רודולף שטיינר

הרצאה מספר 2

GA240

14.8.1924 אנגליה (טורקי, לונדון)

תרגום: אורנה בן דור

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת כחותם – ראו כאן

הועלתה השאלה: כיצד ניתן למצוא בחיים ארציים קודמים את ההסבר לאינקרנציה מאוחרת יותר, לא רק במקרים של אישים חשובים בהיסטוריה, אלא גם באלו של אנשים שלא הובחנו על ידה, ושהשפעתם מעוררת בנו עניין. היום, כבסיס ללימודים הבאים, אצביע על קשרים באינקרנציות של כמה אינדיבידואלים. זה שעומד אני לשים בפניכם הינו התוצאה של מחקר רוחני מסוים ומדוקדק, ועל סמך בסיס זה – שיתואר בפניכם היום – נתחיל להבין כיצד יכולים חיים ארציים עוקבים של אינדיבידואלים להתגלות.

הבה ונתייחס לאנשים חשובים אופייניים שאת שמם נתתי כדוגמא בהרצאה האחרונה. אנשים כאלו גורמים לנו להיות ערים לעובדה שדחפים רוחניים מסוגים שונים עובדים בתרבות בת זמננו. קרוב לאלפיים שנה התפשטה הנצרות במערב בשטחים הקולוניאליים הרבים, משפיעה על תרבויות, במידה רבה יותר מאשר ניתן לעלות על הדעת. נכון הדבר כמובן שלימוד קפדני אמיתי יכול לחשוף את פעולתו של אימפולס הכריסטוס בדברים רבים בהם אין מלכתחילה עדות עליו. ועם כל זה, לא ניתן להכחיש שקיימים אלמנטים בתרבותנו שדומה שביניהם ובין הכריסטיאניות לא קיים שום קשר.

השקפות עולם מסוימות ונוהגי חיים מסוימים שדומה שביניהם ובין הכריסטיאניות ישנה שונות רבה, הכו שורש בתרבות שלנו.

התבוננות על אדם אחד, שקרא לעזרתו את המחקר הרוחני על מנת לגלות את הסיבות העמוקות למהלך הנלקח בעזרת חייה הרוחניים של התרבות, תגלה בפנינו תופעה שלא נלמדה מספיק בהקשר צמיחתה של התרבות המערבית. תשומת ליבו של אדם זה נמשכה לפעילותו של מוסד שצמח במזרח בזמנו של קארל הגדול במערב. מצביע אני לעבר חצר במזרח ששליטה, מוקף בפאר ובהדר אוריינטאליים, שם חי הארון אל ראשיד, בן זמנו של קארל הגדול, שהישגיו במערב התעמעמו לכדי חוסר חשיבות, אם נשווה אותם לברק של זה שזרם באותו זמן עצמו מחצרו של הארון אל ראשיד.

כל ענפי החיים הרוחניים כונסו יחדיו בחצר זאת שבמערב אסיה. צריך לזכור שדרך מסעו של אלכסנדר הגדול, הועברה התרבות היוונית לאסיה בצורה שממנה נשאר היום מושג קלוש בלבד. פירותיה הטובים ביותר של תרבות יוון מצאו דרכם לעבר אסיה, כשהם מועברים לשם בזכות גאונותו של אלכסנדר הגדול. כתוצאה מכך, אימצו מרכזי לימוד רבים במזרח מושגים על העולם ששימרו בנאמנות את הישן, בשעה שדחו אלמנטים רבים שאיימו להשקיע את הישן במערב.

דרך מסעותיו של אלכסנדר הגדול, צורה מסוימת, רציונאלית ובריאה של מיסטיציזם נישאה לעבר אסיה, והתוצאה הייתה שאנשים שהיו מורגלים יותר לחשיבה פילוסופית שהוצגה באופן הזה, התייחסו לעולם כחדור על ידי אינטליגנציה קוסמית.

באסיה של אותם זמנים לא נאמר: "חושב אני כך וכך מתוך עצמי, ברשותי נמצאת האינטליגנציה האישית שלי" – אלא נאמר: "כל מה שנחשב נחשב על ידי אלוהים, בראש ובראשונה על ידי האלוהות הנעלה – כפי שנהגתה על ידי האריסטוטלינזם. (הפילוסופיה של אריסטו)."

האינטליגנציה של הישות האנושית הייתה טיפה מן האינטליגנציה האוניברסאלית שהתגלתה ביחיד, כך שבראשו ובליבו חש אדם את עצמו כחלק אינטגראלי של התבונה הקוסמית.

כה היה הלך רוחה של הנפש בימים ההם ושלט הוא עדיין בחצרו של הארון אל ראשיד במאות השמינית והתשיעית לאחר ייסוד הנצרות. אל לנו לשכוח גם שחכמים מלומדים רבים תפסו מחסה באסיה כאשר בתי הספר לפילוסופיה יוונית הושמדו באירופה. אסטרונומיה עם נטייה מיסטית חזקה, ארכיטקטורה וצורות אמנות נוספות המגלים יכולת יצירתית אמתית, שירה, מדעים, הנחיות לחיים מעשיים – כל הדברים הללו פרחו בחצרו של הארון אל ראשיד. הוא היה חובב פאר אבל בו בזמן מארגן מוכשר ביותר. הוא כינס בחצרו את האנשים המלומדים ביותר של זמנו, אנשים שלמרות שכבר לא היו מוארים, עדיין שימרו וטפחו בצורה חיה הרבה מהחוכמה העתיקה של המיסטריות.

אנו נבחן יותר מקרוב אישיות אחת שכזו. היה זה יועץ חכם ביותר של הארון אל ראשיד. שמו אינו חשוב, ולא נגלה לדורות הבאים, אבל היה זה אדם בעל חוכמה רבה ועל מנת להבינו חייבים אנו להסב את תשומת ליבנו לדבר מה שעלול להפתיע אף את אלו הבקיאים במידה מסוימת במדע הרוחני.

יש שאלה העשויה לעניין את כולכם. יכולים אתם לומר: אנתרופוסופיה מספרת לנו שפעם היו אנשים מוארים, חיו פה ושם, ושאחזו בידע מרחיק לכת ובחוכמה עמוקה. אך מכיוון שאנשים חיים שוב חיים ארציים חדשים, מדוע אין ביכולתנו לזהות חכמים אלו מימים עברו שהתגשמו שוב? זו שאלה לגמרי הגיונית.

זה המודע לתנאים בהם נקבעים חיים ארציים, יודע שאינדיבידואליות שהקרמה שלה מובילה אותה מקיום טרום ארצי ללידה בתקופה מסוימת, חייבת לאמץ את האמצעים החינוכיים שתקופה זו מציעה. וכך יכול להיות שלמרות שאינדיבידואל מסוים היה רואה רוחי בימים עברו, הידע שהיה ברשותו כאדם מואר נשאר באזור הלא מודע של נשמתו; תודעת-היום שלו מצביעה על כוחות בעלי חשיבות כלשהי, אבל לא חושפת באופן ישיר את זה שהיה בנפשו באינקרנציות קודמות בהן היה מואר.

הדבר נכון לגבי יועצו החכם של הארון אל ראשיד.

פירות התגשמותו המוקדמת גילו עצמם ככושרי ארגון גאוניים, ויכול היה הוא לנהל במומחיות רבה את עבודתם של האנשים המלומדים האחרים בחצר. אך הוא לא עשה רושם ישיר של אדם מואר. דרך ישותו ודרך איכויותיו, לא רק בגלל החניכה המוקדמת שלו, שימר הוא את המדע הרוחני הקדום – אבל כפי שאומר אני, לא היה רושם שהוא עבר חניכה.

הארון אל ראשיד התייחס לאדם חכם זה בהערכה רבה, כשהוא מטיל עליו את ארגון כל המדעים והאמנויות ששגשגו בחצר. הארון אל ראשיד מרוצה היה מקיומו של אדם זה לצידו, חש קשור אליו בידידות עמוקה ורצינית.

נסב עתה את תשומת ליבנו לשני אינדיבידואלים אלו, הארון אל ראשיד ויועצו החכם – בזוכרנו שבמאות השמינית והתשיעית בחצרו של קארל הגדול באירופה, בני אדם שהשתייכו למעמד גבוה (כולל קארל הגדול עצמו) רק החלו את ניסיונותיהם הראשונים בכתיבה; באותה חצר התאמץ אגינהרט לנסח את העקרונות הראשוניים של הכתיבה. בימים שבהם כל דבר באירופה היה פרימיטיבי בצורה קיצונית, שם, באסיה התגלמה לה תרבות רוחנית מבריקה בהרבה אצל הארון אל ראשיד לוֹ רכש קארל הגדול הערכה עצומה. אך הייתה זו תרבות שלא ידעה דבר על הכריסטוס וכמו כן לא רצתה שום מגע עם הנצרות; שימרה היא וטפחה את האלמנטים המשובחים ביותר של הערביזם, וכמו כן החייתה את הצורות העתיקות של המחשבה האריסטוטליאנית – צורות שלא מצאו דרכם לאירופה, מכיוון שהיו אלו בעיקר הלוגיקה האריסטוטליאנית והדיאלקטיקה שהתפשטו באופן כה רחב במערב ושעליהן התבססו עקרונות עבודתם של אבות הכנסייה וממשיכיהם הסכולסטיים.

כתוצאה מהישגיו של אלכסנדר הגדול, הידע היותר מיסטי ויותר מדעי שאריסטו נתן, הוא זה שטופח באסיה, כשהכול נמצא תחת השפעתה ועוצמתה הגדולה של האינטליגנציה שהתגלתה כאינטליגנציה בעלת השראה.

קיומה של הנצרות ידוע היה לאנשים המלומדים בחצרו של הארון אל ראשיד אבל הם התייחסו אליה כדבר מה פרימיטיבי ואלמנטרי בהשוואה להישגים האינטלקטואלים שלהם עצמם.

נעקוב עתה אחרי גורלותיהם של הארון אל ראשיד ויועצו החכם.

לאחר שפסעו בדרך שתוארה כאן לפניכם, נשאו הם איתם לעבר שער המוות את הדחף להבטיח שצורת חשיבה שכזו, תפיסת העולם שטופחה בחצר, תתפשט בעולם כולו.

הבה ונתייחס בצלילות הדעת ובכל הרצינות, לזה שנבע מכך. שני אינדיבידואלים שיצאו לדרך מאסיה: היועץ החכם ואדונו, הארון אל ראשיד. נשארו הם לזמן מה יחדיו לאחר המוות. חווים היו הם את הידע שהשיגו באלכסנדריאניזם ובאריסטוטליאניזם. אבל היו הם שקועים גם בכל מה שנעשה בזמנים מאוחרים יותר בכדי לחדש מודלים לימודיים אלו. עד שלא יהיה זה אפשרי עבורנו להבין את ההתרחשויות בעולמות הרוח בזמן שהאירועים בעולם הפיזי מתרחשים על פני האדמה שמתחת, נוכל להבין רק מקטע קטן של העולם.

ההיסטוריה נותנת תמונה של מה שהתרחש לאחר תקופתם של קארל הגדול והארון אל ראשיד. אבל בשעה שההיסטוריה המתייחסת לאסיה ולאירופה, התקדמה במאות השמינית והתשיעית והלאה לתוך ימי הביניים המאוחרים, אירועים משמעותיים מאוד אחרים התרחשו בעולמות הרוח שמעל. אל לנו לשכוח שבשעה שהחיים הפיזיים מתחת והחיים הרוחניים מעל זרמו הלאה, השפעות מנפשות שעברו דרך קיומם בין מוות ללידה מחדש זורמות מטה באופן בלתי פוסק אל החיים הארציים.

אם כן, יהיה זה נכון ליחס חשיבות למה שנפשות שאינן מוגשמות, הנמצאות אי שם בעולמות הרוח, חוות ולאופן בו פועלות הן בתקופות השונות. מעל לכל, חיי אדם במהלכם ההיסטורי, לא יכולים אף פעם להיות מובנים אלא אם כן נפנה את תשומת ליבנו לזה המתרחש מעבר לזירה של ההיסטוריה החיצונית, בעולם הרוח.

חייבים אנו לזכור שהרשמים שנושאים עימם בני האדם דרך שער המוות הינם שונים בדרך כלל במידה רבה מאלו שיש ברשותם במהלך החיים הארציים. ולאלו שאינם יכולים להשליך הנחות קדומות כאשר מקדישים הם תשומת לב לעולמות הרוח, יהיה קשה לזהות אינדיבידואליים מסוימים שקיומם לאחר המוות גלוי בפני הרואה הרוחי. למרות זאת ישנם אמצעים בעזרתם יכול אדם ללמוד להבחין בשלבים של חיי הרוח באופן שונה מן המעקב אחרי הקיום הארצי. דיברתי על כך בסדרת ההרצאות שניתנה כאן.^[1] ועוד אוסיף לדבר על שלבים מאוחרים יותר של החיים הנמתחים מן המוות לעבר חיים חדשים. נוכל אז להבין ביתר בהירות את טבעם של הדרכים המאפשרות לנו ליצור מגע עם אלו המכונים בפינו – המתים.

בדרכים אלו בדיוק מסוגלים אנו לעקוב אחרי גורלות רחוקים יותר של אינדיבידואלים כהארון אל ראשיד ויועצו החכם. בכדי להבין התפתחויות מאוחרות יותר בתרבות האירופאית חשוב ביותר להתייחס לשני אינדיבידואלים אלו. מעל הכול, לקשר בין שניהם, המתבטא במחשבותיהם ובעקרונות הפעולה שלהם. כמו כן, הארון אל ראשיד ויועצו בעוברם דרך שער המוות, נשאו עימם חיבה עמוקה לאינדיבידואלים אלכסנדר הגדול ואריסטו – שקדמו להם כמובן בחייהם הארציים במאות בשנים – וכמיהה עמוקה לבוא במגע ישיר עימם פעם נוספת. יותר מכך, פגישה אכן התרחשה, ותוצאותיה היו בעלות משמעות מרחיקת לכת.

למשך תקופה מסוימת, המשיכו הארון אל ראשיד ויועצו הלאה יחדיו במסע בעולם הרוח, כשהם משקיפים משם כלפי מטה לעבר האירועים בעולם התרבותי במערב, ביוון, באזורים מסוימים בצפון הים השחור. הסתכלו הם כלפי מטה ואחד האירועים שעליו נפל מבטם היה זה שדובר עליו הרבה בהרצאות האנתרופוסופיות, כלומר הועדה האקומנית הכללית בקונסטנטינופול בשנת 869 לאחר הספירה.

תוצאותיה של ועדה אקומנית שמינית זו על התפתחות התרבות המערבית היו נוקבים ועמוקים, משום שהטכירונומיה (חלוקה לשלוש), הגדרת האדם כישות גוף נפש ורוח, הוכרזה שם ככפירה.

יצא צו שנוצרים אמתיים חייבים להתייחס לאדם כאל ישות דואלית, המורכבת מגוף ונפש בלבד. הנפש מחזיקה בכמה איכויות וכישורים רוחניים. הסיבה לכך שרואים אנו נטייה קלושה ביותר לעבר הרוחניות בקרב התרבות הנוצרית, הינה ההצהרה שהודאה באמיתותה של הרוח נחשבה לכפירה על ידי הועדה האקומנית השמינית בשנת 869.

היה זה אירוע בעל חשיבות מרובה, שתוצאותיו לא זכו לתשומת לב מרובה. הרוח חוסלה: אדם נחשב כמורכב רק מגוף ומנפש. אבל החוויה המטלטלת, עבור אדם היכול להתבונן על החיים הרוחניים, ומעל לכל עבור זה שבאמת לוקח בהם חלק, הינה שבדיוק כאשר כאן על פני האדמה בשנת 869 לאחר הספירה חוסלה הרוח, נערכה בעולמות הרוח ישיבה בין נשמותיהם של הארון אל ראשיד ויועצו החכם לבין אלו של אלכסנדר הגדול ואריסטו.

כדי לחשוב על מה שהתרחש לאחר מכן, חייבים אנו להתרגל לעובדה שמעתה והילך נדבר באנתרופוסופיה על אירועים על חושיים באופן טבעי כפי שמדברים אנו על אירועים המתרחשים כאן בעולם הפיזי.

חייהם של אלכסנדר הגדול ושל אריסטו באינקרנציות מסוימות אלו סימנו את שיאה של תקופה מסוימת. האימפולס שניתן על ידי תרבויות עתיקות ובא לידי ביטוי ביוון, נוסח בידי אריסטו לכדי מושגים ששלטו במערב ובתרבות האנושית ככלל במשך תקופה ארוכה בצורה של רעיונות.

אלכסנדר הגדול, תלמידו וחברו של אריסטו, הפיץ בעוצמה מדהימה, את האימפולסים שניתנו על ידי אריסטו באזורים נרחבים שהיו ידועים בעולם אז. אימפולס זה קיים היה עדיין באסיה בימיו של הארון אל ראשיד.

אימפולס זה אחז במרכז לימודי מהולל ומצוין באלכסנדריה אבל בו בזמן פעל דרך ערוצים נסתרים רבים, והיה בעל השפעה עמוקה על כל התרבות המזרחית.

כל זה הגיע לשיא מסוים. האימפולסים של הרוחניות העתיקה על צורותיה הרב צדדיות נפגשו באלכסנדריאניזם ובאריסטוטליאניזם.

נולדה הנצרות. המיסטריה של גולגותא התרחשה – בתקופה שבה האינדיבידואלים הקרויים אלכסנדר ואריסטו לא היו מוגשמים על פני האדמה אלא התקיימו בעולם הרוח, בקשר אינטימי עם זו המכונה קהילת מיכאל שחוקיה הארציים גם הם התקרבו לסיומם, משום שבעקבותיה הגיעה תקופת אוריפיאל כשליט הזמן לאחר מיכאל. חלפו מאות מאז מסטריית גולגותא. מה שאלכסנדר ואריסטו יסדו על פני האדמה, המטרות שלהם הקדישו הם את כוחותיהם, האחד בשדה המחשבה והשני בהשפעתו הגאונית בשלטונו – כל זה התרחש באדמה מתחת.

ומן העולם הרוחני הביטו שתי נשמות אלו בזה הזורם לאורך המאות, לעבר המאה בה התרחשה מיסטרית גולגותא. הפנו הם את מבטם לעבר כל מה שנעשה בכדי להפיץ את הידע על מיסטריית גולגולתא. ראו הם את עבודתם מתפשטת במרחב על פני האדמה שמתחת, מתפשטת גם דרך הפעילויות של אינדיבידואלים כהארון אל ראשיד ויועצו.

אבל בנשמותיהם של אריסטו ואלכסנדר היה דחף פנימי למשהו לגמרי חדש – להתחלה חדשה – לא המשך גרידא של מה שהיה כבר על פני האדמה, אלא התחלה חדשה באמת. במובן מסוים, כמובן, הייתה המשכיות, משום שאין זו שאלה של טאטוא הישן. אך אימפולס גדול וחדש שבאמצעותו צורה מסוימת של כריסטיאניות עמדה לחדור בהדרגה לתוך התרבות הארצית – לחניכה של אימפולס זה הקדישו עצמם אלכסנדר הגדול ואריסטו.

כאשר הובילה אותם הקארמה שלהם כלפי מטה להתגשמות חוזרת על פני האדמה (היה זה לפני שהפגישה עם הארון אל ראשיד ויועצו התרחשה) חיו הם, כשהם בלתי ידועים ואינם זוכים לתשומת לב, בפינה באירופה שהינה בעלת חשיבות לאנתרופוסופיה, מתו בגיל מוקדם, אבל התבוננו לרגע קל כאילו מבעד לחלון לתוך תרבות המערב, מקבלים רשמים ודחפים אבל מעצמם לא נותנים שום משמעות. דבר זה יגיע לאחר מכן.

חזרו הם שוב אל העולם הרוחני ושם הם היו כאשר התקיימה הועידה האקומנית שהתרחשה בשנת 869 במאה השמינית. היה זה אז שהתרחשה הוועדה בעולם הרוח בין אלכסנדר ואריסטו מצד אחד והארון אל ראשיד ויועצו החכם מן הצד השני. היה זה חילוף מחשבות ורעיונות בעולם העל חושי, בעל משמעות עצומה ומרחיקת לכת. חייבים אנו להבין שחילופי מחשבות, וועדות בעלי טבע זה בעולם העל חושי מהווים רגע גדול לאין ערוך מאשר דיונים גרידא המתבצעים במילים. כאשר אנשים על פני האדמה מתכנסים לדיון, כאשר מילים נזרקות פה ושם מבלי שישאירו רישומם באופן זה או אחר, אין זו ולו תמונה חיוורת של זה המתרחש כאשר החלטות חשובות המשפיעות כמו כן על חיי הרוח , נלקחות בעולמות העל חושיים.

אלכסנדר ואריסטו אישרו בזמן ההוא שזה שנוסד בימים קדומים חייב להיות תחת השפעתו של מיכאל מבלי לסטות ימינה או שמאלה. משום שידוע היה שמיכאל יכונן את שלטונו שוב במאה ה 19.

בנקודה זו חייבים אנו להבין אחד את השני. במהלך זרימתה של האבולוציה האנושית, הופך אחד מהארכי מלאכים להיות המושל ומשליט החוקים הארציים לתקופה של שלוש מאות, שלוש מאות וחמישים מאות שנה. בזמן שהאריסטוטליאניזם נישא על ידי אלכסנדר הגדול לעבר אסיה ואפריקה, בזמן שהתפשטות תרבות זו חדרה על ידי רוח קוסמופוליטית, בינלאומית, היה זה מיכאל הארכי מלאך השליט. החיים הרוחניים היו תחת ריבונותו.

כהונתו של אוריאל באה לאחר זו של מיכאל. אז, עד המאה ה 14 לאחר הספירה, הגיע שלטונם של אנאל, זכריאל, רפאל, סמאל, כל תקופה נמשכה משלוש מאות עד ארבע מאות שנים. גבריאל שלט מן המאה החמש עשרה עד לשליש האחרון של המאה ה 19, שבה אחז מיכאל שוב בשלטון. שבעה ארכי מלאכים הבאים זה אחר זה. כך ששש כהונות של שישה ארכי מלאכים עקבו אחרי זו של מיכאל, שהיה בעל הכוח בזמנו של אלכסנדר, ומיכאל החל לכהן שוב מסוף המאה ה 19. אנו עצמנו, אם מבינים אנו היטב את החיים הרוחניים, חיים תחת השפעתה הישירה של כהונת מיכאל.

וכך במאה שבה התרחשה הפגישה עם הארון אל ראשיד, הפנו אלכסנדר ואריסטו מבטם לכהונתו המוקדמת יותר של מיכאל שתחתיה עבודתם נישאה הלאה, הפנו הם את מבטם למיסטריה של גולגותא אשר, כחברי קהילת-מיכאל חוו הם אותה מספירת השמש, לא מהאדמה – בזמן ששלטונו של מיכאל על פני האדמה הסתיים. מיכאל וקהילתו, ביניהם אלכסנדר ואריסטו, לא חוו את מיסטרית גולגותא מנקודת מבטה של האדמה. לא היו הם עדים להגעתו של הכריסטוס אל האדמה, חוו הם את עזיבתו את השמש. אבל כל מה שהם חוו קיבל צורה של אימפולס שנשאר חי בתוכם – הדחף להבטיח ששלטונו החדש של מיכאל, שאליו אלכסנדר ואריסטו היו נאמנים בכל נימי נפשם, יביא כריסטיאניות שאינה רק מכוננת בחוזקה, אלא גם יותר פנימית, יותר עמוקה.

כהונתו החדשה של מיכאל עמדה להתחיל בשנת 1879 ולהמשך כשלוש מאות עד ארבע מאות שנה. זוהי תקופתנו שלנו וזקוקה היא לאנתרופוסופיה על מנת להבין למה מתכוונים אנו כשאנו אומרים – החיים תחת כהונתו של מיכאל.

לא הארון אל ראשיד ולא עוזרו, שניהם לא הסכימו לקבל זאת – היועץ בפחות דגש, אבל באופן בסיסי היה זה כך גם במקרה שלו. בראש ובראשונה שאפו שניהם שהעולם יונהג על ידי האימפולס שהיכה שורשים כה עבים במוחמדיאניזם. המשתתפים במאבק רוחני זה במאה ה- 9 לספירה עמדו אלו מול אלו, בהתנגדות מוחלטת ועמוקה – מן הצד האחד הארון אל ראשיד ויועצו ומן הצד השני, האינדיבידואלים שחיו כאריסטו וכאלכסנדר.

ספיחים של מאבק רוחני זה שפעל בתרבות של אירופה, פועלים אכן גם בימינו אנו. משום שזה שהתרחש בעולמות הרוח שמעל פועל כלפי מטה לעבר עניינה של האדמה. וההתנגדות הנמרצת שאיתה עמדו הארון אל ראשיד ויועצו החכם אל מול אריסטו ואלכסנדר בזמנים הללו הוסיפה כוח לאימפולס זה, כך שמפגישה זו נבעו שני זרמים -האחד שתפס את הכיוון של הערביזם והאחר, שבאמצעותו הובל האימפולס של שלטון מיכאל, האריסטוטליאניזם, לתוך הנצרות.

לאחר פגישה זו בעולם העל חושי, המשיכו הארון אל ראשיד ויועצו לאורך שביל המוביל לעבר המערב, כשהם מתבוננים וסוקרים את המתרחש מתחת, על פני האדמה. מהקיום העל חושי, האחד (זה שחי כהארון אל ראשיד) התעניין עמוקות בציוויליזציה של אפריקה הצפונית, בדרום אירופה, בספרד בצרפת. במשך תקופה זו בערך.

האחר (זה שהיה יועצו החכם) שיקע עצמו בהתרחשויות חיי הרוח יותר לעבר המזרח, בשכנות לים השחור, ומשם לעבר אירופה עד להולנד ולאנגליה. ובערך באותו הזמן, נולדו שניהם שוב לתוך התרבות האירופאית.

לא צריכה בהכרח להיות דוֹמוּת חיצונית בין התגשמות בשנית שכזאת. זהו חוק לגמרי שגוי להאמין שאדם שנשא צורה מסוימת של רוחניות בתוכו, ייוולד שוב לתוך אותה הרוחניות. חייבים אנו להתבונן עמוק יותר לתוך שורשי הנפש האנושית אם רוצים אנו לדבר אמיתות על חיים ארציים חוזרים. כך, למשל אם ניקח את האפיפיור המפורסם גיאורג השביעי, מיסד מסדר הילדבראנד– אפיפיור שפעל בלהט למען הקתוליות ושאליו אפשר לשייך את מירב הכוח שהוחזק בידי האפיפיורות בימי הביניים. נולד הוא שוב במאה ה 19 כאנרנסט הקל, מתנגד חריף למוסד האפיפיורות. הקל הינו ההתגשמות של ראש מסדר הילדבראנד, ג'יאורג השביעי, ג'אורג הגדול. נתתי דוגמא זו רק כדי להראות שלא הדמיון במחשבה ובמראה החיצוני נישאים מחיים ארציים למשניהם אלא האימפולס העמוק, המושרש היטב של הנפש.

וכך בזמן שהערביזם שלט עדיין באפריקה ובספרד, הייתה זו נטייתם הטבעית של הארון אל ראשיד ושל יועצו לשמור על השפעה מגנה על מסעות אלו ולתרגלם. כלפי חוץ, כמובן, הזרם של המוחמאדיזם נבלם, אבל במאפיינים הפנימיים שלו ובמגמות שהועברו דרך החיים הרוחניים על ידי שני אינדיבידואלים אלו במסעם בין מוות ולידה – נישא הוא מן העַבר לעבר העתיד.

הארון אל ראשיד נולד שוב כביקון מוורולאם. יועצו החכם נולד גם הוא שוב, כמעט באותו הזמן, כעמוס קומיניוס, רפורמטור החינוך.

חישבו על מה שהגיח לעולם דרך ביקון מוורולאם שהיה נוצרי רק כלפי חוץ, ושהציג את המגמה המופשטת של הערביזם לתוך המדע האירופאי, ולאחר מכן חישבו על מה שעמוס קןמיניוס החדיר בהדרגה לתוך החינוך – התמיכה שלו בחומרי, בריאליזם הקונקרטי, העקרונות שלו לגבי האופן שבו ענייני החינוך אמורים להיות מוקנים.

זוהי מגמה שבינה ובין הנצרות אין קשר ישיר. למרות שעמוס קומיניוס פעל בקרב האחים המורביים, ניתן להסביר את מה שהביא הוא למעשה לכדי קיום, על ידי העובדה שבאינקרנציות קודמות אחז הוא באותה גישה כלפי התפתחות העולם הרוחני של האנושות כזו שהונהגה בחצרו של הארון אל ראשיד.

חישבו על כל כתביו של בייקון. זה המונח באופן אינהרנטי במה שמכונה הריאליזם החושי של עמוס קומיניוס– כל זה הינו חידה מסובכת, בלתי ניתנת להבנה. לורד ביקון הינו מתנגד חריף של האריסטוטליאניזם. התנגדות לוהטת זו שלו הינה ברורה כל כך, שאפשר להבחין כמה עמוק מושרש אימפולס זה בתוך נפשו. חוקר רוחני המסוגל להבחין בדברים אלו ולחדור אליהם, לא יהגה רק בביקון מוורולאם ובעמוס קומיניוס אלא יעקוב אחרי החיים שלהם בעולמות העל חושיים בין מוות ללידה חדשה. בכתביו של ביקון מוורולאם ושל עמוס קומיניוס, בטון המוביל של כתיבתם, בכל דבר אודותיהם – ישנה ההוכחה של התמרדות נגד האריסטוטליאניזם. כיצד ניתן להסביר זאת?

חייבים הנכם לזכור את מה שעומד אני לומר. כאשר ביקון ועמוס קומיניוס חזרו לחיים על פני האדמה, אריסטו ואלכסנדר כבר התגשמו שוב במהלך ימי הביניים, בזמן שבו, מהצד שלהם השיגו את מה שהיה ניתן להיות מושג עבור האריסטוטליאניזם. יותר מכך, כאשר האריסטוטליאניזם עצמו היה קיים בצורה שונה לגמרי מזו שטופחה על ידי הארון אל ראשיד, שכפי שאמרתי, הינו אותה האינדיבידואליות המכונה ביקון מוורולאם.

דמינו לעצמכם את הסיטואציה בשלמותה. חשבו על הפגישה – אם אפשר להביע זאת כך – בשנת 869 לאחר הספירה וכיצד תחת השפעה זו שהתגבשה באימפולסים של נפש הארון אל ראשיד שנפגש עתה עם משהו שהושג באופן חלקי על פני האדמה – משום שאלכסנדר ואריסטו היו כבר באינקרנציה והחיים שלהם כבני אדם על פני האדמה בתקופה הפרו-נוצרית לא שחקו תפקיד בהשפעה על משימתם. אם תבחינו בכך, תבינו את טבע האימפולסים שנגרמו כתוצאה מהפגישה בעולם הרוח, ומן העובדה שביקון ועמוס קומיניוס יכלו עתה להבין מה האלכסנרדיאניזם והאריסטוטליאניזם הפכו להיות בעולם, תוכלו להבין את הגוון שחדר לכתבים שלהם – במיוחד לכתביו של ביקון אך גם לאלו של עמוס קומיניוס.

כפי שרואים אתם, כשנלמדת ההיסטוריה בדרך הנכונה והאמיתית, מובילה היא אותנו מן האדמה לעבר השמיים. אירועים שיכולים להתגלות רק בעולם העל חושי חייבים להילקח בחשבון. בכדי להבין את בייקון מוורולאם ואת עמוס קומיניוס חייבים אנו לעקוב אחריהם לאחור, תחילה מבעד לתקופה שהאריסטוטליאניזם פורסם ברבים על ידי הסכולריסטיציזם, ושוב לאחור לוועידה בשנת 869 בזמנה של המועצה האקומנית וגם רחוק משם, לתקופה בה אלכסנדיאניזם ואריסטוטליאניזם קודמו וטופחו על ידי הארון אל ראשיד ויועצו החכם בצורה שתאמה זמנים אלו. אירועי החיים על פני האדמה יכולים להיות מובנים נכוחה כאשר לוקחים אנו בחשבון את פעילותו של העולם העל חושי לתוך העולם החושי.

רציתי לדבר על כך באופן הזה, על מנת להראות לכם שפעולתם והשפעתם של אישים מסוימים על פני האדמה יכולה להיות מובנת אך ורק אם עוקבים ומתבוננים אנו במספר אינקרנציות שלהם.

אין ברשותנו היום זמן לדבר עוד על דברים אלו ולכן אסכם בקצרה את ההרצאה.

כשלומדים אנו את תהליך התקדמות התרבות האנושית נראה שדרך אינדיבידואלים כהארון אל ראשיד ויועצו שנולד לאחר מכן כעמוס קומיניוס, הזדחל לו, אל תוך התפתחות הנצרות, אלמנט שלא נטמע בנצרות אלא נטה בחוזקה לכיוון הערביזם. כך שבזמננו אנו קיים מצד אחד הקו הישיר, הרציף של התפתחות כריסטיאנית ומן הצד השני, החדירה של ערביזם, בראש וראשונה לתוך המדע המופשט.

זה שרצוני להניחו בלבותכם באופן מיוחד הינו: התבוננות רוחנית על שני זרמים אלו מוליכה את מבטנו לדברים רבים שהתרחשו בעולם העל חושי, למשל לאירוע כזה שהתרחש בין אלכסנדר, אריסטו, הארון אל ראשיד ויועצו החכם. אימפולסים שהוצתו על ידי אירועים רבים מסוג זה קידמו את התפשטותה של הנצרות האמתית, בעוד שאירועים אחרים הציבו מכשולים לאורך הדרך. אך משום שבעולם הרוחי, האימפולס של מיכאל תפס כיוון שעליו הצבעתי כאן, ישנה סיבה טובה לקוות שבעתיד נצרות תקבל את צורתה האמיתית והנכונה תחת חותמו של אימפולס מיכאל. משום שתחת השפעתו של מיכאל התרחשו חילופי מחשבות אחרים בעולמות העל חושיים.

אוסיף רק זאת. אישים רבים התקבצו יחדיו בחברה האנתרופוסופית. גם להם הייתה הקרמה שהובילה לאחור לעבר זמנים קדומים והופיעה בצורות שונות ככל שאנו חוזרים לקיום הקדם ארצי ולאחר מכן להתגשמויות קודמות.

בקרב אלו שהגיעו לתנועה האנתרופוסופית עם יושרה אמיתית, ישנם רק מעט שלא הובלו על ידי הקרמה שלהם להשתתף באירועים דומים לאלו שתיארתי לפניכם זה עתה.

בדרך זו או אחרת אלו שחשו בכנות עמוקה דחיפות להצטרף לשורות החברה האנתרופוסופית קשורים הינם עם אירועים כפגישתם של אלכסנדר ואריסטו עם הארון אל ראשיד ויועצו החכם. דבר מה מסוג זה קבע את הקרמה שלאחר מכן, בחיים הנוכחיים על פני האדמה, תפס צורה של כמיהה לקבל את הידע הרוחני המטופח בחברה האנתרופוסופית.

אך חובה עלינו להוסיף דבר מה נוסף. מפאת הצורה הייחודית שהנהגתו של מיכאל תופסת, תהיינה חריגות רבות מן החוקים הקובעים התגשמות מחדש במקרים של אנשים שהקרמה שלהם והקשרים שלהם עם שלטונו של מיכאל מובילה אותם אל תוך החברה האנתרופוסופית. זאת משום שיופיעו הם שוב ויחזרו במאות ה 20 21 – כלומר תוך פחות ממאה שנה- על מנת להביא לתוצאה מלאה ולשיא את זה שכאנתרופוסופים מסוגלים הם לבצע בשירות הנהגת מיכאל.

הדחף להיות אנתרופוסוף טוב מבטא עצמו בעניין המובע בענייניים מסוג זה שעליהם דיברתי, בתנאי שההתעניינות הינה עמוקה ורצינית. הבנה עמוקה של דברים אלו מצמיחה דחף לחזור לאדמה תוך פחות ממאה שנה על מנת להשפיע לכיוון האנתרופוסופיה ולמטרתה.

רוצה הייתי שתחשבו עמוקות על ההנחיות שניתנו היום. תוכלו למצוא דברים רבים במילים קצרות אלו שיעזרו לכם למצוא את מקומכם האמיתי בתנועה האנתרופוסופית ולהרגיש שחברותיכם בתנועה זו קשורה באופן עמוק עם הקארמה שלכם.

——————————————————————————–

1. דרכים נכונות ודרכים שגויות בחקירה הרוחנית. יצא לאור בעברית בהוצאת כחותם. [True and False Paths in Spiritual Investigation. Steiner Press, 1969. ↑