יחסי קארמה כרך 4 – 07

יחסי קארמה כרך 4 – 07

יחסי קארמה כרך 4

רודולף שטיינר

הרצאה שביעית

ניתנה בדורנאך, 18 לספטמבר 1924 GA238

תורגם מאנגלית והוכן לדפוס על ידי עציון בקר

סייעו בעריכה ובתרגום: חברי החוג האנתרופוסופי הירושלמי, בן ציון פורת, דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

בהרצאות היום ומחר אני מקווה להעניק כמה התוויות שיטילו אור, לא רק על פעולת הקארמה, אלא גם על החשיבות הנרחבת של הידע הקארמאטי עבור הידע הכללי שלנו אודות ההיסטוריה של האבולוציה, במיוחד בתחום החיים הרוחיים. איננו יכולים להבין את הפעולה האמיתית של הקארמה עם נבחן רק את מהלכי החיים החוזרים ונשנים של כל אינדיבידואל בודד. ברור הדבר שבקרב החיים הארציים האלה, המושפעים באופן עז על ידי הקריירה הארצית וההיסטוריה של אדם זה או אחר, ואולי אפילו שלנו, הרי שאנו מעוניינים מאוד לדעת: כיצד התוצאות של מהלכי חיים ארציים קודמים משפיעות אל מה שבא לאחר מכן? אבל הדרכים של פעולת הקארמה לא יתבררו אף פעם עבורנו אם נעצר בחיים הארציים עצמם. משום שבין מהלך חיים ארצי אחד ומשנהו האדם מבלה את החיים בין המוות ללידה מחודשת, ושם הקארמה עוברת תהליכי עידון אודות מה שהתרחש במהלך חיים ארצי קודם. היא עוברת שם תהליכי עיבוד והשבחה יחד עם נפשות בני אדם אחרים הקשורים עימה באופן קארמאטי גם הן בחייהן שבין המוות ללידה מחודשת, ועם היישויות הרוחיות מההירארכיות הגבוהות והנמוכות יותר. ואת תהליך ההתעדנות הזה של הקארמה אפשר להבין אם נוכל להתבונן בעולם הכוכבים מעבר לאדמה. משום שאנו יודעים כי תחום הכוכבים כפי שהוא מופיע לראייה הפיזית, חושף רק את צידו החיצוני.

שוב ושוב אנו חייבים לחזור ולומר כי הפיזיקאי יתמלא בתדהמה בלתי רגילה לוא היה מגיע למקום הכוכבים בהם הוא צופה באמצעות הטלסקופ שלו, שאת מרכיביהם וחומריהם הוא מנתח באמצעות הספקטרוסקופ. הפיזיקאי, לוא היה יכול להגיע למקומות היכן שמצויים הכוכבים, היה מתפלא לראות משהו שונה לחלוטין ממה שהוא היה מצפה. משום שמה שמראה הכוכב לתצפית הארצית הינו למעשה רק חזות חיצונית, דבר שאיננו מהותי יחסית להוויתו האמיתית. מה שהכוכב מכיל באמת זה טבע רוחי, או אם זה פיזי, זה מופיע כשארית, אם אפשר לומר כך, של משהו רוחי.

נוכל להסביר זאת היטב באופן הזה. דמיינו שתושב של כוכב אחר כלשהו אמור היה לצפות בכדור הארץ באופן שבו האסטרונומים והאסטרו-פיזיקאים צופים בכוכבים אחרים. הייתי מתאר דיסק זוהר המנצנץ הרחק אל הקוסמוס. עליו הוא אולי היה מוצא כתמים אפלים ובהירים שאותם הוא עשוי לפרש באופן כלשהו. ייתכן והפירוש לא יתאים כלל עם מה שאנו תושבי הכדור יודעים בתוכנו. או למשל, אם הר הגעש וזוב היה מתפרץ ויישות כזאת היתה צופה בזה, היא עשויה היתה לשער שכוכב שביט התנגש באדמה, וכן הלאה. מה שלא יהיה, למה שיישות כזאת היתה מתארת יהיה קשר מועט עם המהות האמיתית של כדור הארץ שלנו.

מהי, איפוא, המהות של האדמה שלנו? אתם חייבים לזכור כי האדמה הזאת נבעה מהקיום של שבתאי כפי שתיארתי זאת בספרי “מדע הנסתר”. בשבתאי לא היה עדיין אוויר, לא גזים, לא נוזלים, לא מבנה ארצי מוצק. היו שם רק התפצלויות מגוּוָנות של חום. אולי במצבי החום האלו, כל מה שלאחר מכן נהיה ממלכות המינראלים, הצמחים בעלי החיים ובני האדם, היה צפון כזרע. גם אנו בני האדם, היינו בחום של שבתאי העתיק.

האבולוציה הוסיפה להתקדם. מקרב החום, הוחש האוויר, הוחשו המים, ובסופו של דבר היסודות המוצקים. כל אלו הינם שאריות, שהוחשו וננטשו על ידי האנושות כדי שהיא תשיג את האבולוציה הבאה. כל עולם המינראלים המוצקים שייך לנו. זה רק שריד שנותר מאחור. גם כך היסודות של המים והאוויר. כך המהות האמיתית של האדמה איננה מה שיש לנו בממלכות הטבע, ואפילו לא מה שאנו נושאים בעצמותינו ובשרירינו (משום שגם אלה בנויים ממה שהשלכנו ושלאחר מכן קלטנו חזרה). נפשותינו הינן המהות האמיתית, וכל השאר הינו למעשה פחות או יותר מראית עין, שארית, מוצר שהושלך או בדומה לכך.

התיאור האמיתי היחידי של האדמה יוכל להיות מושבה של נשמות בני אדם במרחב הקוסמי.

כך גם כל הכוכבים מהווים מושבות של יישויות רוחיות במרחב הקוסמי, מושבות שאותן אנו לומדים שהן כאלה. וכשאנו חולפים מבעד לשער המוות, נפשותינו חיות ונעות בקרב מושבות הכוכבים האלו. הן ממשיכות הלאה במסען, מתפתחות לקראת לידה חדשה בקהילה עם נפשות בני אדם אחרים, ועם היישויות של ההירארכיות העילאיות וגם הנמוכות יותר. ובעת שהקארמה של בן האדם התעדנה והוא בשל לקחת גוף ארצי פעם נוספת, נפשו מתחילה במסע חזרה.

לפיכך, כדי להבין את הקארמה, אנו חייבים לשוב פעם נוספת לחוכמת הכוכבים. אנו חייבים לגלות באופן רוחי את הנתיבים של בני האדם בין המוות ללידה מחודשת ביחס ליישויות של הכוכבים.

כעת, עד ההתחלה של תקופת מיכאל ניצבו הקשיים הגדולים ביותר בפני בני האדם של הזמן המודרני להגיע לחוכמה אמיתית של הכוכבים. והאנתרופוסופיה, שמצאה בכל זאת את דרכה אל החוכמה הזאת, חייבת להיות אסירת תודה ביותר לעובדה ששלטונו של מיכאל אכן חדר לחיים של האנושות הארצית בשליש האחרון של המאה התשע עשרה. משום שבין דברים רבים שאנו חייבים לשלטונו של מיכאל קיים גם זה: הוענקה לנו שוב יכולת גישה בלתי מופרת כדי לגלות את מה שחייבים לחקור בעולמות של הכוכבים אם אנו חפצים להבין את הקארמה ואת היווצרות הקארמה בתחום האנושות.

כדי לידֶע אתכם בהדרגה אל השאלות הקשות ביותר המתעוררות במהלך חקירת הקארמה, אתן לכם היום דוגמא. היא תציג בפניכם כאיור כמה חייב להיות מושג לפני שנוכל לדבר על פעילות קארמה כפי שאנו עושים בהרצאות האלו.

האין זאת שנכון הדבר, שלוּ היינו אמורים לדבר באופן פופולארי או בציבור אודות התוכן של ההרצאות האלו בימים אלו, הדברים האלה שהם אכן התוצאה של חקירה מדויקת עלולים להיות מטופלים כדברי הבל. למרות זאת זוהי חקירה מדויקת ביותר ואתם חייבים ליידע את עצמכם על כל האחריויות אודותיהן חייב האדם להיות מודע במהלכה. אתם חייבים ללמוד לדעת את כל המיכשולים והקשיים בהם פוגש האדם תוך כדי חקירה כזאת – השוליים הקוצניים, לכאורה, אותם חייב האדם לעבור. משום שכל הדברים האלה חיוניים כדי שאכן מספר של בני אדם, המאוחדים באופן קארמאטי בקהילה של מיכאל, יוכלו ללמוד לדעת את ענייני הקארמה. אתם חייבים לדעת כי הדברים האלה מהווים בעיות של החקירה הרוחית הרצינית ביותר, הרחוקה מאוד ממה שמדומיין על ידי אדם בור העומד מחוץ לתנועה האנתרופוסופית הזאת.

רובכם יזכרו דמות המופיעה שוב ושוב במחזות המיסתורין שלי[1] – דמותו של שטראדר. כבר דיברתי אודות הדברים האלה במידה מסוימת. דמותו של שטראדר נלקחה בחלקה מהחיים, עד כמה שהדבר אפשרי ביצירה פואטית. יש לי תבנית מסוימת לאישיות של שטראדר.[2] היה זה אדם שחי במשך ההתפתחויות של השליש האחרון של המאה התשע עשרה והגיע למעין כריסטיאניות רציונאלית. לאחר תקופת נעורים קשה ביותר (כפי שזה מרומז בתיאור אודות שטראדר) איש זה נהפך לנזיר קאפוצ’יני,[3] אבל הוא לא יכול היה להחזיק מעמד בכנסיה, ולבסוף הפך לפרופסור.

מאחר והוא נדחף מתיאולוגיה לפילוסופיה, הוא כתב ודיבר בהתלהבות רבה על “דת החשיבה החופשית” של לסינג, אם יכול מישהו לתארה כך. מאחר והוא נתקל במחלוקת פנימית עם הנצרות הרשמית, הוא חפץ אז למצוא מעין נצרות רציונאלית על בסיס של הגיון ובאופן מודע למדי. מאבקי הנפש של שטראדר כפי שתוארו במחזות המיסתורין שלי אכן התרחשו בעולם הממשי של אדם זה, הגם שכמובן בהבדלים מסוימים.

כעת אתם יודעים כי במחזה המיסתורין האחרון, שטראדר נפטר. כשלעצמי, אם אני מתבונן אחורה ורואה כיצד ארגתי את הדמות של שטראדר לתוך העלילה של ארבעת מחזות המיסתורין, אני חייב לראות כי למרות שלא היה שום קושי חיצוני לאפשר לו לחיות בדומה לשאר הדמויות, הרי שהוא מת מתוך צורך פנימי ברגע מסוים. יכול אדם לחוש היטב את מותו כהפתעה כשקוראים את המחזות. אבל היתה לי תחושה פנימית שלא יכולתי להמשיך בדמותו של שטראדר במחזות.

מדוע זה היה כך? רואים אתם, בינתיים המקור, המודל, אם אוכל לכנותו כך, נפטר. כעת מאחר ודמותו של שטראדר התבססה אודותיו, יכולים אתם לשער עד כמה התעניינתי עמוקות במקור, במהלך האבולוציה הנמשכת שלו. הוא המשיך לעניין אותי כשהוא חלף מבעד לשער המוות.

כעת זהו דבר מיוחד כשאנו חפצים לעקוב אחר חייו של אדם באופן על חושי בתקופת הזמן ישירות לאחר המוות, לאורך התקופה הנמשכת לערך כשליש מהחיים הפיזיים עלי אדמות. החיים הארציים, כפי שאנו יודעים, מתרחשים שוב במהופך בדרך כלשהי, במהירות גדולה פי שלושה. כעת מה חווה האדם באמת בעשורים האלה הבאים מייד לאחר החיים הארציים?

דמיינו חיים אנושיים כאן עלי אדמות. אנו יודעים כיצד זה מתרחש ביום ובלילה – תנאים מתחלפים של ערנות ושינה. כבר בתקופות של השינה האדם חווה זכרונות של תמונות מחיי היום הערניים, אולם אין הוא מודע. בדרך כלל בעת שאנו מתבוננים אחורה על חיינו אנו זוכרים רק את המצבים של ערנות היום. וגם אין אנו נושאים בנפשותינו מהי שרשרת הזיכרונות הממשית, משום שלמעשה היינו צריכים לומר: אני זוכר את אותו יום מהבוקר עד הערב, אז קיימת הפסקה, ואז שוב מהבוקר ועד הערב, ושוב הפסקה וכן הלאה. אבל, משום שהלילות מהווים חלל ריק בזיכרוננו, אנו נושאים את הקו באופן מתמיד דרכם וכך מעוותים את שרשרת הזיכרונות כשאנו מציבים ישירות יום אחרי יום. לאחר המוות זה שונה, משום שאז אנו חייבים לחיות בממשות רבת עוצמה לכל אורך כל החוויות הניצבות בלילות של חיינו, המכילים בערך כשליש ממהלך החיים של חיינו. אנו חיים אותם באופן הפוך. זהו הדבר המשונה – יש לנו, כפי שאתם יודעים, תחושה מסוימת של ממשות, תחושה מסוימת של קיום אמיתי ביחס לדברים אותם אנו פוגשים כאן בעולם הפיזי. אם לא היתה לנו תחושה כזאת של ממשות הרי שהיינו יכולים לסבור שכל הדברים בהם אנו פוגשים כמוהם כחלומות, אפילו במהלך היום. לפיכך יש לנו ללא ספק תחושה של ממשות הדברים. אנו יודעים שהם ממשיים; הם הולמים בנו אם נתנגש בהם; הם שולחים אלינו אור וצליל. בקצרה, ישנם דברים רבים הנותנים לנו את תחושת הממשות שלנו כאן בחיים הארציים האלה בין לידה ומוות.

כעת כל מה שיש לנו כאן עלי אדמות כתחושה של ממשות, כל מה שעלינו לתאר כממשות – הקיום האמיתי – של בני אדם אותם אנו פוגשים כאן, הינם דומים בעוצמתם לממשות של חלום בהשוואה לממשות החזקה לעין שיעור אותה אנו חווים בעשורים הבאים מייד לאחר המוות ושהרואה העל חושי יכול לחוות עימנו. משום ששם, הכל נראה לגבינו ממשי יותר. החיים הארציים מדומים לחלום. הרי זה כאילו הנפש מתעוררת רק אז לעוצמה הממשית של החיים – זהו הדבר המשונה.

כעת כשעקבתי אחרי הדמות של שטראדר (או של בן דמותו) לאחר שחלף מבעד לשער המוות, כמובן שהאינדיבידואליות האמיתית החיה אחרי המוות עניינה אותי באופן טבעי הרבה יותר מאשר זכר חייו הארציים. משום שהארצי נראה כמו חלום בהשוואה למה שמופיע אחרי המוות. כשעומדים מול הרשמים החזקים של המתים לא יכולתי לפתח עניין מספיק באיש החי כדי לתאר את חייו. במקרה זה אני מדבר מתוך התנסותי. עד כמה חלשה היא הממשות של החיים הארציים בהשוואה לחיים רבי העוצמה הפוגשים בנו כשאנו עוקבים אחרי אדם אחרי מותו!

כשמשתלהבת התעניינותנו עלי אדמות ואנו מנסים לעקוב אחרי חייו של אדם במהלכיו הבאים לאחר המוות, אנו מתחילים להיווכח בקשיים ובמיכשולים העצומים. משום שאם נתבונן באופן נכון ומעמיק, אנחנו נראה, כבר במהלך ההפוך המתרחש כשליש מהזמן של החיים הארציים שבעבר, כיצד האדם המת מתחיל להתקרב ולהתכונן לעיצוב הקארמה שלו. בחיים המתנהלים מסופם לתחילתם, הוא רואה את כל מה שהוא עבר במלך חייו עלי אדמות. אם הוא העליב אדם אחר, הוא מתנסה שוב באירוע. אם אני מת בגיל של שבעים ושלוש, ובגיל שישים העלבתי מישהו, אני מתנסה בזאת שוב במסע החוזר לאחור. אבל בפעם הזאת אני מתנסה, לא ברגשות שהיו לי כשגרמתי לעלבון, אלא ברגשותיו של האיש האחר. אני חי ממש בתוכו. כך אני חי עם התנסותי בקרב אלו שנוצר עימם קשר במובן טוב או רע על ידי חוויותי אלו שבחיים. וכך הנטייה צומחת ומתכוננת בתוך תוכי, ליצירת שיווי המשקל הקארמאטי.

כעת התעניינותי באבטיפוס הארצי של שטראדר שכעת הופיע בפני כאינדיבידואליות בעולמות עליונים – התעניינותי בו שולהבה במיוחד מחמת שאיפתו לקחת את הכריסטיאניות באופן מאוד מעמיק, מאוד מזהיר, אבל בדרך רציונאלית. במקרה שלו אנו יכולים רק להעריץ את איש המחשבה, אבל בספרים אותם כתב, בתיאור הרציונאלי שלו אודות הכריסטיאניות, אנו רואים שוב ושוב כיצד שרשרת הרציונאליזם, השרשרת של תפיסות מופשטות נשברת בנקודה המכרעת, ומחוסר ברירה התוצאות הן מופשטויות מחרידות. הוא לא יכול להיכנס ממש לתפיסה רוחית של הכריסטיאניות. הוא בונה לעצמו דת של מונחים פילוסופיים מופשטים. בקצרה, כל הפעולה של האינטלקטואליות המודרנית מוצאת בו ביטוי.

שוב זה הופיע בצורה משונה כשעוקב האדם אחרי הנתיב של חייו אחרי המוות. בדרך כלל, כשאין שום קשיים מיוחדים, אנו מוצאים שבן האדם מתחיל לחיות בהדרגה לתוך הספירה של הירח, משום שזוהי התחנה הראשונה של החיים אחרי המוות. כשאנו מגיעים לאחר המוות לתחום הירח, אנו מוצאים את כל אלו שנוכל לכנותם “הרָשמים” של גורלנו, אֵלו שבזמנים קדומים היו המורים החכמים של האנושות. פעמים רבות כל כך דיברנו עליהם כאן! כשהירח נפרד באופן פיזי מהאדמה, ובהיותו חלק מהמהות הארצית, נעשה לגרם שמים מכוח עצמו, כך גם המורים הקדומים של האנושות הלכו לאחר מכן אחרי הירח, ואנחנו כיום, כשאנו חולפים את תחום הירח כאנשים מתים, מוצאים את המורים הקדומים הגדולים של האנושות. הם אינם כאן בגופים פיזיים, אולם הם ייסדו את החוכמה הקדומה שהמסורות המקודשות של הספרות מהוות רק את ההד שלהן.

ללא עיכובים, אם אין שום מכשולים מיוחדים, אנו מוצאים את נתיבנו אחרי המוות כמוביל אל התחום של הירח. כעת התרחש משהו יוצא דופן עם בן האדם שהיה האבטיפוס של שטראדר. היה זה שהוא פשוט לא יכול היה לפנות אל תחום הירח ללא עיכובים ולהתנסות בחיי הנפש הבאים מייד אחרי המוות. היו שם מכשולים בלתי פוסקים, כאילו שתחום הירח סירב בפשטות לאפשר לאינדיבידואליות הזאת להגיע אליו.

אזי אם עוקב האדם אחר האירועים והסיבות האמיתיים בהעלאת אימגינאציות תמונתיות, מופיע מה שלהלן: – זה היה כאילו היישויות הרוחיות, המורים הקדומים של האנושות שפעם העניקו לאנושות את החוכמה הרוחית המקורית, קראו שוב ושוב אל האדם זה, האבטיפוס של שטראדר: “אין אתה מורשה לבוא בינינו, משום שמחמת תכונותיך המיוחדות כבן אדם אסור לך עדיין לדעת שום דבר ביחס לכוכבים. עליך לחכות, ותחילה חזור וסכם דברים רבים שאתה התנסית לא רק בהיוולדות האחרונה שלך, אלא גם בהיוולדויות הקודמות שלך, אל לך לדעת דבר אודות הכוכבים ומהותם האמיתית, עד אשר תכין את עצמך” – היה זה מחזה מוזר. בפני המתבונן ניצבה אישיות שפשוט לא יכלה לצמוח כלפי הרוחי של עולם הכוכבים – או שיכולה היתה לעשות כן רק בקשיים הגדולים ביותר. ובמקרה זה הגעתי לתגלית המשונה כי בני האדם האינדיבידואליים המודרניים האלה, בעלי מוח רציונאלי ואינטלקטואלי, נתקלים בקשיים גדולים בעיצוב הקארמה שלהם, עד כמה שהם לא מסוגלים לפנות ללא הפרעה אל היישויות הרוחיות של הכוכבים.

בחקירה נוספת התברר כי אישיות זו הפיקה את כל הכוחות של הרציונאליזם שלה מהזמן שקדם לשחר תקופת מיכאל. שלטונו של מיכאל עדיין לא נגע בה.

במקרה זה חשתי בחוזקה שאני נקרא לעקוב אחרי הקארמה האינדיבידואלית הרחק אל העבר. היה זה אתגר אמיתי. משום שאמרתי לעצמי: יש כאן משהו, אשר בפעולתו מהתוצאות של מהלכי חיים קודמים עלי אדמות, הכין את בן האדם הזה באופן קארמאטי, כך שהקארמה יוצאת לפועל לא רק במהלך החיים הזה, אבל נמשכת גם אל החיים שלאחר המוות. זוהי אכן תופעה משונה.

ואז הופיע הדבר הבא. החיים הארציים שציינתי בקווים כלליים מאוד, המשתקפים באופיו של שטראדר, לפני החיים הארציים האלה של האינדיבידואל, הוא חי בעולמות רוחיים אותם אני יכול רק לתאר כניסיון קשה וחמור. היתה זו מַתְלָאָה בעולמות הרוח: “מה אעשה עם הכריסטיאניות?” היה זה בדומה להכנה איטית של ההשפעות שגרמו לו להיות בלתי בטוח בחיים הארציים בתפיסותיו אודות הכריסטיאניות. גם זה בולט בדמותו של שטראדר. הוא בכלל לא בטוח. הוא דוחה באופן כלשהו את העל חושי; הוא מנסה לתפוס את זה רק עם האינטלקט, ולאחר הכל הוא חפץ לראות. היזכרו בדמותו של שטראדר, ותמצאו שכך הוא הדבר. כך החיים האמיתיים של האבטיפוס של שטראדר צמחו מתוך הקארמה הקודמת שלו. למעשה, במעברו דרך החיים שבין המוות ללידה מחודשת, לפני חייו הארציים לקראת סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, הוא חלף מבעד לעולם הכוכבים עם תודעה עמומה וחשוכה. תודעתו נחשכה כשהוא עבר דרך אותם חיים בין מוות ללידה מחודשת. וכתגובה, בחייו עלי אדמות הוא הגה תפיסות המוּתוות באופן ברור וחד יותר מחמת הקהות של התמונות הקונצפטואליות אותן הוא חווה בין המוות ללידה מחודשת.

עדיין אנו הולכים אחורה – מעבר לתופעות האלו שכנראה הראו את העולמות הכוכביים כאילו בערפל תמידי – באופן הפוך לחייו הקודמים עלי אדמות, ואז אנו מגלים את הדבר המאוד בלתי רגיל. אנו מוּנְחים להתחיל, או לפחות אני הונחיתי, אל הקְרָב של המינסְטְרלים בוורטבורג, בשנת 1206. היה זה ממש באותו זמן שעליו סיפרתי לכם, כיצד האפלטוניסטים הזקנים מבית הספר של שארטר, למשל, עלו לעולמות הרוחיים ואחרים עדיין לא ירדו. היה זה הזמן בעת שהתרחשה מעין ועידה שמימית בין שתי הקבוצות של הנפשות בנוגע להתפתחות הנוספת של פעילויות מיכאל. באותו זמן התרחש הקרב בין המינסטרלים בוורטבורג.

מעניין מאוד להתבונן: מה מתרחש כאן עלי אדמות ומה מתרחש שם? כך מתרחש אירוע עלי אדמות בקְרָב של המינסטרלים בוורטבורג, שאיננו קשור ישירות עם הזרם המתמשך של מיכאל.

כעת מי היה שם בקרב של המינסטרלים? המשוררים הגרמניים הגדולים ביותר היו שם יחדיו, מתחרים זה בזה בשיריהם. הסיפור ידוע היטב – כיצד המינסטרלים נלחמו עבור הפרסום של נסיכיהם ולהאדרת שמם והם: וולטר פון דר ווגלווידה, וולפראם פון אשנבך, ריינמאר פון צוויטר, וכיצד מישהו עמד מול כל השאר – היינריך פון אופטרדינגאן.

בהיינריך פון אופטרדינגאן מצאתי את האינדיבידואליות הנמצאת בבסיס האבטיפוס של שטראדר.

וכך היה זה היינריך פון אופטרדינגאן. כעת עלינו להתמקד על הדבר הזה: מדוע היינריך פון אופטרדינגאן ניצב מול קשיים כאלה בעת שהוא חולף מבעד לשער המוות? מדוע הוא חייב לחלוף מבעד לעולם הכוכבים, לכאורה, כשהוא מוחשך ומעורפל?

כדי לענות על כך עלינו לשוב לסיפור הקרב של המינסטרלים. היינריך פון אופטרדינגאן אוחז בקרב מול השאר. הם כבר קראו לתליין. הוא ייתלה אם הוא ייכשל. הוא מצליח לסגת; אבל, בקוותו להביא לחידוש התחרות, הוא מזעיק את המכשף קלינגסור מארץ הונגריה. הוא למעשה, הביא את המכשף קלינגסור מהונגריה לאיזנאך. מתחיל קרב חדש בוורטבורג, וקלינגסור נכנס לרשימות עבור היינריך פון אופטרדינגאן. קלינגסור עצמו שר כנגד האחרים, אבל זה די ברור שאין הוא נלחם לבדו. הוא גורם ליישויות רוחיות להילחם לצידו. לדוגמא, כדי לעשות כן, הוא מאפשר ליישות רוחית להשתלט על נער – ואז כופה על הנער לשיר במקומו. הוא מזעיק כוחות רוחיים גדולים יותר להשתתף בוורטבורג.

לעומת כל מה שנובע מצידו של קלינגסור ניצב וולפראם פון אשנבאך. אחת משיטותיו של קלינגסור היתה לגרום לאחת מהיישויות הרוחיות להעמיד את וולפראם במבחן, כדי לראות אם הוא באמת אדם מלומד. משום שקלינגסור מוצא עצמו נדחק לפינה על ידי וולפראם. למעשה, וולפראם פון אשנבאך, בראותו שהשפעה רוחית כלשהי פועלת, שר אודות הסעודה הקדושה, טקס המרת הלחם והיין לבשרו ודמו של ישוע, טקס ההודיה להופעתו של ישוע, והרוח נאלצת להסתלק, משום שהיא איננה יכולה לסבול זאת. אכן קיימות “ממשויות אמיתיות” הבאות בבסיס הדברים האלה, אם אוכל להשתמש בכפל לשון מיותר.

קלינגסור מעמיד את וולפראם בניסיון, ואכן הוא זוכה, בעזרתן של יישויות רוחיות, כשהוא מוכיח כי וולפראם (הגם שיש לו למעשה כריסטיאניות חסרת כוכבים, כריסטיאניות שאיננה מתחשבת עוד בקוסמוס), הינו למעשה בור בכל מה שנוגע לחוכמה הקוסמית. זוהי כעת הנקודה. קלינגסור הוכיח כי המינסטרל של הגביע הקדוש, אפילו בזמנו, מכיר רק את הכריסטיאניות שמחקה את הכריסטיאניות הקוסמית. קלינגסור עצמו, מאידך גיסא, יכול להופיע רק בעזרתן של יישויות רוחיות, עד כמה שהוא מחזיק בחוכמה של הכוכבים. אבל אנו מכירים, מהדרך בה הוא משתמש בחוכמה, כי מה שמכונה “מאגיה שחורה” אכן מעורב בכשפיו.

בקצרה, אנו רואים את וולפראם פון אשנבאך, שהינו בור בשטח הזה, ניצב בפני חוכמת הכוכבים המיושמת באופן בלתי הוגן.

זה התרחש במאה השלוש עשרה, מייד לפני הופעת אותם דומיניקאנים אודותיהם סיפרתי לכם. היה זה באותו זמן כאשר הכריסטיאניות, ממש היכן שהיא היתה בשיאה, שללה מעצמה את כל התובנות של עולם הכוכבים. אכן באותו זמן החוכמה של הכוכבים התקיימת רק במחוזות שהיו מנוכרים בפנימיותם מהכריסטיאניות, כפי שהיה זה במקרהו של קלינגסור מהונגריה.

כעת היה זה היינריך פון אופטרדינגאן שהזעיק את קלינגסור. לפיכך, היינריך פון אופטרדינגאן, הצטרף לחוכמת הכוכבים חסרת הכריסטיאניות. וכך נותר היינריך מאוחד בדרך מסוימת, לא רק עם האישיות של קלינגסור (אשר למעשה נעלם לאחר מכן מחייו של היינריך בעל חושי), אלא גם עם הקוסמולוגיה הבלתי כריסטיאנית של ימי הביניים. באופן זה הוא חי בין המוות ללידה מחודשת, ונולד מחדש כפי שתיארתי זאת לכם. הכריסטיאניות לא היתה וודאית בקרבו.

אבל הדבר החשוב ביותר הינו זה – הוא מת שוב ונכנס למסע חזרה של חייו. ובעולם הנפשות, בכל צעד הוא עומד פנים אל פנים עם הצורך, אם הוא יוכל לפנות שוב אל עולם הכוכבים, לעבור מבעד להתמודדות הקשה ביותר שמיכאל חייב לערוך בשליש האחרון של המאה התשע עשרה בעת שהוא תובע את שלטונו במיוחד כנגד אותם כוחות דמוניים שהיו קשורים עם הקוסמולוגיה הבלתי כריסטיאנית של ימי הביניים.

להשלמת התמונה, אוסיף כי זה אפשרי בהחלט לראות בין אלו שנלחמו קשה כנגד שלטונו של מיכאל, ושכנגדם הרוחות של מיכאל היו חייבות להתייצב – אפשרי בבירור לראות ביניהם עד לימינו אלה, את אותן יישויות רוחיות שאותן קלינגסור העלה באוב בוורטבורג לפני זמן רב כנגד וולפראם פון אשנבאך.

כך אנו רואים אדם שהתוצאות של הקארמה מהעבר שלו גם הוליכו אותו לתקופה של שירות במיסדר הקאפוצ’יני, כשאין הוא יכול להתקרב לכריסטיאניות האמיתית. הוא לא יכול היה להתקרב לזה משום שהוא נשא בתוכו את האנטאגוניזם לכריסטיאניות אותה הוא חולל בחיי העבר, כשהוא הזמין את קלינגסור לעזרתו מארץ הונגריה, כנגד וולפראם פון אשנבאך, המשורר של פארסיפאל. בחיי התת מודע הקוסמולוגיה הבלתי כריסטיאנית עדיין הראתה את עצמה באופן אפל, אבל בתודעתו הרגילה הוא פיתח כריסטיאניות רציונאלית שאפילו איננה מעניינת. משום שמה שמעניין יותר זה העימותים הגדולים של חייו, כשבאמצעות רציונאליזם כריסטיאני הוא ניסה לייסד מעין דת רציונאלית.

אבל המשמעות הרבה ביותר היא להכיר בקשר הזה של רציונאליות מופשטת, חשיבה מופשטת פיקחית, עם מה שחי בתת מודע בתפיסות חשוכות ומצועפות בנוגע לכוכבים וליחסים עם הכוכבים. דברים כאלו, החיים בתת מודע, מופיעים בתודעה כמחשבות מופשטות. אנו יכולים ללמוד את הקארמה של בני האדם הפיקחים ביותר כיום – פיקחים ביותר מהבחינה החומרנית – ואנו מוצאים שככלל במהלכי חיים ארציים קודמים היתה להם איזו נגיעה עם סטייה קוסמולוגית אל תחומי המאגיה השחורה. זהו קשר רב משמעות. תחושה אינסטינקטיבית של זה התקיימה בקרב הבורים ואנשי הכפר, שיש להם מלכתחילה סלידה מסוימת כשהם מגלים בקרבם מישהו שהינו פיקח יותר מדי במשמעות הרציונאליסטית. הם אינם מחבבים אותו. בתפיסתם האינסטינקטיבית אודותיו קיים משהו שהינו, אם נעקוב אחריו, שייך לקשרים כאלה.

כעת אני מבקש ממכם לסקור את כל הדברים האלו ביחס לנושא המרכזי שלנו. רוחות אנושיות כאלו יכול האדם לפגוש בשליש האחרון של המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים. הם בין המעניינים ביותר. היינריך פון אופטרדינגאן, שנולד מחדש, שהיה מעורב עם המכשף האפל ביותר בזמנו, עם קלינגסור, מוכיח שהוא אכן מעניין ביותר באינטלקט הרציונאלי בן ימינו אלה.

רואים אנו כאן עד כמה גדולים הם הקשיים כשמבקש האדם לפנות אל חוכמת הכוכבים באופן נכון והגון. אכן, הגישה הנכונה לחוכמת הכוכבים, שאנו זקוקים לחדור לעובדות של הקארמה, הינה אפשרית רק לאור תובנה אמיתית לגבי שלטונו של מיכאל. זה אפשרי רק מצידו של מיכאל.

הראיתי לכם היום דוגמא בודדת – הדוגמא של מי שהיה האבטיפוס של שטראדר. זה יראה לכם פעם נוספת,כיצד באמצעות הממשות כולה של הזמן המודרני קם ונהיה זרם מסוים של חיים רוחיים הגורם שזה נהיה קשה מאוד לפנות בראש פתוח אל מדע הכוכבים וגם למדע של הקארמה. אבל עד כמה שזה קשה, הרי שזה אפשרי. למרות ההתקפות מאותם מחוזות אותם תיארתי היום, הרי שבכל אופן אנו יכולים להמשיך בביטחון, ולפנות אל חוכמת הכוכבים ולעיצוב האמיתי של הקארמה. וכיצד הדברים האלו אפשריים, אומר לכם מחר.

———————————————————————————–

  1. ארבעת מחזות המיסתורין, יצאו בעברית בהוצאת סופיה. ראו כאן.
  2. Gideon Spicker, 1840 – 1912
  3. Capuchin Monk. אחד מהמסדרים הנוקשים ביותר של הפרנציסקאנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *