הקדמה לספר: המיתולוגיות הקדומות

הקדמה לספר: המיתולוגיות הקדומות

הקדמה לספר

המיתולוגיות הקדומות מאת: צארלס קובאץ

הקדמה מאת המתרגם:

אלון ירושלמי

לספר ראו כאן

ספר זה הנמצא בידכם הוא ספר היסטוריה, אך הוא אינו ספר המתאר את ההיסטוריה מנקודת המבט של התרחשות האירועים אלא הוא מביא את ההיסטוריה של התפתחות התודעה האנושית.

הספר מכוון לילדים בגיל אחד עשרה ומעלה ומתאר בצורה סיפורית ותמונתית כיצד בכל תקופת תרבות התפתחה והשתנתה התודעה האנושית, כיצד בכל תקופת תרבות חשבו, הרגישו ופעלו האנשים באופן השונה איכותית מהאנשים שחיו לפניהם, בתקופת תרבות קדומה יותר.

הספר מספר את סיפור האנושות וניתן להקביל את האופן בו התפתחה התודעה האנושית להתפתחות התודעה אצל הילד הגדל.

בתקופת הודו הקדומה, תקופה בה רצו בני האדם לחזור ולהתחבר באופן מוחלט חזרה עם האור האלוהי ממנו הגיעו, הם לא חשבו כלל לעבוד את האדמה, לבנות בתי קבע, ולביית חיות, אלא ליקטו את מזונם מהעצים וישנו על האדמה החשופה תחת כיפת השמיים. התודעה של אנשים אלו הייתה תודעה ללא נוכחות ‘אני’, המרכז שלהם לא חי בתוכם אלא בעולמות הרוח ולשם הם כיוונו את כל מעשיהם ורצונותיהם. ניתן להשוות את התודעה של אנשי הודו הקדומה לתודעתו של ילד מאוד צעיר בימים, ילד שעדיין לא הזדקף, ילד שמדבר על עצמו בגוף שלישי מכיוון שעדיין לא חווה את עצמו בפנימיותו ולא אומר על עצמו ‘אני’.

בתקופת התרבות הבאה, התקופה הפרסית, מתפתחת התודעה האנושית. האנשים לומדים לביית חיות ולחרוש את האדמה. נעשה צעד נוסף מבחינת האנושות של ‘ירידה לקרקע’, של התגשמות. לא בכדי בתקופה הזו חשו האנשים את הפיצול מן השלם וחילקו את העולם לשני כוחות עיקריים, הטוב- אהורא מצדאו, הרע- אהרימן. אם נתבונן היטב על התפתחות הילד נגלה שבסביבות גיל שנתיים-שלוש, מתחיל הגיל שבאנגלית נתנו לו את המושג:”terrible two” (גיל שנתיים הנורא). בגיל זה הילד שהיה לגמרי בחלום לפני כן, מתעורר ומתחיל לקרוא לעצמו ‘אני’ ומתחיל לומר בתקיפות: ‘אני רוצה’. הילד בתודעה שלו חש שיש פיצול והוא נפרד מהוריו. כמובן זוהי פרידה מינורית, אך זו תחילתה של ההתגשמות הארצית והתעוררות התודעה. כך ניתן להמשיך ולעקוב לתוך התודעה הבבלית-אשורית ולראות את קפיצת התודעה הבאה של האנושות והירידה הנוספת לקרקע. המצאת הכתב, כלי החרס, ניצול אדמת הסחף לחקלאות מתקדמת יותר והתחלת יישובי הקבע. הילד בגילאי חמש, שש, שבע לומד להכיר באופן טוב יותר את גופו, להבין את העולם, הוא יוצא מהמסגרת המשפחתית הקטנה וחובר לקבוצה גדולה יותר, הוא מתחיל ללמוד לכתוב ולהכיר בעיקר את גופו. התקופה הבאה של האנושות היא התקופה המצרית, התקופה בה הירידה לארץ עוד יותר משמעותית. המצרים החלו לבנות באבן, גילו את הגיאומטריה, בנו את הפירמידות והחלו לקדש את הגוף הפיזי ודאגו לחנוט אותו כדי שלא יירקב לאחר המוות. ממש הפוך מהתודעה ההודית בה לגוף אין משמעות והוא כקליפת השום אשר יש לשרוף לאחר שהנשמה משתחררת ממנו. בתקופה המצרית נבנו ערים מפוארות, מקדשים מרהיבים והנפש האנושית בתקופה זו חוותה את ההיררכיה כדבר מקודש. פרעה עמד בראש הפירמידה והוא היה שליח האל על פני האדמה. לאדם לא היה חופש בחירה והוא קיבל ללא שאלות את פקודת זה אשר נמצא מעליו בהיררכיה. מבחינת התודעה של האדם המתפתח אלו הם השנים בהם הילד נמצא בשלב הסופי של ילדותו: גיל שמונה, תשע, עשר, אחד עשרה. שנים בהם הוא לומד על העולם מפי המורה שלו ואמור לקבל את סמכות המורה באופן כמעט עיוור וטוטאלי על מנת שנפשו תוכל היות חופשית בבגרותו.

תקופת התרבות הבאה היא התקופה היוונית אשר מביאה כבר משהו חדש לעולם כמו פילוסופיה, דמוקרטיה, אומנות והרמוניה שלא היו קודם באנושות.

ספר זה מביא את תמונת התפתחות התודעה האנושית מהודו הקדומה ועד מצרים ומכיל סיפורים רבים אשר מתארים באופן ברור את התפתחות התודעה האנושית. הספר נכתב על ידי מורה וולדרוף ומיועד למורים ולהורים הרוצים להבין טוב יותר מהיכן הגענו ולאן אנו הולכים.

ולסיום הערה ביוגרפית קצרה. המחבר, צ’רלס קובַץ’, נולד באוסטריה; עם סיפוחה אל הרייך השלישי במרס 1938 (ה”אַנְשלוּס”) עזב את ארץ-הולדתו, התגייס לצבא הבריטי ושירת בשׁוּרותיו במזרח-אפריקה. לאחר מלחמת-העולם השנייה השתקע בבריטניה. בשנת 1956 קיבל עליו לחנך כיתה בבית-ספר ולדורף באדינבורו, סקוטלנד. הוא עבד כמחנך בבית-הספר עשרים שנה. בשנות עבודתו, דאג לרישום מפורט של שיעוריו בתחומים רבים, למען המורים האחרים, שסבלו ממחסור בספרי-מקור (אנתרופוסופיים) בשפה האנגלית. את רשימותיו פרסם כספרים והם מעניקים תמיכה והשראה למורים רבים. הוא חיבר את הספרים מיתולוגיות של ארצותהצפון; פרסיבל והחיפוש אחר הגביע; מיתולוגיות קדומות – הודו, פרס, בבל, מצרים; יוון מיתולוגיה והיסטוריה [יצא בעברית בהוצאת חירות]; רומא הקדומה; עת התגליות; עת המהפכות; בוטניקה; האדם ועולםהחיות ועוד.

צ’רלס קובַץ’ נפטר בשנת 2001.

אלון ירושלמי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *