רודולף שטיינר

מגרמנית: אלישע אבשלום

www.Tiltanbooks.com

תודה לאלישע אבשלום ולהוצאת תלתן על תרומת ההרצאה לארכיב!

סדרת ההרצאות יצאה לאור גם בתרגום מאנגלית בהוצאת כחותם – ראו כאן

GA316

מחזור ההרצאות של חג המולד

הרצאה שביעית

דורנאך, 8 בינואר 1924

תקציר

תשובה לשאלה על מגנטיזם מרפא. תשובה לשאלה על הקשר של הלב והרחם. תשובה לשאלה על השפעת אבני חן על איברים ספציפיים. תשובה לשאלה על משמעות התפוררות הגוויה לגבי הנפטרים. תשובה לשאלה על משמעות הביתור זמן מה לאחר המוות. תשובה לשאלה על משמעות הקהילה לכוח הריפוי של הרופא. תשובה לשאלה על אבחון עיניים, גרפולוגיה וכו'. על הריפוי והכרת התרופות. על מהות הספר "הפילוסופיה של החירות" ומשמעותו לישות האנושית. אימגינציה וחיי השרירים; אינספירציה וחיי האיברים הפנימיים. סכמה של דרך לימוד רפואה באופן רוחי. מהות המחלה בעבור הרופא המבקש לרפא.

********

ידידי היקרים!

את חלקה הראשון של הרצאת היום נקדיש למענֵה על אותן שאלות שאינן נכללות במסגרת השאלות הכלליות שעליהן כבר עניתי ועוד אדבר. לאחר מכן נעבור היום לשיחת המשך על אתמול, כדי לסכם מחר את העיונים מבחינה אזוטרית.

רוב השאלות רק מתווספות למה שעלי לומר לכם באופן כללי. ישנן רק מספר שאלות הדורשות מענה ספציפי, וזאת נעשה כך, שניישב אותן בלי שיטתיות מיוחדת.

שאלה: האם קיימים אימונים מוגדרים המיועדים לחיזוק עצמי של מה שמכונה כוחות ריפוי מגנטיים, ומה הם אימונים אלה?

דבר זה דורש כמובן שנקדיש מספר מילים לכוחות הריפוי המגנטיים בכלל. כוחות ריפוי מגנטיים הם כוחות הפועלים באופן מהותי בין גופו האתרי של אדם לגוף אתרי של אדם אחר. עליכם לדמות שההשפעה של מה שמכונה מגנטיזם מרפא נובעת מן הדבר שלהלן. הבה נניח שמישהו פיתח טבע חזק מאד, כלומר, יש לו האפשרות לפתח את הרצון שלו בעצמה, והוא מסוגל לקבל הדרכה במסגרת תנאים מסוימים. הבה נניח למשל שאני יכול לומר לו, אם הוא סובל מדבר זה או אחר: עליך לחשוב בכל בוקר בסביבות השעה אחת עשרה על השמש, ולדמות לעצמך שהשמש מחממת תחילה את ראשך, ואז עובר החום מראשך אל הזרועות העליונות, הזרועות התחתונות, ידיך, ובאופן זה אתה מחזק באמת כוח מסוים ואז מנסה, לאחר שחיזקת את הכוח האמיתי שלך, לדמות לעצמך בצורה ברורה לגמרי מה אתה חש מן המצב המחלתי שלך, כדי לסלק אותו בעזרת כוח רצונך. פרוצדורה זו שתיארתי יכולה בהחלט לעזור – אני אומר "יכולה" אך אינה חייבת, דברים אלה הינם תמיד בעייתיים משהו – אם המחלה אינה קשורה לנזק באיברים מסוימים, כאשר הנזק לאיברים עלול להתפשט אל כל ארבעת המרכיבים של הגוף האלמנטרי, המוצק, הנוזל, תצורת האויר ואלמנט החום. אז יקרה הדבר שלהלן: הודות לעובדה שנתתי לאדם בו מדובר את ההנחיות הללו, הוא מקבל המרצה לגופו האסטרלי. ההנחיות שלי, אותן הוא ביצע – דימוי זה של השמש, החום בראשו וכן הלאה – אשר חיזקו במידת מה את הרצון שלו שהינו בר-חיזוק, פעלו על גופו האסטרלי; הגוף האסטרלי פעל על גופו האתרי, וגופו האתרי פעל באורח מבריא על גופו הפיסי וכעת הוא מסוגל לאזן ולשתק את הנזק שלו, שאינו נזק אורגני עמוק. אין לומר שצורות ריפוי כאלו עשויות להתרחש רק במה שמהווה ברפואה בת זמננו הפרעות תפקודיות, לעומת הפרעות אורגניות שבהן נעוצה הפרעה אמיתית של איבר. הבדל זה הוא בלתי מדויק. לא ניתן לקבוע היכן נפסקים הנזקים התפקודיים ומתחילים הנזקים האורגניים; נזקים תפקודיים מהווים תמיד גם נזקים אורגניים קטנים, שרק אינם ניתנים למעקב באמצעים הגסים בני זמננו של הפיסיולוגיה והפתולוגיה. רואים אתם, במקרים כאלה לא פונים לכוחות ריפוי מגנטיים אלא לריפוי העצמי של המטופל. זהו תמיד הדבר הטוב ביותר בכל הנסיבות. בכך מחזקים את הרצון של המטופל, הופכים את הרצון לעצמתי יותר כאשר מבריאים אותו.

ניתן לעשות גם את הדבר הבא: ניתן להשפיע מן הגוף האסטרלי של המטפל על הגוף האתרי שלו בלא שהמטופל יחזק את רצונו, באופן זה שגוף אסטרלי זה של המטפל יפעל על גופו האתרי של המטופל באותה דרך בה פעל לפני כן הגוף האסטרלי. על כך מבוסס המגנטיזם הריפויי; המטפל במגנטיזם עושה זאת בבלתי מודע, הוא משפיע על גופו האתרי מן הגוף האסטרלי. הכוחות שהוא מפתח אז עשויים להוביל אותו באורח אינסטינקטיבי לכך שיחזק את כוחותיו של המטופל, כשהוא מעביר כוחות אלו אל המטופל. יש להבהיר שכאשר מדובר בריפוי חייב המטפל במגנטיזם להשתמש בכל דבר העשוי להביא לריפוי. כאשר מדובר במטופל שהינו פשוט חלש, שאי אפשר לצפות למאומה בכל הנוגע לרצון שלו, אפשר להשתמש גם בכוחות ריפוי מגנטיים. אך ברצוני להעיר בהדגשה שכוחות הריפוי המגנטיים הינם בעייתיים באופן ניכר, ואינם ניתנים לשימוש בצורה זהה בשני מקרים שונים. יכולת אינסטינקטיבית זו שתיארתי, בה מציב המטפל את גופו האסטרלי שלו בפעילות כדי להשפיע בכך על הגוף האתרי וכך למצוא את המעבר אל גופו האתרי של המטופל, יכולת אינסטינקטיבית זו הינה אינדיבידואלית. ישנם אנשים שהיא נמצאת ברשותם בצורה חזקה מאד, ישנם כאלה שהיא חלשה אצלם וכאלה שאין היא נמצאת ברשותם כלל, כך שההכשרה לטיפול בריפוי מגנטי נטועה ביכולות האישיות. אולם הדבר המשמעותי הוא שיכולת זו הינה בדרך כלל מוגבלת בזמן. מרפאים מגנטיים מחוננים כאלה הם בעלי מגנטיזם, כפי שמכנים זאת; כשהם מתחילים להשתמש בו הוא פועל היטב, אך לאחר זמן מה הוא נפסק, ולעתים קרובות, על אף שיכולת זו חדלה, ממשיך המטפל המגנטי בטיפולים שרלטניים כאילו היא נמצאת עדיין ברשותו. זהו הדבר המדאיג בכל פעם שריפוי מגנטי הופך למשלח-יד. דרך זו של טיפולים אסור שתהפוך למשלח-יד. זהו מה שניתן לומר על כך. תהליך הריפוי המגנטי הינו פעיל ביותר – כאשר מישהו מוכשר לכך – רק כאשר הוא מתבצע ביושר אמיתי ועם הרגשת חמלה כנה כלפי המטופל החודרת עד לאורגניזם של המטפל. אם אתם מרפאים במגנטיזם עם אהבה אמיתית למטופל, לא תוכלו לסגל לעצמכם ריפוי זה כמשלח-יד. כאשר קיימת אהבה אמיתית יוביל הדבר לטוב, אם לא מופיע נזק מכיוון אחר. אולם אז ניתן לבצע אותו רק בהזדמנויות מסוימות, כאשר הקארמה מובילה לכך שנגיע לאדם לו נוכל לעזור מתוך אהבה. אז יכול הסימן החיצוני להיות הנחת או הושטת הידיים, אז הדבר שיפעל יהיה העובדה שהגוף האסטרלי מעביר את כוחו לגוף האתרי, הפועל על גופו האתרי של האדם האחר.

יש עוד להוסיף מצד נוסף מה מתרחש במקרה כזה. במקרה זה הריפוי נובע תמיד מן הגוף האסטרלי: או מגופו האסטרלי של המטופל או, בסופו של דבר, מן הגוף האסטרלי של המרפא במגנטיזם. בבסיס התהליך ההפוך נעוצה תראפיה תרופתית. גם בתראפיה התרופתית אינכם עושים אלא זאת, שאתם מביאים לגוף הפיסי חומרים הפועלים אז בחלקם בהתאמה לכוחות פנימיים ובחלקם בהתאמה לריתמוס של הגוף הפיסי, בצורה כזו שהם מביאים לכך שגופו האתרי של המטופל יושפע. ההבראה מגיעה תמיד מן הגוף האתרי. העובדה שבפעם אחת אתם משפיעים על הגוף האתרי מן הגוף האסטרלי, היא הריפוי הפיסי, שהמגנטיזם הרפואי הוא חלק ממנו, אך הוא מכיל בתוכו בעיתיות מסוימת, דבר-מה הומאני, חברתי, משהו מן הקשרים בין אדם לאדם. או שאתם משתמשים בתראפיה הרציונלית, החייבת לנבוע מן ההתערבות התרופתית; זו יורדת מן הגוף הפיסי אל הגוף האתרי. אולם ההבראה חייבת תמיד לנבוע מן הגוף האתרי. זוהי הזיה מוחלטת לחשוב שכאשר הגוף הפיסי לוקה במחלה, הוא גורם בצורה כלשהי לריפוי. הגוף הפיסי נושא בתוכו את גורמי המחלה, בעוד שהגורמים לריפוי חייבים תמיד לבוא מן הגוף האתרי.

שאלה: אילו קשרים קיימים בין הלב והרחם אצל האשה ומצבם, לבין חוויות נפשיות, כאב או שמחה?

כאן מתקיימות באופן ישיר חוויות בעלות קשר משותף. קודם כל, גם אם אין הם עומדים במגע פיסי בלתי אמצעי, מהווים הלב והרחם שני איברים בעלי שייכות הדדית, שייכות הדדית בדומה לשמש והירח. השמש והירח קשורים זה לזה בכך ששניהם מטילים את אותו אור; בפעם הראשונה מטילה השמש את אורה על אובייקט מסוים ישירות, ובפעם השניה בדרך עקיפין, כאשר היא מקרינה תחילה על הירח וממנו מוטל האור בהחזר. איבר הלב מפעיל אימפולסים ישירים, בלתי אמצעיים, על האורגניזם האנושי. הוא מהווה את איבר התחושה למחזור הדם המתקיים באורגניזם האנושי הנורמלי. הרחם באשה בנוי כך שהוא מהווה את איבר התחושה לסירקולציה המתעוררת לאחר ההפריה. לשם כך הוא קיים; בדיוק כפי שהירח מחזיר בהשתקפות את אור השמש, כך מחזיר הרחם בהשתקפות את קליטות-התחושה של הלב במחזור הדם; הוא מקרין אותן חזרה. הם קשורים כמו השמש והירח, כאשר קליטות התחושות שלהם מתייחסות זו לזו כמו השפעה ישירה לעומת השפעה משתקפת. כדי שיתקיים האדם הוא זקוק לכוח הלב; לשם היווצרותו הוא זקוק לכוח-לב משתקף, וזה מגיע אליו מן הרחם הנשי.

האיברים הללו, הלב והרחם הנשי, יחד עם עוד כמה אחרים – הריאות מובילות זאת יותר לגוף הפיסי-אתרי – אינם אלא הביטוי הפיסי למה שנראה מן הרוחי כמהווה את האלמנט הנפשי של האדם. אומר זאת בצורה הבאה: דמו לעצמכם שאתם מפתחים את ההכרה האימגינטיבית. כשאתם מפתחים הכרה אימגינטיבית אתם מקבלים באמת, בראותכם אדם, את תמונת השמש והירח בהסתכלות על הלב והרחם. זוהי הלכה למעשה המקבילה הרוחית שחווה האדם בנפשו, כך שהתהליכים המתרחשים בלב וברחם, ואשר מתרחשים כמובן בחצי-מודע של הנפש, מאחר שבאופן הרגיל היסוד הנפשי מושפע מן המחשבות, תהליכים אלה באמת מקבילים האחד למשנהו. כך נחשף תהליך עדין: הקשר האינטימי בין הלב לרחם. אך מי שמסוגל להתבונן מעט, יכול לראות כיצד בעובדה זו תלויים דברים רבים, כיצד במעין חוסר תודעה או חצי-תודעה, חייבת פעילות הלב להתפתח בהשפעת הסביבה הפיסית. מי שמביא את חייו לכך שהוא חווה לעתים תדירות זעזוע – אולי עקב עיסוקו – מקבל בתת-המודע שלו תמונת צלם נפשית מדויקת לגמרי של פעילות לבו. אנו יכולים לראות כיצד נוצר הדבר, וכיצד הוא עובר אל המבנה של העובר.

כעת הציב כאן מישהו שאלה קשה למענה, משום שחייבים או לענות עליה בשטחיות, כלומר למסור פשוט מידע מסוים, או שחייבים להיכנס לעומק העניין:

כיצד פועלת נשיאת פנינים או אבני חן על האיברים הספציפיים?

היא אכן פועלת, אך פעולתה נושאת אופי שניתן לקבוע עליו דעה רק כשמסתכלים אל עולמות הרוח, וניתן לקבוע עליו דעה רק באופן אינדיבידואלי. אפשר בהחלט לומר, למשל: אבן הספיר פועלת על טמפרמנט מסוים, על כולרים, אך ההשפעות קיימות תמיד רק במקרים אינדיבידואליים, אם מבקשים לענות במלואה על השאלה, חייבים להיכנס לדברים עמוקים מכפי שמתאפשר היום.

כיצד מקבלים מבט מתוך הקארמה על מחלות ספציפיות?

על שאלה זו אוכל לענות רק מתוך מה שאמרתי בהרצאות. חלק מתבהר ממה שכבר נאמר, וחלק עוד יגיע ממה שנותר עדיין לומר.

כעת מונחות כאן מספר שאלות, ביניהן שאלות כלליות שנענו בהערות האזוטריות שנתתי. אולם כאן נשאלת השאלה:

האם יש קשרים מקבילים בני תוקף בין הדרגה ומשך הזמן של תהליכי ההתפוררות שלאחר המוות, לבין גורלה של האינדיבידואליות בעולם הרוח?

קשרים בעלי משמעות הנוגעים לנו בני האדם לא קיימים למעשה. כמובן שתהליך ההתפוררות אינו רק תהליך פיסי, כפי שרואים אותו מבחינה כימית. קשור אליו יסוד רוחי עמוק. עובדה זו הורגשה בהכרה אינסטינקטיבית קדומה. אמרו אז שלֵב העניין הוא הישות (Wesen) והקידומת "ver" (התפוררות בגרמנית – Verwesen) מסמלת תמיד את התנועה לכיוון של דבר-מה. כשאתם אומרים למשל "zucken" (להתכווץ, להירתע) זוהי תנועה, וכשאתם אומריםverzücken זוהי התנועה המכוונת לקראת ההתכווצות או הרתיעה. כשאתם אומרים Verwesen זוהי תנועה המכוונת לקראת ישות, העליה או ההפצעה לקראת ישות. האדם אינו ישות סגורה; יש כאן ישות רוחית היוצרת באדם. יש לנו ישויות מסוימות הקשורות לגוף הפיסי, לגוף האתרי ולגוף האסטרלי, והן מחוברות לתהליך המתרחש לאחר המוות עם הגוף הפיסי. שאלת ההתפוררות או ההפיכה לאפר קשורה בקשר הדוק עם עובדה זו. אולם כל הדברים קשורים בצורה אינטימית לקארמה של האדם. ניתן רק לומר שלגבי האדם ככזה – לגבי האדם האינדיבידואלי – אין לשאלה זו משמעות גדולה ומכרעת.

שאלה: האם לסקציה (ביתור?) יש מנקודת זמן מסוימת ואילך אחר המוות השפעה על גורלו של הנפטר?

אין לכך כל השפעה על גורלו של הנפטר.

רוב השאלות הן כאלה שנענו בהרצאות הכלליות. אכן, הנה כאן יש שאלה שיש לה חשיבות מסוימת.

שאלה: האם יכולות הריפוי של הרופא הינן בעלות טבע אישי לגמרי, או שהן תלויות בקשרים משותפים, כלומר לא דרך קשרים חברתיים בין הרופא למטופל אלא בקשרים חברתיים של רופאים? האם סביר שבאמצעות קהילות כאלה זורמים לרופאים האינדיבידואליים כוחות שלא היו אולי ברשותם מתוך עצמם, כפי שקורה בקהילה של כמרים?

זה באמת מה שקורה, אלא שזה קורה בכל קהילת בני אדם. בכל קהילת בני אדם זורמים מן הקהילה לאנשים כוחות, אך הקהילה חייבת להיות קהילה אמיתית. חייבים להרגיש אותה, לחוש ולחוות אותה. מה שתיארתי לכם – ומחר אתאר עוד ביתר דיוק – הוא בהחלט כך שביניכם ואיתנו כאן יחד עשויה להיבנות קהילה, גם אם בתחילה היא תוכל להיות רק קהילה שבהתכתבות. אכן, היא צריכה לאחד אתכם באופן כזה, שכאשר אתם נמצאים לבדכם תרגישו שבאמצעות קהילה כזו זורמים כוחות לא רק בדרכים אינטלקטואליות אלא גם בדרכים ספיריטואליות.

מעגל מצומצם יותר מיוצג בנקודת המרכז המשותפת עם שאלה זו:

באימון המבט של הרופא, האם יש ערך לדיאגנוזה שבאמצעות איריס העין, גרפולוגיה וכירומנטיה?

במקרה האידיאלי מי שמסוגל להתבונן בכל מה שקשור, למשל, לחתיכה קטנה של ציפורן שקוצצה, יכול לראות הרבה מאד על מצבו הכללי של האדם. זה אפשרי בהחלט, כפי שתוכלו לראות הרבה מאד על פי שערה של אדם. עליכם רק לשים לב כמה אינדיבידואלית היא שערה, למשל, וכמה היא שונה בנוגע לאדם יחיד. יש רק לחשוב כאן עד כמה שונים בני האדם זה מזה בכל הנוגע לשערם. יש כאן ביניכם בלונדינים, וגם שחורי שיער. מהיכן נובע הדבר? בעלי השיער השחור מקבלים את השחור שבשערם כתוצאה מתהליך ברזל המתרחש בשערות. הבלונדינים מקבלים את הבלונדיניות שלהם מתהליך גופרית, שהינו חזק במיוחד אצל אנשים בעלי שיער אדום. יש להעיר שהדברים מעניינים מאד. הכרתי באמת אנשים שאצלם ניתן היה לומר שהיה להם משהו של אש בשערם עם האדום הנוצץ. כאן פעיל תהליך גופריתי חזק מאד, בעוד ששיער שחור מכיל תהליך חזק יחסית של ברזל. חישבו על כך שזוהי זרימה של האורגניזם האנושי כולו. במקרה הראשון נושא האדם אופי כזה שהוא יוצר כל הזמן משהו הבוער באינטנסיביות, גופרית, כך ששערו חדור בה, ובמקרה השני הוא מפריש דבר-מה שהינו אלמנט של ברזל, שאינו בוער אלא מהווה משהו אחר. בזאת מתבטא הבדל עמוק בין שני האנשים בנוגע לכל המערך שלהם. מה שקורה בצורה גסה באופן כללי, קורה בצורה אינדיבידואלית בכל אדם בנוגע לשערו, כך שביכולתכם להכיר את האדם כולו על פי תכונות שערו. כיצד נוכל אם כן שלא להכיר אדם על פי התכונות של איריס עיניו? אך עליכם לחשוב על כך שלשם כך דרושה הכרת-ידע גבוהה, לא אותה הכרת-ידע מעוותת של אבחנות איריס העין הרגילות. אלו הן כמובן שטחיות. דווקא לדברים אלה, הנוגעים לבסיסים אמיתיים, מובילות הדרכים רק בסופן לידע, כפי שלאסטרולוגיה מובילה הדרך רק בסיומה של הכרת-ידע של הרוח, בעוד שלפני כן היא מאד שטחית. הדבר נכון גם לגבי הכירומנטיה והגרפולוגיה.

כדי לעסוק בגרפולוגיה נחוץ שאדם יהיה באמת בעל אינספירציה. האופן בו כותב אדם הוא אינדיבידואלי לגמרי; על כך יכולה להינתן לכל היותר הנחיה כללית. אולם הנחיות אלו הנן גסות מאד. גם כאן המצב הוא איפוא כפי שציינתי. כדי להסיק על אדם מסוים מתוך הגרפולוגיה נחוצה כבר אינספירציה. תכונתה האופיינית של הגרפולוגיה היא שמתוך כתב ידו של אדם כלשהו בהווה מקבלים בערך את מצבו כפי שהיה לפני שבע שנים. מי שמבקש להסיק על ההווה של אדם חייב לעשות דרך עקיפין; הוא חייב לעבור שוב על כל התפתחותו. הוא מגיע למצבים פנימיים שלפני שבע שנים, ואז, אם הוא מסוגל לראות עם מה שהוא חש לפני שבע שנים, הוא יכול לעשות את הדרך ולקבל ידע יסודי יותר מכפי שיש לו בדרך כלל. אפשר איפוא להגיע גם כאן להישגים מסוימים.

דבר דומה למה שקורה עם השערות ואיריס העין, ניתן לומר על הכירומנטיה, אך גם כאן אתם חייבים שתהיה לכם אינספירציה, ולא הכללים השטחיים הניתנים באופן הרגיל. גם כאן נחוצים כישורים מיוחדים במינם הנמצאים ברשותו של אדם זה או אחר, כדי להיות מסוגלים לחקור את קווי כף היד. קווים אלה קשורים בצורה הדוקה לאופן התפתחותו של אדם. תוכלו רק להשוות עם כף ידכם שלכם, כיצד נראים הקווים ביד שמאל וביד ימין. הרי בחיים הגשמיים מגיעה לביטוי העובדה שאדם כותב בידו הימנית אך לא בשמאלית. קיים הבדל. בנוגע לקווי כף היד המצב הוא כזה, שביד שמאל רואים את כל הקארמה של האדם, אם יש לנו השראה לכך. ביד ימין רואים את החריצות האישית שסיגל לעצמו האדם בחיים אלה. גורלו יצר חיים ארציים אלה, וחריצותו מובילה אותו אל העתיד. כל הדברים הללו אינם חסרי בסיס, אולם מסוכן מאד להביא אותם לציבור, משום שאנו נכנסים לתחום בו רצינות ושרלטנות גובלות בצמידות זו לזו. כמה דברים על כך עוד ייאמרו בהקשרם הטבעי בעיונים שאנו מקיימים.

רואים אתם, ידידי היקרים, בדברים שאמרתי אתמול בסיום ההרצאה, מדובר, בהיותכם רופאים, כבר מתוך טבעם של תהליכי העולם, על מצב נפשי מוסרי החודר לעומק. שהרי הראיתי לכם כי הידע האמיתי אודות התרופות נוטל מן היודע את הכוח של תרופות אלו עצמן, כלומר דווקא בידע על התרופות נעוץ דבר-מה שבעטיו מוציא עצמו הרופא מן הריפוי עקב תרופות אלו. כמובן שהידע הכימי גרידא אינו עושה זאת, שכן זה אינו ידע, אך הידע האמיתי מוציא את הרופא מהריפוי.

חישבו על הדבר הבא. מערכת השרירים של האדם נתפסת מבחינת הידע באמצעות האימגינציה, כפי שאמרתי אמש. אנו לומדים לדעת מה פועל בשרירים כשאנו עוברים להכרת-ידע אימגינטיבית תמונתית. אך אם מבקשים לדעת מה יכול לפעול באורח מרפא על איבר בעל טבע של שריר, חייב גם כאן הידע התרפויטי להיות אימגינטיבי. הכרת-הידע האמיתית על איברים פנימיים היא אינספירטיבית; זוהי הכרת-ידע אמיתית, ולא הידע הכימי. אולם הבה נניח שאתם יודעים כי תרופה מסוימת פועלת על מערכת השרירים של האדם בדרך כלשהי. אז נמצא ברשותכם ידע זה בדרך אימגינטיבית. כן, אולם ידע אימגינטיבי אינו דומה לידע שמדמה לעצמו האדם כיום באופן הרגיל. הידע שמדמים כיום באופן הרגיל אינו חודר עמוק אל האדם; הוא נמצא למעשה רק בראש, בעוד שכל ידע אימגינטיבי אוחז בד בבד את מערכת השרירים של האדם. גם הידע האימגינטיבי התרפויטי, ידידי היקרים, הוא כזה שאתם חשים אותו בשריריכם. עליכם רק ליטול ברצינות דברים אלה.

כדי שתבינו אותי לגמרי, ברצוני לדבר על דבר-מה פרדוכסלי בעניין זה – אך הפרדוכס כאן הוא האמת. לגבי ספרי "הפילוסופיה של החירות" שוררת הבנה מועטה מאד, משום שהבריות לא מבינות כיצד לקרוא אותו. האנשים קוראים אותו באופן בו קוראים ספרים אחרים, אולם "הפילוסופיה של החירות" לא מתכוון להיות כמו ספרים אחרים. "הפילוסופיה של החירות" חיה קודם כל במחשבות, אבל במחשבות שנחוות באמת. מחשבות שאינן נחוות, מחשבות מופשטות, לוגיות, כפי שנמצאות היום בצורה כוללת במדע, נחוות במוח. מחשבות כמו אלו שביטאתי ב"פילוסופיה של החירות" – וכעת מגיע הפרדוכס – חווה אדם כמכלול במערכת העצמות שלו. ועוד פרדוכס ברצוני להביא – הוא מתרחש כמובן מאליו אלא שאינכם מבחינים בו, משום שאינכם מביאים אותו להקשרו: כאשר מבינים האנשים את "הפילוסופיה של החירות", הם חולמים פעמים רבות במהלך הקריאה, ובייחוד כשסיימו, על שלדים. דבר זה קשור באופן מוסרי עם מכלול העמדה של "הפילוסופיה של החירות" כלפי החירות של העולם. חירות מבוססת על כך שהאדם יניע את שריריו מן העצמות אל העולם החיצוני. האדם חסר-החירות הולך אחר דחפיו והאינסטינקטים שלו. האדם החופשי מכוון עצמו על פי הדרישות והצרכים של העולם, אותו עליו לאהוב תחילה. עליו לרכוש הבנה לעולם זה. דבר זה מתבטא באימגינציה של מערכת העצמות. מבחינה פנימית מערכת העצמות היא הגורם החווה את המחשבות הנחוות. מחשבות נחוות חווים איפוא עם מערכת העצמות, עם האדם כולו, בעיקר עם כל האדם הארצי המוצק המהותי.

ישנם אנשים שביקשו לצייר תמונות מספרי; הם הציגו לי כל מיני דברים. הם רצו להעביר את המחשבות של "הפילוסופיה של החירות" לצורות תמונות. כשרוצים לצייר את תוכן המחשבות הללו באורח זה, חייבים להציג סצנות דרמטיות הנלקחות משלדים אנושיים. בדיוק כפי שהחירות עצמה מהווה גורם שבו פורק מעצמו האדם את כל האינסטינקטים בעלמא שלו, כך מה שחווה האדם כשנמצאות ברשותו המחשבות על החירות, מהווה דבר-מה שבו הוא חייב לפרוק מעצמו את הבשר והדם שלו. הוא חייב להפוך לשלד, להפוך לאדמתי; המחשבות חייבות באמת להפוך לאדמתיות. משמעות הדבר היא שהאדם חייב לפלס את דרכו אל מחוץ לעצמו.

הבאתי זאת כדי שתראו שכבר במחשבות הרגילות מופיע דבר-מה בו נתפס האדם כולו. בעוברנו מן המחשבות אל האימגינציה, אנו חווים את מערכת השרירים שלנו. את האינספירציה אנו חווים כשאנו נוטלים חלק באופן פנימי באיברים שלנו. כאשר מדובר על האינספירציה, אסור לשכוח את המשפט: "naturalia non sunt turpia", מה שהינו טבעי אינו בזוי. שכן בנסיבות מסוימות נחוות האינספירציות המופלאות ביותר באמצעות הכליות או איברים נמוכים אחרים. מה שמהווה איפוא את ההכרה הגבוהה ביותר דורש באמת את האדם כולו. ומי שאינו יודע שביצוע אימגינציה הוא עבודה הזהה לגמרי לעבודה פיסית, לא יקבל כל רשמים מאימגינציות ואינספירציות, משום שהן מאמצות את השרירים, כך שפעולת אימגינציה אמיתית הינה כמו עבודה פיסית אמיתית. לכן גם קיימת הקבלה בין העבודה הפיסית ופעולת האימגינציה, למשל – אם אזכיר היבט אישי – תמיד מצאתי שתרומה רבה לפעולת האימגינציה תרמה העובדה שבהיותי נער חטבתי עצים, עבדתי באסיף תפוחי אדמה, עבדתי עם את חפירה, קצרתי ודברים דומים. אינני רוצה להתרברב בכך, אולם ביצוע העבודות הללו הקל את חיזוקם של השרירים והפך את האימגינציה לקלה יותר. בדיוק כפי שקורה כאשר אתם מרגילים עצמכם לעבודה מסוימת בתחומים אחרים, כך הדבר כשאתם מחזקים את השרירים בצעירותכם אם ברצונכם להגיע לאימגינציה מאוחר יותר. אולם כאן אנו משתמשים באי-תנועות, שאינן מהוות עבודה. המשחק אינו משרת במאומה את פעולת האימגינציה. אין ברצוני לומר מאומה כנגד המשחק; עליכם רק להיכנס לעיסוקי החינוכיים ולהיווכח שאין לי דבר כנגד המשחק, אך פעולת האימגינציה מביאה את השריר הנמצא במנוחה – שהרי עליו להתנהל במנוחה – לחוויה הדומה לזו של עבודה פיסית אמיתית.

אם אתם מתמסרים לדרך של הרופאים ולומדים איתנו ידע הקשור לדברים מעניינים אלו, תבינו כיצד הידיעה של נושאים תרפויטיים אלה תיתפס בשריריכם, והדבר יקבל משמעות בקארמה שלכם. הבה נסתכל למשל על המקרה – ברצוני לדמות כעת מקרה אידיאלי לגמרי – בו אתם לומדים את התרפויטיקה האמיתית של אבעבועות שחורות. האבעבועות השחורות האמיתיות מעוררות אינספירציה חזקה מאד, אפילו עם אינטואיציה, ומה שאתם יודעים באמת בדרך זו, ידידי היקרים, כשאתם הופכים בתחום זה לתרפויטים אמיתיים, פועל עליכם בעוצמה אם הידע הזה הינו ידע אמיתי, כמו זריקה. במובנים אחרים זה פועל אפילו חזק הרבה יותר, וכשאתם לומדים את התראפיה לאבעבועות כרופאים, פועל הדבר בכם עצמכם כמעין ריפוי מראש, כאמצעי מניעה, ובכך מאפשר לכם, אם אתם מבינים את ההקשר, להתהלך בין חולי אבעבועות ללא פחד, עם מלוא האהבה.

אולם לכל הדברים הללו יש גם את הצד ההפוך, שכן הידע שרוכש אדם על תרופות, אם ידע זה הוא אימגינטיבי או אינספירטיבי אמיתינ– אין צורך שזו תהיה האימגינציה שלו עצמו אלא רק כזו שמישהו אחר ביצע, ולזאת מסוגל כל אחד, כפי שחזרתי ואמרתי תמיד – ידע זה מהווה תרופה אמיתית; יש לו כוחות ריפוי משל עצמו. רכישת האידיאה על אמצעי ריפוי פועלת, אולם היא פועלת רק כל עוד אתם חסרי פחד. פחד הוא הקוטב הנגדי של האהבה. אם אתם נכנסים לאיזור מוכה מחלה עם פחד, לא תעזור כל התראפיה שתבצעו. אם תיכנסו לשם עם אהבה תוכלו להתעלם מעצמכם, תוכלו להפנות את כל נפשכם לאלה שעליכם לרפא; תוכלו לחיות את אהבתכם בהכרת-הידע האימגינטיבית והאינספירטיבית שלכם, ואז תציבו עצמכם בתהליך הריפוי לא כאישיות אחוזת פחד הנושאת את הידע, אלא כאישיות |י|ו|ד|ע|ת| הנושאת אהבה, כך שהרפואה תינשא אל האלמנט המוסרי לא רק מבחוץ אלא גם מבפנים.

וכך, כאשר מדובר בהכרה רוחית, המצב בתחום הרפואה הינו במידה רבה כמו המצב בתחומים אחרים: חייבים לפתח אומץ. אתם יודעים, אומץ הוא הדבר המקיף אותנו בכל. האויר הוא אשליה, האומץ הוא זה המקיף אותנו בכל. אם ברצוננו לחיות בעולם בו אנו נושמים, אנו זקוקים לאומץ. אם אנחנו מוגי לב באופן כלשהו, איננו חיים בעולם, אנו מוציאים עצמנו ממנו; אנו נושמים רק לכאורה. הדבר לו אתם זקוקים יותר מכל בעבור לימוד הרפואה הוא אומץ, האומץ לרפא. אם יש לכם כלפי מחלה מסוימת את אומץ הריפוי, זוהי ההתכוונות הנכונה, אשר בתשעים אחוזים מהמקרים גם מובילה לדבר הנכון. תכונות מוסריות אלו קשורות בקשר האינטימי ביותר עם תהליך הריפוי. לכן הדברים אמורים להיות כך: קורס ראשון ללימודי רפואה – מה שדנתי בו בשלוש ההרצאות הראשונות – יצירת בסיס, יותר או פחות באמצעות הכרת הטבע והאדם, הכרת הקוסמוס והכרת האדם. לאחר מכן קורס שני: ההעמקה האזוטרית של השפעת הכוחות הרפואיים, ראיית הרפואה באופן בו עשיתי זאת בהרצאה הרביעית, וכפי שאדבר מחר. ואז יגיע קורס אחרון, שנקודת המוצא המהותית שלו תהיה התבוננות ביסוד התרפויטי בקשר עם התפתחות היכולות המוסריות הנכונות של הרופא, שכן האחד חייב לשאת את השני. ואם מתקיימת רכישת התכונות המוסריות הללו בקורס הרפואי האחרון, יהפכו באמת המחלות בעבור הרופא לניגוד של מה שהן מהוות בעבור המטופל. הן יהפכו לדבר-מה שאותו הוא אוהב, אך לא כדי לדאוג להן ולטפח אותן כדי שהחולה ישאר חולה זמן ארוך ככל האפשר; הוא אוהב אותן משום שהמחלה מקבלת את משמעותה רק כאשר היא נרפאת. מה פירוש הדבר?

רואים אתם, ידידי היקרים, להיות בריא פירושו לשאת בתוכנו את האיכויות הרוחיות, את אלו המכונות איכויות רוחיות-נפשיות נורמליות. להיות חולה, ללקות במחלה כלשהי, פירושו למעשה להיות מושפע בידי איכויות רוחיות. אני יודע כמובן שאם אדם פיקח כלשהו בן זמננו שומע מה שאני אומר כעת, הוא יאמר: אהה! הנה מגיעה תורת הדיבוק הישנה! ובכן, זו באמת שאלה האם תורת הדיבוק הישנה גרועה יותר, או שמא זו החדשה: האם אדם מתואר כאחוז רוחות או כאחוז חיידקים – זהו דבר שאת טיבו יש עדיין לחקור. איש הרפואה המודרני תמיד נאחז בתורתו הרפואית בדיבוק, אלא שהבנתו מתאימה יותר ללימוד דיבוק מטריאליסטי. אולם כך הוא הדבר, שכאשר נושא אדם מחלה בתוכו, הוא נושא בתוכו איכות רוחית שאינה נמצאת בו במהלך החיים הרגיל של האדם. אולם זוהי איכות רוחית.

ושוב יש לדבר על פרדוכס. הבה נניח – העובדה שעליה אני מדבר הינה ריאלית לגמרי – שברצונכם להכיר את הקשר בין סימני גלגל המזלות: טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזניים, עקרב, קשת, גדי, דלי ודגים. קיים הבדל עצום בין שבעת המזלות כאן למעלה והחמישה שלמטה. אם אתם מתעלים לאימגינציה תקבלו לגבי שבעת המזלות כאן בקוסמוס ישות המופיעה כגברית, וביחס לחמשת המזלות שלמטה ישות המופיעה כנשית. כך איפוא בראיה האימגינטיבית מחולקים בצורת-נחש סגורה על פני גלגל המזלות יסוד גברי ויסוד נשי. שום אדם אינו יכול לקבל אימגינציה זו בלא שיעבור את הדבר שלהלן. חישבו על מחלת האבעבועות; היא מתבטאת בתסמינים של הגוף הפיסי. אולם תארו לעצמכם מישהו שמסוגל לדבר הבא. דמו לפניכם אדם חולה אבעבועות. היום יש לו בגופו האסטרלי ובמערך האני שלו הכוח למשוך החוצה מגופו הפיסי את מחלת האבעבועות ולעבור אותה רק בגוף האסטרלי ובאני, כך שכרגע גופו הפיסי וגופו האתרי בריאים. הבה נניח באופן היפותטי שזהו המצב. מה שתיארתי כאן אינו יכול להופיע, אולם אם אתם מבקשים להגיע לאימגינציה זו על גלגל המזלות, עליכם לעבור את מה שתיארתי כרגע היפותטית על מחלת האבעבועות, בלא שגופכם הפיסי וגופכם האתרי יקלטו את המחלה. עליכם לעבור את מחלת האבעבועות בגוף האסטרלי ובמערך האני, חופשיים מן הגוף הפיסי והאתרי. פירושו של דבר שאתם חייבים לחוות באורח רוחי מקבילה רוחית למחלה פיסית. מחלת האבעבועות, ידידי היקרים, היא תמונת ההשתקפות הפיסית של המצב בו נמצאים מערך האני והגוף האסטרלי כשברשותכם אימגינציה כזו. כעת תבינו כי במחלת האבעבועות מתרחשת פשוט באדם עצמו השפעה זו, שמתוכה נוצרת בהכרה הרוחית אימגינציית השמים.

אולם כאן אתם רואים כמה הדוקה הקירבה בין הנפילה למחלה לבין החיים הרוחיים, לא עם הגוף הפיסי; הנפילה למחלה קרובה בהדיקות לחיים הרוחיים. ההיתפסות למחלה היא האימגינציה הפיסית של חיים רוחיים. ומאחר שהאימגינציה הפיסית אינה נמצאת במקומה הנכון, מאחר שאסור לה לחקות תהליכים רוחיים מסוימים, בשל כך הדבר אשר בנסיבות מסוימות הינו בעולם הרוח אלמנט גבוה ביותר, הוא במערך הפיסי בנסיבות אחרות בגדר מחלה.

יש לתפוס איפוא את המחלה כך: אם באמצעים מסוימים, אותם נראה מחר, לא היו ישויות רוחיות מסוימות יכולות להיות מוחזקות למטה, במקום שאליו אין הן שייכות, לא יכלו הן גם להימצא בעולם הרוח. בכך מובלט כמה הדוקה הקירבה של הכרה רוחית אמיתית עם המחלה. כשאדם מכיר את הרוח, הוא מכיר את המחלה. אי אפשר אחרת. כשיש לו לאדם אימגינציה שמימית כזו, הוא יודע מהי מחלת האבעבועות, משום שהיא מהווה רק השלכה פיסית של מה שנחווה רוחית. כך הדבר למעשה עם כל ידע המחלות. אפשר לומר שאם השמים – או גם הגיהנום כמובן – נאחזים חזק מדי באדם, הוא נעשה חולה; כשהם תופסים רק את נפשו ורוחו הוא נעשה חכם, פיקח, או בעל תובנה.

דברים אלה, ידידי היקרים, עליכם לעכל נפשית. אז תראו איזו משימה יש לאנתרופוסופיה ביחס לרופא, מאחר שהאנתרופוסופיה מראה בדיוק מהו צלם-המקור האלוהי הנכון של ההשתקפות הדמונית שלו – המחלות. עליכם להביא עמוק יותר ויותר אל הכרתכם את החיפוש האמיתי על קרקע האנתרופוסופיה של הרפורמה של לימודי הרפואה הנחוצה כיום.