רודולף שטיינר

דורנאך 26/10/1918 GA185

תרגם: יוחנן מרגלית

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל, יוסי פלג

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות בשם: סודות מעמיקים לתולדות אנוש – ראו כאן

אפילו בתוך גבולות הדיבור המותרים כיום, אנו בציביליזציה הפוסט-אטלנטית החמישית – תקופה זו של נפש התודעה שבה אנו חיים – איננו יכולים להתייחס ללא רגשות עמוקים לדברים אלה העוסקים במיסתורין של הרוע . כי בעשותנו זאת אנו נוגעים באחד הסודות העמוקים ביותר של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, ובכל דיון שכזה עולה חוסר הבגרות של היכולות האנושיות: הכוחות הנכונים של רגש עבור דברים שכאלה עדיין מפותחים מעט במין האנושי של ימינו. זה נכון שבעבר רמזים או ציונים מסוימים של המיסתורין של הרוע, והמיסתורין האחר הקשור בו – מיסתורין של המוות – ניתנו שוב ושוב בצורת תמונות. אבל תיאורים תמונתיים אימגינטיביים אלה נלקחו מעט מאוד ברצינות, במיוחד במשך העשורים האחרונים – מאז השליש האחרון של המאה ה-19. או שעובדו בדרך כזו שעליה דיברתי כמעט לפני שנתיים, בקשר לאירועים החשובים ביותר של הזמן הנוכחי. למה שאמרתי אז היה מניע עמוק יותר, כי כל מי שיש לו ידע יהיה מודע היטב לאיזה מעמקים עצומים של האדם צריכים להדהד כאשר מתחילים לדבר על דברים אלה. אהה, סימנים רבים הראו כמה מעט רצון טוב קיים אפילו כעת עבור הבנה של דברים אלו. הרצון להבין יבוא עם הזמן, ואנו צריכים לראות שהוא יבוא. אנו צריכים לראות בכל דרך אפשרית שהוא יבוא. כשמדברים בנושאים כאלה, איננו יכולים תמיד להימנע מהשאיפה להעביר ביקורת על הזמן הנוכחי בדרך זו או אחרת. אפילו מה שאמרתי לאחרונה אודות התצורה של השאיפה הפילוסופית בתוך הבורגנות של המעמד הבינוני, במיוחד מאז השליש האחרון של המאה ה-19 (גם אם אפשר להחיל זאת על זמן ארוך בהרבה) – אפילו זה, יכול להיחשב כביקורתיות לשמה על ידי אלה הרוצים להבין אותה באופן שטחי. על כל פנים, כל שאני מעלה כאן אינו מיועד רק לבקר, אלא כאיפיון פשוט, כדי שבני האדם יוכלו לראות איזה סוג של כוחות ואימפולסים משפיעים כאן. מנקודת ראות מסוימת, הם אחרי הכל בלתי נמנעים. אפשר אפילו להוכיח שהיה זה הכרחי עבור מעמדות הביניים של העולם התרבותי לישון דרך התקופה שבין שנות הארבעים ועד לסוף שנות השבעים של המאה ה-19. שינה תרבותית זו של הבורגנים איפשרה באמת להציגה כצורך של היסטוריית העולם. ובכל זאת להכרה גלוית לב בעובדה, יכולה להיות השפעה חיובית עלינו בעוררה אימפולסים מסוימים בידע וברצון – אימפולסים של אמת לקראת העתיד.

שתי מיסטריות (כפי שאמרתי, אנו יכולים לדבר על דברים אלה רק מתוך גבולות מסוימים) – שתי מיסטריות הן בעלות חשיבות מיוחדת עבור האבולוציה של המין האנושי במשך התקופה של נפש התודעה, שבה אנו חיים מאז תחילת המאה ה-15. אלו הן המיסטריה של המוות והמיסטריה של הרוע. בתקופה הנוכחית המיסטריה של המוות קשורה בקשר הדוק, מבחינה מסוימת, למיסטריה של הרוע. אם ניקח תחילה את המיסטריה של המוות, נשאל שאלה רבת משמעות זו: כיצד עומד המוות ביחס לאבולוציה של המין האנושי? כפי שכבר אמרתי ביום אחר, זה המכנה עצמו מדע בימינו, לוקח את הדברים הללו בקלות רבה מידי. מוות, עבור רוב המדענים, הוא רק הפסקת החיים. המוות נחשב רק מנקודת ראות זו, יהא זה בצמח או בחיה או באדם. מדע הרוח לא יכול לקחת זאת כה בקלות, לטפל בכל הדברים באותה דרך סטנדרטית. אחרי הכל, אנו יכולים להחשיב כמוות אפילו עצירה של שעון, מוות של שעון. מוות עבור אדם, הוא למעשה, משהו שונה לחלוטין ממה שמכונה מוות של יצורים אחרים. אבל אנו יכולים ללמוד לדעת את תופעת המוות כפי שהיא באמת רק כאשר אנו רואים אותה על רקע הכוחות הפעילים ביקום הכביר, וכאשר – במידה שהם תקפים גם לאדם – מביאים אליו מוות פיזי. ביקום הכביר פועלים אימפולסים מסוימים. האדם שייך ליקום. כוחות אלו חודרים באדם ובמידה שהם פעילים בו, הם מביאים אליו מוות. אבל אנו צריכים לשאול את עצמנו: כוחות אלה הפעילים ביקום הכביר, מהו תפקידם, מלבד העובדה שהם מביאים מוות לאדם? יהיה זה שגוי לחלוטין לדמות שהכוחות אשר מביאים מוות לאדם קיימים ביקום לצורך מפורש זה. במציאות זוהי רק השפעה משנית – מוצר שולי של כוחות אלו.

אחרי הכל, אם מדברים על מערכת הרכבות איש לא יאמר שהמטרה של הקטר היא לשחוק את המסילות! ולמרות זאת, הרכבת תחריב את הפסים במהלך הזמן. היא באמת איננה יכולה שלא לעשות זאת. אבל המטרה של הקטר במערכת הרכבות שונה לחלוטין. ואם אדם מגדיר זאת כך: הקטר הוא מכונה שמשימתה לשחוק את פסי הרכבת – הוא ידבר כמובן שטויות, גם אם אי אפשר להכחיש ששחיקת המסילות שייכת למהות של קטר הרכבת. באותה מידה יהיה זה שגוי לומר שכוחות אלו ביקום, המביאים מוות לאדם, קיימים לצורך מיוחד זה. גרימת מוות לאדם היא רק אפקט מישני שלהם, אפקט הקיים לצד משימתם הראשית.

מהי משימתם העיקרית של כוחות אלו המביאים מוות לאדם? ובכן, המשימה היא: להעניק לאדם את היכולת המלאה של נפש התודעה. אתם רואים בכמה אינטימיות קשורה המיסטריה של המוות לתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. וכמה חשוב שבתקופה זו, המיסטריה של המוות תיחשף לכלל. משום שהתפקיד הנכון של הכוחות אשר – כמוצר שולי של עבודתם – מביאים מוות לאדם, הוא להחדיר, לשתול באבולוציה שלו את היכולת להכיל את נפש התודעה – לא את נפש התודעה עצמה.

זה לא רק יוביל אתכם לקראת הבנה של המיסטריה של המוות, זה גם יראה לכם מה זה לחשוב בדיוק על עניינים אלה. החשיבה המודרנית שלנו – שוב אני אומר זאת לא כביקורת טהורה – החשיבה המודרנית שלנו היא מבחינות רבות (אשתמש במונח בלתי נעים אך הולם) מרושלת לחלוטין. וזה נכון במיוחד למה שמתרחש תחת השם של המדע, המחקר והלמדנות. לעיתים קרובות היא איננה יותר טובה מהאמירה: תפקידו של הקטר הוא לשחוק את פסי הרכבת. ההצהרות של המדע המודרני על נושא זה או אחר, הן לעיתים קרובות בעלות איכות מסוג זה – ואיכות זו בפשטות, לא תעזור אם עלינו ליצור תנאים בריאים עבור האנושות בעתיד. ובתקופת נפש התודעה זה ניתן להשגה רק בתודעה מלאה. שוב ושוב עלי להדגיש זאת, זוהי אמת בעלת משמעות עמוקה עבור זמננו.

לעיתים כה קרובות אנו רואים אדם קם פה ושם, מציע הצעה זו או אחרת עבור החיים החברתיים, או הכלכליים, מתוך חכמת סרק, ותמיד עם הרעיון המוטעה שעדיין אפשרי להציע הצעה חיובית ובונה עבור החיים החברתיים מבלי להיעזר במדע הרוח. רק מי שחושב בהתאמה לזמנינו יודע שכל רעיון הקשור לצורה החברתית של המין האנושי בעתיד הוא רמאות והתחזות, אלא אם הוא מבוסס על מדע הרוח. רק מי שמבין אמת זאת על כל יישומיה, חושב באמת בהתאמה לזמנים. אלו שעדיין סומכים על חכמת הפרופסורים לכלכלה חברתית – הצומחת על בסיס של מדע לא רוחי – עוברים דרך הזמן הנוכחי בשינה.

הכוחות שאנו צריכים לתאר ככוחות המוות אחזו בטבע הגופני של האדם בתקופה רחוקה מאוד. כיצד עשו זאת, תוכלו לקרוא בספרי מדע הנסתר בקוויו העיקריים^[1]. רק כעת הם מוצאים דרכם לתוך טבע הנפש. בשארית האבולוציה הארצית, האדם צריך לקבל כוחות אלו של מוות לתוך ישותו שלו. במהלך התקופה הנוכחית הם יפעלו בתוכו בדרך כזו שתביא להתגלות מלאה בתוכו של יכולת נפש התודעה.

***

בהעמידנו כך את השאלה, כשאנו מדברים בדרך זו על המיסטריה של המוות – כלומר, אודות הכוחות הפועלים ביקום הכביר ומביאים מוות לאדם – אציין כעת באופן דומה את הכוחות של הרוע. אלו, גם כן, אינם כאלה שאפשר בפשטות לומר עליהם: "הם מביאים פעולות של רוע בתוך הסדר האנושי." זהו שוב רק אפקט שולי.

אם כוחות המוות לא היו קיימים ביקום, האדם לא היה מסוגל לפתח את נפש התודעה. הוא לא היה יכול לקבל – כפי שהוא צריך לקבל, במהלך האבולוציה העתידית של האדמה – את הכוחות של רוח-העצמיות, רוח-החיים ואדם-הרוח. האדם צריך לעבור דרך נפש התודעה אם הוא שואף לספוג בדרכו שלו את הכוחות של רוח-העצמיות, רוח-החיים ואדם-הרוח. למטרה זו הוא צריך לאחד בשלמות את כוחות המוות עם ישותו שלו במשך התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. כלומר, באמצע האלף השלישי אחרי הספירה. והוא יכול לעשות זאת. אבל הוא אינו יכול לאחד את כוחות הרוע עם ישותו באותה דרך. אני אומר זאת שוב לא באותה דרך. כוחות הרוע מאורגנים כך ביקום הגדול – בקוסמוס – שהאדם יוכל לקבל אותם לתוך האבולוציה שלו רק במשך תקופת יופיטר, גם אם עכשיו הוא מקבל את כוחות המוות.

אנו יכולים לומר: כוחות הרוע פועלים על האדם בעוצמה חלשה יותר, אוחזים רק בחלק של ישותו. אם נחדור לתוך המהות של כוחות אלה, אל לנו להסתכל על התוצאות החיצוניות של מעשיהם. עלינו להתבונן במהות הרוע היכן שהוא נוכח בישותו הטבועה בו מטבע בריאותו. כלומר, היכן שהוא פועל בדרך שבה הוא חייב לפעול, משום שהכוחות המעוצבים ביקום כ'רוע' נכנסים גם לתוך האדם. כאן אנו באים למשהו שעליו אמרתי זה עתה שאפשר לדבר עליו רק עם רגשות עמוקים ורק תחת תנאי מהותי אחד: שדברים אלה יתקבלו ברצינות הכנה והעמוקה ביותר. אם נחפש את הרוע באדם, עלינו לחפש אותו לא במעשים הרעים הנעשים בחברה האנושית, אלא בנטיות המרושעות – בנטיות אל הרוע. אנו צריכים בראש וראשונה, להפשיט את תשומת לבנו מהתוצאות של נטיות אלה – תוצאות המופיעות בכל אדם אינדיבידואלי במידה גדולה או קטנה. עלינו לכוון את מבטנו לנטיות המרושעות. אם נעשה כך, נוכל להציב שאלה זו: באיזה אנשים פועלות נטיות מרושעות אלו במשך התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית שלנו – נטיות אלו אשר, כאשר הן באות לביטוי באפקטים השוליים שלהן, נראות בבירור במעשים רעים? באלו אנשים מדובר כאן?

ידידיי היקרים, אנו מקבלים תשובה לשאלה זו כאשר אנו מנסים לעבור את מה שמכונה שומר הסף ולומדים באמת לדעת את האדם. אז אנו מקבלים תשובה, וזו היא: מאז תחילת התרבות הפוסט-אטלנטית החמישית, נטיות מרושעות – נטיות לרוע – נוכחות באופן בלתי מודע בכל אדם. אכן, הכניסה עצמה של האדם לתוך התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית – שהיא התקופה של הציביליזציה המודרנית – מכילה בתוכה את הקבלה לתוכו של הנטיות לרוע. זוהי אמירה קיצונית, אבל גם נכונה, אפשר להעמיד זאת כך: מי שחוצה את הסף אל עולם הרוח יעבור את החוויה הבאה: אין פשע בכל העולם, אבל בכל אדם יחיד, במידה והוא משתייך לתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, יש בתת-המודע שלו נטייה לקראת הרוע – אני אומר שוב, נטייה. במקרה זה או אחר הנטייה לרוע מובילה למעשה רע חיצוני התלוי בנסיבות אחרות מאשר הנטייה עצמה. אתם רואים, ידידיי היקרים, מישהו חייב בימינו לומר לאנושות את האמת הפשוטה מבלי ליפות אותה, האמיתות שצריך להגיד הן בשום אופן לא נעימות.

***

אם כן, מהי המטרה האמיתית של כוחות אלו המביאים נטיות מרושעות באדם? מה הם מבקשים להשיג ביקום, מתי הם השתילו עצמם לתוך טבע האדם? האמת היא שהם אינם נוכחים ביקום עבור המטרה המיוחדת של גרימת פעולות מרושעות בחברה האנושית. הם גורמים לפעולות אלו, מסיבות שעדיין לא תיארנו. אבל בדיוק כפי שכוחות המוות אינם נמצאים ביקום כדי לגרום מוות לאנשים, כך, גם כן, כוחות הרוע אינם נמצאים ביקום כדי לפתות את האדם לפעולות נפשעות. הם נמצאים ביקום עבור מטרה שונה לחלוטין: כאשר האדם נקרא לפתח את נפש התודעה המודעת, התפקיד שלהם הוא לעודד בתוכו את הנטייה לקבל את חיי הרוח. ביקום הגדול כוחות רוע אלו תפסו אחיזה. האדם צריך לקבל אותם, ובקבלו אותם הוא שותל בתוכו את הזרע, הנטייה, לחוות את חיי הרוח באמצעות נפש התודעה המודעת. כוחות אלה, אם כן, מושחתים ומעוותים בסדר החברתי האנושי, הם אינם קיימים כדי לגרום לפעולות מרושעות. נהפוך הוא, הם קיימים כדי שהאדם, כאשר הוא מגיע לשלב של נפש התודעה, יפרוץ דרכה אל חיים רוחיים. אם אדם אינו מקבל לתוכו נטיות אלו של רוע שעליהן דיברתי זה עתה, הוא לעולם לא יגיע לנקודה שבה, מתוך נפש התודעה שלו, יהיה לו אימפולס לקבל מהיקום את הרוח, אשר מכאן והלאה צריכה להפרות כל חיי תרבות, אלא אם באמת עליהם לגווע ולמות.

נעשה את הטוב ביותר אם, בתור התחלה, נפנה את תשומת לבנו למה שעתיד להתהוות מכוחות אלו אשר את הקריקטורה שלהם אתם רואים במעשים הרעים של האדם. נעשה את הטוב ביותר אם נשאל את עצמנו: מה עתיד להתרחש באבולוציה העתידית של המין האנושי תחת ההשפעה של כוחות אלו שהם בה בעת הכוחות האחראים לנטיות הרעות של האדם?

אתם רואים, כאשר אנו חושבים על דברים אלה אנו מתקרבים מאוד לעצב המרכזי של האבולוציה של האנושות. ובה בעת, כל הדברים האלה קשורים עם האסונות הנוחתים על המין האנושי היום. כל האסונות שבאו עלינו בזמן הנוכחי, ואשר מיועדים לבוא בעתיד הקרוב, הם כמו סימנים להתקרבותה של סערה. הם רק סימנים לדברים אחרים שעומדים לבוא על האנושות – סימנים אשר בשלב הנוכחי מראים לעיתים קרובות את ההיפך ממה שיבוא. דברים אלה נאמרים לא כדי לעודד פסימיזם, אלא כקריאה להתעוררות, אימפולס לפעולות של עוצמה.

ייתכן והדרך הטובה ביותר להשגת מטרתנו הנוכחית היא להתחיל ממשהו ממשי. אמרתי רק לאחרונה: אימפולס מהותי באבולוציה האנושית במשך תקופת נפש התודעה צריך להיות צמיחה של עניין בין אדם לאדם. העניין שמוצא אדם אחד באחר נהיה גדול יותר ויותר. עניין זה צריך לגדול במשך כל שארית האבולוציה של האדמה ובמיוחד בארבעה תחומים. הראשון הוא: בעוד האדם מתפתח לקראת העתיד הוא יתבונן ויראה את אחיו בני האדם בדרכים חדשות ומשתנות-תמיד. היום, גם אם עברה כבר יותר מחמישית מתקופת נפש התודעה, האדם נוטה עדיין אך מעט לראות את אחיו בני האדם כפי שהוא צריך ללמוד לראותם במהלך תקופה זו, אשר כידוע לכם, תימשך לתוך האלף השלישי. היום בני האדם רואים אחד את השני בדרך כזו שהם מתעלמים מהחשוב ביותר. אין להם חזון אמיתי של אחיהם בני האדם. מבחינה זו בני האדם צריכים עדיין לעשות שימוש מלא במה שהושתל בנפשותיהם דרך התגשמויות שונות, בהשפעת האמנות. לעיתים קרובות נתתי ציונים לשיעורים שאנו יכולים ללמוד ממנה.

קשה להכחיש – אם אנו מפתחים את ההבנה הסימפטומטית של ההיסטוריה שעליה דיברתי בהרצאות הנוכחיות – שיצירה אמנותית והנאה אמנותית מידרדרות כמעט בכל התחומים של האמנות. כל הניסיונות שנעשו באמנות במשך כמה עשורים אחרונים מגלים בבהירות רבה, לכל מי שיש לו רגש אמיתי, שהאמנות ככזו נמצאת בתקופה של שקיעה. היסוד החשוב ביותר של החיים האמנותיים שצריך לעבור לתוך האבולוציה של האנושות בעתיד הוא החינוך שבני האדם יכולים לקבל מהם עבור דרכים מסוימות של הבנה שיהיו חיוניות עבור העתיד.

מיותר לומר, לכל ענף של תרבות יש ענפים רבים ושונים והשפעות מתלוות. אנו יכולים לומר שכל אמנות מכילה יסוד הנוטה לקראת ידע עמוק יותר וממשי יותר של האדם. כל מי שבאמת נכנס, למשל, לתוך הצורות האמנותיות שנוצרות בציור או בפיסול, או לתוך המהות של התנועות הפנימיות הפועמות דרך המוזיקה והשירה – כל מי שחווה אמנות בדרך פנימית באמת (דבר שאמנים עצמם נכשלים מלעשות בימינו אלה) יספיג עצמו במשהו שמאפשר לו להבין את האדם מנקודת ראות מסוימת – אני מתכוון, להבין אותו באופן תמונתי. זה צריך לבוא לאנושות בתקופה של נפש התודעה: היכולת לתפוס את בני האדם בתמונות. אתם כבר שמעתם את היסודות של זה. הביטו באדם – הביטו בראשו: זה מצביע אחורה אל העבר. אפילו כחלום זה מובן כזיכרונות של חיים פיזיים חיצוניים ולפי כך מקבל את חתימתו, כך עבור מי שרואה דברים כהווייתם, כל הדברים הפיזיים הם כתמונות – דימויים של משהו רוחי. עלינו ללמוד לראות מבעד לטבע התמונתי של האדם את הארכיטיפ הרוחי שלו. וזה יקרה כשנמשיך הלאה אל העתיד. האדם יהיה, אם אפשר לומר כך, שקוף בפני אחיו בני האדם. הדרך שבה מעוצב ראשו, הדרך שבה הוא הולך, כל זה ייראה עם תובנה פנימית וסימפטיה שונים לחלוטין ממה שאנשים בימינו עדיין נוטים לפתח. כי הדרך היחידה ללומד לדעת את האדם והאגו שלו היא לטפח הבנה זו של הטבע התמונתי שלו, ובכך להתקרב אליו ברגש יסודי שכל דבר שהעיניים הפיזיות החיצוניות יכולות לראות ממנו שייך למציאות העל-חושית האמיתית של האדם, כפי שתמונה המצוירת על קנבס שייכת למציאות שהיא מייצגת.

רגש יסודי זה צריך לפתח בהדרגה: זה צריך להילמד. אדם יפגוש אדם לא כדי לקלוט בו רק את האורגניזם של עצם, שריר, דם וכן הלאה. לא, הוא ילמד לחוש באדם האחר את הדימוי של ישותו הנצחית והרוחית. הביטו, אדם עובר לידינו, ואל לנו לחשוב שאנו יכולים להבין אותו מבלי שזה העובר לידינו יעורר בנו חיזיון עמוק יותר של מה שהוא כאדם נצחי ורוחי.

בדרך זו נלמד לראות את האדם. וכך נוכל לראות אותו באמת. כי כל דבר שאנו רואים כאשר אנו קולטים צורות אנושיות, תנועות אנושיות, וכל מה שמתלווה אליהן, כתמונה של הנצחי, יעשה אותנו חמים או קרים. זה יצטרך למלא אותנו בחום פנימי או בקור פנימי. אנו נלך דרך העולם ונלמד לדעת את האדם בדרך עמוקה מאוד ומלאה רוך ואהבה. אדם אחד יעשה אותנו חמים, אחר יעשה אותנו קרים. הגרועים מכל יהיו אלו שלא יעשו אותנו לא חמים ולא קרים. כך תהיה לנו חוויה פנימית באתר-החום החודר את גופנו האתרי. זה יהיה רפלקס של העניין הגובר שצריך להתפתח בין אדם לאדם.

הדבר השני שאני צריך לציין כעת יעורר עדיין רגשות מוזרים באדם של ימינו, שבאמת אין לו כל נטייה לקבל דברים שכאלה. (גם אם בעתיד לא כה רחוק, אנטיפטיה זו עצמה תשתנה לסימפטיה עבור דברים אלו). הדבר השני הוא זה: בני אדם יבינו זה את זה באופן שונה למדי. באלפיים השנים שעדיין נותרו עד לסופה של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, זה, מעל לכל, יתרחש – זה נכון שאלפיים שנים לא יספיקו, מה שאני מציין כעת יימשך לתוך התקופה הפוסט-אטלנטית השישית – אבל במשך הזמן הנוכחי תתרחש ההתפתחות הבאה: לצד ההכרה באגו שעליה דיברתי זה עתה, תצמח יכולת לחוש ולהבין באדם, אפילו כשאנו פוגשים אותו, את יחסו להיררכיה השלישית – המלאכים, הארכי-מלאכים והארכאי. זה יתהווה באמצעות ההכרה הגוברת בדרך השונה למדי שבה בני האדם מתייחסים כעת לדיבור ולשפה, בהשוואה ליחס שהיה בזמנים קדומים. האבולוציה של השפה עברה כבר את נקודת השיא שלה. השפה באמת נהייתה דבר מופשט. כל המאמצים הנעשים לסווג חברות בהתאם לשפות של האנשים מייצגים רק גל של הכזב העמוק ביותר השורר עכשיו על האדמה. כי לאדם אין יותר יחס זה לשפה הרואה דרך השפה את האדם – את ישותו הפנימית של האדם.

בהזדמנויות שונות, כצעד ראשון לקראת הבנה של עניין זה, הבאתי דוגמא. חזרתי עליה לאחרונה בהרצאה פומבית בציריך, כי הגיע הזמן להציג דברים אלו בפני ציבור רחב. בדורנאך גם כן, משכתי תשומת לב לאותה נקודה – כמה מפתיע להשוות את המסות על מתודה היסטורית שכתב הרמן גרים, שעמד כולו בתוך התרבות הגרמנית המרכז אירופאית של המאה ה-19, עם המסות על אותו נושא מאת וודרו ווילסון. עשיתי את הניסוי הזה בזהירות רבה: אפשר לקחת משפטים מסוימים מוודרו ווילסון ולשתול אותם בתוך המסות של הרמן גרים, כי הם זהים כמעט מילה במילה למשפטים של הרמן גרים. ושוב, משפטים שלמים על שיטה היסטורית מאת הרמן גרים אפשר לשתול בתוך ההרצאות שפורסמו מאוחר יותר מאת וודרו ווילסון. ועדיין קיים הבדל קיצוני בין השניים – הבדל שאנו מבחינים בו כשאנו קוראים. לא באמת הבדל בתוכן: תוכן מילולי יהיה בעל חשיבות פחותה בהרבה עבור המין האנושי כשנתפתח לקראת העתיד. ההבדל הוא זה: אצל הרמן גרים, הכל- אפילו בקטע שאי אפשר להסכים עימו – הוא מאבק. זה נכבש צעד אחר צעד, משפט אחרי משפט. אצל וודרו ווילסון מצד שני, זה נראה כאילו הדמון הפנימי שלו, האוחז בתת-מודע שלו, שתל הכל לתוך תודעתו. מצד אחד הדברים זורמים ישירות, אל פני השטח של התודעה. מצד שני, הם 'השראות' שנמסרו על ידי דמון מתוך התת-מודע אל החיים המודעים. באמת, עלינו לומר שמה שבא מצידו של וודרו ווילסון נובע ממצב מסוים של דיבוק.

נתתי דוגמא זו כדי להראות שהסכמה מילה במילה אינה יותר הדבר החשוב כיום. אני תמיד מרגיש זאת בכאב רב כאשר ידידים מביאים אלי שאלות מאדם זה או אחר, או פרופסור זה או אחר, ואומרים: "הבט, זה כמעט אנתרופוסופי – אנו מבקשים ממך לראות כמה אנתרופוסופי זה." בתקופת הציביליזציה שלנו זה אפילו אפשרי עבור פרופסור, המשתכשך בפוליטיקה, לכתוב על עניין חשוב משהו המסכים מילה במילה עם מה שנובע מידע של המציאות. אבל הסכמה מילה במילה אינה הנקודה. מה שחשוב זה האזור של הנפש האנושית שממנו נובעים הדברים. עלינו להביט מבעד למילות הנאום אל האיזור שממנו נובעים הדברים.

כל שנאמר כאן לא נאמר רק כדי לעצב אמירות מסוימות. הדבר החשוב כאן שהדרך שבה הם נאמרים חדורה בכוח פנימי זה הנובע ישירות מהרוח. כל מי שמגלה הסכמה מילה במילה מבלי לחוש כיצד הדברים שנאמרו כאן נובעים ממעיינות הרוח, והם חדורים בה במידה שהם ממוקמים בכל ההקשר של תפיסת העולם האנתרופוסופית – כל מי שאינו יכול להבחין בכיצד של מה שנאמר – נכשל כליל מלהכיר בכוונת הדברים, אפילו אם ציין הסכמה מילה במילה עם מעט הצהרה נבחרת של חוכמה חיצונית.

זה כמובן, לא כל כך נוח להצביע על דוגמאות שכאלו, כי הנטיות של המין האנושי היום פונות לעיתים תכופות לכיוון הנגדי. אולם זו חובה ואחריות המונחת על הכתפיים היום, אם מדברים בכל הרצינות ולא רוצים רק לנהוג בסוג של עצלנות, להפוך הרצאות להרדמה נעימה. לא צריך להירתע מלבחור דוגמאות שכאלה שהן בלתי נעימות לאנשים רבים. כמובן שצריכה להיות נכונות להאזין לאזהרה רצינית ביחס למשמעות האמיתית שיש לכך עבור העולם אם אנשים ייכשלו מלהבחין שהעולם עתיד לפרוע סדריו בזכות פרופסור אמריקאי רפה מוח! זה באמת לא נוח לדבר על עניינים אקטואליים היום. אנשים רבים מוצאים שההיפך מזה הוא נוח ונעים. מדברים על דברים אקטואליים רק בתחומי החיים שבהם זה בהחלט חיוני, וקרוב מאוד לאדם – או לפחות מקשיבים להם.

לראות מבעד לצעיף של השפה: זה צריך לבוא על האנושות בעתיד. האדם צריך לרכוש את היכולת לקלוט את המחווה הפנימית של הדיבור. תקופה זו עדיין לא הגיעה לסופה – השלבים האחרונים שלה יגיעו לבטח לתקופה הבאה – אבל האלף השלישי לא יחלוף מבלי שבני האדם יגיעו לכך: הם לא יקשיבו יותר לאדם אחר המדבר אליהם כפי שהם מקשיבים כיום. הם ימצאו ביטוי בדיבור ובשפה לתלוּת של האדם בהיררכיה השלישית – במלאכים, ארכי-מלאכים וארכאי. בדיבור הם ימצאו ביטוי לכך שהאדם חודר לתוך הרוח – לתוך העל-חושי. ואז הם ישמעו מבעד לדיבור אל תוך נפש האדם. אין צורך לומר, יהיו לנו חיים חברתיים שונים לחלוטין כאשר בני האדם יוכלו לשמוע מבעד לדיבור את נפשו הפנימית של האדם. באמת הרבה מהכוח של מה שנקרא רוע יצטרך לעבור שינוי בדרך זו, על ידי כך שהאדם יוכל להקשיב לדברים שאדם אחר אומר ולשמוע, מבעד לדיבורו, את נפשו. אז, כאשר הנפש תישמע מבעד לדיבור, תבוא על האדם הרגשה נפלאה של צבע, ובאמצעות הרגשה זו של צבע בדיבור, אנשים בני כל האומות ילמדו להבין זה את זה. כדבר מובן מאליו צליל אחד יעורר אותה תחושה כמראה של צבע כחול, וצליל אחר אותה תחושה כמראה של צבע אדום. כך, מה שיורגש רק כחום כאשר מישהו רואה אדם, יצמח, אם אפשר לומר כך, אלי צבע כאשר יקשיב לדיבורו. יהיה צריך להיכנס עם סימפטיה אינטימית לתוך צליל הדיבור הנולד משפתיים אנושיות עבור אוזן אנושית. זה הדבר השני המתקרב.

***

הדבר השלישי הוא זה: בני האדם יחוו באופן אינטימי מאוד בתוכם את הביטויים ותצורת הרגשות בבני אדם אחרים. הרבה מזה יבוא באמצעות הדיבור, אבל לא רק דרך הדיבור לבדו. כאשר אדם אחד יפגוש באחר, הוא יחווה את מצב הרגש של האחר בתוך עצמו, בנשימה שלו. כאשר נתקרב אל העתיד של האבולוציה הארצית, באותו זמן שאותו ציינתי עכשיו, הנשימה שלנו תרגיל עצמה לחיי הרגש של האדם האחר. אדם אחד יגרום לנו לנשום מהר יותר, אדם אחר לאט יותר. ולפי מהירות הנשימה שלנו נחוש איזה מין אדם אנו פוגשים. חישבו כיצד הקהילה החברתית של בני האדם תחיה ותצמח יחדיו. חישבו כמה אינטימיים יינטו להיות החיים החברתיים של האדם! לבטח זה ייקח עדיין זמן רב עד שסוג זה של נשימה יהווה חלק מנפשו של האדם – כל תקופת התרבות השישית וחלק מהשביעית. ובתקופה השביעית יושג מעט מהדבר הרביעי, שאותו אציין עכשיו.

במידה ובני האדם שייכים לקהילה אנושית מרצונם שלהם, אז מתחום הרצון יהיה עליהם – סילחו לי על הביטוי הקשה – לעכל איש את רעהו. הואיל ויהא עלינו לְרָצות, או לִרְצות לרָצות, דבר זה או אחר בקשר עם אדם זה או אחר, תהיה לנו חוויה פנימית דומה לזו שיש לנו עכשיו, עדיין בצורה מאוד פרימיטיבית, כאשר אנו מכלים מזון זה או אחר. בספרה של הרצון, יצטרכו בני האדם לעכל זה את זה. בספרה של הרגש, הם צריכים לנשום זה את זה. בספרה של ההבנה דרך הדיבור, הם יצטרכו להרגיש אחד את השני בצבעים חיים. ולבסוף, כשהם ילמדו באמת לראות האחד את השני, הם ילמדו לדעת איש את רעהו כישויות-אני.

כל הכוחות הללו ישכנו יותר בתחום הפנימי של הנפש. עבור התפתחותם המלאה, יבואו תקופות האבולוציה של יופיטר, ונוס ווולקן. אף על פי כן, אבולוציית האדמה תדרוש מהמין האנושי את הרמזים הראשונים לדברים אלה – רמזים בנפש וברוח. והזמן הנוכחי, עם כל האסונות המוזרים שבו, אינו אלא מרד פנימי של המין האנושי כנגד מה שמתלווה לדברים שציינתי עתה. בעתיד, יהיה צורך להתגבר על כל המגמות הפועלות להפרדה חברתית, והמין האנושי כיום, מתקומם ומתמרד כנגד צורך זה, מטיח כנגד העולם את הנוסחה הזולה שבני אדם צריכים לקבץ עצמם לעמים. זהו מרד אינסטינקטיבי כנגד מהלך האבולוציה האנושית שהאלים היתוו: סילוף של דברים עד כדי הפיכתם על פיהם. עלינו לראות מבעד לדברים אלו כדי לייסד הבנה של מה שנקרא המיסטריה של הרוע. כי הרוע הוא בדרכים רבות השפעה משנית של מה שעתיד להיכנס לתוך האבולוציה של המין האנושי. קטר העושה דרך ארוכה ירסק את פסי הרכבת אם יגיע למקום שבו הם הונחו באופן גרוע, ולרגע התקדמותו תתעכב. האנושות נמצאת במהלך של אבולוציה לקראת מטרות שכאלה שאותן תיארתי. זוהי השליחות של תקופת נפש-התודעה להכיר מטרות אלה, כך שהאנושות תחתור לקראתן במודעות. אבל ברגע זה הדרך הנצחית נסללה באופן רע. ויעבור זמן רב לפני שתשתפר, כי אנשים רבים פועלים עכשיו להחליף את המסילה הפגומה – ובשום אופן לא במסילה טובה יותר.

ועדיין, כפי שאתם רואים, מדע הרוח אינו נוטה לפסימיזם. מטרתו היא לאפשר לאדם להכיר את שביל האבולוציה הממשי. זה מצריך לפחות נסיבות מיוחדות מסוימות, שאדם יניח בצד כמה מהנטיות הרגילות של ימינו. אהה, כמעט בבת אחת, כולם נסוגו לאחור אל הערוצים הישנים, וזה מה שעושה זאת כה קשה לדבר על דברים שכאלה ללא הסתייגות. כי בעשותנו כך – וזה מונח בעצם טבעו של זמננו – אנו נוגעים בנושאים ציבוריים שביחס אליהם המין האנושי נחוש בדעתו להשליך עצמו אל התהום, ועלינו להשמיע שוב ושוב אזהרה זו, קריאה זו להתעוררות.

——————————————————–

1. מדע הנסתר בקוויו העיקריים – יצא בעברית בהוצאת תלתן.