הקדמה לקארמה של השקריות – חלק ראשון
מאת: רוברט פרידנטל Robert Friedenthal
לספר ראו כאן
בשנת 1948, בהקדמתה למהדורה הראשונה, המשוכפלת, של הרצאות אלו, תיארה מארי שטיינר את הנסיבות שבהן הן ניתנו ע"י רודולף שטיינר בדצמבר 1916 ובינואר 1917:
"לאחר פרוץ מלחמת העולם בשנת 1914, רבים מאד מהעובדים על הגתהאנום הוכרחו לעזוב את דורנאך. למרות זאת, נותר מספר מספיק של אזרחי מדינות ניטראליות עם מטרה איתנה של השלמת העבודה על הבניין בשיתוף פעולה עם האמנים, אשר חשו שנקראו להכפיל את מאמציהם. כולם התכוונו בכנות, בהתנהגותם האישית, להתנגד לפיתוי להיסחף על-ידי סימפטיות או אנטיפטיות בדעות לגבי אומות שונות. עדיין בחיי היום-יום היו מספיק סיבות למחלוקות והתפרצויות רגשיות, וד"ר שטיינר התבקש לעיתים תכופות לתת את דעתו ביחס לנקודה זאת או אחרת השנויה במחלוקת. אך אלו ששאלו לא היו חופשיים ממשאלות לב כאשר הקשיבו לתשובותיו. הם קיוו לתשובות הניתנות להסכמה שיוכלו להעביר לידידיהם, שיכלו להיות אפילו יותר לכודים במשאלותיהם והאנטיפטיות שלהם. לכן חלק נכבד ממה שנאמר עוות, סולף וקיבל הטיה במידה כזאת שכאשר מצא את דרכו בחזרה לדורנאך נהיה לגמרי בלתי ניתן לזיהוי. לכן נראה לד"ר שטיינר שעליו לדבר במפגשים פרטיים למעגל רחב למדי של אנתרופוסופים, להזהירם להישאר אובייקטיביים בחיפושם אחר האמת, למעשה לחנכם בזה….. אהבה חסרת פניות של ארצם ומידה מסוימת של תמימות עושות אנשים יחידים חסרי הגנה במידה מסוימת נגד השפעות מוטות ורמיזות עקיפות; הללו הינן כלי תעמולה רבי עצמה. באמצעותם, החברה האנתרופוסופית, אשר הורכבה מנציגים של אומות רבות, ניצבה בפני קושי נוסף…..”
זה היה המצב אז שהוביל להרצאות שיצאו לאור בשני הכרכים האלה. הן ניתנו ע"י רודולף שטיינר מתאריך 4 בדצמבר 1916 עד 30 בינואר 1917, בעיקר בדורנאך, לקהל המורכב מחברי החברה האנתרופוסופית: גברים ונשים בני אומות שונות, אחדות מהן היו במלחמה זאת עם זאת. מארי שטיינר ממשיכה:
"התברר שקשה במיוחד לתעתק את רשומות הקצרנות של מילותיו המדוברות בגלל טון השיחה החי שאימץ. הוא היה יכול כל כך בקלות לקרוא את הרגשות בנפשותיהם של מאזיניו וכך הובל לחרוג מהנושא המרכזי ולקחת קו מנחה אחר אשר ננטש שוב במהרה. הקצרנית מאבדת לרגע את המעקב אחר קו המחשבה, ויש צורך לקשור קצוות פתוחים כדי לגשר על הפערים שנוצרו. זה אפשרי עם בדיקה סבלנית, אף-על-פי שהתוצאה אינה משביעת רצון תמיד. אך התוכן המהותי נשמר. ההליך מגיע לשיאו בתמונה השלמה, ויכול להוביל לייסוד מדע היסטוריה חדש כמו גם אימון לנפש הנחוץ באופן נואש כיום: אימון בכנות.”
בהרצאות האלה, רודולף שטיינר מדבר לא רק כמי שמנהל מחקר רוחי אלא גם כאדם יחיד הסובל עקב המאורעות של תקופתו. המלחמה העולמית הראשונה הגיעה לנקודת מפנה: שנת 1917 הגורלית, שהייתה עתידה להביא עימה את התמוטטות רוסיה, המהפכה הרוסית וכניסתה של אמריקה למלחמה, עמדה להתחיל. שקיעת מעצמות המרכז לקראת התהום הייתה על כפות מאזני הגורל. ההתנגשות של מזרח ומערב על חורבות מרכז אירופה, שהושלמה לבסוף בשנת 1945 אך הוא ראה אותה מתקרבת, הייתה בעיניו הרת אסון לאין שיעור לעתיד האנושות.
רודולף שטיינר דיבר בהרצאות רבות אודות נפשות-לאום והקשרים הרוחיים בין העמים באירופה, ואודות הניגוד הגדול בין עמים מערביים ומזרחיים. ראויים לציון במיוחד מחזור ההרצאות 'משימתן של נפשות-הלאום האינדיבידואליות'[1] שניתנו בשנת 1910 וגם הרצאות רבות שניתנו בשנים 1914 ו–1915 שכבר יצאו לאור במהדורה השלמה בגרמנית, כמו גם אלו העוסקות בבעיית המזרח-מערב שניתנו בשנותיו המאוחרות. תמיד הוא השתדל לדרבן הבנה של זכותה של מרכז אירופה להתקיים. למעשה הוא העריך אותה כחיונית לאבולוציה הרצויה של תרבות האנושות והציביליזציה, והוא היה במיוחד ער לכך בשבועות הגורליים במפנה השנים משנת 1916 לשנת 1917. מובן מאליו שכל סוג של לאומנות היה זר לו אך בכול זאת בחוגים מסוימים הוא הואשם כנוטה לצד מעצמות המרכז. כבר בשנת 1915 המאמר Gedanken während der Zeit des Krieges (מחשבות בעת מלחמה) גרם לסופר הצרפתי אדוארד שקור (Edouard Schuré), אשר היה ידיד קרוב גם של רודולף שטיינר וגם של מארי שטיינר עד למלחמת העולם הראשונה, להוקיע אותו בציבור כשוביניסט גרמני. מאוחר יותר, לאחר המלחמה, באמצעות איומים על חייו, הסתה לאלימות באולם ההרצאות, וכן הלאה, השוביניסטים הגרמניים האמיתיים עשו זאת לבלתי אפשרי עבורו להרצות בפני הציבור בגרמניה.
בדצמבר 1916 התברר שלא היה זה מציאותי יותר לשער שהעימות יוגבל לסיום מוקדם של המלחמה. כעסים גדלו בהתמדה לאלימים יותר. משני הצדדים תעמולת מלחמה הסעירה את יצירתם של סיסמאות נבובות ושקרים לגבהים שטרם נודעו עד כה. בהרצאה מתאריך 1 בינואר 1917 רודולף שטיינר מדבר אודות 'קארמה של שקריות'. הוא רוצה להסיר את המסווה מהאשליה הצומחת משיטת מדינות הלאום שהפכה לעבר ומשליכה לתוך ההווה, והוא רוצה להראות שאירועי המלחמה עצמם הם כמסך שמאחוריו עולם חדש ממתין לצעוד לעבר קיום במציאות, המלחמה היא מהפכה במבנה החברתי של האנושות.
כך שכאשר אנו קוראים את ההרצאות האלה עלינו לקחת בחשבון את הדחף החברתי החדש שאודותיו רודולף שטיינר דיבר לראשונה בקיץ שנת 1917 כאשר התווה את הגוף החברתי המשולש ב'תזכיר'. זה פותח בשלמות רבה יותר בשנת 1919 בקריאה לעם הגרמני ולעולם המתורבת ( Aufruf an das deutsche Volk und die Kulturwelt) וב'הסדר החברתי המשולש'. תלת-איבריות בהיבטיה השונים – פעילה באינדיבידואל ובחברתי לאנושות כולה – הפכה לאחד מהנושאים המרכזיים בהרצאותיו בשנים הבאות.[2] בין פירותיה היה בית הספר החופשי ולדורף בשטוטגרט, המוסד הראשון השייך לספירה הרוחית ה'חופשית' של חיים חברתיים ונקודת ההתחלה לאומנות חינוך חדשה.
מתוך הבנתו הרוחית את הדחפים הנסתרים של האבולוציה האנושית התאמץ רודולף שטיינר בהרצאות אלו להפנות תשומת לב לגורמים מהותיים באירועי האומות והעמים שהתעלמו מהם כלל הצדדים הנוגעים בדבר. ניתן לפרשם כ'ראייה סימפטומטית (מבשרת) של ההיסטוריה' (ראה מסימפטום למציאות בהיסטוריה המודרנית[3]).
ההרצאות נרשמו ע"י הלן פינק (Helene Finckh), קצרנית מקצועית שזומנה לדורנאך ע"י רודולף שטיינר ומארי שטיינר, שרשמה כמעט את כל הרצאותיו של רודולף שטיינר מינואר 1916 ואילך. התזכורות החוזרות ונשנות של המרצה במהלך ההרצאות האלה לא לרשום אותן כוונו לקהל השומעים ולא, כמובן, לקצרנית המוסמכת. רשומות הקצרנות לא שוחררו ע"י רודולף שטיינר לפרסום או לקריאה, ועד 1948 לא ניתנה אליהן גישה, אפילו בארכיב בדורנאך. מארי שטיינר החליטה בשנת 1948 לפרסם מהדורת קצרנות משוכפלת מוגבלת, שהופצה רק על בסיס אישי. המהדורה הראשונה של הספר יצאה לאור בשנת 1966. המהדורה השנייה, בשנת 1978 (כרך 1, GA173) ובשנת 1983 (כרך 2, GA174), מכילה בעיקר תיקוני טעויות דפוס וציטטות וכמו-כן מספר תיקונים לרשומות.
————————————————————————
- יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן. ↑
- בעברית יצא בהוצאת מיכאל הספר של רודולף שטיינר: עיקרי הבעיה החברתית ופיתרונה: הגוף החברתי התלת-איברי. ↑
- From Symptom to Reality in Modern History, By Rudolf Steiner, GA 185 ↑