הספירות הפלנטריות
והשפעתן על חיי האדם על האדמה ובעולמות הרוחניים
רודולף שטיינר
הרצאה 4
החיים בספירות הפלנטריות והחזרה לארץ
לונדון 12.11.1922 GA218
תרגמה מאנגלית: נועה ברקת
ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן.
ידידיי היקרים,
כזכור, בפעם האחרונה שיכולתי לדבר כאן, נתתי תיאור של חוויות הנפש במהלך השינה. היום אני רוצה להמשיך את הנושא עוד קצת. אני בטוח שזה יהיה כבר ברור לכם, כי מי שהידע שלו על חיי אדם מוגבל רק לקיום היום-יום, יודע רק חצי מחיי האדם; כי דברים בעלי חשיבות רבה מאד מתרחשים בזמן השינה. אין לי צורך כאן להסביר את הדרך שבה ניתן לדעת את הדברים האלה; אני מניח זאת מהפתיחה שקבלתם ממה שאמרתי כמגיע מראיה רוחית בהירה שתארתי כאן בלונדון לפני מספר חודשים. [ידע ההתקדשות וידע הכריסטוס דרך האנתרופוסופיה. 2 הרצאות שניתנו בלונדון ב14 וב-15 באפריל 1922].
כשהאדם עובר מתודעת יום לתודעת שינה – שהיא עבור האדם בן זמננו חוסר תודעה – הוא אינו בגופו הפיזי או האתרי. במהלך השינה הוא ישות רוחנית טהורה. בביקורי האחרון תיארתי מהיבט אחד, את החוויה שהאדם עובר כנפש ורוח בין זמן ההירדמות לזמן ההתעוררות. היום אני רוצה לתאר את החוויה הזו מצד אחר.
אתם זוכרים איך בשינה האדם יוצא אל האתר הקוסמי, ומרגיש את עצמו בעיצומה של תהום ערפל ועליו בתחילה להיות מוכרע על ידי חרדה וחששות; אתם גם זוכרים איך ברגע הזה משהו מתעורר בנפש שניתן לקרוא לו – בהשאלה מהחיים המודעים – כמיהה אל האלוהי. ואיך בשלב השני של חוויות השינה האדם חווה כהשתקפות את התנועות של הפלנטות, וכיצד, למי שיש כבר יחסים עם המסתורין של גולגותא, כריסטוס מופיע והופך להיות מדריכו דרך החוויות שבלעדי ההדרכה הזו הן חוויות כאוטיות שמגיעות אליו בזמן שהוא עושה את דרכו דרך שכפול או העתקה של חיי הכוכבים וכוכבי הלכת. כי כעת מגיעה החוויה של הכוכבים הקבועים. האדם מתקדם לספירות הפלנטריות – הכוונה היא כמובן לעותק של הספירות הפלנטריות – ונכנס לחוויית הקונסטלציות ושל הכוכבים הקבועים. כך שבין הרדמות להתעוררות, האדם למעשה מכסה את כל הקיום הקוסמי מעבר לאדמה. אמרתי לכם שזה הוא הכוח של הירח (המקבילה הרוחנית של מה שמתגלה לנו כירח) שמחזיר אותנו שוב בבוקר – בכל פעם שהאדם מתעורר – ומביאה אותו בחזרה לתוך גופו הפיזי והאתרי.
ועכשיו אני רוצה, כפי שאמרתי, לתאר את החוויות האלה מזווית אחרת. אלא אם כן הרשינו לעצמנו להיות מעורבים לחלוטין בכלא הרעיונות החומרני של העידן המודרני, החיים המודעים שאנו חיים בשעות היום הם בעלי בסיס דתי ומוסרי. יש לנו את הידע שלנו על הטבע, אבל אנחנו לא יכולים שלא להרגיש שיש לנו משהו בתוכנו שהוא יותר מידע מדעי, שיש לנו גם, חובות מוסריות, אחריות מוסרית, ויתר על כן, אנחנו מרגישים שכל ישותנו מקורה בעולם רוחני. הכרה זו ניתן לתאר כתודעה דתית. זה, יחד עם זאת, רק משום שהאדם נמצא בגוף הפיזי, שהוא יכול להיות בעל תודעה דתית בחיי הערות. כי יש להבין שבגוף הפיזי שלו האדם אינו לבד, אלא איתו נמצאות ישויות רוחיות בדרגה קוסמית גבוהה ביותר; בגופו הפיזי, האדם חי עם ישויות רוחיות גבוהות. האדם חי, בגוף האתר שלו, עם המטרות המוסריות של ישויות רוחיות גבוהות אלו. לפיכך, התודעה הדתית של האדם תלויה בחייו בגוף הפיזי, והתודעה המוסרית שלו תלויה בחייו בגוף האתרי. וזה מוביל אותנו להבחין בין שני חלקים של האתר הקוסמי, שממנו, כפי שאתם יודעים, גוף האתר שלנו, נגזר. חלק אחד הוא חום, אור, אתר כימי, אתר החיים. אבל מאחורי כל זה, מאחורי החום והאור ותהליכי החיים הכימיים, יש מרכיב מוסרי – המהות המוסרית של האתר הקוסמי.
כעת, המהות המוסרית של האתר הקוסמי נמצאת רק בשכונת הכוכבים וכוכבי לכת. אם אתה חי על פני האדמה, כי אז אינך רק בתוך האתר הקוסמי, אלא גם בתוך המהות המוסרית שלו, למרות שבמהלך היום אתה לא יודע את זה. וכאשר אתה משוטט ביקום, כשאתה בסביבה של כוכב, אתה למעשה בתוך התמצית המוסרית של האתר. אבל בין הכוכבים, היסוד המוסרי נלקח מתוך האתר על ידי פעולת אור השמש. שימו לב, שאני אומר אור השמש, לא השמש עצמה, שהיא גוף קוסמי שבתוכו נכלל המקור של האתר המוסרי; אך כאשר השמש זורחת, היא באמצעות האור, מגרשת את המהות המוסרית של האתר. כשאנחנו מסתכלים דרך העיניים שלנו על העולם, אנו רואים פרחים, אנו רואים מעיינות ופלגים, אנו רואים את כל הפנים של הטבע, אך ללא כל אלמנט מוסרי מובחן בתוכו; אור השמש הרג את האלמנט המוסרי. וכאשר אנחנו נרדמים ועוזבים את גופנו הפיזי והאתרי, אנחנו לוקחים איתנו את מה שרכשנו בדרך זו במהלך שעות הערות על כדור הארץ על ידי תפיסת הטבע, אך מוזר ככל שזה יישמע, אנו משאירים מאחורינו את הרגש הדתי והמוסרי שלנו, אנחנו משאירים אותם מאחור עם הפיזי ועם גוף האתר, והרוח והנפש שלנו חיות כישות לא מוסרית בזמן השינה.
לכך יש תוצאה חשובה עבורנו. אנו חיים בעולם שהוקרן על ידי אור השמש. משמעות הדבר היא כי סדר העולם המוסרי יצא מחוץ לאתרי. כתוצאה מכך הישויות האהרימניות הן בעלות גישה לאתר שבו אנו מוצאים את עצמנו בהירדמנו. ובעוד אנו ישנים הישויות האהרימניות מדברות אלינו. ומה שהן אומרות הוא מרושע ביותר, שכן הוא נקרא בצדק האב של כל השקרים; לאדם הישן הוא גורם לטוב להיראות רע ולרע להיראות טוב.
בעיתונים סקרו לאחרונה את המחקר המדעי בשאלה מדוע פושעים ישנים היטב, בעוד אנשים עם מצפון טוב מוסרי לעתים קרובות ישנים רע. העניין מוסבר כאשר לוקחים בחשבון את מה שהסברתי. במקרה של אדם מצפוני מאוד ואדוק, בעל תחושה מוסרית, הרגישות המוסרית שלו נכנסה כל כך עמוק לתוך נפשו עד שהוא לוקח אותה איתו אל תוך השינה. וכתוצאה מכך הוא ישן רע, ומאמין כפי שהוא עושה כי הוא אשם במעלליו הרבים. אדם רע, מצד שני, אשר הרגישות המוסרית שלו מפותחת מעט מאוד, לא יישא איתו אל השינה רגישות כזו – וזה ישפיע כמובן שבאותו הזמן, תהיה לו, מבחינה רוחנית, אוזן פתוחה ללחישות של אהרימן שגורמות לרע להופיע כטוב. מכאן השינה הטובה והרגועה של הפושע. אנשים אומרים, זה לא הוגן שפושעים יישנו טוב, בעוד שאנשים טובים ישנים לעתים קרובות כל כך גרוע. העובדה מוסברת באופן שבו תיארתי זאת.
הפיתוי לרוע שאליו אדם נחשף במהלך השינה הוא, לאמיתו של דבר, גדול מאוד, וזה יכול לקרות בקלות שבבוקר האדם מביא עמו מהשינה כוחות דמוניים נוראים של פיתוי. רק כאשר הוא יורד שוב אל הגוף הפיזי והאתרי, האדם שהוא לא כל כך טוב וישר יתחיל להרגיש נקיפות מצפון – לא לפני כן. יש אפשרויות בשפע, לאדם ליפול קורבן לאהרימן בזמן שינה.
הסכנה בהחלט לא תמיד היתה כל כך גדולה כפי שהיא היום. במרוצת המאות זה התרחש בהדרגה שהאדם נחשף כל כך בצורה חמורה במהלך השינה לפיתויי כוחות שטניים, אשר גורמים לרוע להראות כטוב. בזמנים קדומים של האבולוציה של המין האנושי הדברים היו שונים. האדם לא היה אז, כפי שהסברתי לעתים תכופות, כל כך חזק בתודעת אגו כפי שהוא עכשיו. בשעות היום, כשהוא היה ער, תודעה האגו שלו היתה חלשה יותר; וזה אמר גם כי במהלך השינה הוא לא הפליג בצורה חלקה לתוך הרוע כפי שהוא עושה היום. הוא היה מוגן. העובדה היא, שאנחנו חיים היום בזמן שמביא אותנו למשבר מסוים באבולוציה. מן הראוי שבני האדם יתחמשו נגד כוחות הרשע שניגשים אליהם כאשר הם נרדמים. בזמנים יותר קדומים בני האדם היו מוגנים באמצעות העובדה שכאשר הם הלכו לישון, הם נכנסו לתוך נפש קבוצתית. במהלך השינה האדם חי בנפש קבוצתית. היום אנחנו עדיין חיים במידה מסוימת בנפש קבוצתית במהלך שעות הערות שלנו; אנחנו מרגישים שאנחנו שייכים לעם מסוים, לעתים קרובות אפילו לשבט מסוים; או אולי אנו נוטים להרים את האף האריסטוקרטי שלנו ונהנים להרגיש את עצמנו שייכים למשפחה מסוימת. אבל השינה מוציאה אותנו מתוך הרגשת השייכות לנפש הקבוצתית. זה בלתי אפשרי כמעט עבור האדם של היום להיות אריסטוקרטי בשינה. כן, שינה היא מחנכת גדולה, יותר ממה שאתם חושבים. מצד אחד היא מחנכת את האדם, זה נכון, דרך הרוע, כפי שראינו, אבל מצד שני, מחנכת אותו לדמוקרטיה. האדם של הזמנים הקדומים עבר היישר לתוך הנפש הקבוצתית כאשר נרדם. וכאשר התעורר וחזר לפיזי שלו ולגוף האתרי, הביא איתו תחושה חזקה של שייכות לקבוצה.
כך יש לך מצד אחד של חיי האדם – מה שהוא במהלך השינה. האדם, כמובן, נושא בו כל הזמן חלק מהטבע שלו שנחשף בשינה לפיתויים של כוחות דמוניים, יש לו את זה ללא הרף. יחד עם זאת, כאשר הוא ער, עליו לתת לזה להתמזג לתוך התודעה המוסרית והדתית. הצד הדתי של האדם שניתן לו, כפי שראינו, על ידי כוחות שחיים איתו בגוף הפיזי שלו, והצד המוסרי ניתן לו על ידי הכוחות החיים איתו בגוף האתר שלו.
האדם של הזמנים הקדומים, אשר במהלך השינה חי בעוצמה, כפי שראינו, בתודעה קבוצתית – זה היה באירוע של גולגותא שכל זה השתנה למען אבולוציה נוספת של המין האנושי – האדם של הזמנים הקדומים, שצלל שוב בהתעוררו, לתוך הגוף הפיזי והאתרי שלו, החל לחיות יותר את עצמו, אבל כאן אנו מגלים עוד הבדל בינו לבינינו. מפני שכשהוא היה מתעורר ויורד שוב לתוך הגוף הפיזי והאתרי שלו, לפני שהוא היה ער לגמרי, היתה לו תודעה ברורה של חייו לפני שירד אל האדמה. והיה לו אותה תודעה שוב לפני שנרדם. בעוד, שמצד אחד הוא פיתח תודעה קבוצתית חזקה, באותו הזמן היתה לו גם תחושה חזקה של שייכות לחיים שמעבר לאדמה. הוא ידע היטב כי הוא ירד מן העולם הרוחני, שהוא עבר דרך העולם של הכוכבים, ובחר לעצמו גוף פיזי כאן על האדמה. ככל שעבר הזמן, תודעה זו הפכה חשוכה. כפיצוי, בני האדם הפכו "חכמים" – כפי שאנו מבינים את המילה היום. הם פיתחו כוחות של שיפוט ואבחנה. סוג זה של יכולות התפתח רק במהלך הזמן. זה הגוף הפיזי שלנו שנותן לנו את הכוח לשפוט – וזו הסיבה שאנחנו מסוגלים לממש את הכוח הזה הכי טוב בשעות הבוקר. אנחנו נכנסים עמוק יותר בימים אלה לתוך הגוף הפיזי והאתרי שלנו מאשר בני האדם בתקופות קדומות. כתוצאה מכך, בזמן שהם היו בעלי תודעה של החיים שלהם לפני הלידה, לנו יש תודעה של הקיום הארצי. אנו מבססים את עצמנו היטב בגוף הפיזי והאתרי שלנו. הם לא עשו זאת. הם עשויים היו לומר שהם "סוחבים" את הגוף הפיזי והאתרי שלהם, הם נשאו אותו איתם, והרגישו אותו כמשהו חיצוני להם, בערך כפי שאנחנו מרגישים את הבגדים שאנחנו לובשים. איבדנו לגמרי את ההרגשה הזאת. אנחנו כבר לא אומרים כפי שהם עשו, כאשר עברו מבעד לדלת: אני נושא את ישותי הפיזית דרך הדלת. זה היה עבורם דרך טבעית לחלוטין של דיבור. אנחנו לעולם לא אומרים זאת, אנחנו אומרים: אני הולך דרך הדלת. אנחנו לחצנו את האני שלנו, את האגו שלנו, ישר לתוך הגוף הפיזי. לכן זה טבעי לנו לחלוטין לבטא את עצמנו בדרך זו. וכתוצאה של התפתחות זו, איבדנו גם את התודעה של הקשר שלנו עם העולם הרוחני ועם עולם הכוכבים. האדם של הזמנים הקדומים ידע שהוא קשור עם עולם הכוכבים. הוא ידע היטב כי הוא קשור לעולם הכוכבים, וגם עם העולם הרוחני העומד מאחורי עולם הכוכבים: הוא ידע שהוא ירד מהעולמות הללו לקיום עלי אדמות.
האדם המודרני יאמר: על מנת לחיות, אני צריך בשר, ירקות, ביצים וכו'. כלומר, הוא צריך את המוצרים של העולם הפיזי, ועם אלה הוא חייב להתעסק מהלידה ועד המוות. נא לא לדמיין לרגע, ידידי היקרים, כי אני מתכוון לדבר בזלזול או בבוז על המזון שאנו אוכלים. זה טוב כשלעצמו ושייך לחיים; תנו לכך להיות מוכר באופן מלא. אני רוצה רק לציין כי אנשי זמן קדם ידעו שכדי שיהיה מספיק כוח כדי לחיות, האדם צריך יותר מכוחות האדמה שנמצאים בבשר, בכרוב ובביצה, הוא צריך גם את יופיטר, ונוס ושבתאי. הם ידעו בוודאות שהאדם, כאשר הוא כאן על האדמה צריך לאכול ביצים, וגם היה לו צורך, לפני שהוא הגיע אל כדור הארץ, לקבל את כוחם של יופיטר וונוס; אחרת הוא לא היה יכול להיות אדם ארצי בכלל. האדם המודרני מרגיש מאוחד עם האדמה והוא מודאג מאוד לגבי מה שהוא צריך לאכול כדי לשמור על גופו בבריאות. האדם של הזמנים הקדומים חש צורך להיות במערכת יחסים נכונה עם הכוכבים. הוא אמר לעצמו: אם אני סובל, כאן על האדמה, מחוסר יכולת או חוסר מיומנות, זה חייב להיות כי אני לא הכשרתי את עצמי היטב כשירדתי מעולם הכוכבים; אני חייב לתקן זאת בפעם הבאה שאני עושה את המסע ממוות ללידה חדשה. זה אכן היה כך בזמנים ההם שהאדם פיתח את מה שאפשר לכנות תזונה רוחנית. במיסטריות היו מנהיגים ומדריכים שלא היו דומים לרופאים המודרנים שלנו. הרופא המודרני נותן את עצתו בנוגע לגוף של האדם. זה מובן לגמרי ואין כאן גינוי לכך. אבל, אם למשל אדם סבל מחולשה גופנית, המנהיגים במיסטריות, שהיו גם רופאים, נתנו הוראות, כיצד הוא יכול לשפר את היחסים שלו עם נוגה, או אולי עם שבתאי. היתה זו עצה עבור הנפש שהמנהיגים במיסטריות נתנו.
נניח שרופא מסוג זה מצא כי אדם שהגיע לריפוי נמשך יותר מדי חזק לגוף הפיזי שלו. במקום לחוש את גופו רק כמו בגד לרוח שלו, הוא נקשר אליו בחוזקה, כמו אדם של ימינו, אשר מתעקש לישון בבגדיו. הרופא היה אומר לאדם כזה: כאשר הירח מלא, נסה לצאת לטיול באור הירח, כאשר הוא עולה בערב: ובזמן שאתה הולך, חזור על מנטרה מסויימת.
מדוע נתן הרופא של המיסטריות העתיקות את העצה הזו? כי הוא ידע כי כאשר אדם הולך לטייל לאור הירח, וחוזר על מנטרות מסוימות זה ינטרל את כוחות שבתאי, וכך לשבתאי יהיה פחות כוח עליו. שכן, אתם מבינים, הרופא של הזמנים הקדומים ידע שהצמדות לגוף הפיזי, ההתחברות הכל כך קרובה אליו, היתה בשל העובדה כי האדם המדובר נצמד יותר מדי חזק לשבתאי במסע דרך עולם הכוכבים, בדרכו מן העולם הרוחני לחיים הארציים. משיכה מוגזמת זו לשבתאי גרמה למחלה שממנה הוא סובל. אבל שני גרמי השמים, הירח ושבתאי, נוטים לסתור זה את זה. לכן, כדי לרפא מכאוב שנגרם עקב כוחות שבתאי, הרופא היה מנצל את כוחות הירח. הוא היה, למעשה, קובע תזונה רוחנית.
יש לנו היום דיאטה פיזית וזה בסדר ומתאים לנו. בזמנים קדומים האדם הרגיש את הצורך בדיאטה מסוג רוחני יותר, ואנחנו חייבים עכשיו ללמוד להוסיף לתזונה הפיזית שלנו גם תזונה רוחנית. זו המשימה של העידן הנוכחי; יש לנו דיאטה פיזית, ואנחנו חייבים להחזיר את החשיבות של תזונה רוחנית גם כן. אם נוכל לעשות זאת, זה יאפשר לנו להשיג את היעדים שיש להגשים ברגע זה בהתפתחות כדור הארץ. זה מה שרציתי לשים לפניכם בחלק הראשון של ההרצאה שלי.
*
זהו סיפוק עבורי, ידידי היקרים, שאני יכול לתת לכם עוד שתי הרצאות ולכן איני צריך להזדרז – כפי שאחרת הייתי חייב לעשות – אלא יכול להעמיק יותר באופן מלא למה שיש על ליבי לומר לכם על האירוע של ביקורי.
החזון של חיים קדם ארציים, של החיים שהאדם חי בעולם הרוחני לפני שהוא התאחד על האדמה עם הגוף הפיזי והאתרי, היה אפשרי לאדם של פעם. היה ברשותו ראיה אל-חושית בסיסית. לשם השגת ראייה כזו היום, אנחנו זקוקים לעזרה של המדע האנתרופוסופי. כאשר בעזרתו למדנו להסתכל עם תודעה אינספירטיבית על הזמן שאנחנו עוברים לפני שאנחנו יורדים אל האדמה, אנו תופסים את האופן שבו אנו חיים זמן ארוך בעולם רוחני לגמרי, עולם שבו אין ממלכת מינרלים, לא צמחים, לא ממלכת החי, – עולם שבו אין אפילו את הכוכבים שאנו רואים זורחים הרחק בשמיים, עולם, בו יש סביבנו ישויות רוחניות, ישויות של היררכיות גבוהות יותר. במהלך תקופה זו בין מוות ללידה חדשה, אנחנו חיים בין ישויות רוחניות. ואז כשאנחנו מתחילים לנדוד דרך השמים זרועי הכוכבים בדרכנו חזרה לאדמה, אנו עוברים – לפעמים עם יותר עם אהדה, לפעמים פחות – דרך ספירות הכוכבים השונות. וזה הזמן שבו אנו מכינים את החיים הארציים הקרובים שלנו. שכן כפי שאנו מתייחסים לעצמנו בספירות הכוכבים בהן אנו עוברים, כך יהיו חיינו על האדמה. אתן דוגמא כיצד הכנה זו מתרחשת.
בבואנו מהעולם שהוא רוחני טהור, אנחנו עוברים תחילה דרך ספירת הכוכבים הקבועים. עליהם לא אדבר עכשיו, אלא בהרצאה הבאה. אנו עוברים דרך הספירות של שבתאי, צדק ומאדים, דרך ספירת השמש, ודרך הספירות של מרקורי, ונוס והירח, וכך באופן הדרגתי יורדים לאדמה.
תוכלו להבין מן התיאור, כי אנחנו מתקרבים לספירות הכוכבים מן העבר השני. כשאתה עומד על האדמה ומתבונן בצדק, אתה רואה אותו מצד אחד. וכשישות – במקרה זה ישות אנושית – יורדת מעולמות הרוח ועוברת בדרכה לאדמה, דרך הספירות של הכוכבים, כי אז בזמן שאנו על האדמה רואים את שבתאי, ישות זו, המתקרבת אל שבתאי, תראה אותה מן העבר השני. זה יהיה כך לגבי כל הכוכבים. בהגיעה מעולם הרוח, הישות מתקרבת אל הכוכבים מאחוריהם, ורואה תמונה הפוכה למה שאנו רואים על האדמה עם ראייתנו הפיזית. כמובן שהישות האנושית אשר עושה את דרכה לאדמה אינה "רואה" בדרך שאנחנו רואים. אין לה עדיין עיניים, היא רק תקבל עיניים כשיהיה לה גוף פיזי. מה שהיא רואה הוא רוחני. היא רואה את שבתאי, צדק, מאדים ושמש, בהיבט הרוחני שלהם; כך גם את ונוס, מרקורי וירח. ועל פי מידת הסימפטיה או האנטיפתיה שבה ישות אנושית זו עוברת דרך ספירה זו או אחרת, כך יהיו הכוחות שהיא תקבל במהלך ירידתה, מכל ספירה בתורה – כוחות של שבתאי, כוחות של צדק, וכו'.
הבה נדמיין מקרה מסוים. כתוצאה מהאופן שבו הוא חי את חייו הקודמים על האדמה, לנפש האדם תהיה אולי את התחושה בבוא העת לרדת לחיים חדשים: יהיה טוב אם הפעם אני אגיע לאדמה כאישה; אם הפעם אני אתגשם בגוף נקבה.
זוהי שאלה חשובה שעל נפש האדם היורדת להתגשמות להחליט, האם תהיה גבר או אישה. הגורל שלו על פני האדמה תלוי כולו בהחלטה זו; כי זה בהחלט לא עניין סתמי אם בגלגול מסוים אנו עוברים את חיינו כגבר או כאישה. אבל זה לא מספיק בשביל הנפש פשוט להגיע למסקנה: אהיה גבר, או אישה. הכנה צריכה להיעשות. אם הנפש שואפת להיות אישה, היא תיגש לאדמה בזמן של ירח מלא. כאשר אנו, בהסתכלנו מהאדמה רואים את הירח המלא, הנפש המתקרבת מן העולם הרוחני רואה אותו חשוך. מה שהנפש רואה כמובן, הוא את ההיבט הרוחני של הירח. הנפש רואה את הירח החשוך "מאוכלס," עם ישויות מסוימות. ואלה, יכינו את הנפש, כך, שכאשר היא תגיע לאדמה, היא תימשך לגוף נשי. מצד שני, כאשר אנו, רואים מהאדמה את הירח החדש – כלומר, אנחנו לא רואים אותו כלל – אז הנפש היורדת ורואה את הירח מן הצד השני, תראה אותו מואר, תראה את האור קורן הלאה ממנו אל החלל הקוסמי – כלומר, את האור הרוחני כמובן. במקרה זה, הנפש תוכל להפוך לגבר. הכוחות שגורמים לנפש להיות זכר או נקבה תלויים, כפי שאתם רואים, באופן שבו עושה הנפש את מסעה דרך ספירות הכוכבים.
ועכשיו, בנוסף למעבר בספירת הירח, הנפש עוברת, למשל, דרך תחומי מרקורי ווונוס. בעוד אופן המסע על ספירת הירח קובע אם הנפש תהיה גבר או אישה, המעבר בתחום ונוס תקבע לנפש את מידת הסימפטיה – פחות או יותר למשפחה מסוימת. הנפש יכולה, כמובן, להיות גבר או אישה במשפחה זו או אחרת. משיכה זו למשפחה נקבעת בדרך הבאה.
נפש האדם עשויה לרדת להתגשמות בזמן שבו ונוס, לדוגמא, נמצאת בצד השני של האדמה, והנפש יכולה אז להתעלם מספירת ונוס. לנפש זו לא יהיה קשר נהדר עם המשפחה. או הנפש עשויה, מצד שני, לעבור דרך ונוס, והיא יכולה לעשות זאת במגוון דרכים. אז היא בוחרת לקחת נתיב דרך ספירת ונוס שמנחה אותה אל משפחה מסויימת. כי לנפש יש את האפשרות הזאת; היא יכולה להכין את עצמה להיות שייכת למשפחה מסוימת על ידי בחירה, של ה"קרן" העוברת מוונוס למשפחה זו. ביורדה מן הצד השני, האפל, של ונוס, הנפש מתקרבת אל האדמה ומוצאת את דרכה אל המשפחה הזו.
אותו דבר יכול לקרות בכל הנוגע לספירת מרקורי. ספירת מרקורי מובילה את הנפש למצוא את דרכה לתוך עם או שבט מסוימים. כאשר האזור המיושב על ידי העם הזה מקבל את קרני מרקורי, אז הנפש, בהגיעה מהצד השני האפל של מרקורי, תקבל עזרה כדי למצוא את דרכה אל העם הזה.
כך נפשות אנושיות מתכוננות לחיים על האדמה. דרך ההשפעה של הירח – וכאשר אנו מדברים על גופים שמימיים אלה, זה תמיד ההיבט הרוחני שלהם שעליו אנו חושבים – דרך ההשפעה של הירח, נעשות ההכנות של הנפש להיות גבר או אישה; דרך השפעה של ונוס, ההכנות של הנפש להשתייכות למשפחה מסוימת; דרך ההשפעה של מרקורי, ההכנות להשתייכות לעם או שבט מסוים.
כל החיים של האדם על פני האדמה תלויים, כפי שהנכם רואים, בקשר שהוא מבסס עם הספירות במהלך ירידתו מן העולם הרוחני. הידע הזה אבד. אנחנו חייבים להחזיר אותו. אנו רגילים לחשוב על עצמנו מורכבים ממימן, חמצן, חנקן, פחמן, גופרית, וכו' אבל עלינו גם להרגיש – בפשטות ובאופן טבעי – כי אנחנו מורכבים ונוצרים מתוך עולם הכוכבים. כי אנחנו לא רק בני אדם פיזיים המורכבים מחלבונים וחומרים אחרים. כל הכוחות של היקום משולבים כדי ליצור אותנו. כוחות אלה של היקום פועלים עלינו בזמן שאנחנו יורדים להתגשמות. כאשר אנו מגיעים אל האדמה, יש לנו אותם בתוכנו – ומשהו מהזיכרון של זה נותר לנו בשינה. זיכרון יחד עם זאת, כפי שאתם יודעים היטב, הוא חלש יותר מהניסיון בפועל. כאשר מישהו יקר לך מת, חישבו כיצד זיכרון האירוע הופך פחות חי וחזק ככל שעובר הזמן. וזה אותו דבר עם הזיכרון שעדיין יש לנו תוך כדי שינה, על איך היינו כשחיינו בחוויית העולם הרוחני, ועולם הכוכבים. הזיכרון מתעמעם, ולכן האדם חשוף עכשיו בשינה לפיתויים שתיארתי קודם. שכן הדימוי המעומעם והחלש שנשאר בשינה – זכרון קוסמי חלש – הוא כל מה שנשאר מהחוויה שהיתה לנו בעולמות הרוח והכוכבים במהלך הזמן בין מוות ללידה מחדש.
זה, ידידיי היקרים, מה שרציתי לומר היום כסוג של הקדמה. נמשיך בכך בפעם הבאה שניפגש.
.