רודולף שטיינר

סדרה של ארבע-עשר הרצאות

מינכן: 22 למאי עד ה-6 ליוני 1907

99 : GA

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הצורה החדשה של החכמה 

הרצאה מספר 1  22.5.1907

הכותרת של מחזור הרצאות זה נקראת "התאוסופיה על-פי הדרך הרוזנקרויצרית". הכוונה כאן לחכמה שהיא קדומה, אבל תמיד חדשה, המבוטאת באופן המתאים לזמן הנוכחי. דרך החשיבה שאנו עומדים ללמוד קיימת מאז המאה הארבע-עשרה, אולם, בהרצאות אלה אין בכוונתי לדבר על ההיסטוריה של הרוזנקרויצריזם.

ידוע לכל שסוג מסוים של גיאומטריה, הכוללת למשל את התיאוריה הפיתגוראית, נלמדת בבתי ספר יסודיים של ימינו. יסודות הגיאומטריה נלמדים ללא תלות בדרך שבה הגיאומטריה נתהוותה. כי מה יודעים התלמידים שלומדים את יסודות הגיאומטריה היום אודות אאוקלידס? אפילו שזוהי הגיאומטריה של אאוקלידס אשר נלמדת בבתי הספר. רק מאוחר הרבה יותר כאשר החומר נלמד היטב, מגלים, אולי, התלמידים מההיסטוריה של המדע, משהו אודות הדרך שבה התורה הנלמדת היום אפילו בבתי ספר יסודיים, מצאה את דרכה לתוך התפתחות האנושות.

כפי שאין התלמידים הלומדים גיאומטריה היום עסוקים בדרך שבה הגיאומטריה המקורית ניתנה לאנושות ע"י אאוקלידס, כך איננו צריכים לעסוק בשאלה, כיצד הרוזנקרויצריזם התפתח במהלך ההיסטוריה. כפי שהתלמיד לומד גיאומטריה מן העיקרים שבידיו, כך אנו נלמד לדעת על הטבע של החכמה הרוזנקרויצרית דרך העקרונות המהותיים שלה.

הללו שמכירים רק את ההיסטוריה החיצונית של הרוזנקרויצריזם, כפי שהיא רשומה בספרות, יודעים מעט מאוד על התוכן האמיתי של התאוסופיה הרוזנקרויצרית. התאוסופיה הרוזנקרויצרית קיימת מאז המאה הארבע-עשרה כאמת, נפרדת מההיסטוריה שלה, כפי שהאמיתות הגיאומטריות קיימות ללא תלות בהיסטוריה שלהן ולכן רק ארפרף קלות כאן על כמה עניינים הקשורים בהיסטוריה של הרוזנקרויצריזם.

בשנת 1459 התגשמה ישות רוחית גבוהה בישות אנושית הנושאת בעולם החיצוני את השם כריסטיאן רוזנקרויץ. בראשונה הופיע כמורה של חוג קטן של תלמידים מתקדשים. בשנת 1459 בתוך "אחווה" רוחית מבודדת בקפידה ה-FRATERNITAS ROSEAE CRUCIS, כריסטיאן רוזנקרויץ התעלה למעמד של "האביר של אבן הזהב". במהלך ההרצאות עוד יתברר מה כוונת התואר הנ"ל.

האינדיבידואליות הנעלה אשר חיה על המישור הפיסי באישיות של כריסטיאן רוזנקרויץ פעלה כמנהיג ומורה של הזרם הרוזנקרויצרי "שוב ושוב באותו גוף", כפי שהאוקולטיזם מכנה זאת. הפירוש של הביטוי "שוב ושוב באותו גוף" יובהר גם הוא כאשר נדבר על גורלו של האדם אחר המוות.

עד הרחק לתוך המאה השמונה-עשר, החכמה אשר אנו עוסקים בה כאן, נשמרה בתוך "אחווה" סודית ונוקשה, קשורה בחוקים בלתי מחוללים אשר הפרידה את חבריה מהעולם החיצון.

במאה השמונה-עשר היתה זו השליחות של אחווה זו להרשות לאמיתות אזוטריות מסוימות לזרום, בדרכים רוחיות, לתוך התרבות של מרכז אירופה. כך אנו רואים כמין הבזקים המתפרצים למעלה לתוך התרבות החיצונית. דברים רבים הלבושים אמנם בצורה חיצונית, אבל על פי האמת הם ביטויים חיצוניים לחכמה אזוטרית.

במשך המאות הללו אנשים רבים עשו מאמצים גדולים בדרך זו או אחרת לגלות את החכמה הרוזנקרויצרית, אבל ללא הצלחה. לייבניץ ניסה לשווא לגלות את המקור של החכמה הרוזנקרויצרית. אבל חכמה רוזנקרויצרית זו פרצה למעלה כלהבה בעבודה חיצונית שהופיעה כאשר לסינג התקרב לסוף חייו. אני מתכוון לספרו של אפרים לסינג "חינוכו של המין האנושי". אם אנו קוראים בין השורות של עבודה זו , אזי (רק אם אנחנו אזוטריסטים) נבחין דרך אופן הביטוי הבלתי רגיל שלו, שזהו ביטוי חיצוני של חכמה רוזנקרויצרית.

חכמה זו פורצת החוצה בגדולה יוצאת דופן באדם שבו התרבות האירופאית ובאמת התרבות הבין-לאומית כולה השתקפה בסוף המאה השמונה-עשרה – בגיתה. כבר בגיל מוקדם יחסית, בא גיתה במגע עם מקור של רוזנקרויצריזם והוא חווה אז במידה מסוימת התקדשות גבוהה וראויה לציון מאד. לדבר על התקדשות בקשר לגיתה עלול בקלות להביא אותנו לידי טעות. בנקודה זו לכן יהיה נכון לספר משהו אשר קרה לגיתה במשך התקופה מאז שעזב את האוניברסיטה של לייפציג ולפני שהלך לשטרסבורג. הוא חווה נסיון שחדר עמוק לתוך נפשו והתבטא חיצונית בעובדה, שבמשך התקופה האחרונה של שהותו בלייפציג, גיתה היה קרוב מאוד למות. כאשר שכב חולה אנוש, היתה לו חוויה רגעית, מעבר דרך מין התקדשות. גיתה לא היה ממש מודע לכך, אבל זה עבד בנפשו כמין אינספירציה פואטית. והתהליך שדרכו התקדשות זו חדרה ליצירותיו השונות, היה מרשים ביותר. זה פרץ החוצה בפואמה המכונה ‘THE MYSTERIES’, אשר ידידיו הקרובים תארו כאחת מיצירותיו העמוקות ביותר. ובאמת קטע זה הוא כה עמוק שגיתה מעולם לא אסף כוחות כדי להביא אותו לידי סיום.

התרבות של התקופה לא היתה מסוגלת לתת צורה חיצונית למעמקי החיים המפעמים בפואמה זו. יצירה זו חייבת להיחשב כנובעת מאחד ממעיינות הנפש העמוקים ביותר של גיתה, זהו ספר בעל שבעה חותמות עבור כל מפרשיו.

 ההתקדשות השפיעה הלאה בעוצמה רבה יותר ולבסוף כאשר גיתה נעשה מודע יותר לכך, הוא היה יכול ליצור את הפרוזה הפואמית יוצאת הדופן כ-"האגדה על הנחשה הירוקה והחבצלת היפה" – אחד מן הכתבים העמוקים ביותר שבספרות כולה. הללו המסוגלים לפרש את האגדה הזו נכונה, יודעים הרבה על החכמה הרוזנקרויצרית. [ראו הערה בסוף ההרצאה].

     בזמן שבו החכמה הרוזנקרויצרית היתה אמורה לזרום בהדרגה לתוך החיים התרבותיים הכלליים, קרתה באופן שעליו אינני יכול לדבר יותר עכשיו, כעין בגידה. מושגים רוזנקרויצריים מסוימים מצאו דרכם לתוך העולם ובכמות רבה. בגידה זו מצד אחד, ומצד שני העובדה שהיה הכרחי עבור התרבות המערבית במשך המאה התשע-עשרה להישאר לזמן-מה על המישור הפיזי לבדו, ללא השפעה אזוטרית, הביאו בהכרח לכך שהמקורות של החכמה הרוזנקרויצרית ומעל לכל מייסדה הדגול, אשר מאז ראשיתה נמצא תמיד על המישור הפיזי, היו צריכים להיעלם מהמישור החיצוני.

כך, במשך המחצית הראשונה וגם במשך חלק גדול מהמחצית השניה של המאה התשע-עשרה, רק מעט מהחכמה הרוזנקרויצרית היתה יכולה להתגלות. רק עכשיו, בזמננו אנו, נעשה אפשרי שוב לעשות את החכמה הרוזנקרויצרית ברת-השגה ורשאית לזרום לתוך התרבות הכללית. ואם נחשוב על התרבות הזו נגלה את הסיבות למה זה היה צריך לקרות כך.

אדבר עכשיו על שתי תכונות של החכמה הרוזנקרויצרית, שהן חשובות בקשר לשליחותה בעולם.

אחת קשורה בגישה של האדם כלפי חכמה זו – אשר אינה צריכה להיות מזוהה עם הצורה האוקולטית של החכמה הנוצרית-גנוסטית. עלינו לגעת בקיצור בשתי עובדות הקשורות לחיים הרוחיים כדי להשיג בהירות אודות התכונה של החכמה הרוזנקרויצרית. הראשונה מביניהן היא היחס שבין התלמיד למורה. וכאן שוב יש שני אספקטים לתאר. נדבר תחילה על "ראיה רוחית" ואחר-כך על מה שמכונה לעתים "אמונה בסמכות".

"ראיה רוחית" (Clairvoyance) – המונח באמת אינו מדויק – מכילה לא רק ראיה רוחית, אלא גם שמיעה רוחית. שתי תכונות אלה הן המקור של כל ידע של חכמת העולמות הנסתרים. ידע אמיתי של העולמות הרוחיים, אינו יכול לבוא משום מקור אחר.

ברוזנקרויצריזם יש הבדל יסודי בין גילוי האמיתות הרוחיות לבין הבנתם. רק אלה שפיתחו יכולות רוחיות ברמה גבוהה, יכולים לגלות בעצמם אמת רוחית בעולמות העליונים. ראיה רוחית היא תנאי מוקדם הכרחי עבור גילוי של אמת רוחית, אבל רק עבור גילוי. במשך זמן ארוך מכאן והלאה דבר לא יילמד בעולם החיצון ע"י רוזנקרויצריזם אמיתי, שאינו יכול להיות מובן בעזרת הגיון שכלי רגיל. זוהי הנקודה היסודית. הקביעה המתנגדת האומרת שראיה רוחית הכרחית עבור הבנה של הצורה הרוזנקרויצרית של תאוסופיה אינה תקפה. הבנה אינה תלויה ביכולת של ראיה רוחית. הללו שאינם יכולים להבין את החכמה הרוזנקרויצרית בעזרת מחשבתם, פשוט לא פיתחו את כוחות ההיגיון והחשיבה שלהם לרמה הנדרשת – זה הכל. כל מי שספג את כל מה שהתרבות המודרנית יכולה לתת ואשר אינו עצלן מדי ללמוד ויש לו סבלנות, התמדה ושקדנות, יכול להבין מה שמורה רוזנקרויצרי יכול לתת. הללו שיש להם ספקות אודות החכמה הרוזנקרויצרית, האומרים שאינם יכולים לתפוס אותה, אינם יכולים לתלות את האשם בעובדה שאינם יכולים להתרומם למישורים גבוהים. הכישלון מונח באי-רצונם לאמן את כוחות החשיבה שלהם במידה מספקת או להשתמש בניסיון שרכשו מהתרבות הכללית במידה מספקת.

     חישבו רק על הפופולריזציה העצומה של החכמה שהתרחשה מאז הופעת הנצרות ועד ימינו. ואז נסו לדמיין לעצמכם את הנצרות הרוזנקרויצרית כפי שהיתה במאה הארבע-עשרה.

חישבו על היחס שהיה לבן אנוש שחי אז בעולם עם המורה שלו. בימים הללו אפשרות הפעולה היחידה היתה בעזרת המילה המדוברת. בדרך כלל אנשים אינם מעריכים כראוי איזו התפתחות עצומה הושגה מאז הזמן ההוא. חישבו רק על-מה שהושג בעזרת אמנות הדפוס. חישבו על אלפי ערוצים שדרכם, תודות להמצאה הזאת, ההישגים הגבוהים ביותר של התרבות יכלו לזרום לתוך הציביליזציה. מספרים ועד לאחרון מאמרי העיתונים, תוכלו לתפוס את אין-ספור הערוצים שדרכם אינספור רעיונות זורמים לתוך החיים. ערוצים אלו נפתחו עבור האנושות רק מאז הזמן ההוא והם השפיעו כך שהאינטלקט המערבי לבש צורות שונות למדי.

המחשבה המערבית פעלה באופן שונה מאז. והצורה החדשה של החכמה היתה חייבת להתחשב בעובדה זו. היה צורך ליצור צורה אשר תהיה מסוגלת לעמוד בפני כל מה שזרם לתוך החיים דרך אלפי הערוצים הללו. החכמה הרוזנקרויצרית יכולה לעמוד על שלה בפני כל התנגדות שעלולה לצמוח מצד מדע פופולרי או טכנולוגי. חכמה רוזנקרויצרית מכילה בתוכה את המקורות המאפשרים לה לעמוד מול כל התנגדות הבאה מצד המדע. הבנה אמיתית של המדע המודרני, לא ההבנה החובבנית המצויה אפילו אצל פרופסורים באוניברסיטה, אלא הבנה החופשית מתיאוריות מופשטות והשערות מטריאליסטיות, העומדת מוצקה על בסיס של עובדות ולא הולכת מעבר להן, יכולה למצוא מתוך המדע עצמו את ההוכחות לאמיתות הרוחיות של הרוזנקרויצריזם.

נקודה שניה העוסקת ביחסים שבין מורה לתלמיד ברוזנקרויצריזם היא, שהיחס שבין התלמיד ל"גורו" (כפי שמורה נקרא במזרח), שונה במהותו מזה הנהוג בשיטות אחרות של התקדשות. ברוזנקרויצריזם, היחסים הללו אינם יכולים בשום אופן להיות מבוססים על אמונה באוטוריטה.

הרשו לי להבהיר את הנושא בעזרת דוגמא מחיי היום יום. המורה הרוזנקרויצרי שואף לעמוד ביחס לתלמידו באופן שאינו שונה מעמדתו של המורה למתמטיקה ביחס לסטודנט שלו. האם אפשר לומר שהסטודנט למתמטיקה תלוי במורה שלו בפשטות ע"י אמונה באוטוריטה? לא! והאם אפשר לומר שהסטודנט למתמטיקה אינו צריך את המורה? כמה אנשים עשויים לטעון כך משום שהסטודנט למד כיצד ללמוד לבד מספרים טובים. אבל זהו מצב שונה לחלוטין מהמצב שבו סטודנט ומורה יושבים פנים אל פנים.

בעיקרון, כמובן, לימוד עצמי הוא אפשרי. כל אדם המגיע לדרגה מסוימת של ראיה רוחית, יכול לגלות את האמיתות הרוחיות בעצמו, אבל זה יהיה שביל ארוך בהרבה. יהיה זה חסר משמעות לומר: ישותי העצמית חייבת להיות המקור היחידי של כל האמיתות הרוחיות. אם המורה יודע את האמיתות המתמטיות והוא מוסר אותן לתלמידו, התלמיד אינו נדרש יותר "להאמין באוטוריטה" משום שהוא הבין את האמיתות הללו דרך החוקיות הפנימית שלהן. כך הוא הדבר עם כל התפתחות אוקולטית במשמעות רוזנקרויצרית. המורה הוא ידיד, יועץ, אחד שכבר חי דרך הניסיון האוקולטי ועוזר לתלמיד לעשות זאת בעצמו. אדם שחווה ניסיונות כאלו אינו צריך לקבל אותם דרך אוטוריטה כפי שבמתמטיקה אינו צריך לקבל דרך אוטוריטה את הכלל ששלוש זוויות של משולש שוות ל- 180 מעלות. ברוזנקרויצריזם אין "אוטוריטה" במובן הרגיל. מה שחשוב כאן הוא מה נחוץ כדי לקצר את השביל לאמיתות הנעלות.

זהו צד אחד של הבעיה. הצד השני הוא היחס שבין החכמה הרוחית לתרבות הכללית. הרצאות אלו יראו לכם שאפשרי הדבר לאמת לזרום ישירות לתוך החיים המעשיים. איננו בונים כאן שיטה שהיא שימושית רק בתיאוריה. אנו מדברים כאן על תורה, אשר כל אחד שיש בו כמיהה לדעת את יסודות מדע העולמות ולהרשות לאמיתות הרוחיות לחדור לתוך חיי היום יום, יכול להשתמש בה.

חכמה רוזנקרויצרית אינה צריכה לזרום רק לתוך הראש ולא רק לתוך הלב, אלא גם לתוך היד, לתוך עבודת הכפיים שלנו, לתוך הפעילות היום יומית שלנו. אין לה אפקט כסימפטיה סנטימנטלית. זוהי רכישה של יכולות, בעזרת מאמץ כביר, המאפשרת לנו לעבוד למען טובתה של האנושות. דמיינו לעצמכם חברה מסוימת המצהירה על אחווה בין בני האדם כעל מטרתה וכל מה שהיא עושה זה הטפה לאחווה בין בני האדם. זו אינה דרכם של הרוזנקרויצרים. הרוזנקרויצריזם אומר: דמיינו לעצמכם אדם השוכב על הכביש עם רגל שבורה. אם ארבעה עשר איש עומדים סביבו מלאי רחמים ואיש מהם אינו יכול לעזור, הרי שכל הארבעה עשר חשובים פחות מהאיש החמישה עשר, שמגיע, יתכן וללא כל סנטימנטים, אבל מסוגל וגם מטפל ברגל השבורה. הגישה של הרוזנקרויצריזם היא, שמה שחשוב הוא ידע היכול להתערב באופן אפקטיבי בחיים.

חכמה רוזנקרויצרית מעריכה שדיבורים חוזרים על רחמים וסימפטיה יש בהם יסוד של סכנה. דגש מתמשך על סימפטיה מסמל מין חושניות אסטרלית. חושניות על המישור הפיסי היא בעלת אותו טבע גם על המישור האסטרלי. זוהי גישה שתמיד רוצה לחוש ולא לדעת. ידע שיכול להשפיע על חיי המעשה – כמובן לא במשמעות המטריאליסטית, אלא משום שהוא מובא מטה מהעולמות הרוחיים – זהו מה שמאפשר לנו לעבוד באופן אפקטיבי. הרמוניה זורמת בעצמה מידע המביא לקידמה של העולם. על אדם היודע כיצד לטפל ברגל שבורה, אנשים יכולים לומר: אם הוא אינו ידיד של האנושות, הוא לפחות יכול להעביר את הכאב. דבר כזה יכול להיות אפשרי במקרה של ידע הקשור רק למישור הפיסי, אבל אינו אפשרי עבור ידע רוחי. אין ידע רוחי שימנע מלחדור לתוך חיי המעשה.

זהו האספקט השני של החכמה הרוזנקרויצרית, כלומר, היא יכולה להתגלות רק דרך הכוחות של ראיה רוחית, אבל יכולה להיות מובנת ע"י התבונה האנושית. זה יכול להראות מוזר לומר שכדי שיהיה לך ניסיון בעולם הרוחי, אתה צריך להיות לרואה רוחי. אבל, כדי להבין מה שרואה הרואה הרוחי, אין צורך בכך. רואה רוחי היורד מהעולמות הרוחיים ומספר על-מה שמתרחש שם ומביא לידע של האדם משהו הדרוש לאנושות בזמן הנוכחי, יכול להיות מובן אם הללו המקשיבים לו רוצים להבין. משום שהמבנה של האדם הוא כזה שהידע הזה יכול להיות מובן לו.

דבר ראשון נלמד על שבע העטיפות של האדם על פי התורה הרוזנקרויצרית. נתאר את הטבע השלם של האדם כפי שהוא עומד מולנו. אנו נלמד להבין את הטבע של הגוף הפיסי, אשר כולם חושבים שהם יודעים הכל עליו ולמעשה אינם יודעים דבר.

כפי שאין אנו יכולים לראות את החמצן בתוך המים ויש להפריד אותו מן המימן כדי להבחין בו, כך אין אנו יכולים לראות את האדם הפיסי האמיתי כאשר אנו מסתכלים באדם אחר העומד לפנינו. אדם הוא צרוף של גוף פיסי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ומרכיבים אחרים גבוהים יותר של ישותו, כפי שמים הם צירוף של חמצן ומימן. הישות העומדת לפנינו היא הסכום הכולל של כל המרכיבים הללו! אם עלינו לראות את הגוף הפיסי לבדו, הגוף האסטרלי צריך להיפרד ממנו: זהו המצב בשינה ללא חלומות. השינה היא סוג של היפרדות כימית גבוהה יותר של הגוף האסטרלי עם המרכיבים הגבוהים של טבע האדם, מן הגופים האתרי והפיסי. אבל אפילו אז אי-אפשר לומר שיש לנו באמת את הגוף הפיסי לפנינו. הגוף הפיסי הוא לבדו רק במוות, כאשר גם הגוף האתרי עוזב אותו. לכל זה יש כיוון ברור. אבהיר זאת ע"י דוגמא: חישבו על חלק מסוים של הגוף האסטרלי. בעבר הרחוק, התמונות אשר האדם קלט בראיה רוחית מעורפלת, צללית, השפיעו עליו באופן שונה מאד מאשר הדימויים המנטליים משפיעים היום, התמונות הללו הטביעו חותמן קודם כל על הגוף האסטרלי. הבה ונשער שתמונות של שלושת המימדים של החלל – אורך רוחב ועומק – הוטבעו פעם לתוך הגוף האסטרלי. התמונות הללו של החלל התלת-מימדי, אשר פעם הוטבעו לתוך הגוף האסטרלי בעזרת הראיה הרוחית העתיקה המעורפלת, הועברו גם לתוך הגוף האתרי. כפי שחותם מוטבע בתוך שעווה רכה, כך התמונות האסטרליות מטביעות עצמן לתוך הגוף האתרי וזה בתורו מעצב את הצורות של הגוף הפיסי. כך התמונות של החלל התלת-מימדי, בנו איבר באיזור מסוים של הגוף הפיסי. בראשית היתה זו תמונה בגוף האסטרלי של הכיוונים הניצבים זה לזה של החלל. תמונה זו הטביעה עצמה כמו חותם בשעווה לתוך הגוף האתרי וחלק מסוים של הגוף האתרי עיצב איבר בתוך האוזן האנושית, המכונה שלוש ה"תעלות החצי מעגליות". כולם נושאים אותן בתוכם. אם התעלות הללו לא היו בתוככם, לא הייתם מסוגלים להתמצא בתוך החלל התלת-מימדי, תתקפו סחרחורת ולא תוכלו לעמוד זקופים. כך התמונות של הגוף האסטרלי קשורות בכוחות של הגוף האתרי ובאיברים של הגוף הפיסי.

כל הגוף הפיסי של האדם בצורתו הפלסטית אינו אלא מוצר של התמונות של הגוף האסטרלי והכוחות של הגוף האתרי. כך הללו שאין להם ידע של הגוף האסטרלי והגוף האתרי, אינם יכולים להבין את הגוף הפיסי.

הגוף האסטרלי קודם לגוף האתרי והגוף האתרי קודם לגוף הפיסי. כך, העניין הוא מסובך. שלוש התעלות החצי מעגליות הן איבר פיזי כמו האף. כל האפים שונים אחד מהשני אפילו שיכול להיות דמיון בין האפים של הורים וילדים. אם הייתם מסוגלים ללמוד את שלוש התעלות החצי מעגליות תמצאו הבדלים ודמיון כמו במקרה של האף, משום שהתעלות הללו יכולות להיות דומות לתעלות של אבא ואימא. מה שאינו מורש זהו הגרעין הפנימי הרוחי של הישות, הנצחי שבאדם העובר דרך גלגולים חוזרים. כישרונות אינדיבידואליים לא נקבעים ע"י המוח. ההיגיון הוא שווה במתמטיקה, פילוסופיה ובחיי המעשה. ההבדל באיכות הכישרונות נעשה גלוי רק כאשר ההיגיון הוא בשימוש בתחום שבו הידע תלוי, למשל, בתפקוד של האיברים החצי מעגליים באוזן. כשרון מתמטי יהיה ראוי לציון מיוחד כאשר האיברים הללו מפותחים מאוד. כדוגמה לכך אפשר להביא את משפחת ברנולי (Berneulli) אשר הביאה שושלת של מתמטיקאים גדולים. אינדיבידואל כלשהו יכול להיות בעל כשרון פוטנציאלי גדול למוסיקה או אמנות אחרת, אבל אם אינו נולד בתוך גוף אנוש שירש את האיברים בעלי המבנה הנחוץ, הוא לא יוכל להביא כישרונות אלה לידי ביטוי.

ובכן, רואים אתם, העולם הפיסי אינו יכול להיות מובן ללא הידע על דרך היווצרותו. הרוזנקרויצריזם אינו מצהיר שזוהי דרכו להתרחק בכל דרך שהיא מהעולם הפיסי. ודאי שלא! משום שתפקידו הוא להפוך את העולם הפיסי לרוחי. עליו להתרומם לאזורים הגבוהים ביותר של חיי הרוח ובידע שרכש שם לעבוד באופן פעיל בעולם הפיסי, במיוחד בעולמו של האדם.

זוהי הגישה הרוזנקרויצרית – התוצאה הישירה של החכמה הרוזנקרויצרית. אנו עומדים ללמוד שיטה של חכמה אשר תאפשר לנו להבין אפילו את הדברים הקטנים ביותר, ובל נשכח שהדבר הקטן ביותר בעולם יכול להיות בעל חשיבות לגדול ביותר, שהדבר הקטן ביותר, במקומו הנכון, יכול להוביל למטרות הנעלות ביותר.

—————————————————————–