רודולף שטיינר

הרצאה 6

לונדון    19.11.1922    GA218

תרגמה מאנגלית: נועה ברקת

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן.

ידידיי היקרים,

היום אני רוצה להביא את מחקרינו האחרונים למסקנה מסכמת. ראשית, כפי שאני יכול להזכיר, אתם כבר מודעים למה שמחכה לאדם מיד לאחר מותו. הגוף הפיזי שלו מונח בצד, והוא נמצא במצב שבו הוא לא יכול להיות, בתודעה הרווחת של זמננו, במהלך החיים הארציים. בתוכו ומעליו יש לו את ה"אני שלו, גופו האסטרלי וגופו האתרי. מהלידה ועד למוות, כפי שאתם יודעים, גוף האתר נשאר מאוחד עם הפיזי. אפילו בשינה רק האני והגוף האסטרלי יוצאים מחוץ לפיזי – ולכן גם מחוץ לגוף האתרי. אולם עכשיו, ולזמן קצר לאחר המוות (עניין של מספר ימים, כפי שאתם יודעים), האדם עדיין שוכן בגוף האתרי שלו – גוף הכוחות המעצבים – ולכן הוא יכול להביט לאחור על מהלך החיים הארציים האחרונים שלו, שלמעשה תמיד הוכלו בגופו האתרי. כפי שהזכרתי בהרצאות האחרונות לציבור, זה יכול לקרות גם בהתקדשות; כאשר אדם יכול לשחרר את הגוף האתרי לחופשי, והוא מתבונן בנוף חייו הארציים. עם זאת, לא לזמן רב אנו יכולים לשמר את הגוף האתרי לאחר המוות. בהיותו שייך ליקום כולו, הוא רוצה תמיד להתרחב. גם במהלך החיים, אם אנו מאבדים שליטה על ​​הגוף הפיזי שלנו, לרגע אחד, גוף האתר שלנו יינטה בבת אחת – בהסתמכו על כוחות הגמישות שלו – להתמוסס אל תוך היקום כולו. רק הגוף הפיזי, שבו הוא נשאר לאורך כל החיים, מחזיק את השניים ביחד. ואז, כאשר הכוח העקבי של הגוף הפיזי, כבר אינו שלנו, באופן מיידי גוף האתר מתחיל להתרחב, עד כדי כך שתוך כמה ימים הוא אינו שם בשבילנו יותר. זה כמו שלוקחים טיפה של מים; הטיפה נמצאת לפניך; חמם אותה והיא מתאדה ומתרחבת לכל הכיוונים; ואז היא איננה יותר – לא ניתן יותר לראותה. כך גם גוף האתר מתרחב לקוסמוס לאחר המוות; אחרי כמה ימים הוא אינו נמצא שם יותר.

חוכמת ההתקדשות מראה כי זה יכול להימשך רק כמה ימים. על ידי התקדשות אנו מסוגלים – כביכול, באופן מלאכותי – לעשות שימוש בגוף האתר גם במהלך החיים הארציים. למרות שהוא נשאר בגוף הפיזי, אנו הופכים להיות מסוגלים להתעלם מהאחרון, ולהשתמש בגוף האתר ככזה. מיד יש לנו את הפנורמה של החיים הארציים שלנו עד לרגע מסוים. אולם באותו הזמן אנו רואים את השתקפות של היקום הגדול נוצצת ומבריקה דרך גופנו האתרי. כל השמים המכוכבים נמצאים בגוף האתרי. ואכן לא ניתן אי פעם לראות את הגוף האתרי בנפרד מהגוף הפיזי ללא שיראה לך בבת אחת את עולם הכוכבים – הפלנטות והכוכבים הקבועים. אלו הפלנטות והכוכבים הקבועים שסוף סוף מקבלים את הגוף האתרי שלנו. מדע ההתקדשות מראה כי אנו יכולים להחזיק את התמונות בגוף האתרי שלנו רק שלושה או ארבעה ימים לכל היותר; ואז הם נעלמים, וכדי להימנע מלהיות מנותקים לגמרי עלינו לחזור לתוך הגוף הפיזי שלנו לפני שזה קורה, אחרת הגוף האתרי לא יוכל להיות מוחזק יותר ביחד. וכך אכן, ימים ספורים לאחר המוות הגוף האתרי נעלם, הוא אינו ברשותנו יותר. עם זאת, אנחנו בעצמנו מתקבלים בהדרגה לתוך עולם הכוכבים.

בתחילה, כשאנו פושטים את גופנו האתרי, אנחנו מרגישים כמו זרים בתוך עולם הכוכבים. רק הירח, רק כוחות הירח נראים לנו מוכרים. הירח מתגלה מצד אחד כדימוי של הופעתו הפיזית. אבל באותו זמן אנחנו מתחילים לגלות איזה סוג של כוחות רוחניים מחוברים עם הירח. אנחנו מבינים איך מחוברים עם הירח כוחות יהוה של היקום, כפי שהוסבר בהרצאה האחרונה. עבור הנפש אשר עברה דרך שער המוות, הירח הופך, כביכול, למושבה של ישויות רוחניות, שיהווה הוא המנהיג שלהן. עכשיו, לאחר המוות, אנחנו באמת לומדים לדעת מה שמדע ההתקדשות מספר, כי תמונות אלה של אמיתות רוחניות יכולות להתקבל על ידי מדע ההתקדשות אפילו לתוך החיים הארציים. אנו לומדים מה זה מסמל שהאדם על כדור הארץ חייב למות. כן, דרך הירח – באמצעות כוחות יהווה – אנו לומדים את משמעות המוות.

כאשר מסתכלים על המוות מנקודת מבט ארצית, אנו רואים את הגוף הפיזי של האדם ללא רוח חיים, בעוד הרוח, הנפש והחיים האתריים שמילאו אותו עד כה נעלמו. הגוף הפיזי מתקבל על ידי כוחות כדור הארץ, כלומר, האלמנטים – אדמה ומים, אם הוא נקבר, או האוויר והאש אם הוא נשרף. הגוף הפיזי של האדם מונח בצד על ידי האדם ששכן בתוכו וכעת הוא נלקח על ידי כוחות האדמה. אך עלינו לשאול: מה זה אומר על הגוף הפיזי שהוא מונח הצידה ונתון לחורבן? האמת היא: כאשר אדם נולד ויש בו כוחות גדילה של הילדות – לא, עוד לפני לידתו, כעובר ברחם אמו, הוא כבר שייך בגופו לכדור הארץ – אלו הם אותם כוחות שהורסים את גופו לאחר המוות, אשר סייעו לו לבנות את גופו. אותם הכוחות עצמם אשר עוזבים את גוף האדם עם המוות, אשר פועלים במוות דרך העובדה שהגוף הפיזי מתפרק, שיחקו תפקיד הכרחי בבנייתו של הגוף הזה עצמו. דרך החוויות האתריות והאסטרליות האדם ממשיך לתוך העולם הרוחני, אך משהו חשוב קורה גם כאן על האדמה. מתוך הגוף הפיזי משתחררת מהות רוחנית, בוקעת, כפי שהיא, מתוך הגוף הפיזי. בזמן שהאדם האמיתי ממשיך בדרכו, מן העבר השני, נוכל לומר, ישות נוספת נולדת מגופו הפיזי. כך זה באמת כשהאדם מת. כאן שוכב גופו הפיזי והאדם נפרד ממנו ובאותו הזמן ישות נוספת עוזבת את הגוף הפיזי הזה. מי היא ישות זו? אלו הם כוחות הירח, כפי שהם חיים כאן עלי אדמות. מרוכזים בישות קוסמית שאנו מכנים ירח, מגוון הכוחות הללו משתרע למרחקים, ועל פני האדמה הם באים לידי ביטוי בכוחות המוות. יתר על כן, כוחות המוות הם באותו זמן כוחות הלידה. הם מובילים את האדם לחיים הארציים ומתגשמים כשהוא מת. כך אנו מתחילים להבין את הקשר העמוק בין לידה ומוות. קחו את כל בני האדם שמתו בתקופות שחלפו. מתוך כל אחד מהם בתורו דמותו של המוות, כביכול, נולדת ומצטרפת לאווירה הרוחנית אשר קיימת סביב האדמה לא פחות מאשר האוויר שאנו נושמים. אווירה רוחנית זו מכילה את מה שבמוות אנו מוותרים עליו ובלידה מתקבל על ידינו. מאותם הכוחות הנוסקים מעלה, כביכול, מגופות אדם, בני האדם בתורם, נולדים. מבחינה רוחנית, כוחות הצמיחה שלנו קשורים באופן הדוק עם ספירה זו של כוחות המוות – או הכוחות המתגלים במוות – אשר מקיפה את האדמה.

עכשיו, ידידי היקרים, חישבו על כך כוחות רוחניים אלו – של מוות ולידה – הם כפי שראינו, כוחות של הירח, ולתוכם מתערבב כל מה שהאדם המת, לאורך כל הדרך מהלידה עד המוות, צבר באמצעות כוחות מוסר וערכי המוסר. אם היית טוב בצורה כלשהי – בתחום זה של כוחות המוות של הירח תמצא ישות מסויימת, חדורה בכוח פנימי הנובע מהטוב שלך. עם זאת, אותה ישות חדורה גם בכל הרוע הנובע ממך. זוהי ישות שאנו עצמנו מולידים, כל הזמן, בעודנו חיים על פני האדמה. לא מודעים לכך בתודעה הרגילה שלנו, אנחנו נושאים אותה בתוכנו. אנחנו עוזבים אותה כל לילה כשאנחנו ישנים, ולמעשה ישות זו נשארת בגוף הפיזי כאשר אנו יוצאים ממנו במהלך השינה. אמרתי לכם, הלא כן, שהרגשות המוסריים והדתיים שלנו נותרים מאחור בשינה בגוף הפיזי והאתרי? כך גם נשארת מאחור הישות האמיתית שאנו עצמנו יולדים במהלך החיים הארציים – נושאת הקרמה שלנו.

ישות זו נשארת איתנו לאחר המוות, כל עוד אנחנו בתחום כוחות הירח. ואכן, רק בגלל שהיא מחזיקה אותנו בין כוחות הירח, כלומר, ליד האדמה, בתקופה הראשונה לאחר מותנו אנו מחויבים להישאר מחוברים עם כוחות הירח ועם הקרמה שלנו, עד כדי כך שאנו חיים שוב דרך כל המעשים שעשינו על פני האדמה מלידה עד מוות. אנחנו צריכים לחיות אותם שוב בצורה רוחנית של הוויה, פי שלוש מהר ממה שעשינו על האדמה. אנחנו חיים אותם שוב לאחור. אנחנו מבלים פרק זמן לאחר מותנו, שבו אנו חייבים לעשות דברים הקשורים בקשר הדוק עם המעשים הארציים שלנו. אנו מאוחדים, זה נכון, כבר לא דרך הגוף הפיזי עם כוחות הירח של המוות, ובכל זאת כישויות של נפש ורוח אנו מחויבים לבצע מעשים בקשר הדוק עם המעשים שלנו על האדמה. וכשאנחנו עוברים את החיים שלנו לאחור, הקרמה מובאת אלינו הביתה באופן משכנע.

יחד עם כל זאת, ידידי היקרים, יש לזכור לשפוט בעניינים רוחניים בדרך רוחנית. אם אהבת אדם על פני האדמה, אתה יכול עכשיו להרגיש: היום, למרבה הצער, לאחר מותו, הוא חי שוב דרך כל מה שהיה רע או פגום במעשיו! מנקודת המבט הפיזית והארצית שלך אתה מצטער בשבילו. אבל אם תשאל את הנפש שעברה בשער המוות, אם כך גם היא חשה, היא היתה עונה: "לא. לא הייתי רוצה לעבור את החיים אחרי המוות בשום דרך אחרת אלא באופן שבו השיפוט שלי כאן ועכשיו, כישות של רוח ונפש טהורה החווה את כל הדברים שוב, כדי להחדיר אותם יותר ויותר עמוק לתוך הישות האמיתית  של הנפש שלי.

אם הייתי אחראי על מעשה כלשהו אשר גורם לי להיראות לא מושלם מבחינה מוסרית, ואם אני לא רוצה לעבור את כל זה שוב באופן עמוק ופנימי כמו שאני עושה עכשיו, אני צריך להרגיש דחיפה חזקה כדי לעשות את זה טוב. לא הייתי רוצה להשתחרר מהכישלון הזה שלי. דווקא על ידי חווית המעשה שוב בנפש וברוח, נולד הדחף להתגבר עליו על ידי פעולה טובה יותר." המת לא היה מוותר בעבור כל דבר על ההזדמנות הזאת לעשות טוב שוב, כי זה לבד ייתן את הכוח להשיג אנושיות מלאה – ייתן לו כוח להיות שלם. במובן זה, לבטח, גם נוף נראה שונה מאוד אם רואים אותו מהעמק או מפסגת הר, כך אף החיים נראים שונה מן העולם הפיזי שבו אנו נמצאים עכשיו, או מהצד האחר. לעתים קרובות מדי היחסים של החיים הארציים לחיים לאחר המוות, שאחרי הכל מתעלים מעל הפיזי נשפטים לא כהלכה מסיבה זו. תחשבו על דוגמה נוספת, ידידי היקרים, אולי אתם אנתרופוסופים טובים באמת, חסידים נלהבים של מדע הרוח, אבל אתם חיים באותו בית ובקשר קרוב מאוד עם מישהו אחר שמתעב זאת, הרואה את האנתרופוסופיה כאויב הגדול ביותר שלו. עכשיו אתם יכולים לומר, שאתם מצטערים מאוד לגרום לו כל כך הרבה כאב על ידי התקשרות למה שהוא מתעב. מהיבט של החיים הארציים ניתן לשפוט זאת כך. כשזה נראה מן הצד השני לעומת זאת, לעתים קרובות מתברר במקרה כזה כי זה בקרמה של האדם האחר שהוא לא יוכל להתקרב אל האנתרופוסופיה בשל עיכובים מחיים קודמים, מה שהופך אותו בראשו לשונא שלה. בכל מה שנוגע לראשו, הוא פשוט לא יכול לסבול את זה. הוא הופך נרגז ונרגש בכל פעם שהוא שומע על אמיתות אנתרופוסופיות. עם זאת, כל הזמן, בעומק הלב הוא לא מתנגד לכך בכלל, וכשהוא מת, זה יכול בהחלט להיות שאחרי המוות יש לו כמיהה עמוקה מאוד לאנתרופוסופיה. לעתים קרובות, לכן, תעשה בדיוק את מה שדרוש לאדם ששנא אנתרופוסופיה במהלך החיים הארציים, אם לאחר מותו, תפנה אליו עם מחשבות אנתרופוסופיות, כדי להביא לו אותן. פרדוקסלי ככל שזה נשמע, כמה קרובי משפחה אשר השתוללו בסערה כאשר חבר של המשפחה הפך לאנתרופוסופי הפכו קשורים קשר עמוק איתה לאחר המוות. בהקשר זה שוב, יש לקחת ברצינות את מה שאמרתי: אנו שופטים את החיים בצורה שונה מאוד מן הצד ההוא ממה שאנחנו עושים מהצד הזה.

כן, אדם הופך להיות שונה מאוד לאחר מותו. כי יש גם לחשוב על כך: בחיים הארציים המוח נמצא בתוך חלל הגולגולת; מעט למטה בהמשך נמצאות הריאות, ואז איברים נוספים. יותר כלפי חוץ, לעבר פני השטח של הגוף, נמצאים איברי החושים. דרך כל מה שכלול בגבולות העור שלך, ניתן לתפוס את העולם החיצון. לאחר המוות אתה עצמך יוצא אל העולם. בהתחלה הכוכבים רק זורחים לתוך הגוף האתרי שלך, אבל כאשר גם הגוף האתרי מונח בצד, אתה מזהה עצמך עם הכוכבים. לפני כן, היה לך מוח; עכשיו תהיה בתוכך את המהות הרוחנית של ונוס, מרקורי, השמש, וכן הלאה. אתה יכול באמת לומר: כמו שעל פני האדמה היו בי ריאות, לב, כליות וכן הלאה, כך הירח, מרקורי והשמש נמצאים בי עכשיו. ההוויה הפנימית שלך מאוחדת עם היקום הגדול. האם אתה מדמיין שהיקום יספק לך אותו סוג של תפיסה והבנה כמו שהמוח שלך עושה? העולם ייראה לך לגמרי שונה! האדמה עצמה נראית שונה כאשר אנו תופסים אותה מהשמש, מאשר כשאנו עצמנו על האדמה ומתבוננים כלפי מעלה לשמש.

כך כשאנחנו עוברים במציאות את השחזור לאחור של החיים שלנו, שבמהלכו אנחנו עדיין בקשר קרוב עם הירח, מרקורי ונוס, בעוד שהיחס לכוכבים רחוקים יותר – מאדים, צדק ושבתאי, ואל הכוכבים הקבועים – עדיין מפותח רק בצורה חלשה.

כאשר עקבנו אחר מעשינו כל הדרך אחורה עד הלידה, אנו שופטים אותם מנקודת המבט של הכוכבים; והשיפוט שלנו את עצמנו כבר לא מסתכל רק לאחור, אלא גם קדימה. יש לנו סוג של פסק דין אשר אומר לנו: אתה חייב לעשות כך כדי לאזן את הפעולה הזאת, ולעשות כך כדי לאזן פעולה נוספת, וכן הלאה. אנחנו שקועים בסיכום החיים שלנו במהלך עשרים או שלושים השנים הראשונות לאחר מותנו, בהתאם לגילנו – זה לוקח שליש מהחיים הארציים. (ילדים שמתו עוברים את זה מהר: בעוד שעבור ילדים קטנים מאוד, תוכלו להסיק בקלות, זה כמעט לא קורה). מחובר עדיין בנפש וברוח עם החיים הארציים, אתה חי דרכם שוב ברצף לאחור. וכאשר לבסוף אתה מגיע ללידה, רק ה"זיכרון" של זה נשאר איתך. זה כמו שברגע הזה אתה מניח בצד עוד גוף. אנו רגילים לומר, אנחנו מניחים בצד את הגוף האסטרלי. מה שקורה במציאות הוא כי הפעולה החיה שבה היית שקוע הופכת כעת לתמונת מחשבה – רק שזה נעשה בתודעה כוכבית ולא בתודעה ארצית.

בהמשך הדרך בעולם הרוחני, אתה חי עם ישויות שמשכנן הפיזי הוא השמש, הירח והכוכבים. עם ישויות אלו של הכוכבים אתה ממשיך לחיות כאן והלאה. יותר מכך, לתוך החיים אתה נושא איתך את הזיכרון של הישות הקרמתית שהיית צריך להניח בצד עם הגוף האסטרלי שלך פעם נוספת, "ההנחה הצידה" אומרת רק שהחיים שבהם היינו שקועים באופן פעיל, הם רק זיכרון עבורנו כעת – זיכרון שאנו כאדם קוסמי נושאים איתנו. נושאים את הזיכרון הזה – המורשת של החיים הארציים שלנו – אנחנו צועדים קדימה אל תוך עולם רוחני טהור.

*

בעוברו את השחזור של החיים הארציים שלו, האדם נמצא בעיקר בתוך ספירות הפלנטות. בהתקדמו מן הכוחות הרוחניים של הירח לאלו של ונוס, מרקורי, שמש, מאדים, צדק ולבסוף שבתאי – האדם חי אם כן בין ספירת הירח לספירת שבתאי, ומרגיש בתוכו את הקוסמוס הפלנטרי – בעודו עובר את השחזור לאחור של החיים האחרונים שלו על האדמה. לפני כמה ימים תיארתי כיצד כוחות הירח מביאים את האדם מטה לתחום הארצי, מבקשים פעם אחר פעם להחזיק אותו על פני האדמה. כוחות שבתאי מהצד שני מבקשים לשאת אותו החוצה אל יקום הכוכבים. עם זאת, עלינו להבין את זה באמת, כי כאשר אדם הולך לתוך יקום הכוכבים בין מוות לבין לידה חדשה, הוא כבר לא רואה את ההשתקפות הפיזית של הכוכבים; הוא חי עכשיו עם הישויות, שאליהן שייכים הכוכבים.

כאשר לאחר המוות עברנו את הספירה של שבתאי, אנו הופכים בשלים כדי לחוות את העולם הרוחני הטהור. בספרי "גוף נפש רוח" הרגע הזה מתואר כמעבר מעולם הנפש אל עולם הרוח. חסום, יחד עם זאת על ידי הזיכרון של החיים הארציים שעבר, האדם אינו מסוגל לחצות זאת בעצמו. הוא צריך עוזר בעולם הרוחני, ועל כך דיברתי בהרצאתי האחרונה. בעידן לפני המסתורין של גולגולתא, המתקדשים יכלו לומר לתלמידיהם: אם שלחת כדין את המנחות הדתיות שלך אל העולם הרוחני, תוכל למצוא את ישות השמש הנשגבת שהולכת איתך מרגע שאתה, עם עצמך, נפרד מתחום השמש. הוא בישותו הרוחנית ילווה אותך לצד השני, שם, כך ניתן לומר, השמש זורחת החוצה רוחנית לחלל הקוסמי, גם אם פיזית היא זורחת כלפי מטה על האדמה. הישות הנשגבת של השמש תלך אז איתך; תלווה אותך לספירת שבתאי ורחוק יותר משם אל תחום הכוכבים. השמש הרוחנית תזרח, כביכול, בשבילך; ואז, ורק אז, תזכה למעבר מעולם הנפש לעולם הרוח.

עכשיו דרך המסתורין של גולגולתא זה השתנה. ישות השמש ירדה לאדמה – לבשה גוף אדם, ישוע מנצרת. על ידי פניה בלב ובנפש לכריסטוס ואל המסתורין של גולגותא, כאן על פני האדמה, האדם מקבל כוח שיאפשר לו להגיע אל מעבר לספירות של שמש ושבתאי ולזכות בכניסה לארץ הרוח- או במלים אחרות לעולם הכוכבים.

ואז מגיע מצב שבו אדם מתקדם בחיים שלו עוד יותר בין מוות לבין לידה חדשה. אם עכשיו אספר לכם יותר על המצב הזה, באופן שבו האדם של ההווה – אחרי המסתורין של גולגותא – יכול לעבור את זה בסיוע הכוח שקיבל מכריסטוס, אני חייב להדגיש את הדברים הבאים. ראשית עלי לציין מה זה באמת אומר, כשאנחנו שם בחוץ בעולם הכוכבים, בעולם הרוח, ויש לנו "זיכרון" של החיים הארציים שלנו. הדברים הבאים יסייעו לכם להבין זאת.

בהתקדמנו מעבר לספירת שבתאי, אנחנו נכנסים לתוך מה שנקרא בעולם העתיק גלגל המזלות. למרות שזה היה אמור לאפיין את רקיע הכוכבים הקבועים בשמים כשלמות – עולם הרוח, במילים אחרות – בסך כל הכוכבים המהווים את גלגל המזלות יש לנו תמונה מקיפה של הנתיב שבו אדם חייב לעבור, כדי לבנות מן הקוסמוס כולו, עם עזרה של ישויות ההיררכיות, את זרע הרוח של הגוף הפיזי בגלגול הבא. אם תאמר: "כאן על פני האדמה יש לנו עבודה מעניינת לעשות, לבנות את התרבות, לעבוד עבור חברינו וכן הלאה; כמה זה דל להיות עסוקים רק בבניית גוף לעצמנו," תעשה טעות גדולה. שום דבר שניתן לעשות אי פעם על האדמה איני יכול להיות גדול ומדהים כמו מה שאתה צריך לעשות כאשר מעולמות הכוכבים אתה בונה את בית המקדש של האלים, הגוף האנושי. זוהי ללא ספק משימה גדולה יותר ומורכבת יותר. אינך רק יוצר את הגוף שלך עבור עצמך. כפי שנראה בעוד רגע, אתה באמת עושה זאת כך שהוא שייך למין האנושי בכללותו. מכיוון שאתה מעורב על ידי קרמה עם אדם אחד או אחר, תוך בניית הגוף החדש שלך אתה מחדיר בו את הנטייה להביא אתכם שוב ביחד בצורה מועילה, כך שתוכלו לעשות טוב ביחד. אתה עובד עבור האנושות ברמה גבוהה הרבה יותר שם בחוץ מאשר אתה יכול לעשות כאן על האדמה. בקשר לאופן שבו אתה פועל בין הכוכבים, תנו לי לתאר לכם זאת יותר בפירוט, רק זכרו בבקשה מה שאמרתי קודם לכן אודות הסיפור על מעשים כבירים אלו במלים – אוכל לספר רק בתמונות; התפיסות האנושיות של זמננו לא נוצרו כדי לאפשר זאת באופן אחר.

באופן כללי, פעם נוספת, עליך לבנות את הזרע הרוחני של הגוף הפיזי הבא שלך. אתה בונה אותו מתוך המרכיבים של היקום כולו. כאשר למשל אתה חי עם ישויות רוחניות אשר ההשתקפות הפיזית שלהם בקבוצת הכוכבים של מזל טלה, או שור, תוכל לעבוד עם ההיררכיות של טלה ביצירת הראש העתידי שלך שהוא אכן עולם בפני עצמו. לא משנה כמה הוא הצטמצם כאן בגוף הפיזי, בתוך הראש שלך אתה נושא את הקוסמוס כולו – הקוסמוס כפי שהוא נראה מן ההיבט של מזל טלה. ובעודך במזל טלה, אתה פועל עם הישויות של אותו מזל, הפלנטות קורנות; כפי שהן קורנות פיזית כלפי מטה על כדור הארץ, כך הן קורנות באופן רוחני לצד השני. נניח למשל שעברת ממזל טלה אל המזל הבא – שור. תוך כדי העבודה עם ההיררכיות של מזל שור, אתה יוצר את אזור הגרון שלך בקשר עם הריאות. מאדים בינתיים, מהספירות הפלנטריות, קורן לתוך הספירה של מזל שור, ובתנועות של מאדים בא לידי ביטוי כל מה שעשית עם איברי הדיבור שלך, לטוב ולרע, בזמן שהיית על האדמה. כל שקר שאדם השמיע קורן עליו רוחנית מכוכב מאדים בעוד הוא עובד במזל שור. אתם יכולים לדמיין אפוא, מה טיבו של "זיכרון" שבתוכו אנו שומרים על המעשים שלנו. אנו מוצאים אותו לאחר המוות, כתוב ביקום – לא, בדיוק כמו המילה, מדבר מן היקום לעבר הצד האחר של קיום העולם.

כך כשעלינו לעבוד על אזור הדיבור של הגוף העתידי שלנו, אנו מוגבלים או נעזרים על ידי האמת או השקר שאמרנו. וכך הוא, דוגמה נוספת כאשר אנו עוברים במזל אריה. זוהי השמש שעכשיו קורנת אור רוחני על כל הפגמים של הלב שלנו – כמה עמוקים או שטחיים היינו בהרגשות שלנו בסימפטיה או באנטיפתיה שלנו, בשייכות לטמפרמנט שלנו ולמחזור הדם בעודנו חיים עלי אדמה. וכך, בעוד אנו בונים את הגוף העתיד שלנו, השפה של כוכבי הלכת נשמעת לתוך החלל הקוסמי, מדברת החוצה את כל החיים הקודמים שלנו. כך זה למעשה ובאמת, מוזר ככל שזה נראה מנקודת מבט ארצית. אנו רואים את תנועות כוכבי הלכת מן הצד האחר, אפילו מבחוץ – מאדים למשל נע לפני מזל שור. התנועות יוצרות כתיבה קוסמית, אבל כתיבה שאינה שותקת, אלא למעשה נשמעת ביקום. כזו היא הכתיבה של הכוכבים, הנוצרת על ידי המעשים שלנו הנחרטים לתוך החללים הקוסמיים. אין פלא לכן שבחזרה שלנו אנו מכינים את מה שלאחר מכן יהיה שלנו – מידת הקרמה שלנו. כי אנחנו יכולים רק לבנות את הגוף הפיזי לחיי העתיד שלנו תחת השפעה בלתי פוסקת של דיבור זה של כוכבים.

כך כשאנו עושים את דרכנו בתחום הרוחני, אנו נמצאים יותר זמן במסע הרוחני, מקדישים את החלק הארי מהמודעות המלאה שלנו לחיים שעברו ולתודעה המעומעמת שהיתה לנו כילדים רכים. אנו כעת במודעות המגיעה מעבר למודעות שהיתה לנו על האדמה, כפי שהתודעה הארצית שלנו כמבוגרים עולה על זו שיש לנו בילדות. ישנם שלושה שלבים מובחנים. אם האדם חי עד גיל 30 וחי את חמש השנים הראשונות בתודעה חלומית של הילדות, לאחר המוות הוא יחיה משך זמן ארוך פי שש מכל חייו הארציים בתודעה המלאה שיש ברשותו בעולם הכוכבים. אנו מבינים זאת בפשטות: ילד שמת, יחיה רק זמן קצר בין מוות ללידה חדשה. ככל שהאדם מזדקן, כך יהיה עליו לשהות יותר זמן בחיים בין מוות ללידה חדשה. כי כאורך חייו עלי אדמות כך תודעתו הגבוהה מואפלת יותר זמן – הכוונה לתודעה הגבוהה יותר מהארצית שבה הוא שהה בעולם הרוח לאחר מותו הקודם. וככל שהיא הוחשכה יותר, כך עליו לעבוד זמן ארוך יותר כדי להאיר אותה שוב. כי עלינו להיכנס באורח מלא אל האור.

כאשר אנו באופן מלא באור, מגיע הזמן בין מוות ללידה חדשה שתמצאו מתואר באחד ממחזות המסתורין כשעת חצות בחייו הרוחניים של האדם. זה בערך באמצע הזמן בין מוות ולידה החדשה. זהו הזמן שבו התודעה שלנו, ביחד עם ישויות ההיררכיות בעולם הרוחני, שקועה ביותר באור רוחני. עם זאת, בשלב זה אנחנו חווים באופן עמוק ביותר: שם למטה בספירות הפלנטריות נמצא כל מה שאתה האדם עשית. לא תוכל לנטוש זאת, לא תוכל להשאיר את זה כך – כך אומרים אנו לעצמנו – ולא תוכל אי פעם לשנות את זה בזמן שאתה כאן; תוכל לשנות זאת רק על ידי ירידה לאדמה. וכך עולה דחף, לרדת שוב לאדמה – על מנת לפתור זאת, כביכול בין הירח לשבתאי. הכוחות של הירח מושכים אותנו שוב ואנו מוכרחים לעקוב אחריהם במסע חזרה. אם אדם הגיע לחיים הבוגרים בגלגול האחרון שלו, יהיה זה מאות שנים מאוחר יותר.

ככל שאנו מגיעים קרוב יותר לספירות הפלנטריות: מרקורי, ונוס והירח, כך אנו מאבדים את ההכרה של האחדות עם ישויות ההיררכיות. אומר זאת בצורה מדויקת יותר: התודעה שאליה אנו נכנסים עכשיו מכילה רק את הגילויים של הישויות הרוחניות, שאיתן ובתוכן חיינו עד לאחרונה. בזמן הכנת ראש האדם לגלגול הבא שלנו למשל, הרגשנו את עצמנו עובדים, בקשר מאוד הדוק איתן. עכשיו הן נראות לנו כאילו בתמונות. בינתיים כוחות הירח מתעוררים בתוכנו. אנחנו מרגישים שוב: נגזר עלינו לחיות חיים משלנו. אמנם עדיין לא בגוף פיזי, יש לנו תחושה מוקדמת של חיים בתוך עצמנו ובעצמנו, כזרים ליקום. איננו רואים עוד את הישויות הרוחניות כפי שהן באמת, כל מה שיש ברשותנו כעת הוא התמונות שלהן.

בזמן שאנחנו עוברים דרך התמונות האלה, הזרע הרוחני של הגוף הפיזי שהכנו נופל רחוק מאיתנו ונעלם. אנו מחויבים להיות עדים לכך: הזרע הרוחני נפל מאיתנו; הוא הלך מטה אל אמא ואבא פיזיים, נכנס לתוך כוחות הדור, לתוך זרם הדור על האדמה הפיזית. כך זה במציאות. הגוף הפיזי שהכנו מתכווץ ונופל לתוך הזרמים של הדור – אל אבא ואמא פיזיים עלי אדמות – בעוד אנו עצמנו כנפש וישות רוחנית נשארים מאחור, מרגישים שאנחנו שייכים למה שנפל מאיתנו, ועדיין לא יכולים להתאחד עם זה ישירות. במצב זה – באמצעי היחיד שלנו להתאחד מחדש – אנחנו מתחילים למשוך אלינו כוחות אתריים מרחבי היקום; אנחנו מתחילים ליצור את גוף האתר שלנו. אנו עושים זאת כאשר זרע הרוח של הגוף הפיזי שלנו כבר נפל מאיתנו והוא למטה על האדמה, מכין את הגוף הפיזי ברחם האם, בעוד אנו אוספים את הכוחות שאיתם נעצב את גוף האתר שלנו. עם הגוף האתרי הזה אנחנו מאחדים את עצמנו, כאשר הזרע האנושי כבר נמצא זמן מה ברחם האם.

כזה הוא תהליך החזרה לחיים הארציים. אנחנו כבר חיים עם התמונות – לא יותר מאשר התמונות – של הישויות הרוחניות; ועכשיו אנחנו משלבים את מה שאנחנו יכולים לקחת לתוך עצמנו רק באמצעות כוחות הירח. מה שהיה עד עכשיו, "זיכרון" של ישותנו הקרמתית, אנחנו לוקחים פנימה ככוחות יעילים ואמיתיים, הישר לתוך גוף האתר שלנו. לכן אנו מופיעים לאחר מכן על פני כדור הארץ בצורה כזאת, שאנו עצמנו מוציאים לפועל את גורלנו, את הקרמה שלנו. זה היה בזמן כשעברנו דרך כוחות הירח, שפיתחנו את הכמיהה לחיות ולהגשים את הקרמה שלנו על כדור הארץ.

זהו, ידידיי היקרים, המחזור שדרכו אדם חי בין מוות ללידה. ראשית הוא חווה את העלייה לתודעה עצמאית, בתוך ספירות הרוח. לאחר מכן, תודעה זו שוקעת בהדרגה שוב בדמדומים; ספירות הרוח נשארות רק כתמונות, והוא מקבל לתוך עצמו את רצון הקרמה. הוא חוזר לאדמה, כדי לעבוד עוד פעם בגוף פיזי. ואז הוא ממשיך, עד שדרך רצף של חיים ארציים כגון אלו, הוא יהפוך להיות מסוגל למטמורפוזה נוספת, למצב אחר של הוויה.

בזמן הארצי הנוכחי זה כפי שאני מתאר זאת עכשיו. בירידה מספירות הכוכבים, לאדם יש את הזיכרון של חייו הארציים ומהזיכרון הזה הוא עכשיו יוצר את נקודת ההתחלה שלו. לאחר שהכין זאת לעצמו בתוך ספירות הכוכבים, בירידה שלו הוא עכשיו מתאחד עם הגוף הפיזי שלו. אבל אנחנו חיים עכשיו בתקופה חשובה של קיום האדמה, שאת משמעותה נוכל להבין רק אם נדע את מה שהסברתי כרגע – איך בספירות הכוכבים הכנו את ועבדנו והשגנו עבור עצמנו את הגוף הפיזי אשר אנחנו בסופו של דבר "לובשים" כאשר אנו יורדים שוב אל האדמה. כי בנקודה הזו משהו בעל חשיבות רבה עומד לקרות בתקופה שלנו. אני אדבר על כך יותר מזה בחלק השלישי של ההרצאה.

*

הסבתי לעתים קרובות את תשומת הלב לעובדה כי בשליש האחרון של המאה ה -19 שינויים שמקורם בעולם הרוחני החלו להשפיע על מהלך החיים הארציים של בני אדם. השערים של הידע לעולם הרוחני נפתחו. אם אדם פעיל כדין מצדו הוא יכול להגיע אל העולם הרוחני עם הכרה אמיתית, בעוד שבמשך מאות שנים לפני כן, כשהידע החומרי התפתח, אפשרות זו לא ניתנה.

השינוי התרחש מלכתחילה בעולם הרוחני, בכך שהישות שהובילה עד כה הוחלפה בישות רוחנית שיכולה להיות מתוארת כישות מיכאל- בשל דמיונה באופי למי שנודע באורח מסורתי בשם זה. מיכאל, אנו עשויים באמת לומר, השתלט על הדרכתה הרוחנית של האנושות. לעובדה שמיכאל נכנס כעת לחיי הנפש ולחיים הרוחניים של האנושות יש מקבילה גלויה על פני האדמה. מספר גדל והולך של אנשים מתחילים להבין שהאדם מחובר באופן חי ומתמיד, לא רק דרך הגוף הפיזי שלו עם האדמה, אלא דרך הנפש שלו והרוח עם העולם הרוחני.

האדם לכן גדל לתוך ידע רוחני מודע. זהו היבט אחד של המנהיגות של מיכאל, אבל יש גם היבט נוסף. להיות מלא בכנות עם ידע רוחני משפיע גם על הלב האנושי, על נפש האדם. ככל שיותר אור מתפשט דרך מדע הרוח, כך פחות יישאר הידע כתיאוריה בלבד; הוא יישפך לתוך רגש אנושי – ויהיה נוכח בצורה של אהבה אנושית אמיתית, במעגלים הולכים ומתרחבים.

מהו, למעשה, היחס לאדם של כל הידע שנצבר במאות האחרונות? הוא חי כידע בראש האנושי; הוא אינו מגיע לאדם כולו – הוא נכשל לזרום מהראש אל האדם כמכלול. ידע מסוג זה הופך סוג של גידול בנפש. בהיכשלו לקבל כוחות נאותים משאר האדם, הוא מתקשה בהדרגה. זה מה שקורה כאשר אנחנו רק גדלים להיות יותר פיקחים בראש שלנו, והרגשות המתאימים, הנובעים משאר ישותנו האנושית, כבר לא מחלחלים לפקחות המתגברת שלנו. סוג של גידול סרטני מתמקם בחיי הרוח והנפש שלנו. הראש עצמו לא יכול באמת להצליח אם האדם כולו אינו חי בעולם עם אהבה מעומק הלב, וגם ברצון של מה שהוא אוהב.

עם זאת, האדם לעולם לא יבין את מה שבכוונתה של המנהיגות של מיכאל אלא אם כן הוא יצא לפגוש אותו עם תרומה פעילה משלו – אלא אם כן הוא פותח את דעתו להארה רוחנית ומתמלא באהבה האנושית הנובעת מההארה הזאת. כשהוא עושה זאת, כי אז הוא גם יבין בהבנה הולכת וגדלה את המשמעות של מנהיגותו והדרכתו של מיכאל.

האנשים של הברית הישנה – גם הם דיברו על המנהיגות של מיכאל, ותפסו אותו כעבד אדוני. מיכאל לכן, בתקופת התנ"ך, עבד עם הכוחות הרוחניים של יהווה. הוא היה שרו של יהווה. הוא סייע במאבק הנחרץ אשר דיברתי עליו – המאבק עם הכוחות האהרימניים. בעידן שלנו, לעומת זאת, המנהיגות של מיכאל מתחילה עכשיו לעזור לווסת את הגורלות ההיסטוריים של האנושות, היא גם מסמלת שהמילה אמורה כיום להתגשם: הנהגת כריסטוס תתפשט על פני האדמה. זה כאילו מיכאל הולך לפנים, נושא אור של ידע רוחני בעוד אחריו מגיע כריסטוס, קורא לאדם לאהבה חובקת כל ואוניברסאלית. זה מאפשר שינוי לא רק עבור האדמה, אלא גם שינויים עבור האדם בעוברו בין מוות ללידה חדשה.

מאז הזמנים הקדומים של האבולוציה הארצית זה היה כמו שתיארתי זאת. האדם הכין את הזרע הרוחני של הגוף הפיזי שלו, שעליו הוא השתלט כשהוא צעד לתוך חייו החדשים על פני האדמה. יחד עם זאת, כעת, מאז שמנהיגות כריסטוס-מיכאל החלה, בני האדם יוכלו יותר ויותר לעשות החלטה חשובה לפני שהם באים אל האדמה. כיום עדיין רק מעטים עושים זאת; מספר גדל והולך יעשה זאת ככל שיעבור הזמן. כי ידע רוחני שופך אור לא רק על האדמה, אלא גם על מחוזות גבוהים יותר. דרך ההנהגה הנוכחית של מיכאל האדם ילמד כעת לקבל החלטה משמעותית מאוד ברגע שהוא כבר לקח את הקרמה שלו – לקח אותה לתוך הגוף האתרי החדש שלו – אבל היא רק תצא לפועל כשהוא יכנס לתוך הפיזי. עם התפשטות הידע הרוחני על האדמה, ועם החוויה הגוברת של האדם בתוך עצמו של אהבה אנושית אוניברסלית, האפשרות הבאה תעלה עבור האנושות בעתיד. כאשר בנקודת הירידה לחיים הארציים הבאים, אדם יוכל לומר לעצמו: "זה הגוף שהכנתי; אבל, אחרי ששלחתי אותו אל האדמה ולאחר שקיבלתי עכשיו את הקרמה שלי לתוך הגוף האתרי אשר טוויתי מתוך הקוסמוס, אני רואה איך הוא עם הקרמה. באמצעות משהו שעשיתי בחיי הקודמים אני רואה שפגעתי חמורות בבן אדם אחר." כי אנחנו תמיד בסכנה של פגיעה באחרים באמצעות הדברים שאנחנו עושים. אור השיפוט של מה שעשינו יהיה באופן מיוחד חי ברגע כאשר אנחנו עדיין חיים רק בגוף האתר שלנו ועדיין לא נכנסנו לגוף הפיזי. גם כאן בעתיד האור של מיכאל יפעל, והאהבה של כריסטוס. ואנחנו נוכל אז להביא לשינוי בהחלטה שלנו – כלומר לתת לאדם השני את הגוף שהכנו, בעוד אנו עצמנו לוקחים את הגוף שהוא הכין, שבו פגענו.

כזה הוא המעבר האדיר אשר יתקיים מעתה ואילך בחייו הרוחניים של האדם. זה יהיה אפשרי עבורנו בהחלטה שלנו להיכנס לתוך הגוף שהוכן על ידי נפש אנושית אחרת אדם שלה גרמנו פגיעה חמורה; הוא, מהצד השני יוכל להיכנס לתוך הגוף שאנו הכנו. מה שאנו נוכל להשיג על פני האדמה יביא לפיצוי קרמתי בצורה אחרת לגמרי מאשר עד כה. אנחנו, בני האדם נוכל אפילו להחליף את גופנו. אכן, האדמה לא תוכל להגיע למטרתה אם זה לא יתקיים, האנושות לעולם לא תגדל לכדי שלם אחד. בהכנה לקראת התגלמותה העתידית של האדמה, חייב לבוא זמן באבולוציה הארצית כאשר יהיה בלתי אפשרי עבור אדם אחד ליהנות מדברים על האדמה על חשבון אדם אחר. כמו שבצמח עלה יחיד או עלה כותרת מרגיש עצמו חלק מהשלמות וחולק – באופן ציורי – את הקשיים והשמחות של הצמח כולו, כך חייב לבוא עתיד על האדמה כאשר אדם אחד לא ירצה ליהנות משמחות על חשבון הכלל, אלא ירגיש חלק של האנושות כולה. וזו תהיה המקבילה הרוחנית האמיתית לכך כאשר נלמד להכין את הגוף הפיזי אחד עבור השני.

למעשה אנחנו מגיחים מתוך עידן שבו לכל אחד מאיתנו היה כביכול, המשכיות של עצמו בכל הנוגע לגוף הפיזי. בעידן החדש – שמובא על ידי ההנהגה הנוכחית של מיכאל – נעבוד על זרעי הרוח של הגופים הפיזיים של בני אדם באופן כזה שכל אחד יעבוד עבור האחר. יתר על כן, כשהגלגולים שלנו על האדמה ימשיכו זה יוביל קדימה יותר. שכן בעבודה זו איש למען רעהו ברוח, נוכל להתכונן למועד מאוחר יותר שלספר את אופיו יישמע מוזר ופרדוקסלי, אבל אמיתי. כי בעתיד הרחוק יותר, נפשות אנושיות בעודן על פני האדמה יוכלו לחצות את גופם של אלה שלהם הם עשו עוול מיוחד כדי לקבל את הנפש שלהם לתוך הגוף שלהם עצמם. זה יקרה כשהאדמה עצמה תעבור לתנאים חדשים לגמרי. עדיין זה בתהליך הכנה על ידי השינוי האמיתי שתארתי בפניכם, ומתרחש תחת הנהגתו של מיכאל.

מדוגמה זו ניתן לראות בצורה המוחשית ביותר את מהות ה"קסם אידיאלי". אם בעודך על האדמה אתה פתוח לאור שמגיע ממדע הרוח, אז אתה באמת עוזר למנהיגות של מיכאל. אז אתה עוזר לאותם כוחות רוחניים אשר יאפשרו לבני אדם לחיות זה עבור זה, כך שגם בהחלטה על הגוף הפיזי שעליהם לקחת, הם ישקלו מה טוב לאנושות כולה. כאשר אנו בוחרים בגוף הפיזי שלנו, זה יקבע את ההחלטה שלנו. אם אתם מתכוננים לאירוע הזה גם עכשיו על האדמה – מתכוננים לכך זה על ידי חוכמת אדם ואהבת האדם – מה שאתם עושים יהיה מציאות בעולם הרוח. וזה "קסם אידיאלי" אמיתי. זהו "הקסם הלבן" האמיתי כפי שהוא נקרא בימי קדם, ואליו האנושות כיום עומדת להיכנס.

רציתי לספר לכם על הגורם החיוני ביותר הזה אשר הגיע עתה אל תוך המסלול האבולוציוני של האנושות. אסור לנו להתכווץ מחוסר אומץ לב כאשר חיוני לחשוף את העובדות של העולם הרוחני הנכנסות עמוק לתוך החיים של האדם. כי כל עתידה של האנושות תלוי בכך שהאדם לומד באמת לחיות עם העולם הרוחני באופן טבעי כמו שעל האדמה הוא חי עם הפיזי. האנושות חייבת ללמוד להיות שוב בבית בעולם הרוחני כפי שהיה בהתחלה, בזמן הבראשיתי. רק בעשותנו כך נוכל לעזור לעתידה של האנושות. במובן האמיתי עלינו להבין את המילה של כריסטוס: "הממלכה שלי היא לא של העולם הזה". איך נבין זאת? האם אחרי הכל הוא לא ירד לאדמה? האם הוא לא אמר לכן: ממלכתי היא לא מהעולם הזה? לא, הוא לא אמר זאת, כי הוא התכוון בהדרגה להפוך את האדמה אל תוך הממלכה שלא צריכה להיות שקועה לחלוטין בדברים הארציים, אלא עוברת יותר ויותר למצב הרוחני. ממלכת כריסטוס אינה האדמה כפי שהיתה עד המיסטריה של גולגולתא, והיא גם איננה כפי שהיא ממשיכה להיות, בפועלה על פי הבשורות הישנות כאילו מכוח האינרציה. הרוח תנצח על האדמה – זוהי ממלכתו! וזה יוכל להתרחש כשהאנושות באמת תתפוס את מנהיגותו של מיכאל! הבנה נכונה לא תוכל להיות מוכחת באף דרך אחרת מלבד המסע שעליו הצבעתי כעת – המסע של הארה רוחנית של האדם, לאהבה המלאה בכריסטוס.