1924 אנגליה (טורקוי, לונדון)

תרגום אורנה בן דור

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת כחותם – ראו כאן

כשאנו מתבוננים לאחור לעבר האבולוציה של האנושית מאז מיסטרית גולגותא, מתרשמים אנו שכריסטיאניות, האימפולס של הכריסטוס, יכול להתקיים רק בתרבויות האירופאית והאמריקנית, כשעומד הוא מול מכשולים מוגדרים, ונמצא בקשר עם זרמים אחרים של חיים רוחניים.

לימוד צמיחתה והתפתחותה ההדרגתית של הכריסטיאניות מגלה עובדות לא שגרתיות רבות.

היום ברצוני לתאר בקווים כלליים את גדילתה והתפתחותה של הכריסטיאניות בהקשר לזה שחייב לחיות בתוך החברה האנתרופוסופית: ולא רק חייב, אלא גם יכול, משום שאותם אנשים שחיים עם דחף אמיתי ורציני לאנתרופוסופיה, חשים זאת ממעמקי ישותם.

אם נתייחס לעובדת החיים החוזרים ברצינות המלאה נוכל לומר: הדחף הפנימי להסתלק מהתפיסות והרגלי החשיבה של אלו שבקרבם הציבו אותנו החיים, החינוך והיחסים החברתיים – דחף זה, להיכנס לזרם מחשבה שבאמת תובעני כלפי חיי הנפש שלנו אותו אנו חשים, דחף זה מקורו בקארמה, בקארמה שבאה מחיים קודמים על פני האדמה.

עתה, בלומדנו את שאלת הקארמה בהקשר לאותם האנשים המוצאים עצמם בצוותא בתנועה האנתרופוסופית, מתברר שללא יוצא מן הכלל, לפני החיים הנוכחיים שלהם על פני האדמה, חוו הם אינקרנציה חשובה אחת נוספת מאז מיסטרית גולגותא. היו הם כבר על פני האדמה פעם מאז הזמנים של מיסטרית גולגותא. ועתה הם כאן בפעם השנייה מאז אירוע זה.

ועתה עולה השאלה הגדולה: כיצד החיים הקודמים, בהתייחס למיסטרית גולגותא, פעלו לתוך אנשים אלו, שעתה, כתוצאה מן הקארמה שלהם, מרגישים את הדחף להיכנס לתנועה האנתרופוסופית?

אפילו דרך לימוד חיצוני, מוצאים אנו שבני אדם העומדים איתן בזרם הכריסטיאניות, בדומה לאופן שבו עמד אוגוסטין הקדוש, אמרו: "כריסטיאניות לא התחילה עם כריסטוס; היו גם אנשים כריסטיאניים לפני הכריסטוס, אלא שהם לא כונו כך." דבר זה נאמר מפיו של אוגוסטין הקדוש.

אלו שחדרו יותר לעומק לתוך המיסטריות הרוחניות של האבולוציה האנושית, ויכולים ללמוד את המיסטריות הרוחניות הללו בעזרת מדע החניכה, יאשרו בהחלטיות השקפה שכזו כפי שהובעה על ידי אוגוסטין הקדוש, משום שהינה עובדה. אבל מן ההכרח לדעת מהי הצורה אותה לבש זה, שדרך המיסטריה של גולגותא הפך לאימפולס הכריסטוס על פני האדמה, כאשר התקיים הוא בזמנים מוקדמים יותר.

היום יכול אני לדבר על צורות מוקדמות של כריסטיאניות בהתחילי בהתרשמויות שהתרחשו לא רחוק מתורכיה (שם התקיים קורס הקיץ שלנו), בטינטגל, המקום שממנו נמשך זרם רוחני הקשור עם המלך ארתור. היה זה אפשרי לקבל רשמים שאפשר לקבלם גם היום במקום בו עמדה טירת המלך ארתור והשולחן העגול– רשמים המגיעים מעל הכול מהטבע המרהיב הסובב טירה זו.

במקום זה, שנשארו בו רק הריסות מבצרו של המלך ארתור, כאשר מתבוננים אנו לאחור כבזיכרון על פני המאות שחלפו מאז החל הזרם הארתוריאני לנבוע משם, רואים אנו כיצד אבן אחר אבן התפוררה כך, שלא ניתן להבחין כמעט בטירה הישנה שהייתה פעם מיושבת בידי המלך ארתור ואלו שסבבו אותו. אך כאשר, בעזרת עין הרוח מתבוננים אנו מן המקום שבו עמדה פעם הטירה, לעבר הים על צבעיו הססגוניים וגליו הנשברים, אנו מקבלים רושם שאנו מסוגלים במקום זה, לחדור עמוק לתוך הסודות האלמנטליים של הטבע ושל הקוסמוס.

ואם מתבוננים אנו במבט אוקולטי, אם יכולים אנו לדמיין את נקודת הזמן שהשתרעה כמה אלפי שנים לאחור, כאשר הזרם של ארתור היה בראשיתו, אזי רואים אנו שאלו שחיו בהר ארתור, בחרו מקום זה, בדיוק כפי שמקומות נבחרו בכל המרכזים הרוחניים, משום שאימפולסים הנדרשים למטרות שהציבו הם בפני עצמם, עבור משימתם בעולם, הצריכו את משחק הכוחות הזה שאותו שיחק בפניהם שם הטבע.

אין ביכולתי לומר אם כך הדבר תמיד, אך כאשר התבוננתי במראה, ראיתי משחק נהדר ביותר, משחקם של הגלים הגועשים, המעלים גלים קטנים מן המעמקים. כשלעצמו, אחד מהמראות המרהיבים ביותר של הטבע כולו. גלים אלו השליכו עצמם נגד קירות הסלעים וכאשר נסוגו גועשים שוב, ומעלים קצף – מסוגלות היו ישויות הרוח האלמנטליות לעלות מלמטה ולקבל ביטוי חי.

מלמעלה, אור השמש משתקף בצורות מגוונות בגלי האוויר. משחק הדדי זה בין טבע אלמנטלי ממעל ומתחת, חושף את עוצמתה המלאה של השמש וחושפה באופן כזה שאדם מסוגל לקבלה לתוך ישותו. אלו שביכולתם לספוג את הניתן במשחק הדדי זה של ישויות שנוצרו מאור למעלה וישויות שנוצרו מהמעמקים למטה, מקבלים את כוח השמש, את האימפולס של השמש. זהו רגע שבו אדם יכול לחשוף את מה שמכנה אני "אדיקות" – דתיות במובן הפגאני.

האמונה הכריסטיאנית אינה זהה לזו הפגאנית, שמשמעה כניעה פנימית לאלי הטבע הפועלים ואורגים בכל מקום במשחקו של הטבע.

אלו שחיו מסביב המלך ארתור, השקיפו על משחק הטבע שפעל וארג לתוך נפשם. והדבר המשמעותי ביותר היה מה שיכלו הם לקבל במאות הראשונות לאחר מיסטרית גולגותא.

רצוני לתאר בפניכם היום את האופי של חיי הרוח שהיו קשורים למרכזים כמו מרכזו של המלך ארתור והשולחן העגול. וחייב אני להתחיל בתיאור דבר מה הידוע לכולכם.

כאשר מתה ישות אנושית, משאירה היא את גופה הפיזי, ועדיין אוחזת סביבה בגופה האתרי למשך מספר ימים. כשחולפים ימים ספורים אלו מניחה היא בצד את גופה האתרי וחיה אז בגופה האסטרלי ובאני שלה. זה הקורה אז לאדם שעבר דרך שער המוות, נדמה לעיניי הדמיון כאילו היה הגוף האתרי מתמוסס. לאחר המוות, הישות האתרית האנושית מתרחבת ומתרחבת, צורתה הממשית הופכת פחות ופחות מוגדרת כאשר אורגת היא עצמה לתוך הקוסמוס.

תופעה יוצאת מגדר הרגיל, ובדיוק הפוכה לזאת, ארעה במשמעות ההיסטורית העולמית כאשר מיסטרית גולגותא התרחשה. מה קרה אז? עד לזמן זה היה כריסטוס ישות שמש, ושייך היה לשמש. לפני התרחשותה של מיסטרית גולגותא אבירי המלך ארתור והשולחן העגול עמוד על סלעים אלו, מביטים במשחק בין רוחות ילידות השמש ורוחות ילידות האדמה, וחשו שהכוחות שחיו במקום זה של רוחות-הטבע נשפכו לתוך ליבם ומעל הכול לתוך גופיהם האתריים.

מיד לאחר מכן קיבלו הם לתוך גופם את אימפולס הכריסטוס שזרם אז מן השמש, וחי בכל דבר שנוצר בידי כוחות השמש.

וכך, לפני מיסטרית גולגותא, אבירי המלך ארתור קיבלו לתוך עצמם את רוח השמש, זאת אומרת, את הכריסטוס כפי שהוא היה בתקופה הפרה-כריסטיאנית. וכך שלחו הם את שליחיהם לעבר כל אירופה על מנת להכניע את האכזריות הפראית של גופיהם האסטרליים של אנשי אירופה, לטהר ולתרבת, זאת הייתה משימתם.

רואים אנו אנשים אלו כאבירי שולחנו העגול של המלך ארתור מתחילים מנקודה זו במערב אנגליה לשאת אל אנשי אירופה כפי שהיו הם בזמנים אלו, מה שקיבלו הם מן השמש, כשהם מטהרים את הכוחות האסטרליים של האוכלוסייה הברברית של אירופה – הברברים במרכז אירופה ובדרומה.

לאחר מכן התרחשה מיסטרית גולגותא. מה קרה באסיה? שם באסיה, ישות השמש הנעלה, שנודעה לאחר מכן בשם כריסטוס, עזבה את השמש. הדבר בישר מעין מוות לישות הכריסטוס. יצא הוא מן השמש כפי שאנו בני האדם חולפים מעל פני האדמה במותנו. וכפי שאדם במותו מותיר מאחוריו את גופו האתרי, שבהיותו מונח הצידה לשלושה ימים נראה הוא לרואה הרוחני, כך השאיר כריסטוס מאחוריו בשמש את מה שמכונה בספרי "תאוסופיה" [גוף, נפש רוח] את "אדם הרוח", האיבר השביעי בישות האדם.

הכריסטוס מת בשמש. מת הוא מבחינה קוסמית, מהשמש לאדמה. ירד הוא אל האדמה. מהזמן של גולגותא והילך, נראתה רוח החיים שלו מסביב לאדמה. אנו עצמנו מניחים לאחר מותנו את החיים האתריים, הגוף האתרי, גוף החיים. לאחר מוות קוסמי זה, עזב הכריסטוס את אדם הרוח שלו בשמש, ומסביב לאדמה, את רוח החיים שלו. כך שלאחר מיסטרית גולגותא, האדמה כמו הייתה עטופה ברוח החיים של הכריסטוס.

הקשרים בין מקומות אינם זהים בחיי הרוח ובחיים הפיזיים. רוח החיים של הכריסטוס נראתה במיסטריות האיריות, במיסטריות של היברניה, ומעל לכל נראתה לאבירי שולחנו העגול של המלך ארתור. כך, עד זמנה של מיסטרית גולגותא, התפשט למעשה אימפולס הכריסטוס השייך לשמש, ממקומות אלו שקיבלו אותו מהשמש. לאחר מכן, התמעט כוחם של האבירים אבל הם חיו בזמן שבו רוח החיים הקיפה את האדמה ושבו היה משחק מתמיד זה של אור ואוויר, משחקם של הישויות האלמנטליות ממעל וממטה.

נסו לדמות לעצמכם את הצוק ומעליו את טירת המלך ארתור וממעל כוחות השמש משחקים משחק האור והאוויר, ומזרימים ממטה כלפי מעלה את הישויות האלמנטליות של האדמה. קיים משחק הדדי חי בין שמש ואדמה.

במאות העוקבות למיסטרית גולגותא כל זה התרחש בתוך רוח החיים של הכריסטוס. כך שבמשחקו של הטבע בין ים לסלע, אוויר לאור, התגלתה מיסטרית גולגותא כפי שמוארת היא באור הרוחני.

הבינו אותי נכון, חברי היקרים. אם בחמש המאות הראשונות של תקופתנו הסתכלו האנשים החוצה לעבר הים, וקיבלו הכנה על ידי התרגילים שתורגלו על ידי השנים עשר, שהיו מסביב המלך ארתור, ושמעל הכול היה עניינם במיסטריות של הזודיאק, כאשר הסתכלו הם לעברו, יכלו הם לראות לא את משחק הטבע גרידא, אלא החלו הם למצוא בו משמעות בדיוק כמי הקורא ספר במקום רק לנעוץ בו את מבטו.

וכאשר התבוננו הם וראו, כאן נצנוץ של אור, שם גל מתפתל, פה השתקפות השמש על פני הצוק הסלעי, שם מתנפץ הים על גבי הסלעים, הפך הכול לתמונה אורגת ושופעת אמת שניתן היה לפענח את משמעותה.

וכאשר פענחו הם אותה, התוודעו הם לעובדת קיומה של מיסטרית גולגותא. מיסטרית גולגותא התגלתה לפניהם משום שהתמונה כולה הוארה בידי רוח החיים של הכריסטוס שהתגלתה עבורם בטבע.

אי שם באסיה התרחשה מיסטרית גולגותא והאימפולסים שלה חדרו עמוק לתוך ליבם ונפשותיהם של בני האדם.

עלינו אך לחשוב אודות אלו שהפכו לנוצרים הראשונים, על מנת להבין את השינוי שהתרחש בנפשם. כאשר כל זה, אודותיו מספר אני לכם התרחש במערב, הכריסטוס עצמו, הכריסטוס שירד אל האדמה, כשהוא משאיר את רוח החיים שלו באטמוספרה הסובבת אותה, מביא את האגו(האני) שלו, ואת רוח החיים אל תוך האדמה- נע הכריסטוס ממזרח למערב בליבות האנשים, דרך יוון, צפון אפריקה, איטליה, ספרד לרוחבה של אירופה.

הכריסטוס פעל שם בלבבות בני האדם, בזמן שבמערב פעל הוא דרך הטבע.

וכך, מן הצד האחד ניצב סיפורה של מיסטרית גולגותא, כשהוא מסופר בספר הטבע עבור אלו המסוגלים לקרוא בו, ופועל ממערב כלפי מזרח. מייצג הוא, כפי שהוא היה, את המדע של בוגריו המתקדמים של שולחן המלך ארתור. ומן הצד השני פוגשים אנו זרם הנשטף ממזרח למערב, לא ברוח ובגלים, לא באוויר ובמים, לא מעל הגבעות או בקרני השמש – אלא שוטף דרך הדם, קונה אחיזה בלבבות בני האדם, במהלכו מארץ ישראל דרך יוון לעבר איטליה וספרד.

הזרם האחד שוטף דרך הטבע. השני דרך דמם ולבבותיהם של בני האדם. שני זרמים אלו זרמו לפגוש אחד את השני. הזרם הפגאני עדיין בפעולה, אפילו בזמננו אנו. נושא הוא את הכריסטוס הפרה-כריסטיאני, הכריסטוס שהוכרז כרוח השמש על ידי אלו שהיו אביריו של השולחן העגול, כמו כן על ידי אחרים – לפני שמיסטרית גולגותא התרחשה.

הכריסטוס הפרה-כריסטיאני נישא אל עבר העולם בידי זרם זה גם בתקופת מיסטרית גולגותא. וחלק נכבד מחוכמה זו נישא לתוך העולם על ידי הזרם הידוע כזרם של המלך ארתור ואבירי השולחן העגול.

אפשרי הדבר, אפילו בימים אלו לגלות דברים אלו. קיימת כריסטיאניות פגאנית, כריסטיאניות שלא קשורה באופן ישיר להיסטוריה הממשית של אירוע גולגותא.

וזה המגיח לפגוש זרם זה, הינו הצורה של כריסטיאניות הקשורה באופן ישיר עם מיסטרית גולגותא, זורמת דרך הדם, דרך לבבם ונשמתם של בני האדם. שני זרמים נפגשים זה עם זה – זרם הכריסטוס הפרה-כריסטיאני, כפי שהוא היה, וזרם הכריסטוס הכריסטיאני. האחד הנודע לאחר מכן, כזרם של ארתור; השני הזרם של הגרייל (הגביע הקדוש).

לאחר מכן מתאחדים השניים; מתאחדים באירופה, מעל לכול בעולם הרוח.

כיצד נוכל לתאר תנועה זו? הכריסטוס שירד דרך מיסטרית גולגותא, נמשך לתוך לבבותיהם של בני האדם. דרך הלבבות עבר ממזרח למערב, מארץ ישראל, דרך יוון, לעבר איטליה וספרד. הכריסטיאניות של הגרייל התפשטה דרך הדם ודרך הלב של בני אדם. הכריסטוס פילס דרכו ממזרח למערב.

ולקראתו במערב, הגיע הדמות האתרית של כריסטוס – הדמות שעלתה דרך מיסטרית גולגותא, שעדיין תארה את הכריסטוס של מיסטרית השמש.

מאחורי הקלעים של היסטורית העולם, התרחשו אירועים נעלים ונהדרים. מן המערב הגיעה הכריסטיאניות הפגאנית-כריסטיאניות–ארתור, גם דרך שמות וצורות נוספים. מן המזרח הגיע הכריסטוס ללבבותיהן של בני האדם. ואז התרחשה הפגישה – הפגישה בין הכריסטוס שהוא עצמו ירד אל האדמה ובין הדימוי שלו שהגיעה לקראתו ממערב למזרח. פגישה זו התרחשה בשנה 869 לאחר ספירת הנוצרים. עד לשנה זו ישנם שני זרמים, מובחנים בבירור האחד מן השני. הזרם האחד, יותר בצפון, עובר דרך מרכז אירופה ונושא את הכריסטוס כגיבור שמש, בין אם היה זה בשם בלדור או בשם אחר. ותחת הכותרת של הכריסטוס, גיבור השמש, הפיצו אבירי ארתור את תרבותם מחוץ לארצם.

את הזרם האחר, מושרש בפנימו של לב האדם, זה שלאחר מכן הפך להיות זרם הגרייל, ניתן לראות יותר בדרום, מגיע מן המזרח. נושא הוא את הכריסטוס האמיתי, כריסטוס עצמו. הזרם האחר מביא עמו מן המערב לפגישה את דמות הכריסטוס. פגישה זו של הכריסטוס עם עצמו, הכריסטוס, אחיה של האנושות, עם הכריסטוס גיבור השמש שנמצא שם כפי שהיה רק כדמות – פגישה זו של הכריסטוס עם הדמות שלו עצמו התרחשה במאה התשיעית לספירה.

פרסתי כאן עבורכם, ידידי היקרים, מושג על ההתרחשויות הפנימית במהלך המאות הראשונות לאחר מיסטרית גולגותא, כאשר, כפי שכבר אמרתי, הנפשות שחיו אז שהינן עתה שוב על פני האדמה, נושאות עימן מחייהם הקודמים את הדחף להצטרף בכנות לתנועה האנתרופוסופית.^[1]

כאשר מתייחסים אנו לזרם משמעותי זה של ארתור שנע ממערב למזרח, מופיע הוא לפנינו כזרם שהביא את אימפולס השמש לתוך התרבות הארצית. בזרם ארתור זה פועל ואורג הזרם של מיכאל כפי שניתן לכנותו בטרמינולוגיה כריסטיאנית, הזרם בחיי הרוח של האנושות שבתוכה חיים אנו מאז סוף שנות השבעים של המאה הקודמת. את הכוח השולט, הידוע בשמו גבריאל, ששלט בתרבות האירופאית במשך שלוש או ארבע מאות, החליף מיכאל. ומלכותו של מיכאל תמשך למשך שלוש עד ארבע מאות בחיי הרוח של האנושות. וכך, יש לנו סיבה טובה בזמן הנוכחי לדבר על זרמי מיכאל, משום שאנו עצמנו חיים שוב בתקופת מיכאל.

מוצאים אנו אחד מזרמים אלו של מיכאל אם מסתכלים אנו לאחור, לתקופה שקדמה למיסטרית גולגותא, לאימפולס של ארתור הנודד מן המערב, מאנגליה, אימפולס שניצת במקור על ידי המיסטריות ההיברניות. אם מתבוננים אנו לאחור לזה שהתרחש מאות לפני מיסטרית גולגותא, מוצאים אנו אף צורה ישנה יותר של זרם מיכאל, כאשר התחיל, זרם קוסמופוליטי בינלאומי הקשור לשמו של אלכסנדר הגדול, מצפון יוון, במקדוניה, ועלה תחת ההשפעה של השקפת העולם הידוע כאריסטולאלית. זה שהושג בזמנים הפרה-כריסטיאניים על ידי אלכסנדר ואריסטו התרחש תחת שלטונו של מיכאל, כפי שעתה, שוב חיים אנו תחת מלכותו.

הזרם המיכאלי קיים היה שם בחיי הרוח בזמנו של אלכסנדר הגדול, בדיוק כפי שהינו עכשיו, בימינו אנו. כל זמן שבו פועל אימפולס מיכאל באנושות על פני האדמה, הינו תמיד זמן של זה שיוסד במרכז תרבות רוחנית, התפשט לעבר אנשים רבים על פני האדמה ונישא לתוך אזורים רבים, לכל מקום שניתן היה לנשאו.

הדבר התרחש בזמנים הפרה-כריסטיאניים דרך מסעותיו של אלכסנדר. הישגיה של התרבות היוונית התפשטו בקרב אנשים בכל מקום שהיה הדבר אפשרי. לו היו שואלים את אלכסנדר ואת אריסטו: מניין הגיע האימפולס שלכם להפיץ החוצה את התרבות הרוחנית בת זמנכם? – היו הם עונים, למרות שבשמות אחרים, שהוא הגיע מאותה הישות, מיכאל, שפעלה מן השמש כמשרתו של הכריסטוס. משום שבקרב ארכי המלאכים ששלטו בתורם על התרבות, שייך מיכאל לשמש.

מיכאל היה בשלטון בזמנו של אלכסנדר ושולט הינו שוב בזמננו אנו. המלאך השולט אחריו היה אוריפיאל, השייך לסטורן. בעקבותיו אנאל שייך לוונוס. בעוד זכריאל, הארכי מלאך ששלט בתרבות במאות ה 4 וה 5, שייך לספרה של יופיטר. לאחר מכן הגיע רפאל מספירת מרקורי, בזמנים שצורת מחשבה הקשורה לרפואה ולהבראה הייתה ברקע התרבות האירופאית. לאחר רפאל הגיע סמאל, שמלכותו השתרעה קצת מעבר למאה ה 12.

סמאל שייך למארס, גבריאל לירח. ומיכאל, השייך לספירת השמש שוב ירש את שלטונו של גבריאל, ושלט בשנות השבעים של המאה ה19. כך, ברציפות ריתמית, שלטו שבע ישויות היררכית הארכי-מלאכים אלו על החיים הרוחניים על פני האדמה.

וכך, כשמתבוננים אנו לאחור – מתי התקיימה מלכותו האחרונה של מיכאל? היה זה בתקופת אלכסנדר. שלטה היא במהלך התקופה שבה נישאה התרבות היוונית לעבר אסיה ואפריקה, ולבסוף התרכזה בעיר הגדולה ובעלת ההשפעה, אלכסנדריה, על גיבורי חיי הרוח שלה, בעלי העוצמה.

זהו מחזה מוזר המציג עצמו בפני המבט הרוחני. בתקופה המשתרעת כמה מאות לפני מיסטרית גולגותא, רואים אנו, בא לכוון מזרח ממקדוניה – כלומר, שוב ממערב למזרח אבל הפעם רחוק יותר למזרח – את אותו זרם שהמשיך מהנפשות האנגליות והאיריות במערב ושגם הוא זרם ממערב למזרח.

במהלך תקופת אלכסנדר, היה מיכאל הארכי מלאך השולט על פני האדמה. במהלך תקופת ארתור, כאשר פעל מיכאל מן השמש, נשלחו ההשפעות אותן תיארתי מן השמש. אך מה התרחש מאוחר יותר, לאחר התרחשותה של מיסטרית גולגותא? מה קרה לצורת המחשבה שנישאה על ידי אלכסנדר הגדול לעבר אסיה?

בזמן שבו ייסד קארל הגדול בדרכו, צורה מסוימת של תרבות כריסטיאנית באירופה, חי הארון אל ראשיד אי שם באסיה הקטנה. כל החוכמה והרוחניות האוריינטאליות שנוסדו בזמן ההוא בארכיטקטורה, באומנויות, במדעים, בדת, בספרות ובשירה – נאספו כולן לחצרו של הארון אל ראשיד. ולצידו עמד יועצו, אדם שלא נחנך בכל האומנויות והמדעים של זמנו, אלא שהיה מקודש בזמנים מוקדמים יותר, בחיים מוקדמים. מסביב שני האנשים, הארון אל ראשיד ויועצו, מוצאים אנו שכל החוכמה שנישאה לאסיה על ידי אלכסנדר, כל הלימוד שניתן מחוכמת- הטבע העתיקה ושיובא על ידי אריסטו לאלו שיכל הוא להנחותם – כל זה השתנה.

אלכסנדריזם ואריסטוטליזם חדרו והופרו בחצרו של הארון אל ראשיד עם הערביזם, עם המוחמדיזם.

ואז, כל הלימוד שנחדר בערביזם נישא לעבר הזרם הכריסטיאני דרך יוון, ובמיוחד דרך צפון אפריקה, איטליה וספרד. נישא הוא כשהוא מושרש לתוך העולם הכריסטיאני.

אך לפני כן, חלפו הארון אל ראשיד ויועצו דרך שער המוות, ומחיים אלו, בין מוות ללידה חדשה התבוננו הם למטה לעבר זה שהתרחש על פני האדמה, בהתפשטויות של המורים המוחמדיים לספרד.

התבוננו הם מן העולם הרוחני על צורת התרבות שהם עצמם קידמוה ושהתפשטה על ידי ממשיכיהם. הארון אל ראשיד ריכז את תשומת ליבו מן העולם הרוחני יותר לעבר אזור יוון, איטליה וספרד; יועצו יותר לעבר הזרם שנמשך ממזרח לעבר אזור צפון הים השחור, דרך רוסיה לתוך מרכז אירופה.

ועתה עולה השאלה: מה היה גורלם של אלכסנדר ואריסטו בעצמם? הם היו קשורים באופן עמוק עם שלטונו של מיכאל אבל הם לא התגשמו על פני האדמה בזמנה של מיסטרית גולגותא.

חייבים אנו לאחוז בתפיסה בהירה של שתי התמונות הסותרות.

על פני האדמה נמצאים אלו שהיו בני זמנה של מיסטרית גולגותא. הכריסטוס ירד למטה דרך מיסטרית גולגותא, הפך לאדם והלך חי בספירת האדמה. ומה התרחש על השמש? על השמש נמצאות הנפשות שבזמן ההוא השתייכו למיכאל, שחי בספירה שלו. נפשות אלו היו עדות, מן השמש, לעזיבתו של הכריסטוס את השמש וירידתו אל האדמה. על פני האדמה היו אלו שהיו עדים להגעתו. זהו ההבדל. ההתנסות של אלו שהיו על פני האדמה במהלך שלטונו של מיכאל בזמנו של אלכסנדר, הייתה כזו, שראו הם כאילו את הכיוון האחר של אירוע הכריסטוס, כלומר, עזיבתו של הכריסטוס את השמש. חיו הם, וחוו הם בעולם הרוח – ולא אזכיר עתה אינקרנציות בלתי חשובות – נקודת זמן משמעותית זו במאה התשיעית, בערך בשנת 869, כאשר התרחשה הפגישה של כריסטוס עם דמותו עצמו, עם רוח החיים שלו עצמו שהובאה על ידי הפגאנים, הכריסטיאניות הפרה-כריסטיאנית.

פגישה נוספת התרחשה גם היא בעולמות הרוח, פגישתם של אינדיבידואלים שחיו באלכסנדר הגדול ובאריסטו עם האינדיבידואלים שחיו בהארון אל ראשיד ויועצו. חוכמה מאסיה, בצורתה המוחמדניסטית, שחיה בהארון אל ראשיד ויועצו לאחר מותם, באה במגע, בעולמות הרוח, עם אלכסנדר ואריסטו. מצד אחד אריסטוטליאניזם ואלכסנדריזם, אבל מופרים על ידי מוחמדיזם, ומצד שני, אריסטו האמיתי ואלכסנדר האמיתי – לא צורה מוחלשת של לימודיהם. אלכסנדר ואריסטו היו עדים למיסטרית גולגותא מן השמש.

אז התרחשו חילופין, התקיימה ועידה רוחנית גדולה אם ניתן לכנות אותה כך, בין אריסטוטאליות מוחמדית ובין אריסטוטאליות כריסטיאנית.

בעולם הרוח הגובל באדמתנו הפיזית – שם היה זה המקום בו נפגשו אלכסנדר ואריסטו עם הארון ויועצו ונועצו יחדיו אודות ההתקדמות הבאה של הכריסטיאניות באירופה, עם מבט למה שחייב להתרחש בסוף המאה ה 19 ובמאה ה 20, כאשר ישלוט מיכאל שוב על האדמה.

כל זה התרחש באור הזורם מהאירוע האחר, כלומר, פגישתו של הכריסטוס עם דמותו הוא. השפעת פגישה זו חדרה לוועידה השמימית. והקווים, החוטים של חיי הרוח של האנושות הוארו בעוצמה גדולה בעולם הרוח הגובל באדמה הפיזית.

מלמטה, באדמה עצמה, התאספו אבות הכנסייה יחדיו בקונסטנטינופול בוועידה האקומנית השמינית, שם ניסחו הם את הדוגמה שטענה שאדם אינו מורכב מגוף, נפש, רוח – אלא רק מגוף ונפש, כאשר הנפש הינה בעלת מאפיינים רוחניים מסוימים.

טריכונומיה – הגדרת האדם כגוף, נפש רוח – חוסלה, וכל מי שהתעקש להאמין בזה הוכרז ככופר. האבות הכריסטיאניים באירופה מעולם לא דיברו על גוף, נפש ורוח, אל רק על גוף ונפש.

האירועים המכריעים שהתרחשו בשנת 869 בעולם העל חושי כפי שתיארתי, השליכו צלליהם למטה לעבר העולם הארצי. תקופת החשכה, הקאלי יוגה, קיבלה דחף מיוחד, כאשר זה שתואר עתה, התרחש מלמעלה, בעולם הרוח.

היה זה מהלכם האמיתי של האירועים. בעולם הפיזי, ועידת קונסטנטינופול שהשמידה את הרוח, ובעולם הגובל לזה הפיזי, ועידה שמימית, כפי שתיארתיה – ועידה החופפת את פגישתו של הכריסטוס עצמו עם דמותו הוא.

אך ידוע היה שהייתה זו רק שאלה של המתנה עד שהתרחשות תקופת מיכאל החדשה תעלה בדעת האדמה. עם זאת, תמיד היו מורים ספורים שידעו, גם אם בדרך מנוונת משהו, דבר מה אודות זה שהתרחש מאחורי הקלעים של הקיום. תמיד היו מורים שידעו כיצד להציג, אם כי לא תמיד בתמונות מתאימות, את התוכן הרוחני של העולם, שיכול לספר אודות זה שהתרחש בעולם הרוח הסמוך לאדמה. פה ושם מצאו מורים אלו אוזניים קשובות שהאזינו להם. מאזיניהם היו בני אדם שלמדו דבר מה אודות הכריסטיאניות האמיתית על ידי כך שתפסו פה ושם מקטעים של משפטים ומילים אודות העומד לקרות במאה ה 20 לאחר תחילת תקופת שלטונו של מיכאל פעם נוספת.

בכם עצמכם, חברי היקרים נמצאות הנפשות שהיו באינקרנציה בזמן ההוא, ששמעו את אלו שדיברו על תקופת מיכאל הממשמשת ובאה, אלו שדבריהם הושפעו מן האימפולסים שירדו מהוועידה השמימית אודותיה ספרתי לכם.

מהתנסויות אלו של חיים קודמים במאות הארציות הכריסטיאניות – לאו דווקא במאה התשיעית בדיוק, אלא גם לפניה ואחריה, במיוחד לפניה – עלה הדחף הלא מודע, לחפש מרכזים שבהם יטופחו שוב חיי הרוח תחת השפעת מיכאל, עבור הזמן שבו מלכות מיכאל תשרור שוב, מסוף המאה ה 19 והילך. האימפולס הושרש בנפשות אלו ששמעו פעם את הלימודים, שידעו דבר מה אודות המיסטריות אודותיהן דיברנו היום.

וכך, הדחף הקארמתי חי בנפשות שמצאו דרכם לצורת כריסטיאניות שהתפשטה על ידי אנתרופוסופיה תחת השפעתו של מיכאל בסוף המאה ה 19 ובתחילת המאה ה 20. זה שחוו נפשות אלו בזמנים מוקדמים ביטא את עצמו באינקרנציה הנוכחית בעובדה שחלק מהם מצאו דרכם לתנועה האנתרופוסופית.

בזמן שבו נפשות אלו שהינן עתה, באינקרנציה מאוחרת יותר, מרגישות עצמן נמשכות לאנתרופוסופיה, עברו דרך שער המוות וחיו בעולמות הרוח בין מוות ללידה חדשה – המשיך להילמד על פני האדמה ידע הנובע ממפגש עם הפרה-כריסטיאניות הישנה, הכריסטיאניות הקוסמית, ממפגש עם דוקטרינות כריסטיאניות פנימיות, לימודים שהיו קשורים לעבודה הרוחנית של הטבע וכמו כן גם עם מיסטרית גולגותא. חלק מנפשות אלו אכן ירדו לאינקרנציה על פני האדמה. הלימוד העתיק, עם השקפת העולם הקוסמית שלו אודות הכריסטיאניות, המשיך להתקיים, טופח במסורות של מיסטריות עתיקות. ידע זה חי בבתי ספר באירופה כבית הספר של שארטר במאה ה 12, על מוריו הגדולים – ברנרדו ססילווסטריס, אלבנוס אב אינסוליס ואחרים. והלימוד חי ופעל לתוכם של מוריהם הגדולים של דנטה, ברונטו לטיני, אודותיהם דיברתי איתכם בהרצאה הקודמת. באופן הזה, רואים אנו כיצד קיימת המשכיות של ידע שבו עדיין קיים קשר בין כריסטיאניות קוסמית ובין כריסטיאניות אנושית ארצית גרידא שהשיגה יותר ויותר את השליטה על פני האדמה.

הועדה שהתקיימה בקונסטנטינופול הייתה תמונת-צל ארצית של זה שהתרחש בעולמות הרוח. קשר מתמשך נשמר בין זה הנמשך בעולם הפיזי ובין עולם הרוח הגובל בו. וזו הסיבה מדוע חשו עצמם מוריה המפורסמים ביותר של שארטר מושפעים מאלכסנדר האמיתי ומאריסטו האמיתי, למרות שהושפעו מאוד גם מאפלטון מהמחשבות האפלטוניות והנאו-אפלטוניות שגברו במיסטיקאיות של ימי הביניים.

עתה התרחש דבר מה בעל משמעות רבה. אלו שהתקבצו סביב מיכאל, ושברובם התגשמו בזמנו של אלכסנדר, חיו עתה בעולמות הרוח. מתסכלים כלפי מטה, ראו הם כיצד התפתחה הכריסטיאניות תחת השפעת המורים של שארטר. אבל חיכו הם עד לזמן שבו מורים אלו – שהיו האחרונים שהגו בכריסטיאניות באספקט הקוסמי שלה – חיכו הם, עד שמורים אלו של שארטר עלו למעלה לתוך עולמות הרוח. ובנקודת זמן מסוימת, בסוף המאה ה 12 ובתחילת המאה ה 13, התכנסו יחדיו בספירה הרוחנית הגובלת באדמה, מורי שארטר האפלטונים המובהקים, ואלו שלקחו חלק באופן כלשהו בוועידה השמינית של שנת 869.

מעין ישיבה התרחשה, אם להשתמש במילים טריוויאליות אנושיות על מנת לתאר אירוע נעלה שכזה, בין המורים של שארטר שעלו לעולם הרוח זה לא מכבר ועמדו להמשיך עתה את קיומם שם, ובין אלו שהיו בנקודת הירידה לאדמה, וביניהם האינדיבידואליות של אלכסנדר ואריסטו, שמייד לאחר מכן התגשמו במסדר הדומיניקני. ואז, בגוף של למידה, שהיום הינו כל כך בלתי מובן אבל הינו בעל משמעות עמוקה שחייבים אנו להבחין בה – בסקולאריזם.

הכנות נעשו עבור כל מה שעמד להגיע מאוחר יותר בתקופת מיכאל.

ועתה על מנת, שהנפשות שהשתייכו לספרת מיכאל, שחיו בזמנים העתיקים של אלכסנדר, שלא חיו על פני האדמה במשך המאות הכריסטיאניות הראשונית, או שאם כן, אז רק באינקרנציות לא חשובות – תכנסנה נכון ללב הכריסטיאניות, התגשמו נפשות אלו על מנת להספיג את הכריסטיאניות במסדר הדומיניקאני או במסדרים אחרים, אבל במיוחד בו.

שוב עברו הן דרך שער המוות והמשיכו את קיומם בעולם הרוח.

במאה ה 15 וכן לתוך המאה ה 16 – ועלינו לזכור שיחסי-זמן שונים הינם בעולם הרוח – התרחש בעולמות העל חושיים תהליך ההנחיה הגדול שנוסד על ידי מיכאל עצמו עבור אלו שהשתייכו אליו.

בית ספר על חושי גדול נוסד, בית ספר שבו מיכאל עצמו היה המורה ושבו לקחו חלק נפשות שהושפעו מהאימפולסים של תקופת אלכסנדר ומאוחר יותר הספיגו עצמן בכריסטיאניות באופן שתואר. כל הנפשות שלא היו מוגשמות, שהשתייכו למיכאל לקחו חלק בבית ספר גדול זה בעולם העל חושי במהלך המאות ה 14, 15, 16. כל ישויות ההיררכיה של המלאכים, הארכי מלאכים והארכאיי שהשתייכו לזרם מיכאל, כמו גם ישויות אלמנטליות רבות, גם הן לקחו חלק בזה.

בבית ספר על חושי זה, ניתנה סקירה נהדרת אודות חוכמת המיסטריות העתיקות. ידע מפורט בנוגע למיסטריות העתיקות הוקנה לנפשות שלקחו חלק בבית ספר זה. התבוננו הן לאחור לעבר מיסטרית השמש, לעבר המיסטריות של הפלנטות האחרות. אך בנוסף לזאת ניתן להם מראה מן העתיד, מראה של זה שעומד להתחיל בסוף המאה ה 19 בתקופת מיכאל החדשה. כל זה עבר דרך נפשות אלו שעתה, בתקופת מיכאל הנוכחית, מרגישות משיכה לעבר התנועה האנתרופוסופית.

בינתיים, על פני האדמה, התרחש מהלכו האחרון של המאבק. הארון אל ראשיד התגשם שוב כלורד בייקון מורולאם והאינקרנציה החדשה שלו הקימה את דחף המטריאליזם על הרגליים. הכלליות של הלימוד של ביקון, אבל כמו כן המטריאליזם שלו, הגיע מהאינקרנציה שלו כהארון אל ראשיד. ביקון היה אינקרנציה חוזרת של הארון אל ראשיד. היועץ, שלקח דרך אחרת, התגשם באותה תקופה כעמוס קומניוס.

כך, בזמן שהכריסטיאניות מוארת על ידי מחשבת אריסטו ואלכסנדר עברה דרך פאזות ההתפתחות החשובות ביותר שלה בעולמות הרוח במהלך המאות ה 14 15 16 , 17- במשך אותה תקופה עצמה- מוצאים אנו את המטריאליזם מבוסס על פני האדמה בשכלם של בני האדם, נוסד במדע על ידי בייקון שהינו האינקרנציה החוזרת של הארון אל ראשיד ובמישור החינוך על ידי עמוס קומיניוס ההתגשמות המאוחרת של יועצו של הארון אל ראשיד. שתי נפשות עלו פעלו יחד.

כאשר עברו עמוס קומיניוס ובייקון שוב דרך שער המוות, התרחש דבר מה מרשים בעולם הרוח. לאחר מעברו של בייקון דרך שער המוות, קרה כך שבגלל צורת חשיבתו המיוחדת שאותה אימץ כבייקון, עולם שלם של "אלילים" אלילים דמוניים, יצא מגופו האתרי, והתפשט החוצה בעולמות הרוח שהיו מאוכלסים על ידי אלו שהיו תלמידיו של מיכאל.

כפי שהראתי במחזה המסתורין הראשון שלי, דברים המתרחשים על פני האדמה פועלים בעוצמה על עולמות הרוח. סגנון המחשבה של בייקון על פני האדמה פעל לתוך עולמות הרוח בצורה כל כך מזעזעת שהוצפו הם בצבא גדול של "אלילים" (גם- סברות מוטעות).

הצורה המטריאליסטית של חינוך מדעי שנחנך על ידי עמוס קומיניוס סיפק את הספרה, הספרה הקוסמית כפי שהייתה היא עבור האלילים של בייקון.

בייקון סיפק את האלילים; ובדיוק כפי שאנו, ישויות אנושיות מוקפים בממלכות המינראליות והצומח, כך אליליו של בייקון הוקפו בממלכות אחרות שהיו הכרחיות לקיומם. ואלו סופקו על ידי זה שיוסד על פני האדמה בידי עמוס קומיניוס.

האינדיבידואלים שחיו פעם על פני האדמה כאלכסנדר ואריסטו נערכו להילחם באלילים דמוניים אלו. והקונפליקט נמשך עד לזמן פריצת המהפכה הצרפתית על פני האדמה.

האלילים, האלילים הדמוניים שלא היו מסוגלים לגבור, כפי שהיה זה, ברחו הם מן הקרב, ירדו לאדמה והפכו לכוחות ההשראה עבור המטריאליזם של המאה ה 19 על כל ההשלכות שלהם. כוחות אלו הינם מאצילי ההשראה במאה ה19.

הנפשות שנשארו מאחור, שבעזרת האינדיבידואליות של אריסטו ואלכסנדר נתרמו מהלימוד של מיכאל, חזרו לאדמה, נושאים עימם את האימפולסים שתיארתי, לקראת סוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20. ניתן להבחין ברבות מנפשות אלו בקרב התנועה האנתרופוסופית. כך הינה הקארמה של אלו המגיעים לתנועה עם כנות פנימית.

זו הינה חוויה מזעזעת לשמוע מה מרחש בדיוק מעבר לאירועים בעולם החיצון של זמננו. אבל זהו דבר מה, שתחת האימפולס של ייסוד חג-המולד של הגיתהאנום חייב להישתל בלבבות ובנפשות של אלו שיכולים לכנות עצמם בשם אנתרופוסופים. חייב הוא לחיות בלבבותיהם ובנפשם, וייתן הוא להם את הכוח לפעול הלאה, מכיוון שאלו שהינם היום אנתרופוסופים, במובן האמיתי של המילה יחושו בדחף חזק לבוא שוב לאדמה בקרוב מאוד. ובעזרת יכולת נבואה הקשורה לאימפולס המיכאלי, נוכל לראות שנפשות אנתרופוסופיות רבות ישובו לאדמה בסוף המאה ה 20 על מנת להביא מימוש שלם לתנועה האנתרופוסופית שחייב עתה להיות מיוסד על בסיס איתן ובטוח.

ידע זה חייב לרגש כל אנתרופוסוף: "בתוכי קיים הדחף לאנתרופוסופיה. מבין אני אותה כאימפולס של מיכאל. מחכה אני ומתחזק בצפייתי בפעילות אנתרופוסופית אמתית בזמן הווה, על מנת שלאחר זמן קצר, המוקצה במאה ה 20 לנפשות האנתרופוסופיות בין מוות ללידה חדשה, אשוב בסוף המאה לסייע לתנועה בעוצמה רוחנית גדולה הרבה יותר. מתכונן אני עבור התקופה החדשה שנמשכת מן המאה ה 20 לתוך המאה ה21"….

כך מדבר אנתרופוסוף אמיתי. כוחות הרס רבים פועלים על פני האדמה! כל תרבות, כל חיים מתורבתים חייבים ליפול לתוך ניוון, אם לא יאחז האימפולס המיכאלי בבני האדם אלו, המסוגלים להעלות את הציוויליזציה הדוהרת במורד הגבעה.

אם ניתן יהיה למצוא נפשות אנתרופוסופיות אמיתיות, המעוניינות לשאת את הרוחניות לחיים הארציים, אזי תתקיים תנועה המובילה כלפי מעלה. אם לא יהיה ניתן למצוא נפשות כאלה, ניוון ימשיך להתפשט. המלחמה הגדולה, עם כל הרוע הנלווה אליה, תהיה רק תחילתו של רוע גרוע הרבה יותר.

בני אדם בתקופתנו עומדים בפני משברים גדולים. או שחייבים יהיו לראות את התרבות יורדת לתהומות, או שחייבים יהיו להעלותה על ידי רוחניות ולקדם אותה במובן האימפולס המיכאלי.

זה, חברי היקרים, הינו מה שרציתי לומר לכם בהזדמנות זו, ושאיפתי הינה שדברים אלו יפעלו ויישאו פירות בנפשותיכם. מכיוון שאמרתי לעיתים קרובות בסיומו של ביקור משמח ומספק, כאשר עובדים אנו יחד לזמן מה, יודעים אנו, כאנתרופוסופים, שהקארמה שלנו הנה, להיות מסוגלים לעשות זאת. יודעים אנו גם, שנשאר מאוחדים, אפילו אם מפוזרים אנו על פני מקומות פיזיים שונים. נשאר מאוחדים בסימנים שיכולים לגלות עצמם לעיני הרוח ולאוזני הנפש, אם מה שאודותיו דיברו בהרצאות אלו הובן והתקבל ברצינות מלאה.

——————————————————————————-

1. יחסי קארמה כרך 3 – יצא בעברית בהוצאת מיקרוקוסמוס ↑