רודולף שטיינר

ווינה, 8.2.1912 GA130

תרגום מאנגלית: ברכה

הקלדה, עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל, מרים פטרי

לספר ראו כאן

ישנו גם תרגום מגרמנית של אלישע אבשלום בספר 'עיונים אזוטריים כרך 5'

יש לזה משמעות שבסיום שתי ההרצאות הפומביות שהעברתי בעיר זו, הדגשתי שאסור לנו לתפוס את האנתרופוסופיה רק כתיאוריה או מדע במובן הרגיל של המילה, אלא עלינו לראות באנתרופוסופיה משהו המסוגל להשתנות בנפש שלנו מתיאוריה בלבד לתוך החיים הבלתי אמצעיים, לסם החיים. כך, באמצעות האנתרופוסופיה, אנו לא רק יודעים עוד משהו, אלא כדבר ראשון זורם אלינו דרכה כוח שלא רק עוזר לנו בחיים הרגילים בקיום הפיזי, אלא בכל החיים כולם במישור הפיזי וגם בקיום העל-פיזי בחיים בין מוות ללידה מחדש. ככל שנחוש את האנתרופוסופיה כך שהיא מביאה לנו כוחות מחזקים, תמיכה ואנרגיות המקדמות את החיים, כך אנו נבין אותה יותר. ישנם כאלה שישאלו: אם על האנתרופוסופיה לחזק את חיינו מדוע עלינו לסגל לעצמנו כל כך הרבה ממה שנראה כרקע תיאורטי, מדוע עלינו לטרוח וללמוד בענף כל מיני הכרות ידע אודות גלגולים פלנטריים קודמים של האדמה? מדוע עלינו ללמוד דברים שהתרחשו לפני זמן כה רב? מדוע אנו צריכים לדעת חוקים עדינים ואינטימיים של חיים חוזרים, קרמה וכדומה? חלק מהאנשים יכול היה לחשוב שכאן מוצע להם משהו כמו מדע במובן שבו ניתן מדע כיום בחיים הפיזיים החיצוניים הרגילים.

בבעיה הזו שהזכרתי כאן ועשויה לעלות על שפתותינו, אנו חייבים לסלק כל גישה פשטנית וקלה במתן התשובה. עלינו לבחון היטב האם אין אנו מערבים בשאלה זו דבר מה מתוך הנוחות הרגילה של החיים כאשר אין אנו אוהבים למעשה ללמוד משהו רוחני. זה לא נוח ועלינו לשאול עצמנו אם אין כאן ערבוב בתוך השאלה של משהו מתוך הלך הנפש הזה של חוסר נוחות. שכן למעשה אנו יוצאים מתוך הנחה שאנו חושבים שהדבר החשוב ביותר שעל האנתרופוסופיה למסור, ניתן להשיגו בדרך נוחה מזו שניתנת לנו בספרות שאנו מטפחים. לעיתים נאמר ממש בשוויון-נפש שהאדם רק צריך להכיר את עצמו, ומה שצריך לעשות כדי להיות אנתרופוסוף זה להיות אדם טוב יותר. ודבר זה בדיוק מעניק לנו הכרות ידע עמוקות יותר: העובדה שהמשימות הקשות ביותר של העולם קשורות להיותנו אדם טוב יותר, ושהאידיאל להיות אדם טוב יותר דורש הכנה רבה ביותר.

אך בעיית ההכרה העצמית לא יכולה לבוא על פתרונה על ידי תשובה מהירה, כפי שרבים חושבים. לכן אנו רוצים להתקרב היום לכמה שאלות הבאות לידי ביטוי לעיתים קרובות במילים שהזכרתי כאן. אנו רוצים לבחון עד כמה האנתרופוסופיה, גם בהופעתה כמדע ותורה, למרות זאת מביאה במובן נעלה נתיב להכרה עצמית, והיא חייבת לספק את מה שמציינים כשאיפה להיות אדם טוב. על מנת להשיג זאת אנו צריכים לבחון מנקודות מבט שונות כיצד יכולה האנתרופוסופיה להיות פורה בחיים.

בואו וניקח שאלה אחת ספציפית שאין לה קשר למחקר המדעי, אלא למה שהחיים מביאים אלינו בכל יום, שאלה שבוודאי מוכרת לכל אחד מאיתנו: איך נמצא נחמה בחיים כאשר אנו חייבים לסבול בצורה כזו או אחרת, בזמן שאיננו מצליחים למצוא סיפוק בחיים? במילים אחרות: עד כמה יכולה האנתרופוסופיה להציע לאדם העצוב נחמה כאשר הוא זקוק לה באמת? כמובן, שאת מה שניתן לומר על כך יש ליישם במקרה הפרטי של האדם. בהרצאה בפני קהל רב אפשרי לדבר על כך רק בצורה כללית.

מדוע אנו זקוקים לנחמה בחיים? בגלל שאנו יכולים להיות עצובים עקב אירועים מסוימים, או בגלל שאנו סובלים כי פגשנו בכאב כלשהו המייסר אותנו. טבעי הדבר שבתחילה האדם מגיב לכאב על ידי התקוממות פנימית כנגדו. הוא טוען: מדוע עלי לשאת כאבים, מדוע הגיע אלי כאב זה? האם החיים לא יכלו להתנהל לגבי כך שלא אפגוש כל כאב, שאהיה שבע-רצון? הצבה שכזו של השאלה תוכל להוביל לתשובה רק כאשר תיווצר הכרת ידע אמיתית על טבע הקרמה האנושית, על טבע הגורל האנושי. מדוע אנו סובלים בעולם? ההתייחסות לסבל חיצוני כאן היא כמו לסבל הפנימי העולה מתוך המערך הפנימי שלנו ומותיר אותנו לא מסופקים תמיד, לא יכולים למצוא סיפוק ברור. מדוע אנו פוגשים את כל אותם ניסיונות המשאירים אותנו בלתי מסופקים בחיים?

כאשר אנו הולכים בעקבות חוקי הקרמה, נראה שבבסיס הסבל שלנו נעוץ דבר הדומה למה שאפשר להסבירו בחיים הרגילים בין לידה למוות בדוגמא הבאה שכבר הוזכרה על ידי פעמים רבות: בואו ונניח שנער חי את כל חייו עד גיל 18 על חשבון אביו. ואז מאבד האב את יכולותיו הפיננסיות ופושט רגל. הצעיר חייב ללמוד משהו אמיתי, הוא חייב להתאמץ. כאן החיים פוגשים אותו עם כאב ומצוקה. בהחלט אפשר להבין שתגובתו לסבל היא לא בסימפטיה. נניח שאותו אדם הגיע לגיל 50. מכיוון שהנסיבות הכריחו אותו לחנך את עצמו מגיל צעיר הוא הפך לאדם הגון וקנה לו אחיזה אמיתית בחיים. הוא מבין מדוע הוא הגיב באופן שלילי על הכאב והסבל כאשר אלה פגעו בו לראשונה וכעת הוא חייב לראותם באורח שונה. עליו לומר לעצמו: האופן שבו שפטתי בנעוריי את סבלותיי וכאבי היה סביר באותו זמן, אך כעת עלי לחשוב על כך אחרת, עלי לומר שהכאבים לא היו מגיעים אלי עם כבר אז הייתי בכל רמות השלמות, גם אם כאלה של אדם בן 18. אם לא הייתי פוגש בכאבים הייתי נשאר כשאני לא כשיר למאומה. היה זה הסבל אשר הפך את מגרעותיי ליכולות חיוביות. אני חייב לסבל את העובדה שהפכתי לאדם אחר במשך ארבעים השנה.

למעשה, אלו גורמים נפגשו שם עם חוסר השלמות של הנער בו הוא היה שרוי אז? שם נפגשו חוסר השלמות של הנער והכאב. כאילו חיפש חוסר השלמות שלו את הכאב, כדי שחוסר השלמות יעבור שינוי לשלמות.

אפשר להגיע להשקפה זו דרך התבוננות רגילה בחיים בין לידה לבין מוות. כשאנו נכנסים לחיים בכללותם ושמים מולנו את הקרמה כפי שעשינו בהרצאה שלשום, תמיד נשתכנע שכל הכאבים הפוגשים אותנו וכל סבל הנמצא בדרכנו סוגם הוא כזה שחוסר שלמותנו חיפשה אותם. למעשה, החלק הגדול ביותר של הכאב והסבל מתבקש מתוך חסרונותינו, אותם הבאנו מהתגשמויות קודמות. ומאחר שחוסר שלמויות זה מצוי בתוכנו, מצויה ישות חכמה יותר בתוכנו שבוחרת את הדרך אל הכאב והסבל. שכן זהו כלל זהב בחיים שאנו כולנו כבני אדם נושאים בתוכנו תמיד ישות חכמה יותר מאתנו, הרבה יותר חכמה. אותו 'אני' שאנו מכירים בחיים הרגילים הוא הרבה פחות חכם. אין ספק שלו היו נותנים לאותה ישות 'אני' לבחור את הנתיב אזי האושר היה נבחר. אך הישות החכמה יותר נמצאת במעמקי התת-מודע שלנו שעד אליהם לא מגיעה תודעתנו הרגילה. היא מסתירה לנו את המבט אל האושר הקל ומציתה בנו כוח מאגי ההולך בדרך אל הכאבים בלא שנדע זאת. אולם למה הכוונה במילים: בלי באמת לדעת על כך? הכוונה היא שהישות החכמה יותר שבנו חולשת על הפחות חכמה. ישות חכמה יותר זו, תמיד פועלת כך שהמגרעות שלנו מונחות אל כאבינו. אנו סובלים משום שעם כל סבל פנימי וחיצוני אנו מבטלים חוסר מושלמות מסוים והופכים עצמנו למשהו טוב יותר.

ניתן להבין חוקים כאלה בצורה תיאורטית, אך לא עשינו בכך הרבה. הרבה יותר מושג אם האדם יחפש אחר רגעים חגיגיים בחיים שבהם ישתוקק עם כל האנרגיה להפוך את החוק הזה לתוכן חיים בנפש. בחיים ברגילים עם כל העבודה, הלחץ, המהומה והחובות, אין זה מצליח כל הזמן. אנו לא יכולים שם לסלק את הישות הפחות חכמה שלנו. אולם אם אנו בוחרים לעצמנו רגע מקודש מסוים בחיים, ויהיה קצר ככל שיהיה, נוכל לומר לעצמנו: אשים בצד את ההשפעות הרגעיות של החיים, ברצוני להסתכל על הסבל שלי בצורה כזו שאחוש כיצד האדם החכם שבתוכי מושך אותי אליו בכוח פלאי. ושאני הבאתי על עצמי ניסיונות מסוימים של כאבים שבלעדיהם לא הייתי מתגבר על חוסר שלמויות מסוימות. אז נחוש הרגשה של חכמה ברוכה שהתוצאה שלה היא: הרגשה שגם אם העולם נראה מלא בסבל הוא, למרות זאת, מקרין חכמה טהורה. דבר שכזה מהווה את אחד הפירות של האנתרופוסופיה עבור החיים. כמובן שאפשר לשכוח את מה שנאמר, אך אם לא נשכח זאת אלא נתרגל מחשבות כאלה בצורה סדירה, נראה כי אנו מניחים דבר מה כמעין נבט בנפשנו, ודברים מסוימים המהווים רגשות של עצב, הלך נפש של חולשה, משתנים להלך נפש של שמחה, לכוח ולהרגשת חוזק. מרֶגֶש מקודש שכזה בחיים יוצאים בני האדם כנפשות הרמוניות יותר ואנשים חזקים יותר.

ולכך נוכל להוסיף דבר נוסף: אנתרופוסופים צריכים לעשות את הצעד הנוסף הזה רק לאחר שהפכו את הנחמה שבסבל, לפעיל בנפשם. הדבר הנוסף הוא הסתכלות בשמחות שלנו ובכל מה שאנו חווים בחיים כאושר. אם נוכל להתייצב מול הגורל ללא דעה קדומה כאילו אנו רצינו את גורלנו ואת הסבל שלנו אזי נמצא את עצמנו מעומתים עם תגובה מוזרה כאשר נסתכל בשמחות ובאושר שלנו. לא נוכל להתייצב מול זה כמו שהתייצבנו מול הסבל שלנו. ניתן להגיע בקלות למציאת נחמה בסבל, ומי שלא חושב כך יכול לנסות להעמיד עצמו במצב זה. אך זה יהיה קשה להסביר נכון אושר ושמחה. אנו יכולים להציב עצמנו ככל שנוכל בהלך הנפש שאנו בחרנו את סבלנו, אולם כשאנו פונים לאושר ולשמחה אין ביכולתנו אלא להרגיש בושה. נחווה רגש בושה עמוק. והדרך היחידה להתגבר על רגש זה היא להבין שאיננו אלה שנתנו לעצמנו את השמחות והאושר שלנו באמצעות חוק הקרמה. זהו הפתרון היחיד, בלעדיו עלולה הבושה להיות כה חזקה עד שתהרוס חלק מהנפש. המרפא היחיד הוא לא להפוך את הישות החכמה יותר שבתוכנו לאחראית לכך שנדחפנו לעבר שמחותינו. נדע כי צדקנו במחשבה זו משום שהרגשת הבושה נעלמת. זוהי עובדה שהשמחה והאושר בחיינו מגיעים אלינו בלי השתתפות מצידנו וזאת על ידי הנהגת העולם החכמה. עלינו לראות אותם כחסד ואנו יודעים שאנו חייבים לקבלו כדבר שצריך לאחדנו עם היקום. אושר ושמחה צריכים לפעול עלינו באותם רגעים חגיגיים של החיים, באותן שעות בודדות שבהן אנו חשים אותם כחסד של הכוחות האלוהיים המבקשים לקלוט אותנו ולשלב אותנו בהווייתם.

בזמן שכאבנו וסבלותינו מובילים אותנו לעצמנו והופכים אותנו למושלמים יותר, אנו מפתחים באמצעותם, רק כאשר אנו רואים אותם כחסד, את ההרגשה שניתן לכנותה כהיות משוקע באופן מבורך ומאושר בתוך הכוחות האלוהיים וכוחות העולם. הלך הנפש היחיד המוצדק כאן הוא הכרת-תודה ביחס לאושר ולשמחה. לא ניתן להבין אושר ושמחה בצורה עמוקה בידיעה עצמית כאשר אלה מיוחסים לקרמה. אנו עושים טעות ומחלישים את רוחנו אם אנו מייחסים אותם לקרמה. כל מחשבה שאושר ושמחה הם דברים שאנו ראויים להם מחלישה ומשתקת אותנו. דבר זה קשה להבנה כי אנו מודים שהכאב שלנו נגרם על ידי האינדיבידואליות שלנו עצמנו, נצפה, כמובן, להיות אדונים לעצמנו גם באושר ובשמחה. אולם במבט פשוט על החיים נלמד שלשמחה ואושר יש כוח מכלה. יסוד מכלה זה של האושר והשמחה מתואר בצורה הטובה ביותר ב'פאוסט', שבו מומחש היסוד המשתק שבאושר ובשמחה בחיים האנושיים במילים: "וכך אני מתנדנד מתשוקה להנאה. ובהנאה ערגתי לתשוקה." ומי שחושב מעט על השפעת האושר בחיים יראה בתוכו משהו שגורם לנו למעין שכרון חושים בחיים ומוחק את ההוויה האמיתית שלנו.

זוהי לא הטפה כנגד האושר וגם לא הזמנה לעסוק בעינוי עצמי או לצבוט עצמנו במלקחיים לוהטים וכדומה. אם מישהו מזהה מצב בדרך הנכונה, אין פירוש הדבר שהוא צריך להימלט ממנו. הנאמר הוא לא "הימנעות" אלא שעלינו לקבלו בשקט היכן שהוא מגיע אלינו. אולם עלינו לפתח הלך נפש שאנו חווים אותו כחסד, וככל שנעשה זאת יותר כך ייטב, שכן ככל שנעשה זאת יותר כך נצלול אל היסוד האלוהי. לכן מילים אלה לא נאמרו כדי להטיף לסגפנות, אלא כדי לעורר את הלך הנפש הנכון באשר לשמחה ואושר.

מי שיאמר שלמחשבה על שמחה ואושר יש השפעה משתקת ומוחקת, ולכן צריך לברוח מהם, ולקדם את הרעיון של סגפנות כוזבת ועינוי עצמי, יימנע מהחסד שיוענק לו בידי האלוהות. למעשה מהוות הסגפנות העצמית והנזירות התקוממות מתמדת כנגד האלוהות. זה נכון שנרגיש את הכאב כמשהו שמגיע אלינו באמצעות הקרמה שלנו ושנחוש את השמחה כחסד, שהאלוהות נוטה לנו חסד. האושר והשמחה יהיו הסמן למרחק שהאלים התקרבו אלינו והכאב והסבל סמן למה שעלינו לעשות כדי להפוך להיות טובים יותר. ללא הלך-נפש בסיסי זה כלפי הקרמה לא נוכל להתקדם באמת בחיים. עלינו לחוש במה שנותן לנו העולם בתור טוב ויפה, כי מאחורי העולם הזה ניצבים הכוחות שעליהם נאמר בתנ"ך: "וירא אלוהים כי טוב". כל עוד אנו חשים כאב וסבל עלינו להכיר מה חולל האדם בעולם במהלך התגשמויותיו, מעולם שבתחילתו היה טוב, ומה חייב להפוך לטוב יותר כאשר נחנך עצמנו לסבול כאב בנחישות מלאת עוצמה.

תוארו כאן שתי דרכים לקבלת הקרמה שלנו. הקרמה שלנו מורכבת מסבל ומשמחה. חיבור נכון אל הקרמה שלנו יהיה כאשר נציב בדרך הנכונה את הסבל ואת השמחה. ונוכל להרחיב זאת הלאה ולדבר על הצבת הקרמה מולנו, נעשה זאת היום ומחר.

הקרמה שלנו לא רק מראה לנו מה מביא סבל או שמחה לחיינו. אנו פוגשים במהלך חיינו, בדרך שבה עלינו לראות השפעה קרמתית, אנשים רבים שאיתם יש לנו היכרות במידה מועטה, ואנשים שאליהם אנו קשורים בדרכים שונות במשך תקופות ארוכות בחיינו כקרובים וכחברים. אנו פוגשים אנשים שכלפיהם אנו ניצבים בדרך שהם גורמים לנו סבל, או שהמעשים המשותפים עימם גורמים לנו סבל, כלומר, מכשול. ואנו פוגשים אנשים המקדמים אותנו או יכולים לקדם אותנו. בקיצור, קשרים רבים אפשריים. אם, כפי שתואר שלשום, על השפעות הקרמה להניב פרי, אז עלינו לקבל את העובדה שהישות החכמה יותר בתוכנו רוצה חוויות מסוימות. ישות חכמה זו מחפשת אחר אדם שדרכו לכאורה מצטלבת במקרה עם זו שלנו ואשר גם מוביל אותנו אל בני אדם אחרים שעימם יש לנו קשר כלשהו. מה באמת יכול אותו אדם חכם יותר בתוכנו לרצות כאשר ברצונו לפגוש אדם זה או אחר, על מה הוא מתבסס? כתשובה עלינו לומר לעצמנו שאנו רוצים לפגוש אדם שאותו פגשנו כבר בעבר. ייתכן שהדבר לא התרחש בחיים האחרונים. ייתכן שהדבר התרחש זמן רב לפני כן. מאחר שבחיים שעברו היה עלינו לעשות דבר זה או אחר עם אדם זה, כי בצורה כזו או אחרת יש לנו אשמה מסוימת, לכן מפגיש אותנו האדם החכם יותר שבתוכנו עם אישיות זו, אנו מונחים בדרך קסם אל האדם הזה.

כעת אנו מלמדים תחום רב פנים ומורכב שניתן להקיפו רק באמצעות הכללות. הדברים שנאמרו כאן נובעים מתוך חקירה על-חושית. הם יכולים להיות לעזר לכל אדם משום שכל אחד יכול ליישם זאת בדרך מסוימת בצורה ספציפית על חייו.

יש כאן עובדה מוזרה ומעניינת. כולנו חווים סביב אמצע חיינו את התקופה שבה הקו העולה מתחלף בקו יורד, שבה כל כוחות הנעורים שלנו מגיעים לנקודת שיא ואז עוברים לקו יורד. נקודת שינוי זו נמצאת היכן שהוא בשנות השלושים שלנו. זהו גם הזמן בחיינו שבו אנו חיים באינטנסיביות גדולה ביותר במישור הפיזי. בהקשר זה, אנו יכולים ליפול קורבן לאשליה. האירועים הקודמים לשיא זה שהבאנו מהילדות אל ההתגשמות הנוכחית, גם אם הם נחלשים, נלקחו מתוך קיום קודם. בכוחות אלה השתמשנו כדי להרכיב ולבנות לנו את חיינו, כך שאנו ניזונים עוד ועוד בידי כוחות שהבאנו עימנו מעולמות הרוח. כוחות אלה מתכלים כשאנו מגיעים לנקודת האמצע שהוזכרה. וכאשר אנו מתבוננים שוב בקו החיים היורד, מתברר העניין בצורה כזו שאנו צוברים ומעבדים את מה שלמדנו בבית הספר של החיים. הם יילקחו יחד עימנו אל ההתגשמות הבאה. זהו הדבר שאנו נושאים אל העולם הרוחי. לפני כן לקחנו משהו ממנו, זה הזמן שבו אנו שקועים לגמרי במישור הפיזי. לכודים לחלוטין בכל דבר שמגיע אלינו מהעולם החיצוני. עברנו את תקופת הלימודים ואנו מחויבים באופן מלא לחיים ואנו צריכים להשלים עימם. אנו עסוקים בעצמנו, אך אנו טרודים בראש ובראשונה בהתאמת הסביבה שלנו לעצמנו ובמציאת קשר מתאים עם העולם שבו אנו חיים. היכולות האנושיות השואפות לקשר עם העולם הן: יכולת החשיבה ההגיונית ואותו חלק בחיי הרצון שלנו הנשלט על ידי השכל. כלומר, מה שפעיל בתוכנו הוא הזר ביותר, החוסם את עולמות הרוח. במחצית חיינו אנו עומדים הכי רחוק מהרוח.

והנה עבור חקירה על חושית מתבררת עובדה מעניינת. כשמתבוננים איך אדם פוגש אנשים אחרים בתקופת החיים האמצעית של חייו רואים באופן מוזר כי היה לו עם אותם האנשים קשר בתקופת הילדות המוקדמת באחת מהתגשמויותיו הקודמות. מתברר כי בדרך כלל, לא תמיד, האדם פוגש באמצע חייו בנסיבות החיצוניות של הקרמה את אותם האנשים אשר לפני כן היו פעם הוריו. ישנה סבירות מאוד נמוכה שנפגוש בילדות המוקדמת את האנשים שהיו פעם הורינו. זה מתרחש במהלך אמצע החיים. זה נראה מוזר, אך זה כך. כאשר אנו מנסים ליישם חוקים אלה על ניסיון החיים, וכאשר אנו מכוונים את מחשבותינו בהתאם אנו יכולים ללמוד די הרבה. נאמר שמופיע אדם סביב שנתו השלושים בנסיבות מסוימות בחייו של אדם אחר, יתכן שהתאהב בו, יצר עמו ידידות, נכנס עמו למאבק כלשהו או למצב אחר, יוארו ויתבהרו לנו דברים רבים אם נחשוב באורח היפותטי שהאדם עשוי היה להיות בקשר של ילד לאב בקשר לאותו אדם. באופן הפוך מתבררת עובדה מוזרה ביותר. אותם אנשים שאיתם אנו נפגשים דווקא בילדות המוקדמת – הורים, אחים, חברים למשחק או סביבה אחרת של הילדות, הם בדרך כלל אנשים שאיתם פיתחנו את הקשר בהתגשמות הקודמת או באחת לפניה בצורה כזו שיצרנו אז היכרות זו או אחרת איתם בסביבות גיל שלושים. לעיתים קרובות מופיעים אנשים אלה כהורינו, אחיותינו או אחינו בהתגשמות הנוכחית. גם אם דבר זה עשוי להופיע בפנינו כמוזר, נוכל ליישם זאת על חיינו. הם יהפכו להיות מוארים כשאנו מסתכלים עליהם בצורה כזו. כמובן שיכולה ליפול גם טעות בהשערתנו, אולם באותן שעות של התבודדות, אם אנו רואים בחיים דבר מלא במשמעות, אנו יכולים להרוויח הרבה. אסור לארגן את החיים כך או אחרת. אל לו לאדם לחפש את אלה שבדיוק מוצאים חן בעיניו, כאלה שהוא היה בוחר לעצמו בשמחה כהורים. אין להבין את העניין באור מוטעה באמצעות שיפוט מוקדם. אתם שמים לב לסכנה הטמונה כאן שאנו חשופים אליה ואת התפיסות המוטעות הרבות שעלולות להיכנס פנימה. זה יהיה טוב מאוד אם נחנך את עצמנו להיות משוחררים מדעות קדומות ולהיות בלתי משוחדים בדברים הקשים הללו.

כעת אתם יכולים לכוון עצמכם לשאלה: מהו הקשר לאנשים שאנו פוגשים בקו היורד של חיינו? ראינו שבתחילת חיינו אנו פוגשים אנשים שהכרנו במהלך התקופה האמצעית של החיים הקודמים, בעוד שכעת, באמצע החיים, אנו מכירים את ההיכרויות שלנו עמם מתחילת החיים הקודמים. כיצד הם פני הדברים בחיים הנמצאים בעקומה היורדת? התשובה היא שאנו עשויים להיות מובלים אל אנשים שאיתם היה לנו קשר בחיים קודמים, או אל אנשים שלא היה לנו עדיין קשר איתם. הם התקשרו עימנו בחיים קודמים אם אנו נפגשים בנסיבות מיוחדות המתרחשות בצמתים מכריעים במשך החיים, למשל מבחן חיים הנגרם באמצעות אכזבה מרה. אז מופיע הדבר כך שבמחצית השניה של החיים אנו פוגשים שוב אנשים אשר בדרך כזו או אחרת היו קשורים עימנו כבר. בכך יכולות להיפתר חוויות מהעבר, ומוסרים מכשולים וחובות.

הכל הופך לרבגוני ביותר ומאפשר לנו להכיר בכך שעלינו להתקדם בדרך לא שגרתית בלימוד הקרמה. הקרמה פועלת בהרבה דרכים ואי אפשר לאלץ אותה לתבנית מוגדרת. אולם אפשר לומר כחוק כללי שבמהלך המחצית השניה של חיינו אנו פוגשים אנשים שאיתם מתחילים להיטוות קשרים קרמתיים שלא יכולים להגיע להשלמתם בחיים בהתגשמות אחת. ניתן לחשוב כעת בנקל שבחיים שבאים לאחר מכן נפגש שוב עם אדם זה והאדם החכם יותר בתוכנו יביא אותנו לפגוש אותו בצורה כזו שנוכל לאזן את מה שגרמנו לו. אולם תנאי החיים לא תמיד מאפשרים לנו לאזן כל דבר ובהחלט ייתכן שרק חלק מזה יכול להיעשות. לכן העניינים מורכבים ומסובכים ועולה האפשרות ששארית קרמה תהיה עשויה לבוא על תיקונה במחצית השנייה של החיים. כאן תפסנו את הקרמה שלנו לאור הקשרים והיחסים שלנו עם אנשים אחרים.

נוכל להתבונן בדבר נוסף במהלך הקרמה שלנו שבשתי ההרצאות הפומביות האחרונות קראתי לו תהליך ההתבגרות והרכישה של חוויות חיים. יש לעשות שימוש במונחים אלה בצניעות רבה. זהו תהליך שבו אנו נעשים חכמים יותר וטוב שדבר זה קורה כי אין ביכולתנו לעיתים קרובות במהלך חיים אחד להביא חוכמה זו לידי ביטוי. אנו שומרים את הלקחים שלמדנו משגיאותינו ככוח לחיים במועד מאוחר יותר. אולם מהי חוכמה זו שאנו יכולים לסגל לעצמנו כהתנסות חיים?

אמש כבר הפניתי את תשומת הלב לעובדה שרעיונותינו אינם יכולים להילקח באופן מיידי מתקופת חיים אחת לאחרת. הראתי שאפילו גאון כאפלטון לא היה יכול לשאת את דימויי נפשו להתגשמות חדשה. אנו נושאים עימנו את מה שנראה כרצוננו ורגשנו, ואת הדימויים עלינו לקבל מחדש בכל מהלך חיים בדיוק כפי שמקבלים את השפה. וזאת מכיוון שחלק גדול של הדימויים חי בשפה, כך שאנו מסגלים לעצמנו את חלקם הגדול של הדימויים מתוך השפה. הרעיונות שאנו הוגים במהלך הזמן שבין לידה לבין מוות תמיד קשורים להתגשמות ארצית מיוחדת זו. מכיוון שהדברים הם כך, זה נכון שרעיונותינו יהיו תמיד קשורים בהיכן ובכיצד של התגשמויותינו, ואין זה משנה כמה התגשמויות עלינו לעבור. כל שתוכלו לחוות כחכמה של דימויים, אתם קולטים תמיד מבחוץ. הדבר תלוי בשאלה כיצד הכנסתם את הקרמה אל השפה, העם והמשפחה. למעשה אנו לא יודעים על העולם בדימויים ובמחשבות שלנו, אלא מה שתלוי בקרמה שלנו. הרבה מאוד נאמר בקביעה זו. פירושה שכל דבר שאנו יכולים להכיר בחיים ולרכוש בצורה של ידע הוא משהו אישי מאוד, ושלעולם אין אנו יכולים לחרוג מעבר לאישיות באמצעות הדברים שאנו יכולים לסגל לעצמנו בחיים. אין אנו מגיעים לעולם בחיים עד לאדם החכם יותר, אלא נשארים תמיד באדם הפחות חכם. אם מישהו מאמין שהוא יכול בכוחות עצמו לדעת יותר אודות העצמי הגבוה שלו מתוך תצפיות ואבחנות בעולם החיצוני, אזי הוא יובל על ידי עצלנותו לעולם לא נכון. בכך נאמר שאין אנו יודעים דבר על עצמיותנו הגבוהה כתוצאה ממה שאנו רוכשים לעצמנו בחיים.

לכן כיצד נגיע לידע שכזה על עצמיותנו הגבוהה? יש לשאול את עצמנו פשוט בדרך הבאה: "מה אנו באמת יודעים?" דבר ראשון כל מה שרכשנו לעצמנו באמצעות ההתנסות. רק את זה אנו יודעים ודבר לא עוד! אם אנו רוצים לדעת את עצמנו ואין אנו מבינים שאנו נושאים דבר בנפשנו לבד מהראי של העולם החיצוני אנו עלולים להטעות את עצמנו בכך שנאמין שאנו יכולים לגלות את העצמי הגבוה יותר שלנו בדרך של הסתכלות פנימית. אולם מה שנגלה זה רק מה שהגיע מהחוץ. בדרכים הללו של הנוחות לא יעלה הדבר בידינו. עלינו לשאול את עצמנו אודות המתרחש בעולמות אחרים שבהם מצויה גם עצמיותנו הגבוהה, וכאן אין שום דבר חוץ ממה שמסופר ונאמר לנו על ההתגשמויות השונות של האדמה ובכלל על הדברים שעליהם מדבר מדע הרוח.

כפי שחוקרים את נפשו של ילד בכל הקשור לחיים החיצוניים כאשר אנו שואלים מה קיים בסביבתו, כך עלינו לשאול מה קיים בסביבתה של העצמיות הגבוהה. מדע הרוח מספק לנו תובנה באשר לעולמות שבהם העצמיות הגבוהה יותר שלנו חיה באמצעות התיאורים שלו של האבולוציה של שבתאי וסודותיו, של אבולוציות כדור הארץ והירח, של ההתגשמויות החוזרות והקרמה, של הדוואכאן והקמלוקה וכן הלאה. זוהי הדרך היחידה שבה אנו יכולים ללמוד על העצמיות הגבוהה יותר שלנו, על העצמיות שמתפשטת מעבר למישור הפיזי. למי שאינו מוכן לעקוב אחר הסוד הזה יש לומר: אתה מתחנף לעצמך. שכן זוהי חנופה לנפש הזו לומר: הסתכל רק אל עצמך ותמצא את האדם-האל. אכן הוא לא ימצא כלום יותר ממה שהוא חווה מבחוץ ומה שצבר בפנים! את אדם-האל אנו מוצאים רק כשאנו מחפשים בתוכנו את מה שמשתקף מחוץ לעולם זה, כך שכל מה שיכול להיות לא נוח ללימוד בשבילנו בנסיבות מסוימות, הוא בלבד מהווה הכרה עצמית. מדע הרוח, כשהוא מתקבל בצורה הנכונה, מאיר את עינינו אודות העצמיות שלנו. אותה עצמיות שלא נמצאת בתוך גופנו אלא ניצוקה אל העולם כולו, ומה שבעולם מחובר אל העצמיות. רק כאשר אנו לומדים להכיר את העולם שאנו לומדים להכיר את העצמיות.

זוהי ההתרחשות עם התיאוריות הללו שאין הן אלא דרך להכרה עצמית. מי שמבקש למצוא את העצמיות באמצעות הסתכלות לתוך פנימיותו אומר לעצמו: אתה חייב להיות טוב וחסר אנוכיות! הבעיה שהוא לא יוכל להבחין כי הוא רק נעשה יותר ויותר אנוכי. לעומת זאת מובילה העבודה העצמית הקשה עם סודות הקיום הגדולים, היכולת להתנתק מהעצמיות האישית והמתחנפת הזו, הכניסה למה שנמצא בעולמות העליונים ומתוכם ניתן להכירו, עבודה זו מובילה להכרה עצמית אמיתית. בעודנו מהרהרים בשבתאי, בשמש ובירח, אנו שוקעים במחשבות קוסמיות. לכן הנפש החושבת בדרך האנתרופוסופית קוראת בקול: "במחשבותיך חיות מחשבות קוסמיות", ומיד מוסיפה: "אבד עצמך במחשבות הקוסמיות." הנפש הנוצרת מתוך האנתרופוסופיה אומרת לעצמה: "ברגשותיך אורגים כוחות קוסמיים." אך היא גם אומרת: "חווה את עצמך באמצעות הכוחות הקוסמיים!" הכוחות הללו לא יתגלו לנו כשנעצום את עינינו ונאמר לעצמנו: ברצוננו להיות בני אדם טובים, אלא כשנפקח את עינינו, גם את העין הרוחית ונראה כיצד פועלים ושולטים בחוץ כוחות קוסמיים, ונהיה מודעים כיצד אנו משולבים באותם כוחות קוסמיים שאותם אנו חווים. לפיכך הנפש השואבת כוח מהאנתרופוסופיה תאמר: "ברצון שלך פועלות ישויות קוסמיות", ומיד מוסיפה: "צור עצמך מתוך ישויות רצון!" משמעות מילים אלה תיתפס אם ההכרה העצמית ממומשת בצורה הנכונה. אז מצליח האדם לברוא את עצמו מחדש מתוך ישויות הקוסמוס.

על פניו זה מופשט ויבש, אך לאמיתו של דבר אין זה תיאוריה בלבד. טבוע בהם כוחו של זרע הנטמן באדמה וצומח כמו נבט, דוחף כוחות לכל הצדדים והופך לצמח, לעץ. לכן בעזרת הניסיונות המגיעים אלינו דרך מדע הרוח האנתרופוסופי אנו יכולים לשנות את עצמנו. "צור עצמך מתוך ישויות רצון". כך הופכת האנתרופוסופיה לסם החיים. המבט על עולם הרוח נפתח ואנו שואבים את הכוחות מעולמות אלה ומהרגע שאנו יכולים לספוג אותם במלואם נדע להכיר עצמנו במעמקים שלנו. רק כשאנו ממלאים את לבנו בהכרות העולם שאנו תופסים את עצמנו וחודרים בהדרגה מהאדם הפחות חכם, החסום על ידי שומר הסף, לאדם החכם יותר. ואדם חכם יותר זה שמסתיר עצמו לאורך כל הדרך מהאדם החלש שלא רוצה להתחזק, יכול להתגלות על ידי האדם החזק באמצעות האנתרופוסופיה.

במחשבותיך חיות מחשבות קוסמיות

אבד עצמך במחשבות הקוסמיות.

ברגשותיך אורגים כוחות קוסמיים

חווה את עצמך באמצעות הכוחות הקוסמיים!

ברצון שלך פועלות ישויות קוסמיות

צור עצמך מתוך ישויות רצון!