הכפיל

הכפיל

הכפיל

מאת אדריאנה קוליאס

אדריאנה קוליאס נולדה בברזיל ועברה לאוסטרליה בהיותה בת 9. היא בילתה זמן רב בנסיעות ופיתחה את אהבתה להיסטוריה. למדה סיעוד וגם היתה סופרת במשרה חלקית. למדה את תורתו של רודולף שטיינר בצורה עמוקה מאוד. לאחר לידת ילדיה היא החלה לכתוב ולפרסם את ספריה, שהפכו לרבי-מכר בינלאומיים, בהוצאה שהיא ייסדה. עד כה יצאו 4 ספרים פרי עטה המכילים סודות רבים מתוך האנתרופוסופיה השזורים בתוך הסיפורים. בשנת 2003 החלה להרצות בנושאים רוחניים אנתרופוסופיים, היסטוריה ופילוסופיה ברחבי העולם.

http://static.wixstatic.com/media/93123f_1e0844aae0d4b1fed156bb1d4deec9b1.jpg_srz_p_115_149_75_22_0.50_1.20_0.00_jpg_srz

תאריך ומקום הפרסום הראשון לא ידועים; תרגום מאנגלית לעברית בהסכמת ובברכת המחברת, בן ציון פורת, 2015-6.

קישור לנוסח המקורי באנגלית באתר האינטרנט של המחברת.

תמיד הייתה לבני האדם תחושה מוקדמת שהם נושאים בתוכם מישהו אחר. מיתוסים ואגדות מספרים על המפלצת שיש לנצח כדי שהאדם יתקדם. הפרסי ראה אותו באנקידו השעיר, הקשוח והמחוספס, שותפו של גילגמש, היוונים ראו בו את המינוטאורוס שהיה צורך להתגבר עליו על-ידי תסאוס, האחים גרים תיארו אותו כעוץ-לי-גוץ-לי (רוּמְפֶּלְשְׁטִילִצִכֶן), האיש הקטן והפיקח שבסופו של דבר רוקע ברגליו באדמה וקורע את עצמו לשנים כאשר העלמה פותרת את חידת שמו. הוא תואר שוב על ידי הרמן הסה בספרו ‘זאב הערבה’ (Stepenwolf) ועל ידי דוסטוייבסקי בשירו ‘הכפיל’. יצור המסתורי הניזון מדמם של בני-אדם ויכול גם להיות אפילו הערפד באגדות העתיקות. טפיל ששונא את אור היום וחי רק בחושך. האדם-הזאב הוא דוגמא נוספת בסיפורו של פרנקנשטיין. לאחרונה אנו רואים אותו ביצור גולום בספר שר הטבעות מאת ג’.ר.ר. טולקין.

הלילה נחקור את הכפיל על-פי רודולף שטיינר והידע שלו של האדם כשילוש של איברים.

הבה וניזכר במה שכבר אמרנו על בן-האדם.

רודולף שטיינר אמר לנו שהאדם מורכב משלושה איברים פיזיים, שלושה איברים נפשיים, אגו, ויום אחד יפתח שלושה איברים רוחניים.

הלילה נתרכז בעיקר בגוף ובנפש.

האיברים הפיזיים הם:    
  • הגוף הפיזי – עצמות / גפיים.
 
  • הגוף האתרי – דם / איברים.
  
  • הגוף האסטרלי – עצבים / חושים.
  
איברי הנפש הם:  
  • נפש התחושה – רגישה.
 
  • הנפש השכלית – חשיבה.
 
  • נפש התודעה – רצייה.
 

האדם איננו מבודד כל-כך כפי שהוא יכול לדמיין. בכל נשימה, בכל תפישה, בכל צריכה של מזון, בכל תחושה, מחשבה ומעשה רצוני האדם מלווה על-ידי ישויות בעלות טבע רוחני.[1] ישויות לוציפריות וישויות אהרימניות (ישויות מפגרות מתנגדות) נכנסות לנפש האדם במהלך האבולוציה, וזאת היא עובדה שהן חיות לצד ישויות בסיסיות או רוחות טבע וגם ישויות גבוהות יותר (מתקדמות) רוחניות בגופינו הפיזיים, האתריים והאסטרליים.

שמענו בהרצאותינו בעבר איך לוציפר נכנס לישות האנושית דרך העצבים והחושים כלומר, לגוף האסטרלי, בתקופה הלמורית. זה נתן אפשרות לאהרימן המתקיים סביבנו בעולם החומרי להיכנס לאדם דרך חושיו. אהרימן משתוקק לשכון בגוף האתרי, בגוף של הכוחות המעצבים, גוף החיים שבו שוכן הזיכרון שהוא מוצא אותו מתאים ביותר להתפתחותו. ביחד עם היצורים האלה יש גם רוחות יסודות הטבע שנכנסות לאדם באמצעות מזונו, מרותקות בקסם במינרלים וויטמינים שהוא בולע. דרך עיניו האדם גם מכניס פנימה את הישויות היסודיות החיות במרכיב האתרי של האדמה, כמו גם באמצעות חוש הריח שלו וכל יתר חושיו, טעם, מגע וכו’. לישויות האלה אין אגו והן חייבות להסתמך על האדם על מנת להתקדם. אדם בעל אופי מוסרי משחררן מכבלי קסמן ומאפשר להן להתקדם בהתפתחותן. אדם שאינו מוסרי לוכד אותן בתוך עצמו והן הופכות לטרף לישויות לוציפריות ואהרימניות.

בכול אופן ישנה ישות אחרת שנכנסת לאדם ממש לפני שהוא נולד. היא מהווה חלק ממה שרודולף שטיינר קורא ה’כפיל’.

כאשר האדם נולד, הוא לא יכול לחדור בהתחלה את כל הדרך למטה אל הגוף האתרי והפיזי שלו עם האגו שלו ואיברי נפשו. כלומר הוא נשאר מחוסר הכרה ביחס לחלקו הפיזי של הקיום אנושי. לתוך זה האדם לא צולל למטה. אנחנו רואים זאת בסיפור המקראי של הנפילה, כאשר עץ החיים (הגוף האתרי) נמנע מהאדם לאחר שהוא אוכל מעץ הדעת. זה קרה לטובתנו, כי הידע הנוגע לתהליכים האלה היה לא רק מסוכן – האדם היה מסוגל להשפיע בעורמה על הגוף הפיזי שלו היישר למטה לעצמותיו, כמו גם על הדם שלו וכו’ – אבל זה גם היה מסב את התמקדותו מפיתוח תודעת האגו שלו. רק חישבו כמה מעט הנכם יכולים להתרכז כאשר יש לכם כאב, או כאשר אתם חולים. בזמנים האלה אתם לא יכולים להשתמש בסגולותיכם הגבוהות, כי התהליכים הפיזיים שלכם משתלטים. אסור לנו להיות מסוגלים לחוש כל תהליך של עיכול, כל דחף מהמוח שלנו לשרירים שלנו. זה היה מסיח מאד את הדעת וזה מתרחש רק בעת חולי.

לכן היה צורך לבני אדם לשכוח את הידע הזה וחוסר ההכרה נבע מכך.

רודולף שטיינר אומר לנו שבכל מקום שמתרחש חוסר הכרה נוצרות הזדמנויות עבור ישויות רוחניות להיכנס לאדם. לכן העובדה שהאדם מחוסר הכרה ביחס לטבעו הפיזי יוצרת הזדמנות לישויות רוחניות להיכנס לחלל שהותירו הנפש והרוח. לתוך החלל הזה, זמן קצר לפני שאנחנו נולדים נכנסת ישות, המשתלטת על התהליכים הלא מודעים הפיזיים האלה.

הישות זאת אומר לנו רודולף שטיינר נופלת לתוך הקטגוריה של ישויות אהרימניות. ישות שמחוברת עם הישות הגדולה של ההתנגדות אהרימן שממלכתו היא החומר, האדמה והאתרים שנפלו.

ישות הכפיל הזאת בשירותו של אהרימן ממשיכה לחיות בתוכנו במהלך חיינו ובעיקר בגופנו האתרי באותו האופן שהרוח שלנו חיה בעיקר בתוך נפשנו.

למה הן נכנסות לאדם?

הישויות האלה הן אהרימניות באופיין וכך הן יצורים מפגרים המשרתים את הישות שנכשלה מאחור במהלך שלב אבולוציית השמש הקדום של האדמה. ישויות אהרימנית שלא היו יכולות לעבור דרך שלב האדם שלהן בשלב השמש נאלצות לעבור את התפתחותן בזמן אחר שאינו מתאים לקיומן – על האדמה הפיזית. מחוסר גופים פיזיים שבהם הן היו עוברות את התפתחותן, הן צריכות לשכון בגוף הפיזי של בני אדם, כדי לא לסבול מאוד.

תחום הפעולה העיקרי שלהן הוא הגוף האתרי.

בגוף האתרי טמונה האפשרות שלנו לזיכרון, ולכן גם השכל שלנו. טמונים בו גם כוח האהבה וראשיתו של מה שיום אחד יהיה מצפון אמיתי. לא קשה אז לראות מדוע היצורים האלה נמשכים לתחום הזה כמי שיש להם אינטליגנציה מפיסטופלית גבוהה מאוד, אבל זאת אינטליגנציה אהרימנית חסרת חום לב וללא מצפון. בגוף האתרי טמון המזג שלנו ואנחנו יכולים לראות כאן את הקשר עם הישויות האלה, הנשלטות על-ידי רצון חזק הדומה לאופיים של היסודות. מה משמעות הדבר?

משמעות הדבר היא שהישויות האלה מחוברות עם האתרים שנפלו שעברו פעם יצירה וכעת הם התדרדרו כלומר, שהם התקיימו פעם בעולם החיצוני של היסודות, ברקים, רעמים, רוחות אש ציקלוניות, סערות ים – תוצאות של ההשפעות של אתר האור, האתר הכימי ואתר החיים, וקיימות כיום בתחום שנפל באדמה ככוחות של החשמל, המגנטיות וכוחו של האטום.

הציור הזה מאת רודולף שטיינר נותן לנו את הרעיון של הכפיל. שימו לב לשבע הצ’קרות הקשורות לגוף האתרי אשר עמי המזרח מכנים צ’י. צורתו כצורת צלופח, שתי הקרניים והעיניים המהופנטות – אתר אור מנוון או חשמל. האוזניים הגדולות מסמלות את אתר הקול המנוון או מגנטיות. אתר החיים המנוון מסומל על ידי הכנפיים. כוחו מגיע מסדק באדמה. אדם יושב על ההר של אובייקטיביות מסתכל על הכפיל הזה על-פני התהום או הסף של עולם הרוח ומקרין קרניים מיטיבות כדי להמיר את הכפיל.

יש דבר אחד שהישויות האלה לא יכולות לסבול. מָוֶת. הן חייבות לעזוב את גוף האדם לפני שהוא מת. הן לא יכולות ללוות את רוח האדם לאחר המוות. הן חייבות לחכות להתגשמותה הבאה של הישות הזאת, כך שהן יוכלו להחליק לתוך אותו הגוף שוב.

יש להן אשליה אחת והיא שהן יוכלו יום אחד להישאר בגוף אדם לאחר המוות.

זוהי למעשה מטרתן של אחוות שחורות שונות שחונכות את חבריהן לחיי נצח אהרימניים על-ידי לקיחת החומרנות המתאימה רק לתהליך החשיבה כל הדרך למטה לגוף האתרי. זה הופך את הגוף האתרי לצפוף כל-כך עד שאינו מתפורר לאתר העולם לאחר המוות. הגוף האתרי הצפוף הזה הוא הכלי המושלם לישויות האלה. עם זאת הן לא הצליחו להשיגו במספר רב כלשהו עד-כה בגלל אירוע חשוב אחד. המיסטריה של גולגולתא כלומר המוות של כריסטוס. עם המוות של ישות הכריסטוס הוא נכנס ללב לבו של המרכיב האתרי והמרכיב הפיזי של האדמה, מרסן את הישויות הללו. זה מתואר בברית החדשה על-ידי ירידתו ל’גיהינום’. זה עשה זאת לבלתי אפשרי עבור הישויות האלה לנצח את המוות ולהיות האדונים של האבולוציה האנושית.

אבל לאחר שאמרנו את כל זה איננו צריכים לחשוב שהישות הזו לא נחוצה להתפתחות האנושית. כל המכשולים גורמים לאדם להתחזק יותר. והמכשול הקשה הזה הוא זה שעושה את הזיכרון לאפשרי. כי זהו הכפיל הזה שנושא עמו את הזיכרון של כל מה שעשינו מעצמנו מחיים לחיים. ללא הישויות האלה האדם לא היה זוכר את כול מה שהוא חווה באופן מודע ולא מודע, כאשר הוא עבר בשער המוות או בחניכה.

בשלב מסוים בהתפתחות שלנו אנו הופכים להיות מסוגלים להגיע לסף של עולם התחושה והעולמות הרוחניים. בשלב הזה האדם פוגש את הישות הזאת שרודולף מתאר בספרים רבים כשומר הסף הקטן.

“… מתעוררת התופעה הידועה כשומר הסף – הופעת הכפיל התחתון של האדם. הישות הרוחנית של האדם, המורכבת מדחפי רצונו, תשוקותיו ומחשבותיו, מופיעה לחניך בצורה גלויה לעין. זוהי צורה שלעתים היא דוחה ונוראה, כי היא הצאצא של הרצונות הטובים והרעים שלו ושל הקרמה שלו – זאת היא ההאנשה שלהם בעולם האסטרלי …”[2]

התופעה הזאת חוסמת את הדרך אל עולם הרוח, כי תמיד כאשר אנו נושאים את המטען של פגמינו ואשליותינו וכל הצרכים והתשוקות הנמוכים יותר שלנו, כל הדחפים של הרצון שלנו, כל מה שמתכלה ואינו נצחי, אנו כבדים מדי ולא יכולים להיכנס.

זו ברכה אמיתית לראות את הישות הזאת כי בראיית מה שיצרנו ממנה וצורתה הנתעבת אנו מקבלים עידוד לעבוד על עצמנו כדי לשכלל את עצמנו כך שנוכל להיפטר מההשפעה השלילית של הישות הזו.

אין זה מפתיע אפוא שהקיום של הישות הזו בגוף החיים שלנו מוביל למחלות של האיברים שלנו. בגוף האסטרלי זה בא לידי ביטוי במחלות נפש, מחלות עצבים.

כיצד זה קורה?

זה נובע מהכוחות שנפלו הזורמים החוצה מן האדמה וקשורים אינטימית לכפיל. היכן שהכפיל חזק בנו הוא מושך את הכוחות שנפלו שלאחר מכן מזינים ומגבירים אותו יותר. העובדה היא שיש בני-אדם מסוימים שמעדיפים מיקומים גיאוגרפיים מסוימים שבהם אתר שנפל זה או אחר נפוץ יותר וייכנס לבני אדם הנולדים כאן או שם. הכוחות שנפלו באדם (הכפיל) מתחזקים במיוחד על-ידי ביאה במגע עם עמיתיהם בעולם החיצוני.

כיצד אנו תופשים אותו?

בחיי היומיום אנחנו רואים אותו בשכלנו בכל מקום שבו הוא הופך לקר וקשה וחסר תחושה. אנחנו רואים אותו במזג שלנו – בכל מקום שמשהו הופך להיות הרגל, בכל פעם שאנחנו מאבדים את השליטה על הרגשות שלנו וכל פעם שיש לנו תשוקה לדברים בעלי טבע חומרי.

ישות אחת שעולה מיד על דעת היא גולום (סמיאגול) מהספר ‘שר הטבעות’ מאת ג’ון רונלד רעואל טולקין. הוא חומד את טבעת הכוח, המשמשת אתרים שנפלו (הנַזְגוּל) ואת אדונם. ‘חמדתי’ הוא הביטוי השגור. הוא אינטליגנטי, מהיר, חכם, אבל אין לו לב, כל מה שהוא עושה הוא עושה רק לעצמו ולעצמו בלבד. הוא מלווה את אדונו פרודו, שבהתחלה רוצה להרוג אותו ולאחר מכן מרחם עליו ורוצה לגאול אותו. זה חכם, כי בלי גולום המסע לא היה יכול להיות מושלם.

איך אנו גואלים אותו?

ראשית, כמו ב’עוץ-לי-גוץ-לי’ עלינו ללמוד את שמו. כלומר עלינו להכיר אותו דרך תודעת האגו שלנו, שכן בכל פעם שאנו מכירים אותו הוא מאבד את כוחו.

שנית, אנחנו צריכים להעלות את החשיבה שלנו מתחומי החומר. הדבר נעשה באמצעות:

  • הסדרת המחשבות שלנו (רצון בחשיבה) באמצעות תרגילי ריכוז.
  • שחרור החשיבה שלנו מהמוח באמצעות מדיטציות על אמיתות רוחניות המחוממות באמצעות הרגש (רגישה בחשיבה).

שלישית אנחנו צריכים לעבוד על חיי הרגש שלנו כדי לאזן את העליות והמורדות באמצעות:

  • שלווה (מחשבה ברגישה).
  • חיוביות (רצון ברגישה).

רביעית, אנחנו צריכים לעבוד על חיי הרצון שלנו לעשות את הטוב:

  • תרגילי רצון (מחשבה ברצון).
  • תבונה פתוחה (רגישה ברצון).

ההתמרה הזאת של נפש האדם והגופים הפיזיים מאפשרת לדחף של כריסטוס להיכנס פנימה. כאשר הכפיל בא במגע עם ישותו של כריסטוס הוא נגאל מיד. ישות הכריסטוס מאופיינת במובן הזה כשומר הגדול של הסף לעולם הרוח. הוא זה שניצב לפנינו כאבטיפוס הגדול, האידיאל שאליו עלינו לפנות כדי לעצב את עצמנו.

מלומד קדום אמר פעם לתלמידו:

“איזו ישות חזקה יותר בך, הדרקון או הכבש?”

התלמיד הצעיר נבוך וענה, “אינני יודע מורי.”

לכך השיב המורה,

“החזק יותר הוא זה שאתה מאכיל יותר.”

האם נאכיל את הדרקון או שניצור חלל שבו הכבש יוכל להתקיים, זה תלוי בנו.

————————————————————————

  1. סדרת ההרצאות מאת רודולף שטיינר ‘החגים ומשמעותם’: IVחג מיכאל, III ההשראה של מיכאל; Earst Hagmann World Ether – אתר העולם מאת ארסט הגמן, ישויות אלמנטליות – ממלכות הטבע, עמוד 15; וההרצאה הרביעית מאת רודולף שטיינר בסדרה ‘התיאוסופיה של הרוזנקרויצריזם‘, 99GA (יצא בעברית בהוצאת חירות).
  2. הרצאת רודולף שטיינר ‘המיסטריה הנוצרית’, הרצאה שמינית בסדרה ‘קוסמולוגיה אזוטרית’, פריס, הראשון ביוני 1906, 94GA.

    http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA094/English/SGP1978/19060601p01.html

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *