רודולף שטיינר

18 מכתבים ומחשבות מנחות אל החברים

20.01.1924 – 10.08.1924

GA26 דורנאך

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות – ראו כאן

מכתב 12     6.4.1924

בקשר לפגישות חוגים

במשך זמן מה התנהל ויכוח של ממש בין החברים בחברה האנתרופוסופית לגבי פגישות חוגים. הוויכוח היה האם צריך לעשות זאת לכלל ולהגביר בחוגים אלה, על ידי קריאה ודיונים, את הידע הכללי בספרות האנתרופוסופית הקיימת, או אם יש לתת עדיפות להרצאות שניתנות על ידי חברים, בהן ידברו באורח חופשי על כל מה שבדעתם לומר הללו שרוצים ליטול חלק פעיל בעבודת החברה.

אם ניתן מחשבה זהירה לתנאים שבהם מתנהלת הפעילות האנתרופוסופית יתברר לנו מיד שאל לנו לפעול באורח חד צדדי בכיוון האחד ולא בכיוון האחר, אלא, וככל שתרשינה הנסיבות, צריכה להתקיים פעילות בשני הכיוונים גם יחד. מצויה בספרות האנתרופוסופית אותה מהות המראה לנו את הדרך, המכוונת אותנו לתוך החברה. מטרתה ליצור תשתית להווית החברה ולאשר היא עושה. ואם מביאים לפגישות החוגים ידע והבנת הספרות, כי אז הדבר יעניק לחברה אופי של אחדות לו היא זקוקה אם נועדה להיות בעלת תוכן וסובסטנציה אמיתיות.

בל יטען איש: אני יכול לקרוא בעצמי בבית את כל המצוי בדפוס, אינני זקוק לכך שיינתן לי בפגישות החוג. אל הטעות שבהשקפה זו הצבענו כבר בטורים אלה. אנו חייבים לראות חשיבות בעובדה שמקבלים אנו את אוצרות האנתרופוסופיה יחד עם הללו המאוחדים עימנו כחברי החברה. תחושת אחווה זו וקליטת הרוח, אין לראותה בקלות דעת כאילו אין בה משמעות או ערך.

כן נחוץ שהחברים שברצונם ליטול חלק פעיל יהיו מעוניינים לעשות את הספרות האנתרופוסופית לנכס רוחי של כל החברים. אין זה נכון שחברים רבים הנמצאים כבר שנים בחברה אינם שומעים בפגישות החוגים דבר על עניינים לגביהם נמסר ידע מסוים בספרות.

מצד שני יש לומר זאת: אם מספר רב ככל האפשר של חברים פעילים לא היו מעלים בקרב החברה את מה שיש להם לומר מתוך דחף ומחשבה שלהם, אזי החיים בחברה יסבלו מנזק רציני. סוג פעילות זה יכול בהחלט להגיע להרמוניה עם הסוג השני. יש לתת את הדעת לכך שהאנתרופוסופיה תוכל להיעשות למה שהיא חייבת להיות כשמספר הולך וגדל של ישויות אנושיות תשתתפנה בפיתוחה ובטיפוחה. אל נא נתווה כללים, אלא נשמח בחלקנו כשחברים הנוטלים חלק פעיל בתנועה מדווחים בפגישות החוג על העבודה שעושים הם.

לעיתים קרובות ניתן לשמוע, לגבי מה שמעלים חברים רבים, ש'אין זו אנתרופוסופיה'. במקרים בודדים עשוי להיות צידוק לקביעה זו. ברם – לאן נלך אם נחטא כנגד האמת באומרנו שבחברה האנתרופוסופית רשאי להתקיים רק המשתייך למורשת הרוחית של האנושות? עניין מסוים יועלֵה מאחר והוא עשוי להיות יסוד להגיגי תגובה אנתרופוסופים. עניין שני יימסר למטרת הבהרה על ידי נקודות ראות אנתרופוסופיות. כל עוד בעבודת החברה נשמר האופי האנתרופוסופי היסודי, אל נא יוצב קו גבול כנגד מה שעשויים להעלות חברים שונים.

המגמה אינה צריכה להיות מניעת כל דבר שעלול לעשות החוג בפגישותיו, אלא בהבאה לידי הרמוניה והכוונה את הספרות שיש לטפל בה, ובהעלאת מה שחברים שונים עשויים להרגיש צורך לומר כדחף של האינדיבידואליות שלהם.

לא על ידי חדגוניות, אלא על ידי רבגוניות נגיע ליעדה של החברה האנתרופוסופית. עלינו להיות מרוצים מכל הלב מהעובדה שבחברה שלנו יש לנו חברים רבים כל כך שיכולים להעניק משהו מאישיותם. עלינו לעשות זאת לנוהג להתוודע אל חברים כאלה. בחברה עשויים להיות חיים אמיתיים רק כשלפעילויות שבה ניתַן ערך נאות. סירוב שמתוך צרות עין ולב או הפניית עורף, צריכים להיות הנדירים ביותר בין מחדלי החברה האנתרופוסופית. יותר תשומת לב צריכה להינתן לפיתוח התלהבות ללמוד ככל האפשר ממה שיש לאדם זה או אחר בחברה לומר.