יחסי קארמה כרך 4 – 03

יחסי קארמה כרך 4 – 03

יחסי קארמה כרך 4

רודולף שטיינר

הרצאה שלישית

ניתנה בדורנאך, 10 בספטמבר 1924 GA238

תורגם מאנגלית והוכן לדפוס על ידי עציון בקר

סייעו בעריכה ובתרגום: חברי החוג האנתרופוסופי הירושלמי, בן ציון פורת, דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

אנו מבינים רק את הפן הצר יותר של ההיסטוריה האנושית ואת חיינו אם אנו מתבוננים בהם בצידם החיצוני, אני מתכוון בצד אותו אנו רואים מזווית הראייה הצרה של חיינו הארציים בין לידה ומיתה. אין זה אפשרי לתפוס את המניעים הפנימיים של ההיסטוריה והחיים, עד שלא נפנה את מבטינו לרקע הרוחי שביסוד ההתרחשויות הגשמיות החיצוניות. בני האדם אכן מתארים כהיסטוריה את האירועים המתרחשים בעולם הגשמי, והם אומרים לעתים קרובות כי ההיסטוריה העולמית הזאת מייצגת סיבות ותוצאות. כך הם יתייחסו אל האירועים שבעשור השני של המאה העשרים, ויתארו אותם כתוצאות של האירועים שבעשור הראשון וכן הלאה. אבל עד כמה יכולה האשליה להיות גדולה? הרי זה דומה כשרואים פלג מים שוטפים המעלים גלים על פניהם ומנסים להסביר כל גל הבא אחרי גל כתוצאה של הגל הקודם, בה בשעה שהכוחות המחוללים את הגלים למעשה בוקעים מלמטה כלפי מעלה. ואכן כך הוא. מה שמתרחש בכל רגע של האבולוציה ההיסטורית או של חיי בני האדם באופן כללי, מתעצבים מתוך העולם הרוחי, וכך בנוגע לאירועים אלו אנו יכולים לדבר על סיבות ותוצאות רק במידה מוגבלת מאוד.

אני אראה לכם באמצעות סידרת דוגמאות מלאה כיצד אנחנו חייבים לכלול את האירועים הרוחיים יחד עם ההתרחשויות הגשמיות על מנת שנשיג תמונה אמיתית לגבי מה שביסוד האחרונים.

תקופתנו הנוכחית על צדדיה הרוחיים, קשורה, כפי שאתם יודעים, עם מה שמכונה בחיים הרוחיים, ממלכתו של מיכאל, וממלכה זו של מיכאל קשורה מצידה עם מה ששואפת התנועה האנתרופוסופית במובן העמוק ביותר, לגבי מה שהתנועה הזאת אמורה להיות ולעשות. בכך האירועים עליהם אדבר הינם קשורים, כפי שנראה בפעם הבאה, עם הגורל, עם הקארמה של החברה האנתרופוסופית, ומכאן, כמו כן עם הקארמה של הרוב הגדול של בני האדם המוצאים עצמם בקרב החברה הזאת.[1]

חלק מהדברים בהם אגע בערב זה ידועים כבר לכם מהרצאות קודמות. אבל היום אני מקווה לבחון מזווית ראייה מסוימת את הידוע וגם את הבלתי ידוע עדיין יחדיו. מאז המיסטריה של גולגותא אנו רואים זרם קבוע של אבולוציה כריסטיאנית החולפת מבעד לתרבות עלי אדמות. לעתים קרובות תיארתי את הכיוונים הנלקחים על ידי האבולוציה הכריסטיאנית במאות הבאות. אבל כמו כן אין להכחיש כי השפעות אחרות חדרו לזרם הזה של אבולוציה כריסטיאנית. משום שאם לא כך היה הדבר, לא היתה חדורה התרבות של זמננו בעוצמה כזאת על ידי החומרניות, כפי שהיא אכן חדורה.

אכן, אי אפשר להתכחש כי עיקרי האמונה וההודיות הנוצריים עצמם תרמו לא מעט לחומרניות הזאת. אולם הן עשו כך לא מחמת דחפים כריסטיאניים אמיתיים אלא מכוח דחפים אחרים שחדרו לזרם של האבולוציה הכריסטיאנית ממחוזות שונים לגמרי.

הבה נתבונן בתקופה מסוימת – במאה השמינית ובתחילתה של המאה התשיעית לאחר הספירה. נראה את אישיותו של קרל הגדול[2], לדוגמא, הנושאת את הכריסטיאניות לכל הכיוונים בקרבם של עמים חסרי כריסטיאניות שעדיין חיו באירופה באותו זמן, למרות שהוא עשה כן בשיטות שאנחנו, החיים עם האידיאות האנושיות כיום, לא יכולים תמיד להסכים עימן.

כעת, בקרב העמים חסרי הכריסטיאניות שבאותו זמן מעניינים אלו במיוחד שהושפעו על ידי הזרמים שבאו מאסיה דרך צפון אפריקה לאירופה, שנבעו מהתרבות הערבית והאיסלאם. בהקשר זה עלינו להבין את האיסלאם במובן הרחב יותר של המושג.

בערך כחמש מאות שנה לאחר המיסטריה של גולגותא, אנו רואים בעליית היסודות הישנים של תפיסת העולם הישנה הערבית בערביוּת, באסלאם ועם הרבה ממה שקשור עם אלה. אנו רואים מעל הכל אורח חיים למדני עשיר ומגוון, אולם למדנות בעלת אופן בלתי כריסטיאני. אנו רואים את כל זה מופץ מאסיה באמצעות מערכות צבאיות רבות עוצמה דרך צפון אפריקה אל מערב ודרום אירופה. אזי גווע זרם זה בהדרגה והוא נעלם עד כמה שהדבר נוגע לעולם החיצון. אולם אין הדבר גווע כלל בהתפתחות הפנימית של החיים הרוחיים. בעת שההפצה החיצונית של ערביוּת לתוך אירופה כבר הולכת וגוועת, אנו רואים את אותה ערביוּת ממשיכה להיות מופצת באופן פנימי יותר. זהו אחד המקומות היכן שעלינו להתבונן מההיסטוריה החיצונית כלפי הרקע הרוחי. אתם תזכרו מה שאמרתי בהרצאתי האחרונה על קארמה, שבעת שאנו בוחנים את החיים הארציים הבאים זה אחר זה של בני אדם אינדיבידואליים, איננו יכולים להסיק מסקנות מהגישה החיצונית ומהמאפיינים של בן אדם לגבי טבע חייו הקודמים עלי אדמות. מה שקובע אלו הדחפים העמוקים יותר. כך זה לגבי האישיויות החשובות שבהיסטוריה – הדחפים הפנימיים הם אלו שקובעים.

אנו רואים את התוצאות של עידני תרבות קודמים נישאים לעבר עידנים מאוחרים באמצעות אישיויות היסטוריות, זאת אומרת, באמצעות בני האדם עצמם, אבל אנו גם רואים אותם משתנים תוך כדי התהליך. ובאמצעות לימוד הצדדים החיצוניים, ייתכן ולא נזהה מייד את הדחפים האלו בצורה החדשה שבה נושא בן האדם ומבטא אותם בהיוולדות חדשה. הבה נתבונן כעת בזרם פנימי מעמיק מסוג כזה.

בעת שהפיץ קרל הגדול את הכריסטיאניות – אם נוכל לומר זאת, באופן פרימיטיבי למדי – באותה תרבות פרימיטיבית אירופאית, חיה אז במזרח אישיות שניצבה ברמה תרבותית נישאה יותר, אני מתכוון להרון אל ראשיד.[3]

בחצר המלכות שלו באסיה הקטנה, הרון אל ראשיד כינס את הדמויות הרוחניות והאינטלקטואליות הרמות ביותר שבזמנו. חצר המלכות של הרון אל ראשיד היתה זוהרת, ואפילו קרל הגדול עצמו התייחס אליה בהערצה. ארכיטקטורה, שירה, אסטרולוגיה, גיאוגרפיה, היסטוריה ואנתרופולוגיה – כל אלו יוצגו במלוא הדרם על ידי האנשים המבריקים ביותר. חלק מהאנשים האלו עדיין נשאו עימם ידע רב ממדע החניכה הרוחי העתיק.

להרון אל ראשיד עצמו היה כושר ארגוני בעל סיגנון עצום. היתה לו היכולת להפוך את חצרו למעין אקדמיה רחבת היקף, היכן שהמחלקות השונות של מה שהמזרח החזיק באותו זמן באמנות ובמדע נצרפו יחדיו לגוף גדול מלא חיים. ויחד עימו ניצבה לידו מעל כולם אישיות אחרת, שאצרה בקרבה את היסודות האמיתיים של החניכה הרוחית העתיקה.

בוודאי שאין זה המצב שמתקדש רוחי שחי פעם בגוף חייב להופיע כמתקדש רוחי בהיוולדות מאוחרת. בוודאי תוכלו להעלות את השאלה, חברי היקרים, משום שזה הועלה לדיון באמצעות דברים רבים שנאמרו בהרצאות אלו: האם לא היו מתקדשים רוחיים בזמנים העתיקים? לאן הם נעלמו? האם הם לא לבשו גופים חדשים? היכן הם כיום? היכן הם היו במאות האחרונות? אכן הם היו כאן אבל עלינו לשים את לבנו שאדם שהיה מתקדש רוחי בהיוולדות קודמת חייב מעל לכל לעשות שימוש בהיוולדותו הבאה באותו טבע גופני חיצוני שאותו יכולה לספק תקופה חדשה זו. האבולוציה הנוכחית של המין האנושי איננה מספקת גופים גמישים במידה מספקת, רכים ובעלי יכולת תנועה, כדי שמי שחי כאותה אישיות בהיוולדות קודמת יכול להתגלות באמצעותם באופן ישיר. כך מקבלים המתקדשים הרוחיים תפקידים שונים מאוד, שבהם מה שהיה ברשותם בחניכה הרוחית הקודמת אכן פועל באופן בלתי מודע, בכוח הדחפים שהם נותנים, אבל אין זה מופיע בצורה החיצונית של פעולת המתקדש הרוחי.

ובכן, בחצר המלכות של הרון אל ראשיד חי יועץ מסוים, איש ארגון שני לצידו, שהיה בעל כושר התבוננות בלתי רגיל, למרות שבאותה היוולדות לא היה זה כושר התבוננות של מתקדם רוחי. הוא העניק את השירות הגדול ביותר להרון אל ראשיד.

שני האנשים האלו, הרון אל ראשיד ויועצו, חלפו מבעד לשער המוות, ובעת שהגיעו אל התחום הרוחי, הם עדיין חזו, אם אפשר לומר כך, בשלבים האחרונים של התפשטות הערביוּת, מצד אחד באמצעות אפריקה לספרד ומשם הרחק לתוככי אירופה, ומהצד השני למרכז אירופה. הם היו כוחות גדולים, שני האנשים האלו, והרון אל ראשיד עשה דברים רבים במשך אותה תקופת חיים שתרמו להפצת הערביוּת כאן בעולם הגשמי.

אכן, ערביוּת לבשה צורה יוצאת דופן בחצרו של הרון אל ראשיד. היתה זו צורה שנבעה מצידה מתצורות רבות ומגוונות שהאמנות והמדע קיבלו במשך זמן רב באסיה. הגל הגדול האחרון של אבולוציה שהתקדם כלפי אסיה נבע מהעידן הקודם של מיכאל. היו אלה החיים הרוחיים של היוונים, הרוחניות היוונית ותחושתם האמנותית, שחוברו להם יחדיו בחברתם של אלכסנדר הגדול ואריסטו. גולת הכותרת של חיי הרוח היווניים נישאה על פני אסיה ואפריקה על ידי אלכסנדר הגדול בעוצמה ובדחף בלתי רגילים, אבל באותה עת באופן שהיה לדוגמא להפצת דחף רוחי. כל זה היה חדור עם הרוח שמצאה את התבטאותה המדעית באריסטוטליאניות באסיה הקטנה ובאפריקה. כך אנו יכולים לומר באופן כללי כי חשיבת הערביוּת והמזרחיוּת עוצבה ונחדרה באותם דחפים שחוללה יוון העתיקה באמצעות אריסטו ושהופצו באופן מזהיר כל כך על ידי אלכסנדר. נתבונן אחורה לפחות כמה מאות לפני המיסטריה של גולגותא. אנו נתבונן במערכות של אלכסנדר הגדול בעת שאוצרות החוכמה אליהם אני מתייחס הופצו הרחק לכל הכיוונים. ומאותו זמן לאורך המאות ועד להרון אל ראשיד שחי במאה השמינית לספירה, אנו מוצאים באסיה כושר שכלי ופתיחות לחיי רוח יווניים בצורתם האריסטוטליאנית. בכל אופן חיי רוח אלו קיבלו שם צורה מיוחדת. רבת עוצמה כפי שהיתה, מלאת הוד וחודרת, מאוחדת באופן עמוק עם הערביוּת ומפעפעת לתוכה, האריסטוטליאניות הזאת, האלכסנדריות הזאת שפרחה בחצרו של הרון אל ראשיד ושטופחה על ידיו ועל ידי יועצו והסובבים אותם, לא פחות, אפילו התמלאה שם בשפע של חוכמת החניכה הרוחית המזרחית הקדומה. לא היו אלה אותם חיי רוח מקוריים שטופחו, לדוגמא, בין אריסטו ואלכסנדר עצמם. הם לבשו צורות שהיתה להן נטייה מעטה לחדור אל הכריסטיאניות. וכך באסיה אנו רואים מין של אריסטוטליאניות ואלכסנדריות, מטופחת באופן מזהיר בחסותם של הרון אל ראשיד ויועצו. זה ייצג קוטב אחד של אריסטו, אותו קוטב הסולד מהכריסטיאניות, שלבש צורה רוחית (מעל הכל כסוג של פנתיאיזם), אבל שמעצם הוויתו לא יכול היה להתאחד עם הכריסטיאניות ולעולם לא יוכל.

עם נטייה זו של חיי רוח עתיקים שלא יוכלו להיכנס אל הכריסטיאניות, הרון אל ראשיד ויועצו חלפו מבעד לשער המוות. ולאחר שחלפו מבעד לשער המוות, כל מאמציהם, כל כמיהתם, כל עוצמתם כוּונה מהעולם הרוחי כדי שתמשיך, אם אפשר לומר זאת, למלא תפקיד בהיסטוריה של האבולוציה של הפצת חיי הרוח של הערביוּת מאסיה לאירופה, וכך המשיכו במה שקודם הצליחו להשיג בשיטות מלחמתיות ואחרות. הם שלחו מהעולם הרוחי לאחר מותם קרניים רוחיות, כפי שזה היה, המיועדות להחדרת ערביוּת לחיי הרוח באירופה.

כך אנו רואים את הרון אל ראשיד נוקט בקו ההתפתחות הרוחי דלהלן לאחר מותו, צופה בעניין בכל מה שהתרחש בהפצת הערביות מאסיה הקטנה דרך דרום אירופה ודרך ספרד – מתבונן ודוחף את זה הלאה. ובעת ובעונה אחת (משום שבן אדם החי בעולם הרוחי נוטל חלק במובן מסוים במה שנמצא כאן מתחת בעולם הגשמי) – האיש האחר בחר נתיב שונה בעולם הרוחי שמהשלכתו ייראה כנתיב צפוני יותר, מהים השחור אל מרכז אירופה. כך, אנו יכולים לפנות ולהתבונן מעלה אל שני האנשים האלו, נלווה אותם, אם אפשר לומר כך, בנדודיהם הרוחיים שעשויים להשפיע בצורה זאת על המישור הגשמי שלמטה.

ובכן אתם יודעים כעת כיצד אריסטוטליאניות, אלכסנדריוּת, התפשטו וחדרו אפילו באופן ההיסטורי לתוך הכריסטיאניות. במאות התשיעית, העשירית, האחת עשרה, השתים עשרה ואפילו השלוש עשרה, אחד מהנושאים האהובים ביותר מסיפורי העלילה היה קשור עם אלכסנדר הגדול. כך יש לנו את השיר הנפלא, “שירו של אלכסנדר”, מאת הכומר לָמְפְּרֶכְט,[4] המהלל את פעולותיו של אלכסנדר אבל כורך אותן בכל מקום עם העולם הרוחי. הוא מתאר את חינוכו של אלכסנדר, את חייו, את מערכותיו בדרך לאסיה, ובכל מקום הוא חושף מה שהיה רוחיות חיה בחיים האלה של אלכסנדר עלי אדמות. משום שכפי שאנו יודעים, כל החיים הארציים קשורים בעניינים רוחיים, רק התודעה הרגילה איננה רואה זאת. כל היסודות הרוחיים האלו כלולים בטיפול באותו נושא בימי הביניים. וכך גם האריסטוטליאניות התפשטה באירופה הכריסטיאנית אל הסכולסטיקה.[5] אנו מוצאים מושגים אריסטוטליאניים בכל מקום, רק שזה קוטב אחר של אריסטוטליאניות. הרחק באסיה זה היה מצוי בצורה ערבית; כאן באירופה, ככריסטיאנית. “שירו של אלכסנדר” חדור כולו ברוח כריסטיאנית, וגם אריסטוטליאניות טופחה באירופה בצורתה הכריסטיאנית.

יתר על כן, אנו מגלים תהליך מדהים זה: מורי הכנסייה[6], כשנפשותיהם מצוידות באריסטו, נאבקים באלו הנושאים את אריסטו האחר מאסיה אל ספרד, המפיצים כך תורה בלתי כריסטיאנית. הדבר נמשך ונמשך ואנו רואים את המאבק של האריסטוטליאניות באבות הכריסטיאניים של הכנסייה, אנו רואים זאת בתמונות שצוירו בזמן מאוחר יותר, אבות הכנסייה מחזיקים בידם את מה שהם השיגו מאריסטו, ודורכים ברגליהם את איבן רושד[7] ואחרים שהתעקשו על סוג האריסטוטליאניות שלהם שהובאה על ידי האלכסנדריות לאירופה. זה התרחש באופן חיצוני. אולם באותו זמן, אם נתאר זאת באמצעות המחקר הרוחי, הרון אל ראשיד ויועצו המשיכו לחיות, חלפו מבעד לשער המוות כפי שציינתי כעת, ואין צורך לומר, שאלכסנדר ואריסטו עצמם המשיכו לחיות. רק פעם אחת הם העניקו ביקור קצר לכדור הארץ בתחילת המאות הכריסטיאניות במחוז שיש לו עניין לתנועה האנתרופוסופית. אזי הם שבו לעולם הרוחי והם היו יחדיו בעולם הרוחי בזמן כלשהו לאחר שהרון אל ראשיד ויועצו עזבו פעם נוספת את המישור הארצי. הם עצמם, האנשים האמיתיים של אריסטו ואלכסנדר, נטלו נתיבים שונים מהרון אל ראשיד ויועצו. משום שהם התקדמו עם האבולוציה הכריסטיאנית. הם נעו מערבה עם האבולוציה הכריסטיאנית.

וכעת האירועים החשובים והעיקריים ביותר התרחשו במאה התשיעית. וזהו הדבר המופלא ביותר. האירוע שמהעולם הרוחי היה בעל החשיבות הרבה ביותר להתפתחות הרוחית באירופה, התרחש בד בבד בעולמות העל חושיים יחד עם אירוע חיצוני, דבר שקשה להבחין בו. בכל אופן זה התרחש בו זמנית. בשנת 869 לספירה התרחש משהו בעל חשיבות עצומה בעולמות הרוחיים, בה בשעה שלמטה מתכנסת המועצה האקומנית השמינית בקונסטנטינופול, היכן שהוכרז באופן דוגמאטי שאל לו לאדם לומר, אם חפץ הוא להיחשב כנוצרי אמיתי, כי בן האדם מורכב מגוף, נפש ורוח. חלוקה לשלושה חלקים, כפי שהדבר נקרא, הוכרזה ככפירה. התייחסתי לעתים קרובות לעובדות אלו מקודם וביטאתי זאת במילים אלו, כי במועצה של שנת 869 לספירה בוטל הרוחי. מכאן ואילך האדם היה חייב לומר: האדם מורכב מגוף ונפש, ולנפש יש תכונות רוחיות מסוימות. כעת מה שהתרחש באופן זה למטה בקונסטנטינופול היווה את ההיטל הארצי של אירוע רוחי – אירוע שבני האדם אינם מכירים אבל שהיה לו משמעות עצומה להיסטוריה הרוחית של אירופה, אירוע שנמשך לאורך שנים רבות, שאפשר, בכל אופן, לציינו עד לשנה זאת.

במאה התשיעית הגיע הזמן כשהאנושות האירופאית, בחייה הרוחיים ממש, שכחה לגמרי מה שהיה מוכר לחלוטין לכריסטיאנים האמיתיים במאות הכריסטיאניות הראשונות, אני מתכוון שכריסטוס היה יישות ששכנה קודם בשמש, שחייו היו קשורים עם השמש, ושאז לבש את גופו של ישוע מנצרת, כפי שתיארנו לעתים קרובות במקום זה. ידע זה היה מוכר לכריסטיאנים המוקדמים ביותר, הידע על אודות כריסטוס כיישות השמש, כיישות הקשורה עם העולם הקוסמי באמצעות מקום מגוריו בשמש לפני המיסטריה של גולגותא: הכריסטוס לא רק כיישות שמש אלא גם כיישות המאוחדת עם כל הקיום הפלנטארי הקשור עם השמש.

אבל מקור קוסמי זה של דחף הכריסטוס לא היה ידוע יותר במאה התשיעית. הגדוּלה במלוא הדרה של דחף הכריסטוס הושמה לכאורה בצד. בני האדם באופן קרוב יותר ויותר, פנו אל מה שמכונה כאנושיות רגילה, זאת אומרת, מה שמתרחש במישור הגשמי בלבדו. הם לא הסבירו עוד בבשורות את מה שמצביע אל הקוסמוס, אלא הם נטלו את תוכן הבשורות וסיפרו אותן כאילו היו עלילה פיוטית ארצית. להבין ממש מה היה משמעות השינוי עלינו לשים לב כי באבולוציה האמיתית של האנושות אכן היתה כריסטיאניות לפני כריסטוס, לפני המיסטריה של גולגותא. עלינו להתייחס במלוא הרצינות למילים כמו של אוגוסטין הקדוש שהכריז: הכריסטיאניות היתה תמיד, רק אלו שהיו כריסטיאנים לפני המיסטריה של גולגותא נקראו בשמות אחרים.

הנאמר כאן הינו אל נכון רק הביטוי החיצוני של משהו בעל חשיבות מעמיקה אדירה. בכל מקום במיסטריות האמיתיות, אכן גם באותם מקומות שכשלעצמם אינם במיסטריות, ידע ודחפים חדרו מהמיסטריות, כריסטיאניות היתה קיימת אל נכון לפני המיסטריה של גולגותא. רק הם דיברו על אודות יישות הכריסטוס כיישות הנמצאת בשמש, ושאותו יכול לראות האדם ושעימו יכול האדם לעבוד כאשר באמצעות חוכמת החניכה הרוחית חייב האדם להגיע לנקודה שבה חיי השמש הממשיים עם תכולתם הרוחית אכן מוצגים לאדם.

בצורה זאת הם דיברו במיסטריות העתיקות על אודות הכריסטוס העתיד לבוא. הם לא דיברו על כריסטוס ארצי שחי או שהיה נוכח עלי אדמות, אלא הם דיברו על שובו של הכריסטוס העתיד להיות כאן בעתיד ושאותו הם עדיין חיפשו בשמש.

כעת גם בזמנים מאוחרים יותר יֶדע ומסורת שכאלה התמשכו וחדרו למקומות מסוימים אליהם הנצרות עדיין לא הגיעה גם במאות שלאחר חייו של הכריסטוס.

במשך שהותנו האחרונה באנגליה, במהלך קורסי הקיץ[8], בטוֹרְקְוֵוי (Torquay) שבמערב אנגליה, לא הרחק מהמקום[9] שבו ארתור[10] שהה עם נאמניו בזמנים עברו (התאפשר לנו לבקר את המקום הזה ממש), תוצאה של חקירה רוחית הוגשה לי, המצביעה אל פעילות מאוחרת מסוג זה בנצרות הקדם כריסטיאנית. משום שמקום זה אכן השתמר עוד זמן רב. התוכן של אגדת המלך ארתור מתייחס לתקופות מאוחרות יותר באמצעות למדנות שאיננה בעלת יֶדע ביחס לעובדות האמיתיות, נוגע בעבר הרחוק מאוד, וזהו למעשה רושם עמוק אותו עשוי לקבל האדם כשהוא ניצב באותו מקום, מתבונן מטה אל הים, ממש כפי שפעם אבירי השולחן העגול התבוננו אל פני הים מכאן. גם כיום, אם רגיש האדם לדברים האלו, מקבל האדם רושם ממשי מאוד המספר לו מה עשו אבירי השולחן העגול של המלך ארתור בטירתם האדירה. השרידים האחרונים של הטירה, האבנים המתפוררות, העדויות האחרונות לקיומה, עומדות שם עד היום. הרושם של מקום חורבות זה הינו כביר, שהינו הרוס לגמרי, ומכאן יכול לצפות האדם אל פני האוקיאנוס. זהו מצוק הררי נישא, מוקף ים משני צידיו. מזג האוויר משתנה כמעט מידי שעה. אנו מתבוננים אל הים וצופים בזוהר השמש המשתקף במים. ורגע לאחר מכן נושבת רוח וסערה מתחוללת. כשאנו מתבוננים באמצעות ראייה רוחית במה שמתרחש שם עד היום, הרי שנקבל רושם עצום. שם חיות ואורגות הרוחות האלמנטאריות המתהוות מחמת פעילות האור והאוויר, ומהגלים המקציפים של הים השוטף ומכה את החוף. החיים והתנועה של רוחות אלמנטאריות אלו ופעולתן אהדדי, נותנים אפילו כיום רושם ישיר וחיוני כיצד השמש פועלת בטבעה העצמי באדמה, ופוגשת עם מה שצומח מהאדמה מתחת באמצעות כוחות ורוחות של האלמנטים. שם אנו מקבלים גם כיום את הרושם: כך היה מקור ההשראה המיידי והמקורי של שנים העשר שהשתייכו למלך ארתור. אנו רואים אותם עומדים שם, את אבירי השולחן העגול, צופים במשחק כוחות אור ואוויר, מים ואדמה, את הרוחות האלמנטאריות. אנו רואים גם כיצד רוחות אלמנטאריות אלו שימשו מביאים להם הודעות מהשמש והירח והכוכבים אשר נכנסו אל תוך הדחפים של עבודתם, במיוחד בזמנים העתיקים יותר. והרבה מזה השתמר במהלך המאות של הזמן האחר-כריסטיאני, אפילו לתוככי המאה התשיעית עליה אודותיה זה עתה דיברתי.

היה זה התפקיד של מיסדר המלך ארתור, שיוסד באותו מחוז על ידי ההנחיות של מרלין, לטפח ולתרבת את אירופה באותו זמן כשכל אירופה על כל חיי הרוח שלה היתה תחת ההשפעה של יישויות אלמנטאריות מוזרות ביותר. יותר ממה שאפשר להאמין כיום, יש להבין את החיים העתיקים באירופה במשמעות הזאת. אנו חייבים לראות בזה בכל האופנים את פעילות היישויות האלמנטאריות הרוחיות, ממש לתוך חיי בני האדם.

החיים הארתוריאניים, התרחשו, כפי שאמרתי, בתקופה הקדם כריסטיאנית, ולפני שהגיעו לשם הבשורות, גם אם בצורתן הישנה ביותר, חי בהן ידע, בכל אופן ידע אינסטינקטיבי מעשי של הכריסטוס כרוח השמש, לפני המיסטריה של גולגותא. ובכל מה שפעלו אבירי השולחן העגול של ארתור, אותו כריסטוס קוסמי היה חי, למרות שלא באותו שם כמו כריסטוס, גם בדחף שבו העביר אלכסנדר הגדול את התרבות היוונית וחיי הרוח אל תוך אסיה. לאחר מכן התרחשו, אם אפשר לומר כך, ‘קרבות אלכסנדר’ על ידי אבירי השולחן העגול של המלך ארתור באירופה, אפילו שהקרבות האמיתיים של אלכסנדר נעו ממקדוניה לאסיה.

אני מציין זאת כדוגמא, שאפשר לחקור אותה ממש בזמנים האלה, כדי להראות כיצד פולחן השמש, זאת אומרת, הפולחן הקדום של הכריסטוס, טופח במקום שכזה, למרות שמיותר לומר שזהו הכריסטוס כמות שהוא עבור בני האדם לפני המיסטריה של גולגותא. שם כל הדברים היו קוסמיים, אפילו למעבר של הקוסמוס אל האלמנטים הארציים, הרוחות האלמנטאריות שחיו באור ובאוויר, במים ובאדמה, משום שגם באלו חיו הכוחות הקוסמיים. היה זה בלתי אפשרי באותו הזמן במה שידעו אודות האלמנטים הללו להכחיש את העיקרון הקוסמי שהכילו. כך אפילו במאה התשיעית, באירופה עובדת האלילים, עדיין חיתה במידה רבה הכריסטיאניות הקודמת לנצרות. זאת היא העובדה הנפלאה. יתר על כן, גם באותו זמן החסידים המאוחרים של אירופה האלילית הבינו את הכריסטוס הקוסמי הרבה יותר באופן ראוי ואמיתי מאלו שקיבלו את הכריסטוס בנצרות שהופצה באופן רשמי תחת שם זה. באופן תמוה אנו רואים את כי החיים שסבבו את המלך ארתור מקרינים לזמננו, וממשיכים אפילו לימינו אלה, מוצבים כאן ועכשיו בכוח הגורל הפתאומי. ובכן צפיתי בכוח החיזיון הרוחי חבר מהשולחן העגול של המלך ארתור, שחי את חיי השולחן העגול, באופן מעמיק ורב עוצמה, למרות שהוא התבדל משהו מהאחרים שנטו יותר לכיוון ההרפתקני של חיי האבירות שלהם. היה זה אביר שחי חיי הגות, למרות שזה לא היה בדומה לאבירות של הגביע הקדוש, משום שזה לא היה קיים בחוגו של ארתור. מה שהאבירים עשו להגשמת משימותיהם, שבהתאם לאותה תקופה היו ברוב המקרים מערכות קרביות, כונה בשם ‘הרפתקאה’. אולם אדם אחד ניצב מבין האחרים כפי שראיתי אותו, מפגין חיים נפלאים באמת בהשראתם. משום שאנו חייבים לדמיין את האבירים יוצאים בדהרה אל הארץ, צופים במשחק המרהיב של העננים מעל, הגלים מתחתם, המשחק ההדדי הגועש בין השניים, המעניק רושם עצום ומלא הוד עד עצם היום הזה. בכל זה הם ראו את הרוחי והתמלאו בהשראה, וזה העניק להם את כוחם. אבל אחד מביניהם שהעמיק לחקור את הגלים השוצפים והמקציפים, עם הישויות הרוחיות העולות בפראות על פני קצף הגלים עם דמויותיהם המוזרות לעין הארצית. היתה לו תפיסה נפלאה לאופן שבו השפעת השמש המופלאה והטהורה השפיעה על שאר הטבע, חיה ואורגת בחיי הרוח ובתנועת פני האוקיאנוס. הוא ראה מה שחי בטבע האור של השמש, נישא כמות שהוא על ידי האטמוספירה הלחה אותה אנו יכולים לראות עד היום, אור השמש נוגע בעצים, והמרחבים שבין העצים שונים מאוד מאלה שבאיזורים אחרים, בוהקים מבין העצים, ומשחקים כמו שנראה לעתים קרובות בצבעי הקשת. אביר כזה היה ביניהם, אדם שהיה לו כוח ראייה חודר יוצא מן הכלל לדברים כאלו. התמלאתי בעניין לבדוק את חייו בתקופות מאוחרות כדי לראות שוב את אותה אישיות. משום שדווקא במקרה זה משהו היה חייב להיכנס להיוולדות חוזרת מאוחרת של חיים כריסטיאניים שהיו כמעט פרימיטיביים ואליליים, שהיו כריסטיאניים רק במידה שאותה תיארתי כעת. וזה למעשה מה שהופיע, משום שהאביר הזה של השולחן העגול של המלך ארתור נולד שוב כארנולד בֶקלין.[11] חידה זאת אודותיה התחקיתי זה זמן רב, יכולה למצוא את פתרונה בהקשר לשולחן העגול של המלך ארתור.

כך אתם רואים שיש לנו כריסטיאניות שאפשר לחוש בה מגע רוחי עד לעצם היום הזה, כריסטיאניות מלפני המיסטריה של גולגותא שהשפיעה את אורה אפילו בזמן אותו תיארתי זה עתה.

ובכן, בעת שהמועצה האקומנית השמינית נועדה בקונסטנטינופול, בני האדם שחלפו מבעד לשער המוות, ושהכירו היטב את הכריסטיאניות מלפני המיסטריה של גולגותא, נועדו יחדיו, אם אוכל לומר זאת כך, במועצה שמימית שהתרחשה בו זמנית בה התאספו אריסטו, אלכסנדר, הרון אל ראשיד ויועצו, ורבים מבין החוג של השולחן העגול של המלך ארתור.

כאן הם עמלו קשות כדי להתגבר על הערביוּת החיה באישיויות של הרון אל ראשיד והשני – להתגבר עליה באמצעות הדחפים הכריסטיאניים שחיו ברצון של אלכסנדר ואריסטו. אבל הדבר לא צלח. אותם אישיויות לא היו מסוגלות להסתגל לכך.

למרות זאת, היתה תוצאה נוספת לאותה מועצה שמימית. מכאן ואילך הכריסטיאניות הקוסמית העתיקה חיתה עמוק יותר בבני האדם שבאו מהשולחן העגול של המלך ארתור, מאשר בגישתם הקודמת המחוספסת יותר כאבירי המלך ארתור. ובאותה מועצה שהתנהלה מעל כדור הארץ, פנים אל פנים לעומת מה שהיה אמור להתרחש בעתיד, שאותו הם יכלו לראות באמצעות הכוח של מיכאל שפעל עימם, אלכסנדר ואריסטו גיבשו את החלטתם, אם אפשר לומר כך, החליטו נחושות כיצד החיים הרוחיים באירופה יקבלו את הדחפים החדשים של האלכסנדריות ואריסטוטליאניות הכריסטיאנית. אולם הרון אל ראשיד ויועצו דבקו בדרכיהם הישנות. כעת הדבר הינו בעל חשיבות עליונה לאַתֵר את ההתפתחות הבאה בהיסטוריה הרוחית האירופאית של מה שהתרחש באותה מועצה שמימית. משום שכאשר מתבוננים בנדודיהם הבאים בחיי הרוח, אנו מוצאים כי המארגן הגדול הרון אל ראשיד שחי בעוצמה כזאת בימיו של קרל הגדול, חזר שוב. הוא שב בזמן יותר מאוחר ממש לחוּבָּה של הנצרות, אולם הוא הביא עימו את ערביותו דרך החיים שבין המוות ללידה חדשה. אין זה צריך להיות דומה מהבחינה החיצונית ליסוד הערבי שתצורתו החיצונית כפי שזה הופיע בעולם הגשמי. זה מתלבש בצורה חדשה, בשעה שבצורות חדשות אלו זה נותר עדיין במהותו האיסלאם והערביות הישנים. זה מופיע שוב, פעיל ומשפיע בחיי הרוח האירופאיים, כפי שהרון אל ראשיד שב ונולד כפרנסיס בייקון מוֶורוּלָאם.[12]

וזה מופיע שוב באופן אחר, ואפילו חוזר באופן מוזר בכריסטיאניות, בה בשעה שיועצו של הרון אל ראשיד נולד שוב במרכז אירופה, ומביא את השפעתו לאורכה ולרוחבה של יבשת אירופה כאָמוֹס קוֹמֶאנִיוּס.[13] הרבה ממה שהתרחש בחיי הרוח באירופה היה קשור עם מה שהנפשות ששבו לתחייה מחצרו של הרון אל ראשיד בדמות שני האנשים האלו ביססו באירופה.

כל זה הוכן לפני שזה אכן התרחש למעשה; משום שמה שהופיע לאחר מכן באמצעות פרנסיס בייקון ואמוס קומאניוס פעל באופן רוחי זה זמן רב מהעולם הרוחי, וזה לבש את הצורות רבות העוצמה ביותר כתוצאת המועצה השמימית שבשנת 869. ולעומת זאת פעל כעת הקוטב האחר, הקוטב שקיבל את האלכסנדריות והאריסטוטליאניות בזרם של הכריסטיאניות. זה בא לידי ביטוי בהשפעות רבות מאוד שבאו לידי פעולה במרכזים מבודדים של טיפוח חיי הרוח הכריסטיאניים.

אנו מזהים מרכז כזה במיוחד בבית הספר של שארטר, אליו התייחסתי כעת לעתים קרובות כפי ששמעו של אחדים אבל לא של כולם הנוכחים כיום. בית הספר של שארטר שפרח במיוחד במאה השתים עשרה, כלל דחף רוחי רב עוצמה. סילבסטר משארטר, אלאנוס אב אינסוליס ונפשות רוחיות אחרות שלימדו בדומה לשני אלה, או שהיו קשורים באופן אחר עם בית הספר, היה בהם הרבה מחוכמת ההתקדשות העתיקה. ולמרות שהם עצמם לא יכלו להיקרא מתקדשים במלוא המובן והמשמעות של המילה, בכל אופן היה הרבה בתוכם מחוכמת ההתקדשות הרוחית העתיקה. הספרים אותם הם הפיקו נראים כמו קטלוגים ארכניים של מילים, אולם באותו זמן לא היה זה אפשרי לבטא בדרך אחרת מה ששאף האדם להעניק את מלוא החיוניות בספרים. היה על זה להיות במלוא אמנות הדיבור מסוג של קטלוג של מילים. מי שבכל אופן יודע כיצד לקרוא יפיק הרבה מספרים אלו על אודות הלימוד שניתן באופן מופלא ביותר לתלמידים רבים שקיבלו השראה מהמורים הגדולים של שארטר.

אכן כוכב רוחני גדול זרח בשמי חיי הרוח של אירופה באותו בית ספר של שארטר, שבו עומדים עד היום הצורות הארכיטקטוניות הנהדרות של הקתדראלה, החושפות באופן יפהפה את פעילותן של מאות רבות. גם במקומות אחרים המשיכו לחיות חיי הרוח האלה. היו אלה חיים רוחיים הפועלים בדרכים רוחיות והמעניקים תובנה יותר רוחית ושונה לגמרי לגבי הטבע ממה שתפס את מקומם לאחר מכן. מעניין לראות את הדרכים המסועפות שבהם קרנו חיי הרוח. בצרפת, אנו מוצאים במקום אחד אחרי השני כיצד אפילו בחומרי הלימוד שניתנו, רוחה של שארטר המשיך לחיות בבתי הספר התיכוניים שפשטו בדרום צרפת, ואפילו אל איטליה. אולם זה חי לא רק בתלמודים, זה חי באופן רוחי ישיר. מעניין כיצד ברונטו לאטיני,[14] שהיה שגריר בספרד בתקופה מסוימת, שב לפירנצה, עיר אבותיו, שמע על גורלה המר כבר ממרחק, וכתוצאה מכך סבל מעווית נפשית חזקה, ולזה נלוותה מכת שמש קלה. במצב גופני זה בן האדם נוח במיוחד לקבל השפעות רוחיות הפועלות בדרכים רוחיות. אכן ידוע היטב כיצד ברוּנֶטוֹ לַאטִינִי בדרכו לפירנצה חווה מה שהיה למעשה סוג של התקדשות בסיסית. ברונטו לאטיני נהיה למורהו של דאנטה, והרוחניות של “הקומדיה האלוהית” נובעת מהתלמודים שברונטו לאטיני העניק לתלמידו.

בכל זה חי מה שהוסכם עליו בעולם העל חושי, אם אוכל לומר כך, במועצה הרוחית שבשנת 869. משום שההשראה לתלמודים של שארטר, ההשראה של ברונטו לאטיני, ואפילו ההשראה של דאנטה, המאפשרים לדברים קוסמיים לחיות בשירתו של דאנטה – כל הדברים האלה קשורים עם הדחף שנבע מאותה ועידה על חושית במאה התשיעית לאחר הספירה.

אנו חייבים לראות את כל הדברים האלו יחדיו, את חיי הרוח של אירופה מהזמן הקדום של אלכסנדר, מהזמן של המיסטריה של גולגותא, בזמן של בית הספר של שארטר; ואנו נראה כיצד אנו יכולים לעקוב אחרי זה הלאה לזמנים המאוחרים. אנו חייבים לראות בפעולתם אהדדי מה שמתרחש בעולם העל חושי ואת צל דמותו כאן למטה בעולם הגשמי. רק אז אנו מתחילים להבין מה שחייב להיות מכונה כזרם של מיכאל כיום, ומה כוונת הזרם הזה של מיכאל כיום.

אז נוכל להעמיק מבט ולראות מהו הרצון של התנועה האנתרופוסופית על פי הזרם של מיכאל. אנו נמשיך ונדבר על כך בהרצאות הבאות.

—————————————————————————————

  1. ראו את ספרו של רודולף שטיינר, יחסי הקארמה של התנועה האנתרופוסופית. חלק שלישי בסידרה זאת. ראו כאן 
  2. Charlemagne, המלך קרל הגדול, (742-814) מלך הפרנקים וקיסר האימפריה הרומית הקדושה.
  3. Haroun Al Rashid (בערבית: אהרון הצדיק) כליף בשושלת העבסית בבגדד. 763-809
  4. :Lamprecht משורר וכומר גרמני מהמאה השתים עשרה.
  5. :Scholasticism פילוסופיה מימי הביניים, שביקשה אחר הסבר הגיוני לאמונה באמצעות חקירת כתבי היוונים העתיקים.
  6. דוקטורים, חברים קבועים של מועצה דתית.
  7. Averröes, איבן רושד, 1126-1198. פילוסוף מוסלמי יליד ספרד שניסה לחשוף את המהות האמיתית של אריסטו.
  8. ראו: True and False Paths in Spiritual Investigation, 2nd Edition 1969, Rudolf Steiner Press, London
  9. Tintagel, North Cornwall
  10. King Arthur, מלך אגדי בבריטניה, כנראה במאה השישית לספירה, שתחת הדרכתו של מרלין הקוסם ייסד את מיסדר אבירי השולחן העגול.
  11. Arnold Böcklin (Swiss, 1827-1901). צייר.
  12. פרנסיס בייקון, לורד וורולאם. מדינאי ופילוסוף. 1561- 1626.
  13. יוהאן אמוס קומאניוס 1592 – 1670. מכונה בשם “מורה האומות”. כתב כמאתיים ספרי חינוך בהם החל לכלול תמונות. הוא ראה במשחקי הילדים כאמצעי לימוד.
  14. Brunetto Latini: Florentine philosopher and statesman, born at Florence, c. 1210; the son of Buonaccorso Latini, died 1294. The tutor of Dante.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *