הכרת הנפש והרוח
רודולף שטיינר
GA56
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
לספר ראו כאן
הרצאה מספר 10
המרדף הקדחתני אחר הבריאות
5.12.1907 מינכן
בריאות היא משהו שכל אדם משתוקק אליו באופן טבעי. אפשר לומר שהכמיהה הזו לבריאות נובעת אכן לא רק מרגשות ומשאלות אגואיסטיות, אלא גם מהכמיהה המוצדקת לעבודה. אנו חייבים תודה לבריאות שלנו לגבי היכולת שלנו לעבוד, לגבי האפשרות להיות יעילים בעולם. מכאן שאנו מוקירים את הבריאות כחסד מיוחד למדי. אכן, יש בדרך החשיבה הזו על בריאות משהו בעל חשיבות עליונה כשעוסקים בה. באופן מסוים יש בה את סוד הנסיבות המסוימות שבהן הבריאות הופכת להיות משהו ששווה לשאוף אליו. העובדה שהמרדף אחר הבריאות יהיה כדאי רק בנסיבות מסוימות עשוי להיראות חריג. עם זאת, בהתבוננות שלנו היום נחשוף שהבריאות שייכת לאותן מעלות שהופכות בנו בקלות למציאות, אם אנו רודפים אחריהן לא למעננו, אלא למען הזולת. אם רק נסתכל החוצה אל העולם הסובב אותנו בימינו נלמד שזה לא תמיד קורה היום.
עד כמה שזה עשוי להיות מדהים כשמדברים על החתירה הקדחתנית לבריאות, ההתעקשות הקדחתנית לבריאות, בכל זאת זה אפשרי היום עבור אנשים רבים לבצע תצפיות משלהם לגבי זה. באילו אמצעים ובאינספור דרכים, רוב האנשים היום חותרים לבריאות מירבית! בכל מקום אנו מוצאים מרדף חפוז אחר הבריאות. אנו עשויים לטייל באזורים שבהם טירות וחורבות ישנות מספרות לנו על נזירים ואבירים שפעם יכלו לקרוא בעצמם לכוח הרוח והגוף. היום הם נהרסו ובאותם אזורים אנו מוצאים שהחליפו אותם בבתי הבראה. האם היה אי פעם בתקופה כלשהי של האבולוציה העולמית מגוון כזה של מאמצים מיוחדים להשיג בריאות, להיאבק למען הבריאות בדרכי חיים טבעיות, בשיטות ריפוי במים או באוויר? אנשים נשלחים לאמבטיות אוויר ושמש.
פעם, במחצית הראשונה של הקיץ, הגיע אליי מכר שלי שהיה בדרכו לבית הבראה. בקושי רב הוא הצליח להשיג חופשה של ארבעה שבועות, אותה תכנן לבלות שם. כמובן, נראה היה שזה הכי טוב שיכול לקרות לאדם, לשהות זמן מה, מספק יותר או פחות, בבית הבראה. מכאן שלא היה לי רצון להסביר את חוסר התוחלת של תוכניתו ובכך לשלול ממנו כל תקווה. בדרכו חזרה הוא הגיע אליי שוב. הוא הביא ספר קטן שבו היה כתוב כל מה שהוא היה אמור להשיג במהלך ארבעת השבועות האלה בהתבוננות באורגניזם שלו. שוב אי אפשר היה לשלול ממנו את שמחתו, אבל על קצה הלשון הייתה מונחת השאלה: "תגיד לי, מתי היית יותר מוּנָע? במשך כל השנה בעבודה או במהלך ארבעת השבועות האלה שבהם דחפו אותך מחום לקור, מיובש ללחות, ושפשפו אותך עם כל המברשות האלה?"
החלק הגרוע ביותר של זה היה שאחרי מספר שבועות הוא אמר לי: "מרפא זה עזר לי מעט כמו כל סוגי המרפא האחרים בשלושים השנים האחרונות." הוא ניסה משהו אחר בכל קיץ. מי שטיפל באדם הזה יכול היה להסתכל על חיפושיו הקדחתניים אחר בריאות באופן קצת אוהד.
כמה אנשים רצים היום למהפנטים ולמרפאים רוחיים? כמה כתבות יש על "הרמוניה עם האינסוף" וכדומה! בקיצור, המרדף הקדחתני אחר הבריאות הוא משהו שחי בזמננו. אפשר להעלות כעת שאלה נוספת: "האם האנשים האלה באמת חולים?" ובכן, כמובן, משהו כנראה לא בסדר איתם, אך האם יש סיכוי שהם ישיגו בריאות דרך כל הדברים האלה?
במיוחד בקרב אנשים מהעבר נותר פתגם עתיק יומין גם בימינו. לעיתים קרובות אומרים שמה שהאדם הפשוט מקבל מאמירות כאלה עשוי להכיל לעיתים קרובות משהו טוב, אבל באותה מידה משהו שקרי. כך זה עם האמירה: "יש הרבה מחלות, אבל רק מצב בריאות אחד." זה טיפשי. ישנם מצבי בריאות רבים כמו שיש בני אדם רבים. לכל אדם יש את בריאותו האינדיבידואלית. ומכאן: כל המרשמים הסטנדרטיים הכלליים שקובעים שדבר זה או אחר בריא לבני האדם הם שטויות. החלק באנושות שעליו התגבר המרדף הקדחתני אחר הבריאות, סובל הכי הרבה מהמרשמים הכלליים לבריאות. ביניהם יש כאלה המאמינים שיש משהו היכול להיות מתויג בדרך כללית כבריאות, ושאם עושים כך וכך, נהיים בריאים. הכי מדהים זה שאין הבנה שאמבט שמש יכול להיות בריא לאדם, אך אולי אין ליישם זאת באופן כללי. זה יכול להיות די מזיק למישהו אחר. בדרך כלל, מודים בזאת, אבל אין מעקב במקרים מסוימים. עלינו להבהיר לעצמנו שבריאות היא מושג די יחסי, משהו שעלול להיות תהליך מתמשך של שינוי, במיוחד עבור האדם, שהוא הישות הכי מסובכת על פני האדמה. עלינו רק להסתכל לתוך מדע-הרוח, אז נחדור עמוק לתוך הטבע האנושי ונזהה עד כמה מה שאנו מכנים בריאות הוא בר-שינוי. במציאות, שוכחים היום כמעט לגמרי את מה שמעריכים כה הרבה בהיבטים החומריים. שוכחים שישות האדם נמצאת בתהליכי התפתחות.
מה הכוונה ב"האדם נמצא בהתפתחות?" שוב יש צורך להתייחס לישות האדם. הגוף הפיזי הוא רק חלק מהישות האנושית. יש לאדם גוף זה במשותף עם כל הטבע חסר-החיים. אך יש לאדם כאיבר שני את הגוף האתרי או גוף החיים, המשותף לו רק עם מה שספוג בחיים. איבר זה מנהל קרב מתמשך נגד כל מה שמשמיד את הגוף הפיזי. אם הגוף האתרי היה נסוג מהגוף הפיזי, באותו רגע הגוף הפיזי היה הופך לגווייה. האיבר השלישי הוא הגוף האסטרלי, המשותף לאדם עם בעלי-החיים, הנושא של רצונות וצער, של כל תחושה וייצוג של שמחה וכאב, שהכינוי שלו הוא גוף התודעה. החלק הרביעי הוא האני של האדם, הנקודה המרכזית של ישותו, שהופך אותו לנזר הבריאה. האני משנה את שלושת הגופים דרך התפתחות מתוך הנקודה המרכזית של האדם.
הבה נתבונן על פרא חסר השכלה, על אדם ממוצע או על אידיאליסט בעל השכלה גבוהה. הפרא עדיין עבד לתשוקותיו. האדם הממוצע מעדן את הדחפים שלו. הוא שולל מעצמו את סיפוקם של דחפים מסוימים ומציב במקומם מושגים משפטיים או אידיאלים דתיים גבוהים, כלומר, הוא מעצב מחדש את הגוף האסטרלי שלו מתוך האני שלו. כתוצאה מכך לגוף האסטרלי יש כעת שני איברים. לאחד עדיין יש את הצורה הקיימת בפרא, אך האיבר השני הפך לרוח-העצמיות או למאנאס. דרך רשמים מאמנות או רשמים גדולים ממייסדי דתות, האדם עובד על גופו האתרי ויוצר את רוח-החיים או הבודהי. הגוף הפיזי יכול גם לעבור טרנספורמציה לאטמה, רוח-עצמית,[1] אם האדם מתמסר לתרגול תרגילים מסוימים מתוך מדע-הרוח. לפיכך, האדם פועל באופן לא מודע או באופן מודע על שלושת גופיו.
אם היינו מסוגלים להביט הרחק לאחור אל התפתחותו המוקדמת של האדם, היינו מוצאים בכל מקום תנאים תרבותיים פרימיטיביים, אופני חיים פשוטים. כל מה שהיה בעבר הרחוק לאותם אנשים מוקדמים במובן של אמצעים כדי לספק את צרכיהם הרוחניים והגופניים, את דרך חייהם, היה פשוט. הכול מתפתח, ובתוך האבולוציה האדם מפתח את עצמו. זה הדבר הכי חשוב. תארו לעצמכם בצורה חיה ככל האפשר, אדם פרימיטיבי שטוחן את גרגיריו לקמח בין שתי אבנים, ותארו לעצמכם את הדברים האחרים הסובבים את האינדיבידואל הזה. השוו אותו לאיש מהתקופה התרבותית העדכנית יותר. מה מקיף את האדם המודרני הזה, מה הוא רואה מבוקר עד ערב? הוא קולט את הרשמים המפחידים של העיר הגדולה והרועשת, של מכוניות רחוב, אוטובוסים וכדומה. ואז עלינו להבין כיצד מתקדמת האבולוציה. עלינו להעביר את התובנה שאנו מקבלים לגבי דברים פשוטים לתוך התהליך התרבותי.
גתה אמר את האמירה הבאה: "העין נוצרה על ידי האור, עבור האור." אם לא היו לנו עיניים, לא יכולנו לראות צבעים או אור. מאיפה יש לנו עיניים? גתה גם אמר שמתוך איברים לא מובדלים האור משך את העיניים. כך גם האוזן נוצרה על ידי הצליל, תחושת החום על ידי חום. האדם עוצב על ידי מה שבכול העולם מתפשט סביבו. כשם שהעיניים חייבות את קיומן לאור, כך גם מבנים עדינים אחרים חייבים את קיומם למה שמקיף את האדם. העולם הפרימיטיבי הפשוט הוא החדר האפל שעדיין מעכב איברים רבים. כפי שהאור הוא לאיברים הבלתי מובדלים שמהם התפתחה העין עצמה, כך הסביבה היא לאנושות הפרימיטיבית. הדברים פועלים באופן שונה לגמרי על האדם באורח חייו הנוכחי; הוא לא יכול לחזור לתנאים הפרימיטיביים של התרבות. אלא העובדה היא שתמיד יותר אור רוחי חזק ואינטנסיבי פועל באפקטיביות סביבו וקורא להתחדשות.
אנו מסוגלים להבין את המשמעות של תהליך השינוי התרבותי הזה אם נדמיין לעצמנו כיצד מסתדרת הישות שגם היא נתונה להשפעה זו אך אינה יכולה להצטרף לשינוי. כאן יש לנו את מצב בעלי-החיים. הם בנויים אחרת מבני אדם. כאשר אנו מסתכלים על בעל-החיים כפי שהוא מופיע בעולם הפיזי, אנו מגלים שיש לו בעולם הפיזי את גופו הפיזי, את גופו האתרי ואת גופו האסטרלי, אך אין לו אני בעולם הפיזי. מכאן שבעלי-החיים חסרי-אונים במישור הפיזי לגבי ביצוע שינוי של שלושת הגופים, והם אינם יכולים להתאים את עצמם לסביבה חדשה. לפני יומיים התבוננו בבעלי-חיים פראיים בשבי, איך במדבר בעלי-חיים מסוימים לעולם לא יסבלו משחפת, עששת וכו', אבל בשבי הם חולים במחלות אלו. סדרה שלמה של תופעות ניווניות מופיעות בשבי או בנסיבות אחרות.
במהלך התהליך התרבותי, בני אדם כפופים ללא הרף לתנאים אחרים. זהו טבעה של התרבות. אחרת, לא תהיה שום התפתחות והיסטוריה של בני אדם. מה שהתבוננו בו כניסויים עם בעלי-חיים לגבי ההשפעה על הגוף הפיזי מופיע באופן הפוך אצל בני האדם. לאדם, בגלל שיש לו אני, יש את היכולת לעכל בפנימיותו את הרשמים המסתערים עליו מתרבותנו. הוא פעיל בפנימיותו, תחילה הוא מתאים את גופו האסטרלי לתנאים המשתנים ואז מארגן אותו מחדש. כך, ככל שהוא ממשיך להתפתח, הוא מגיע לתרבויות גבוהות יותר ותמיד מקבל רשמים חדשים. בתחילה הם מתבטאים ברגשות ובתפיסות. אם הוא יישאר עכשיו פסיבי, לא פעיל, אם לא תתעורר בו שום פעילות או יצירתיות, הוא יהפוך למעוכב וחולה כמו בעל-החיים. זה מה שמייחד את האדם, שהוא יכול להתאים את עצמו ומתוך הגוף האסטרלי לשנות בהדרגה את הגוף האתרי והגוף הפיזי. הוא חייב להיות בפנימיותו עד לשינוי הזה, אחרת אין התאמה באיזון בין מה שמגיע אליו מבחוץ לבין מה שמתנגד לו מפנימיותו. האדם היה נמחץ על ידי הרשמים מבחוץ כפי שבעל-החיים בכלוב נמחץ על ידם כי אין לו יצירתיות פנימית. אך לאדם יש את פעילותו הפנימית. כנגד האורות הרוחיים סביבו, עליו להיות מסוגל להגדיר משהו, במובן מסוים, להתנגד בעיניים, עם ראייה.
מה שמתברר כחוסר הרמוניה בין רשמים מבחוץ לחיים הפנימיים הוא לא בריא. בערים הגדולות אנו יכולים לראות מה קורה כאשר רשמים מבחוץ הולכים וגדלים. כשאנחנו נקרעים מהר יותר ויותר, כשאנחנו חייבים לתת לקולות רועמים ולאנשים ממהרים לעבור לידנו מבלי לנקוט עמדה, מבלי להתנגד להם – זה לא בריא. לגבי עמדה זו כלפי חוץ, האינטלקט הוא הפחות חשוב, אך מה שחשוב תלוי אם רגשותינו, נפשנו, אכן, גופנו החי, יכולים לנקוט כלפיו עמדה. נבין זאת באופן נכון דרך בחינת מחלה מובהקת המופיעה במיוחד בזמננו, ושלא התרחשה קודם לכן. אדם שלא רגיל לספוג הרבה, עני בנפשו, מובא כנגד כל מיני רשמים כך שהוא מוצא את עצמו עומד מול עולם חיצוני די לא מובן. זהו המקרה אצל נשים רבות. הישות הפנימית שלהן חלשה מדי, מאורגנת מעט מכדי לעכל הכול. אך אנו מוצאים מצב זה גם אצל גברים רבים. ההשלכות גורמות למחלות של היסטריה. כל מה שקשור להיסטריה נגזר מחוסר האיזון הזה.
צורה נוספת של מחלה תופסת אחיזה כאשר חיינו מביאים אותנו למצב של רצון להבין יותר מדי ממה שמוצב לפנינו בעולם החיצוני. זה קורה בעיקר אצל אנשים הסובלים ממחלות סיבתיות. אדם מרגיל את עצמו תמיד לשאול, "למה? למה? למה? למה?" אפילו נאמר שהאדם חייב להיות חיית הסיבתיות שלעולם לא נחה. היום, בגלל שאנחנו מנומסים מדי, אולי לא ניתן עוד לשואל הסרק את התשובה שנתן מייסד הדת כשנשאל: "מה עשה אלוהים לפני בריאת העולם" הוא ענה: "הוא חתך מקלות למי ששואל שאלות חסרות תועלת". זהו בדיוק המצב ההפוך מהמצב ההיסטרי. כאן גדולה מידי הכמיהה חסרת המנוחה לפתרון חידות. זהו רק סימפטום של גישה פנימית. לזה שלעולם לא נמאס לשאול תמיד, "למה?" יש חוקיות שונה מאנשים אחרים. מזהים בו סימנים של עבודה פנימית שונה של תפקודים רוחיים וגופניים מהאדם ששואל: "למה" רק על גירוי חיצוני. זה מוביל לכל מצבי ההיפוכונדרייה, מהמקרה הקל ביותר ועד למחלה האשליתית העמוקה ביותר. כך שהתהליך התרבותי משפיע על בני האדם. האדם חייב יותר מכל להיות בעל ראש פתוח כדי שיוכל תמיד לעכל את מה שבא לעברו. כעת אנו יכולים גם להבהיר לעצמנו מדוע לכה הרבה אנשים יש את הדחף להשיל את התרבות הזו, כדי לסיים את החיים האלה. הם כבר לא תלויים במה שלוחץ עליהם. הם שואפים לצאת. אלו תמיד אנשים בעלי אופי חלש שאינם יודעים להתמודד עם הרשמים החיצוניים בתגובה פנימית חזקה.
לכן אנו לא יכולים לדבר היום בקלישאות בנוגע לבריאות בדיוק בגלל שהחיים עצמם כל כך מגוונים. אדם אחד עומד כאן, השני שם. מכיוון שמה שהתפתח באדם התפתח במובן מסוים דרך העולם החיצוני, לכל אחד יש את הבריאות שלו. זוהי הסיבה שעלינו להפוך את האדם למסוגל להבין את סביבתו, אפילו את עצם תפקודי הגוף. עבור אדם שנולד לנסיבות שבהן נחוצים שרירים ועצבים חלשים, זה אכן יהיה טיפשי לפתח שרירים חזקים. היכן נמצא המדד להצלחת ההתפתחות של האדם? הוא טמון בתוך האדם. כמו בכסף, כך גם בבריאות. כשאנחנו רודפים אחרי כסף כדי לקבלו למען מטרות טובות, אז זהו משהו בריא, משהו טוב. אולי לא יגנו את הרדיפה אחרי הכסף, כי זה משהו שמאפשר לנו לקדם את התהליך התרבותי. אם אנחנו רודפים אחרי הכסף למען הכסף, אז זה אבסורדי, מגוחך. דבר זה חל גם על הבריאות. אם נרדוף אחרי הבריאות למען הבריאות, אז אין חשיבות לשאיפה זו. אם נכוון את עצמנו לבריאות עבור מה שאנו יכולים להשיג באמצעות בריאותנו, אז המאמץ למען הבריאות מוצדק. מי שירכוש כסף צריך קודם כל להבהיר לעצמו כמה ממנו הוא צריך ואז עליו לקדם זאת. מי שמשתוקק לבריאות חייב להסתכל לתוך המילים שלא מובנות בקלות כמו נחמה, אהבת חיים, הנאה מהחיים, ומה מתכוונים לגביהן. שמחת חיים, סיפוק בחיים, אהבת חיים נמצאים אצל פראים. אולם אצל האדם שהחיים החיצוניים והפנימיים בו נמצאים בהרמוניה, אצל האדם המפותח באופן הרמוני, התנאים חייבים להיות כאלה שאם יש אי נוחות, אם יש פגיעה כזו או אחרת בגוף או בנפש, יש לראות את תחושת אי הנוחות הזו כסוג של מחלה, כחוסר הרמוניה. מכאן שחשוב בכל חינוך, בכל עבודה ציבורית, לא להמשיך בשגרה, אלא דווקא מתוך מרחב ראייה תרבותית, לאפשר שמחה וסיפוק בחיים.
זה מוזר שמה שנאמר זה עתה נאמר על ידי נציג של מדע-הרוח. כן, כך אומר מדע-הרוח, שאנשים נוזפים בו על שאיפתו לסגפנות. מגיע מישהו שמאוד נהנה מביקורים ליליים במופעי בחורות או בהורדת שמונה כוסות הבירה שלו. הוא נתקל באנשים ששמחתם היא במשהו ברמה גבוהה יותר. אז הוא מעיר שהם מענישים את עצמם. לא, הם היו מענישים את עצמם אילו ישבו איתו באולם המוזיקה. מי שנהנה ממופעי בחורות ודברים דומים שייך לאותו מקום, וזה יהיה אבסורד למנוע ממנו את ההנאה. זה בריא רק לקחת ממנו את המשיכה אליהם.
אדם צריך לעבוד כדי להאציל את ההנאות והסיפוקים שלו בחיים. זה לא כך שאנתרופוסופים מתאספים כי הם סובלים כאשר מדברים על עולמות עליונים, אלא כי זו ההנאה העמוקה ביותר של ליבם. זה יהיה החסך הנורא ביותר עבורם לשבת ולשחק פוקר. הם מלאים לגמרי בשמחת החיים בכל סיב של ישותם.
אין טעם לומר, אפילו לגבי הבריאות, שצריך לעשות כך וכך. הנקודה היא לספק שמחה וסיפוק בחיים. ואכן, איש מדע-הרוח במקרה זה הוא די אנין טעם של החיים. כיצד זה יבוא לידי ביטוי בבריאות? עלינו להיות ברורים לגבי זה, שכאשר אנו נותנים למישהו הוראות לגבי בריאות, עלינו לכוון למה שנותן שמחה, אושר והנאה לגופו האסטרלי. שכן שאר האיברים מושפעים על ידי הגוף האסטרלי. יותר קל לומר זאת מאשר לעשות.
יש, למשל, אפילו כאלה מבין התיאוסופיים שמסגפים את גופם בכך שהם לא אוכלים יותר בשר. אם אלה הם אנשים שעדיין משתוקקים לבשר, אז במקרה הטוב יש לראות בסיגוף זה הכנה למצב מאוחר יותר. אולם, מגיעה נקודה שבה אדם עשוי להיות בעל יחס כזה עם סביבתו עד שלא יתאפשר לו לאכול בשר. רופא, שהיה גם מאלה שלא אכלו בשר, לא בגלל היותו תיאוסוף, אלא בגלל שראה את אורח החיים הזה כבריא, נשאל על ידי חבר מדוע לא אכל בשר. הוא השיב בשאלה: "מדוע אתה לא אוכל בשר סוס או חתול?" כמובן שהיה על החבר לומר שהם מגעילים אותו, למרות שהוא אכל בשר חזיר או בשר פרה וכו'. לגבי הרופא כל סוג של בשר היה מגעיל.
רק אז, כשהתנאים הסובייקטיביים הפנימיים תואמים את העובדה האובייקטיבית, הגיע הרגע שבו לעובדה החיצונית יש השפעה בריאה. עלינו להיות תלויים בפנימיותנו בעובדות החיצוניות. דבר זה בא לידי ביטוי במילים "תחושה נוחה", שאולי לא נשתמש בהן בקלילות, אלא במשמעותן המכובדת של התאמה הרמונית של כוחותינו הפנימיים. אושר ושמחה, הנאה וסיפוק, שהם הבסיס לחיים בריאים, נובעים תמיד מאותו היסוד, מהרגשות של חיים פנימיים הנלווים ליצירתיות, לפעילות פנימית. מאושר הוא האדם כשהוא יכול להיות פעיל. כמובן שאין להבין את הפעילות הזו כפעילות נחותה.
מדוע אהבה משמחת את האדם? זוהי פעילות שלעיתים קרובות איננו רואים ככזו כי היא נעה מבפנים כלפי חוץ, מחבקת את האחר. בעזרתה אנו נותנים לישותנו הפנימית לזרום החוצה. מכאן הריפוי של האהבה וברכת החיים. יצירתיות עשויה להיות בעלת האופי האינטימי ביותר; היא לא חייבת להיות גלויה באופן סוער. כשמישהו רכון על ספר והרשמים ממנו מדכאים אותו, מציפים אותו, הוא יכנס בהדרגה לדיכאון. עם זאת, כאשר הקריאה בספר מעלה תמונות לתודעה, אז ישנה פעילות יצירתית הגורמת לאושר. זה משהו די דומה כאשר אדם נעשה חיוור בחרדתו לקראת אירועים קרובים. אז הדם זורם פנימה על מנת לחזק אותנו כך שמה שבא אלינו מבחוץ יוכל למצוא איזון-נגד בפנימיותנו. עם תחושת החרדה פעילות פנימית מוזעקת לפעילות חיצונית. להיות מודע לפעילות הפנימית זהו ריפוי. אילו האדם היה מסוגל לחוש את פעילות ההיווצרות הפנימית בהתעוררות העיניים מתוך האיבר הבסיסי הבלתי מובחן, אזי הוא היה תופס את תחושת הרווחה. אך הוא לא היה מודע לכך.
במקום להביא לבית הבראה אדם שחוק, עדיף היה להביא אותו לסביבה שבה הוא יהיה שמח, בהתחלה שמח בנפשו, אך גם מאושר פיזית. כשמכניסים אדם לסביבה של שמחה, שבה בכל צעד שהוא עושה מתעוררת תחושה פנימית של שמחה, זה מה שיגרום לו להיות בריא. כשהוא, למשל, רואה קרני שמש קורנות בין העצים ותופס את הצבעים והריחות של הפרחים. אולם האדם עצמו חייב להיות מסוגל להרגיש זאת, כדי שהוא עצמו יוכל לקחת את בעיית הבריאות שלו בידיו. כל צעד צריך לעורר אותו לפעילות פנימית. פרצלסוס נתן לנו את הפתגם היפה: "עדיף שכל אחד יהיה בעצמו הוא עצמו, ולא אף אחד אחר." אם עלינו ללכת קודם לאדם אחר הרי זוהי כבר מגבלה לגבי מה שעושה אותנו בריאים. כאן אנו מתמודדים עם רשמים חיצוניים שנראים לזמן קצר כמסייעים, אך לבסוף מובילים להיסטריה.
כשחושבים על הבעיה באופן הזה, מגיעים למחשבות בריאות אחרות. יש היום אנשים ורופאים, במיוחד "רופאים לא מקצועיים", שנלחמים נגד רופאים. הרפואה אכן צריכה לעבור רפורמה, אך זה לא יכול להתרחש באמצעות הקרבות האלה. במקום זאת, עובדות של מדע-הרוח צריכות להגיע אל המדע. מדע-הרוח קיים, אבל לא כדי לקדם חובבנות. יש היום אנשים שיש להם דחף בלתי נשלט לרפא אחרים. קל, כמובן, למצוא מחלה כזו או אחרת באדם. אז מישהו מוצא איבר זה או אחר באדם שונה מהאופן שבו הוא מופיע אצל אחר. או שאדם לא נושם כפי שאחוז האנשים האחוזים בקדחת הריפוי חושבים שכל האנשים צריכים לנשום. אז בשביל זה ממציאים תרופה. מזעזע, מזעזע ביותר! שכן אין זה בכלל עניין של הפניית המאמצים לתפיסה שגרתית של בריאות. קל לומר שזה וזה לא עוזר לבריאות. קחו בחשבון מישהו שאיבד את אחת מרגליו. הוא חולה, בוודאי חולה יותר מאדם הנושם בצורה לא סדירה, שהריאות שלו נפגעו. אין כאן שאלה של ריפוי אדם זה. זה יהיה טיפשי לומר: "חייבים לדאוג שהאדם הזה יקבל שוב רגל!" פשוט תנסה לגרום לו לגדל עוד רגל! מה שחשוב באמת הוא שהחיים עבור אדם זה יהיו נסבלים ככל האפשר.
זה כך באופן גס, אך גם בתנאים עדינים יותר. זוהי עובדה שאפשר למצוא פגם קטן בכל אדם. כמו כן, מה שחשוב כאן לעיתים קרובות הוא לא לנקות את הפגם, אלא, למרות הפגם של האדם, להפוך את חייו לנסבלים ככל האפשר. תחשבו על צמח שגבעולו פצוע. הרקמות והקליפה צומחות סביב הפצע. כך זה גם עם האדם. כוחות הטבע שומרים על החיים כשהם גדלים סביב הפגם. במיוחד רופאים חובבניים נופלים קורבן לטעות כאשר ברצונם לרפא הכול. הם היו רוצים לטפח סוג אחד של בריאות לכל בני האדם. יש מעט מסוג אחד של בריאות כפי שיש סוג אחד של אדם נורמלי. לא רק המחלות אינדיבידואליות, אלא גם הבריאות. הטוב ביותר שאנו יכולים לתת לאדם, בין אם אנו רופאים או יועצים, הוא לתת לו את הלך הנפש היציב כך שהוא ירגיש בנוח כשהוא בריא ולא בנוח כשהוא חולה. בנסיבות של ימינו זה כלל לא כל כך קל. מי שמבין בעניין הבריאות יפחד בעיקר ממחלות כאלה שלא באות לידי ביטוי בעייפות וכאב. לכן זה מזיק להרדים את עצמך במורפיום. זה בריא כשהבריאות מביאה לשמחת חיים. מחלה מביאה לאדישות. דרך חיים בריאה זו נוכל לרכוש רק כאשר נהפוך את עצמנו לחזקים בפנימיותנו. זאת אנו עושים כאשר אנו מתנגדים בעוצמה באמצעות פעילות פנימית לתנאים המסובכים שלנו. החיפוש הקדחתני אחר הבריאות ייפסק רק אז כאשר בני האדם לא ישאפו עוד לבריאות ככזו. על האדם ללמוד להרגיש ולתפוס האם הוא בריא ולדעת שהוא יכול בקלות להשלים עם פגם בבריאות. זה אפשרי רק באמצעות תפיסת עולם חזקה שהיא יעילה עד לתוך הגוף הפיזי. השקפת עולם זו מייצרת הרמוניה. אולם הדבר אפשרי רק באמצעות תפיסת עולם שאינה תלויה ברשמים חיצוניים. תפיסת העולם של מדע-הרוח מובילה את האדם לאזורים שהוא יכול להגיע אליהם רק אם הוא פעיל בפנימיותו. אי אפשר לקרוא ספר של מדע-הרוח כפי שקוראים ספרים אחרים. הספר חייב להיות כתוב כך שהוא יעורר את הפעילות של האדם עצמו. ככל שחייבים להיאבק יותר, ככל שיש יותר בין השורות, כך זה בריא יותר. זה כך רק בעניינים התיאורטיים, אבל מדע-הרוח יכול להיות יעיל בכל התחומים.
מה שאנו מכנים מדע-רוח קיים על מנת להיות יעיל כתנועה רוחנית חזקה. הוא מביא מושגים המסופקים עם האנרגיות החזקות ביותר, כך שבני אדם יוכלו לנקוט עמדה נגד מה שעומד מולם. מדע-הרוח רוצה לתת חיים פנימיים שנמשכים ישר לתוך הגפיים, לתוך מחזור הדם. אז כל אינדיבידואל יגלה את בריאותו בתחושת החדווה שלו, בתחושת ההתלהבות והסיפוק שלו. כמעט כל משטר תזונה הוא חסר ערך. זה שהבחור השני אומר לי שזה וזה טוב בשבילי זה חסר משמעות. מה שחשוב זה שאני מוצא סיפוק כשאני אוכל את המזון שלי. לאדם חייבת להיות הבנה ביחס שלו לאוכל זה או אחר. עלינו לדעת מהו התהליך הרוחי המתרחש בין הטבע לבינינו. להפוך הכול לרוחי – זוהי המשמעות של להיות בריא.
אולי כיום חושבים שעבור איש מדע-הרוח אכילה היא דבר שהוא אדיש אליו, שהוא מזלזל בו, נטול הבנה אליו. להיות מודע למה הכוונה בלקיחה חלק מהקוסמוס, חלק שספוג באור שמש; לדעת על מערכת היחסים הרוחית השלמה שבה נמצאת הסביבה שלנו, להתענג עליה לא רק פיזית, אלא גם רוחית, ישחרר אותנו מכל שאת נפש מחליאה, מכל נטל חולני. לפיכך אנו רואים כי הכוונת חתירה זו לבריאות, למסלולים הנכונים, מציבה מול האנושות אתגר גדול. אך מדע-הרוח יהיה חזק. הוא ישנה כל אדם שיתמסר אליו, ויביא אותו להשגה עבור עצמו, של מה שהוא התבנית הרגילה. זוהי בו-זמנית חתירה נעלה לחופש שיוצאת מתוך מדע-הרוח והופכת את האדם לאדון של עצמו. כל אדם הוא ישות אינדיבידואלית מנקודת המבט של מאפייניו, כמו גם של מצבי הבריאות והמחלה שלו. אנו ממוקמים ביחס חוקי לעולם ועלינו ללמוד להכיר את מצבנו בו. שום כוח חיצוני לא יכול לעזור לנו. כאשר אנו מוצאים את העמדה הפנימית החזקה הזו, רק אז אנו בני אדם שלמים שאי אפשר לקחת מהם דבר. אך זה גם אומר שאף אחד לא יכול לתת לנו כלום. אף על פי כן, נמצא את דרכנו בבריאות ובמחלה מכיוון שיש לנו עמדה פנימית חזקה בתוכנו. גם סוד זה, של כל שאיפה בריאה כפי שבאה לידי ביטוי ברוח, בחשיבה בריאה במיוחד ותחושת רוח בריאה, מספר לנו כיצד האדם ההרמוני הולך בדרכו ללא טעות. היה זה גתה שבשירו, 'מילים מיסטיות ראשוניות' [Orphic Primal Words], אמר:
"כמו ביום שהעולם העניק לך
השמש עמדה גבוה כדי לברך את ספירת האדמה,
מכאן ואילך תשגשג עוד ועוד,
לפי הדין שהביא אותך לכאן.
כך אתה חייב להיות, לא תוכל להימלט מעצמך
הסיבילות והנביאים אמרו את גורלך;
לא זמן ולא כוח יכולים להרוס את התבנית
כאשר צורה שפעם נוצקה מתגלה באופן חי."
——————————————————————————–
- בהרצאות אחרות, רודולף שטיינר מתייחס ל"אטמה" כ"אדם-הרוח". ↑