רודולף שטיינר

הרצאה 1

לונדון 24.4.1922 GA211

תרגמה מאנגלית: נועה ברקת

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

חברים יקרים,

זה בעל חשיבות ממדרגה ראשונה שיהיו בתקופה הנוכחית מספר אנשים היודעים היכן עומד האדם בהתפתחותו הרוחנית, ויודעים גם מה צריך להיות הצעד הבא שלו כדי שהציוויליזציה לא תושמד לחלוטין. כי מה מתרחש היום? בדברי אליכם, חברי היקרים, אני יכול להשתמש בטרמינולוגיה אנתרופוסופית ולומר שהכוחות האהרימניים, שפועלים בכל מקום שבו האדם חושב או פועל על בסיס חומרני (מטריאליסטי), מנסים בימינו לכבול את האדם לאדמה על ידי שליטה באינטלקט שלו. כוחות אהרימניים אלו חזקים מאד, והם מחפשים אחרי דרכים שונות להגיע לנשמות בני האדם, כדי לשכנע אותם בתפיסה החומרנית ובהבנה אינטלקטואלית של העולם.

מסיבה זו זה הכרחי שיהיו מספר אנשים שיידעו כיצד התפתחות האדם אמורה להתרחש במטרה שהאדם יגיע ליעדו.

נתבונן מעט אחורה אל העבר. לא נרחיק מאד, כרגע עלינו להרחיק לא יותר מ 3000-4000 שנים לפני מיסטרית גולגולתא. ואז נעקוב, מנקודת מבט מסויימת על מסלול התפתחות האדם מתקופה זו והלאה.

בתקופה שעליה ברצוני לדבר בתחילה פרחה ציוויליזציה במזרח שלה קראתי בספרי "מדע הנסתר"^[1]: התרבות הפרסית הקדומה. מורה האנושות במהלך שיא התרבות הזו היה זרטוסטרא, זורואסטר, לא זרטוסטרא שעליו מדווחת ההיסטוריה; זה חי קודם לכן. הזרטוסטרא שאליו כוונתי הוא מורה קדום יותר של האנושות. בתקופה קדומה זו, כפי שאתם יודעים, זה היה די מקובל שתלמידים של מורה גדול ונעלה המשיכו לתקופה ארוכה לשאת את שמו; והזרטוסטרא שעליו אנו קוראים בהיסטוריה היה במציאות האחרון לשושלת של תלמידים של זרטוסטרא הגדול. כעת, מורה גדול זה של האנושות התקדש באופן נפלא ויוצא דופן לתוך סודות הקיום, והוא היה יכול לעמוד לפני בני תקופתו וללמד אותם כמתקדש נעלה וראשון במעלה. זרטוסטרא ידע – וזו היתה ההתקדשות שלו שאיפשרה לו להיות בעל הידע הזה – שבמקום בשמיים שאליו אנו נושאים את עיננו כשאנו מבקשים לראות את השמש, חיה ישות רוחנית גדולה חובקת כל. בתחילה הוא כלל לא ראה את השמש הפיזית; במקום בשמיים שבו אנו רואים כיום בתודעה הרגילה שלנו את השמש הפיזית, זרטוסטרא ראה רוח גדולה השוכנת בכל. ורוח קוסמית זו השפיעה עליו בדרך רוחנית, כך שהוא יכול היה לדעת שבזריחה, עם הקרניים שנפלו מהשמש על האדמה, הגיעו גם קרניים רוחניות, קרניים של נדיבות וחסד רוחניים, שהדליקו בנפש וברוח האדם את ה"אדם הגבוה" שאליו שואף האדם היומיומי שבתוכנו באופן תמידי.

בתקופות קדומות אלו המתקדשים לא קיבלו שמות על בסיס חיצוני, השמות שלהם הגיעו אליהם לפי מה שהם ידעו. ולכן המתקדש הגבוה הזה שעליו אנו מדברים נקרא על ידי תלמידיו – וכך הוא קרא גם לעצמו – זרטוסטרא, זורואסטר, הכוכב הזוהר. הוא נקרא על שם האלוהות הקורנת ששלחה לאדמה את קרני החוכמה. ההתקדשות של זרטוסטרא היתה, ביחס לכל ההתקדשויות שבאו אחריה, יותר גבוהה ויותר נעלה. כשהוא הסתכל על השמש הרוחנית הקוסמית, הוא התבונן לתוך המקור של כל הכוחות שהפכו את האבנים על האדמה לקשות ומוצקות, שגרמו לצמחים לבקוע מהזרעים ולגדול, שגרמו לחיות למלא את הארץ בכל מיניהם השונים, ושיצרו את האדם לפרות ולרבות על האדמה. הקדום ביותר מבין כל הזרטוסטרות, הכוכב הזוהר, היה בעל כל הידע של כל מה שהתרחש על האדמה, והוא היה בעל הידע הזה מפני שהוא יכול היה לחוות את הישות הרוחית של השמש.

ואז הגיע זמן שהאדם לא יכול היה יותר לחדור כל כך עמוק לתוך המיסטריות של העולמות – לתקופה זו קראתי בספרי "מדע הנסתר", על שם התרבויות של מצריים וכלדיה. האדם עדיין התבונן למעלה אל השמש, אבל לא ראה אותה יותר כקורנת, כשולחת את קרניה; הוא ראה אותה רק כזורחת, כמאירה את האדמה באורה. האדם דיבר בתקופות אלו על רה, שהמייצג שלו על האדמה היה אוזיריס. רה סימל עבורם את השמש שנעה מסביב לאדמה, מעניקה אור. חלק מהסודות אבדו, המתקדשים כבר לא יכלו לראות בבהירות פנימית מלאה את האל הקוסמי הקורן, כפי שיכלו לראות המתקדשים הקדומים. המתקדש יכול היה רק לראות כיצד כוחות אסטרליים בראשיתיים מגיעים מהשמש. זרטוסטרא ראה בשמש ישות, הוא עדיין יכול היה לראות בתוך השמש ישות. המתקדשים במצריים וכלדיה ראו בשמש את הכוחות שהגיעו לאדמה, כוחות של אור, כוחות של תנועה. מה שהם ראו היו המעשים – משהו נחות לעומת ישות; מעשים רוחניים, אכן, אך לא ישות רוחנית. המתקדשים המצריים דיברו על האחד שמייצג על האדמה את כוחות השמש שהאדם נושא בתוכו וקראו לו אוזיריס.

כשאנו מגיעים לתקופת יוון, אנו מוצאים במאה השמינית, שביעית, חמישית לפני הספירה, לפני המיסטריה של גולגולתא, שהאדם איבד את כל הכוח של התבוננות לתוך מיסטריית השמש, הוא יכול היה רק לראות את השפעת השמש בסביבה של האדמה. האדם תפס את פעולת השמש באתר שממלא את החלל מסביב לאדמה. ולאתר הזה, שנמצא מסביב לאדמה וחודר את האדם עצמו, המתקדשים היוונים – לא האנשים באופן כללי, אלא המתקדשים – קראו זאוס.

אלו היו שלושה שלבים בהתפתחות התרבותית של האנושות. קודם כל היה השלב שבו המתקדשים תפסו את השמש כישות אלוהית-רוחנית, ואז, שלב שני שבו המתקדשים תפסו את כוחות השמש הפועלים שם, ולבסוף שלב שלישי שבו המתקדשים יכלו רק לתפוס את השפעת ישות השמש על אתר האדמה.

כעת, היה בתקופה המאוחרת יותר אדם שהתקרב אל הידע של המתקדשים ככל הניתן לתקופתו, ושהיה בקיא בידע של שלושת ההיבטים הללו של השמש – ההיבט של השמש על פי זרתוסטרא, ההיבט של השמש על פי אוזיריס וההיבט של השמש כפי שנראה והובן על פי פיתגורס ואנתגורס. בכוונתי ליוליאן הכופר^[2]. יוליאן הכופר עצמו לא יכול היה לתפוס את השמש בכל שלושת ההיבטים, אבל הוא ידע את הידע. הוא ידע זאת כמסורת שהועברה במיסטריות. ויוליאן הכופר כל כך התרשם משלושת היבטים אלו של השמש שעבורו מה שהנצרות הביאה נראה פעוט בהשוואה לכך. מכיוון שהוא עדיין ידע על הזוהר הנפלא שאין לו מלים שאותו ראה זרטוסטרא; הוא ידע על הפעילות של האש והאור של הכוחות הקוסמיים הכימיים וכוחות החיים הקוסמיים, כפי שהאדם יכול היה לתפוס אותם במיסטריות העתיקות. את כל זאת, יוליאן, יכול היה בזמנו עדיין ללמוד – גם אם רק על ידי המסורת. כל הידע נראה היה לו כה נפלא ואדיר, שהוא מצא את עצמו בלתי מסוגל לקבל את הנצרות. המחשבות והמטרות שלו, למעשה, פנו בכיוון שונה לגמרי. הוא היה חדור בתשוקה להחדיר לאנושות את המיסטריות הקדומות שאליהן הוא עצמו התקדש לדרגה מסויימת. וזה, חברי היקרים, היה מה שהוביל לבסוף לשליפת הסכין שהביא את חייו לסוף אלים. היד שהניפה את הסכין היתה שייכת לאחד מאלו שחשבו זאת לחטא ללמד את הידע הנעלה של המתקדשים לכל האנושות, ושרצו שהאנשים ישמעו את דבר השמש רק באופן חיצוני – כלומר, בנסיבות החיצוניות שהיו נהוגות בתקופה ההיא.

יוליאן הכופר הכריז שלשמש יש שלושה היבטים: הראשון, ההיבט של האתר הארצי, השני, ההיבט של האור בשמיים שמאחורי האתר הארצי – שהוא גם ההיבט של הכימי, החום של האש וכוחות החיים ולבסוף ההיבט של הישות הרוחית הטהורה. עקב כך הוא הורד מהדרך. ואכן, יש להודות שהרגע עדיין לא הגיע שהאנושות בכללותה היתה בשלה לקבל אמיתות כבדות משקל ויקרות ערך כאלו.

לימוד ההיסטוריה, יכול, יחד עם זאת, לשפוך אור על משהו אחר בהקשר הזה, שהוא בעל חשיבות גדולה מאד. חלק נכבד מהידע המשולש על זרטוסטרא, אוזיריס, זאוס ואנתגורס – הידע על השמש הרוחית, השמש האלמנטרית ושל זאוס, השמש מוצפת האתר בסביבת האדמה – מצאה את דרכה לתוך התרבות היוונית הרחבה והחיצונית, והעולם לא היה בעל אמנות יוונית נפלאה, או פילוסופיה יוונית נפלאה, או אריסטו ואפלטון, לולא זרמו לתוך האמנות והפילוסופיה של יוון מה שיכל זרם לתוכה מתוך החוכמה של המיסטריות.

הגיע זמן, יחד עם זאת, שאמיתות המתקדשים שנמסרו מתקופות העבר כבר לא היו ניתנות להגנה מספיק מחילולן. ידע נרחב שמקורו היה בחוכמת ההתקדשות הועבר לידיהם של רומאים מכובדים, במיוחד הקיסרים הרומאים. ביניהם, אולי רק על אוגוסטוס לבדו ניתן לומר שעדיין ידע להעריך את חוכמת ההתקדשות שהועברה אליו. בעולם הרומאי, באופן כללי, לא היתה כל הבנה לגורמים האזוטריים באמנות יוון ובחוכמת יוון, לא היתה הכרה בכך שהן הכילו אלמנטים הקשורים לידע הקדום. כתוצאה מכך, התרבות החצי ברברית והפרוזאית של הרומאים השתלטה על מה שניתן לכנות פני השטח המבריקים של תרבות יוון, אך היתה בלתי מסוגלת להעביר, בצורה אמיתית, לדורות הבאים את מה שחי בלב התרבות הזו. וכך, כשהשפעת הרומאים התחילה לחלחל לנצרות, שמאז המיסטריה של גולגותא עשתה דרכה אל העולם, לא היתה כל אפשרות לנצרות לקבל, ביחד עם מה שהגיע מרומא, את התמצית האמיתית של התרבות הקדומה.

כשאני מתאר אירועים היסטוריים באופן שכעת עשיתי, אין לקחת זאת כביטוי של אשמה או ביקורת. זה היה הכרחי להתפתחות של האנושות שדברים יתרחשו כפי שהתרחשו. יחד עם זאת, זה גם הכרחי שלא נהיה עיוורים לעובדה שבגלל רומא אנו לא יודעים כיצד להעריך ולשמור על התקדשות, והאמיתות המקוריות של ההתקדשות מתקופות קדומות נמנעו מלמצוא את דרכן אל המערב. עלינו להבין שאנו, כבני אדם בעלי תודעה רגילה ומודרנית, הורחקנו מאמיתות מקודשות של הזמנים הקדומים בגלל שרומא לא היתה יכולה להבין אמיתות כאלו. כפי שאנו יודעים, היה זה אדם שברח מרומא שהבריח מחוץ לאירופה את הפילוסופים היוונים הנותרים והפציר בהם למצוא מקלט במזרח.

יש לזכור זאת; הדיון בנושא שבידינו הכרחי שיתחיל בהתייחסות אליהם – עלינו לקחת את מחשבותינו לאחור, אפילו אם לזמן קצר, לזמנים הרחוקים כשהמורים הרוחניים של האדם עדיין יכלו להפנות את מבטם לשמיים זרועי הכוכבים ולתפוס את השמש בעלת שלושת ההיבטים. השארית האחרונה של הידע הזה שהושארה לדורות הבאים היא הסמל של הכתר המשולש שנלבש על ידי האפיפיור של רומא. הסמל החיצוני נשאר; המציאות הפנימית אבדה. אבל דרך ההתקדשות החדשה של הזמנים המודרניים, ישנה דרך, שנפתחת שוב לאדם להתבונן אחורה לתקופות הקדומות הללו של ההתפתחות. ההתקדשות החדשה הזו שהידע האנתרופוסופי שלנו מביא, מאפשרת לנו להסתכל אחורנית ולתפוס כיצד זה היה עבור האדם כשהוא הסתכל מעלה מהאדמה אל השמש והקשיב ושמע את מה שהשמש לימדה אותו על המיסטריות של התפתחות האנושות.

*

ידידי היקרים, כשהתלמידים של המתקדשים העתיקים, התבוננו החוצה אל העולם הרחב ודיברו על מה שהם ראו חי אי-שם מעבר לאדמה בפעולה של השמש, כן, בשמש עצמה –הם דיברו על הישות הרוחית האדירה של השמש כפי שתוארה על ידי זרטוסטרא, הם דיברו על אותה ישות שבזמנים מאוחרים יותר אנו קוראים לה כריסטוס. כך שנהיה נאמנים לאמת אם נאמר שהמתקדשים של הזמנים העתיקים קלטו את כריסטוס מחוץ לאדמה בקוסמוס, בקוסמוס שמרכזו והמייצג שלו היה בשמש. המהות האמיתית של המיסטריה של גולגולתא אינה נחה בעובדה שהיא מלמדת על כריסטוס. המתקדשים של הזמנים העתיקים גם ידעו ולימדו עליו. רק שהם דיברו עליו לא כחי על האדמה, בתוך כוחות האדמה, אלא כחי בתוך כוחות השמש. זוהי טעות לחשוב שהמתקדשים העתיקים לא דיברו על ישות הכריסטוס. כריסטוס תואר עוד לפני המיסטריה של גולגולתא – כישות שהיא מחוץ ומעבר לאדמה. האדם איבד את יכולת הראייה של האמת הזו ולכן עלול להתייחס להצהרות אלו כלא נוצריות. אבל מדוע הצהרות אלו נחשבות לא נוצריות, כשאנו רואים שאבות הכנסייה הקדומה בוודאות החזיקו בתפיסה זו? הם אמרו: "האנשים החכמים של הזמנים הקדומים שפעמים רבות מתוארים כפגאנים, היו במובן עמוק נוצרים. האבות הקדומים של הכנסייה לא היססו לדבר על הפגאנים כנוצרים עוד לפני המיסטריה של גולגולתא."

מה שהתרחש במיסטריה של גולגולתא היה לא פחות מאשר שהישות שקודם לכן לא היתה על פני האדמה, שניתן היה למצאה רק מחוץ לאדמה כשהאדם עבר תהליך ההתקדשות למיסטריות השמיים – ישות זאת התגשמה בישוע מנצרת, חיה על האדמה כישוע מנצרת, נצלבה ונקברה באדמה, והופיעה לפני התלמידים המתקדשים שלה בקומה לתחייה – כזה שקם לתחייה בגוף רוחני. ישות השמש הנעלה והכבירה ירדה מהגבהים הקוסמיים, ירדה אל האדמה – זהו האירוע שהתרחש במיסטריה של גולגולתא. וכשהוא ירד מהעולמות הרוחניים ועבר דרך המוות, וגופו נקבר באדמה, אותו הכריסטוס – לאחר מותו ותחייתו – קידש תלמידים. וזה חשוב שרבים ידעו כיום מה כריסטוס לימד באותו זמן את מתקדשיו; זה חשוב שרבים ידעו את הידע הזה של כריסטוס שקם לתחייה, במטרה שהם יוכלו להשתתף בכוחות שכעת פועלים להתפתחותה של האנושות.

נתבונן שוב אחורנית למתקדש של התקופות הקדומות. כיצד הוא קיבל את הידע? כל המתקדשים של התקופות הקדומות הודרכו על ידי ישויות שהיו מחוץ ומעבר לאדמה. וההוראות ניתנו באופן הבא. התלמיד של המיסטריה אומן והוכן להיות יכול לראות כשהוא מחוץ לגופו, ודרך סוג ראייה זה להכיר את הישויות. דיברנו על האופן שבו זרטוסטרא הגיע לידע של הכריסטוס כישות השמש הנעלה. המתקדש הקדום הגיע להכיר גם ישויות אחרות של ההיררכיות. והשפה, השפה הרוחנית שבה השתמשו הישויות שירדו בדרך זו כדי ללמד את המתקדשים, היתה שפה כזו שבזמנים הקדומים ההם עדיין ניתן באמצעותה להחדיר את הידע לבני האדם.

היו בתקופה הקדומה הזו מורים נעלים. והכריסטוס – היה גם הוא מורה נעלה שכזה. לאלו שנתן הוראות לאחר תחייתו הוא היה מורה נעלה. ומה שהוא יכול היה ללמד אותם היה חדש; זה היה יותר ממה שהמורים הנעלים הקדומים יותר לימדו.

המורים הקדומים של התקופות הקדומות דיברו אל האדם על סודות הלידה, אבל הם לא דיברו על סודות המוות; מפני שבעולם הנעלה שממנו הגיעו המורים הנעלים הקדומים כדי ללמד את המתקדשים הקדומים לא היתה אף ישות שעברה דרך המוות, המוות היה משהו שהיה יכול להתרחש רק על האדמה על ידי האדם. האלים הסתכלו על האדמה וראו אנשים מתים; הידע שלהם על מוות היה ידע חיצוני בלבד. אבל כריסטוס למד להכיר את המוות על האדמה. מפני שהוא לא רק יצר קשר, זרח לרגע דרך אנשים מסוימים ברגעים מסוימים, כמו במקרים של מורים נעלים אחרים. כריסטוס למד להכיר את המוות עצמו כשהוא כאל, חי על האדמה כנפש אנושית בגוף אנושי פיזי. לכן הוא הכיר את המוות כמציאות ממשית. הוא עבר דרך המוות והוא גם למד דבר נוסף.

חברי היקרים, אם הכריסטוס היה עובר רק מה שהתרחש מרגע הטבילה בירדן, עד לזמן הצליבה והמוות על הצלב, כי אז בעוברו כל זאת, הוא לא היה יכול לדבר על המיסטריות שעליהן הוא לימד את תלמידיו הנאמנים, את מתקדשיו לאחר התחייה.

עלי להסביר לכם שלמורים הנעלים שהיו יכולים לרדת לאדמה וללמד מתקדשים בתקופות קדומות, כל המיסטריות היו פתוחות בכל העולם מלבד המיסטריה של תוך האדמה. המתקדשים ידעו שלמטה בתוך האדמה הוחזקו ישויות רוחיות מסוג שונה מזה של האלים, שלפני המיסטריה של גולגולתא, שהיו שוב ושוב מגיעים ללמד את בני האדם. היוונים, לדוגמא, לא היו לא-ערים לישויות הרוחיות בתוך האדמה; הם קראו להם במיתולוגיה הטיטאנים. אבל כריסטוס היה הראשון מהאלים העליונים שלמד להכיר את תוך הארץ, וזוהי עובדה חשובה. ה כריסטוס, בגלל שנקבר באדמה, הביא ידע לאלים העליונים מאזור שלפני כן הם לא הכירו. וסוד זה, שגם האלים העליונים עברו התפתחות – את הסוד הזה כריסטוס לימד לתלמידיו, מתקדשיו לאחר התחייה. סוד זה למד גם פאולוס^[3] דרך ההתקדשות הטבעית שהוא חווה מחוץ לדמשק. מה שהמם את פאולוס עד למעמקי ישותו היה הידע שהכוח שקודם לכן שכן בשמש התאחד כעת עם כוחות האדמה

מה היתה הסיבה לכך שפאולוס, כשעדיין היה שאול התרסי, רדף את נאמני הכריסטוס? הסיבה היתה שהוא למד והתקדש במיסטריה הכלדית העתיקה שהכריסטוס חי מחוץ לאדמה בקוסמוס, ואלו שהכריזו שהכריסטוס חי באדמה טועים. אבל כששאול התרסי הואר בדרכו לדמשק, באותו רגע הוא ידע שזה היה הוא עצמו שטעה, בכך שהוא היה מוכן להאמין רק למה שהיה עד כה אמיתי. וכעת הוא ראה שמה שהיה אמיתי השתנה. הישות ששכנה קודם לכן בשמש ירדה לאדמה והמשיכה לחיות בתוך כוחות האדמה.

לכן המיסטריה של גולגולתא, להבנתם של אלו שיידעו אותה לבני האדם, לא היתה רק אירוע עבור האדמה, אלא אירוע קוסמי, אירוע של כל העולמות. כך זה הובן בימים המוקדמים של הנצרות. והמתקדש האמיתי תיאר את האירוע באופן הבא.

המתקדשים הנוצרים המוקדמים היו מתקדשים עמוקים; והם ידעו שהכריסטוס, שעליו אנו חושבים כיום כישות שעברה דרך המיסטריה של גולגולתא בראשית העידן שלנו – הם ידעו שהכריסטוס, שהגיע הנה מהשמש, גם ירד אל השמש מגבהים רחוקים יותר. זה היה בשמש שזרטוסטרא תפס אותו. ואז, כוחו עבר אל קרני השמש. המתקדשים של מצרים תפסו אותו בקרני השמש. ואז כוחו חי בסביבת האדמה שם המתקדשים היוונים תפסו אותו. וכעת בזמננו הנוכחי – כך אמרו המתקדשים הנוצרים הקדומים – ניתן לאדם לתפוס את הכריסטוס כאחד שהלך על האדמה בגוף ארצי, ונראה על ידינו בצורתו האמיתית כשקם לתחייה – הכריסטוס שבתוך האדמה, שראה את המיסטריה של האדמה ויכול כעת להביא לכך שהמיסטריה הזו בהדרגה תזרום לתוך התפתחות האנושות.

היו חום וזוהר נפלאים בכל הדרך שבה הידע האזוטרי הזה תוקשר, בבתי ספר להתקדשות בודדים ומפוזרים, במהלך המאות הראשונות לאחר כריסטוס – שהגיע מכל המזרח והתפרש כלפי המערב בצינורות סודיים. כן, אל תטילו בכך ספק, היה לימוד אזוטרי כזה של הנצרות. אבות הכנסייה הראשונים ידעו יותר ממה שהיה ידוע כיום. אבל הם ראו גם באותו זמן את ההתקפה שאיימה מצד הרומאים. להיסטוריונים מודרניים יש מעט מאד ידע על ההתנגשות האדירה בין הנצרות הקדומה לבין האימפולס האנטי רוחני של רומא. מה שהעולם הרומי עשה היה להלביש כסות של חיצוניות על המיסטריות הנוצריות העמוקות ביותר.

לאדם הקדום היה יחס חי לכוחות הקוסמוס, כפי שבקושי ניתן לדמיין היום עם התודעה הרגילה שלנו. אנשים שחיו שלושת, ארבעת או חמשת אלפים שנה לפני כריסטוס ידעו די יפה שכשהם אוכלים דבר זה או אחר, הוא פועל בתוכם ומביא את כוחות הקוסמוס להתגשם בתוכם. התבוננו לדוגמא, על ההוראות שזרטוסטרא נתן לתלמידיו. הוא נהג ללמד אותם באופן הבא: איכלו את פירות השדה. על פירות אלו זרחה השמש, ובשמש חיה ישות רוחנית גדולה וכבירה. הכוחות של ישות רוחית כבירה זו, מגיעים ממרחקי הקוסמוס, נכנסים עם קרני השמש לתוך פירות השדה. אתם אוכלים את פירות השדה, והחומרים הללו מביאים וממלאים אותכם בכוחות הרוחניים של השמש. כשאתם נהנים מפירות השדה, השמש "זורחת" בתוככם. אומר לכם מה עליכם לעשות בטקסים של תקופת החגים. קחו משהו שהוכן מפירות השדה. מידטו עליו. זיכרו שהשמש בתוכו. מידטו עליו עד שחתיכת הלחם תזרח אליכם. ואז איכלו זאת, והיו מודעים כיצד הישות הרוחית של השמש הגיעה ממרחקי הקוסמוס, נכנסה לתוככם והתחייתה בתוככם."

מה נשאר מכל זה? רק הביטוי החיצוני – אכילת הלחם במיסה. ואלו שממשיכים לחגוג טקסים כאלו ברוח ובהבנה שבה רומא הכירה את הנצרות הם בדיוק אלה שמתנגדים בעוצמה לכל רעיון שהאדם צריך חוכמה קוסמית במטרה להבין את הידע של פאולוס; מכיוון שפאולוס תפס את הקרינה הזורחת מהעננים, של הכוח שהיה כוחה של השמש, הישות האל-חושית, הכריסטוס, שבמיסטריה של גולגולתא ירד אל האדמה – האל הקוסמי שהתאחד עם כוחות השמש.

בשלושת המאות הראשונות של התפתחות הנצרות, היה ידוע הרבה על המיסטריה הזו. לאחר מכן הידע החיצוני של העולם תפס את האדם כך, שזה בקושי אפשרי עבורנו כיום, כשאנו קוראים את מה שהועבר אלינו מהמאות הראשונות לנצרות, להכיר מהם כמה עמוקה באופן רוחני היתה התפיסה הראשונית בנצרות של האירוע של גולגולתא. אבל כעת הגיע הזמן, בעל חשיבות עליונה לאדם, להסתכל אחורנית ולהשיב את הזיכרון של ההבנה הרוחנית של הנצרות שהתקיימה במאות הראשונות לאחר הכריסטוס. מאז תקופה זו האדם עבר דרך התפתחות שאיפשרה לו להשיג חוכמה ארצית מדהימה. כתוצאה מכך הפך לישות חופשית. בתקופות הקדומות אפילו המתקדשים לא היו חופשיים. כשהם רצו לעבוד מתוך אימפולסים עמוקים, הם סבלו כדי שיובלו על ידי אלוהים. על ידי ההשגה של חוכמה ארצית, ורק על ידי כך, האדם השתחרר. בעתיד הקרוב, יחד עם זאת, תוצאות הדבר הזה יהיו שהכוחות האנטי-אלוהיים, הכוחות האנטי-נוצריים, יוכלו לתפוס את נפשות האדם. כוחות אנטי-נוצריים – הם אלו שאותם אני מכנה הכוחות האהרימניים.

יש לנו כיום מדע מאד מתקדם, אך הוא עדיין לא התנצר. אנו מדברים רבות על הציוויליזציה והתרבות שלנו, אך איש אינו רואה סיבה לנצר את מדעי הטבע שעליהם הן מתבססות. עלינו, יחד עם זאת, לנצר את מדעי הטבע; אחרת לא נקבל את כל מה שאנו זקוקים לו מן הקוסמוס. אנו נאבד זאת. לפני זמן רב, כשבני האדם היו רגישים יותר, הם היו יכולים לקבל הבנה ביחד עם תזונה שהיו מהנות עבורם. אבל כשהזמן חלף, הם הפכו זרים יותר ויותר לחיי הקוסמוס. בתקופה המאוחרת יותר של התקופה הכלדית-מצרית, המתקדשים היו עדיין יכולים לדבר את כוחות האלוהות – הכוחות שנכנסים לאבנים ולצמחים. ולכן יכול לעלות בתקופה זו מדע של ריפוי ותרופות. ולמעשה, התרופות הכי יעילות שלנו מגיעות גם כיום מתקופה עתיקה זו, גם אם מעט אנשים יודעים זאת. כן, גם בשטח של הריפוי, עלינו לפנות שוב למקורות האמיתיים של הידע, ולפתח אמנות של תרופות שמבוססת על תובנות של הכוחות העמוקים של דברים שמסביבנו. מוטל על ההתקדשות המודרנית למצוא את הדרך. התנועה האנתרופוסופית נמצאת רק כדי להעניק לאדם את מה שהוא יכול להשיג כיום. כיון שמ-1899, התקופה האפלה, כך קראו לה הנביאים העתיקים – עברה וחלפה. כל מה שמסביבנו הוא העולם הרוחי, העולם הרוחי החי שיכול לגלות עצמו אלינו. אנו יכולים לתפוס ולדעת אותו. מוטל עלינו להאזין ולשמוע מה שהעולם הרוחי מגלה לנו. זוהי המטרה והיעד שלנו בתנועה האנתרופוסופית. אנו רוצים שהאדם יהיה רגיש לתגליות של עולם הרוח. אכן, זוהי משימה שהיא לא רק עניינם של בני האדם אלא נוגעת לכל הקוסמוס.

*

חברי היקרים, כשאנו מתחילים לתקשר עובדות בודדות מרוכזות מהידע של המתקדשים, עלינו לא להיות מופתעים עם אמת אחת או אחרת נתקלת בבוז ונידוי. זכרו מה שאמרתי בראשית ההרצאה – שיש כיום צורך באנשים שהם בעלי ידע בהיר ומפורט הנוגע להתפתחות האנושות. יש צורך כיום בעולם באנשים שרכשו את הידע שלהם ממדע הרוח. ואתם, כך אני חושב, ראיתם מהתיאורים שניתנו, כמה חשוב שלא ננוח על זרי הדפנה בהכרה של אמיתות גדלות ורחבות, אלא נביא את האמיתות הללו היישר אל תוך עולם האנושות, וניתן להן להתחיות שם. את זה נוכל לעשות, כי האמיתות של מדע הרוח נושאות בתוכן כוחות חיים ויכולות לדבר עם עוצמה ודיוק על חיי האדם עלי אדמות. תנו לי לתת לכם דוגמא.

במהלך התקופה של אחד ממסעי הצלב המאוחרים היה נזיר צעיר שחי באחד מהמנזרים באיטליה. נזיר זה היה מחונן באורח יוצא מן הכלל והקדיש עצמו למחקר מיוחד של הידע שהגיע – לא בכתב, אלא נמסר מפה לאוזן – מהתקופות הנוצריות הקדומות. כי ידע כזה המשיך לחיות זמן רב כמסורת, בחלק מהמנזרים. נזיר מבוגר יותר היה, לדוגמא, מספר זאת לצעיר יותר כשהם היו לבדם ביחד; והנזיר הצעיר שעליו אני מדבר למד הרבה מאד על הידע הנוצרי הקדום בדרך זו. ואז, הוא עזב את איטליה והצטרף למסע הצלב. הוא נפל למשכב באסיה הקטנה ובזמן שטופל, הוא פגש נזיר מבוגר יותר שהתקדש למיסטריות של הנצרות.

כתוצאה מהמפגש הזה, התעוררה באיש הצעיר כמיהה עמוקה להגיע לידע האמיתי ולהבנה של המיסטריה הנוצרית העמוקה. הוא מת, אי שם במזרח והוא נולד שוב בתקופתנו, נולד כאישיות שבה הכוחות שהגיעו מהחיים הקודמים עבדו בחוזקה והראו עצמם באופן יוצא דופן.

כפי שאמרתי כעת, כשמתחילים לדבר על הבסיס של מדע הרוח ועל עניינים מעשיים של החיים, זה באמת די צפוי שאנשים יהפכו זאת למגוחך. יחד עם זאת, זה לגמרי הכרחי שזה יעשה כיום. והזמן יגיע שתהיה לנו את התפיסה לראות את הדברים כך שנוכל להבחין רוחנית ולדבר על עובדות היסטוריות באותו ביטחון שבו אנו יכולים לדבר על עובדות של המדע החיצוני. האישיות שעליה דיברתי אינה אחרת אלא הקרדינל ניומן^[4]. עיקבו אחרי מהלך חייו מצעירותו והלאה; התבוננו בידע שיש לו, קראו את מילותיו שלו. לא תוכלו שלא לראות שהקרדינל ניומן הוא בעל אישיות חזקה הקשורה בנצרות שהיא שונה מהנצרות של הסביבה שלו. תבינו מדוע הוא רצה להתרחק מהסוג האינטלקטואלי של הנצרות שהוא מצא מסביבו, וחלם על סוג אחר של תודעה כפי שהיתה לתלמידים הראשונים של הכריסטוס שקם לתחייה. עקבו אחרי חייו המאוחרים, ציינו לעצמכם את המלים המשמעותיות שהוא הגה בתקופה של הסמכתו, כשהוא הצהיר שלא תוכל להיות גאולה לדת, אלא אם האדם יקבל גילוי חדש. חישבו על כך וזה יהפוך בהיר לכם שהחיפוש הכנה שלו נולד מכמיהה עמוקה וחזקה שהגיעה אליו מחיים קודמים עלי אדמות.

האדם חש את הנוכחות ואת האימפולס של כוחות רוחניים אלו שעליהם דיברתי בחלק השני של ההרצאה שלי. הוא חש – גם אם במעומעם – שזה יכול להיות אפשרי בימינו, על ידי התפתחות מיוחדת, להשיג התקדשות חדשה ולקבל גילוי חדש. ועדיין הוא עצמו קיבל בסופו של דבר להבנתו את הנצרות – מסורת! אני לא צריך לספר לכם לאן חיפושו הוליך אותו; ניתן לקרוא את הסיפור בעצמכם. הוא נאבק להגיע דרך ה"זוהר" אל "האור" שמעבר, אבל נשאר כל הזמן בתוך הענן. ידע עמוק יותר של ישותו מגלה לנו שאין להאשים את ניומן בכך, אלא שהוא היה במובן זה קורבן, קורבן של תקופה, קורבן של כוחות אהרימניים – כפי שקראתי להם זה עתה. כוחות אהרימניים אלו היו בעלי השפעה חזקה מאד על קרדינל ניומן. הם לקחו בשבי את כוח החשיבה שלו שכתוצאה מכך לא יכול היה להתפתח בחופשיות ולמצוא דרך לרוחניות. מכיוון שמי שרוצה כיום לחיות את חייו בחופש צריך קודם כל להיות חופשי בחשיבתו, עליו לשחרר את כוח המחשבה מכבלי המוח.

*

אהרימן השיג את הצלחתו הגדולה ביותר על ידי קיצור החצי השני של חיי האדם לאחר המוות. אתם יודעים איך זמן מסוים עובר בין מוות ללידה חדשה. תיארתי במחזות המסתורין כיצד הזמן הזה מורכב משני חצאים, החצי השני מתרחש לאחר מה שכיניתי שעת החצות הקוסמית. חצי שני זה – התקופה מהחצות הקוסמית ועד לרגע הלידה – אהרימן מנסה לקצר. ועל ידי שהוא עושה זאת הוא משתלט על מוחות בני האדם ועל החשיבה שלהם. עם אנרגיה נמהרת ופראית הוא מזרז את המוח, ומנסה לכפוף את האדם לאדמה. זוהי הדרך שבה הכוחות האהרימניים פועלים כיום – ובמידה הולכת וגדלה; הם מנסים להביא את כוח המחשבה של האדם למישור יותר ויותר ארצי, הרחק מהעולם הרוחני. בני האדם מתגשמים לכן 100 או 200 שנה מוקדם מדי. דרך זו של מתקפה מצידם של הכוחות האהרימניים צריכה להיות מוכרעת על ידי אנרגיה רוחנית ונחישות. בזמן שהקרדינל ניומן חי את חייו, גם אז הוא לא היה יכול, למרות כל האנרגיה הרוחנית שלו, לשחרר את חשיבתו בצורה מספקת – אחרת הוא לא היה מדבר כפי שעשה על הצורך בהתגלות החדשה, הוא היה מוצא במקום זאת את דרכו לכך בעצמו. לא נוכל להשמיט מהשיקולים שלנו אדם כמו קרדינל ניומן כשאנו קוראים לשים לב לרוחניות שיכולה להביא אדם לחיים חדשים בתקופתנו. מכיוון שרוחניות זו תסייע לאדם, כפי שהצבעתי כבר, להבין את המיסטריה של גולגולתא. זה יאפשר לבני האדם לזמן את מלוא כוחותיהם האנושיים לתפיסתם; והמיסטריה של גולגולתא תחיה בתוכם, בתוך ישותם הפנימית. כשאני מדבר כאן באנגליה, בכוונה ציינתי את קרדינל ניומן כדוגמא. הלימוד של דמויות טרגיות כמותו יכול להביא אלינו הביתה את הצורך הדוחק מאד של ימינו; ואתם תמצאו דוגמאות נוספות רבות כאן באנגליה. זוהי הסיבה מדוע כה דחוף שתהיה הבנה בארץ הזו לצורך לידע רוחני ולחיים רוחניים, שנחטפו מהקרדינל ניומן על ידי הכוחות האהרימניים. ידע רוחני וחיים רוחניים צריכים שוב להיות נגישים לאנושות, אם הציוויליזציה צריכה להינצל מחורבנה.

*

תובנות לתוך קשרים כפי שתיארתי קודם לכן, יכולות להעיר בתוכנו את הרצון לעשות מה שביכולתנו להתקדמות החיים הרוחניים של האנושות. אין באמת כל דרך אחרת עבורנו כיום. אבל בל נהיה עיוורים לעובדה שהכוחות האהרימניים הם מאד חזקים. האמת היא שהאויבים שלנו חזקים ועקשניים, ובהשראת הכוחות האהרימניים הללו הם הולכים ומתחזקים! אני רוצה לומר לכם זאת כיום, כדי שלא תיסוגו כשתמצאו שככל שהתנועה האנתרופוסופית תתקדם בעולם, יהיה עליה להלחם בהתמדה ובאופן הולך וגובר עם כוחות אויב נוראים. יהיו מילותי כוח מעורר בכם, מצד אחד להיות בעלי תובנה לתוך הרצון והכוונה שנמצאת מאחורי המאמצים האנתרופוסופיים, ומצד שני לעמוד לצידכם מול ההתקפות – שיהיו לעתים מלאות השמצה נתעבת – מול האויבים שרוצים לחסל תנועה זו ברגע לידתה. חזקים ככל שיהיו אויבים אלו, עלינו להיות חזקים לא פחות – כל אחד מאיתנו בכוח החיובי של האנרגיה העצמית שלו ושל יוזמתו. תפיסת העולם האנתרופוסופית צריכה להיות מוצבת בעולם בבהירות ובנאמנות, גם אם בדרך היא תפגוש בחוסר הבנה, ובנטייה לחוסר אמון במטרותיה.

לכן זוהי תשוקתי הכנה ביותר שיהיו רבים מבינכם שיתעוררו וימהרו לפעול ללא הרף כדי שהרוחניות, למרות כל המכשולים וחוסר ההבנה, תפרח בעולם. אם תרגישו דחף לעשות זאת, משמעות הדבר היא שאתם מתעוררים לעובדה שיש הכרח דחוף ברוחניות הזו למען התפתחות המין האנושי.

אם, ידידי היקרים, התקרבנו קצת אחד לשני בהבנה משותפת של ישותה האמיתית של האנתרופוסופיה, וחשיבותה לתקופתנו, כי אז פגישה זו שלה היה עלינו לחכות מספר שנים, תישא פירות נאים. שאו תקווה זו בלבותיכם, נישאר בנחישות יחד בנפשנו, גם אם תנאים של מרחק יפרידו בינינו.

————————————————————-

1. מדע הנסתר בקוויו העיקריים – יצא בעברית בהוצאת תלתן. ראו כאן ↑
2. פלאוויוס קלאודיוס יוליאנוס (בלטינית: Flavius Claudius Iulianus), המכונה יוליאנוס הכופר (בלטינית: Iulianus Apostata;‏ 331 או 332 – 26 ביוני 363, היה קיסר רומא בין השנים 361 ל363. ↑
3. פאולוס – נקרא בהתחלה שאול התרסי – האירוע שמתואר כאן מופיע ב'מעשי השליחים' פרק ט, בברית החדשה. ↑
4. http://en.wikipedia.org/wiki/John_Henry_Cardinal_Newman ↑