רודולף שטיינר

סדרה של חמש הרצאות

דורנאך: 1 לנובמבר עד ה- 9 לנובמבר 1919

GA191

תרגום מאנגלית: עֶלי, קיבוץ צרעה

תיקונים ועריכה: דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בתרגום אחר בספר שיצא בהוצאת שוני תובל – ראו כאן

הרצאה רביעית דורנאך, 15.11.1919

שומעים אנו שנפש אנוש היתה מחוננת פעם במעין חוכמה קדמאית, ושחכמה זו נתדלדלה בהדרגה ואין גישה אליה עוד. ומכאן, שבאשר לידע שלהם – חשים בני האדם כנזרקים לאחור יותר ויותר על מה שמוגש להם על ידי חוויות הקיום הגשמית. במילה "ידע" איני מתכוון אך ורק למדע במובן המקובל אלא הידע המיושם במודעות בענייני החיים היומיומיים. כמאליה עולה השאלה: כיצד נתהוותה למעשה חוכמה עתיקה זו? כאן עלי לגעת באספקט חדש בעניינים שהתייחסתי אליהם תכופות מזוויות אחרות.

הבה ונתבונן לאחור אל העת בה החל האדם, באורח של ממש, להיות אזרח של האדמה, כשבתור ישות של נפש ורוח הוא ירד אל האדמה בהקיפו עצמו בכוחותיה בהיותו ישות ארצית. אילו היה פשוט יורד אל האדמה בתכונות החתומות בטבעו שלו, כי אז נוטלת היתה האבולוציה מהלך שונה דרך עידני התרבות השונים. אולם ברדתו, חייב היה האדם לייסד זיקה אל העולם הסובב ולרכוש ידע ארצי – לא אגיד שדרך ראיה רוחית במובנה הבלעדי – אלא דרך אינסטינקטים החדורים במידה מסוימת של ראיה רוחית. רכישת ידע ארצי זה היוותה תהליך איטי והדרגתי ובמשך תקופות ארוכות היו בני האדם נותרים ללא השפעה כישויות ילדותיות.

בתקופתנו אנו, אמת הדבר, היה עולה בידם לפתח מבנה של גוף ונפש התואם לזה של אדם מבוגר אולם לעולם לא היו יכולים להגיע לגבהים הרוחניים שאליהם הגיעו למעשה. דבר זה שיכולים היו להגשים אבולוציה זו בדרך שונה מאשר על ידי מעבר דרך כל שלבי הילדות, נתהווה, הודות להתערבותם – באבולוציה הארצית – של הישויות הלוציפריות. יודעים אנו מהרצאות שניתנו לאחרונה שהאינדיבידואליות הלוציפרית עצמה התגשמה באסיה בעידן מסוים מן התקופות הקדם-נוצריות, ושהתבונה הפגנית המקורית, שעליה מעידות תעודות היסטוריות רבות נבעה מישות עליונה זו. ואכן הישויות הלוציפריות חברו מעצם ההתחלה בדרך כשלהי אל האבולוציה של האנושות.

ברצוני לבקשכם ברצינות – על אף שיודע אני שלבקשות כאלה יש היענות מועטת בלבד – שלא לאמץ לכם גישת בערות כשעולה זכרם של הישויות הלוציפריות. אף בין אנתרופוסופים קיימת עדיין נטיה לומר – "דבר זה לבטח לוציפרי הוא בכל מחיר הבה ונמנע ממנו. נסלק אותו!". אולם יש להתבונן בדברים אלה מבחינות רבות ויש לזכור תמיד שכל החוכמה הפגנית הקדומה נבעה ממקור לוציפרי. נושא זה מהווה דבר הקורא למחקר מעמיק ורציני.

ככל שנרחיק לכת באבולוציה של האנושות, כן נמצא יותר אינדיבידואלים מסוימים, אשר דרך התכונות שהושגו בהתגשמויות הקודמות, נהיו בשלים במידה מספקת להבין את האוצרות של החוכמה שהיו ברשותן של הישויות הלוציפריות. חשבו, למשל, אודות שבעת הרישים הקדושים של הודו הקדומה. כשהיה בן הודו מפרש לעצמו את תבונתם של הרישים הקדושים, הוא ידע – אם קודש להבנת הדברים האלה – שמוריהם של הרישים – היו ישויות לוציפריות. כי הישויות הלוציפריות הביאו עמן אל האבולוציה הארצית, בראש ובראשונה, את עולם המחשבה, מחשבה אינטלקטואלית השוררת בתרבות, עולם החשיבה במשמעות העליונה ביותר של המילה – עולם התבונה. ובפנותנו לאחור, אל המקורות הקמאיים של הוויית הקיום האנושית, מוצאים אנו שמקורותיה של החוכמה הפגנית מצויים תמיד אצל הישויות הלוציפריות.

יתכן ותעלה השאלה: כיצד אפשרי הדבר? עלינו להכיר בדבר שהאדם היה נשאר כילד אילו לא קיבל מן המיסטריות את ההוראה המתמדת שנבעה מישויות לוציפריות. הללו שהחזיקו בידע ובתבונה הקמאית מדור לדור שבאמצעותם יכלו לטפח את הקידמה ואת החינוך של האנושות – לא היו מתייראים – ככסילים המודרניים, לקבל חוכמה זו מן המקורות הלוציפריים. הם לקחו על עצמם את ההתחייבות החלה על כל אחד שלו היו מוסרות הישויות הלוציפריות ידע מן הספירות הרוחיות. ההתחייבות – כך ניתן לכנותה, על אף שמילים כאלה אינן מכילות בהן תמיד את המשמעות המדויקת – היוותה, להשתמש בתבונה לוציפרית קוסמית זו כראוי, לטובתה של האבולוציה של האדמה. ההבדל בין התבונה ה"טובה" לבין התבונה שעל טהרת הלוציפריות – אשר כל עוד מתייחס הדבר לתוכן הרי ששתיהן זהות – הוא שהתבונה ה"טובה" מצויה ברשות אחרת זולת הישויות הלוציפריות. זוהי הנקודה העיקרית. אין זו שאלה של היות התבונה האחת שניתן לארוז אותה חד וחלק באחד מחדרי הנפש ושעל ידה ייעשה אדם לאיש המעלות הטובות. תבונת העולמות מהווה חטיבה אחת. ההבדל היחידי הוא אם נמצאת היא בידיהם של אנשים טובים המשתמשים בה לטוב, או בידיהם של המלאכים או מלאכי עליון, או אם מצויה היא בידיהם של לוציפר ופמלייתו. בימי קדם היתה החוכמה הנדרשת לקדמת האנושות ניתנת להשגה אך ורק ממקור לוציפרי. ועל כן המקודשים היו חייבים לקבלה ממקור זה ובעת ובעונה אחת לקחת על עצמם את ההתחייבות שלא להיכנע לשאיפותיהן של הישויות הלוציפריות. כוונתו של לוציפר היתה למסור את החוכמה לבני אדם בדרך זו שתדיחם לנטוש את הנתיב של האבולוציה של האדמה וליטול נתיב המוביל אל ספירה על-ארצית, ספירה רמה מן האדמה.

הישויות הלוציפריות היו משננות את חוכמתן לאדם אך תשוקתם היתה שהחוכמה הזאת תפנה אותו מן האדמה והלאה ושלא יעבור דרך אבולוציית האדמה. לוציפר חפץ לנטוש את האדמה לגורלה ולזכות באנושות עבור ממלכה עוינת לממלכת כריסטוס.

האנשים החכמים מימי קדם שקיבלו את החוכמה הקמאית מידיו של לוציפר צריכים היו, כפי שאמרתי, להבטיח עצמם שלא להיכנע לרצונותיו של לוציפר ולהשתמש בחוכמה לטובת האבולוציה של האדמה. ודבר זה בתמציתו הוא שהוצא אל הפועל באמצעות המיסטריות הקדם-נוצריות. אם תשאל השאלה מה היה זה שהאנושות קבלה באמצעות מיסטריות אלה, דרך ההשפעה של הישויות הלוציפריות אשר, בתקופות הפוסט אטלנטיות עדיין השפיעו השראתן על אישיויות מסוימות כגון הרישים מהודו ושלחו שליחיהן אל האדמה – תהיה התשובה, שהאדם קיבל את הניצנים של מה שהתפתח במהלך האבולוציה אלי כושרות דיבור וחשיבה. דיבור וחשיבה הם במקורם לוציפריים, אך הוצאו מאחיזתו של לוציפר על ידי האנשים החכמים מימי קדם. אם באמת מתכוונים אתם להימלט מלוציפר – כי אז עליכם להיות בעתיד אילמים ולא לחשוב! דברים אלה מהווים חלק ממדע ההתקדשות שיבוא כצורך בהדרגה אל מסגרת הידע של האנושות, על אף שעקב סוג החינוך המקובל עתה מזה מאות בשנים בעולם התרבותי – נרתעים בני האדם מאמיתות כאלה. הדמות הקריקטורית של לוציפר ואהרימן – האשמדאי מימי הביניים – מצויה כל העת לפני רוחם והניחו להם להתחנך באווירת בערות זאת במשך זמן כה רב עד שאפילו כיום מזדעזעים הם מעצם המחשבה של התקרבות אל אוצרות חוכמה הקשורים אינטימית ולעומק עם האבולוציה; הרבה יותר נעים לומר: "אם אגן על עצמי מפני השטן, אם אתמסר לכריסטוס בתמימות לבו של ילד, כי אז אבורך ונפשי תמצא לה ישועה". – אך ביסודותיהם העמוקים אין חיי אנוש מהווים עניין פשוט כלל וכלל. וחשוב מאוד עבור עתיד האבולוציה האנושית שהדברים הללו בהם דנים אנו עתה לא ייחסכו מן האנושות. עליה להיות מודעת ומיודעת לכך שאמנות הדיבור ואמנות החשיבה נהיו לחלק מן האבולוציה אך ורק עקב התקבלם באמצעות תיווכו של לוציפר. את האלמנט הלוציפרי ניתן עדיין לראות בחשיבה; והדיבור שבמשך עידנים ארוכים עבר שינויים והותאם לצרכים ארציים – הותקף כבר ע"י אהרימן. הוא אשר הסב לשוני אשר פרק את הדיבור הקוסמי האחיד ללשונות שונות עלי אדמות. בה בשעה שנטייתו של לוציפר הנה תמיד אלי ליכוד הרי שנטייתו היסודית של העיקרון האהרימני היא פעילות לשוני. מה היתה החשיבה אילו לא היתה לוציפרית? אילו החשיבה לא היתה לוציפרית, כי אז היו ישויות אנוש עלי אדמה כמו אדם אחד שחשיבתו היתה בלתי לוציפרית לחלוטין, היינו – גיתה. גיתה היה אחד מאלה, אשר באורח מסוים, מתוך שיקול דעת, נערך להתייצב בפני הכוחות הלוציפריים בהתריסו נגדם. דבר זה מצריך, מכל מקום, אחיזה מתמדת במציאות הממשית הפורטת לפרטים. ברגע שמכלילים אתם או מאגדים – בו ברגע מתקרבים אתם אל החשיבה הלוציפרית. אילו הייתם מסוגלים להתבונן בכל פרט אנושי לחוד, בכל צמח לחוד, בכל בעל חיים לחוד, בכל אבן לכשעצמה, כשברוחכם העצם האחד והיחיד, ללא הגדרתו אלי סוג ואלי מין, וללא הכללתו במחשבתכם – כי אז לחשיבה הלוציפרית היה אך מגע קל בכם. אולם כל מי שינסה דבר כזה, אפילו בתור ילד, לעולם לא יעלה מכיתה א' ומעלה בכל בית ספר מודרני.

עצם העניין הוא שהחשיבה האוניברסלית הכלולה בחוכמה הפגנית נתדלדלה בהדרגה. מבנהו של האדם כזה הוא, שעקרון לוציפרי זה של אחידות אינו משרת אותו הרבה עלי אדמה. פעולת נגד זו נסבה עקב העובדה שטבעו של האדם כברוא אלוהים שצועד בד בבד עם יקיצתה של האבולוציה של האדמה, נעשה בר זיקה לה, נעשה לבעל ברית לה. ובשל הדבר הזה, דרך טבעו הטבוע בו, הרי שהאדם מתחבר פחות אל האלמנט הלוציפרי הנוטה בתמידות לנתק אותו מן האדמה.

אך אוי ואבוי אם האדם היה מתנתק פשוט מן האלמנט הלוציפרי לבלי שים משהו שונה במקומו. דבר זה לא יסב לדבר מלבד רוע. כי אז האדם יגדל יחד עם האדמה, כלומר עם אותה כברת אדמה עליה נולד; וחייו התרבותיים יהא להם ייחודם שלהם, אבחנתם שלהם. יכולים אנו כבר לראות נטיה זו בהתפתחותה, היא החלה להשתרש באורח ראוי לציון מאז תחילת המאה ה- 19. אך הנטיה להתפצל אלי קבוצות קטנות וקטנות יותר מתבלטת מדי כתוצאה מן הקטסטרופה של מלחמת העולם. השוביניזם מתגבר כוחותיו יותר ויותר, עד שלבסוף יוליך את בני האדם להתפצלות כזאת, שבסופו של דבר תמנה קבוצה ישות אחת יחידה! העניינים יתגלגלו עד לנקודה בה יוסיפו בני אדם אינדיבידואלים להתפצל על ימין ועל שמאל ויהיו בריב בינם לבין עצמם; השמאל יימצא בריב עם הימין; נטיות כאלה נראות אף עתה באבולוציה של האנושות.

על מנת להיאבק בזה יש ליצור משקל נגדי; ומשקל נגדי כזה ניתן להציבו אך ורק אם – כחוכמה העתיקה הטבועה בפגניזם – חוכמה חדשה שתירכש בהחלטתו החופשית של האדם וברצונו החופשי – תתעורר לתרבות של האדמה. על חוכמה חדשה זו להיות שוב תבונת ההתקדשות.

וכאן מגיעים אנו לפרק שאסור לו להיות בבחינת נעלם לידע של האדם המודרני. אם, בעתיד, האדם עצמו לא יעשה דבר לרכישת תבונה חדשה, כי אז ללא מודעותו בדבר, תיעשה כל התרבות כולה אהרימנית. ומה קל יהיה להשפעות הנובעות מהתגשמותו של אהרימן לחדור לכל הציביליזציה עלי אדמה. יש ליטול, על כן, אמצעי זהירות ביחס לזרמים שבאמצעותם מתקדמת תצורת החיים האהרימנית. מה תהא התוצאה, אם בני האדם ימשיכו להיגרר לנטייה החזקה שברשותם היום, להניח לעניינים להיסחף הלאה, כמות שהם היום ללא אבחנה – הבנה – הכוונה אל הנתיבים של אותם הזרמים המוליכים אל תרבות אהרימנית? מיד עם התגשמותו של אהרימן, בזמן שיועד מראש, במערב, כל התרבות כולה תופרה בכוחותיו. ומה עוד יבוא במסעו? באמצעות אומנויות קדם מסוימות, הוא יביא אל האדם את כל הידע הראי-רוחי שעד אותה עת ניתן היה לרוכשו אך ורק מכוחם של עמל מפרך ומאמצים. בני האדם יוכלו להמשיך לחיות כמטריאליסטים; הם יוכלו לאכול ולשתות – מה שייתכן ויישאר לאחר המלחמה! ולא יהיה כל צורך, לשום מאמצים רוחיים. הזרמים האהרימניים ימשיכו את מהלכם שאין לעכבו.

כשאהרימן יתגשם במערב במועד שנקבע מראש, הוא ייסד בית ספר אוקולטי עצום לתרגול אומנויות מאגיות בהוד ותפארת מירביים, ומה שעשוי להיות נרכש שאם לא כן, במאמצים מעוצמים – ייערה אל האנושות.

כלל וכלל אין לדמות שאהרימן יופיע כמעין נוכל המפעיל תחבולות מזיקות על ישויות אנוש. לא, באמת שלא! אוהבי נוחות המנערים חוצנם מכל דבר הקשור למדע הרוחי יהוו טרף קל למאגיה שלו, כי באמצעות אומנויות מאגיות מפליאות יוכל להפוך המוני ישויות אנוש אלי רואים רוחיים – אולם באורח כזה שהראיה הרוחית של כל פרט ופרט מביניהם תהיה שונה בתכלית. מה שאיש אחד יראה – השני והשלישי לא יראו. תשרור מבוכה ולמרות שבני האדם יהיו פתוחים לחכמת הראיה הרוחית – תתחוללנה ביניהם מריבות בשל השוני, גרידא, של חזיונותיהם. ולבסוף, מכל מקום, יהיו הכל מרוצים בשל הראיה הרוחית המיוחדת הזאת כי כל אחד ואחד מהם יוכל להתבונן בעולם הרוחי. באופן כזה תיפול כל התרבות שעלי האדמה טרף לאהרימן. בני האדם ייכנעו לאהרימן אך ורק מחמת זה שלא רכשו במאמציהם שלהם מה שאהרימן מוכן ויוכל להעניק להם. לא תתכן עצה רעה יותר מאשר לומר: "הישארו באשר אתם! אהרימן יהפוך את כולכם לרואים רוחיים אם אך תחשקו בכך!" "ואתם חשוק תחשקו בכך כי כוחו של אהרימן יהיה עמום ביותר". אך התוצאה תהא ביסוס ממלכתו של אהרימן עלי אדמה וסילוק כל אשר בוצע עד כה ע"י תרבות אנוש. כל הנטיות הצוררות בהן אסון, שהאנושות מטפחתן כיום ללא מודעות – השפעתן תצא אל הפועל.

דאגתנו היא שתבונת העתיד – תבונת הראיה הרוחית – תינצל מאחיזותיו ההדוקות של אהרימן. חזור ושנן יש להדגיש שקיימת אך ורק מהות אחת של תבונה ולא שני סוגים. השאלה היא אם מצויה תבונה זו בידיו של אהרימן, או עם כריסטוס. היא אינה יכולה להגיע לידיו של כריסטוס, אלא כשבני האדם ייאבקו למען הדבר. אך ורק אם יאמרו שע"י מאמציהם שלהם עליהם להטמיע בהם את תכולתו של המדע הרוחי, לפני מועד הופעתו של אהרימן עלי אדמה.

דבר זה, רואים אתם, הוא המשימה הקוסמית של המדע הרוחי. תכולתו במניעת הידע מהיעשותו או מהישארותו אהרימני. דרך טובה לנפול הישר לזרועותיו של אהרימן היא למנוע כל דבר שטבע ידע לו מן הדת הכיתתית ולעמוד בתוקף על כך שאמונה פשוטה מספקת. אם אדם מתרפק על אמונה פשוטה הוא דן בזה את נפשו לקיפאון והתבונה שיש להצילה מידיו של אהרימן, אינה יכולה להיכנס. הנקודה אינה בזה אם בני האדם קולטים או שאינם קולטים את תבונת העתיד, אלא אם הם פועלים בה; ואלה העושים במלאכה – עליהם לקחת על עצמם את המשימה הרצינית להצלת תרבות האדמה עבור כריסטוס, כשם שהרישים הקדמונים והמקודשים התחייבו שלא להיכנע לתנאיו של לוציפר שעל האנושות להסתלק מאת האדמה.

שורש העניין נעוץ בזה שאף עבור תבונת העתיד נדרש מאבק, מאבק הדומה לזה שנערך נגד לוציפר ע"י המקודשים הקדמונים שדרך תיווכם הועברו כושרות הדיבור והחשיבה לבני אדם. כשם שהיה זה מחובתם של המקודשים של התבונה הקמאית להוציא מלוציפר את מה שהלך ונעשה בינת אנוש, אינטלקט אנושי, כן הראיה הפנימית העומדת להתפתח בעתיד אלי מהותם הפנימית של הדברים – יש להוציאה מן הכוחות האהרימניים. כאלה הן הבעיות, ובעיות אלה מעורות היטב בחיים עצמם.

לאחרונה קראתי גיליונות נייר אחדים שנכתבו זמן קצר לפני מותו של אדם שהיה ידיד לתנועה האנתרופוסופית. הוא נפצע במלחמה ושכב במשך זמן רב בבית חולים, ששם במהלך ניתוחים שנעשו בו, הציץ הצצות רבות בעולם הרוחי. השורות האחרונות שכתב מכילות קטע ראוי לציון המתאר חזיון שבא לו זמן מועט לפני מותו.

בחוויה אחרונה זו נהייתה האטמוספירה שמסביבו, בדרך הבעתו שלו, כמו בזלת צפופה של חומר שהכבידה על נפשו. התרשמות כזאת ניתנת להבנה לאור הידע שעלינו להיאבק למען העתיד; כי הכוחות האהרימניים אינם מניחים לתבונה זו להישמט מידיהם ללא מאבק. אל נא יחשוב איש שניתן להשיג תבונה זו דרך חזיונות-אושר. תבונה אמיתית ניתנת לרכישה בעמל מפרך ובסבל. מה שזה עתה סיפרתי לכם על האיש הגוסס מהווה תאור נאמן מאד לסבל כזה, כי במאבק זה למען תבונת העתיד אחת מן ההתחוויות התכופות ביותר היא, שהעולם לוחץ עלינו, כמו קופא האוויר לפתע אלי גרניט. ניתן לדעת מדוע כך הדבר, עלינו אך לזכור שזוהי השתדלותם של הכוחות האהרימניים להדק את האדמה אלי מצב של נוקשות מוחלטת. הם יזכו בניצחון, אם יעלה בידם להביא את האדמה, את המים ואת האוויר למצב מוצק-נוקשה. אם זה יקרה – כי אז לא תוכל האדמה לרכוש שנית את חום השבתאי הקדום שממנו החלה והמשיכה, ושעליה להשיגו שוב בעידן וולקן; ולמנוע בעד זה מלהתחולל – זוהי מטרתם של הכוחות האהרימניים. תכונה, שיש לה השלכה חשובה בנדון, היא חוסר התלהבות בנפשות אנוש בעת הנוכחית לתכולתו של המדע הרוחי. אם יימשך חוסר התלהבות זה, כי אז האימפולס הראשון לקראת נוקשותה של האדמה יהא נובע מנפשות בני האדם עצמם, מתוך האפאתיות שלהם, ומתוך עצלותם ומתוך אהבתם את הנוחות. בהעמיקכם הגות בדבר שנוקשות זו מהווה מטרתם של הכוחות האהרימניים לא תופתעו שתעוקה – התחושה שהחיים נעשים דמויי בזלת – היא אחת מן ההתנסויות שיש לעבור בהן במאבק לתבונת העתיד.

אך זכרו, שבני האדם בימינו מסוגלים להכין עצמם להתבוננות בעולם הרוחי, ע"י השגתם בבינה אנושית בריאה, מה שיש למדע הרוחי להציע. המאמץ המושקע בלימוד, המניח עצמו להשגחת הבינה האנושית עשוי להוות חלק מן המאבק המוליך לבסוף לחזות העולם הרוחי. על נטיות רבות יהיה צורך להתגבר, אולם לבני אדם של ימינו הקושי העיקרי הוא שכאשר רוצים המה להבין את המדע הרוחי עליהם להיאבק כנגד גולגולתיהם שלהם דמויות הבזלת. אילו היתה הגולגולת קשה פחות, פחות דומה לבזלת, כי אז היה המדע הרוחי מקובל הרבה יותר בעת הנוכחית. אפקטיבי יותר לאין שיעור מכל התעלמות שמתוך בערות מן הכוחות האהרימניים יהיה – להיאבק כנגד אהרימן באמצעות לימוד כן ואמיתי של תכולת המדע הרוחי. כי אז יגיע האדם בהדרגה לחוש רוחית את הסכנה, שאם לא כן, תארע לאדמה באורח פיסי, שתעשה נוקשית עד כדי צפיפות כמו בזלתית. ועל כן יש להדגיש שתבונת העתיד עשויה להירכש אך ורק דרך מצוקה, עמל וכאב. עליה להיות מושגת בנשיאת ייסורים צמודים של גוף ונפש, למען ישועת האבולוציה האנושית. ועל כן, העיקרון שאינו מוותר מוכרח להיות שלעולם לא יניח אדם לעצמו להירתע עקב סבל מלהמשיך להיאבק אלי תבונה זו.

כאשר נוגע הדבר לחיים החיצוניים של האנושות, מה שנדרש הוא, איפוא, שתסולק מן האדמה הסכנה של הנוקשות הקפואה אשר בראש ובראשונה תתגלה בספירת המוסר. אולם זה עשוי לקרות אך ורק אם בני האדם יביטו בפני העובדות באורח רוחי, יחושו באורח פנימי, ויתעמתו ברצייתם מול הרבדים שאם לא כן יהפכו לממשות פיסית.

בשורש הדברים זהו אך ורק עקב רפיון ידיים ולב שאין ברצונם של בני האדם לקרב אל המדע הרוחי. אין הם מודעים לכך, אולם אף על פי כן הדבר הוא כך. הם מתייראים מפני הקשיים שעליהם לפגוש על כל צעד ושעל. כשבני אדם מגיעים למדע הרוחי, מדברים הם לעתים כה- קרובות אודות הצורך "להתעלות". בזאת מתכוונים הם בדרך כלל לתחושת נוחות ואושר פנימי. אולם זה לא ניתן להציע כי דבר זה ירדימם עד לשיממון, וירחיקם מן האור שהם זקוקים לו. העיקר, שמעתה ואילך, לא ייחסך ידע מן האנושות אודות הכוחות המניעים את האבולוציה. יש להכיר בדבר שזוהי אמת לאמיתה שהאדם מתאזן כמו בין הכוחות הלוציפרי והאהרימני ושכריסטוס נהיה בן לוויה לבני האדם, בהנחותו אותם תחילה מן המאבק עם לוציפר ולאחר מכן אל המאבק עם אהרימן. יש להבין את האבולוציה של האנושות לאור עובדות אלה. אדם המציג סודות של הוויית קיום קוסמית באורח שיש לנהוג כמותו במדע הרוחי – שמים אותו ללעג ולקלס, כדוגמת השימוש בעיקרון המספר 7, אודותיו תמצאו בספרי "גוף נפש ורוח". ברם, תנו דעתכם על כך שבני אדם אינם צוחקים כאשר הקשת מתוארת בהרכב בן 7, או הסולם המוסיקלי; הטון המוביל, השני השלישי עד לאוקטאבה שהיא מהווה חזרה על הטון המוביל. בעולם הפיסי מקובלים דברים אלה, אולם לא כן כשמגיע הדבר אל הרוחי. יש להשיג מחדש דבר שהיה כלול בחוכמה הפגנית הקדומה. שביב אחרון של תבונה פגנית זו באשר לעניין כמו עקרון המספר ,7 ניתן למוצאו במדרשת פיתגורס – שהיתה למעשה מדרשה מיסטרית. יכולים אתם לקרוא כיום על פיתגורס בכל ספר לימוד; אולם לעולם לא תמצאו את השגת הטעם מדוע ביסס את מערך העולם על המספר. הסיבה היא כי בחוכמה העתיקה כל דבר ודבר מבוסס היה על מספר, ושביב אחרון של ראיה פנימית אלי החוכמה שתכולתה במספרים עדיין קיים היה כאשר ייסד פיתגורס את מדרשתו.

הסתעפויות אחרות של החוכמה העתיקה החזיקו מעמד זמן רב יותר, וכמה מהן אף עד המאות השישית והשביעית לספירה הנוצרית. עד לאותה עת היו נאמרים דברים רבים נכונים אודות העולמות העליונים, וזאת בספירה הקרויה פילוסופיה טבעית. ולאחר מכן, בהדרגה, חרבה, יבשה אינטליגנציה קמאית זו באנושות – אם רשאי אני להשתמש בביטוי זה.

נתאר נא לעצמנו בא כוח אורתודוכסי של הלמידה המודרנית יושב לו בקרן זווית ואומר: "אילו שטויות מדברים האנתרופוסופים הללו! למה הם מתכוונים בציינם שהחוכמה הקמאית חרבה? הרי נתבצעו תוצאות נפלאות לה, בנות תקופה שלמה, ובייחוד במשך מאות השנים האחרונות ועדיין מתבצעות הן והולכות. יתכן והיה מעצור זמני בשנת 1914 אך מכל מקום, עד אותו תאריך, פלאי פלאים הוצאו אל הפועל!" – אך אם תישירו לראות ללא דעה משוחדת במה שהוצא אל הפועל לאחרונה ממש, אכן תגיעו למסקנה הבאה: אמנם נכון הדבר ששפע רב של ניירות נאספו – שפע רב של מסמכים מדעיים והיסטוריים. סוג זה של לקט נכנס לאופנה. ניסויים לאין ספור נעשו ותוארו. אך עתה שאלו נא את עצמכם: האם קיימות אידיאות חדשות ביסודן בכל מה שתקופה חדשה זו מבצעת? אידיאות חדשות, מושגים חדשים אכן ניתנו על ידי נפשות רוחות אינדיבידואליות כמו גיתה – אך את גיתה לא הבינו.

בלומדכם תגליות חדשות של מדע הטבע או של מחקר היסטורי – יהא ברור לכם שבמישור האידיאות אין שום דבר חדש. כמובן שדרווין ערך מסעות ותאר דברים רבים שראה במסעות אלה, וכינס את כולם לאידאה, אך אם משיגים אתם את אידיאת האבולוציה לפרטיה, בתור אידיאה, כי אז תמצאו זאת אצל הפילוסוף היווני אנאקסאגוראס. וכן תמצאו את עקרונותיו היסודיים של מדע הטבע אצל אריסטו, היינו – בתקופה הקדם נוצרית. אידיאות אלה מהוות גנזי אוצרות של החוכמה הקמאית שמוצאם ממקור לוציפרי. אך החוכמה הקמאית חרבה ועל דבר חדש – בתבנית ראיה פנימית לעולם הרוחי – להיות נרכש, נדרש רצון מוגדר מצידו של האדם לקחת על עצמו את העמל ההכרחי ביצירת אידיאות חדשות באמת. והאנושות של ימינו זקוקה בדחיפות לאידיאות חדשות ובמיוחד כשנוגע הדבר לספירת הנפש ולחייה. באורח כולל ומקיף הרי שכל מה שהמדע מספר לנו ביחס לנפש, מסתכם בלא יותר מאשר אוסף של מילים. מה שנלמד באולמי ההרצאות על החשיבה, הרגישה ועל הרציה, מהווה אך ורק עניין של מילים הנזרקות באורח עוויתי. אין זה מסתכם ביותר מאשר בצליליהן של המילים. כמעט ולא קיימת התחלת ניסיון ליטול ברצינות איזה שהוא דבר שהוא חדש באמת.

בהקשר לזה ייתכנו לאדם התנסויות מוזרות; לפני זמן מה הוזמנתי לדבר אל "החברה משמו של שופנהאור" בדרזדן. חשבתי לעצמי – אה, כן, חברה משמו של שופנהאור – זהו בוודאי משהו יוצא מגדר הרגיל! וכך ניסיתי להראות כיצד יש להבין את הניגוד שבין שינה לבין יקיצה; בין התעוררות לבין הירדמות במשמעות נפשית. כיצד מעורבת הנפש בדבר. דברתי אודות משהו שהעליתי לפניכם לאחרונה – היינו שנקודת אפס היא קיימת הן ברגעי ההירדמות והן ברגעי היקיצה, ששינה אינה מהווה סיום גרידא של מצב היקיצה אלא נושאת אותו היחס למצב היקיצה כפי שנושאים החובות כלפי הרכוש הקיים. אילו היה עליכם לערוך מחקר דרך הפסיכולוגיה המודרנית, כי אז לא הייתם מוצאים שמץ זכרו של ניסיון איזה שהוא להגיע לשורש העניינים מרחיקי הלכת הללו. לאחר ההרצאה, ב"דיון" כפי שכונה זה, מספר חברים מלומדים מן הקהל קמו לדבר. אחד מן הפילוסופים הללו ערך אמרותיו באורח נהדר באמת ורושמן לא פיגר מאחור. הוא אמר: מה ששמענו זה עתה, אינו יכול להוות עניין למדע רציני. למדע רציני עניינים שונים, שונים בתכלית שבהם יעסיק עצמו. אדם אינו יכול לדעת דבר אודות מה שנפרש זה עתה לפנינו בצורה ערוכה בהגיון; אף לא לשמץ מזה עניין להשגת ידע אנוש. ויתרה מזאת – הרי מכירים אנו את כל זה מזה זמן רב" – במילים אחרות יהא זה כך: מה שאין אנו יכולים לדעת מהווה משהו שעמו מיודעים אנו מזה זמן רב! והנה – סתירות אכן קיימות, אך סתירות מן הסוג הזה קיימות אך ורק בראשיהם של מלומדים של העת הנוכחית! אם מישהו אומר שדברים מסוימים אין לדעתם, שהם אמנם מהווים מטרות להשגת ידע אנוש – טוב ויפה, זוהי דעתו שלו. אך אם אומר הוא באותה נשימה, שיודע הוא אודותיהם מזה זמן רב, כי אז קיימת סתירה בולטת. למלומדים עתירי למדנות בימינו הרגל לשים תכופות שתי דעות מנוגדות לחלוטין זו בצד זו באורח זה. לסוג זה של חשיבה קשר רב ועצום למצב הנוכחי. אדם אינדיבידואלי – הודות לכוחות האלוהיים וכן, יש לזכור זאת – ללוציפר ולאהרימן – מסוגל לעתים קרובות לערוך שיפוט בריא בהחלט ביחס לדברים אלה; אולם כאשר מגיע הדבר עד כדי הצגתם בפני העולם – יהא דבר זה שונה לחלוטין. אנשים רבים רוצים ליטול חלק בלימוד המדע הרוחי, בתנאי שימצאו חברה ולה נטיות כיתתיות, בה יוכלו למצוא מקלט. אולם כאשר עליהם להתייצב פנים אל פנים מול העולם, ולייצג דבר שברשותו של העולם עדות לו – עומד הכל לעלות בעשן, והם נעשים לבערים באמת – או אז מתעצמת במאוד הקידמה של אהרימן.