רודולף שטיינר

תרגום מאנגלית: אורנה בן דור

תיקונים: דליה דיימל, דניאל זהבי

9 הרצאות שניתנו בהלסינגפורס מאי יוני 1913,     GA146

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 5 1.6.1913

אם ברצוננו לחדור לתוך המיסטריות של חיי אנוש חייבים אנו למקד את תשומת ליבנו בחוק חשוב של הקיום, אני מתכוון זה שנקרא החוק המחזורי. בדרך כלל טוב יותר להסביר ולתאר מאשר להגדיר. גם במקרה זה אני מעדיף להסביר על ידי מושגים מוגדרים מה הכוונה במהלך המחזורי של החיים, וזאת משום שהגדרה תמיד נראית חיוורת וחסרת תוכן ממשי לצד המציאות הממשית.

בית ספר לפילוסופיה ביוון, ברצותו לתהות על קנקנו של טבע ההגדרות, התחיל פעם לתת הגדרה של האדם. כפי שאתם יודעים, הגדרות מתעתדות לייצר מושגים שמתאימים לתופעה אמפירית, אבל אנשים בעלי תובנה לוגית לא יכולים שלא לחוש בדלות ובחוסר הפוריות של תהליך זה. החברים בבית הספר היווני הסכימו לבסוף להגדיר אדם כהולך על שתיים חסר נוצות. בשעה שהגדרה ייחודית זו נשמעת יותר כאמירה טיפשית, היא אכן מייצגת את טבע האדם במובנים מסוימים. יום למחרת אחד מחברי בית הספר הביא תרנגולת מרוטת נוצות ואמר לחבריו, "בהתאם להגדרה שלכם זהו אדם". דרך מטופשת להראות את אי הממשות שבניסיון להגדיר דבר מה.

נמשיך אם כך לתאר דברים בעזרת המאפיינים העיקריים שלהם כשנציב במוקד שלנו את המציאות.

בתחילה, נתייחס למחזור המוכר בחיי היום יום, זה של יקיצה ושינה. מה באמת הוא מציין? את טבע השינה יכולים אנו להבין רק אם מבחינים אנו שבתקופה הנוכחית פעילות הנפש של חיי העירות באדם גורמת להרס מתמשך במבנים העדינים של מערכת העצבים. עם כל מחשבה וכל דחף של רצון שעולה בנו כתוצאה מגירוי של העולם החיצוני, אנו הורסים תצורות עדינות במוחנו. בעתיד הקרוב יתבהר יותר ויותר כיצד שינה אמורה לתמוך בחיי העירות היומיומיים שלנו.

אנו מתקרבים לנקודה שבה מדע הטבע יחבור למדע הרוח בעניינים האלו. מדע הטבע יצר כבר יותר מאשר תיאוריה אחת לגבי הרושם שחיי הערות שלנו גורמים לתהליך הרסני מסוים לעצבים ולמוח. עקב עובדה זו חייבים אנו להרשות לתהליך ההופכי התואם, הפיצוי, להתרחש במהלך השינה.

בזמן שאנו ישנים עובדים בנו כוחות שלולא כן לא היו מראים עצמם, ושלהם אנו לא מודעים. הם עסוקים בשיקום מבני העצבים העדינים של מוחנו. הרס זה הוא שמאפשר לתהליך המחשבה להתרחש בנו, ולכך שנוכל להשיג ידע. ידע רגיל לא היה אפשרי לולא התרחשו בנו תהליכי התפוררות במשך שעות הערות שלנו. כך, שני תהליכים מנוגדים מתרחשים במערכת העצבים שלנו – כאשר אנו ערים תהליך של הרס, במהלך השינה תהליך של תיקון. מכיוון שתהליך ההרס הוא זה שלו אנו חייבים את המודעות שלנו, הוא זה שאותו אנו תופסים. חיי הערות שלנו מורכבים מתהליכי תפיסה מפוררים. במהלך השינה אנו לא מודעים מכיוון ששום תהליך הרסני לא פועל בתוכנו. הכוח שבזמנים אחרים יוצר את המודעות שלנו, מופעל בשינה לעבודה בונה. הנה לפניכם מחזור.

הבה ונתייחס למה שקורה במהלך השינה. בגלל מחזור מתחלף זה של תהליכי הרס ובנייה אנו רואים מדוע זה כה מסוכן לבריאות להתהלך ללא שינה ראויה. ללא ספק חיי אדם מאורגנים כך שסכנה כזו לא גלויה באופן מיידי, משום שמה שנוכח בו בזמן מסוים, נבנה כבר עבורו זמן ניכר לפני כן. כך, התהליכים הלא נורמאליים לא יכולים להשפיע על טבעו כל כך עמוק כפי שהיינו עלולים לשער. יכולים היינו לצפות מאנשים שסובלים מנדודי שינה להתפרק לחתיכות מייד, אבל הם כמעט ואינם מתמוטטים כה מהר. הסיבה לכך זהה לסיבה ששומרת עבור אנשים שהם בו זמנית עיוורים ואילמים, כמו הלן קלר המפורסמת, על האינטלקט שלהם שיוכל להתפתח למרות זאת.

בזמן הנוכחי באופן תיאורטי זה אמור להיות בלתי אפשרי, משום שמה שיוצר את החלק הגדול יותר של האינטליגנציה שלנו נכנס למוח דרך העיניים והאוזניים. הסיבה להתפתחותה האינטלקטואלית של גב' הלן קלר הינה, שלמרות ששערי החושים שלה סגורים, היא ירשה מוח שהינו בעל פוטנציאל להתפתח. לולא היה אדם ישות תורשתית, מקרה שכזה לא יכול היה להתאפשר. זאת אומרת, אם אדם לא היה בעל מוח בריא דרך התורשה בהרבה יותר ממה שאנו סבורים, נדודי שינה היו עלולים בזמן קצר מאוד לגמרי לערער את בריאותו. אבל לאנשים יש ברוב המקרים כל כך הרבה כוח מורש, שאינסומניה (נדודי שינה) יכולה להתמיד זמן רב ללא שתפגע בהם באופן רציני. מכול מקום העובדה שהמחזור של בניה שתוצאותיו הן חוסר המודעות בזמן השינה, ומחזור ההרס בחיי הערות מתרחשים ביסודם, נשארת נכונה.

אנו מבחינים במכלול החיים האנושיים לא רק במחזורים קטנים אלו אלא גם בגדולים יותר. אני מסב עתה את תשומת ליבכם למחזור עליו הצבעתי לעיתים קרובות בעבר. כל מי שיעקוב אחרי מהלך החיים בעולם המערבי יראה תצורה מוגדרת למדי של החיים הרוחניים באנושות מהתקופה של המאות הארבע עשרה, חמש עשרה, שש עשרה עד לשליש האחרון של המאה התשע עשרה. בחיים הרגילים אנו מתבוננים על התפתחויות אלו באופן מעורפל ולא מדויק.

אבל אם נתבונן בהם עמוק מספיק אנו נראה כיצד, בכל הכיוונים מאז השליש האחרון של המאה התשע עשרה, ניכרים סימנים של צורה שונה לגמרי של חיים רוחניים מערביים. כמובן, אנו בתחילתה של מגמה זו, כך שאנשים לא מבחינים בה במלוא משמעותה. רק תארו לעצמכם אדם שמנסה לדבר בפני קהל כמו זה הנמצא כאן, נאמר לדוגמא בשנות הארבעים חמישים של המאה התשע עשרה, אודות דברים שאותם מניח אני לפניכם כאן. הדבר לגמרי לא מתקבל על הדעת. זה אבסורד. לדבר על הדברים כפי שאנו מדברים עליהם עתה, לא היה בא בחשבון בכל זמן שהוא החל מהמאה הארבע עשרה, חמש עשרה והשש עשרה עד לשליש האחרון של המאה התשע עשרה. הייתה זו התקופה שאופן החשיבה המדעי, דרך החשיבה שיצרה את ההישגים המטריאליסטים הגדולים, הגיעו לשיאם. האנשים הנחשלים של האינטלקטואליזם המדעי ידבקו בזה לזמן מה בעתיד, אבל בפועל, התקופה של המטריאליזם חלפה.

בדיוק כפי שעידן המחשבה המדעית התחיל בערך במאה החמש עשרה, העידן של המחשבה הרוחנית מתחיל עתה. שתי תקופות אלו הנבדלות באופן חד, נפגשות בזמן הנוכחי שבו אנו חיים. יותר ויותר יהיה ברור כיצד דרך חדשה של חשיבה חייבת לבוא במגע עם הממשות של הדברים. מחשבה תהפוך להיות שונה מאוד מזו שהייתה בארבע מאות השנים האחרונות, למרות שהמחשבה שהייתה בעבר חייבת הייתה להיות כפי שהייתה בזמנים הללו. במהלך תקופה זו המבט האנושי חייב היה להיות מכוון החוצה לעבר מקומות רחוקים של היקום. דיברתי לעיתים קרובות על המשמעות הגדולה של האבולוציה הרוחנית המערבית ברגע הזה שבו קופרניקוס, גלילאו, קפלר וגיורדאנו ברונו, כולם כאחד פרצו את כיפת השמים. עד לזמנם אנשים האמינו שהכיפה הכחולה של הרקיע הייתה תלויה מעל האדמה. הוגים גדולים אלו הצהירו שכיפה חלולה זו לא קיימת למעשה. הם לימדו את האנושות להתבונן לעבר מרחקים אינסופיים של החלל הקוסמי.

עכשיו, מה היה הדבר שהיה כה משמעותי במעשיו של ברונו בהסבירו לבני האדם כיצד הספירה הכחולה שאותה קבעו כגבול כוחות הראייה שלהם למעשה אינה באמת שם, כאשר הוא אמר: "עליכם רק לראות שאתם אלו שמשליכים אותה החוצה לחלל?" הנקודה החשובה הייתה שזה הצביע על תחילתה של תקופה שהגיעה לקיצה, עם הגילוי שבאמצעות הספקטרוסקופ אפשר היה לחקור את ההרכב החומרי של גופים שמימיים רחוקים ביותר. תקופה מופלאה, תקופה זו של המטריאליזם! עתה אנו בנקודת ההתחלה של תקופה אחרת, תקופה שהמקור שלה הינו באותם חוקי גדילה כפי שהייתה הקודמת לה, אבל אף על פי כן עומדת להיות תקופה של רוחניות. בדיוק כפי שהתקופה של מדע הטבע הוכנה על ידי עבודתו של ברונו בשבירתו את גבולות החלל, כך יפרצו בתקופה הממשמשת ובאה שמי הזמן.

האנושות, בדמוֹתה את החיים הסגורים בין לידה ומוות, או התעברות ומוות, תלמד שאלו הינם רק גבולות שהוצבו על ידי הנפש האנושית עצמה. בדיוק כפי שבתקופות קדומות בני אדם מיקמו את עצמם מתחת לספירה הכחולה כגבול של חושיהם, ואז באחת התפשטה הראייה שלהם לעבר ספירות אינסופיות של חלל, כך יפרצו גבולות הזמן שבין לידה ומוות. בצאתו לחופשי מגבולות אלו, ישתרעו בפני מבטו של האדם בים האינסופי של הזמן, כל השינויים המתרחשים בישותו כאשר הוא עובר דרך אינקרנציות עוקבות. כך תקופה חדשה מתחילה, תקופתה של המחשבה הרוחנית.

עתה, אם נוכל להכיר בבסיס הרוחי של מסורות אלו העוברות מתקופה אחת לחברתה – איפה נמצא את הסיבה של שינוי זה במחשבה האנושית? אין זה דבר שעולה בקנה אחד עם פילוסופיה ופיזיולוגיה חיצונית, או אנטומיה. ועדיין זה נכון שהכוחות הללו שנכנסו לנפשות הפעילות של האדם משמשים היום לרכישת ידע רוחני – כוחות אלו עצמם, שבמהלך ארבע מאות השנים האחרונות, עבדו באורגניזם של האדם ככוחות בונים. מאז תקופת קופרניקוס עד לשליש האחרון של המאה התשע עשרה כוחות מסתוריים עבדו לתוך האורגניזם של גוף האדם בדיוק כפי שהכוחות השרויים במערכת העצבים במהלך השינה עובדים. כוחות אלו בנו מבנה מוגדר בחלקים מסוימים במוח. המוח של האדם המערבי שונה מזה שהיה ברשותו חמש מאות שנה לפני כן. מה שנמצא מתחת לגולגולתו של האדם היום אינו נראה כפי שנראה אז, משום שאורגן עדין שלא היה שם לפני כן נוצר בו. למרות שאי אפשר להוכיח את זה באופן חיצוני, זוהי האמת. מתחת למצחו של האדם התפתח איבר עדין, והכוחות הבונים אותו סיימו את משימתם עכשיו. במחזור ההיסטוריה שאנו מתקרבים אליו עתה זה יהיה ניכר ביותר ויותר אנשים. עתה כאשר זה כבר שם, הכוחות שבנו את האיבר הזה השתחררו. בדיוק עם כוחות אלו תשיג האנושות המערבית ידע רוחני. כאן אנו רואים את הבסיס הפיזיולוגי רוחני של החומר. אנו כבר מתחילים לעבוד עם כוחות אלו, שאדם לא יכול היה להשתמש בהם במשך ארבע מאות השנה האחרונות, משום שהם שימשו לבניית האיבר הנצרך, בכדי לאפשר לידע רוחני להיות קיים בעולם.

הבה ונדמיין את האדם בן המאה השבע עשר או השמונה עשר. כאשר הוא עומד מלפנינו יודעים אנו שכוחות רוחניים מסוימים נמצאים ועובדים מאחורי המצח שלו, משנים את המוח שלו. כוחות אלו עבדו ללא הרף בכל האנשים במערב. עתה הבה ונניח שאדם זה הצליח להשהות את הכוחות האלו לזמן מה, כשהוא גורם להם להפסיק את עבודתם. דבר מה דומה עשוי היה לקרות לו – ואכן קרה במקרים מסוימים – כפי שמתרחש כאשר באמצע השינה שלו אדם משעה את הכוחות שכרגיל עסוקים בבניית מערכת העצבים במוח. הוא מניח להם להתרופף. ניתן לחוות רגעים שבהם נראים אנו ערים תוך השינה שלנו, ועדיין לא ממש ערים, משום שאנו נשארים חסרי תנועה, אין אנו יכולים להזיז את הגפיים שלנו, אין לנו תפיסה חיצונית. אבל אנו ערים. ברגעים אלו של יצירה חופשית של הכוחות המשקמים, אנו יכולים להשתמש בהם למראות על-חושיים. אנו יכולים להתבונן לתוך העולמות הרוחיים. דבר מה דומה קרה לו לאדם, לפני מאתיים שנה, כשהוא השעה את הכוחות הבונים של מוחו. מהמאה השמונה עשר עד למאה התשעה עשר, הוא ראה מה שעובד לתוך המוח שלו מעולמות הרוח, כך שמהמאה העשרים ואילך בני אדם יוכלו להעלות עצמם למראות רוחניים.

מאז ומתמיד היו אנשים בודדים שחוו התנסויות שכאלו. התנסות של כוחות קטסטרופאליים (נוראים) אמיתיים, מרשימים באופן שלא ניתן לתארו. תמיד היו אנשים שלרגעים חיו בתוך מה שנכנס מתוך העל-חושי ומביא לעולמות החושיים את זה שלא היה קיים במחזור הקודם של האבולוציה, האורגן העדין בחלל הקדמי. אנשים שכאלו ראו את האלים, ישויות רוחניות שגרמו לתהליך הבנייה של האורגניזם האנושי. אנו רואים באנשים אלו ראיה על–חושית המתוארת מהיבט רענן שהגיע לא מכבר. יכולים אנו לחולל רגעים שכאלה במהלך השינה על ידי תרגול התרגילים שנתתי בספרי "כיצד קונים דעת העולמות העליונים" ועל ידי זה לזכות בהצצה לתוך חיים רוחניים כאלו שמתוארים בספרי "דרך להכרה עצמית של האדם, סף עולם הרוח". כך אפשרי הדבר עבור הכוחות במהלך מחזור נתון של אבולוציה, לגרום לעתיד להיות חופשי לרגעים, ולראיה רוחנית להיות אפשרית.

אפשר לשיים כוחות אלו – אחרי הכול, מה הם שמות? יכולים אנו לקרוא להם כוחותיו של גבריאל. אבל הנקודה היא לרכוש לרגע הארה לגבי העל-חושי ששם אנו תופסים ישויות רוחניות עובדות מתוך עולמות אלו לתוך האורגניזם האנושי. למעשה, סיכום של כוחות שמונחים על ידי ישות, גבריאל, השייך להיררכיה של הארכי-מלאכים. מאז המאה החמישית עד לשליש האחרון של המאה התשע עשר, כוחותיו של גבריאל פעלו באורגניזם האנושי, ובזכות זאת היכולת להבין את העולם העל-חושי נרדמה לזמן מה. הייתה זו השינה של ההבנה הרוחנית שחוללה את הניצחון האדיר של מדעי הטבע. עתה, כוח זה התעורר. הרוח עשתה את עבודתה. כוחות גבריאל השתחררו. אנו יכולים עתה לעשות בהם שימוש, משום שהם הפכו לכוחות נפש. הרי לפנינו מחזור של דבר מה בעל משמעות עצומה מאשר ערות ושינה.

ישנו מחזור רב עוצמה עוד יותר באבולוציה האנושית. אנו יכולים לציין כיצד תודעה עצמית, מקור הגאווה של האנושות בתקופה פוסט-אטלנטית זו שלנו, לא תמיד הייתה שם אלא שהיה עליה להתפתח באופן הדרגתי. היום המילה אבולוציה נשמעת לעיתים קרובות, אבל רק לעיתים רחוקות אנשים לוקחים אותה ברצינות. לפעמים אנו יכולים לראות חוויות מוזרות לגבי הנאיביות של האנשים בהקשר לסובב אותם, כה בפשטות הם מניחים לדברים רבים לשחק מתוך הלא-מודע שלהם לתוך החיים המודעים, ולא בקלות מגיעים לנקודה, ליחס למקור העל-חושי, למה שנכנס לעולם המוכר להם מתוך הלא מוכר.

במהלך הימים האחרונים נקרה בדרכי שוב מקרה מעניין של ההיגיון שעוצר במחצית הדרך. כאשר אנו נושאים בליבנו את העובדה שבכדי להבין אנתרופוסופיה חייב להתקיים הרגל מיוחד ומסוים של מחשבה, נוכל להבין היטב מדוע ההשקפה האנתרופוסופית נתקלת בהתנגדות כל כך גדולה. אני מתכוון להרגל לא לעצור אף פעם באמצע הדרך לאורך קו המחשבה.

מונח לפני "לוח זמנים של החושב החופשי" שפורסם בגרמניה. המהדורה הראשונה יצאה לאור בשנה שעברה. אדם לגמרי רציני תוקף בה את המנהג ללמד ילדים רעיונות דתיים. הוא מצביע על כך שהדבר הפוך לטבעו של הילד, מכיוון שהוא עצמו הבחין בכך שכאשר ילדים מורשים לגדול לבדם, הם לא מפתחים רעיונות דתיים כלל וכלל. לכן אין זה טבעי להחדיר רעיונות אלו לילדים. עתה, אנו יכולים להיות בטוחים שלוח השנה הזה יגיע למאות אנשים שידמו שהם מבינים כמה חסר הגיון הדבר ללמד ילדים דת. ישנם טיעונים רבים כאלה היום, ואנשים אף פעם לא שמים לב לחוסר השלמות הרעיונית שבהם. בתגובה אנו צריכים לשאול: "לו ילדים מסיבה כלשהי היו חיים כל חייהם באי בודד ולא היו לומדים לדבר, האם רשאים היינו לכן להימנע מללמדם לדבר?" זה אותו סוג של הגיון. כמובן, אנשים לא יודו שזה רעיון זהה, מכיוון שברגע הראשון הם מצאו את הרעיון הקודם עמוק. מעניין להתבונן על דברים באופן הזה בהיבט הרחב של החיים החיצוניים היום. דברים שמייצגים שאריות מהתקופה המטריאליסטית שחולפת.

יש באמתחתי כאן דוגמא נוספת, מאמר לא רגיל שהתפרסם לאחרונה על ידי ו'ודרו ו'ילסון, נשיאה של ארצות הברית של אמריקה. מאמר על חוקיה של ההתקדמות האנושית. ו'ילסון מצביע על העובדה שאנשים מושפעים על ידי מחשבה דומיננטית של תקופתם. כיצד בזמנו של ניוטון, כאשר כל דבר היה חדור ברעיון של כוח המשיכה, אפשר היה להרגיש את השפעותיה של התיאוריה שלו ברעיונות החברתיים, אפילו בטרמינולוגיה הפוליטית, למרות שלמעשה תיאוריות אלו הינם ישימות רק לגבי גופים שמימיים. השפעות הרעיון של כוח המשיכה התפשטו. כל זה נכון. אנו צריכים רק לקרוא את הספרות של זמנו של ניוטון כדי למצוא בכל מקום מילים כמו "משיכה" ו"דחייה"? ו'ילסון פיתח את הנקודה בצורה מתוחכמת. הוא טען שזה לא מספק ליישם רעיונות מכאניים טהורים, כמו המכניזם השמיימי, בחיים האנושיים ותנאיהם. הוא הראה כיצד החיים האנושיים בזמן ההוא היו לגמרי משובצים ברעיונות אלו וכיצד הם השפיעו באופן נרחב על עניינים פוליטיים וחברתיים. בצדק הוא הוקיע יישום זה של חוקים מכאניים טהורים בתקופה שבה הניטוניזם רתם את כל המחשבה אליו. "אנו חייבים לחשוב באופנים שונים" אמר ו'ילסון, ואז המשיך לבנות את הרעיון שלו לגבי המדינה. הוא עושה זאת באופן כזה, שלאחר כל מה שהוא אומר על הניוטוניזם, הוא עצמו מרשה לדרוויניזם לדבר דרך כל דף של כתביו. למעשה, הוא נאיבי מספיק להודות בכך. הוא אומר שמושגים ניוטוניים אינם מספיקים, אנו חייבים ליישם את חוקי הדרוויניזם על האורגניזם. יש לנו כאן דוגמא חיה על הדרך בה אנשים צועדים היום בעולם, עם רעיונות נחשבים למחצה, משום שבמציאות הרעיונות שנגזרים באופן טהור מהאורגניזם החי גם הם אינם מספקים. נזקקים אנו לחוקי הנפש והרוח. כך מבינים אנו כיצד התנגדויות נערמות נגד המחשבה האנתרופוסופית, משום שהיא דורשת חשיבה חודרת כל, לוגיקה שחודרת ללב העניין, ולא עוצרת במחצית הדרך. זוהי מעלתה של ההשקפה האנתרופוסופית. היא מחייבת את מאמיניה לחשוב באופן לא שגרתי.

עלינו לחשוב על האבולוציה במובן הרוחני, לא במובן הדרוויניסטי של ווילסון. עלינו לדעת שהמודעות העצמית, שהינה היום המאפיין העיקרי של האנושות, השורש המוצק הזה של האני, התפתח רק בהדרגה. גם את זה היה צריך להכין, בדיוק כפי שהמחשבה הרוחנית שלנו הוכנה בארבע המאות האחרונות. על כוחות רוחניים היה לפעול כלפי מטה מתוך העולמות העל-חושיים, על מנת לפתח את מה שמצא ביטוי לאחר מכן בחיי המודעות העצמית של האדם. בהקשר זה יכולים אנו לדבר על הפסקה באבולוציה, עם תקופה שקדמה לה ותקופה שעקבה אחריה. אנו נכנה את התקופה העוקבת – עידן המודעות-העצמית.

קדמה לתקופה זו בהשתנות המחזורית, תקופה שבה האיבר של המודעות-העצמית נבנה לתוך האדם מתוך העולמות העל-חושיים. מה שפועל עתה ככוח נפש במודעות-העצמית, פעל אז במעמקי הטבע האנושי באופן שלא היה ניתן להכירו. נקודת המפגש בין שתי תקופות גדולות אלו הינו נקודה חשובה באבולוציה. לפני הזמן הזה רוב האנשים היו חסרי מודעות-עצמית לחלוטין. אפילו אצל המתקדמים ביותר, היא הייתה חלשה בהשוואה להיום. אנשים לא חשבו אז כפי שהם חושבים היום, בערנות: "אני חושב מחשבה זו", המחשבות שלהם עלו כחלומות חיים. גם דחפי הרצון ואימפולסי הרגש לא עלו למודעות שלהם כפי שהם עולים היום. הם התקיימו יותר באופן אינסטינקטיבי בתוך הנפשות שלהם.

ישויות מעולמות הרוח פעלו לתוך האורגניזם של האדם, כשהם מכינים אותו עבור זמנים מאוחרים יותר שבהם הוא יוכל להיות בעל מודעות-עצמית. בינתיים היה על בני האדם לחיות אז באופן לגמרי שונה, אפילו בחוויה החיצונית שהייתה שונה לגמרי בין המאה החמש עשרה לבין המאה העשרים לאחר הספירה, ממה שהיא תהפך להיות מאוחר יותר.

כך שעלינו לומר שעד לתקופה שבה המודעות העצמית נכנסה לתוך נפש האדם, זרם לתוך חיי האדם כל דבר שהיה יכול לפלס את הדרך עבורה.

כך, לדוגמא באזור שבו הופיעה לראשונה המודעות העצמית, בני האדם התחלקו באופן חד לקסטות. הם כיבדו חלוקה זו. אדם שנולד בקסטה נמוכה, ייחס חשיבות גבוהה מאוד למאמץ שלו לארגן את חייו בתוך הקסטה הזו, כדי שיוכל לעלות עצמו באינקרנציות מאוחרות יותר לקסטות גבוהות יותר. הדבר היה בעל כוח עצום באבולוציה של הנפש האנושית. אדם ידע שעל ידי פיתוח כוחות הנפש שלו הוא מכשיר את עצמו לעלות אל קסטה גבוהה יותר בחיים העוקבים. הם נשאו עיניים לקדמונים שלהם וראו בהם את מה שלא קשור לגוף הפיזי שלהם. הם העריצו את הקדמונים שלהם, כשהם מרגישים שלמרות שהם כבר מתו החלק הרוחני שבהם נשמר, כשהוא פועל באופן רוחני לאחר המוות. הערצת הקדמונים הזו הייתה הכנה טובה למען המשימה הכבירה של טבע האדם, משום שבזה הם יכלו לראות את מה שחי עתה כבר בתוכנו- נפש המודעות-העצמית, שאינה קשורה לגוף הפיזי ועוברת דרך שערי המוות לתוך עולמות הרוח.

בדיוק כפי שבמהלך ארבע מאות השנים, צורת החינוך שאילצה את בני האדם לחשוב מתוך מדעי הטבע, הייתה החינוך הטוב ביותר לעבר הרוחניות, כך בתקופות קדומות אלו האנושות התחנכה באופן הטוב ביותר על ידי ההשראה של ההערצה העצומה לקסטה ולקדמונים. בהערצה אדוקה זו, התקיים דבר מה שפעל לתוך החיים שלהם בעוצמה גדולה והשפיע עליהם עמוקות. ישויות רוחניות פעלו לתוך זה, כשהן מכינות עבור העתיד את האפשרות עבור האדם לומר בכל מחשבה: "אני חושב", בכל רגש: "אני מרגיש" ובכל דחף רצון, "אני רוצה".

עתה הבה ונדמה שלקראת סוף התקופה העתיקה הזו שוֹק עצום, או תהפוכה בחיי האדם, גרמה לכל הכוחות הפעילים להפסיק לאחוז בו, כשהם משעים את הפעילות שלהם לזמן מה. אז הוא חווה מה שאנו יכולים לחוות בשינה כאשר לרגע אנו מסיגים לאחור את הכוחות הבונים והופכים להיות רואים רוחניים. או, מה בני אדם במאה השמונה עשרה יכלו לחוות על ידי ההשעיה של הכוחות שפעלו אז על מבנה המוח. לו בזמן קדום זה היה האדם מסיג לאחור את ההבנה שלו והרגש שלו לגבי האש של הקורבן ושל ההערצה שלו לקדמונים, לו חווה שוֹק שכזה, יכול היה לרגע קל להשתמש בכוחות האלו על מנת להציץ לתוך עולמות הרוח. הוא יכול היה אז לראות כיצד המודעות-העצמית של האדם הוכנה מתוך עולמות הרוח. זה מה שארג'ונה עשה כאשר ברגע המלחמה הוא חווה שוֹק שכזה. הכוחות הבונים הרגילים עמדו דוממים בתוכו, והוא היה יכול להתבונן למעלה לעבר הישויות הקדושות שסללו את הדרך למודעות-העצמית. ישות קדושה זו הייתה קרישנה.

אם כן, קרישנה הינו הישות שפעלה במהלך מאות על גבי מאות בתוך האורגניזם האנושי, על מנת להפוך אדם לכשיר – מהמאות השביעית והשמינית והלאה – לכניסה הדרגתית לתוך תקופת המודעות-העצמית. איזה סוג של רושם עשה מסטר-בונה זה של טבע האני האנושי? היה עליו לדבר לארג'ונה במילים שחדרו עוד ועוד עם מודעות-עצמית.

כך מצד אחר אנו מבינים את קרישנה כאדריכל הקדוש של מה שהכין והביא את המודעות-העצמית לאדם. הבהגוודגיטה מספרת לנו כיצד תחת נסיבות מיוחדות אדם יכול לעמוד בפני הנוכחות של בונה מקודש זה של טבעו. שם נמצא אספקט אחד של טבע הקרישנה. בהרצאות הבאות נתוודע לאספקט אחר.