רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 1

11.10.1906  ברלין  GA55

החשיבות של ידע על-חושי בימינו

הרצאה זו נועדה להיות הרצאת מבוא. המטרה היא שהקהל יכיר את סוג הנושאים שנחקרים על ידי מדע הרוח, למשל, היחס שלנו לעולם הרוח, האבולוציה והגורל, חידת הלידה והמוות, מקור החיים ומקור הרוע, בריאות ומחלה, ובעיות של חינוך. במהלך הרצאות החורף יתברר היקף החקירה הרוחנית. הרצאות אלה יעסקו גם – מבחינת מדע-הרוח – בנושאים כמו בעיות חברתיות בוערות והמשימות העומדות בפני בני האדם המודרניים. השיח ימחיש כי מדע הרוח אינו תיאוריה גרידא, אלא הכרח מובנה בחיים של ימינו.

למרות שבקהל יש ייצוג למגוון גדול של קבוצות גיל, הנושאים שעליהם נדון צריכים להכיל משהו שיעניין את כולם. כל הרצאה תהיה עצמאית אך יחד עם זאת יהיה לה קשר עם השאר. כותרת ההרצאה הבאה, "דם הוא נוזל מאוד מיוחד", אולי נשמעת סנסציונית למדי, אך למעשה זהו נושא שמצביע על היבטים משמעותיים בהתפתחות האנושות, שרק מדע הרוח יכול להטיל עליו אור. הרצאות מאוחרות יותר יעסקו בנושאים כמו "קיום האדם לאור מדע הרוח"; "מיהם הרוזנקרויצרים?"; "ריכארד וגנר ומיסטיקה"; "מה יודעים אנשים משכילים על תיאוסופיה?"; והרצאה בנושא דת, "כתבי הקודש והחוכמה."

מי שבקהל השתתף בהרצאות בחורף שעבר ישמע אודות דברים מוכרים, אם כי מוצגים מהיבט אחר. תוצאות המחקר של מדע-הרוח ניתנות להבנה מלאה רק כאשר הן מוארות מצדדים שונים. כאמור, ההרצאה של היום אמורה לשמש מבוא לתוכנית של החורף הזה שתדגים את כוונתו של מחקר מדע-הרוח, ואת המשמעות של מחקר שכזה של העל-חושי לאנושות כעת ובעתיד.

התנועה התיאוסופית התפתחה לפני שלושים שנה,^[1] ועד מהרה התפשטה ברחבי העולם. עם זאת, לאחר שלושים שנה של עבודה אינטנסיבית, אין לה מוניטין כל כך טוב. אנשים רבים רואים בתיאוסופיה משהו פנטסטי בלי שום קשר לעובדות, משהו ששייך לארץ-ענן-הקוקיה. אי אפשר להכחיש שלעיתים קרובות היא הוצגה בצורה לא טובה, בדרך כלל בגלל אכזריות-יתר וחוסר-ידע; לפעמים אולי שרלטנים עזרו לערער את המוניטין שלה. עם זאת, כיום אנו עוסקים בחשיבות שיכולה להיות לתיאוסופיה בחייהם של האנשים.

הדעות הקדומות שקיימות נגד התיאוסופיה הן חזקות ונפוצות. יש הרואים בה משהו השווה לספרטיזם, כמשהו שאינו מתיישב עם המדע המודרני. אנשים העוסקים בעשייה מדעית, או כאלה שפשוט חשים כי ניתן למצוא פיתרון לשאלות משמעותיות במדע המודרני, אינם רואים טעם להתמסר למשהו שנראה כסותר את התגליות המדעיות המתועדות היטב. הם רואים את התיאוסופיה כלא הגיונית ופונה רק לחולמים.

דעות קדומות מסוג אחר מגיעות מהחלק הדתי. ישנם אנשים שבגלל ייעודם הם מרגישים שהם חייבים להגן על הדת מפני התיאוסופיה, או שהם חוששים שאם הם יקבלו אותה, הדבר יצור קונפליקט עם מצפונם הדתי. הם מניחים שמטרת התיאוסופיה היא להקים דת חדשה או כת.

ישנה דעה קדומה מסוג אחר הנובעת מההשקפה השגויה כי תיאוסופיה היא תחיית הבודהיזם הקדום. כאן החשש הוא שבמקום הכריסטיאניות יש לחסן את העולם עם סוג של ניאו-בודהיזם. אין דבר שאפשר לומר שיפיץ את שלושת סוגי הדעות הקדומות האלה.

אם מטרת התיאוסופיה הייתה להשתיל מערכת דתית עתיקה לתוך אירופה, היא הייתה חוטאת בעיקרון היסודי שלה, שהיא הבנת כל דת וכל שאיפה רוחנית. כל פילוסופיה או השקפה עולמית גדולה נוצרו מתוך התצורה של תרבות מסוימת; לא ניתן להשתיל אותם לתרבות שונה לגמרי. אם בני אדם מודרניים, העומדים בתוך התרבות האירופאית-אמריקאית, יקבלו את האימפולס להתקדמות רוחנית אמיתית, עליו לבוא מהחיים הנמרצים של זמנם. לא ניתן להפיק אימפולסים כאלה מהשקפות ורעיונות של עידני עבר; הם חייבים להיות מושרשים במקום בו נפש האדם גרה. מה שצריך זו ההכרה בכך שיש להרחיב ולהעמיק את האפשרות הגלומה בתרבותנו. בעוד שלכל תרבות יש בתוכה יכולות ונטיות של התבגרות מלאה, היא מכילה גם זרעים להמשך התפתחותה. אם מרשים לזרעים אלה להיזרע בשדה חרוש, הם הופכים לשאלות בוערות המכבידות על נפש האדם. הזרעים להתפתחות עתידית בגומחות נסתרות או בהוויה הפנימית של האדם צריכים להתפתח מתוך הכרח.

אין שום התנגשות בין השקפת עולמם של מדע הרוח והדתות הגדולות. מדע הרוח, בזמן שהוא נשען על יסודו שלו, מבקש להבין את כל הדתות. הוא מבקש להראות שכל הדתות העולמיות הגדולות מבוססות על אותה אמת מהותית. מההרצאות הללו יתברר שמדע הרוח משקף היבט של כולן. הוא רחוק מהרצון להיות דת אחרת, מדע הרוח שואף לעורר הבנה לגבי השקפות העבר כמו גם עבור אלה, בגלל שהם נכונות לזמננו, כדי שימשיכו באמת לקדם את התקדמות האנושות בעתיד.

הבה נבחן באופן אובייקטיבי מדוע מדע הרוח לא ירצה להיות דת וגם לא לייסד כת חדשה. ההרצאות שייערכו בחורף הקרוב ימחישו יותר ויותר שעבר הזמן להקמת דתות חדשות. לא ניתן עוד להציג אמיתות רוחניות כפי שהיו בעבר. הקמת דתות חדשות הסתיימה עם הדת המרכזית, הכריסטיאניות. הכריסטיאניות מסוגלת להתפתח בצורה אינסופית הרחק לתוך העתיד. מדע הרוח צריך להיות אמצעי להנגשת הכריסטיאניות לתודעה המלומדת יותר. משימתו העיקרית היא לתרום להבנת הדת על ידי הארת החוכמה המוכלת בה, ולאפשר לאנשים למצוא את דרכם לחיים רוחניים. אין צורך בדתות חדשות; הישנות מכילות את כל החוכמה והידע הדרוש לנו. מה שנדרש זה להציג את החוכמה בצורה חדשה. בכך, הצורות הישנות יהפכו גם למובנות. הערך האמיתי של הדתות הקדומות ישוחזר על ידי מדע הרוח.

בזמן האחרון עלתה סובלנות רבה יותר ביחס לדעות דתיות. בני אדם מודרניים חשים שזה נטול מטרה לשנוא ולרדוף את מי שמתוודה על אמונה אחרת. למעשה, השנאה וחוסר הסובלנות כבר לא מובנים בשם הדת שבעבר גרמו לזרימה כה רבה של דם. נטייה זו לקבל בסבלנות תימשך זמן מה, אך בסופו של דבר היא תתגלה כגישה חלשה מדי, חסרת יכולת להתקדמות. כאשר במאה התשע עשרה התרחש המעבר לגישה סובלנית יותר, זו הייתה ברכה. באותה תקופה זה היה מוצדק וזה עזר לפתח אהבה ואנושיות. עם זאת, מה שנכון וטוב בעידן אחד אינו בהכרח כך בעידן אחר. התקופות השונות של האבולוציה העולמית מספקות לבני אדם משימות שונות. התחושה והגישה שהייתה מוצדקת במלואה במאה התשע-עשרה, שהציתה תקוות אצילות בלבבות אנושיים, התבררה במאה העשרים כחלשה וחסרת יעילות למדי כאשר עולים כוחות נפשיים אחרים.

מה שנדרש כעת הוא הבנה הדדית מלאה, ולא רק סובלנות וסבלנות. עד כה נטו הכריסטיאניים לנקוט בגישה שלמרות שאינם מבינים את אמונתם של המוסלמים או של העם היהודי, באותה המידה בה הם מבינים את הכריסטיאניות, כל אחד מהם סובל את השקפותיו של האחר. גישה זו תתברר כבלתי מספקת. בעתיד יהיה צורך בהבנה מלאה. בני אדם יהיו חייבים להיות מסוגלים להכיר בכך שאמונתם התפתחה בתוך תרבות מסוימת וכי היא הגדירה את מחשבותיהם ואת האידיאלים שלהם. אבל החיים משותפים לאנשים מתרבויות שונות ועם השקפות שונות, ואת זה על האדם להתאמץ להבין. האמת צריכה להביא ליותר מסתם סבלנות וסובלנות; זה אמור לאפשר לאדם להבין את מה שהאחרים חווים ומתנסים. הבנת האדם את האמת חייבת להקיף את כל האמונות האחרות.

זו גישה שונה מאוד מזו של רק סובלנות. באמצעות מדע הרוח האדם צריך להיות מסוגל להתקדם להבנה מלאה. חסידי אמונות מסוימות חייבים להבין שהם הגיעו להיבטים מסוימים של האמת, וכי האמת לובשת צורות שונות בנפשות שונות. זה צפוי ואסור שזה יהיה סיבה להתפלגות; האמת על כל צורותיה צריכה לפעול ככוח המאחד. גישה כזו היא חיובית ואנושית, ומָפגישה בין אנשים. כמו כן, היא ברמה גבוהה יותר מהסובלנות, ויש לה השפעה מרוממת יותר על נפש האדם מכיוון שהיא מבוססת על תובנה ואהבה.

הלנה פטרובנה בלאבצקי,^[2] המייסדת, תמיד ראתה את משימת התיאוסופיה בהבאת ידע. היא הכירה בכך שבני אדם מודרניים, תמיד חייבים לשאול שאלות על גורלו של אדם ויעדו, לידה ומוות, אינסוף ונצחיות; שאלות על מחלה וכאב; ושאלות על מה שקורה לאחר המוות כאשר אדם הניח את הגופה בצד. כל אדם שואל את השאלות הללו. משימתה של הדת תמיד הייתה לספק תשובות רוחניות ולא רק תיאורטיות, לתת לאדם כוח, נחמה וביטחון.

אנו אמורים לקבל מהדת תשובות לשאלות הקיומיות הגורליות. דת צריכה לאפשר לנו לעבור את החיים במילוי משימות יומיומיות, להרגיש שלווים ובטוחים, וללמוד ידע העולה מעבר לענייני היומיום כדי להקיף את האלמוות. אם אנו מבינים את נפש האדם, אז אנו יודעים שאיש אינו יכול להיות חזק ובעל יכולות, אלא אם כן הוא מגיע להבנה מסוימת של חידות החיים. רק הידע מונע מחידות החיים להכביד על הנפש ולהוליד ספק וחוסר וודאות שהופכים את האדם לחלש. ללא הביטחון הפנימי של הידע, האדם יהיה אבוד כאשר הוא יתמודד עם סוגיות גדולות יותר ואפילו לא יהיה מסוגל להתמודד עם ענייני היומיום.

יותר ויותר יכירו בכך שתבונת הידע היא הבסיס האמיתי היחיד לחיוניות ולחוסנה של הנפש. התנועה התיאוסופית מכירה בעובדה זו ורואה בה כמשימתה לספק ידע כזה. אך מדוע הצורך במדע הרוח כאשר בכל תקופות האבולוציה, הדת הייתה קיימת כדי לענות על השאלות הבוערות של החיים? התשובה היא שהזמנים השתנו. מה שסיפק את אבות אבותינו כבר לא מספק את האנשים המודרניים. ישנן עדויות רבות לכך בימינו, וזה יתגלה עוד יותר עם חלוף הזמן. דת כמובן עונה על שאלות רבות, אך התשובות מנוסחות באופן שמשאיר אנשים לא מרוצים. הסיבה היא שהטבע האנושי השתנה, וזה מוביל אנשים לנסות ולמצוא תחליפים לתשובות שכבר לא מספקות אותם לא בהיסטוריה ולא במדעי הטבע.

אנשים המחפשים בכמיהה תשובות במדע המודרני הם בעיקר אלה שכתבי הקודש והדת כבר לא מדברים אליהם. על המדע המודרני להודות בכך שאין לו תשובות לשאלות החשובות ביותר של החיים. הישגיו העצומים בתחום הנתונים הפיזיים מוכרים במלואם על ידי מדע הרוח; התוצאות שהושגו באמצעות מחקרים קפדניים המשתרעים על פני כל העולם אכן מרשימות. אבל כשמדובר בשאלות על משמעות החיים או ההתפתחות העתידית של האנושות, הוא לא מצליח לספק תשובות. מי שניסה, והרבים שעדיין מנסים, למצוא באמצעות חקירת מדעי הטבע את מה שהדת כבר לא מספקת, מגלה רק אכזבה. לעומת זאת, מדע הרוח קיים במטרה להטיל אור על חידות החיים ושאלות בוערות. עם זאת, אלה שעדיין מוצאים סיפוק במה שיש לדת המסורתית להציע, לא יוכלו להכיר במה מדובר במדע הרוח, אך מה שמספק אחד כיום יכול לא לעשות זאת מחר. מייסדת האגודה התיאוסופית ראתה בכך אידיאל לספק ידע קונקרטי על החידות העמוקות ביותר בחיים. הטענה שמחקר רוחני הוא מדעי היא מוצדקת במלואה, כפי שכל אחד יודה אם הוא מכיר את השיטות לפיו הוא מתבצע. מטרתו היא לספק תפיסת עולם רוחנית עם בסיס מדעי שידבר אל הנפש הכי מלומדת וגם לזו עם התודעה הפשוטה ביותר.

עם זאת יש את אלו המרגישים שהתיאוסופיה היא הפרעה וכי עדיף להשאיר אנשים עם אמונתם הישנה, או עדיף לעשות משהו כדי להחזיר את האמונה הישנה, מכיוון שהמדע אינו מסוגל לספק תשובות לשאלות רוחניות. זו השקפה לא מציאותית; אנשים שמחזיקים בה לא רואים מה קורה סביבם. התיאוסופיה משתדלת להיות מודעת לחלוטין לנטיות העולות לקדמת הבמה. הנה דוגמה אחת שתספיק כדי להמחיש את ההכרח הדחוף להשקפת עולם המבוססת על תובנה רוחנית.

הבה נבחן לרגע את המתרחש במדינה שבה במשך מאות בשנים הייתה לדת היסטוריה מוזרה. בספרד לאמונה האורתודוכסית הדתית הייתה עד כה אחיזה חזקה בתושביה. אך במדינה זו התחולל שינוי בו ההשפעה הדתית התרחבה אפילו לענייני היומיום הטריוויאליים. מי היה מאמין, לפני מספר שנים, שמה שאנו עדים לו כעת יכול להתרחש בספרד. עד לפני זמן קצר לא היה למעצמה השולטת שום קשר למה שנקרא רעיונות מודרניים. רק חישבו עד כמה הייתה נוקשה אמונתה של האישה שקדמה לבנה, המלך הנוכחי, אלפונסו ה-12. לא הייתה לה שום נטייה לסטות אפילו קלות מהדרכים והמנהגים שבמשך מאות שנים היו מעוגנים היטב בכל מרקם המדינה. דמיינו את הניגוד למה שמתרחש כעת: אישה זו יושבת בלורד שם היא יכולה להתמכר לדרכים ולמנהגים הישנים, ואילו בספרד המלך הצעיר מחויב לאפשר לרעיונות חדשים להרוות את המערכת הנוקשה. שר ליברלי מטלטל את הממסד ומכניס ללא רחם חוקים חדשים בנושא חינוך ונישואין.

זהו סימן לכך שניתן להרגיש את אימפולסי התקופה (Zeitströmungen), וכנגד זה, הדעה של האדם היא חסרת אונים. מה שצריך לבוא הוא הבנה נכונה של התרחשות השינוי בגישה. רוב נושאי התפקידים עיוורים לשינויים מסוג זה. הם לא מוכנים ואינם יודעים מה לעשות. הם לא מבינים שאף אימפולס שכזה הוא לא חזק מספיק כנגד דעות שרירותיות, וגם לא מבינים שיש לספק את צרכי האנושות בזמן מסוים מתוך הבנה ותודעה פתוחה. בתקופתנו אנשים מודעים מידי מכדי רק לקבל את מה שמוטל עליהם. אך כולם נדרשים להבין את האימפולסים של התקופה בה אנו חיים, ולכוון אימפולסים אלו בכיוון הנכון. בשום דרך אחרת לא ניתן להבטיח התקדמות בריאה. ההיסטוריה נעשית על ידי בני אדם, אך כאשר היא נוצרת ללא התערבותם, התוצאה היא כאוס. הרמוניה וצדק יכולים להתבצע רק באמצעות שיתוף פעולה. הגיל בו חיים מציב דרישות; זה מוטל על האינדיבידואל להכיר את מה שהוא. זה לא מספיק רק לשבת בנוחיות ולתת לדברים לעבור. זו גישה שמכשילה את ההתקדמות. אסור להתעלם מאימפולסי הגיל של האדם. בני אדם נועדו לקלוט ללבם ולתודעתם, אל כל הווייתם, אימפולסים מהתחום העל-חושי, כך שהם יהפכו ליעילים בעולם.

על מה זה מרמז? אדם שיהרהר בכך יכיר שהרבה מאוד מרומז במה שנאמר זה עתה. לתובנה עמוקה יותר זה ברור שללא יסוד של חיים רוחניים, לא יכולה לשגשג שום תרבות חומרית. שום מדינה, אף קהילה מעולם לא עמדה ללא בסיס דתי. תנו למישהו לנסות ברצינות להקים קהילה המורכבת אך ורק מאנשים שתחומי העניין שלהם הם מטריאליסטיים גרידא, כלומר אנשים ללא ידע בדברים רוחניים, המקבלים רק השקפות מטריאליסטיות תקפות. הדברים לא יתדרדרו לכאוס מיידי רק מכיוון שלאנשים עדיין יהיה רוחב של רעיונות ואידיאלים. אף מערכת חברתית אינה יכולה להחזיק מעמד, אלא אם היא בנויה על בסיס של חוכמה דתית. אינדיבידואל הוא מתרגל רע עם הוא מאמין שמוחות פרקטיים מספיקים בכדי להבטיח הצלחה. אדם שרוצה לראות את התנאים החומריים ממשיכים להתקדם, צריך להכיר בכך שיסוד של תובנות רוחניות ודת הוא הכרחי. אם אנו רוצים לתת לאדם לחם, עלינו לתת לו גם משהו שיזין את הנפש. במגזין לוציפר כתבתי פעם שלא צריך לתת לאף אחד לחם מבלי לקבל גם השקפה עולמית, שזה יכול רק להזיק לתת לחם מבלי לתת גם מזון רוחני. ממבט ראשון, ייתכן שאמירה זו לא נראית תקפה, אך אני מאשש אותה במאמר.

מה שמתרחש בספרד הוא רק מופע מיוחד למתרחש בכל מקום. צריך להיות יען שראשו בחול כדי לא לראות זאת. אך מה נדרש בזמננו להמשך התקדמות אמיתית? הצורך הוא בידע מיוחד. כשם שידע מיוחד נחוץ לצורך אספקה וחלוקה של צרכים חומריים כמו לבוש, כך גם ידע מיוחד נחוץ לצורך מענה לצרכים הרוחניים של האדם.

תרבויות עתיקות היו תלויות באמון שנתנו לכמרים ולאנשים החכמים. אל לנו לבקר את המערכות של תרבויות עבר; הן התאימו לתקופה הספציפית שלהן. כאשר תרבות כבר אינה מקובלת, שכן העם כבר לא יכול לחיות על פי המנהגים הישנים, התרופה אינה טמונה במלחמה בה, אלא – בשינוי ובהתקדמות של החיים הרוחניים. בתקופות קדומות יותר אנשים פנו לכומר כדי לקבל מילות של נחמה והבטחה. כיום אנו זקוקים לחוקרים רוחניים, אנשים שיכולים לדבר על העולם העל-חושי ברבדים התואמים את זמננו, ולכן הם יהיו מקובלים ומובנים עבור בני האדם המודרניים.

הבה נבחן מה צריך לעשות אם הדברים נשארים כמו מה שמספק את רוב בני דורנו. ניתן לראות את המצב בספרד כסימפטומטי. אולי אתם חושבים שסידורים ישנים יפנו מקום לחדשים ואנשים יתרגלו. אך לשום סדר חדש לא יהיה סיכוי להצלחה, אלא אם כן יש שינוי בלב. השקפה רוחנית חייבת להתחיל לפעום כמו דם-החיים דרך כל תרבותנו המודרנית. כאשר מתעורר קונפליקט בימינו סביב סוגיות רוחניות או חברתיות, אין בשום מקום אנשים שאפשר לפנות אליהם לייעוץ בנושא השאלות החשובות ביותר של החיים.

הבה נבחן מה קורה בדרך כלל במקרים כאלה. אנשים רבים מצפים למצוא באמצעות מדעי הטבע, כלומר באמצעות הכרת נתונים פיזיים, את סוג התשובות שקודם לכן התקבלו מהדת. לאחרונה התקיימה ועידת מדענים בשטוטגרט בה נדונו בעיות כבדות משקל. (אך האם ניתן לומר שבני אדם מודרניים מסוגלים למצוא במקומות כאלה תשובות לשאלות רוחניות? לשאלות הנוגעות לנצח או משמעות המוות? בכנסים כאלה מתברר כי מחקר פיזי מודרני מבצע מחקרים משונים). למי שמעוניין בדברים אלה, אני יכול להזכיר שבשטוטגרט נדונו בפירוט שיטות הנוגעות לאופן השתלתם של איברים מהוויה אורגנית אחת לאחרת. נקודה נוספת שמעניינת אותם הייתה הדרך בה הופעת המיקרוסקופ שינתה את כל המחקר. כעת ניתן היה, על ידי ערבוב והמסה של חומרים מסוימים, לייצר מחומר חסר-חיים משהו עם מראית של חיים. הוזכרו עוד דברים רבים, כולם קראו לכבוד ולהערצה של כל מה שקשור למחקר מדעי מודרני.

אך אנשים תוהים לגבי התחושה והמטרה של כל הדברים יוצאי הדופן שחוקרים פיזיים עסוקים במחקר שלהם. האם יש מישהו בין המדענים של האולימפוס המודרני הזה של חיי התרבות שיכול לענות על שאלות על משמעות החיים? לשאלות מהסוג הזה לא הוקדשה תשומת לב בכנס המדעי האחרון. רק לפני שנתיים Ledebur, כימאי מברסלו, נשא נאום יוצא דופן בו התחנן להפסיק את המחקר הפסיכולוגי. וראוי לציין שבאסיפה של המדענים תיאודור ליפס^[3] היה עדיין יכול לדבר על הנושא: מדעי הטבע והפילוסופיה. בעיצומם של הדיווחים על מחקר פיזי גרידא, הוא אמר הערה לפיה אם מדע הטבע לא יצליח להגיע להבנה רוחנית של תופעת האדם, הוא לעולם לא יגיע למעמד של השקפת עולם. "כשאדם", הוא אמר, "מסתכל לתוך פנימיותו, הוא מוצא את ה"אני", וכשהוא מרחיב אותו כדי להקיף את "אני-העולם", הוא מגיע לשביעות רצון."

המצב באמת יוצא דופן. אחרי הכל, התנועה התיאוסופית, בה לא תמצאו תשובות כלליות מעורפלות שניתנו לשאלות חשובות, קיימת כבר שלושים שנה. התיאוסופיה דנה באופן קונקרטי ובפירוט בנושאים, כמו חייו של האדם לפני הלידה ואחרי המוות, חוויותיו כאשר הוא משיג ראייה רוחנית וכן הלאה. אבל מה קורה? לאחר שידע ספציפי שכזה היה נגיש במשך שלושים שנה, מטופלות סוגיות אלה בדרכים נפוצות וטריוויאליות שלא יכולות לספק אף אחד. כאשר דנים בשאלות החשובות ביותר בחיים, כל מה שמוצע הוא רשת של מחשבות מופשטות – שאינו אלא משחק במילים חסרות משמעות הפונה רק לאנשים המעוניינים בפילוסופיה מופשטת. כאשר מי שמייחל לתשובות לשאלות העמוקות ביותר של הלב פונה לרשויות הרשמיות, הוא מוצא רק חוסר-אונים ובורות.

עם זאת, ישנה חשיבות עליונה שיתקיים, בתוך המדע החיצוני, תוך התקדמותו המהירה, מרכז חיים רוחני, מקום בו בני אדם יוכלו למצוא ידע קונקרטי בנושאים על-חושיים – ידע שיטיל אור גם על התוכן הרוחני שנשמר באמונות ובמנהגים דתיים ישנים. אם הידע על עולם הרוח יוצג באותה חריפות מדעית כמו מדעי הטבע, הוא ידבר אל נפש האדם וישפיע על חיי החברה, בדיוק כפי שהיה בעבר בדת. ברגע שזה יקרה, החיים הדתיים יקבלו צורות חדשות ואילו הצורות הישנות שהושפעו מהגשמיות ייעלמו.

חשוב מאוד להכיר בחשיבותה המלאה של הדת. כיום ישנם אנשים רבים – זה מאוד אופנתי בצרפת – שאומרים שניתן לבסס מוסר ללא דת. נטען כי בני האדם יכולים להיות מוסריים ללא דת. זה מצביע על כך שאין שום הבנה של החוקים הרוחניים. אם עוקבים אחר הסגידה הדתית לאורך התקופות ההיסטוריות הרצופות, יתגלה כי נוצר פולחן חדש בכל אחת מהן, עם משמעות מיוחדת לאותה תקופה מסוימת. פולחן הרמס קם במצרים, בהודו: הרישים, בפרס: זרתוסטרא, ובין העברים הגיח פולחן משה. בתקופתנו זהו ישוע כריסטוס, המייסד הגדול ביותר של דת בעידן המודרני. תרבויות אלה הפכו נהדרות מכיוון שהמייצגים שלהן הבינו את צרכי זמנם. מייצגי הכריסטיאניות יעבדו גם הם ביעילות כאשר יובנו שוב צרכי לב האדם.

כאשר מתהווה תרבות, המרכיב העיקרי שלה הוא תמיד אמונה דתית, כלומר הסכום של ההשקפות, הרגשות והרעיונות לגבי מה שנחשב כנעלה מבחינה רוחנית. תהיה מודעות לכך שהיסוד של העולם הוא ממקור אלוהי, ומוות מנוצח. כל התרבויות הגדולות שואבות את היצירתיות הרוחנית שלהן מהאמונה עליה הן מבוססות. העבודות היצירתיות הגדולות של מצרים העתיקה, פרס, יוון והתקופה הכריסטיאנית לעולם לא היו מתקיימות אלמלא מקורן במחשבה ובאמונה אנושית. אכן, אפילו התרבות המטריאליסטית ביותר נובעת במקור מהכרתו של האדם בתחום העל-חושי. לפיכך, המרכיב הבסיסי ביותר בתרבות הוא האמונה.

הדבר השני שחשוב לקחת בחשבון הוא השפעת אמונה זו על חייו הפנימיים של האדם. למחשבות ולרעיונות שהאדם מנסח בנושאים העל-חושיים יש אפקט מרומם; הם ממלאים את נפשו ברגשות של הרמוניה ושמחה. בכל פעם שאנשים הרגישו מאושרים ובטוחים בתוכם, הם היו מודעים לכך שלחייהם יש משמעות גבוהה יותר, וזה תמיד נבע מאמונה דתית. רגשות כאלה הופכים עצמם לסיפוק וביטחון בחיים. כך שניתן לומר שכאשר מתהווה תרבות אנו מכירים קודם כל בנוכחות האמונה, ורגשות שניים של התרוממות רוח, שביעות רצון וביטחון בחיים.

הדבר השלישי שיש לקחת בחשבון שייך לתחום הרצון. זהו תחום המוסר והאתיקה. האתיקה, כלומר הפילוסופיה המוסרית, משפיעה לא רק על המוסר ומעשי הרצון, אלא גם על כל ההסדרים החברתיים, על כל החוקים ועל כל ענייני המדינה. היא משפיעה על האמנות, השייכת לתחום הרגש. לחשוב שמוסר יכול להתקיים ללא דת זוהי אשליה. מוסר מתעורר בתחום הרגש. בתחילה לאדם יהיו דעות מסוימות בנושאים רוחניים; כדבר שני יעלו רגשות של שביעות רצון וביטחון; והדבר השלישי אלו אימפולסי הרצון האומרים לו: זה טוב וזה רע.

איך זה קורה שרבים כל כך נתונים לאשליה שניתן לבסס מוסר ללא הבסיס של הדת? זה קורה מכיוון שמוסר, המרכיב השלישי הזה בתרבות, הוא האחרון שנעלם. כשציביליזציה מתנוונת, הראשונה שפוחתת היא האמונה, כלומר מתעורר ספק לגבי הדת. עם זאת, גם אם הוודאות הממריצה של האמונה נעדרת זמן רב, אנשים עדיין שומרים על הרגש שמעוררת האמונה. כאשר לבסוף אפילו רגש דתי נורש נעלם, עדיין יימשך המוסר שמקורו באמונה. אלו שכיום מאמינים שמוסר קיים ללא הבסיס של אמונה דתית, אינם צריכים להסתמך על אי-אפשרות שכזו. הם מתקיימים בשארית של תכונות מוסריות נורשות. אנשים שחושבים שתכונות רוחניות הן פנטזיה גרידא יכולים לפעול מוסרית רק מכיוון שהם שימרו את מוסר העבר. רבים מאמינים שהם התגברו על הצורך בדת, ובכל זאת חייהם המוסריים מקורם בדת.

סוציאליסטים נוטים לרצות לבסס מוסר ללא בסיס, כלומר ללא דת. הסיבה שהם בכלל יכולים לדבר על הנושא, והסיבה שדברים גם לא מתמוטטים מייד לכאוס, היא רק בגלל שהם שומרים באורגניזם הגופני על המוסר הישן שהם רוצים למגר. אפילו השינויים הפוליטיים שהסוציאליסטים רוצים להביא מבוססים על המוסר הישן. כדי שתגיע התקדמות, חייבת להיות התחדשות של הידע הרוחני. כאשר ניתן להפנות את תשומת ליבם של האנשים לכוחות הרוחניים הזורמים לעולמנו מסביב, יצור ידע זה תחושות של ביטחון ואימפולסים כלפי פעולות מוסריות בנפשם. אז לא נצטרך להסתמך יותר על עושר שעבר בירושה מהעבר, אלא על אלה שנובעים מהתרבות שלנו.

אין שום דבר לא הגיוני בידע של העולמות העליונים עליהם מדבר מדע הרוח. לא ניתן להתייחס לעל-חושי כמשהו נידח ובלתי נגיש; זה יוצא דופן שתפיסות פילוסופיות מסוימות גורסות שאדם משכיל לא יכול להאמין בעולם העל-חושי. השקפות כאלו מדגימות בורות מהתחושה הספציפית בה מדע הרוח מדבר על העל-חושי. לעיתים קרובות הבהרתי באמצעות ההשוואה הבאה למה אני מתכוון בזה.

עבור מישהו שנולד עיוור, עולם הצבע והאור הוא "מעבר" ביחס לעולם הנגיש. במילים אחרות, יש לנו גישה לעולם רק אם יש לנו איברים שבאמצעותם ניתן לתפוס אותו. ברגע שהראיה משוחזרת האדם כבר לא צריך לסמוך על אחרים כדי לקבוע שקיים אור וצבע. אז הוא חווה עולם חדש, אך כזה שבמציאות תמיד היה שם. המצב זהה לחלוטין ביחס לעולם הרוח עליו מדבר מדע הרוח.

הכרת עולם הרוח ניתנת להשגה באמצעות מדע הרוח. כמו שתמיד היו בני אדם מוארים המסוגלים לראות לתוך עולם הרוח, כך ישנם כיום אנשים שפיתחו איברים רוחניים. הם מסוגלים לתפוס את ההיבט הרוחני של תופעות גופניות ולראות מעבר לשער המוות. הם תופסים שחלק מהאדם מהווה את הישות האלמותית ששורדת לאחר המוות. משימתם היא להעביר מידע מפורט על מחקר רוחני זה, ובכך לאפשר שוב את הידע הרוחני.

זה פשוט לומר: תן לי את האמצעים לראות בעצמי. למעשה, כל אחד יכול להשיג את האמצעים, בתנאי שהוא מבקש הדרכה מהסוג הנכון. מדע הרוח מהווה הדרכה כזו והוא נגיש לכולם. עם זאת, הדרישה הראשונה היא היכולת להתעלות מעל לדרך הרגילה של הסתכלות על הדברים. האדם צריך לומר: הנה מישהו שאומר לי שהוא יכול לראות לתוך עולם הרוח, ומספר פרטים ספציפיים רבים. הוא מדבר על מה שקורה לבני אדם לאחר המוות, על כוחות וישויות רוחניות שאינן נראות לעין רגילה, וזה מחלחל לעולם סביבנו. נכון לעכשיו אני לא יכול לראות עולם זה, אבל אם אשמור על ראש פתוח ואשים לב לרגשותיי ותחושת הפנימיות שלי לגבי האמת, אדע אם מה שאני שומע נשמע סביר או מנוגד. אני יכול להחיל חשיבה הגיונית נוספת על העניין, ולראות אם החיים עצמם מביעים את מה שאומרים לי. לאחר שהאזנתי בשלווה לכל דבר ולא מצאתי דבר שנוגד את השכל הישר, אנסה להסתכל על העולם לאור ידע זה ולראות אם הוא מסביר את הגורל האנושי. כשאני מניח שההשקפות של מדע הרוח הן נכונות, אוכל לבדוק אם הן מסבירות דברים והופכות את החיים למובנים. אני גם אגלה בהדרגה אם ידע רוחני אכן מעניק לאדם כוח פנימי, שמחה וביטחון בחיים. במילים אחרות, אגלה האם יש בסיס לקבל את דברי המקודש. גישה זו שאני מאמץ זהה ביחס לידע הרוחני כמו זו שאומצה על ידי אדם עיוור ביחס לעולם הרגיל של האור והצבע.

לעיתים קרובות תוארו חייה של הלן קלר,^[4] החרשת, אילמת ועיוורת. עד גיל שבע היא הייתה כמו חיית בר קטנה. ואז הגיעה אליה מורה כישרונית, אן סאליבן,^[5] שהשכלתה הייתה הרבה מעל הממוצע. היא מעולם לא שמעה צליל ולא ראתה צבע ואור; כל חייה היו באפלה שקטה. אבל היא אפשרה לכל מה שהסובבים אותה חוו מצבע, אור וצליל להשפיע על נפשה. לאחרונה יצא ספר חדש שלה, שכותרתו: 'האופטימיות'. ספר קטן זה הראה שלא רק שהיא בקיאה בענייני התקופה הנוכחית, אלא גם בחייהם ובשפתם של היוונים והרומאים. למרות שמעולם לא חוותה את זה בעצמה, היא תיארה את היופי של הבריאה המועבר באמצעות ראייה ושמיעה. ספרה הקטן הראה שהיא צברה יותר מסתם תמונות נפשיות ממה שתואר לה; היא צברה כוח פנימי וביטחון בחיים.

באותו אופן, אנשים שאינם סוגרים את תודעתם יזכו בכוח, בביטחון ובתקווה לעתיד מהקשבה לתיאור של מישהו עם ראייה ושמיעה רוחנית. אי-ודאות פנימית גורמת לחולשה, ויוצרת חוסר יכולת להתמודד עם החיים. אנשים שמאזינים למישהו עם ראייה רוחנית יתוודעו בהדרגה לדברים שלא היו מודעים אליהם קודם. ידע רוחני יעשה אנשים יעילים ובעלי יכולת. האימפולסים חייבים לזרום מעולם הרוח כמו דם-חיים חדש ולחלחל למערכות הפוליטיות והחברתיות שלנו, להביא לשינוי של כל התרבות שלנו. עליכם להבין שידע רוחני קשור בזמננו קשר הדוק לשאלות והבעיות החשובות ביותר. כאשר אלה לוחצים עלינו מכל עבר בצורות שונות, עלינו להכיר בצורך בהבנה עמוקה יותר. השקפת העולם של מדע הרוח המעוצבת באמצעות ידע נבואי של מה שצריך לבוא, תיוולד מתוך ההרצאות שתערכנה בחורף הקרוב. הם יטילו אור לא רק על התרבויות הגדולות, אלא גם על חיי היומיום. תוצאות מחקר הרוח מראות בבירור מה נחוץ בכדי להבטיח את ההתקדמות הבריאה של האנושות, וגם מה מספק לאדם כוח פנימי, אומץ ושמחה בחיים.

ישנם עדיין רבים שצוחקים על מה שיש למדע הרוח לומר על נושאים על-חושיים. מכיוון שהם מאמינים שהם אנשים מעשיים, אזי לא יהיה להם שום קשר לשטויות כל כך לא מעשיות. אבל תנועת מדע הרוח תמשיך בעבודתה. יגיע הזמן שאפילו אנשים שנמצאים כיום בקרב רכי-הלב, הספקניים, הסקפטיים, יפנו לאלו שקלטו את הידע הרוחני מכיוון שהם זקוקים לפתרונות לחידות הגדולות ולשאלות אשר יכבידו על הנפש – לא שאלות אנושיות שרירותיות, אלא שאלות שהועלו על ידי החיים בעוצמה רבה. כבר בעתיד הקרוב יהיה צורך יותר ויותר בידע רוחני אם על ההתפתחות האנושית להתקדם.

—————————————————————————————–

1. החברה התיאוסופית נוסדה בשנת 1875. ↑
2. (Helena Petrovna Blavatsky (1831–1891 הייתה המייסדת של האגודה התיאוסופית ואוקולטיסטית רוסיה. ↑
3. (Theodor Lipps (1851–1914 – פילוסוף. ↑
4. Helen Adams Keller 1968-1880, הייתה סופרת ומרצה. היא נולדה חירשת, עיוורת ואילמת. היא התפרסמה בזכות ניצחונה על מוגבלויותיה. ↑
5. Anne Sullivan 1936-1866 הייתה המורה של הלן קלר. היא בעצמה היתה עיוורת חלקית. ↑