יחסי קארמה כרך 5
רודולף שטיינר
7 הרצאות שניתנו בפראג ובפאריס בין 29 במרס לבין 25 במאי 1924. GA 239
תורגמו מגרמנית לאנגלית ע"י D.S.Osmond.
תרגמו לעברית: בן-ציון פורת ועציון בקר
הערות ותיקונים: משה בר-נס, רונן האן, דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן
פרק שישי
פאריז, 24 במאי 1924
אתמול בהרצאה דיברתי כיצד עולה האדם אחרי המוות לעולם על-חושי ואז חי באמצעות ההתנסויות הקשורות עם העשורים הראשונים של קיומו אחרי המוות. אמרתי שהוא מבלה כמה שנים בספֵרת הירח, יוצר שם קשר עם ישויות שפעם חיו עלי אדמות, לא בגופים פיזיים אלא אתריים. ישויות אלו היו המורים של האנושות הבראשיתית, מפיחים השראה בבני האדם עם החוכמה המעמיקה שפעם התקיימה עלי אדמות ונמוגה בהדרגה. כשהירח הפיזי נפרד מהאדמה, הישויות האלו הלכו עימו; קיומן נמשך על הירח והאדם פוגש בהן שם לאחר מותו, בעת שהוא צופה לאחור על חייו הארציים וחי באמצעות חוויותיו.
כבר אמרתי שבעת שאדם חי תקופה מספקת בתחום הירח, הוא עובר לתחום מרקורי. כאן הוא נפגש בישויות המובילות אותו אל החלק של היקום שבו הישויות שונות בתכלית מאלו עלי אדמות. לתחום הזה משתייך האדם בין מוות ללידה מחודשת ממש כפי שבמשך חייו הארציים הוא היה שייך לאדמה.
אָפשרו לי להוסיף כעת משהו לתיאור התמציתי שניתן אתמול. – בעת שעובר אדם דרך המוות – מה שלמעשה נמשך זמן מועט מאד – הוא מתחיל את קיומו ביסודות של אדמה, מים, אש ואוויר. יסודות שהתפרדו עלי אדמות – מתכות וחומרים אחרים – אינם נפרדים עוד בעת שמתרחש המוות למעשה. כול החומרים המוצקים הינם 'אדמה', כול הנוזלים 'מים' כול הגזים הינם 'אוויר', וכול מה שמקרין חום הינו 'אש' (או 'חום'). ברגע המוות חי האדם בהתפרדות הארבע צדדית של החומר. אזי הוא חולף לתחום האינטליגנציה הקוסמית. מחשבות קוסמיות חיות ושוזרות באמצעות התחום הזה שבו הוא נשאר לכמה ימים. אזי הוא מגיע לתחום-הירח שאותו כבר תיארתי, ומשם הוא עובר לתחום-מרקורי.
אחזור על רצף המהלכים: האדם עובר תחילה לתחום האלמנטים, משם לתחום האינטליגנציה הקוסמית ומשם לתחום הכוכבים – תחילה לתחום הירח, ואז לתחום-מרקורי.
כעת נבחן כיצד לחיי האדם בתחום-הירח יכולה להיות השפעה מכרעת על הקארמה שלו. לפני פטירתו הוא התנהל בנתיב כזה או אחר בחייו הארציים, עשה טוב או רע. ועם כול המטען הזה הוא מופיע בפני ישויות הירח. ישויות הירח האלו חורצות שפיטה נוקשה, גזר דין קוסמי, על ערכם החיובי או השלילי של מעשיו הטובים או הרעים ליקום. אזי חייב האדם להשאיר מאחוריו בתחום-הירח את תוצאות מעשיו הרעים, כול מה שבאמצעותו הוא הזיק ליקום. בעשותו כן הוא מותיר חלק מעצמו מאחור. אנו חייבים להבין באופן עז יותר מהרגיל כי האדם על מעשיו והישגיו יוצר אחדות, כי כול ישותו כרוכה יחדיו במעשה טוב או רע. כך שאם עלינו להותיר מאחור את הרוע שחוללנו, אנו חייבים להותיר מאחור חלק מעצמנו. הנקודה העיקרית היא שאנו עוברים מתחום-הירח הזה רק עם הטוב אותו השגנו עבור היקום ולפיכך אנחנו חסרים[1] במובן מסוים, מידת החיסרון תלויה במידה שבה אפשרנו למחשבות רעות להיהפך לחלק מישותנו. כול מה שהזקנו באמצעותו לקוסמוס חייב להיוותר מאחור בתחום-הירח.
אם חפצים אנו ללמוד את התקדמותו הנוספת של האדם בין מוות ללידה חדשה, הרי שיש לזכור את העובדות הבאות: בן אדם עלי אדמות הינו ישות שאבריה נבדלים באופן ברור זה מזה. הראש מתעצב בעובר והינו האיבר המפותח ביותר; שאר המרכיבים הגופניים של האדם היו עדיין בלתי גמורים בחיים העובריים. במובן מסוים כך זה נשאר לכול התמשכות החיים. הראש הוא החלק המשוכלל ביותר באדם. אבל, לאחר המוות, החלק הרוחי ממש של הראש הוא שאובד באופן המהיר ביותר בעולם הרוחי; זה נעלם כמעט לחלוטין תוך כדי המעבר בתחום-הירח. כמובן שאתם חייבים להבין אותי נכונה: המהות הפיזית נושרת יחד עם הגופה, אבל בראש נמצאת לא רק מהות פיזית, נמצאים שם כוחות – כוחות על חושיים – המעצבים את גופו הפיזי של האדם ומפיחים בו חיים. כוחות אלו חולפים דרך שער המוות ובאמצעות ההכרה האימגינטיבית הם מוּכָּרים בצורה-הרוחית של האדם; בכול אופן, הראש של דמות-רוחית זאת, נראה כהולך ונעלם בהתמדה. מה שנשאר למעשה, ושאפשר להחסירו, הינו שאר הגוף מלבד הראש. אם האדם היה בדרך כלל אדם טוב, הרי שהחלק הזה שלו יכול להיכנס לתחום מרקורי באופן שלם פחות או יותר, בה בשעה שאם היה בעל אופי רע יכנס לספֵרה הזאת חסר במידה רבה. עם הכוחות האלו העוטפים של הנפש אנו עוברים להמשך החיים שלנו בין המוות ללידה חדשה, ומתוך הכוחות האלו עלינו לבנות את כול חיינו במשך אותה תקופה.
לישויות הרוחיות של ספֵרת מרקורי, שמעולם לא לבשו דמות אדם ושבסביבתן אנו מוצאים כעת את עצמנו, יש תפקיד חשוב. מהישות שנראית כעת כאדם חסר ראש – אם אוכל להשתמש בביטוי – הוסרו כול הפגמים המוסריים בספֵרת הירח, אבל לא את תוצאות הבריאות או המחלה שהתנסו בהם במהלך החיים הארציים. זה חשוב, משום שזה גם בעל משמעות וגם מפתיע שלמרות שאדם מניח הצידה את פגמיו המוסריים בתחום-הירח, את התוצאות הרוחיות של מה שאירע לו בצורה של מחלה ניתן להסיר רק בתחום-מרקורי, על ידי אותן ישויות שמעולם לא היו בני אדם.
חשוב ביותר לשים לב לעובדה שהתוצאות הרוחיות של מחלות מוּסָרות מבני האדם בתחום- מרקורי. מזה אנו נוכחים לדעת שבעולם הכוכבים – שהוא למעשה עולם האלים – הפיזי והמוסרי נשזרים זה בזה. פגם מוסרי לא יכול להיכנס לעולם הרוחי; הוא נותר מאחור בתחום-הירח, שיושביו הינם ישויות העוסקות במיוחד בבני האדם, משום שבזמן מסוים הן חיו עימם. הישויות השוכנות במרקורי מעולם לא שכנו עלי אדמות. אלו הן הישויות שמסירות מהאדם את תוצאות המחלות. המחלות נראות כזורמות לכאורה החוצה אל המרחב הקוסמי; תוצאותיהן הרוחיות נספגות אל הקוסמוס הרוחי והתהליך כרוך למעשה במעין סיפוק. משום שעבור האדם המתנסה בכך בין המוות ללידה חדשה זה יהיה הרושם הראשון, רוחני טהור, ועדיין ממשי עבורו כמו כול דבר בקיום הארצי. כפי שכאן עלי אדמות אנו מתנסים במשב הרוח, בברק, בזרימת המים, כך, בעת שאנו עוברים מבעד לשער המוות, ונכנסנו לתחום-מרקורי, אזי אנו מתנסים בעזיבת התוצאות הרוחיות של המחלות. אנו רואים כיצד הן נספגות בישויות הרוחיות ואנו נותרים עם הרושם: שאו נא פניכם, אלים! – אני יכול רק לגעת בכך היום; מחר נוכל להתעמק יותר לתוך ההתנסות של פיוס האלים בגלל הרוע שנעשה עלי אדמות – מפויסים כתוצאה מהשפעת המחלות הזורמות אל מרחבי היקום.
עובדות חשובות אלו אודות החיים בין המוות ללידה חדשה היו ידועות פעם לבני האדם, בימים בהם הישויות שלאחר מכן הפכו לשוכני הירח – המורים הקדומים הגדולים – היו זמינים כדי להדריך אותם. גם אז הכירו בני האדם כי האמת בנוגע לטבע המחלות יכולה להיות ידועה רק בעת שהאמת באה מישויות מרקורי; כך כול הידע הרפואי, כול ידע של הריפוי, היה הסוד של המיסטריות ממרקורי. במיסטריות האלו אדם לא היה באותה עמדה כמות שהוא היום באוניברסיטאות. ישויות עילאיות מתחומי הכוכבים פעלו למעשה באמצעות הטקסים שבוצעו במיסטריות הללו. באותם ימים קדומים האלים עצמם היו מורי בני האדם, ורפואה הייתה חוכמה שהועברה להם במישרין על ידי ישויות מרקורי במיסטריות; לפיכך רפואה עתיקה זאת נראתה על ידי בני האדם כמתנה מהאלים. באופן בסיסי, מה שפועל כיום ברפואה מקורו או בימים קדומים, כספיחים ממה שלמדו בני האדם מאלי מרקורי, או שזה חייב להתגלות מחדש באמצעות שיטות אלה שמאפשרות בסופו של דבר לבני האדם לשוחח עם האלים, ללמוד מהם. זרם החוכמה העתיקה יבש לו, התפוגג ונעלם; חייבת להימצא חוכמה חדשה, המבוססת שוב על יחסי הגומלין עם האלים. זהו יעודה של האנתרופוסופיה בכול השטחים השונים.
מתחום-מרקורי מגיע האדם לתחום קיום-וונוס. הישויות השוכנות בוונוס שהינן הרבה יותר מרוחקות מהישויות הארציות מאשר שוכני מרקורי, יְשָנוּ את מה שהוא מביא עימו לתחום הזה באופן כזה שזה יוכל להתקדם לשלבים נוספים בעולם הרוחי. בכול אופן, זה אפשרי רק משום שבמעבר לתחום-וונוס, נכנס האדם ליסוד חדש. בה בשעה שאנו חיים כאן עלי אדמות, הרבה תלוי במחשבות, במושגים ובאידיאלים שיש לנו. מהו האדם עלי אדמות בלעדיהם? מחשבות הינן מועילות, ואנחנו כישויות אנושיות הננו אינטליגנטים משום שיש לנו מחשבות בעלות ערך כלשהו. במיוחד בזמן הנוכחי חשוב ביותר שהאדם יהיה אינטליגנטי. כמעט כול אחד הינו אינטליגנטי בימים האלה; זה לא תמיד היה כך אבל כיום זה בוודאי כך. וככלות הכול, כול החיים הארציים תלויים בעובדה שלבני האדם יש מחשבות. ההישגים המזהירים של הטכנולוגיה נבעו כולם ממחשבות האדם; כול דבר טוב או רע שבני האדם יוצרים עלי אדמות נובע בסופו של דבר ממחשבותיו. ובתחום-הירח המחשבות הינן עדיין גורם חשוב, משום ששפיטת הישויות בתחום הזה מבוססת עד כמה נבעו המעשים הטובים והרעים מהמחשבות. גם הישויות בתחום-מרקורי, עדיין שופטות את המחלות מהיכן שהן חייבות לשחרר את בני האדם, על פי המחשבות. אבל כאן, במובן מסוים, נמצא הגבול שעד אליו המחשבה – כול מה שמזכיר את האינטליגנציה האנושית – יש לה חשיבות, משום שתחום-וונוס שאליו עובר האדם, נשלט על ידי מה שידוע לנו עלי אדמות, בהשתקפותו, כאהבה. כאן, אהבה באה במקום החוכמה; אנו נכנסים לתחום האהבה. יכול האדם לעבור אל קיום-השמש רק בעת שהאהבה מובילה אותו אליה מתוך ספֵרת החוכמה.
השאלה הבאה עשויה להתעורר בפניך: כיצד מתנסה האדם באופן ממשי בדברים האלה אודותיהם הוא מתוודע באמצעות הבחנה רוחית? ללא ספק קראתם את מה שכתבתי אודות התרגילים לנפש בספר "כיצד קונים דעת העולמות העליונים" ותדעו שהאדם עשוי לפתח באופן הדרגתי את ההבחנה הזאת באמצעות התרגילים האלו. כשהוא מצליח לפתח תודעה אימגינטיבית הוא חווה בתחילה את כול חייו לאחור ליום הולדתו, המוגשת כתמונה חיה אחת רוחית גדולה. מה שמתנסים בו באופן טבעי לאחר המוות מתנסים בו באמצעות חניכה[2] בכול רגע של החיים. בעת שההתנסות הזאת מגיעה לשלב האינספיראציה, היא מגלה משהו הזוהר באמצעות התמונה הזאת של חיי האדם. כעת זוהי הנקודה המשמעותית: איננו יכולים לדבר באמת אודות שרשרת האירועים של הסודות שבבסיס הדברים האלה עד שנגיע לגיל מסוים. כך זה היה תמיד. אדם יכול להגיע לחניכה בכול שלב בחייו, אבל רק בגיל מסוים מכוח הבחנתו הוא של הדברים האלו הוא מסוגל להיות בעל כושר צפייה מקיף של סודות קוסמיים.
הסיבה היא שבעת שאדם מתבונן אחורה על תמונת חייו הרי שהיא מציגה את עצמה בחלקים או במופעים של שבע שנים: חלק ראשון מהלידה עד בערך לשנה השביעית, השני מהשביעית ועד לשנה הארבע עשרה, שוב מהארבע עשרה ועד לשנה העשרים ואחת, אזי לחלק הכולל את השנים מהעשרים ואחת ועד לארבעים ושתים, ואז חלק מהארבעים ושתים ועד השנה הארבעים ותשע, אחר מארבעים ותשע עד לשנה החמישים ושש ומהחמישים ושש עד לשנה השישים ושלוש. חלקי חיים אלה נבחנים אחד אחרי השני. בחלק הראשון של בחינת העבר, הכול עד להחלפת השיניים נראה באופן סימולטאני. סודות הקוסמוס מופיעים בכול מקום כאילו נראים מבעד לערפל. בחלק הראשון, מהלידה לשנה השביעית, המיסטריות של הירח מתגלות כאילו שהשמש הייתה זוהרת מבעד לערפל; האדם בוחן אותן באמצעות הגוף האתרי שלו. מה שאמרתי לכם היום אודות שגגותיו ומעשיו הרעים הנותרים מאחור ומה שאמרתי לכם אודות ישויות הירח – כול זה רשום בחלק הראשון של ספר החיים הזה.
כאשר מתבונן האדם אחורה על חייו עם האימגינציה, האינספירציה והאינטואיציה, מתברר לו שלחייו יש אחד, שניים, שלושה ועד שבעה פרקים. בפרק הראשון הכולל את הילדות המוקדמת, נמצאות מיסטריות הירח. בפרק השני, הכולל את התקופה בין החלפת השיניים לבגרות המינית, נמצאות מיסטריות מרקורי. הרופאים יודעים היטב כי זהו הגיל שבו רווחות מחלות הילדות, אבל בסך הכול זהו הגיל הבריא ביותר בחיי האדם; אם נבחן את האנושות בכללותה, שיעור התמותה הינו הנמוך ביותר באופן יחסי בתקופה זאת. מיסטריות מרקורי מתגלות מאחורי תקופת החיים הזאת, כך שבמקרה הבלתי שגרתי של מישהו שנחנך כבר בגיל, נאמר שמונה עשרה, הוא יוכל לסקור את מיסטריות הירח ומיסטריות מרקורי. אם מאוחר יותר בחיים יתבונן האדם לאחור על החלק הבא, מהשנה הארבע עשרה ועד לעשרים ואחת, מתגלה כול מה שקשור ביקום עם מיסטריות וונוס. בתקופה זאת, בעת שמתעוררת אהבה פיזית בחיי האדם, המיסטריות של קיום-וונוס ביקום חקוקות באופן רוחי בספר החיים. התקופה מהעשרים ואחת ועד לארבעים ושתיים שנים זקוקה לבחינה מקיפה פי שלושה מאשר מקודם, משום שכאן מתגלות כול הישויות ממיסטריות השמש. כדי שנוכל להתבונן אחורה, אנו חייבים להיות אז מעבר לגיל ארבעים ושתיים, בחלק הזה של החיים, אנו רואים במבט לאחור את מיסטריות השמש. וכאשר אנו מספיק מבוגרים כדי להתבונן אחורה על החלק של החיים מהשנה הארבעים ושתיים ועד לארבעים ותשע, מתגלות מיסטריות מארס. אבל כדי לחדור למיסטריות מארס אנו חייבים לעבור את גיל ארבעים ותשע. אדם עשוי לקבל חניכה, אבל כדי לחדור אל מיסטריות מארס באמצעות כוח החיזיון שלו, הוא חייב להיות מסוגל להתבונן אחורה אודות החלק של החיים שבין השנים הארבעים ושתיים לארבעים ותשע. לאחר גיל ארבעים ותשע הוא יכול להתבונן אחורה על מיסטריות יופיטר; – ואני עצמי יכול כעת לדבר על כך – לאחר שנתו הששים ושלוש הוא מורשה במצוות האלים, לדבר גם אודות מיסטריות סאטורן.
בחיים האלה שבין מוות ללידה חדשה עובר האדם הלאה והלאה הרחק מהתנאים שהקיפו אותו עלי אדמות ונכנס לתנאים שונים לגמרי. לאחר שעבר את תחום-וונוס, הוא חווה את הממשויות של ספֵרת-השמש. וכעת, לאחר שתואר כיצד האמיתות האלו מתגלות באמצעות חניכה, אני יכול להמשיך את לימוד קיום האדם בין המוות ללידה חדשה.
בעת שאנו מוצאים את דרכנו בעולם-הרוח אנו הולכים ומתקרבים יותר ויותר לישויות ממדרגה גבוהה יותר מאשר בני אדם. בתחום-הירח אנו עדיין בין ישויות, שבדרך כלל חיו בקרב בני האדם עלי אדמות, אבל כאן אנו כבר מבחינים באותן ישויות המנהיגות אותנו עלי אדמות ממהלך חיים אחד למשנהו. אלו הן הישויות אותן כיניתי בספרָי – בהתאמה לשימוש הכריסטיאני העתיק – ההירארכיה של המלאכים. כשאנו מתבוננים אחורנית לילדוּת המוקדמת עם ידע-החניכה אודותיו אני מדבר, אנו רואים באותו זמן מה התעצב בבני האדם בעולם המלאכים. חשבו על היופי הנהדר של כמה מהמושגים הקיימים בלבבות הפשוטים של בני האדם ושמאושרים למעשה על ידי החוכמה העילאית של החניכה. אנו מדברים כיצד הפעילויות של המלאכים שוזרות באמצעות השנים הראשונות של חיי הילד; וכשאנו מתבוננים אחורה כדי ללמוד את תחום-הירח אנו רואים למעשה את ילדותנו ויחד עימה את פעולת השזירה של המלאכים. אזי, בעת שכוחות חזקים יותר מתחילים לפעול בקרב בן האדם, בעת שהוא מגיע לגיל בית הספר, אנו מבחינים בפעולת מלאכי-עליון. הם חשובים עבורנו בעת שאנו לומדים את קיום-מרקורי, משום שאז אנו נמצאים בעולם מלאכי- עליון. – כאן נמשך גיל הבגרות המינית והתקופה בערך מהשנה הארבע עשרה ועד לעשרים ואחת. מיסטריות-וונוס נבחנות כעת בסקירה לאחור, זוהרות באמצעות תמונת מהלך החיים. באותו זמן אנו לומדים כי ההירארכיה של הארכאי, הכוחות הבראשיתיים, הינן הישויות הקשורות באופן מיוחד עם קיום-וונוס. וכאן אנו נוכחים לדעת באמת רבת משמעות – שוב משהו מאוד יוצא דופן – זאת אומרת, שהישויות הקשורות עם קיום-וונוס לאחר גיל הבגרות המינית הינן אלו, בהיותן הכוחות הבראשיתיים, היו קשורות לבריאת העולם עצמו, ובהשתקפותן הינן פעילות שוב בעיצוב האדם הפיזי בהשתלשלות הדורות. היחס בין הקוסמוס לבין חיי האדם מתגלה באופן זה.
אנו צופים לתוך המיסטריות של קיום-השמש. מהו טבעה של השמש על פי הפיזיקאים המודרניים? כדור גז לוהט, היכן שגזים בוערים פולטים אור וחום. עבור עיניים רוחיות זוהי תפיסה ילדותית לגמרי! האמת היא שאם הפיזיקאים היו מסוגלים לארגן משלחת אל השמש, הם היו נדהמים לגלות כי הכול שונה לחלוטין ממה שהם דמיינו. אין שם שום גזים קוסמיים; בני האדם לא היו נכחדים כליל בלהבות האש אילו יכלו לנסוע אל השמש. אבל אילו הם היו מגיעים לתחום-השמש הם היו נקרעים לגזרים – נהרסים באופן כזה. מה יש למעשה בקרב השמש?
אם תסתובבו בחדר ייתכן ויהיו שם אנשים, או כסאות שבהם אתם נתקלים. כאן (מצייר על לוח) ישנם עצמים, וביניהם יש חלל ריק שבתוכו אתם פוסעים. באזור שבו אנו נמצאים כרגע, חלקים מסוימים של המרחב מלאים בכיסאות או בכם; חלקים אחרים הינם ריקים. אם אוציא את הכיסאות ואתם תכנסו, תמצאו רק חלל ריק. חלל ריק שכיח הרבה יותר בקוסמוס. כאן עלי אדמות איננו יודעים מה שיש לדעת בקוסמוס. בקוסמוס, החלל עשוי להיות ריק אפילו מעצמו, כך שבנקודות מסוימות אין חלל. במי סודה נמצאות בועות קטנטנות, צפופות פחות מהמים; אתם יכולים לראות אותן – אתם רואים את הבועות, לא את המים. באותו אופן, כשאתם מתבוננים אל החלל, ייתכן ולא תראו דבר; אבל היכן שהשמש נמצאת, נמצא אפילו פחות חלל. נניח שכאן נמצא החלל הריק של היקום, ושבחלל ריק זה אין כלום, גם לא חלל, כך שאם הייתם הולכים לשם הייתם נשאבים ונעלמים. אין שם דבר, דבר פיזי כלשהו, גם לא חלל. זהו מקומו של כול מה שהוא רוחי. זהו טבעו של קיום-השמש שהיה מדהים את הפיזיקאים כול כך. רק בקצה החלל הריק הזה מצוי משהו שמתחיל להיות כפי שמניחים הפיזיקאים. בקורונה – בהילה של השמש נמצאים גזים לוהטים, אבל בקרב החלל הריק הזה אין שום דבר פיזי, אפילו לא מרחב! הכול הינו רוחיות טהורה. בספֵרה הזאת קיימות ישויות שלהן שלוש דרגות: אקסוזיאי, דינאמיס, וקיריוטטס.[3] לתחום הזה אנו נכנסים לאחר שעברנו דרך קיום-וונוס במשך התקופה שלאחר המוות עד לחיים חדשים. ואז, כאשר אנו מתבוננים לאחור – אך אנו חייבים להיות יותר מבוגרים מגיל ארבעים ושתיים – אנו רואים את ההשתקפות, לכאורה, של טבע השמש. החלק הגדול יותר של חיי אדם בין מוות לחיים חדשים עובר בין האקסוזיאי, הדינאמיס, והקיריוטטס.
ובכן כעת, במשך תקופה זאת בין מוות ללידה חדשה, שהאדם חודר ממש לתוך תחום-השמש, אין שום מקבילה כלשהי עם מה שאנו מורגלים בעולם הפיזי, הארצי. בעולם האחרון הזה יכולות להיות לנו כוונות טובות; אבל ייתכן ויהיה מישהו בסביבתנו שכוונותיו הינן הפוכות לגמרי. אנו מנסים לעשות דברים טובים אבל אנו מצליחים רק במידה מסוימת; במקרה של האדם האחר, הכול מצליח. כשאנו מתבוננים אחורה על חיינו לאחר שהשנים או כמה עשורים חלפו, אנו מגיעים למסקנה הקלה מדי כי במהלך הדברים הפיזי, הארצי, אין מצב שבו כוונות טובות או מעשים טובים יניבו תוצאות טובות. לדוגמא, עלי אדמות אנו רואים כי הטובים נענשים והרעים מתוגמלים, משום שייתכן והטובים הינם חסרי מזל והרעים בעלי מזל. לכאורה, אין שום קשר בין חיים מוסריים והמציאות הפיזית. מאידך גיסא, לכול מה שהוא פיזי חייבות להיות תוצאות; לדוגמא, כוח מגנטי חייב למשוך ברזל. רק יחסים פיזיים מתממשים על-פני האדמה בחיינו בין לידה למוות. בקיום-השמש אין יחסים כאלה; קיימים רק יחסים מוסריים. כול מה שהוא מוסרי באותה ספֵרה יש לו את הכוח להתממש בדרך נאותה. טוּב יוצר מופעים המביאים ברכה לבני האדם, בה בשעה שרוע מביא את היפוכו של דבר. כאן עלי אדמות, יחסים מוסריים הינם רק משאת נפש, ואפשר לבססם כאידיאל רק באופן חיצוני, בלתי מספיק, עד כמה שמערכת המשפט דואגת להעניש את הרוע. בתחום השמש, יחסים מוסריים הופכים לממשות. בתחום זה כול כוונה טובה של האדם, עד שלא תהיה המחשבה קלושה, מתחילה להיות ממשית – ממשות הנתפסת על ידי האקסוזיאי, הדינאמיס, והקיריוטטס. האדם נראה על ידי הישויות של תחום-השמש לפי הטוב שיש בקרבו, בהתאם לאופן שהוא היה מסוגל לחשוב, לחוש ולהתנסות. לפיכך, אינני יכול לתאר את תחום-השמש בפניכם באופן תיאורטי אלא רק באופן חי. לא קל הדבר להגדיר את התוצאה של טוּב כזה או אחר בתחום-השמש; כול מה שיכול האדם לנסות ולהבהיר זאת לשומעים באמרו: אם, כבן אדם בתחום-האדמה יש לך מחשבה טובה, בתחום-השמש בין מוות ללידה חדשה יהיה לך שיג ושיח עם האקסוזיאי, הדינאמיס, והקיריוטטס. תוכל לנהל חיים רוחיים בחברותא עם הישויות האלו. אבל, אם מאידך גיסא יהיו לך מחשבות רעות, למרות שהותרת אותן מאחוריך בתחום-הירח, אתה תהיה נשמה בודדה, נטושה על ידי האקסוזיאי, הדינאמיס, והקיריוטטס. כך בתחום-השמש באמצעות החברותא שלנו עם הישויות האלו הטוּב נהפך למציאות. אם מחשבותינו לא היו טובות, לא נבין את שפתן; אם לא הצלחנו להשיג שום דבר טוב לא נוכל להופיע בפניהם. תוצאות הטוּב שלנו הינה ממשות גמורה בתחום-השמש.
לימוד זה יימשך בהרצאה מחר.
—————————————————————————————