רודולף שטיינר

הרצאה 3

חיי האדם בשינה ואחר המוות

לונדון    30.8.1922    GA214

תרגמה מאנגלית: נועה ברקת

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

ידידיי היקרים,

כשאנו יכולים להיפגש לעתים רחוקות כל כך, יש באופן טבעי את הרצון להכניס כמה שיותר לתוך הרצאה, וזה עשוי לקרות לפעמים שאולי מכניסים יותר מדי. אני מתכוון בכל זאת לעשות ניסיון נועז לתת לכם היום תיאור מנקודת מבט אחת של מה שניתן לכנות הצד השני של הקיום הארצי של האדם; ואני רוצה להבהיר לכם בעת ובעונה אחת את החשיבות ואת המשמעות לתקופתנו לסוג עמוק יותר זה של ידע – הידע הרוחני הזה.

אחרי הכל, כמה האדם יודע כלל על קיומו כאן על האדמה? מה יכולים חושיו והאינטלקט הקשור לחושים לספר לו? עם תודעה רגילה הוא רק מודע לחיי הערות שלו, ובכל זאת, בוודאי שיש משמעות לכך שהכוחות הרוחניים המנחים של העולם הכניסו לתוך חיי האדם על פני האדמה את מצב השינה.

בין זמן ההירדמות וזמן ההתעוררות מתרחש הרבה מאוד. למעשה, מכל מה שיש לרוח לבצע על האדמה דרך האדם, ללא ספק החלק הגדול יותר מושג במהלך השינה. כל עוד אנו ערים, מה שקורה על האדמה באמצעותנו מוגבל למה שאנחנו עושים – או לעצמנו או לדברים שמסביבנו. עם זאת, כאשר אנו הולכים לישון מתחילה פעילות אחרת. בעוד אנו ישנים, יצורים רוחניים נשגבים פועלים על נפש האדם, במטרה להביא את האדם להתפתחות מלאה ושלמה בקיומו הארצי.

זה אפשרי עבור מי שרכש את ידע החניכה המודרנית להיות בעל תובנה ברורה ומפורטת לתוך האירועים המשמעותיים המתרחשים בזמן השינה. אסור כמובן לטעות ולדמיין כי אירועים אלו מתרחשים רק עבור המתקדש; הם נחווים על ידי כל בני האדם כאחד. אכן, האבולוציה האנושית תלויה לחלוטין באירועים אלו שמתרחשים איתנו בין רגע ההרדמות לרגע ההתעוררות. ההבדל עם המתקדש הוא בזה שהוא מסוגל למשוך את תשומת הלב שלנו לאירועים אלה. וזה חשוב יותר ויותר שכל מי שמקדיש בדל מחשבה למשמעות הקיום על פני האדמה יהיה ער לחשיבות של מה שקורה בשינה.

תנו לי עכשיו לשרטט עבורכם בקווי מתאר גסים את ההשפעות שפועלות לתוך השינה של האדם. נניח שמישהו הולך לישון. כפי שאתם יודעים, אנו מתארים את התהליך בדרך הבאה. הגוף האסטרלי שלו, אנו אומרים, והאני שלו משחררים את עצמם מן הגוף הפיזי ומהגוף האתרי, והם בעולם הרוחני; הם כבר לא מחלחלים בגופים הפיזי והאתרי כפי שהם עושים במצב ערות. אבל כאשר אנחנו מנסים ללכת מעט קדימה וליצור תמונה של מה שבאמת מתרחש עם האדם במהלך מצב השינה, אנו מוצאים כי יש צורך קודם כל להגיע לתפיסה ברורה יותר של טבע הקשר של האדם עם האדמה במהלך הערות. איך האדם קשור לאדמה בזמן שהוא ער? קודם כל, דרך החושים שלו. בעזרת חושיו, הוא תופס ומבין את התופעות של הממלכות השונות של הטבע. אבל זה לא הכל. האדם קשור גם באמצעות הפעילויות שהוא מבצע באופן לא מודע – לא מודע, כלומר אפילו בזמן שהוא ער. האדם נושם, למשל, ומחובר כך עם האדמה כולה. האדמה כולה פועלת לתוך האוויר שהאדם לוקח עם נשימתו. באוויר שהוא נושם נמצאים אין ספור חומרים במצב דליל מאוד. ועצם העובדה שהם נמצאים במצב הדליל הזה מאפשרת להם לממש את השפעתם שהיא בעלת חשיבות לא קטנה כאשר הם נכנסים באמצעות הנשימה לתוך האורגניזם של האדם. מה שהאדם קולט עם חושיו נכנס אליו במודע; אבל בתת מודע, גם במהלך חיי העירות נכנסת כמות עצומה אל האדם שהיא יותר משמעותית מאשר מה שנכנס אליו דרך הנתיבים של תפיסה וחשיבה. דרך הנשימה הסביבה של האדם נכנסת אליו בצורה יותר חומרית ומשמעותית. אין צורך להזכיר איך האורגניזם האנושי תלוי לחלוטין במה שהוא מקבל דרך התזונה הארצית. כך שעלינו להכיר את ההשפעות הרבות הפועלות על האדם הער מהאדמה.

יחד עם זאת, לא נמשיך ללמוד זאת כרגע; מה שמטריד אותנו היום הוא ההשפעות הפועלות על האדם בשינה. וכאן אנו מוצאים כי בעוד שבמהלך שעות הערות האדם עומד בקשר עם חומרים ארציים חיצוניים, כאשר הוא עובר לתוך שינה, הוא נכנס לחיבור מסוים עם היקום כולו. אני לא מתכוון לרמוז שהגוף האסטרלי של האדם מתקבל כל לילה במרחבי היקום. זו תהיה הגזמה. יחד עם זאת זו עובדה שכל לילה האדם גדל לתוך היקום. בדיוק כמו שכאן על כדור הארץ אנו קשורים עם הצמחים, עם המינרלים, עם אוויר, כך אנחנו מחוברים בלילה עם תנועות כוכבי הלכת ועם הקונסטלציות של הכוכבים הקבועים. מרגע שאנחנו נרדמים, השמים זרועי הכוכבים הופכים להיות העולם שלנו, כפי שהאדמה היא העולם שלנו כאשר אנחנו ערים.

עכשיו אתאר קצת יותר בפירוט איך אנחנו עושים את דרכנו אחרי ההירדמות, אנו מוצאים שאנו יכולים להבחין בתחומים שונים שדרכם אנחנו עוברים. ראשית מגיע תחום בו האני והגוף האסטרלי – כלומר, נפש האדם כפי שהיא מוצאת את עצמה תוך כדי שינה – מרגישים מאוחדים עם תנועות עולם כוכבי הלכת. כשאנחנו מתעוררים בבוקר, ומחליקים לתוך הגוף הפיזי שלנו, יש לנו בנו, כפי שאנו יודעים, הריאות שלנו, הלב שלנו, הכבד שלנו, המוח שלנו. במישור הראשון שאיתו אנו באים במגע לאחר ההרדמות – וזה יהיה גם המישור האחרון שאליו נכנס לפני שאנחנו מתעוררים – יש לנו בתוכנו את כוחות תנועות כוכבי הלכת. זה לא אומר כמובן שאנו מקבלים לתוכנו בכל לילה את כל תנועות כוכבי הלכת; אנו נושאים בתוכנו תמונה קטנה, כביכול, שבה תנועות כוכבי הלכת משוכפלת. והתמונה הזאת היא שונה עבור כל אדם יחיד. זה, אם כן, הניסיון הראשון שכל אחד מאיתנו פוגש לאחר ההרדמות. אנו עוקבים, כביכול, עם הגוף האסטרלי שלנו אחרי כל מה שקורה עם כוכבי הלכת, כאשר הם נעים שם בחוץ, במרחבים של היקום; אנו חווים את כל זה בגוף האסטרלי שלנו כמעין יקום של כוכבי-לכת.

אולי תוכל לומר: אבל איך זה נוגע לי, אם אני לא יכול לתפוס את זה ?נכון, אתה לא רואה את זה בעיניים שלך, ולא שומע את זה עם האוזניים שלך. אבל ברגע שאתה עובר למצב של שינה החלק של הגוף האסטרלי שלך אשר שייך בחיי הערות ללב שלך, הופך לעין עבורך – הופך למעשה למה שניתן לכנות עין-לב; ועם עין-לב זו אתה "רואה" מה שמתרחש כעת. עבור האנושות כיום, התפיסה היא עמומה מאוד. יחד עם זאת היא אכן קיימת. עין-הלב- תופסת את החוויות מהתחום הראשון של השינה.

מהר מאוד אחרי שנרדמת, עין-הלב מתחילה גם להתבונן אחורה על מה שנשאר שוכב במיטה. האגו והגוף האסטרלי שלך מסתכלים אחורה עם עין-הלב על הגופים הפיזי והאתרי שלך. והתמונה של תנועות כוכבי הלכת שאתה חווה בגוף האסטרלי שלך, מוקרנת בחזרה לגוף האתרי שלך; אתה תופס את ההשתקפות של זה בגוף האתרי שלך. היום האדם הוא כל כך דחוס שברגע שהוא מתעורר, הוא מיד שוכח את התודעה העמומה שהיתה לו בלילה באמצעות עין-הלב שלו .יש עם זאת, חלומות שבהם אנו יכולים לתפוס, כביכול, הד מזה. חלומות אלה מעוררים עם תנועה פנימית, שמזכירה את תנועות כוכבי הלכת. ואז לתוך החלומות האלה מגיעות תמונות מן החיים האמיתיים; אבל זה רק כאשר הגוף האסטרלי החל לצלול לתוך הגוף האתרי, שנושא ושומר אחר כך את הזיכרון של חיינו.

הרשו לי לתאר לכם משהו שיכול לקרות בקלות. אתה מתעורר בבוקר, לאחר שעברת שוב בדרכך בחזרה, בתחום של תנועות כוכבי הלכת. נניח שחווית יחסים מסוימים בין צדק ונוגה. חוויה כזו חייבת להיות קשורה הדוקות עם הגורל שלך, אחרת לא היית חווה זאת; ואם אתה יכול להביא את החוויה חזרה אל החיים – אל החיים הרגילים הערים שלך – זה היה שופך אור נפלא על הכישורים והיכולות שלך. כי העובדה היא, שהכישורים שלנו הם לא מהאדמה, הם הגיעו לכאן מן היקום. כמו שהקשר שלך עם היקום, כך הם המתנות שלך והכישרון, והמעלות שלך, – או הנטייה שלך לטוב או לרוע. אם היית יכול להחזיר לחיי היום יום את החוויה של מה שדיברנו, היית יכול לראות מה צדק ונוגה אומרים זה לזה, כי היית רואה את מה שראית בלילה בעין-הלב שלך – אני יכול באותה מידה להגיד, שמעת עם אוזן-הלב שלך. כי הבחנות עדינות אלו לא קיימות בחוויית השינה. עם זאת, מאחר וכל זה נתפס מאוד במעומעם, זה נשכח. אבל התוצאה של החוויה נשארת בגוף האסטרלי שלך; יחסי הגומלין בין יופיטר וונוס מייצרים תנועה מקבילה בתוך הגוף האסטרלי שלך. ועכשיו מתערבב עם זה ניסיון מסוים שהיה לך לפני זמן רב, אולי כשהיית בן 17 או 25 שנה – נניח ביום אחד בצהריים, באוקספורד, למשל, או במנצ'סטר. התמונות של החוויה מהעבר הרחוק הזה שלך מערבות את עצמן לתוך החוויה הקוסמית; שניהם מתערבבים ביחד. כפי שתראה, אם כן, לתמונות שניתנות לנו בחלומות יש משמעות מסוימת, אך הם לא החלק החיוני של החלום, הם כמו גלימה הטווה עצמה סביב חוויות קוסמיות.

עכשיו, דרך החוויה הזו שמגיעה אליכם באופן שתיארתי, עובר זרם של חרדה. כמעט בכל מקרה זה מלווה בתחושה חזקה יותר או פחות של חרדה – חרדה שהיא בעלת אופי רוחני; ובמיוחד ברגע שהחוויה הקוסמית נשמעת בחזרה, זורחת בחזרה, אל הנפש מן הגוף האתרי. נניח שהשפעה בשל מערכת יחסים מסוימת בין צדק לנוגה קורנת בחזרה אליכם מגוף האתר שלכם, וקרן אחת – אני קורא לזה פשוט קרן אחת, אבל היא אומרת כל כך הרבה לעין-הלב שלך – קרן אחת חוזרת מן המצח שלך, בעוד שהשנייה, שמגיעה מהאזור שמתחת ללב, ממזגת את המנגינה שלה ואת האור שלה עם הראשונה. בנפשו של כל אדם שאינו מוקשה לחלוטין, זה יצמיח תחושה של חרדה וחשש שעליהם דיברתי. הנפש תהיה חייבת לומר לעצמה בשינה: הערפל הקוסמי אופף אותי, הוא קיבל אותי לתוך עצמו. אנחנו מרגישים כאילו אנחנו הופכים מעורפלים כמו הערפל הקוסמי, כאילו אנו איננו אלא ענן של ערפל מרחף בערפל העולמות. כזה הוא האופי של החוויה הראשונה הפוגשת את הנפש לאחר ההרדמות.

ואז תחושה אחרת מתחילה להתעורר בנפש. מתוך חוויה ראשונה זו, שבה היינו חרדים ומודאגים, מרגישים עצמנו לא יותר מאשר גל קטן של ערפל בתוך ערפל העולמות, מצב רוח אחר מתפתח בתוכנו, מצב רוח של מסירות לאלוהי, מסירות וכניעה לאלוהי הממלא וחודר את היקום. זהו מצבנו, ידידי היקרים, בתחום הראשון שאליו אנחנו מגיעים אחרי ההרדמות. שני רגשות בסיסיים חיים בנפש שלנו; אני בערפל העולמות – אני אמצא מנוחה בטוחה בחיק האל, אהיה בטוחה ומוגנת ולא אתמוסס בערפל העולמות. זוהי פחות או יותר החוויה שתפיסת-הלב צריכה לשאת לחיי הערות בבוקר, כאשר הנפש צוללת שוב לתוך הגוף הפיזי והאתרי. כי אם החוויה הזו לא מובאת לתוכם, כי אז החומרים שאנחנו לוקחים להזנה במהלך היום יניחו בתוכנו את האופי הארצי המוחלט שלהם ויגרמו להפרעה בכל האורגניזם שלנו. וזה חל לא רק על מה שאנחנו אוכלים, אלא על כל החומרים שעוברים בתוכנו את תהליך חילוף החומרים. שכן, אפילו אם אנחנו רעבים, חומרים בכל זאת נלקחים – במקרה זה, מן הגוף שלנו ומעובדים על ידי חילוף החומרים.

לשינה יש, כפי שאתם רואים, ידידי היקרים, חשיבות עצומה עבור מצב העירות. ואנחנו יכולים רק להכיר תודה לעובדה כי בתקופה זו של האבולוציה, לא רק על האדם לבדו לדאוג לכך שהכוחות האלוהיים יינשאו אל תוך חיי העירות. כי זה היה קשה לבני אדם כפי שהם בעידן הנוכחי, אם זה היה מוטל עליהם להביא את ההשפעות האלה בתודעה מלאה מהצד השני של הקיום ולשאת אותם אל חיי העירות של היום.

ועכשיו האדם נכנס לספירה הבאה. זה לא אומר שהוא עוזב את הראשונה; לא, עבור חישת הלב הוא עדיין שם. הספירה הבאה, שהיא הרבה יותר מסובכת, נתפסת על ידי חלק אחר של הגוף האסטרלי – החלק אשר שייך בחיי העירות למקלעת השמש, ולכל מערכת הגפיים של האדם. החלק של הגוף האסטרלי שחודר את מקלעת השמש ואת הידיים והרגליים הוא כעת איבר חישה ותפיסה, ובעזרתו האדם מתחיל להרגיש את כוחות הגוף האסטרלי שלו שמגיעים מן המזלות. יש שני סוגים – הכוחות שמגיעים אליו ישירות ממגלגל המזלות והכוחות אשר חייבים קודם כל לעבור דרך האדמה. כי יש הבדל גדול אם מזל מסוים נמצא מעל או מתחת לאדמה.

אם כן, לאדם יש בספירה השנייה מה שהיינו מכנים חישת-שמש. הוא תופס עם החלק של הגוף האסטרלי שלו המשויך למקלעת השמש ולגפיים – איבר תפיסה שיכול בצדק להיקרא עין-השמש. ובאמצעות עין-השמש שלו האדם הופך מודע ליחסים שלו, לא רק, כמו קודם, עם תנועות כוכבי הלכת, אלא עם גלגל המזלות כולו. התמונה מתרחבת, או ליתר דיוק, האדם עצמו גדל החוצה לתמונת היקום. וגם כאן, אדם יכול לתפוס את השתקפות החוויה כאשר הוא מביט לאחור על גופו הפיזי והאתרי.

כל לילה ניתן כך לאדם – כלומר, לחלק ממנו היוצא מהגוף – לבוא למערכת יחסים עם היקום כולו; בתחילה, עם תנועות כוכבי הלכת, ולאחר מכן עם הקונסטלציות של הכוכבים הקבועים. בחוויה השניה – אשר עשויה להתרחש כחצי שעה אחרי ההירדמות, או מאוחר יותר, אבל אצל אנשים רבים מגיעה די מהר – אדם מרגיש את עצמו בתוך כל שנים עשר הקונסטלציות של גלגל המזלות. והחוויות שהוא פוגש עם הקונסטלציות הן מסובכות ביותר.

אני אכן מאמין, ידידי היקרים, שייתכן שנסעתם למרחקים וביקרתם באזורים המעניינים והחשובים ביותר של כדור הארץ כולו, ובכל זאת לא חוויתם כמות ומגוון של חוויות כמו שעין-השמש שלכם מספקת לכם כל לילה בקשר עם מזל אחד של גלגל המזלות. עבור בני האדם של תקופות קדומות, שעדיין היו בעלי הכוח המלא של ראיה על-חושית ויכלו לתפוס בתודעה חלומית הרבה מאוד ממה שאני מתאר, החוויות של שינה היו פחות מבלבלות. בימינו קשה ביותר עבור האדם להשיג עם עין-השמש שלו מידה כל שהיא של בהירות לגבי החוויה המסובכת של 12 המזלות בלילה. הוא צריך לעשות זאת, גם אם ביום הוא שכח מכל העניין; אבל הוא בקושי יכול אלא אם כן קיבל, מתוך הבנה של הלב, ידע על כריסטוס ועל מה שהיה מוכן להפוך עבור האדמה בעוברו דרך המיסטריה של גולגולתא. אם אי פעם חשנו מה זה אומר לגבי החיים על האדמה שכריסטוס עבר את המסתורין של גולגותא, אם בחיי הערות הרגילים שלנו חשבנו על כריסטוס, אז הגוף האסטרלי שלנו יכול לקבל דרך הגופים הפיזי והאתרי, תמיסה או איכות מסוימת שמאפשרת שכריסטוס יהפוך להיות המדריך והמנהיג שלנו דרך גלגל המזלות בזמן השינה. שכן, כפי שבספירה של תנועות כוכבי הלכת, גם כאן אוחזת את האדם תחושה של חרדה. הוא מרגיש: מה יקרה אם אאבד את עצמי בתוך המון הכוכבים, ובכל ההתרחשויות המסועפות שמתרחשות ביניהם! אבל אם הוא אז מסוגל להסתכל אחורה על המחשבות והרגשות והדחפים של הרצון שהוא כיוון בחיי הערות אל כריסטוס, כריסטוס עצמו יהפוך למדריכו, ויביא סדר אל תוך האירועים המבלבלים של ספירה זו. וכך העובדה מובאת אלינו הביתה שרק כאשר נפנה את תשומת ליבנו אל הצד השני של החיים, אנו נוכל להעריך את מלוא המשמעות של כריסטוס לחיי האדמה, כפי שהיה עד כה; ולמה שעל כריסטוס להפוך לחיי האדמה – אף אחד בתוך התרבות הרגילה של היום לא יכול באמת להבין את זה.

יש כמובן כמה מבינינו שעליהם ניתן לומר שהם עוברים את החוויות השינה כהלכה; וחוויות אלה מקבלות לעתים קרובות פרשנות מוטעית. בני אדם אשר לא באו במגע עם אירוע הכריסטוס מביאים את החוויות האלה של הלילה אל התודעה הערה במהלך היום בצורה מופרעת ומבולבלת. אנו יכולים להבין איך זה קורה כאשר אנו יודעים מהו זה שבאמת מתרחש איתנו בזמן השינה. כפי שראינו, כאשר אנו עוברים דרך הספירה שבה אנו עטופים בערפל או ענן, אנו מוצאים את עצמנו מתקרבים לעולם שמבלבל ומדהים אותנו. כאן כריסטוס מופיע לפנינו כשמש רוחנית והופך למדריך שלנו; ואז כל הבלבול פותר את עצמו למעין הרמוניה שאנו שומעים ומבינים. כדי שזה יהיה כך, שכריסטוס יהיה המדריך שלנו במהלך השינה, זה עניין בעל חשיבות רבה ביותר עבורנו. שכן. ברגע שאנו נכנסים לספירה הזו ומתחילה סביבנו מערכת הגומלין החיה של הקונסטלציות של גלגל המזלות ותנועות הפלנטות – ברגע זה אנו פוגשים גם את הקרמה שלנו. עם עין-השמש שלנו אנו תופסים את הקרמה שלנו. כן, זה אכן כך, שלכל אדם יש ראייה של הקרמה שלו – תוך כדי שינה. כל שנותר מזה בחיי הערות הוא סוג של הד קלוש רוטט ברגשות.

נניח שאדם החל ללכת בדרך של הכרה עצמית. הוא ימצא אולי כי נפשו חדורה לעתים עם מצב רוח וגישה לחיים, שהם כמו הד רחוק של החוויה שבה היה שקוע בשינה, שבה כריסטוס הגיע כמדריכו והוביל אותו בלילה ממזל טלה דרך מזל שור ומזל תאומים וכו', והסביר לו את עולם הכוכבים, כך שהוא ישוב בכוחות מחודשים לחיי היום. כי זוהי חוויה נפלאה שמחכה לאדם בספירה הזו, שלא אחר מאשר כריסטוס עצמו הופך להיות המדריך שלו דרך האירועים המבלבלים של גלגל המזלות, הולך לפניו ומראה את הדרך מקונסטלציה לקונסטלציה, כך שהוא יוכל לקבל אל הנפש שלו את הכוחות שהוא זקוק להם לחיי הערות בסדר הנכון ובהרמוניה.

*
זוהי אם כך החוויה שעובר האדם כל לילה בין הרדמות להתעוררות – חוויה שהוא חייב לעובדה שלנפשו ולרוחו יש קרבה עם היקום. שכן, גם אם הוא קשור לאדמה רק עם הגוף הפיזי והגוף האתרי שלו, כך עם רוחו ונפשו בלבד, עם הגוף האסטרלי והאגו שלו, האדם קשור לקוסמוס. וכשהוא יוצא הרחק מהגופים הפיזי והאתרי שלו הוא גדל לעולם הקוסמי, והחוויות שהוא עובר שם קורנות בחזרה אליו, במעין תמונה פנימית, מהחלק שלו שנשאר במיטה. הוא מרגיש מחובר עמוק מאוד עם הקוסמוס, למעשה, נמשך בחוזקה ללכת עוד יותר החוצה, לצאת אל מעבר גלגל המזלות, – אלמלא נוכחותו של כוח אחר שמושך אותו בחזרה. בגלל המרכיב הנוסף שנכנס לכל החוויות במהלך השינה, לא ניתן לאדם, בין לידה ומוות, לצאת מעבר לגלגל המזלות. יש לנו כאן עניין עם ההשפעה שונה לגמרי בסוג ובאיכות, כלומר בהשפעה של הירח.

השפעת הירח משפיעה על היקום כולו במהלך הלילה – וזה קורה גם בזמן של ירח חדש – עם ממשות מסוימת. האדם חווה ממשות זו, בנוסף על כל השאר. הוא מרגיש איך כוחות הירח עוצרים אותו בתוך העולם של גלגל המזלות ומחזירים אותו ברגע ההתעוררות. אפילו בספירה הראשונה שאליה הוא נכנס אחרי ההירדמות, האדם כבר מנחש במעומעם בתוכו את נוכחותה של השפעה זו; הוא מתחיל להיות ממש ער לכך בספירה השניה, שם יש לו חוויה חזקה וחיה של המסתורין של הלידה ומוות. האיבר לחוויה זו טמון עמוק הרבה יותר באדם מעין-הלב או אפילו מעין-השמש; ניתן לומר שזה מערב את האדם כולו. עם האיבר הזה, האדם חווה כל לילה איך הוא ירד כמו נפש ורוח מעולם הנפש והרוח, איך הוא נכנס דרך הלידה לתוך הקיום הפיזי, ואיך גופו עובר בהדרגה לתוך המוות. כי העובדה היא שאנו מתגברים על המוות, עד הפעם שהמוות מתרחש כאירוע סופי. משהו אחר אף הוא קשור לחוויה הזאת. אותם כוחות המאפשרים לנו לחוות איך הנפש יוצאת למסע שלה באמצעות הארצי והגופני מגלים לנו באותו רגע את הקשרים שלנו עם שאר האנושות.

שימו לב לעובדה, ידידי היקרים, שאפילו המפגש הכי לא משמעותי, או קשר עם אדם אחר, הוא במקומו ויש לו קשר לכל גורלנו. ואם הנפשות, שאיתן כבר חיינו ביחד בחיים קודמים כלשהם או שאיתן אנחנו מחוברים בחיים הנוכחיים, נמצאות בעולם הרוח או איתנו כאן על האדמה, כל מה שאנחנו צריכים לעשות כאדם אל אדם, כל הקשרים האנושיים, קשורים באופן הדוק לסודות הלידה והמוות, מראים את עצמם עכשיו לעין הרוחנית, אם יורשה לי לקרוא לזה כך, של האדם כולו. וכשכל זה בא למבטנו, אנחנו מרגישים שאנחנו אכן עומדים בתוך זרם הגורל השלם של החיים שלנו.

זה קשור לעובדה שכל שאר הכוחות – כוחות כוכבי הלכת והכוכבים הקבועים – נוטים למשוך אותנו החוצה אל היקום הרחוק, בעוד שהירח רוצה למקם אותנו שוב בתוך עולם האדם. הירח מושך אותנו הרחק מן היקום. לירח יש כוחות המתנגדים ישירות לכוחות של השמש ושל הכוכבים; זה מבטיח לנו את הקרבה שלנו עם האדמה. בהתאמה זהו הירח שמחזיר אותנו כל לילה – מושך אותנו הרחק מחוויות גלגל המזלות לתוך חוויות כוכבי הלכת, ומשם אל תוך חוויות האדמה, ומשיבה אותנו שוב לתוך הגוף הפיזי שלנו.

כאן נמצא ההבדל, מנקודת מבט אחת, בין שינה למוות. כאשר אדם הולך לישון, הוא נשאר עדיין בקשר הדוק עם כוחות הירח. כוחות הירח מראים לו כל לילה מחדש את משמעות חייו על האדמה. זה מתאפשר על ידי העובדה שהאדם יכול לראות בגוף האתר שלו את ההשתקפות של כל חוויותיו בלילה. במותו, לעומת זאת, האדם מסיג את גוף האתר שלו מן הגוף הפיזי. ואז מתחיל, כפי שהנכם יודעים, הזיכרון שמתבונן אחורה על החיים האחרונים על האדמה. גוף האתר מתרחב וממלא לכמה ימים את הענן הקוסמי שעליו דיברתי. הסברתי לכם איך כל לילה אנו עושים את דרכנו כמו ענן, כמו ערפל, לתוך ערפל העולמות. בלילה ענן זה שהינו אנו, הוא ללא גוף האתר; אבל כשאנחנו מתים, גוף האתר שלנו נמצא איתו בימים הראשונים. אז גוף האתר מתמוסס בהדרגה אל תוך היקום, הזיכרון מתעמעם ונעלם, ויש לנו – במקום השתקפות של חוויות-כוכב המגיעות מהחלק שלנו שאותו השארנו שוכב במיטה – יש לנו עכשיו לאחר המוות חוויה פנימית מיידית של תנועות כוכבי הלכת ושל הקונסטלציות של הכוכבים הקבועים.

ניתן לקרוא בספרי "גוף נפש רוח" תיאור של חוויות אלה מנקודת מבט אחרת. יש שם תיאור של מה שמוצא האדם סביבו בין המוות והלידה החדשה. אבל בדיוק כמו שכאן על האדמה לא היה סביבך צבעים וצלילים, למשל, אלא אם כן היו לך בגופך עיניים ואוזניים, וניתן היה לנשום רק אם היו בתוך גופך ריאות ולב, כך לא ניתן לתפוס אחרי המוות את מה שנמצא מסביבך, את מה שמתואר בספר שלי "כעולם הנפש" ו "ארץ הרוח," אלא אם היו לך בתוכך את מרקורי, נוגה, מאדים, צדק, טלה, שור, תאומים וכו'. אלה בתוכך, הם האורגניזם שלך, האורגניזם הקוסמי שלך שבאמצעותו תחווה לאחר המוות. והירח לא יכול להחזיר אותך כעת, כי הוא יכול רק להביא אותך בחזרה לגוף האתרי, וזה נמס אל תוך היקום.

לאדם יש, יחד עם זאת, גם לאחר מותו, משהו שנשאר בתוכו מהכוח שהוא ירש מן הירח, מספיק כדי לאפשר לו להישאר לזמן-מה בעולם הנפש, במבט קבוע עדיין על האדמה. ואז הוא עובר לארץ-הרוח, וכאן הוא מרגיש ויודע כי הוא חווה חוויה שבה הוא מעבר לגלגל המזלות, מעבר לשמים ולכוכבים הקבועים. כזה הוא מהלך חייו של האדם בזמן בין מוות לידה חדשה.

אתן לכם תיאור נוסף של המסע הלילי של האדם אל העולם הרוחני, המתאר את זה בתמונה. רק יש להיזהר מלקחת את התמונה יותר מדי כלשונה, כיוון שכפי שאתם יודעים, זה בלתי אפשרי לבטא את הדברים האלה במושגים הארציים. יחד עם זאת היא תמונה אמיתית, וזה יעזור לכם לעקוב אחר המסע הזה על כל פרטיו.

תארו לעצמכם אחו. מתוך כל פרח יחיד באחו – אף מן הפרחים שפורחים על העצים סביב – עולה ספירלה ויוצאת החוצה אל המרחב הקוסמי. ספירלות מתעגלות אלו נושאות כוחות שבאמצעותם היקום מטפח ומסדיר את הצמיחה של צמחים על פני האדמה. כיוון שצמחים לא צומחים רק מתוך הזרע שלהם;`הם צריכים לצמיחה שלהם גם כוחות קוסמיים המקיפים את האדמה עם השפעתם הספירלית הישירה. והכוחות הקוסמיים נמצאים שם גם בחורף; הם נמצאים אפילו במדבר שבו הצמחים לא גדלים. כשהלילה מגיע לאדם, עליו להשתמש בכוחות ספירלה אלה כבמעין סולם שעליו הוא עולה לתחום של תנועות כוכבי הלכת. האדם עולה אל תוך תנועות כוכבי הלכת בסולם של קרני ספירלה המתעגלות מן הצמחים. ויש אז עוד כוח, הכוח שגורם לצמח לעלות כלפי מעלה מן השורש, – כי חייב להיות כוח בפעולה, כדי לאפשר לצמח לצמוח כלפי מעלה. בעזרת הכוח הזה האדם נישא לתוך הספירה השניה שתיארתי.

היזכרו לרגע בחוויות אלו שתיארתי לפניכם שבהן אדם מגיע למצב של חרדה, ומרגיש: אני לא יותר מענן קטן של ערפל בערפל הגדול של קוסמוס – אני חייב לנוח בחיק האלוהות. אם היינו מייחסים חוויה זאת של הנפש לתנאים שבתוכם אנו חיים על פני האדמה, היינו צריכים לבטא זאת באופן הבא: זה כאילו הנפש היתה אומרת: אני נחה בברכה של היקום כשהוא מרחף מעל שדה תירס שזה עתה החל לפרוח, אני נח בברכה של היקום כשהוא מרחף מעל אחו שפרחיו נפתחים אל האור. כי מה זה ששוקע אל הצמחים בקווי ספירלה של כוח? זהו חיק האלוהות, מהיר ומלא חיים, אותו חיק שבתוכו אדם מוצא את עצמו מוגן וסגור כל פעם שהוא נרדם.

הירח, לעומת זאת, מוביל את האדם בחזרה לטבע החייתי שלו. כוחות הצמחים נוטים תמיד לשאת אותו החוצה – רחוק יותר ויותר אל תוך היקום כולו. אבל לאדם יש גם משהו משותף שהוא חולק עם ממלכת החי, ובגלל זה הירח מסוגל להחזיר אותו שוב כל בוקר – בחזרה אל הטבע החייתי שלו.

הנה, אם כן, יש לכם תמונה של החיבור של האדם עם היקום, והשפעתו עליו בזמן השינה. אנחנו יכולים להתקדם עם התמונה עוד קצת. עם עין-הלב, עין-השמש והעין שהיא האדם כולו, אנו עשויים לחוות בשינה את סוג התחושה שאנו מורגלים לה בחיי הערות כאשר אנו נמשכים לתוך מערכת יחסים אינטימית עם אדם קרוב אחר. זה לא נאמר לנו במילים, וגם איננו מבינים זאת. הצמחים מספרים לנו על כך; אנחנו שומעים על כך מן הצמחים שמרימים אותנו, כמו על סולם לולייני, לתוך העולם של כוכבי הלכת, כשאנו נשלחים שוב ושוב לתוך העולם של גלגל המזלות.

אם נרצה לנסח במלים את מה שאנו חווים בדרך זו, נוכל לומר: יש לי מערכת יחסים עם האיש הזה; החבצלות אומרות לי כך, הורדים אומרים לי כך; כוחו של ורד, כוחה של החבצלת, כוחו של הצבעוני הניע אותי לחוות את הקשר. כך האדמה כולה הופכת לספר חיים אשר מפרש עבורנו את העולם של נפש האדם – העולם שבו אנחנו צריכים למצוא את הדרך שלנו בחיינו.

עכשיו, חוויות אלה שמגיעות אל האדם בזמן השינה לא היו תמיד אותו דבר, הן השתנו בתקופות שונות. אם נחזור להודו העתיקה, אנו מוצאים כי אנשים שרצו ללמוד מה שינה יכולה ללמד אותם דרך היחסים עם עולם הכוכבים, הגבילו את החיפוש שלהם לקונסטלציות של הכוכבים הקבועים שהיו מעל האדמה – ברגע מסוים של זמן, כי הקונסטלציות משנות כמובן, ללא הרף את מיקומן בשמים. להודי העתיק לא היה שום תשוקה להיות בקשר עם הקונסטלציות שהיו מתחת האדמה, שכוחותיהן יכלו להגיע לאדם רק דרך האדמה. תראו את התנוחה האופיינית של הבודהה – או של כל אדם חכם של המזרח שמבצע תרגילים שיאפשרו לו להשיג חוכמה רוחנית; הוא יושב ברגליים משוכלות תחתיו. החלק העליון של הגוף שלו מייצג שהוא בקשר עם קונסטלציות הכוכבים העליונות – שרק איתן הוא רוצה להיות פעיל ורק בהן בלבד. דרך עין-השמש, פועלים עליו גם הכוחות שפועלים דרך הגפיים, אבל בכך הוא אינו רוצה לקחת חלק פעיל. הוא רוצה, כביכול, לחסל את כוחות הגפיים במהלך התרגילים הרוחניים שלו. אפשר לראות די בבירור מהתנוחה כי תלמיד הרוח מן המזרח רוצה למצוא את הקשר רק עם מה שנמצא מעל האדמה. העניין שלו מופנה רק לידע הנוגע לנפשו.

העולם היה נשאר יחד עם זאת בלתי שלם אם השאיפה של האדם לידע היתה נותרת מוגבלת בדרך זו, אם האדם היה ממשיך לקחת תמיד ובאופן בלעדי את תנוחת הבודהה ביוצאו לדרך של הידע. זה לא היה כך בעידן של יוון, אנשים החלו להרגיש דחף ליצור קשר גם עם הכוחות הפועלים מן הקונסטלציות – שברגע מסוים – היו מתחת לאדמה. המיתולוגיה היוונית מכילה רמזים יפים לכך. שוב ושוב מספרים לנו על סוג של חניכה שבה המועמד יורד לעולם התחתון. בכל פעם שאתם קוראים על גיבור יווני שיורד אל השאול, אתם יכולים להיות בטוחים שהמשמעות היא שהוא עובר חניכה שמעניקה לו ידע של אותם כוחות של הקוסמוס, הפועלים דרך האדמה, והיו ידועים ליוונים ככוחות הקתוניים.

אתם רואים, כל תקופה היא בעלת משימה ושליחות משלה. המתקדש המזרחי היה צריך ללמוד, כדי שיוכל אחר כך להעביר את הידע לעמיתיו, על האזור של הנפש והרוח שבה האדם שהה לפני הלידה – או שאני צריך לומר, לפני ההתעברות – ועל החוויות של האדם שם לפני שהוא יורד לעולם הארצי. כל מה שאנחנו מרגישים גדול ומלכותי כל כך בשירה של המזרח ובתפיסות של היקום, הוא בשל העובדה כי באותם ימים רחוקים, האדם היה מסוגל להביט אל תוך החיים שהוא חי לפני שהגיע אל האדמה. ביוון, בני האדם החלו לחקור את הידע של האדמה ואת כל אשר שייך לה. היווני לקח את אורנוס וגאיה – האדמה – כנקודת המוצא של הקוסמולוגיה שלו. הוא שאף לדעת גם את המסתורין של האדמה עצמה, הכולל בעת ובעונה אחת את מסתרי היקום הפועלים דרך האדמה. מסתרי העולם התחתון – גם אותם היוונים רצו לגלות, ובדרך זו הם פיתחו את הקוסמולוגיה האמיתית שלהם.

תחשוב כמה מעט יש בקרב היוונים – ואף לא אחד בקרב המזרחים – כמה מועט בקרב היוונים המחקר של ההיסטוריה במובן שאנו מבינים את המילה. היווני הרבה יותר מעוניין בהתחלות הרחוקות של האדמה שהתהוותה מתוך הקוסמוס, כאשר הכוחות הפנימיים של האדמה, כוחות הטיטנים, ניהלו מלחמה עם כוחות אחרים, אותם כוחות רוחניים אדירים אשר היווני תפס שנמצאים בבסיס רשת התנאים הארציים שאליהם טווה האדם את עצמו. אבל האדם של העידן המודרני נקרא להבין את ההיסטוריה; אנחנו חייבים להיות מסוגלים להראות כיצד האדם התחיל מיכולת ראייה אל-חושית עתיקה דמוית חלום והגיע לתודעה שהיא אינטלקטואלית באופייה ומהולה רק עם זיכרון של המיתי ולאחר מכן ממשיך להראות עד כמה יש צורך לאדם לעשות דרכו החוצה מהתודעה האינטלקטואלית וללמוד להסתכל ישר לתוך עולם הרוח. כי התקופה הנוכחית מסמנת את המעבר להשגת החוויה המודעת בעולם הרוח. לכן זה כל כך חשוב עבורנו להפנות את תשומת הלב שלנו להיסטוריה. תמצאו שבעבודה האנתרופוסופית שלנו אנחנו לומדים שוב ושוב על תקופות שונות של ההיסטוריה, בחוזרנו קודם כל לזמן שבו אנשים עדיין קיבלו את הידע שלהם מישויות גבוהות, ולאחר מכן עוקבים אחרי מהלך ההתפתחות עד העידן הנוכחי.

כמובן, המחקר של ההיסטוריה הפך להיות מופשט ללא תקנה בבתי הספר ובאוניברסיטאות. האם דבר-מה יכול להיות יותר מופשט מאשר קווי התיחום שאנשים משרטטים כאשר הם מפתחים נושא היסטורי! עבור בני האדם של פעם, ההיסטוריה עדיין היה לבושה בבגד של מיתוס והוכנסה לקשר עם הטבע ועם כל מה שהתרחש בעולם שלה. אנשים לא יכולים לעשות את זה יותר. הם גם אינם מראים כל נכונות לברר יותר לעומק מה שהתרחש בתקופות הרחוקות. הם אינם חשים שום צורך לשאול איך זה היה עם האדם בימים שקיבל חכמה מישויות גבוהות יותר, איך זה היה עבורו מאוחר יותר, כאשר פחות ופחות חוכמה הגיעה דרכו, או איך זה היה כאשר אלוהים בכבודו ובעצמו ירד והתגשם בגוף האדם דרך המסתורין של גולגולתא כדי לבצע משימה קוסמית נשגבת על האדמה, ולתת לה סוף סוף את המשמעות האמיתית שלה.

כל התיאולוגיה של המאות ה -19 וה -20 נכשלה, כי לא יכלה להבין את כריסטוס ואת המשמעות הרוחנית שלו. זה, חברים יקרים, מה שעל מדע החניכה המודרני להביא – הבנה של כריסטוס. אנו זקוקים למדע חניכה שיכול שוב לחדור אל העולם הרוחני, שיכול לדבר שוב על לידה ומוות, על החיים בין לידה ומוות וגם על החיים בין מוות ללידה חדשה, על חיי הנפש תוך כדי שינה – יכול לדבר על הדברים האלה בדרך שבה אנחנו כבר מדברים עליהם יחד היום. חייבת להיות אפשרות עבור האדם להגיע שוב לידע של הצד השני – הצד הרוחני – של הקיום. אחרת, הוא פשוט לא יוכל להתקדם אל העתיד.

פעם, מזמן, בני האדם כיוונו את החיפוש אחר ידע לעולמות העליונים – אנו רואים זאת בתנוחה של בודהה. לאחר מכן, בתקופות מאוחרות יותר, האדם לקח את האבולוציה של האדמה כנקודת המוצא שלו וקרא את הקוסמולוגיה שלו מתוך האבולוציה של האדמה. הוא הפך מתקדש ביוון במיסטריות הקטוניות, כפי שאנו מוצאים במיתוסים יווניים רבים, שם סיפורי חניכה כאלו הם בדרך כלל מאפיין בולט של הסיפור. החיפוש שלנו, צריך לקחת כיוון חדש. לאחר חקר מיסטריות העבר של האדמה ואת מיסטריות השמיים, אנחנו צריכים בימינו מדע חניכה שיהיה מסוגל לנוע בריתמיות בין שמיים וארץ. מדע חניכה המחפש בשמים כאשר הוא רוצה להבין את האדמה, ומחפש באדמה כאשר הוא רוצה לדעת על השמיים.

כך תוכלו למצוא את השאלות והמענה – ככל שניתן לענות עליהן היום – בספר שלי "מדע הרוח בקוויו העיקריים". הרשו לי לומר כאן בענווה שנעשה ניסיון בספר הזה לתאר את הידע שלו זקוק האדם המודרני – צורך ממשי כמו שפעם המזרחי היה זקוק לתעלומות השמים או היווני למסתרי האדמה, שכן נדרש מאיתנו לשים לב ולבחון כיצד מתרחשת החניכה בעידן המודרני ומה הקשר של האדם לכך בעידן הנוכחי. לכן אתאמץ בחלק השלישי של ההרצאה שלי לתאר את המשימות שעומדות לפני המתקדש המודרני.

*
כדי לתת לכם מושג כלשהו על משימות החניכה המודרניות, אצטרך לחזור כאן על מה שכמה מכם שמעו אותי אומר באוקספורד לפני כמה ימים, הצבעתי על כך זה עתה שהחניכה העתיקה שמה דגש מיוחד על התבוננות כלפי מעלה לעולמות הרוחניים מהם ירד האדם והלביש עצמו בתוך גופים ארציים, בעוד שמצד שני עבור המתקדשים המאוחרים יותר, היה זה מה שתואר על ידי היוונים כירידה אל השאול בעל החשיבות הראשונה במעלה. המתקדש בן זמננו הוא בעל משימה אחרת. עליו לחפש, בחיפוש אחר הידע, יחסים ריתמיים בין השמים אל הארץ. לשם כך הוא צריך להכיר את השמים ואת הארץ, ועליו בחיפושיו להחזיק תמיד לפניו את המחשבה של האדם, שרק בו בלבד מבין כל היצורים סביבנו, פועלים יחד שמים וארץ כדי ליצור שלם. כן, האדם עצמו צריך להיות המטרה של המחקר שלו. עין-הלב, עין-השמש, העין הרוחנית (שנוצרת מכל האדם כולו), צריכות להיות מופנות אל האדם. כי האדם נושא בתוכו, חברים יקרים, סודות לאין שיעור יותר מאשר תעלומות העולמות שאנחנו יכולים לתפוס בחושים שלנו ולהסביר חיצונית עם השכל הישר הכבול לחושים. להשיג את הידע של האדם ברוח, להשיג את הידע הרוחני של האדם, זוהי המשימה של החניכה המודרנית. על נתיב ידע התקדשות זה עלינו לבסס את מסענו לידע אוניברסלי, אבל תמיד לזכור את מטרתנו, כלומר, שדרך הלמידה להבין את העולם, דרך הלמידה להבין את כל הקוסמוס, אנחנו נשיג לבסוף הבנה של האדם.

ועכשיו השוו את מצבו של המתקדש העכשווי עם מצבו של המתקדש של ימי קדם. לבני האדם של הזמנים הקדומים היו יכולות נפש שאיפשרו למתקדש לעורר בתוכו את זיכרון הזמן שאנחנו עוברים לפני שאנחנו יורדים אל הגוף הארצי. לכן היתה למתקדש של הימים ההם שאלה של הערת הזיכרונות הקוסמיים. בשביל היוונים זה היה עניין של להסתכל לתוך הטבע,של תפיסת הטבע. אבל המתקדש בעידן המודרני צריך להגדיר לפניו כמטרה שלו את הידע של האדם, הוא נקרא ללמוד להכיר את האדם, באופן ישיר, כישות רוחנית. לשם כך, הוא חייב ללמוד לשחרר את עצמו מתוך ההבנה הנוכחית המוגבלת הארצית של הקשר שלו עם היקום. הרשו לי לחזור לדוגמא שנתתי לאחרונה באוקספורד איך השחרור הזה צריך להתבצע.

אחת המשימות של ידע החניכה, המציגה קושי יוצא דופן, היא זו של יצירת קשר עם נפשות שעזבו את כדור הארץ ועברו דרך שער המוות. זה בכלל לא קל ליצור קשר כזה, אבל זה יכול להיעשות על ידי עירור הכוחות העמוקים של הנפש. זה הכרחי להבין מהרגע הראשון כי יש להרגיל את עצמך, על ידי ביצוע זהיר של תרגילים מסוימים, לסוג של שפה שרק בה אפשר לדבר עם המתים. שפה זו היא, מעין צאצא של הדיבור האנושי הרגיל שלנו. ניתן להיכשל לחלוטין, אם חושבים כי דיבור אנושי רגיל, בדיוק כפי שהוא, יכול לסייע בביסוס קשר עם המתים. אחד הדברים הראשונים שאנו מגלים כי המתים יכולים להבין ורק לזמן קצר מאוד, את מה שאנחנו קוראים שמות עצם. אין בשפתם שום דרך להביע "דבר," דבר מבודד, שבו אנו מציינים שם עצם. המילים בשפה שלהם יכולים להעביר תחושה של תנועה, הן מלאות בפעילות פנימית. כתוצאה מכך אנו מוצאים כי כאשר מעט זמן חלף מאז הנפש עברה בשער המוות, היא מגיבה רק למילים המציינות פעילות – כלומר, לפעלים. במפגש שלנו עם המתים, מעת לעת, נרצה להציב שאלות אליהם; אנחנו חייבים לנסח את השאלות שלנו בצורה שהם יכולים להבין; אם אנו מסוגלים לעשות זאת, התשובה תבוא לאחר זמן. עלינו רק לדעת איך לעמוד על המשמר, איך לשים לב לכך. ככלל, כמה לילות יצטרכו לחלוף לפני שהמת יכול לענות על השאלה שהצגנו בפניו. זה, כפי שאתם רואים, עניין של מציאת הדרך שלנו בהדרגה לשפה של המתים, וזה לוקח זמן רב לפני שהשפה זו מגלה את עצמה בפנינו. המתים עצמם נאלצו לחיות את דרכם לתוך זה. כי עליהם, כמו שאתם יודעים, להסיג את חיי הנפש שלהם לגמרי מהאדמה. השפה התקינה של המתים לא קשורה לשום תנאים הארציים, מקורה מהלב, – כן, היא שפה של הלב. היא נוצרה באותו אופן שבו נוצרות קריאות בשפות הארציות. למשל, אתם יודעים, איך אנחנו אומרים "אה!" כאשר אנו מבטאים פלא או הערצה. השפה של המתים מקורה באותה דרך. צלילים ושילובים של צלילים בשפה זו בלא אחר מאשר במשמעותם המלאה והאמיתית. מרגע המוות, השפה מתחילה להשתנות עבורנו לגמרי. זה אינו יותר משהו שבוקע מאיברי הדיבור. זה הופך להיות סוג של שפה שעליה סיפרתי לכם קודם לכן, כשסיפרתי לכם על מה שעולה מן הפרחים ומבשר דבר מה לגבי בני אדם אחרים. אנחנו מתחילים לדבר בעצמנו במקום עם איברי הדיבור, עם זה אשר בא מן הפרחים. אנו עצמנו הופכים להיות פרחים, אנחנו פורחים עם הפרחים. אנחנו נכנסים, למשל, עם כוחות הנפש שלנו לתוך הפרח של צבעוני, ומבטאים, באימגינציה של הצבעוני, את אותו הדבר שבא לידי ביטוי כאן על האדמה במבנה של המילה. אנחנו גדלים שוב אל הרוח, הנמצאת בכל מקום.

תוכלו לראות בקלות, מהדוגמה הזאת של השפה, כי אדם צריך להרגיש את דרכו לתוך תנאים שונים לחלוטין, כאשר הוא עבר דרך שער המוות. במציאות, הידע שלנו על האדם אכן קטן, אם אנחנו רק מכירים אותו דרך מה שאנחנו רואים בעיניים שלנו. ידע החניכה המודרנית צריך ללמד על הצד השני של האדם. מה שהראתי לכם כיום הוא רק ההתחלה. אנו נגלה כי הגוף עצמו של האדם הוא משהו שונה לגמרי מן התיאור הניתן בספרים מדעיים. ככל שאנו הולכים רחוק יותר בידע חניכה, גוף האדם הופך עבורנו עולם ומלואו. זו היתה משימתם של המתקדשים הקדומים לעורר באדם מחדש יכולות אבודות להיזכר בחייו כפי שהיו לפני שירד אל האדמה. למתקדש של היום יש משימה שונה לחלוטין. הוא צריך להשיג משהו חדש, צעד חדש קדימה. למה שהוא עושה תהיה עדיין משמעות גם כאשר הוא יעזוב את האדמה – כן, גם כאשר האדמה עצמה לא תהיה יותר ביקום. זהו טבע המשימה שעל מדע החניכה המודרני להגשים; ומכוח ועוצמה של משימה זו, עליו לדבר.

זה ידוע לכם, חברי היקרים, שמדע החניכה צריך מדי פעם לקחת חלק בהתפתחות הרוחנית של האדמה. שוב ושוב הוא מופיע בקרב בני האדם. ידע החניכה, שחייב לבוא אל העולם היום והידע של תקופתנו הוא התחלה בלבד של הידע שהאדם באמת צריך להחזיק, יהיה בוודאות נתון להתנגדות גוברת. הכוחות הערוכים נגדו גדולים ביותר, ונצטרך את כל הכוחות כדי לנצח. עוד לפני תחילת החניכה המודרנית – אשר פותחת את הדרך עבור האדם לפגוש שוב את הכוחות העל-חושיים – אפילו לפני שהחניכה המודרנית הזו החלה למצוא את מקומה האמיתי בעולם, בשליש האחרון של המאה ה -19, כוחות הנגד כבר היו בעבודה, והתאמצו להחדיר בתרבות – שלא במודע, על פי רוב, בכל הקשור לבני האדם עצמם – נטיות שבסופו של דבר יהרסו את החניכה המודרנית, וימחקו אותה מעל פני כדור הארץ.

האם הבחנתם אי פעם כיצד כל הזמן שומעים אנשים אומרים, כאשר עובדות חדשות של ידע מובאות: "ככה אני מסתכל על זה! זוהי נקודת המבט שלי! "והם אומרים את זה כל כך בקלות, מבלי שעברו כל התפתחות מיוחדת של הנפש או הרוח. זה אכן מקובל למדי שלכל אחד יש זכות לבטא את פסק דינו, ולדבר מנקודת המבט של איפה שהוא עומד כרגע. ואנשים אפילו נעלבים עמוקות וכועסים אם מישהו מעז להציע כי יש סוג של ידע אשר להשגתו יש צורך לעבור התפתחות פנימית. אמרתי עכשיו כי כאשר בשליש האחרון של המאה ה -19 כשהחלו להתעורר האפשרויות אצל בני האדם לחפש חניכה בדרך מודרנית, כוחות האויב כבר היו בפעולה. כפי שאתם רואים, הם רצו להביא את עקרון השוויון גם לתחום הנפש והרוח, כך שגם שם כל בני האדם ייחשבו באותה רמה. אני יכול להצביע על אנשים רבים אשר שיטה זו של התנגדות לחניכה המודרנית פועלת אצלם.

חברים יקרים, האם אתם חושבים שכאשר אני צריך לדבר מתוך רוח של מדע החניכה, למילים יהיה אותו הצלצול כמו בדיבור מנקודת מבט ארצית רגילה?

ניסיתי להסביר איך השפה משתנה לגמרי כאשר עליה ליצור מפגש עם ישויות עולם הרוח, ואני חושב שלא תטעו להבין אותי עכשיו אם אומר לכם איך מדע הרוח רואה, למשל, אדם כמו רוסו. אם מדברים מנקודת המבט הארצית, לעולם לא ניכשל להכיר את גדולתו וחשיבותו של רוסו ואני מוכן לגמרי לקשור את עצמי עם המשבחים והביקורת החיובית שלה נתנו אחרים ביטוי. אך אם עלי להלביש במילים ארציות כיצד רוסו נראה מנקודת המבט של מדע הרוח, הייתי צריך לומר: רוסו, עם תפיסתו שכל בני האדם שווים רוחנית, הוא, אחרי הכל, רק עוד אחד בעולם של דברנים רבים בתרבות המודרנית שלנו! נסיך ומנהיג, נאמר, בין כולם! אנשים לא בקלות מבינים כיצד זה אפשרי, לקרוא לאדם גדול מנקודת המבט הארצית, ובו זמנית, מנקודת המבט של חניכה לקרוא לו קשקשן, דברן! אבל אם אנחנו באמת רוצים להשיג את הידע על האדם, ואם אנחנו מכירים בכך שלשם כך עלינו, כמו שאמרתי, לקחת בחשבון את השמים ואת הארץ כמחוז חפצנו, ואז להבחין בקצב הפועם ביניהם, נגלה כי גם אמירה פרדוקסלית לכאורה היא נכונה ונדרשת להיאמר. שכן, למעשה, ככל שאנו לומדים להקשיב לשני הצדדים, – למה שנשמע מצד הארצי של הקיום ולמה שנשמע מן הצד האחר של הקיום- ככל שאנו לומדים לשמוע את הדברים יחד, יכולה להגיע אלינו הדרכה בחיפוש אחר ידע אמיתי של האדם.

הידע האמיתי על האדם צריך להיבנות על אותו הבסיס שעליו בנו מתקדשים העתיקים:

EX DEO NASCIMUR האדם מקורו באלוהים. עלינו לבנות על מה שפוגש אותנו כאשר אנו מביטים אל היקום שבו – לא במודע לנו – כריסטוס הופך להיות המדריך שלנו, כפי שתיארתי. יחד עם זאת, זו המשימה שלנו להביא את כריסטוס יותר ויותר לתודעה שלנו, כדי שנוכל לצבור ידע תחת הדרכתו על התוכן של העולם הזה, שאליו שייך המוות. ואז נדע לבטח כי עושים דרכנו לתוך עולם גוסס ומת זה ביחד עם הכריסטוס:

IN CHRISTO MORIMUR. וככל שאנו יורדים עם כריסטוס לקבר של החיים בכדור הארץ, כך תהיה לנו איתו, תחיית המתים ואת התחיות הרוח:

PER SPIRITUM SANCTU REVIVISCIMUS.

את קודש הקודשים הזה המתקדש המודרני צריך לשים כמטרה של כל השאיפות שלו. חישבו על כך היטב, והשוו זאת עם האופן ומצב הרוח של החשיבה ששייך למדע של היום, ותראו בעצמכם כי התנגדות להתקדשות המודרנית היא בלתי נמנעת. התנגדות נוראית תהיה, ללא ספק, להתקדשות החדשה – אולי התנגדות אשר הינה בלתי נתפסת היום, התנגדות אשר תלבש צורה של מעשים ולא של מלים ותבוא לידי ביטוי בניסיונות דרסטיים כדי להפוך את ידע ההתקדשות לבלתי אפשרי ולא נגיש.

זה היה בהתאם לתשוקתי הכנה, בדברי כמו שאני עושה עכשיו במעגל קטן ואינטימי, כדי לתאר לכם מה מדע חניכה יכול להשיג ולדעת, בתקווה כי תיאורים אלה עשויים למצוא בית בלבכם ולעורר כוח בתוככם; כך שייתכן שיהיו לפחות כמה אנשים בדור הזה שידעו להתייחס לעצמם באופן הנכון – מצד אחד, למה שמחפש כניסה אל העולם שלנו מתוך עולמות הרוח, ומצד שני, למה שעושה כל שביכולתו כדי למנוע מהרוחניות לחלחל לחיים על האדמה. זה מה שאני רוצה להניח על לבבכם, חברים יקרים. מכונסים כפי שאנו כאן במעגל קטן יותר, לאחר שהיו לנו, לשמחתי הגדולה, הזדמנות להרצאות פתוחות לקהל רחב יותר באוקספורד. יכולתי בהרצאות אלו לעסוק בהיבטים יותר חיצוניים, וזה היה חשוב שכאן במעגל קטן יותר נוכל לגעת בצדדים יותר אזוטריים של מדע הרוח.

וזהו הזמן שנוכל ללכת מעבר לתחושת החידה והמבוכה מפני שהצהרות על עולם הרוח נראות פרודקסליות. הן חייבות להיות כך. השפה של עולמות הרוח היא שפה אחרת לגמרי מהשפה השייכת לאדמה. יש לעבוד קשה עם כל הכוח לפני שניתן למסור בעולמות הדיבור הארצי אמיתות שיש לבטאן באמת בדרך שונה לגמרי. לכן יש להיות מוכנים לכך שלפעמים אנשים עלולים להיכנס לשוק שמספרים להם, בפשטות ובישירות על משהו שמתרחש בעולמות הרוח.

רציתי בדרך זו למשוך את תשומת לבכם לתחושה ולאימפולס שנמצא מאחורי ההרצאה של היום, ואני רוצה כעת לאחד את מה שאמרתי עם הביטוי של סיפוק עמוק ביותר שיכולתי שוב לדבר בפניכם כאן בלונדון. זה תמיד מקור של סיפוק עבורי להיות יכול לעשות זאת. כפי שאמרנו קודם לכן, זה קורה רק לעתים רחוקות. אבל במקרים הנדירים שאנו ביחד לזמן קצר, יהיה זה כך שננצל את ההזדמנות להעיר בליבנו ובנפשנו מחדש סוג חזק יותר של "ביחד" שיתקיים ללא הפרעה בין אלו שמצדיים באנתרופוסופיה. זה היה המאמץ היום, ובמובן הזה אני מבטא לסיכום את תשוקתי הכנה, חברי היקרים, שנישאר בעתיד ביחד, ככל שנהיה רחוקים אחד מן השני.